בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מגילה דף כ״ה עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מגילה דף כ״ה עמוד א׳

    מסכת מגילה דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־454 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    מתני' יברכוך טובים ה"ז דרך מינות שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום וחכמים למדו (כריתות דף ו:) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת:

    על קן צפור יגיעו רחמיך כלשון הזה רחמיך מגיעין על קן צפור כך חוס ורחם עלינו:

    ועל טוב יזכר שמך על טובותיך נודה לך או שאמר שני פעמים מודים כשהוא כורע משתקין אותו ובגמרא מפרש לה:

    המכנה בעריות בגמרא מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי ואומר לא ערוה ממש דיבר הכתוב אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה ערוה המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים כינוי הוא לשון היפך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים בספרי אספה לי שבעים איש (במדבר י״א:ט״ו-ט״ז) ואל אראה ברעתי (שם) ברעתם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב כיוצא בדבר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהילים ק״ו:כ׳) כבודי היה לו לומר אלא שכינה הכתוב:

    האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך לא תבא על הכותית ותוליד בן לע"ז:

    משתקין אותו בנזיפה שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה:

    גמ' כשתי רשויות ומקבל ומודה אלוה אחר אלוה:

    על הרעה ברוך דיין האמת:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Megillah 25a · Sefaria · CC0

    תוספות

    יברכוך טובים פי' שמוציא את הפושעים מן הכלל אי נמי משום דמחזי כשתי רשויות כלומר אלהים טובים:

    מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והן אינם אלא גזירות ק' להר"ר אלחנן על מה שיסד הקליר בקדושת' שאנו אומרים ביום ב' של פסח צדקו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דמשמע שר"ל שהקב"ה חס על אותו ואת בנו והוא אינו אלא גזירה:

    הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים קשה דהא בפרק אלו נערות (כתובות דף ל. ושם) אמרינן הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים ונראה דהכא מיירי בתולדות האדם אם יהיה חכם או טפש עני או עשיר גבור או חלש דהכל נגזר עליו חוץ מן היראה כדכתיב אל יתהלל עשיר בעשרו והגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמיהו ט׳:כ״ג) והתם מיירי במאורעות האדם העתידות לבא אליו אחר שנולד שגם הם בידי שמים חוץ מצנים ופחים פירוש הקור והחום ולא קשה מהא דכתיב לפני קרתו מי יעמוד (תהילים קמ״ז:י״ז) דה"פ אם ישלחנה בפעם אחת כדכתיב בראש הפסוק משליך קרחו כפתים וגם לא קשה מהא דכתיב ואין נסתר מחמתו (שם יט) דההיא בעוברי דרכים הוא דקאמר אבל כל זמן שהוא בביתו ודאי יכול הוא לינצל ממנו:

    מעשה של עגל השני נקרא ולא מתרגם פירש רש"י שלא יאמרו ממשות היה בו מדקאמר אהרן ויצא העגל הזה וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם (היה) מעשה עגל השני והיינו סיפיה דקרא דוירא משה ולפרש"י לא היה לו לומר אלא עד תחלת הפסוק לכן נראה כדמפרש בירושלמי דהטעם הוי לפי שאין דומה גנאי של יחיד ביחיד או של צבור בצבור לגנאי של יחיד בצבור ומשום כבודו של אהרן לא רצו לתרגם:

    אין מפטירין במרכבה ורבי יהודה מתיר וקיימא לן כר' יהודה:

    Tosafot on Megillah 25a · Sefaria · CC0

    רבנו חננאל

    א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו'. וכי שואל אדם דבר שאינו ברשותו אלא מיכן ראיה שיראת שמים בידו של אדם היא.

    פי' ארזפתא דנפחי קורנס של נפחים.

    המכנה בעריות כלומר הקורא הפסיק ערות אביו ואמו לא יגלה ערות אביך וערות אמך כדכתב קרא וכן כל עריות משתקין אותו ואומר לו קרוא הפסוק כמו שכתב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו ברוה"ק.

    מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם עד קללות וברכות ניקרין ומתרגמין.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 25a · Sefaria

    רשב"א

    מתני' ואין מפטירין במרכבה, ורבי יהודה מתיר. וקיימא לן כרבי יהודה בפרקא בתרא (לקמן מגילה לא, א). וכן אנו עושין.

