Job Chapter 5

קרא נא — ע"כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך:

ואל מי מקדושים — הגוזרים זאת עליך תפנה. להלחם אתו:

כי לאויל וגו' — לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך:

קנאה — היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני:

ירחקו בניו — זו היא קללה שקיללתיו:

וידכאו — בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים:

אשר קצירו — של רשע:

רעב יאכל — כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו:

ואל מצנים יקחהו — כמו ויקחו אליך (שמות כה) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך:

ושאף — ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו:

חילם — ממונם שגזל זה בחייו:

כי לא יצא מעפר — מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו:

און — הוא לשון שבר:

כי אדם לעמל יולד — כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא"א) לשלוט בם שטן ויצה"ר:

רשף — כמו רשפי קשת (תהילים ע״ו:ד׳) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא"א):

אולם אני אדרוש — אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב"ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה:

הנותן מטר על פני ארץ — ארץ ישראל:

ושולח מים על פני חוצות — ע"י שליח לשאר ארצות:

לשום שפלים למרום — הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה:

( קודרים — שקומטים פנים ברעב):

ולא תעשינה ידיהם תושיה — אותה עצה שדימו לעשות:

נמהרה — כל העצה העשויה במהירות היא סכלות:

יומם יפגשו חושך — שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך:

ויושע — את הנכשלים:

מחרב — ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם:

ומיד חזק — יושיע אביון:

ועולתה — העלילה והרשעה כמו (תהילים ס״ד:ז׳) יחפשו עולות, עלילות:

קפצה — סגרה כמו לא תקפוץ:

הנה אשרי אנוש וגו' — ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם:

בשש צרות — כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן:

בשוט לשון — של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי':

אבני השדה — מין אדם הן:

וחית השדה — הוא שנקרא גרוש"ה בלע"ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה:

השלמה לך — יהיה לה שלום עמך:

וידעת כי שלום אהלך — ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך:

ופקדת נוך ולא תחטא — כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה:

תבא בכלח אלי קבר — שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז"ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה:

כעלות גדיש — כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו:

Eliphaz explains to Job that he had not received this prophetic revelation directly because he was unworthy of such a privilege.

He had not only questioned the existence of Providence but had also wrongly asserted that a person's fate is determined by the stars not by his behavior

This is the cue for Eliphaz to present his reasoned as distinct from his prophetic reply to Job's hypothesis. He argues that the prosperity of the wicked is a matter of chance and transient, whereas the hard-earned rewards of the righteous are lasting.

Moreover, the latter will ultimately inherit the wealth of the former — Therefore no conclusions about the injustice or otherwise of Providence can be drawn from the prosperity of the wicked.

The comets are neither messengers of the stars nor portents of doom — God alone governs and man has control over his own actions.

Eliphaz brings two examples of God's active involvement in the world:

The general beneficial wonders of Nature, as illustrated by rainfall and the river-irrigation of desert lands such as Egypt, and the particular supernatural interventions which prevent the extinction of the weak and destitute despite the predatory nature of their surroundings. These are an indication of Divine design, for anything that is so wisely apportioned cannot be the result of chance

As an example of this, Malbim cites the way the Lord frustrated the scheme to kill David presented by Ahitophel to Absalom ( vide 2Samuel 17:14 ).

The example Malbim cites for this is the selling of Joseph by his brothers. God allowed it to happen as it fitted in with His plans. Indeed, it would lead to the very thing they were trying to prevent, namely, Joseph's pre-eminence over them.

Events are determined by a combination of man's actions and God's interventions — Eliphaz explains that the same is true of suffering. Some suffering is a natural consequence of man's misbehavior and overindulgence, and some is Providential, intended for atonement, the purging of sin or to induce repentance. However, though the former cause is totally bad, the latter should be seen as a Divine gift intended for man's ultimate good. Today's misfortune may turn out to have been a life-saver tomorrow.

By being driven from home by famine or war, you may be saved from some other more dangerous life-threatening event.

To illustrate the general idea underlying these verses, Malbim refers to the following passage from the Talmud (Niddah 31a): Like two men who set out on a trading expedition and one of them began to blaspheme and malign when a thorn stuck in him [and he had to cancel his journey]. Subsequently, however, when he heard that his friend's ship had sunk in the sea he began to glorify and give praise [to God]…Even a person for whom a miracle is performed is unaware of the miracle..

Eliphaz concludes by requesting that Job take note of this reasoned reply.