מסכת תענית דף ז׳ עמוד ב׳

אי הוו סנו אותם נאים שהם חכמים:

טפי הוו גמירי שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו ובא לידי שכחה:

בהיסח הדעת שאם לא ישמרם יפה יהו נשפכין או נופל לתוכן דבר מאוס ונפסלים מלשתות בדבר קל יותר משמן ודבש שמתוך שהן עבים צפה הפסולת למעלה ואפשר אדם נוטל העליון וזורקו לחוץ והתחתון בר ונקי מה שאין כן במשקה צלול שאינו עב קליי"ר בלע"ז:

בהיסח הדעת אם אינו מחזירם תמיד:

שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו בראתים לא נאמר – דמשמע אשחקים יזלו קאי אלא אני ה' בראתיו לטל ומטר שמע מינה שמשתבח ומתפאר הקב"ה במטר השמים:

ישועה פרה ורבה בו מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים שנזכר לישועה מתוך שעת רצון הוא לישנא דקרא ויפרו ישע ואימתי בזמן שהשחקים יזלו צדק:

רצית ה' ארצך במים:

נשאת עון עמך מיד:

אי הוו סנו הוו חכימי פ' אם היו שונאים היופי הוו תלמידי חכמים ביותר:

בראתים לא נאמר אלא בראתיו פי' דמשמע דמהדר אגשם ואם כן משום דגדול יום הגשמים כיום שנברא בו שמים וארץ משתבח ביה הקב"ה אי הוה כתיב בראתים הוה משמע דאהדר אשמים וארץ:

פנים נזעמים לשון סתר פירוש בשביל לשון שקר שאומר לשון הרע הרוח צפון תבטל הגשם והיינו פנים נזעמים:

מותר לקרותו רשע אף על גב דאמרי' בקדושין (דף כח.) הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו לזה מותר דודאי נכשל בעבירה ועומד במורדו דהכרת פניו ענתה בו:

בהורין לשון בהרות טרוק"ש בלע"ז:

(למה) אין הגשמים יורדין בעולם אא"כ נמחלו עונותיהם של ישראל שנאמר רצית ה' ארצך וגו' נשאת עון עמך וגו' ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתת מטר על ארצך אשר נתת לעמך לנחלה.

אין הגשמים נעצרים אא"כ נתחייבו שונאי ישראל כלייה כו' או בשביל תרומות ומעשרות. ובשביל מספרי לשה"ר. ובשביל עזי פנים. וכל מי שיש לו עזות פנים ודאי נכשל בעבירה.

ומותר לקרותו רשע שנאמר העז איש רשע בפניו ומותר לשנאותו [שנאמר] ועוז פניו ישונא א"ת ישונה אלא ישנא.

אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור ואין כפים אלא גזל שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם. וכן נמי נעצרים בשביל ישראל שמעשיהם מקולקלין.

ממה שיוכרח במציאות סדר הדת הוא להאמין בבא הצרות שהם אמנם יבאו על צד העונש והיא אחת מן הכונות שבזאת המסכתא כמו שביארנו וכן בעצירת הגשמים ראוי להתבונן כי עונותם הטו אלה ואז ישובו ויתחננו אליו יתברך ושב ורפא להם והוא שהעידו בכאן שאין הגשמים יורדים אא"כ נמחלו עונותיהם של ישראל וכן העידו בהזכרת מקצת עונות שהגשמים נעצרים בסבתם והכל אמת:

בד"ה שנאמר הרעיפו שמים כו' ומתפאר הקב"ה במטר שמים הס"ד ואח"כ מ"ה ישועה פרה כו' ובד"ה דרוח צפון כו' אורה לעולם מה שהגשמים כו' הד"א ובד"ה רשע בפניו כו' לקרותו רשע הס"ד ואח"כ מ"ה מותר לשנאותו כו' ובד"ה ויצו הקב"ה הס"ד ואח"כ מ"ה עליה על הגשם שתרד והס"ד ואח"כ מ"ה במפגיע כשיתפלל כו' ובד"ה קהה הברזל כו' הדור הס"ד ואח"כ מ"ה וכל שכן אם הוכשרו מעשיו קודם לכן והכי כו' כצ"ל:

גמ' מה תקנתן יתגברו ברחמים שנאמר כו' כצ"ל:

אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ (ישעיה מה, ח). יש להבין מאי לשון 'אפילו'? ועוד מה פריה ורביה שייך בישועה? ונראה לי בס"ד דאף על פי שכל נס יכונה בשם ישועה, מכל מקום נס של פקידת עקרות ראוי לכנותו יותר בשם ישועה, והיינו דאם האשה עקרה אין שלום בינה לבין בעלה ורק הבנים עושים שלום בין איש לאשתו וכמו שנאמר (תהלים קכח, ו) 'וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל' נמצא הבנים הם שלום וראש וסוף יְשׁוּעָה אותיות יה שהם באיש ואשה, ששם י"ה ביניהם ובין אותיות אלו של איש ואשתו יש אותיות שו"ע שהם מספר שָׁלוֹם [376] לכן נס פקידת עקרות יכונה בשם ישועה דכיון דנפקדו איש ואשתו בבנים יש אצלם צירוף אותיות ישועה. וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נג, ח) כיון שנפקדו שרה נפקדו כמה עקרות עמה, והטעם מפורש בספרי המפרשים ז"ל כיון שנפתח צינור של נס זה בפקידת שרה או רבקה אז נפתחו בנקל צינורות של נס כזה לכמה עקרות אף על פי שאינם ראויים לנס זה. והנה כאן בירידת הגשמים נעשה ענין פקידת עקרה כי ירידת הגשמים הם ענין עיבור ולידה, וכמו שאמרו בגמרא דף וא"ו בגשם מאי לשון 'רביעה'? דבר שרובע את הקרקע, דאמר רב יהודה: מיטרא, בעלה דארעא הוא, דכתיב (ישעיהו נה, י) 'כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ', וכן אמר רב יהודה טבא לשתא דטבת ארמלתא', וכן אמר לקמן נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה בארץ ונאמר לידה באשה ולידה בארץ עיין שם. נמצא הארץ היא כדמיון אשה שמתעברת ביום הגשמים מן הגשם ויולדת אחר כך כשתוציא צמחה ולפי זה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כיון דנפקדה שרה ורבקה נפקדו כמה עקרות מטעם האמור כיון דנפתח הצנור של שפע זה נפתח דוגמתו לאחרים, כן הענין כאן כיון שירדו גשמים לעולם שבהם מתעברת הארץ אז יהיה שפע כזה של עיבור גם בבני אדם שיהיו הנשים מתעברות מבעליהם וזה העיבור של האשה מבעלה שמתעברת ממנו בבנים נקרא בשם ישועה כדאמרן לעיל לזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' שהוא שפע עיבור אשה מבעלה בבנים 'פָּרָה וְרָבָה בּוֹ' שיתרבה שפע זה אצל כמה בני אדם. ועוד נראה לי בס"ד על ידי הגשמים יהיה בירור ניצוצי קדושה לעלות מן הדומם, ועל ידי זה יהיה עת רצון ויתייחדו הדודים למעלה בעולמות העליונים ואז נמשכין אורות המוחין הנקראים בשם ישועות, ולזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' הוא אור המוחין 'פָּרָה וְרָבָה' בעולמות למעלה.

אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נראה לי בס"ד הסליחה היא לשלשה שהם חטאים עונות פשעים, והנה סליחה עם הכולל קי"ד, וג' פעמים קי"ד עולה שמ"ב ועם הכולל עולה גשם [343], לזה אמר וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת וכו' וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ (מלכים א' ח, לו). ועוד נראה לי בס"ד דאמרינן בריש פרקין גשמים היינו פרנסה, וידוע הפרנסה באה משלש ספירות ראשונות שהם כח"ב [כתר, חכמה, בינה] הרמוזים בשם י־ה, הכתר בקוץ היו"ד, והיו"ד עצמה חכמה, וה"א בינה, ובשלש ספירות יש ג' הויו"ת שמספרם לחם [3×26=78], ולכן לחם היינו פרנסה, ולכן על ידי המחילה של העונות ירדו גשמים שהם 'לחם י־ה' כי גשמים היינו פרנסה, שהיא לחם י־ה אותיות 'מחילה'.

אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ (מלכים א' ח, לו) "וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת". נראה לי דרבי תנחום עדיף ליה קרא ד'רָצִיתָ' (תהלים פה, ב), משום דאמרו דוד המלך ע"ה דקדים לשלמה המלך ע"ה, אך זעירי האי קרא ד'וְאַתָּה' עדיף ליה משום דכתוב בנביאים, ועוד דנזכר שם מָטָר להדיא, ובקראי דרבי תנחום בריה דרבי חנילאי וזעירי איכא נפקותא דקרא דזעירי משמע על עבודה זרה דוקא אבל קרא דשאול חטאו משמע גם על שאר עונות שראויים להורידם לשאול.

אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִים, אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת נראה לי בס"ד דהוי מדה כנגד מדה על פי מה שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, אדם מביא אריס לשדה נותן לו שליש או רביע, והקב"ה מוריד גשמים ומזיל טללים ומשיב רוחות דבלעדם לא תצא התבואה כלל, איך יקשה לאדם לתת המעשר לשליחא דרחמנא?! ולכן שפיר קאמר הכא דנעצרים בשביל ביטול תרומות ומעשרות. ומה שאמר דְּ'נֶעְצָרִין בִּשְׁבִיל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן־הָרַע' כי הדבור רוח הוא באנוש וכמו שאמרו (זהר חלק ג' דף מו: ובאונקלוס בראשית ב, ז) 'רוחא ממללא' ובעל לשון הרע קל בעיניו הדיבור שהוא רוח לכך יבא הרוח ויפזר האידים שלא יתקבצו ביחד וימטירו, כמו שנאמר (איוב לז, כא) 'רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם', וזהו הטעם שנעצרים גם כן בשביל ביטול תורה.

בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, נַעֲשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד:) לא נאמר נו'ן באשרי משום דאית ביה נפילה דכנסת ישראל, ואף על פי כן סמכה דוד ברוח הקודש דכתיב (תהלים קמה, יד) 'סוֹמֵךְ הֳ' לְכָל הַנֹּפְלִים' וסמיכה זו היא בזכות התורה, אך ידוע דהתורה נקראת (שבת פח.) 'אוריין תליתאי' דמשולשת בעשרים ושתים אתוון רברבן וכמו כן אתוון בינונים, וכמו כן אתוון זעירין שהם ס"ו אותיות ולכן בביטול תורה נפרד אותיות ס"ו מן 'סוֹמֵךְ' ונשאר 'מָךְ' ודוק. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש סמך רמז לתורה, וידוע תורה שבעל פה היא ששים מסכתות וכנזכר בתיקונים ועל ידי ביטול תורה יחסר אות ס' כנגד ס' מסכתות, וישאר 'מָךְ' עד כאן דבריו נר"ו.