    Rashba on Megillah 25a · Sefaria

    ריטב"א

    ההוא דנחית קמיה דר' חנינא ואמר האל הגדול וכו' עד משל למלך שהיו לו אלף אלפים של זהב והיו מקלסין בשל כסף זה ראיה שאין גנותו של ש"צ זה לפי שלא סיים שא"כ הל"ל למלך שהיה לו אלף אלפי' של זהב והיו מקלסין אותו בת"ק של זהב אלא הגנות שאין שבחות אלו של כ"ו שהם ענינים גופניים ממין שבחו של הב"ה כמלך שדינריו זהב ומקלסין אותו בשל כסף וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל:

    א"ר זירא כל האומר שמע שמע כאומר תרי מודים דמי ומשתקין אותו ואוקימנא בדאמר פסוקא פסוקא וכופלה אבל אמר מלתא מלתא ותניה מגונה אבל אין משתקין אותו ואית דמפרשי איפכא וזה יותר נכון מיהו אמר בירושלמי דדוקא בש"צ אבל ביחיד לית לן בה וחוזר ואומר כמה פעמים עד שיכוין מ"מ כל שאיפשר לכוין בשעה א' הדור לו יותר:

    מעשה נקרא וכו' כולא מתני' מפרש בגמ' וקי"ל כר"י דשרי להפטיר במרכבה ומנהגא כוותיה ולית הלכתא כר' אליעזר:

    Ritva on Megillah 25a · Sefaria

    מאירי

    המשנה השמינית האומר יברכוך טובים וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר שצריך האדם להזהר בתפלתו ולשמור פתחי פיו משגיאה ואמר על האומר יברכוך טובים שהוא דרך מינות ופרשוה המפרשים בהרבה פנים מהם שפרשו על ברכת המזון ופירשו במלת טובים שבעים כענין ונשבע לחם ונהיה טובים ומכוין לומר שעל השבעים לברך על המזון דכתיב ושבעת וברכת ואמר שזה דרך המינים שאין מאמינים בדברי קבלה וכמו שאמרו והם דקדקו על עצמן כזית וכביצה ואין הפירוש נראה לי שלא נתכוין עכשו אלא בעניני תפלה וילמד דבר מענינו ואפשר לפרש לשיטה זו שמלת טובים רומזת על השלוים והשקטים נקיים משבט הדאגות ומצער האנחות כענין ונהיה טובים שהזכרנו והוא מכוין לומר יברכוך אותם שהנחלת להם בכדי לברכך אבל העניים שכל עניניהם בדאגה ושממון במה יברכוך וזה דרך המינות וכן י"מ יברכוך טובים הצדיקים אבל הרשעים לא תכנס תפלתם לפניך והוא אינו מאמין שהקב"ה חפץ בתשובתן של רשעים ואם דוד אמר וחסידיך יברכוכה הרי צירף עמו יודוך יי' כל מעשיך וגאוני הראשונים פירשו בו שענין טובים רומז על המלאכים ואומר לחבירו יברכוך טובים והרי הענין כשתי רשויות ויראה לי בפירוש דבר זה על שיטה זו ר"ל מה שהוא קורא טובים השלמים והנקיים מכל דופי ר"ל השכלים הנפרדים ושאר הבריות העליונות שזה מכוין לומר שיברכוהו הם שמקבלים תכלית התועלת בהשגחתו התדירה עליהם ויראה מדבריו כאלו אין השגחתו נשפעת בתחתונים או שמא כוונתו ליחס ממשלה לעליונים:

    על קן צפור וכו' שאמר כשם שהגיעו רחמיך על קן צפור שלא ליקח האם על הבנים כך תרחם עלינו משתקין אותו ונראה לי מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר [הנביא] כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד ובגמרא נחלקו בטעם הדבר ונאמרו בה שני טעמים האחד מפני שהוא מטיל קנאה במעשה בראשית וזה אצלי רמז למה שבארתי והקנאה תסור בהיות כל דבר מושגח כפי הראוי והאחר אמר שאין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים אלא גזרות וזה נראה כנמשך לדעת האומר שפעולותיו יתברך נמשכות אחר הרצון והוא דעת יחיד ומ"מ אפשר לפרשו שאין הכונה לרחם על קן צפור שאם כן לא התיר לנו השחיטה אלא שהיא גזרה מוטלת על האדם להקנותו מדה טובה על דרך מה שאמרו בדרש מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא כדי לצרף בהם את הבריות:

    על טוב יזכר שמך כלומר הא על רע לא יזכר שאין ברע כדי להללו והוא אינו יודע שכשם שאדם חייב לברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה מודים מודים שהוא מקום הודאה וחזקה על כל אדם לכוין בו וזה הורה בעצמו שלבו נוטה לשתי רשויות עם מה שהיו הרבה בזמנם טועים בכך:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה ופי' בגמ' עליה שאם אמר שמע שמע אם כפל תיבה תיבה גמגום לשון הוא ואין לשתקו אע"פ שהוא מגונה אבל אם אמר הפסוק כלו וכפלו אף בזו יש בו כדי לחשדו ומשתקין אותו ונראין הדברים דווקא בשליח צבור שהוא מצוי לכוין ביותר ועליו אמרו מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה אבל יחיד לא שמא מחמת שלא כיון הוא שכל שלא כיון בפסוק ראשון צריך לחזור לדעתנו כמו שכתבנו בשני של ברכות אבל אם הי' כופל משם ואילך פסוק פסוק אף ביחיד יש בו מקום חשד שהרי אינו צריך לחזור:

    כבר בארנו בפרק שני שאין לו לאדם להאריך בשבחיו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי שמא יכשל בדבריו ויבוא לתארו במה שאין בו מעשה באחד שירד לפני התיבה ואמר האל הגדול הגבור והנורא העזוז והאדיר היראוי והאמיץ ושתקוהו חכמים ואמרו לו משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב וקלסוהו בשל כסף והלא גנאי הוא לו וכבר נודע ביאורו מספרי קדמונינו ז"ל:

    המשנה התשיעית המכנה בעריות וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר שיזהר ג"כ בדברי תורה שלא להפסיד כוונתה בביאורו ואמר שהמכנה בעריות משתקין אותו ופי' בגמ' קלון אביו וקלון אמו ר"ל שמתרגם קלנא דאבוך וקלנא דאמך וכוונתו לומר שלא לגלות שום דבר שהוא קלון לאביו ולאמו ולא לשון ערוה ממש והרי זה מחייב כרת במזיד וחטאת בשוגג למי שאינו מחויב בכך וכן המתרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא כלומר שלא לבא על הגויה שמא יוליד ממנה בן לע"ז והרי הוא מחייב לבועל ארמית מיתת ב"ד במזיד וחטאת בשוגג בכל אלו משתקין אותו בנזיפה:

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה העשירית והכוונה בה לבאר בה איזו פרשה אנו חוששין בה שלא לפרסמה ואיזו אין חוששין בה ואמר שמעשה ראובן והוא ענין וישכב את בלהה וגו' נקרא ולא מתרגם שלא ידעו הכל בסרחונו ויש גורסין נקרא ומתרגם וענין מתרגם ר"ל בבית הכנסת שהוא הפרסום הגדול הא כל אחד בביתו אין לך דבר שאינו מתרגם מעשה יהודה ותמר נקרא ומתרגם שאין כאן גנאי לאחד מהם ולא עוד אלא ששבח הוא לו על מה שהודה מעשה העגל הראשון והוא מוירא העם כי בושש משה עד ויאמר משה לאהרן מה עשה לך וגו' נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל אדרבה ראוי שנבייש עצמנו בכך ונחזור למוטב מעשה עגל שני והוא מה שסיפר אהרן למשה מן ויאמר אהרן עד לשמצה בקמהם אינו מתרגם מפני כבוד אהרן ויש שמוסיפין בדין זה פסוק ויגף יי' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ברכת כהנים לא מתרגם פי' בגמ' משום ישא שלא יבואו לומר שיש לפניו משוא פנים מעשה דוד ואמנון לא מתרגם מפני כבוד דוד ובגמרא אמרו מעשה אמנון נקרא ומתרגם ומתרץ כאן באמנון בן דוד כאן באמנון סתם אין מפטירין במרכבה מחשש גלוי סוד ור' מתיר והלכה כדבריו ור' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע מפני כבוד ישראל ואין הלכה כדבריו:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Megillah 25a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה מפני שעושה מדותיו כו' דמשמע שר"ל שהקב"ה חס כו' והוא אינו אלא גזירה עכ"ל אין פירושם מוכרח כן ועיין בפירוש המחזור שמפרש לה בע"א ותו לא מידי אבל בת"י קשה בפ' אמור בפסוק שור או שה אותו ואת בנו וגו' עמי בני ישראל היכמא דאבונן רחמן בשמיא כן תהוון רחמנין כו' ע"ש ויותר קשה מזה שבפרשת אחרי בפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך פירוש בת"י ומזרעך לא תתן בתשמישת' לצד בת עממין למעבר' לפולחנא וגו' שזה הפך משנתינו בשמעתין דקתני דמאן דמפרש לה הכי משתקין אותו בנזיפה ובערוך בערך ארם יתיישב התרגום לפירושו וע"ש:

    Chidushei Halachot on Megillah 25a · Sefaria

    פני יהושע

    ההוא דנחית לקמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול וכו' האדיר והחזק וכו' א"ל סיימתינהו לשבחיה דמרא וכו' משל לאדם וכו' כבר הארכתי בזה בפ' אין עומדין (ברכות דף ל"ג) בישוב ענין המשל וגם לשון הרא"ש לדינא ע"ש:

    בני העיר פרק רביעי

    במשנה בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיה בהכ"נ ספרים לוקחין תורה אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו' עד סוף המשנה. וכתב בעל המאור בשם רבי' אפרים ז"ל והביאו ג"כ הר"ן ז"ל בחידושיו דכולה מתניתין קשיא רישא אסיפא דברישא משמע דלעולם צריך לעילוי בקדושה ומשמע דקדושה כיוצא בהן נמי אסור כדדייק לקמן בגמרא לענין ס"ת ובסיפא משמע דדוקא להוריד מקדושה אסור משמע דכיוצא בהן שרי ע"ש שתירוצם בזה נראה דוחק ולולי דבריהם היה נ"ל ליישב בענין אחר דיש לחלק בין לכתחלה לדיעבד דודאי לכתחלה צריך לאהדורי להעלות בקדושה היכא דאפשר ובכה"ג אינו רשאי לקנות בדמיהן קדושה כיוצא בו כיון דאפשר להעלות בקדושה משא"כ בסיפא שפיר מצי איירי היכא דלא אפשר להעלות הדמים בקדושה לאלתר כגון שאותן הדברים שיש בהן עילוי קדושה אין מצויין לפניו או שאין צריך להן כלל ובכה"ג נראה דודאי טפי עדיף לקנות קדושה אחרת כיוצא בו כי היכי דלא ליתו לידי תקלה להשתמש באותן הדמים עד שיזדמן לו לקנות דבר שיש בו עילוי קדושה אבל מ"מ להוריד מקדושתן בכל ענין אסור ומוטב יותר להניחן עד שיזדמן לו עילוי קדושה או עכ"פ כיוצא בו כן נ"ל נכון ליישב לשון המשנה. ועיין בא"ח סימן קנ"ג שהט"ז ובעל מג"א מחלקין ג"כ בין לכתחלה לדיעבד בענין אחר דלכתחילה היינו שלכתחילה אסור למכור כדי לקנות קדושה אחרת כיוצא בו אבל בדיעבד שכבר מכרו מותר לקנות כיוצא בו וע"ש אלא דאכתי לשון המשנה אינו מתיישב בכך ולפמ"ש א"ש טפי כנ"ל ועיין עוד בסמוך:

    Penei Yehoshua on Megillah 25a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' גנאי הוא לו עיין לעיל דף יח ע"א:

    תוס' ד"ה מפני שיסד הקליר עיין חגיגה דף יג ע"א תוס' ד"ה ורגלי החיות:

    Gilyon HaShas on Megillah 25a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מגילה, דף כ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־454 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״״יְבָרְכוּךָ טוֹבִים״ — הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת.…״

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר: ״׳וּמִזַּרְעֲךָ…״

    3. קטע 341 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא ״מוֹדִים מוֹדִים״ — דְּמִיחֲזֵי כִּשְׁתֵּי…״

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא: רַבִּי יוֹסֵי…״

    5. קטע 541 מילים

      נפתחת ב״הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבָּה, אֲמַר: אַתָּה חַסְתָּ…״

    6. קטע 65 מילים

      נפתחת ב״וְרַבָּה, לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דִּבְעָא.…״

    7. קטע 713 מילים

      נפתחת ב״הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר: ״הָאֵל…״

    8. קטע 845 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: סַיֵּימְתִּינְהוּ לִשְׁבָחֵיהּ דְּמָרָךְ? הַשְׁתָּא הָנֵי…״

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ…״

    10. קטע 1033 מילים

      נפתחת ב״מִכְּלָל דְּיִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא?! אִין, לְגַבֵּי…״

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי זֵירָא: הָאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ —…״

    12. קטע 1230 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְכוֹפְלָהּ — הֲרֵי…״

    13. קטע 1329 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וְדִלְמָא מֵעִיקָּרָא…״

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. תָּנֵי רַב יוֹסֵף:…״

    15. קטע 1521 מילים

      נפתחת ב״הָאוֹמֵר: ״וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר וְכוּ׳״. תָּנָא…״

    16. קטע 1632 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן — נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.…״

    17. קטע 1714 מילים

      נפתחת ב״אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי…״

    18. קטע 1822 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: יֵשׁ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין, וְיֵשׁ…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת מגילה דף כ״ה עמוד א׳ · קטע 15 — “…וְכוּ׳״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה…

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת מגילה דף כ״ה עמוד א׳ · קטע 14 — “…מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: קְלוֹן אָבִיו וּקְלוֹן אִמּוֹ.

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת מגילה דף כ״ה עמוד א׳ · קטע 5 — “…לְמָרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא ״מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ״ תְּנַן!

    לשון המקור

    ״יְבָרְכוּךָ טוֹבִים״ — הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. ״עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ״, וְ״עַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ״, ״מוֹדִים מוֹדִים״ — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.

    הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר: ״׳וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ׳, לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא״ — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה.

    גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא ״מוֹדִים מוֹדִים״ — דְּמִיחֲזֵי כִּשְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת. ״וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ״ נָמֵי, דְּמַשְׁמַע: עַל טוֹב — אִין, וְעַל רַע — לָא, וּתְנַן: חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה. אֶלָּא: ״עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ״ מַאי טַעְמָא?

    פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא: רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא, חַד אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמֵּטִיל קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְחַד אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים, וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵירוֹת.

    הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבָּה, אֲמַר: אַתָּה חַסְתָּ עַל קַן צִפּוֹר — אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ! (אַתָּה חַסְתָּ עַל ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ — אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ.) אֲמַר רַבָּה: כַּמָּה יָדַע הַאי מֵרַבָּנַן לְרַצּוֹיֵי לְמָרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא ״מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ״ תְּנַן!

    וְרַבָּה, לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דִּבְעָא.

    הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר: ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הָאַדִּיר וְהֶחָזָק וְהָאַמִּיץ״.

    אֲמַר לֵיהּ: סַיֵּימְתִּינְהוּ לִשְׁבָחֵיהּ דְּמָרָךְ? הַשְׁתָּא הָנֵי תְּלָתָא, אִי לָאו דְּכַתְבִינְהוּ מֹשֶׁה בְּאוֹרָיְיתָא, וַאֲתוֹ כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתַקְּנִינְהוּ — אֲנַן לָא אָמְרִינַן לְהוּ. וְאַתְּ אָמְרַתְּ כּוּלֵּי הַאי! מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ (בְּאֶלֶף) דִּינְרֵי כֶסֶף. לֹא גְּנַאי הוּא לוֹ?!

    אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״.

    מִכְּלָל דְּיִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא?! אִין, לְגַבֵּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ לוֹ — דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי קָטָן. קָטָן וְאֵין לוֹ — דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי גָּדוֹל.

    אָמַר רַבִּי זֵירָא: הָאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ — כְּאוֹמֵר ״מוֹדִים מוֹדִים״ דָּמֵי.

    מֵיתִיבִי: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְכוֹפְלָהּ — הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה. מְגוּנֶּה הוּא דְּהָוֵי, שַׁתּוֹקֵי לָא מְשַׁתְּקִינַן לֵיהּ?! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאָמַר מִילְּתָא מִילְּתָא וְתָנֵי לַהּ, הָא דְּאָמַר פְּסוּקָא פְּסוּקָא וְתָנֵי לֵהּ.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וְדִלְמָא מֵעִיקָּרָא לָא כַּוֵּין דַּעְתֵּיהּ וְהַשְׁתָּא כַּוֵּין דַּעְתֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: חַבְרוּתָא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא? אִי לָא מְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ, מָחֵינָא לֵיהּ בְּאַרְזַפְתָּא דְנַפָּחָא עַד דִּמְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ.

    הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: קְלוֹן אָבִיו וּקְלוֹן אִמּוֹ.

    הָאוֹמֵר: ״וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר וְכוּ׳״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    מַתְנִי׳ מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן — נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה תָמָר — נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן — נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם, וְהַשֵּׁנִי — נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, מַעֲשֵׂה דָוִד וְאַמְנוֹן — נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין.

    אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מַפְטִירִין בְּ״הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַםִ״.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: יֵשׁ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין, וְיֵשׁ נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין, וְיֵשׁ לֹא נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. אֵלּוּ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין. בָּלַ״‎ת עָקָ״‎ן נִשְׁפֶּ״‎ה סִימָן.

    מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: אָתוּ לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּה,