דף ביאור

מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־341 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

פלוני בא על אשתי אבל לא להורגה לפי שקרוב הוא אצלה ואע"ג דמהימנינן ליה בהאי סהדותא לגבי חבריה לא מהימנינן ליה לגבי אשתו והיינו פלגינן דיבורא דהא חד דיבורא הוא ולגבי האי מהימן ולא מהימן לגבי האי:

אצל אשתו לא אמרינן אדם קרוב לענין פלגינן דיבורא והואיל ומהימן אההוא דיבורא למיקטליה לחבריה ליקטלוה נמי לדידה קמ"ל:

נהרגין משום פלוני:

ואין משלמין ממון טובת הנאת כתובתה שרצו להפסידה מאי טעמא שהרי לא הזכירו שם האשה ולמאן מפסדי:

בא על בתו של פלוני נהרגין משום שניהם שבאו להרוג אותו ואותה:

ומשלמין ממון שבאו להפסידה כתובתה מן האירוסין ומשלמין טובת הנאת כתובה כדין כל זוממי כתובה ולא פליגא דרבא אדרב יוסף דאמר לעיל עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון דהתם כיון דניסת הנך תשלומין דכתובה דידה בעו מיהוי וכיון דעלה מקטלי לא משלמי לה ממון אבל היכא דלא ניסת הנך תשלומין דהזמה דאב נינהו דכל שבח נעוריה לאביה והוה ליה ממון לזה לאב ונפשות לזה משום דבועל ונערה מיקטלי:

רבע השור ולא הזכירו שור של מי:

ואין משלמין דמי השור דלא ידעינן מנו:

ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 10a · Sefaria

תוספות

אצל אשתו לא אמרינן אע"ג דמתני' היא בזה בורר (דף כז:) דבעל כאשתו לענין עדות ס"ד הכא דמחמת מגו דמהימן להורגו מהימן להורגה:

משום דהוי לאו שאין בו מעשה וה"ה דה"מ למימר משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואפ"ה גלי לן והיה אם בן הכות הרשע דלקי ובלבד שלא יוכל לבא לידי חיוב מיתה אבל אם אפשר לו לבא לידי חיוב מיתה לא לקי כדאמר במרובה (בבא קמא דף עד: ושם) תסתיים דרבי אלעזר דאמר הוכחשו בנפש ולבסוף הוזמו אין נהרגין דא"ר אלעזר עדים שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד הוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואם תאמר דהכא משמע דלוקין אלאו דלא תענה משום דגלי לן קרא דוהיה אם בן הכות וכן בפ"ק דמכות (דף ב: ושם) גבי מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה משמע דלכ"ע לקי ובמעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז (שם ד.) הוה נמי לקי לכ"ע אי לאו משום כדי רשעתו ובפ"ק דמכות (שם) גבי מעידים אנו באיש פלוני שחייב מלקות מ' ונמצאו זוממין קאמרי רבנן דאין לוקין אלא מ' ואמרינן בגמרא (שם) האי לא תענה רבנן מאי עבדי ליה מיבעי ליה לאזהרת עדים זוממין וי"ל דהתם ודאי כיון דלקו מ' מכאשר זמם ואי אפשר להלקותם בלא אזהרה דלא ענש הכתוב אא"כ הזהיר והיינו מלא תענה ונמצא הך דלקי מכאשר זמם הוי משום אזהרה דלא תענה ולכך אי אפשר להלקותו פ' על לאו אחד אבל בבן גרושה או בן חלוצה שפיר לקי מלא תענה וכן גבי מאתים זוז אי לאו כדי רשעתו הוי לקי מלא תענה דממון לא בעי אזהרה:

וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אפי' לרבי יהודה דאית ליה בכל דוכתא לוקין עליו אתי האי שינויא דהא מעדים זוממין יליף לה לר' יהודה בפ"ק דמכות (דף ד:) ואי לאו והיה אם בן הכות הרשע דגלי לן בעדים זוממין ה"א בכל דוכתא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

רבא אמר מלקות תחת מיתה עומדת משמע דלית ליה ג"ש דרשע רשע ובמקום אחר מפורש (לקמן סנהדרין דף לג: ושם ד"ה אתיא):

מלקות תחת מיתה עומדת י"מ משום דבני נח אזהרתן זו היא מיתתן וניתנת לישראל מלקות על אזהרתו תחת מיתה דבני נח ועוד י"ל משום דזימנין מתים ע"י מלקות כדתנן באלו הן הגולין (מכות דף ח:) ומת זה תחת ידו ופטור וקשה לשני הפירושים הללו דמאי פריך אי הכי אומדנא למה לי ופי' הקונטרס עיקר:

Tosafot on Sanhedrin 10a · Sefaria

רבנו חננאל

פלוני בא על אשתי הוא ואחד מצטרפין להורגו לבועל אבל לא להורגה דבעל לגבי אשתו קרוב הוא ועוד אמר פלוני בא על נערה מאורשה והוזמו נהרגין שהעידו שקר כי בא על נערה מאורשה. ואין משלמין ממון שלא העידו על נערה ידועה. אבל אם העידו על בתו של פלוני שנבעלה באונס והוזמו נהרגין על הבועל ומשלמין ממון לנערה כי בעדותן שנבעלה היו מפסידין כתובת בתולה מבעלה. וקי"ל בכולהו כוותיה דרבא וכן הדין בעדים המעידין כי פלוני רבע שור כו'. ואם העיד כי פלוני רבע שורי הוא ואחר מצטרפין להורגו לרובע ולסקול השור ואסיקנא פשטא רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו:

מכות בג' שנאמר ונגשו אל המשפט ושפטום הרי כאן ב' אין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ג':

אתיא רשע רשע פירוש כתיב הכא במלקות והיה אם בן הכות הרשע וגו' וכתיב אשר הוא רשע למות מה דין רשע למיתה בכ"ג אף רשע דמלקות בכ"ג. ונקלה אחיך בעינן שילקה אחיך. כלומר יתקיים ויהיה חי:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 10a · Sefaria

מאירי

מי שבא והעיד פלוני בא על אשתי הרי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה שאין ממיתין את האשה על עדות בעלה כי קרוב הוא וזה שאמרו כשם שאדם קרוב אצל עצמו כך אדם קרוב אצל אשתו שמא תאמר מה אנו צריכים לומר שאדם קרוב אצל אשתו כקורבתו אצל עצמו והלא מ"מ לא יהא אלא כשאר קרובים הרי אין קרוב מעיד על קרובו ועוד שאחר שהוא קרוב האיך נהרג הבועל באותה עדות והרי נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותו בטלה תדע שעיקר כוונתו לומר שאשתו כגופו ואין עדותו שעליה עדות כלל שבעל דבר הוא אצלה כמו שהוא אצל עצמו שאלו היה עדות היינו מבטלים כל העדות בבטול מקצתו אלא שאין שם עדות חל על אשתו עד שיהא העדות מבטל קצתו את קצתו ואין שם עדות חל אלא על הפלוני ומעתה אם אמר פלוני בא על אחותי או על בתי והן נשואות לאחרים שנמצאו ערוה אצל הבועל הואיל ושם עדות חל על האחות או הבת הרי נתבטל כל העדות בבטול מקצתו:

שנים שהעידו על אחד שבא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון שהרי לא הזכירו למי הנערה הזאת ואין כאן הפסד כתובה אבל אם אמרו על בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין הכתובה שהיו מפסידין לה אם כתב לה שהרי מיתה לזה וממון לזה הוא שהרי מ"מ כתובה לאב היא הואיל ולא נשאת ומיתה בשביל הנערה ומ"מ כל שיש לו מיתה לזה ומיתה ותשלומין לזה כגון שהעידו שבא על אשת איש והוזמו שיש בהם מיתה מצד הבועל ומיתה ותשלומין מצד האשה פטורין מן התשלומין הואיל ומ"מ יש להם מיתה מאותו הצד אע"פ שיש להם מיתה מצד אחר וכן היא שנויה בהדיא במסכתא זו ע"ד א' ברודף אחר חבירו להרגו ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם שפטור מפני שמתחייב מיתה לכל אדם הוא הואיל וניתן להצילו בנפשו:

פלוני רבע את השור והוזמו נהרגין ואין משלמין דמי הממון לבעליו הואיל ולא הזכירו את שור מי פלוני רבע שורו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין דמי השור לבעליו שהרי מיתה לזה ותשלומין לזה הוא פלוני רבע את שורי הוא ואחר מצטרפין להרוג את הרובע וכן להרוג את השור שאין אומרין אדם קרוב אצל ממונו לא כקורבתו אצל עצמו שלא לחול שם עדות על השור ולא כקורבת הקרוב להיות עדותו נפסל מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וזה שאמרו ברובע ונרבע על פי הבעלים שאסור לגבוה ומותר להדיוט בשאין אחר מצטרף עמו והוא שאמרו כן ברובע או נרבע על פי עד אחד וי"מ אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן ונמצאו דבריו עדות אף לענין השור והואיל ואינו נהרג בצירופו שהרי כמיתת הבעלים כך מיתת השור כך אינו נאמן על הרובע שהרי עדות אחת היא ובטלה מקצתה וגדולי המחברים כתבוה כדעת ראשון וגדולי המגיהים כדעת זו השניה ולדעת זה אף במה שאמרו למעלה מהו דתימא אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן קמ"ל אתה צריך לפרש כן כלומר אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן והרי שם עדות חל על אשתו ואחר שבטלה מקצתה בטלה כלה ויפטר אף הבועל קמ"ל שאדם קרוב אצל אשתו ואין שם עדות חל עליה ומאחר שכן אין כאן עדות אלא אצל הבועל והדברים נראין שמי יעלה על דעתו לומר אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן ושיהא חל עדות בעלה להרגה אלא כך הן הדברים כמו שבארנו למעלה מה שנכפל בדברינו הרבה שחולקין את הדבור ואף במסכת גיטין פרק ראשון ובבתרא פרק נוחלין אמרוה כן בכל שהוא בשני גופים יש להקשות ממה שאמרו בירושלמי כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה שפסול וכן הלכה ואין אומרין לחלוק את הדבור לפסול לזה ולהכשיר לזה ודברים שבאו למפרשים בתירוץ שאלה זו כבר כתבנום בבתרא פרק נוחלין:

המשנה השניה והיא מענין חלק הראשון מכות בשלשה ר"ל כשמלקין את העובר על הלאוין שיש בהם חובת מלקות מלקין בשלשה ר"ל מומחין ואין צורך בה לעשרים ושלשה ואע"פ שאפשר שימות באותן המכות משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה ופי' הטעם בגמ' הואיל והוא במקום מיתה או מגזרה שוה דרשע רשע והלכה כתנא קמא:

Meiri on Sanhedrin 10a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה משום דהויא כו' וה"ה דהמ"ל משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת כו' עכ"ל ולפי מה שכתבו התוס' לעיל דר"מ אית ליה אזהרה לעדים זוממין מקרא אחרינא ולא הוה לא תענה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וא"כ לא ה"מ לשנויי הכי אליבא דר"מ וכ"כ התוס' בפרק מרובה ע"ש:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 10a · Sefaria

גליון הש"ס

גמרא ואין אדם קרוב אצל ממונו עיין זבחים דף ע ע"א תוספות ד"ה ע"פ:

תוס' ד"ה וכל וכו' ואי לאו והיה אם בן קשה לי דמ"מ אף אם לא כתיב והצדיקו והרשיעו אם נכתב רק והיה אם בן הכות ילפינן בין מבין דמיירי במלקות ונדע דבמוציא שם רע ויסרו היינו מלקות ואח"כ נילף משם דלאו שאין בו מעשה לוקין וממילא חייבים העדים מלקות משום לא תענה וצ"ע:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 10a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

״פְּלוֹנִי בָּא עַל אִשְׁתִּי״, הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהוֹרְגוֹ, אֲבָל לֹא לְהוֹרְגָהּ.

קטע 2

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דִּמְפַלְּגִינַן בְּדִיבּוּרָא? הַיְינוּ הָךְ! מַהוּ דְּתֵימָא: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ – אָמְרִינַן, אֵצֶל אִשְׁתּוֹ – לָא אָמְרִינַן. קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 3

וְאָמַר רָבָא: ״פְּלוֹנִי בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה״, וְהוּזַּמּוּ – נֶהֱרָגִין, וְאֵין מְשַׁלְּמִין מָמוֹן. ״בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״, וְהוּזַּמּוּ – נֶהֱרָגִין וּמְשַׁלְּמִין מָמוֹן. מָמוֹן לָזֶה וּנְפָשׁוֹת לָזֶה.

קטע 4

וְאָמַר רָבָא: ״פְּלוֹנִי רָבַע הַשּׁוֹר״ וְהוּזַּמּוּ – נֶהֱרָגִין, וְאֵין מְשַׁלְּמִין מָמוֹן. ״שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ וְהוּזַּמּוּ – נֶהֱרָגִין, וּמְשַׁלְּמִין מָמוֹן. מָמוֹן לָזֶה, וּנְפָשׁוֹת לָזֶה.

קטע 5

הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ! מִשּׁוּם דְּקָא בָעֵי בַּעְיָא עִילָּוֵיהּ, דְּבָעֵי רָבָא: ״פְּלוֹנִי רָבַע שׁוֹרִי״, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין אָדָם קָרוֹב אֵצֶל מָמוֹנוֹ? אוֹ דִילְמָא אָמְרִינַן: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל מָמוֹנוֹ? בָּתַר דְּבַעְיַאּ הֲדַר פַּשְׁטַהּ: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין אָדָם קָרוֹב אֵצֶל מָמוֹנוֹ.

קטע 6

מַכּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה כּוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב הוּנָא: אָמַר קְרָא ״וּשְׁפָטוּם״ – שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה.

קטע 7

אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְהִצְדִּיקוּ״ – שְׁנַיִם, ״וְהִרְשִׁיעוּ״ – שְׁנַיִם, הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ כִּדְעוּלָּא, דְּאָמַר עוּלָּא: רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן?

קטע 8

רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין?! וְהָא כְּתִיב: ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״! אֶלָּא, רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין שֶׁלּוֹקִין מִנַּיִין? דִּכְתִיב: ״וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע״.

קטע 9

מִשּׁוּם דְּ״הִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע״, ״וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע״? אֶלָּא, עֵדִים שֶׁהִרְשִׁיעוּ אֶת הַצַּדִּיק, וַאֲתוֹ עֵדֵי אַחֲרִינֵי וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק דְּמֵעִיקָּרָא, וְשַׁוִּינְהוּ לְהָנָךְ רְשָׁעִים, ״וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע״.

קטע 10

וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִ״לֹּא תַעֲנֶה״! מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו.

קטע 11

מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? אָמַר אַבָּיֵי: אָתְיָא ״רָשָׁע״ ״רָשָׁע״ מֵחַיָּיבֵי מִיתוֹת. כְּתִיב הָכָא: ״וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת״. מָה לְהַלָּן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אַף כָּאן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

קטע 12

רָבָא אָמַר: מַלְקוֹת בִּמְקוֹם מִיתָה עוֹמֶדֶת. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אִי הָכִי, אוּמְדָּנָא לְמָה לִי? לִמְחֲיֵיהּ, וְאִי מָאֵית – לֵימוּת!

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ: אָמַר קְרָא: ״וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ״ – כִּי מָחֵית, אַגַּבָּא דְּחָיֵי מָחֵית. אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל עֶשְׂרִים – אֵין מַכִּין אוֹתוֹ אֶלָּא מַכּוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. וְכַמָּה הֵן? תַּמְנֵי סְרֵי,

מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור