מסכת הוריות דף י׳ עמוד ב׳

עבדות אני נותן לכם שהשררות עבדות הוא לו לאדם לפי שמוטל עליו עול רבים:

אשר כמו אשרי:

צריך אתה לומר מהו הדיוט בתמיה כלומר אם המלך שאין לבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שגגתו כ"ש שהדיוטות מרגישין שלבם כפופים:

מהו על זדונו בתמיה כלומר אם על שגגתו מרגיש כ"ש שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה:

שאני הכא דשני קרא בדבוריה דבאידך כתיב אם כל עדת ישראל ישגו אם הכהן המשיח אם נפש והכא כתיב אשר נשיא יחטא ודאי אשרי משמע:

אשריהם לצדיקים כלומר אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הבא בעולם הזה כלומר שמגיע אליהם צרות לצדיקים בעולם הזה כדרך שמגיע לרשעים בעוה"ב:

אוי כמו ווי דהכא לא כתיב אשר דמשמע אוי להם לרשעים שמגיע אליהם טובות בעולם הזה כדרך שמגיע טובות לצדיקים בעולם הבא דרעה היא לרשעים כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' (דברים ז׳:י׳):

צדיקים אי אכלי תרי עלמי מי סני להו מי שנאוי הוא להם [כלומר כלום רע להם] לצדיקים שאוכלים שני עולמות שיש להם טובה בעוה"ז ובעוה"ב:

וכן צריך המלך להזהר על חטאיו להתודות עליהם תמיד ולבקש סליחה וכל שהוא בדרך זה אשריו ואשרי דורו דרך צחות אמרו אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו אם נשיא שלו כך אי אתה צריך לומר שכן בהדיוט אם על שגגתו כך אי אתה צריך לומר שכך בזדונו:

הצדיקים אין ראוי להם להיותם הומים אחר הממון עד שיתרשלו מדברי תורה בכך ורחוק הוא להשיג תורה וממון כאחד חכמי המליצות כתבו במשליהם רחוק הוא לתפוש שני צביים במרוצה אחת ועתה ראה הפלגת המשל שהצבי לרוב קלותו ילאה הרוצה ללכדו גם באחד וכל שכן בשנים כן התורה והממון כל אחד מהם קשה להשיגו כל שכן שיבקש להשיג שניהם כאחד ומתוך כך אין ראוי לו להשתדל על כך כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה ומ"מ אם הגיעו רחמי השם עליו עד שהצליח בשניהם אשריו ואשרי חלקו ואם נתקשה עליו ענינו עד שנדחקה לו השעה אשריו גם כן שזהו מרוק עונותיו עד שנעשה סלת נקיה ועלה ואין לו להרהר אחר מדותיו של הקב"ה ומתוך כך דרשו פסוק אחד לשני פנים והוא אשר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים אשריהם לצדיקים שמגיע להם מעשה רשעים של עולם הבא בעולם הזה ואוי להם לרשעים שמגיע להם מעשה צדיקים של עולם הבא בעולם הזה וכמו שנאמר על זה ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו והקשו על זה אטו צדיקי אי אכלו תרי עלמא מי סאני להו ופרשוהו בדרך אחרת אשרי צדיקים שמגיע להם מעשה רשעים שבעולם הזה בעולם הזה ר"ל שמצליחים אף בממון והכל אמת אלא שהדבר רחוק ועל צד רחוקו הזכירו מעשה בכאן וזה נסחו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא אמר להו אוקמיתו מסכתא פלן ומסכתא פלן אמרו ליה אמר להו אעתריתו פורתא אמרו ליה זבנינן קטינא דארעא קרי עליהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם מעשה הרשעים בעולם הזה ואפשר לפרש בכאן רשעים על ההומים אחר הממון ומתעסקים בעניני העולם מלשון ולא ימלט רשע את בעליו וכן והוא ישקיט ומי ירשיע וכן בכל אשר יפנה ירשיע:

אע"פ שהמצות אין צריכות כונה ראוי לאדם שלא להתיר את הרצועה בכך ושלא לעשות את המצוה דרך הרגל ודרך פרוק עול אלא דרך חבה ובכונה יתרה וזהו שדרשו כי ישרים דרכי י"י וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם לשני בני אדם שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו אכילה גסה ר"ל כאדם שקץ במזונו זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו אכילה גסה ופושעים יכשלו בם ואע"פ שמ"מ נתקיימה מצותו כמו שהשיבו על דרש זה בגמרא פושע קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד מ"מ הורו שזה אצלו פחיתות גדולה ומדה נמאסת אצל השם וכבר הארכנו בענין זה בחבור התשובה ועל דרך האמת הוא פושע אצל חובת המצוה ונמצאו שנים במצוה אחת זה זוכה וזה אינו זוכה כיוצא בו בעברה יש עושה אותה לשם עברה ויש עושין אותה לפעמים לשם מצוה והוא שאמרו גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה מנא לן מיעל אשת חבר הקיני שנאמר בין רגליה כרע נפל ולא חשו בה להנאת עברה שכל טובתן והנאתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים והוא שאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע וכן אתה מוצא בבנות לוט שאביהן נתכון לעברה והן נתכונו למצוה ודרך צחות דרשו על כונה זו ר"ל בעברה לשם מצוה תמר זנתה וזמרי זנה תמר זנתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים זמרי זנה ונפלו כמה רבבות מישראל:

עמוני ומואבי זכרים שבהם אסורין ואיסורן איסור עולם ומ"מ נקבותיהם מותרות עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כמו שיתבאר במקומו:

אע"פ שהשפלנו מעלת מצוה שלא לשמה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואם אי אפשר לו לשמה יעסוק בהם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:

לעולם יהא אדם מסלסל עצמו במדות ולא יהא פורק עול בעניניהם אפילו בדברים שאין מצוה או עברה תלויה בהם שכל אדם מסלסל עצמו באיזה מדה מקומו מושכר לו דרך צחות אמרו אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה וכל שכן כשתבא דבר מצוה לידו שיהא מכלל זריזים מקדימים למצות ולא יתאחר בעשיית מצוה שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כונה מעולה אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלמדה:

גמרא יש הבל אשר נעשה על הארץ גו' כו' אימא כמצוה שלא לשמה כו' כצ"ל:

אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ (ויקרא ד, כב) מקשים העולם מנא ליה לפרש אשרי על הדור, לימא אשרי הנשיא שהוא נותן לב להביא קרבן על שגגתו? ונראה לי בס"ד דהכתוב נקיט תרתי על הנשיא חדא ענין החטא שחטא וחדא ענין הבאת הקרבן והחטא נקיט לה בראשונה סמוך לאשר נשיא ואם נפרש אשרי על הנשיא משמע דמשבח ליה אתרווייהו אשרי הנשיא שיחטא ואשריו שמביא קרבן וזה לא יתכן דודאי הלואי שלא היה חוטא ולא היה מביא קרבן על כן לא דרשינן אשרי על הנשיא כלל אלא אמרינן אשרי על הדור. ועוד נראה לי בס"ד דרבן יוחנן בן זכאי כיון דדריש אשרי על הדור גם הנשיא הוא נכנס בכלל השבח כי כיון דאמרת אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו כל שכן שיגיע השבח גם להנשיא עצמו שהוא המביא דהא אין השבח הזה מגיע לאנשי הדור אלא מכח שבח הנשיא דאם אין שבח לנשיא אין שבח לדור והא בהא תליא ובכלל מאתים מנה אבל אם היה דורש אשרי הנשיא אינו נכנס שבח הדור בכלל הדרשה הזאת.

וּמָה עַל שִׁגְגָתוֹ מֵבִיא קָרְבָּן צָרִיךְ אַתָּה לוֹמַר מִזְּדוֹנוֹ (ויקרא ד, כב) פירש רש"י אם על שגגתו מרגיש כל שכן שהוא מרגיש על זדונו וחוזר בתשובה. ויש לומר מאי קל וחומר הוא זה? שגגתו שאני שאם היתה שגגתו באיסור שאינו ערב לו לפי טבעו ומזגו כמו אכילת נמלים או דם וכיוצא בדברים דלא ניחא ליה בהו, הרי זה מתחרט בודאי כשנודע לו שגגתו ומביא קרבן לכפרה אבל המזיד אי אפשר להיות אלא בדבר שערב לו ועשהו וכיון דערב לו והזיד לעשותו לא יתחרט ולא יחזור בתשובה עליו! ונראה לי בס"ד הכי קאמר דהמלך כבודו גדול ואם יביא קרבן צריך לזלזל בכבודו לבא כשאר הדיוטות לפני הכהן וקרבנו בידו לסמוך עליו ומבקש כפרתו מן הכהן כי תשובה של השוגג תלויה בהבאת קרבן ואינו יכול לעשות תשובה בינו לבין עצמו ואם כן יש בה זלזול מלכות ועם כל זה עשה תשובה והביא קרבן חטאת ולא הקפיד על כבוד מלכות וכל שכן שיעשה תשובה על המזיד דלא אתרו ביה וליכא מלקות וגם קרבן ליכא במזיד ואז התשובה היא לבינו לבין עצמו דאין שום אדם מכיר ויודע בו.

אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ עֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֶׂה הָרַע הַמַּגִּיעַ לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. קשא למה 'אוֹי'? אדרבה טוב להם שרואין יסורין בעולם הזה ותהוי להו כפרה! ונראה לי דכאן איירי ברשעים דכתיב בהו 'עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה' (ישעיה א, ה) שמבעטים וכופרים יותר, אי נמי כיון דהם אינם מקבלים אותם לכפרה לא תהני להו ונמצא זה יצא קרח מכאן ומכאן.

אמר להו אוקימתון מסכתא פלן אעתריתו פורתא נראה לי בס"ד סמך שתי שאלות אלו יחדיו זה בזה דתרווייהו חדא נינהו, והוא כי ידוע דהממון מרחיב לבו של אדם ומפקחו בתורה וכמו שאומרים על רבנו תם שהיה מניח לפניו על השלחן כלי גדול מלא זהובים ויושב ועוסק בתורה באומרו כי הזהובים מרחיבים לב האדם ויתפקח בעסק התורה מה שאין כן אדם דחוק יהיה שכלו מבולבל ואינו מיושב בלימוד התורה, וכאן שאל אותם על מסכתא פלונית ומסכתא פלונית שהם מסכתות חמורות, ואמר לו דגמרי היטב מזה ידע דגמירי להו כלהו מסכתות ולכך רצה לדעת מהיכן בא להם סיוע זה שהצליחו בלימודם כל כך בשנים מועטות כי סתם חכם יש לו דוחק פרנסה? ועד כאן שאלם 'אעתריתו פורתא' דאפשר העושר גרם לכם הרחבת הלב כדאמרן או שמא הצלחה נסית היה לכם בעסק התורה שלמדתם הרבה גם מתוך דוחק? ואמר לו אין נתעשרנו ומזה היה עזר וסיוע לעסק התורה שהיה לנו הרחבת הלב. והא דאמר אעתריתו פורתא ולא אעתריתו בסתם היינו בשביל שלא להטיל עין הרע בדבר העושר כי אם יאמר אעתריתו בסתם הוה משמע נמי עושר רב או אמר כן לפי לשון בני אדם כדכתיב יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם (בראשית יח, ד).

דְּזָבְנִינַן קְטִינָא דְאַרְעָא הא דאמרו 'קטינא' כדפרשנו לעיל שלא להטיל עין הרע כי אם יאמרו ארעא סתם אפשר לומר היא קרקע גדולה רחבת ידים. או יובן בס"ד הוצרכנו לפרש שהיא קרקע קטנה כי הקרקע היא נגדיית לעסק התורה שצריך לאבד זמנו בה לעבדה ולשמרה ואיך עלה בידם הצלחת לימודם בתורה אם קנו קרקע, לכן אמר לו 'קטינא דארעא' כי לרוב קוטנה אין צריך לאבד זמן על עבודתה וטיפול שלה. או יובן אמר לו 'קטינא דארעא' ולא אמרו 'ארעא קטינא' היינו רצונם לומר שלקחו קרקע בזול מהזלים שבקרקעות ולכן לא היה צריך לה ממון סך הרבה לקנותה ולזה אמר 'קטינא' רצונו לומר מקום הדל וחלוש שבקרקע.