מסכת קידושין דף כ״א עמוד א׳

הא רבנן דלא יהבי טעמא לקרא ואמרי דהורע כחו בחדא מילתא הורע נמי במילתא אחריתא בר מהיכא דגלי ביה קרא ובבתי ערי חומה גמרינן גאולה גאולה משדה אחוזה והא דקא אמינא דבית בעיר חומה לוה וגואל כו' לר"ש קאמינא דיהיב טעמא לקרא:

תני חדא המוכר בית בעיר חומה לוה וגואל כו':

איכא למיפרך בהא מתניתין דאצרכה קרא למקדיש שילוה ויגאל משום דהא אתיא ליה מדינא של מוכר בית בעיר חומה שאין לוה וגואל:

מה למוכר בית בעיר חומה שכן הורע כחו לגאול לעולם משנה ראשונה ואילך:

תאמר במקדיש שיפה כחו לגאול לעולם לעולמו של יובל אם לא מכרה הגזבר דאין מתחלקת לכהנים עד היובל:

מוכר שדה אחוזה יוכיח כו' לעולם עד היובל וביובל חוזר' בלא פדיון:

אף אני אביא מקדיש לפיכך הוצרך אם גאל יגאל לומר שלוה וגואל:

איכא למיפרך בהא מתניתין דאצרכה קרא למקדיש שילוה ויגאל משום דהא אתיא ליה מדינא של מוכר בית בעיר חומה שאין לוה וגואל:

משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לעובד כוכבים יוכיח וא"ת ולמה לי ומצא כדי גאולתו דכתיב בשדה אחוזה למימר שאינו גואל לחצאין תיפוק ליה בק"ו מע"ע ומה ע"ע הנמכר לעובד כוכבים שיפה כחו ליגאל מיד ואפ"ה אינו לוה וגואל וגואל לחצאין כדבסמוך מוכר שדה אחוזה שהורע כחו ליגאל מיד כדכתיב במספר שני תבואות (ויקרא כ״ה:ט״ו) אין דין שאין לוה וגואל וגואל לחצאין וי"ל דאדרבה אית לן למימר איפכא ומה מקדיש שהורע כחו ליחלק לכהנים ביובל ואפ"ה לוה וגואל וגואל לחצאין מוכר שיפה כחו שחוזרת לבעלים ביובל אינו דין שלוה וגואל וגואל לחצאין וכ"ת מה למקדיש שיפה כחו ליגאל מיד תאמר במוכר שהורע כחו ליגאל מיד מ"מ בתי החצרים שיפה כחן ליגאל מיד מצינו למיגמר מהאי ק"ו ולהיות לוה וגואל וגואל לחצאין ומאחר דחזינן בבתי החצרים שדה אחוזה נמי מפקי' ליה להאי דינא דתרוייהו בחד פרש' כתיבי על שדה הארץ יחשב ולהכי איצטריך ומצא כדי גאולתו דכתיב במוכר שדה אחוזה לומר שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין דס"ד למילף ממקדיש כדפרישית ומהשתא ילפינן נמי בתי החצרים מיניה שאין לוה וגואל וגואל לחצאין:

מאי בכל לכתוב גאולה תתנו לארץ ושמעינן שדה אחוזה לקובעו חובה ובתי החצרים בכלל וא"ת לימא דאתי לרבות עבד עברי ויש לומר דמשמע ליה דאתי לרבויי מידי דגאולת קרקע כדכתיב ובכל ארץ משמע דוקא ארץ מרבינן:

משום דאיכא למימר עבד עברי הנמכר לגוי יוכיח שיפה כחו לגאול מיד כו'. ואם תאמר אם כן אמאי לא גמיר מעיקרא דדינא מעבד עברי דלית ליה פירכא. יש לומר דמעיקרא בעי למילף קרקע מקרקע, וכי לא קם ליה דינא יליף ליה מעבד עברי.

ההוא לקובעו חובה ואליבא דר' אליעזר תמיהא לי ולילף מינה אליבא דר' יהושע דהלכתא כותיה, דר' יהושע נמי אית ליה ההוא ברייתא כדמשמע בסמוך דאמרינן ההוא לקובעו חובה, וזו אפילו לר' יהושע, ועל כרחין לדידיה לרבות בתי ערי חומה קאמר דבתי חצרים בהדיא כתיבי. ויש לומר דלר' יהושע לא דרשינן מיניה לרבות בתים כלל, אלא לרבות עבד עברי הנמכר לגוי. ואינו מחוור כלל דהיכי אפשר דקרא דכתיב (ויקרא כח, כד) בכל ארץ אחוזתכם ואנן אמרינן דלא מרבי קרקע אלא עבד עברי ויותר קשה דמי הזקיקו לרב ששת לדחוקי כולי האי.

כדאמר רב נחמן בר יצחק הקרוב קרוב קודם פירש רש"י דגבי שדה אחוזה כיון שלא פירש הקרוב קרוב קודם כי הכא דפריש דודו ברישא והדר בן דודו ואם לאו משאר בשרו, כתב כאן יגאלנו יגאלנו לרבות כל הגאולות שיהיו כסדר הזה. וקשיא לי דהא גבי נחלות דכתיב (במדבר כז, יא) לשארו הקרוב אליו ודרשינן (ב"ב קי, ב) הקרוב קרוב קודם. ומסתברא דהכי פירושו דאי משום ובא גואלו הקרוב אליו הוה אמינא הקרוב שיש בידו ספק לגאול קודם, ואפילו היה בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד בן דודו קודם, דהכי כתיב (ויקרא כה, כה) ובא גואלו הקרוב אליו וגאל מי שיש בידו ספק לגאול, אבל השתא דכתיב יגאלנו רבה כל הגאולות לעכב שיהיו דוקא כסדר הזה, ואם בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד אינונגאל.

רבי אליעזר אומר וגאל את ממכר אחיו חובה פי' והא דכתיב כי לא יהיה לו גואל מיירי כשהקרוב יותר עני היה וקי"ל הקרוב קודם וכיון דכן הקרוב פטור מפני עניותו והשאר פטורים מפני שהם רחוקים:

בשלמא למ"ד לרבות בתי ערי חומה היינו דכתיב בכל פי' דאיצטריך רבויא דהא אינו דומה לו בגאלתו לגאל בשנה שנייה אלא למאן דאמר לרבות בתי החצרים מאי בכל כלומר למה לן קרא לרבותם דבלאו הכי נמי הוי במשמע דלהוי דיני' כשדה אחוזה כיון דדמי ליה בצדדין אחרים וכדכתיב על שדה הארץ יחשב:

הקדיש בית בבתי ערי חומה אם גאלו אחר מיד ההקדש כיון שעלתה לו שנה משעה שגאלה נחלט מיד ביד הפודה ואם לא גאלו אחר הרי זה נפדה לעולם ואם הקדיש בבתי ערי הכהנים נפדה לעולם ואם גאלה אחר מיד גזבר והגיע יובל והוא ביד הפודה הרי זה חוזר לבעלים ביובל:

המוכר בית במקום שאינו מוקף חומה והוא הנקרא בתי החצרים הרי זה גואל מיד ואם לא גאל מיד רשאי לגאול עד היובל וגורע לו לפי השנים שעברו ואם לא גאלו הרי הוא חוזר ביובל בלא דמים כשדות שנאמר על שדה הארץ יחשב ונגאל בקרובים אבל אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין:

כל שביארנו בשדות ובתים שהוא נגאל בקרובים אין זה חובה עליהם אלא שאם רצו לגאול גואלים על כרחו של מחזיק והוא שאמרו וגאל את ממכר אחיו רשות ואם באו שנים לגאול הקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו או אחד מאחיו יגאלנו:

נמצא שומת הדברים שמוכר שדה אחזה יש בו ששה דינין שלשה לחומרת המוכר ושלשה לקולא אותם שהם לחומרא שאינו נגאל בפחות משתי שנים ושאינו לוה וגואל ושאינו גואל לחצאין ואותם שהם לקולא שמשעברו שתי שנים פודה עד היובל בגירעון כסף לפי שנים שעמדה ביד הלוקח וכן שנגאל בקרובים וכן שאם לא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל מוכר בית בבתי ערי חומה יש בו שבעה דינין אחד לקולא והוא שיכול לפדותה מיד וששה לחומרא והם שאם בא לגאול אינו מגרע כלום ושאינו נגאל בקרובים ושאינו לווה וגואל ושאינו גואל לחצאין ושאם לא נגאל בתוך שנה נחלט ושאינו יוצא ביובל ר"ל שאם פגע יובל בתוך שנתו אינו חוזר עד שיגאלנה למוכר בתוך שנתו מוכר בית בבתי ערי החצרים כל דינו כשדה אחזה כדכתיב על שדה הארץ יחשב חוץ מאחת והוא שבזו גואל מיד עד היובל ומכל מקום כשהוא גואל וגורע נחשוב לפי השנים שעברו ואם לא נגאלה חוזרת ביובל ואינו לוה וגואל ולא גואל לחצאין זהו דין מכירה בשלשתם מקדיש שדה אחזה יש בו ששה דינין אחד לחומרת המקדיש וחמש לקולא אותם שהם לקולא שאם בא לגאול גואל בגירעון כסף שקל ופנדיון בכל שנה לבית זרע חומר שעורים ושאם בא לגאול מיד רשאי ושלווה וגואל ושגואל לחצאין ושאם מכרה לבנו של מקדיש הרי הוא כמי שגאלה הוא להיותה חוזרת לו ביובל ואותה שהיא לחומרא שאם לא גאלה הוא או בנו מתחלקת לכהנים ביובל הן בדמים אם לא מכרה הגזבר לאחר הן שלא בדמים אם מכרה לאחר מקדיש בית בבתי ערי חומה גואל מיד ולעולם ר"ל אפילו אחר היובל ובלא שום גירעון ואם גאלה אחר מיד הגזבר כל שעברה שנה משעה שגאלה נחלטה ביד הפודה מקדיש בית בבתי החצרים נפדה לעולם אף לאחר היובל ואם גאלה אחר מיד הגזבר חוזרת לבעלים ביובל ופרטי דברים אלו יתבארו בכל דיניהם במסכת ערכין בע"ה ומכל מקום כל שתדע הקדמות אלו סוגית הגמרא פשוטה היא:

ומה שאמרו בה בשלמא למאן דאמר לרבות בתי ערי חומה היינו דכתוב בכל פירושו דמדלא כתיבה בהו גאלת קרובים כלל איצטריך רבוייא דבכל דכל לרבוייא אתיא לרבויי מאי דלא איכתיב כלל אלא למאן דאמר לרבות בתי חצרים הא מדכתיב בה גאלת קרובים מדכתיב על שדה הארץ יחשב מסתייה לאשמועינן קדימת קרוב דלימא גאלה תתנו ומאי בכל ובחדושין ותוספות נתחבטו בה ללא צורך:

זה שביארנו במקדיש שדה אחזה שהוא נגאל לחצאין יש אומרים לא שיהא יכול לומר לו הי לך חצי המעות והחזר לי חצי שדי שאף הוא אומר שדה שלם לקחתי ולא חצי שדה אין זה אלא כממשכן שדה לחברו שאינו יכול לפדות חציו בחצי דמיו ואף בשתי שדות בהלואה אחת כן כמו שיתבאר בבתרא פרק כור בשמועת בטלה מחלקת ואף במטלטלין כן כמו שאמרו כור בשלשים יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה אלא זה שאמרו גואל לחצאין פירושו שיתן חצי הדמים הראויים לו לפי הזמן שעד היובל והלה אוכלו חצי השנים שעד היובל ומחזיר את כלו זהו דעת קצת רבנים והוא שבפירושי בבא בתרא פירשו בשמועת בית כור שהיו בה נקעים במה שהקשו בה נהי דבהדי ארעא לא קדישי ליקדשו באפיה נפשיהו כלומר נהי שאינן בכלל השדה לענין פדיון יפדו בפני עצמן לחשבון בית זרע חמר שעורים דכיון דעל כרחך קדושים הם בכלל השדה דלא עדיפי מבור וגת שהקדיש את כלם ליקדשו באפי נפשיהו ליפדות בחשבון חומר שעורים בחמשים שקל כסף ויגאלו בפני עצמן אלמא אין נגאלין בפני עצמן ומפני שדין גאלה לחצאין אינה אלא לפי שנים ומכל מקום בשמועת בתי ערי חומה במה ששאלו בה בסוגיא זו אם נגאל לחצאין אם לאו פירשו גדולי הרבנים נגאל לחצאין דאי יהיב פלגא דמיה בתוך שנה מיפריק פלגיה ופירשו בענין נקעים נמי נהי שאין נפדין לחשבון בית זרע חמר שעורים מחמת השדה מפני שאין מצטרפין עמו מכל מקום יפדו לחשבון זה מחמת עצמן ומאי נפקא מינה אם נמכרין עמה אם לאו ומכל מקום אנו פירשנוה שאע"פ שגואל לחצאין מכל מקום אין לו לפדות את היפה ולהניח את הנקעים:

תד"ה משום דאיכא כו' וא"ת ול"ל ומצא כדי גאולתו וגו' תיפוק ליה בק"ו מע"ע כו' וי"ל דאדרבה כו' עכ"ל יש לדקדק דמשמע לעיל לרבנן בבתי ערי חומה דאינו נגאל לחצאין אתיא מגזירה שוה דגאולתו הא איכא למילף מהאי ק"ו ומה ע"ע הנמכר לעובד כוכבים שיפה כחו ליגאל בשנה שניה אינו לוה וגואל לחצאין בתי ערי חומה שהורע כחו ליגאל בשנה שניה אינו דין שאינו לוה וגואל לחצאין דבתירוצם שכתבו גבי שדה אחוזה איכא למימר ק"ו איפכא ממקדיש שנגאל לחצאין לא מיתרצא הך שהרי לא יפה כחו בבתי ערי חומה לחזור לבעלים ביובל וי"ל דקושטא הוא למאי דמסיק דע"ע יוכיח בתי ערי חומה נמי מהאי ק"ו דע"ע נפקא ולא מגזירה שוה דגאולתו גאולתו והוא דחוק ודו"ק:

בא"ד מ"מ בתי החצרים שיפה כחו ליגאל מיד כו' עכ"ל הקשה מהר"י אב"ן לב הא איכא למיפרך ע"ע יוכיח דנגאל מיד ואינו נגאל לחצאין ובהך פירכא נתבטל הק"ו האחרון ונתחזק הראשון והדרא קושיין לדוכתה עכ"ל ונראה לי לתרץ דלק"מ דמאי דקאמרינן לעיל גבי ע"ע נגאל כולו ולא לחצאין לאו מיתורא קדריש אלא ממשמעו מיהו אי איכא גזירה שוה או ק"ו דנגאל לחצאין ואפקיה ממשמעות אזלינן בתר ההוא ק"ו או גזירה שוה אלא דלעיל בתר משמעו אזלינן דאינו נגאל לחצאין משום דגזירה שוה גאולתו גאולתו משדה אחוזה מסייע ליה ותדע דהא רב הונא בר חיננא דמבעיא ליה מעיקרא בע"ע והשיב לו רב ששת מדכתיב ונגאל כולו ולא חציו מאי קמבעיא ליה איהו גופיה בתר הכי בבתי ערי חומה אי יליף גזירה שוה משדה אחוזה דאינו גואל לחצאין תפשוט ליה דע"כ לא יליף גאולתו גאולתו משדה אחוזה מדאיצטריך למכתב ונגאל בע"ע אלא ע"כ ונגאל לאו יתורא הוא אלא משמעות דקרא הוא כך כולו ולא חציו וגלי לן על גזירה שוה דגאולתו משדה אחוזה והשתא קמיבעיא ליה שפיר גם בבתי ערי חומה כיון דגלי קרא בע"ע דיליף גזירה שוה משדה אחוזה ה"נ נילף גזירה שוה בבתי ערי חומה א"ד היכא דגלי גלי והשתא התוספות דהכא דלא אסקי אדעתייהו אכתי דנילף ק"ו איפכא ממקדיש הקשו שפיר דאי נמי לא הוה כתיב בשדה אחוזה דאינו נגאל לחצאין מכל מקום בעבד עברי הוה ידעינן ליה ממשמעותיה מדכתיב ונגאל כולו ולא חציו ואם כן נילף מיניה בק"ו שדה אחוזה כמ"ש התוס' ואהא תירצו שפיר דאי לאו קרא בשדה אחוזה דאינו נגאל לחצאין הוה ילפינן ממקדיש בק"ו בשדה אחוזה ובתי החצרים דנגאל לחצאין וליכא למימר דע"ע יוכיח דע"ע גופיה נילף בהאי ק"ו ממקדיש דנגאל לחצאין ולאפוקי ממשמעותיה דנגאל ואדרבה השתא גזירה שוה דגאולתו גאולתו בע"ע משדה אחוזה הוה מסייע לק"ו ממקדיש דנגאל לחצאין ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד ומהשתא ילפינן נמי בתי החצרים מיניה שאינו לוה וגואל לחצאין עכ"ל ק"ק לפ"ז אמאי לא נקט לעיל בברייתא האי ק"ו מקדיש מבתי ערי חצרים שאינו לוה וגואל לחצאין דהשתא ליכא למיפרך תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל מיד דהא בתי ערי החצרים נמי יפה כחן ליגאל מיד והוה האי ק"ו חדא מחדא וקרקע מקרקע דליכא למימר דניחא למילף שדה משדה דהיינו מקדיש שדהו משדה אחוזה דהא ע"כ צריך למימר בתי ערי חומה יוכיח דלא הוה שדה משדה אלא קרקע מקרקע ודו"ק:

בד"ה מאי בכל כו' ושמעינן שדה כו' ואם תאמר לימא דאתי לרבות ע"ע וי"ל דמשמע כו' עכ"ל ביאור דבריהם דמקשינן דבכל ריבויא הוא ומשמע דלא אתי אלא למילתא חדתא ולקובעו חובה גבי שדה אחוזה לא מלתא חדתא היא דמיתורא דקרא גופיה גאולה תתנו וגו' נמי הוי שמעינן ליה בלאו רבויא דבכל ואהא קשיא להו דאכתי נימא דשדה אחוזה ובתי חצרים קאמר בברייתא לרבות לקובעו חובה מיתורא דקרא גופיה ומרבויא דבכל מרבינן ע"ע ואהא תירצו דמשמע ליה דלא אתי לרבויא אלא מלתא חדתא ועכ"פ מרבה נמי גאולת קרקע דהיינו בתי ערי חומה מיהו מרבינן נמי מיניה אף ע"ע הנמכר לישראל דהוי נמי מילתא חדתא אע"ג דלא הוי גאולת קרקע ולקמן שכתבו התוס' בד"ה לקובעו חובה כו' והכא לא שייך לאקשויי מאי בכל דהא לא כו' יש לדקדק ומאי קושיא דהא לקמן קיימינן דבתים דקתני היינו בתי ערי חומה וא"כ נימא דמשום בתי ערי חומה נקט רבויא דבכל דהוי קרקע ואגב מרבינן נמי ע"ע כמ"ש הכא דאיכא למימר דה"א דלא קאמרינן הכא הכי אלא למאי דבעי למימר דע"ע היינו נמכר לישראל דמלתא דחדתא היא אבל בנמכר לעובד כוכבים לקובעו חובה כיון דלאו מלתא חדתא היא לא ה"ל לרבויי ברבוי דבכל כדמקשינן גבי שדה אחוזה ואהא תירצו דלא דמיא דבשדה אחוזה לקובעו חובה כיון דביה איירי קרא לא שייך לרבויי לקובעו חובה ממלת בכל משא"כ הכא בנמכר לישראל כיון דלא נכתב בהאי ענינא איכא למימר שפיר לרבויי מבכל אף לקובעו חובה ותו לא מידי ומהר"י אב"ן לב נתקשה בזה לאין צורך ודו"ק:

בא"ד אבל הך ברייתא דקאמר דאינו לוה כו' דה"נ קאמר לעיל שיכול עכ"ל. ולענ"ד לפמ"ש בלשון הגמרא יש ליישב קושיית התוס' דמה"ט גופא לא מצי לאוקמי להך ברייתא כר"ש דא"כ לא הוי צריך להאריך ולומר שיכול דהא בלא"ה שפיר איצטריך האי קרא דאם גאל לר"ש לאשמעינן דבהכי תליא מילתא דבכל מקום שהורע כחו יפה כחו אבל למאי דמוקי לה כרבנן אתי שפיר דאילו לא נאמר קאמר כדפרישית:

גמרא א"ל רבינא משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לעובד כוכבים יוכיח מכאן קשה טובא על שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דע"ע הנמכר לעובד כוכבים לוה וגואל וגואל לחצאין ונהי שכתבו מפרשי דבריו הטעם משום דפסק כאביי דאמר לעיל את"ל דנגאל לחצאין משמע דהכי ס"ל ולית ליה האי דרשא דונגאל כולו ולא חציו ופסק כאביי דבתראה הוא לגביה דרב ששת מ"מ הא רבינא בתראה טפי וקאמר הכא להדיא דע"ע אינו נגאל לחצאין ועוד דברייתא לא מתרצא אלא בהכי. אמנם למאי דפרישית לעיל יש ליישב דהרמב"ם ז"ל סובר דהא דמפרש רבינא דאיכא למימר ע"ע יוכיח היינו נמי אילו לא נאמר במקדיש אם גאל יגאל דא"כ הוי פשיטא לן בע"ע דאינו נגאל מג"ש דגאולתו משדה אחוזה דג"ש גמורה היא וה"א דאין ג"ש למחצה משא"כ השתא דכתיב במקדיש דנגאל לחצאין ילפינן ע"ע ק"ו ממקדיש הדיוט מהקדש וכ"ש דע"ע נמי יפה כחו ואתי ק"ו אפקה מג"ש דגאולתו דלא דרשינן לה אלא לקולא ולא לחומרא כדבעי רב הונא ב"ח והוי סבר נמי אביי כן כנ"ל נכון ביישוב שיטת הרמב"ם ז"ל ודו"ק:

(קונטרס אחרון) דף כא גמרא א"ל רבינא משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לעכו"ם יוכיח. וכתבתי דמכאן קשה טובא על הרמב"ם ז"ל שפסק דע"ע הנמכר לעכו"ם לוה וגואל לחצאין וכתבו מפרשי דבריו דפסק כאביי דאמר לעיל את"ל דנגאל לחצאין אכתי קשה מדרבינא דבתראה הוא לגבי אביי וכתבתי ליישב ועדיין צ"ע:

תוספות בד"ה משום דאיכא למימר כו' מ"מ בתי החצרים שיפה כחן כו' עכ"ל. והקשה מהרי"ן לב הא איכא למיפרך ע"ע יוכיח והדרא קושייא לדוכתא ועיין מה שתירץ מהרש"א ז"ל ולע"ד דבריו דחוקין במה שכתב דנגאל כולו ולא חציו לאו משמעות גמור הוא והיכא דאיכא ק"ו מפקינן לה מהאי משמעות דסוגיא דשמעתין לא משמע הכי וכ"ש כי הא לא הוי שתקי התוס' לפרושי לכך נלע"ד דס"ס כיון דלענין ב"ח איכא למילף ממקדיש ואיכא למילף מע"ע אית לן למימר דכל חד תיקו אדוכתיה והדרינן לסברא דבתי ע"ח נגאל לחצאין כדאשכחן בכל מקום דהיכא דלא גלי נגאל לחצאין כמ"ש הרשב"א ז"ל דבכל מקום במשכון מיקרי פרעון לחצאין וכ"ש למאי דפרישית דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש סברא אלימתא היא כדאיתא להדיא במשנה דערכין זה חומר בהדיוט מהקדש לענין גאולת חצאין כן נ"ל ומה שהקשה מהרש"א ז"ל בשיטת התוספות מאי איצטריך בבתי ע"ח למילף מגאולתו נילף מע"ע בק"ו וע"ש ולענ"ד לק"מ דסוף סוף כיון דגלי רחמנא במקדיש דנגאל אית לן למימר בכ"מ דנגאל משום האי סברא דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש כדפרישית:

שם בעא מיניה רב הונא ב"ח מרב ששת כו' מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין כו' ופרש"י דאליבא דרבנן קבעי ליה. ואף למאי דפרישית לעיל דרב ששת פשיט דממדרשו של ר"ש נשמע לרבנן מ"מ איכא למימר דלבתר דשמיעא ליה הנך ברייתא דמייתי סתמא דתלמודא דתני חדא דאינו נגאל הדר ביה ועי"ל דהאי איבעיא דהכא ודלעיל כחדא בעי להו רב הונא ב"ח מרב ששת אלא דהש"ס קבע לכ"א בפני עצמו כדי לאתויי השקלא וטריא אכל חדא וחדא וכה"ג מצינו טובא וכן צריך לפרש ג"כ לפי שיטת מהרש"א ז"ל שכתב לעיל דלקושטא דמילתא הא דאין נגאל לחצאין בבתי ע"ח לא ילפינן מג"ש דגאולתו אלא בק"ו מע"ע וה"ק רב הונא גופא דמגאולתו ילפינן אף לבתר דמייתי האי ברייתא דלעיל דאותיב לרב ששת אע"כ כדפרישית ודו"ק:

שם אלא למ"ד בתי חצירים מאי בכל הא ודאי דאקרא לא קשיא ליה מאי בכל דאיצטריך לרבות ע"ע והיינו דלא מקשינן מיניה לר' יהושע מאי בכל אלא עיקר הקושיא אלישנא דברייתא דמשמע דמריבויא דבכל מרבה בתים וע"ע דאי מפשטא דקרא דבכל גאולה תתנו הו"ל לאתויי שדה אחוזה גופא דמרבינן לקבעו חובה מהאי קרא אע"כ לתנא דברייתא לא תני אלא מאי דמרבינן מבכל והיינו דלא תני שדה אחוזה דהאי לאו מבכל ילפינן אלא מגאולה תתנו וא"כ מקשה שפיר דהא בתי חצירות נמי לאו מבכל ילפינן לקבעו חובה אלא מגאולה תתנו דבתי חצירות ושדה אחוזה חדא מילתא היא דכתיב על שדה הארץ יחשב כן נ"ל ברור ונתישב' קושיי' התוס' והרשב"א ז"ל בחידושיו שהקשה אליבא דר' יהושע ועיין במהרש"א ועוד אבאר בסמוך:

שם איתיביה אביי ת"ל יגאלנו כו' מאי לאו בתי ע"ח וע"ע לא בתי חצירות ושדה אחוזה. נראה דסברת המקשה דקאמר מאי לאו בתי ע"ח וע"ע היינו דלמאי דלא סליק אדעתיה הא מילתא דלקרוב קרוב קודם אתא א"כ ע"כ דריבויא דקרא לענין עיקר גאולת קרובים אתא וע"כ היינו בתי ע"ח וע"ע הנמכר לישראל דכולקו אינך בהדיא כתיבי עיקר דין וממילא דלית ליה מיעוטא דיגאלנו לוה ולא לאחר דהא כולהו איצטריכו חד לגופא ותרי לרבויי משא"כ לסברת התרצן דאיצטריך לקרוב קרוב קודם א"כ חד לגופי' וחד לב"ח ושדה אחוזה וחד למעט ע"ע הנמכר לישראל דיגאלנו לזה ולא לאחר דלריבויא ליכא למימר בע"כ הנמכר לישראל כיון דלא אשכחן עדיין עיקר הדין וא"כ לא הוי הריבוי דומיא דאינך כמ"ש התוס' לקמן אלא דאכתי לפ"ז לשון הברייתא אינו מדוקדק דהא קתני מה ת"ל יגאלנו ג' פעמים לרבות משמע מיהא דתרתי לריבוי וחד לגופא ולולי דברי התוס' היה נ"ל דמיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר לאו מעיקר קרא יתירא ילפינן אלא מדכתיב יגאלנו ולא כתיב יגאל ממילא משמע לזה ולא לאחר ולפ"ז א"ש לישנא דברייתא דלענין קרוב קודם איצטריכו תרי ריבויי חד לשדה אחוזה וחד לבתי חצירות דאע"ג דכתיב על שדה הארץ יחשב סד"א דדוקא לענין עיקר גאולה איתקשו בתי חצירות לשדה אחוזה ולא לגאולת קרובים דכיון דכתיב יגאלנו לזה ולא לאחר משמע דממעט כולהו אלא היכא דגלי לרבויי מש"ה איצטריך תרי ריבויי לרבויי בתי חצירות כן נ"ל נכון לולי שהתוספות לא כתבו כן:

שם כי תיבעי אליבא דרבנן כו' ויש לדקדק למאי דמסקינן לעיל דף ט"ו ע"ב דמאן תנא דפליג אדרבי ר"י הגלילי ור"ע דמפקי באלה לדרשא אחריתא א"כ ע"כ ס"ל דנמכר לישראל נגאל באלה ומש"ה מייתר להו באלה דאי ס"ד דאין נגאל באלה הא איצטריך באלה לאשמעי' דנמכר לעובד כוכבים אינו נגאל בשש כדרבי אע"כ דבהכי פליגי רבי ורבנן ואפשר דמשמעות דורשין איכא איכא בינייהו: