דף ביאור
מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד א׳
מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־479 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מאספורק שם מקום:
בוצע ברך גוזל ומברך בוצע כמו כל בוצע בצע (משלי א׳:י״ט):
מאי קאמר איירי בשבחה וקתני הרי שלך לפניך והאי לישנא לא שייך למימר אלא בדבר שכיחש מקדמותו שאמר לו טלנו כמות שהוא כחוש:
מצות פאה להפריש מן הקמה דכתיב לא תכלה פאת שדך לקצור (ויקרא י״ט:ט׳):
מרחו מחליק את הכרי ברחת ומירוח הוי גמר מלאכה למעשר הלכך מעשר כל מעשרותיו תחלה ואחר כך נותן לו פאה כדי שלא יפסיד עני שאילו היה נותנו קודם מירוח אע"פ שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי פטור מן המעשר שהרי הפקר הוא אבל עכשיו שנתמרח ביד בעל הבית נתחייב במעשר דהכי אמרינן במסכת ברכות (דף מ:) לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן הוקבעו:
אף מפריש מן העיסה פאה אם לא נתנה כבר ואילו לת"ק מן העיסה לא דקנייה בשינוי והוי ממון שאין לו תובעים דעד השתא דישה לאו שינוי הוא דאוכל הוא כמו שהיה:
איכפל תנאי טרחו ועמלו ונתקבצו לכך:
בהכחשה דהדר מפטמו וחוזר לקדמותו:
ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bava Kamma 94a · Sefaria
תוספות
ואפאה (והרים) [והפריש ממנה חלה משעת גלגול מתחייב בחלה אלא רבותא קמ"ל דאע"פ שעשה כל השינויים הללו אין אלא מנאץ א"נ משום דהיכא דאין תחילתו עיסה אין מתחייב בחלה עד אחר אפייה נקטה הכי:
לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרים אביי לטעמי' דאמר בריש תמורה (ד' ו. ושם ד"ה אמר) כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ומפרש התם דטעמא דיפריש מן העומרים משום תעזוב יתירא דבלא תעזוב יתירא לא היה מיחייב דכיון דעבר על לא תכלה הוה אמינא דאהני ופטור ולהכי אצטריך אביי בשמעתין ע"כ לר' ישמעאל למימר שינוי במקומה עומדת אבל לרבא דאמר התם כל דאמר רחמנא לא תעביד כי עביד לא מהני בלא תעזוב יתירא מפריש מן העומרין ולא מבעי ליה תעזוב יתירא אלא למפקיר כרמו או לרבי ישמעאל אי שינוי קונה אצטריך דמפריש מן העיסה ואם תאמר לאביי דאצטריך תעזוב יתירא לחייב מן העומרים מפקיר כרמו מנליה דחייב בפאה וי"ל דתרתי ש"מ וכן צ"ל לרבא אליבא דרבי ישמעאל אי סבר רבי ישמעאל דשינוי קונה ודריש תעזוב יתירא לחייב מן העיסה אם כן המפקיר כרמו מנליה דמשמע דההיא דרשה אתיא ככ"ע מדדייק בפרק בא סימן (נדה ד' נא. ושם ד"ה מין) דהא דתנן התם כל שחייב בפאה חייב במעשר היינו כל מין שחייב בפאה חייב במעשר דאי לאו הכי הרי מפקיר כרמו דחייב בפאה ופטור מן המעשר ומאי ראיה היא דלמא מתני' כרבי ישמעאל דמוקי תעזוב יתירא לחייב מן העיסה ולא מייתי למדרש שיתחייב בפאה אלא ודאי ליכא דפליג אההוא תנא דמפקיר כרמו ותרתי ש"מ כדפרישית:
מרחו מעשר ונותן לו ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן שלא הפריש פאה ולא בררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא יפטר ואם תאמר תרומה נמי לתני שתורם ונותן לו ואין לומר דתרומה בלאו הכי יפריש העני וכל פאה חייבת בתרומה חדא דא"כ מקדים מעשר לתרומה גדולה ועוד דתנן במסכת תרומות בפ"ק (מ"ה) אין תורמין מן הלקט ומן השכחה כו' ונראה לפרש משום דתרומה דבר קל לתרום לא חש להזכיר ויש מפרשים דלהכי אין תורם משום דבגורן רגילין לתרום כדתנן במסכת מעשר (פ"ב) מצא פירות ממורחין בשדה מכונסין אסורים משום גזל מפוזרין מותרין משום גזל בין כך ובין כך חייבין במעשר ופטורין מן התרומה לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן ניטלה תרומה גדולה:
Tosafot on Bava Kamma 94a · Sefaria
רשב"א
גם לרבות שינוייהן כבר כתבתי למעלה בפרק מרובה.
אפאה והרים ממנה חלה לרבותא נקט אפאה ולומר שאף על פי שעשה בה כל מלאכות ושינויין אלו הרי זה מנאן דשנוי במקומו עומד ולאו בדוקא נקטה ולומר שאין חיוב חלה עד שעת אפייה דהא משעת גלגול נתחייבת בחלה ויכול להרים ממנה חלתה.
שבח מפני תקנת השבים ולא שבח דפטמה גזלן קאמר דאילו כן מדינא נוטלו בלא תקנת השבים דאמר ליה אנא מפטמנא ואת שקלת (לעיל בבא קמא סה, א), וכן כל שבח דיוקרא לא קאמר דהוא דנגזל הוה דהא כל דאיתיה בעינה הדר ואילו אכלה ההיא שעתא משלם כיוקרא דהשתא כדאמר בשלהי פרק המפקיד (ב"מ מג, א) בגוזל חבית של יין מעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ארבעה שתייה או תברה משלם ארבעה כיון דאילו איתא בעינה הדרה השתא הוא דקגזיל לה, אלא שבח שהשביחה ממילא כגון עגל ונעשה שור טלה ונעשה איל או שרועה באפר ונתפטמה ואי נמי שפטמה ונוטל שבח היתר על ההוצאה, וכל זה מתקנת השבים למאן דאמר שינוי במקומו עומד.
מרחו מעשר ונותן לו ואפילו למאן דאמר יש ברירה כל זמן שלא הפריש פאה וקבע במעשרו שוב לא יפטור. ואם תאמר תרומה נמי יתרום ויתן לו שהוקבע ברשותו ואילו נתנו קודם לכן לעני הי' עני הפטור וכמו ששנינו בפרק קמא דתרומות (מ"ה) אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה, ותירצו בתוספות דמשום דתרומה דבר מועט הוא דחטה אחת פוטרת את הכרי (קידושין נח, ב) לא חש למיתני תורם ומעשר אבל לעולם תורם הוא, ומסתברא דכל שאמר מעשר ונותן לו כאילו אמר תורם ומעשר שהרי אינו רשאי להקדים מעשר כדכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר (תמורה ב, א) והלכך כל שאתה מחייבו לעשר כאילו חייבתו לתרום.
הכי גרסינן משום דכתיב תעזוב כדבעי רבי יונתן. ולא גרסינן וכי תימא (לגמרי) ליגמר מיניה.
הא דאמרינן גבי בעיא דרבי יונתן אם תמצא לומר טעמא דרבי ישמעאל משום דקסבר שינוי במקומו עומד כו' ותו לרבנן כו'. כל זה אינו מכלל הבעיא דרבי יונתן הוא דבעא טעמא דרבי ישמעאל מאי ניהו או משום דקסבר בעלמא שינוי במקומו עומד או דלמא בעלמא קני והכא משום דכתיב תעזוב יתירא ומשום הכי קאמר רבא דלמא טעמיה דרבי ישמעאל משום דכתיב תעזוב יתירא וכדאסתפקא ליה לרבי יונתן, והך אם תמצא לומר תלמודא הוא דקא שקיל וטרי בה.
הא דתניא המפקיר כרמו למחר השכים ובצרו בפרק אין בין המודר (נדרים מב, ב) הביאוה ושם נתפרשה.
ולדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים דהדרי לברייתן. כלומר הא דקאמר דמשנתינו מפני תקנת השבים בכלים דהדרי לברייתן הוא ובכי הא הוא דקאמר רבי יוחנן דגזלה חוזרת בעיניה אף על פי שנשתנית.
ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.
Rashba on Bava Kamma 94a · Sefaria
מאירי
מאחר שהשינוי קונה הרי שגזל סאה של חטה וטחנה ולשה ואפאה רשאי לאכלה ולברך עליה דמים הוא חייב לו וכן אחרים מזמנים עם זה וכל שלא נשתנה והוא רוצה לאכלה אע"פ שהוא עובר עברה וברכתו קללה ותועבה ונאוץ אינו רשאי ליהנות בלא ברכה ומברך הן המוציא הן ברכת המזון הן שאר ברכות הכל כפי הברכה הראויה לו ומכל מקום יראה לי שאין מצטרף עם האחרים לזמון שאין קבע לאוכל בעבירה כמו שכתבנו בברכות וכן אינו מברך על החלה הואיל ואין כאן הנאה אלא ברכת מצוה ואין ברכה לעשיית מצוה בעבירה ויש חולקין שלא לברך אף ברכת המוציא:
מי שגזל בהמה והשביחה ביד הגזלן אם על ידי פטומו השביחה הרי השבח של גזלן והבהמה חוזרת בעינה שאין זה שנוי שכל שבח אפשר שיחזור לפחיתותו ונוטל שיעור שבח מן הנגזל ואם הושבחה מאליה פסקו גדולי הדורות שלפנינו שהוא לנגזל וגדולי המחברים נוטים בה לדעת אחרת כמו שיתבאר הוכחש ביד הגזלן אם כחש החוזר הוא אומר לו הרי שלך לפניך אלא שאם הכחישה הוא משלם עוד שיעור הכחש ואם מאליה אינו משלם כלום ואם כחש שאינו חוזר כגון כחש שאין לו רפואה קנאה בשנוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה מכל מקום עמדה הבהמה על עמדה אלא שהוזלה או הוקרה הכל לנגזל כמו שבארנו בפרק מרובה:
מצות פאה להניחה בקמה ואם לא הניחה בקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפרישו מן הכרי ואפילו מרחו לא הפריש מן הכרי מפריש מן הקמח לא הפריש מן הקמח מפריש מן העיסה לא הפריש מן העיסה מפריש מן הלחם כמו שיתבאר במקומו ואע"פ ששנוי קונה כל מקום תעזוב יתירא כתיב:
המפקיר את כרמו והשכים בבקר וזכה בו ובצרו חייב בפרט ובשכחה ובעוללות הואיל ושלו היה ופטור מן המעשרות ומן התרומות ואם זכה בהפקר של אחר פטור בכל:
כל שנשתנית הגזלה ביד הגזלן קנאה על הדרכים שבארנו ואם נפחתה הרי הגזלן מעכבה ומשלם דמיה ואין שמין לו להיות בעלים מטפלין בגזלה שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא תהא הנבלה או השברים שלו וישלם דמים ויש נוטין בזו לדעת אחרת כמו שכתבנו בפרק ראשון וסוגיא זאת מוכחת כמו שכתבנו:
Meiri on Bava Kamma 94a · Sefaria
שיטה מקובצת
אין זה מברך אלא מנאץ ומכל מקום אינו רשאי ליהנות בלא ברכה ומברך הן המוציא הן ברכת המזון הן שאר ברכות הכל כפי הברכה הראויה לה. ומכל מקום יראה לי שאין מצטרף עם אחרים לזימון שאין קבע לאוכל בעבירה כמו שכתבנו בברכות. וכן אינו מברך על החלה הואיל ואין כאן הנאה אלא ברכת מצוה ואין ברכה לעשיית מצוה בעבירה. ויש חולקין שלא לברך אף ברכת המוציא. הרב המאירי ז"ל.
כלל זה אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שבח שהשביח גזלן וכו' כחש אומר לו הרי שלך לפניך ומוקי לה לקמן בכחש שחוזר לברייתו וקיימא לן כוותיה חדא דהא פסק שמואל לקמן הלכתא כוותיה ועוד דהא לטעמיה דרבא דמוקי לה בכחש החוזר לברייתו על כרחך הלכתא היא דהא סוגיין בעלמא שינוי החוזר לברייתו לא קני מפני תקנת השבים לפיכך הגזלן נוטל שבחו והנגזל נוטל את השאר. ומסתברא דכי מסלקינן ליה בדמי מסלקינן ליה והא דרבן שמעון בן גמליאל הלכתא היא דהא סוגיין לקמן דשבח שעל גבי גזלה הוי. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.
אי הכי אפילו השביח נמי אמרינן מפני תקנת השבים לאו שבח דפטמה גזלן קאמר דאלו כן מדינא נוטל בלא תקנת השבים דאמר ליה אנא מפטימנא ואת שקלת. וכן לא שבח דיוקרא קאמר דההוא דנגזל הוי דהא כל דאיתיה בעינא הדרא ואלו אכלה ההיא שעתא משלם כיוקרא דהשתא כדאמרינן בשלהי המפקיד בגוזל חבית של יין מעיקרא שויא זוזא וכו'. אלא בשבח שהשביח ממילא כגון עגל ונעשה שור או שרועה באפר ונתפטמה ואי נמי שפטמה ונוטל שבח היתר על ההוצאה וכל זה מפני תקנת השבים למאן דאמר שינוי במקומו עומד. הרשב"א ז"ל.
מרחו מעשר ונותן לו כתבו בתוספות ונראה לפרש משום דתרומה דבר קל לתרום לא חש להזכיר. וכתב חרשב"א דכל שאמר מעשר ונותן לו כאלו אמר תורם ומעשר שהרי אינו רשאי להקדים מעשר לתרומה כדכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר הלכך כל שאתה מחייבו לעשר וליתן לו כאלו חייבתו לתרום. ע"כ. ועד כאן לא קאמר רבי שמעון בן אלעזר אלא בהכחשה דהדר והלכתא היא דהא סוגיין לקמן בשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי ושמע מינה דרישא דקאמר השביח נוטל שבחו בשבח החוזר לברייתו קמיירי ואפילו הכי דגזלן הוי מפני תקנת השבים ואמטו להכי קתני נוטל שבחו ולא קתני משלם כשעת הגזלה משום דלא קני לה גזלן לגזלה דשינוי החוזר לברייתו הוא דלא קני אלא שבחא דידיה בלחוד הוא דקני מפני תקנת השבים וכן הלכתא. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.
עוד כתב אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר השביח נוטל שבחו כחש אומר לו הרי שלך לפניך ודוקא בכחש החוזר לברייתו אבל כחש שאינו חוזר לברייתו משלם כשעת הגזלה ואפילו מישם לא שיימינן ליה דאמר שמואל אין שמין לא לגנב וכו'. ואוקימנא לטעמיה דרבא בכחש שאין חוזר לברייתו וכן הלכה וליתא לשינוייה דאביי דקיימא לן אביי ורבא הלכא כרבא בר מיע"ל קג"ם. ע"כ. וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל ה"ר יצחק ז"ל כתב דברי רבי יהודה דאמר שבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי ולא כתב דברי רבי שמעון בן אלעזר שפסק שמואל הלכה כמותו. ודומה לי לדעתו הא דרבי יהודה עדיף מדרבי שמעון בן אלעזר דרבי שמעון בן אלעזר השביח קאמר ולא אמר שבח דומיא דכחש והיינו פטמה ואלו לרבי יהודה אפילו שבחא דממילא כגון גזות וולדות שאין השבח משום מזונות ואפילו הכי דגזלן הוי מפני תקנת השבים ובין שבח דממילא ובין השביח הגזלן כל מה שנוטל בשבח יותר על מזונותיה הכל משום תקנת השבים. מיהו יוקרא וזולא בין למר ובין למר דנגזל הוה מדרבא דאמר האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה תברה או שתייה משלם ארבעה מאי טעמא דבעידנא דשתי לה קא גזיל לה אלמא כי איתא הדרא בעינא. ע"כ. וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל מי שגזל בהמה והשביחה ביד הגזלן אם על ידי פטומו השביחה הרי השבח של גזלן והבהמה חוזרת בעינה שאין זה שינוי שכל שבח שאפשר שיחזור לפחיתותו נוטל שיעור שבח מן הגזלן. ואם הושבחה מאליה פסקו גדולי הדורות שלפנינו שהוא לנגזל. וגדולי המחברים נוטים בה לדעת אחרת כמו שיתבאר.
הכי נמי דילמא משום תעזוב יתירא כדבעי רבי יונתן ולא גרסינן וכי תימא ליגמר מיניה. הא דאמרינן גבי בעיא דרבי יונתן אם תמצא לומר טעמא דרבי ישמעאל משום דקסבר שינוי במקומו עומד וכו' ותו לרבנן וכו' כל זה אינו מכלל הבעיא דרבי יונתן הוא דבעא טעמיה דרבי ישמעאל מאי ניהו אי משום דקסבר בעלמא שינוי במקומו עומד או דילמא בעלמא קני והכא משום דכתיב תעזוב יתירא ומשום הכי קאמר רבא דילמא טעמא דרבי ישמעאל משום תעזוב יתירא וכדאיסתפק ליה לרבי יונתן והאי אם תמצי לומר תלמודא הוא דקא שקיל וטרי בה. הרשב"א ז"ל.
לכדתניא המפקיר כרמו וכו' הקשה ריב"ק מתוספתא דפאה דקתני גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו המחזיק במחובר חייב בכל בתלוש פטור מן הכל בקמה פטור מפרט ועוללות ושכחה ופאה וחייב במעשר והיינו איפכא. ומפרש רבנו שמחה דוקא הכא דהחזיק הוא דכתיב תעזוב יתירא לחייבו אבל אדם אחר פטור להכי קאמר במחובר חייב בכל שהרי לא בא לכלל עונת פטור דברשותו נתחייב ובתלוש פטור מן הכל הואיל וברשות הפקר באו לעונות חיוב הפקר פוטרם בקמה פטור בשכחה ובפאה שחיובן בקמה הפקר פוטרם אבל מעשר שאין חיובו אלא עד שימרח בכרי הרי ברשותו בא לכלל חיוב אבל הכא בשעה שהחזיק בהן שתלשן הרי כבר נתחייבו והפקר פוטרן. מהר"י כץ. והאמר שמואל אין השברים שמין לתשלומי גנב ולא לתשלומי גזלן אבל נוטל הגזלן השברים ומשלם לו כלי שלם אלמא קני ליה בשינוי דאי לא קני ליה ניהדריה בעיניה וישלם הפחת. לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן מתניתא כגון עצים משופין ועשאן כלים דהדרי לברייתן ואפילו הכי קני ליה מפני תקנת השבין ועל זה השינוי אמר רבי יוחנן דבר תורה גזלה נשתנית חוזרת בעיניה משום דהדר לברייתו הוא אבל שינוי גמור כגון צבע של קלא אילן דלא הדר קני מדאורייתא ולית הלכתא כוותיה מדרב פפא. הראב"ד ז"ל. וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו הא דמוקי ליה רבי יוחנן למתניתין דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזלה בעצים משופין ועשאן כלים דהדרי לברייתן ליתא דהא סוגיין לקמן דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי. אלא מיהו הני מילי לענין מיקנא גופה דגזלה לגמרי דלא קני אבל שבחא דאשבח גזלן דידיה הוי מפני תקנת השבים דקיימא לן כרבי שמעון בן אלעזר. ועוד דסוגיין לקמן דשבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי. ואיכא למימר נמי דרבי יוחנן גופיה דקאמר דשבח החוזר לברייתו קני לענין מיקנא גופה דשבחא בלחוד הוא דקאמר. ע"כ.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 94a · Sefaria
פני יהושע
בגמרא וב"ה נמי הכתיב גם בפרק מרובה דף ס"ה כתבתי דהא דאסיקנא הכא לב"ה בקשיא היינו אליבא דאביי דלא משמע ליה לחלק בין גבוה להדיוט אבל אליבא דרבא איכא למימר דגם אתי למעט שינוי החוזר דאפי' למ"ד דלהדיוט מועיל אפי' שינוי חוזר אפ"ה לגבוה מודה ומכ"ש דא"ש למ"ד דאף להדיוט בעינן דוקא שינוי שאינו חוזר וע"ש באריכות:
שם א"ה אפי' השביחה נמי כו' מכאן יש להקשות על מה שפירש הרמב"ן באריכות בס' המלחמות דמלתא דרשב"א לא איירי אלא כשהשביחה ע"י שפיטמה הגזלן בידים מטעמא דא"ל אנא פטימנא ואת שקלת והביא ראיה מפרק מרובה ע"ש בדבריו וא"כ מאי מקשה הכא א"ה אפי' השביחה נמי וצריך לאוקמי מפני תקנת השבים ות"ל מה"ט גופא דא"ל אנא מפטימנא אלא ודאי דלא סגי בהאי טעמא דמשום כך אין לו ליטול אלא הוצאת הפיטום ולא מה שהשבח יתר על ההוצאה כדס"ל לר' יהודה לקמן גבי צמר והא דאמרינן ה"ט דאנא פטימנא בפרק מרובה היינו שלא ישלם ד' וה' כשל עכשיו ולא כמו שפי' הרמב"ן לענין גוף הקרן וא"כ ע"כ הא דשקיל כל השבח לרשב"א לאו משום דא"ל אנא פטימנא אלא כדאסקינן מפני תקנת השבים וא"כ ה"ה לשבחא דממילא ויש ליישב בדוחק דהרמב"ן נמי ה"ק דכיון דפיטמה הגזלן בידים בהא דוקא ס"ל לרשב"א דשייך תקנת השבים כיון דטרח בה ומצי א"ל אנא פטימנא לכך תקנו חכמים מפני תקנת השבים אבל בשבחא דממילא לית ליה תקנת השבים וא"כ לפ"ז הא דאמרינן בפ' מרובה ה"ט דאנא פטימנא היינו נמי משום תקנת השבים לפי' הרמב"ן דאגוף הקרן נמי קאי וע"ש באריכות ומוכח קצת כמ"ש ודו"ק:
תוספות בד"ה לא הפריש מן הקמה כו' ולהכי איצטריך אביי בשמעתין ע"כ לר"י למימר שינוי במקומו עומד עכ"ל. פי' דלפ"ז הוי ידע אביי שפיר דאיכא קרא דתעזוב יתירא כדדחי רבא ומ"מ מוכח שפיר כיון דקרא דתעזוב איצטריך שיפריש מן העומרים דאף על גב דאכתי לא נשתנה מ"מ סד"א כיון דעבר אמימרא דרחמנא שקבע זמן להניח הפיאה במחובר תו לא מהני אח"כ וקמ"ל דלא ואכתי מן העיסה מנ"ל כיון דאשתני אע"כ דס"ל דשינוי במקומו עומד וא"כ ילפינן הכל מתעזוב דכך לי מן העיסה כמו מן העומרים דבכולהו עבר אמימרא דרחמנא ושינוי אינו מועיל כלל משא"כ לרבא לא איצטריך תעזוב לר"י אלא להפריש מן העיסה כו' וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 94a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' גם לב"ה קשיא עיין לעיל דף נד ע"א תוספות ד"ה חמור:
שם והפריש ממנה חלה עיין ברכות דף מה ע"א תוס' ד"ה אכל טבל:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 94a · Sefaria
בן יהוידע
הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּין, טְחָנָהּ, לָשָׁהּ וַאֲפָאָהּ וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה. הא דלמדנו דין זה בחלה ולא נקיט 'גזל ואכל ובירך' משום דגזל ממון שיש לו תובעים דבעליו ידועים אבל חלה ממון שאין לו תובעים ואית ביה רבותא טפי.
Ben Yehoyada on Bava Kamma 94a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף צ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־479 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 127 מילים
נפתחת ב״דְּמֵאַסְפּוֹרַק: בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.…״
- קטע 224 מילים
נפתחת ב״וּבֵית שַׁמַּאי, הָא כְּתִיב ״הֵם״! הָהוּא מִיבְּעֵי…״
- קטע 39 מילים
נפתחת ב״וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, הָכְתִיב: ״גַּם״! ״גַּם״ לְבֵית…״
- קטע 46 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי הִיא?…״
- קטע 531 מילים
נפתחת ב״דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי…״
- קטע 631 מילים
נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי הִיא? דְּתַנְיָא,…״
- קטע 721 מילים
נפתחת ב״מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר:…״
- קטע 89 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, אֲפִילּוּ הִשְׁבִּיחַ נָמֵי! אָמְרִי: מִפְּנֵי…״
- קטע 930 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מִצְוַת פֵּאָה…״
- קטע 1015 מילים
נפתחת ב״מֵרְחוֹ – מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. מִשּׁוּם רַבִּי…״
- קטע 1124 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִיכְּפוּל כֹּל…״
- קטע 1222 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא…״
- קטע 1312 מילים
נפתחת ב״וְעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם,…״
- קטע 1419 מילים
נפתחת ב״וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן…״
- קטע 1512 מילים
נפתחת ב״וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן…״
- קטע 1622 מילים
נפתחת ב״וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם,…״
- קטע 1728 מילים
נפתחת ב״כִּדְבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן – דְּבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן:…״
- קטע 1826 מילים
נפתחת ב״וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם…״
- קטע 1917 מילים
נפתחת ב״מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: הַמַּפְקִיר כַּרְמוֹ, וְהִשְׁכִּים לַבֹּקֶר…״
- קטע 2010 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי…״
- קטע 2114 מילים
נפתחת ב״וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין…״
- קטע 2244 מילים
נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן…״
- קטע 2317 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא לְאַבָּיֵי, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן…״
- קטע 249 מילים
נפתחת ב״אַבָּיֵי מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי אליעזר בן יעקב [השני] · דור שני לתנאים
מקור: מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד א׳ · קטע 4 — “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי הִיא?”
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד א׳ · קטע 9 — “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מִצְוַת פֵּאָה – לְהַפְרִישׁ…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד א׳ · קטע 20 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד א׳ · קטע 24 — “אַבָּיֵי מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:”
לשון המקור
דְּמֵאַסְפּוֹרַק: בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. מַאי טַעְמֵיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי? אָמַר קְרָא: ״גַּם שְׁנֵיהֶם״ – לְרַבּוֹת שִׁינּוּיֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל – אָמַר קְרָא: ״הֵם״ – וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶם.
וּבֵית שַׁמַּאי, הָא כְּתִיב ״הֵם״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ ״הֵם״ – וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל – תַּרְתֵּי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ. ״הֵם״ וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶם, ״הֵם״ וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם.
וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, הָכְתִיב: ״גַּם״! ״גַּם״ לְבֵית הִלֵּל קַשְׁיָא.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי הִיא?
דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּין, טְחָנָהּ, לָשָׁהּ וַאֲפָאָהּ, וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ? אֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ! וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״בֹּצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳״.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, כְּלָל זֶה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ גַּזְלָן – יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. רָצָה נוֹטֵל שִׁבְחוֹ, רָצָה אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״.
מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר: הִשְׁבִּיחַ – נוֹטֵל שִׁבְחוֹ. כָּחַשׁ – אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״, דְּשִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ הִשְׁבִּיחַ נָמֵי! אָמְרִי: מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מִצְוַת פֵּאָה – לְהַפְרִישׁ מִן הַקָּמָה. לֹא הִפְרִישׁ מִן הַקָּמָה – מַפְרִישׁ מִן הָעוֹמָרִים. לֹא הִפְרִישׁ מִן הָעוֹמָרִים – מַפְרִישׁ מִן הַכְּרִי עַד שֶׁלֹּא מֵרְחוֹ.
מֵרְחוֹ – מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף מַפְרִישׁ מִן הָעִיסָּה וְנוֹתֵן לוֹ.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִיכְּפוּל כֹּל הָנֵי תַּנָּאֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן כְּבֵית שַׁמַּאי?! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמְרִי: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּדָבָר זֶה.
אָמַר רָבָא: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה הָתָם, אֶלָּא בְּצֶבַע – הוֹאִיל וְיָכוֹל לְהַעֲבִירוֹ עַל יְדֵי צָפוֹן;
וְעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם, אֶלָּא לְגָבוֹהַּ – מִשּׁוּם דְּאִימְּאִיס;
וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן בְּרָכָה – מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה;
וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָתָם אֶלָּא בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר;
וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן פֵּאָה – מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא! וְכִי תֵּימָא לִיגְמַר מִינֵּיהּ, מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שָׁאנֵי!
כִּדְבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן – דְּבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה? אוֹ דִלְמָא, בְּעָלְמָא קָסָבַר שִׁינּוּי קוֹנֶה; וְהָכָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא?
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה, ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? וְתוּ, לְרַבָּנַן – ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי?
מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: הַמַּפְקִיר כַּרְמוֹ, וְהִשְׁכִּים לַבֹּקֶר וּבְצָרוֹ – חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שָׁמִין לֹא לְגַנָּב וְלֹא לְגַזְלָן, אֶלָּא לִנְזָקִין.
בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָתָם – בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר, לָא קַשְׁיָא; כִּי קָאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, דְּשִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד – בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר, וְכִי קָאָמַר שְׁמוּאֵל הָתָם: אֵין שָׁמִין לֹא לְגַנָּב וְלֹא לְגַזְלָן, אֶלָּא לִנְזָקִין – בְּהַכְחָשָׁה דְּלָא הָדַר.
אֶלָּא לְאַבָּיֵי, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – בְּהַכְחָשָׁה דְּלָא הָדַר קָאָמַר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
אַבָּיֵי מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: