Job Chapter 24

מדוע משדי לא נצפנו עתים — קבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב"ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה:

ויודעיו לא חזו ימיו — מיום האדם כמו חדש ימים (ומתרגמינן עידן בעידן סא"א), ד"א מדוע יודעיו ואוהביו של הקב"ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו:

ימיו — זו היא דרך שנהג בימיו כמו לא יחרף לבבי מימי (לקמן כז) ומה הן המדות התמוהות:

גבולות ישיגו — אותן שדרכן להסיג גבולות שהן קונין שדות כנגד שדות אחרים ובלילה הם מרבים גבוליהם שהיו עושים גדריהם בלילה בתוך תחום שכיניהם (וזהו משיג דמתרגמינן משגה שהיו משגים הגבול סא"א):

עדר גזלו וירעו — לעצמן:

חמור יתומים ינהגו — ועושין כל רעות האמורות בענין, סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם:

יחד חובאו — עניי ארץ מפני שיראים מהם:

הן פראים — הפראים שהם לימודי מדבר לארוב את העוברים:

יצאו בפעלם — יצאו למלאכתן ומה היא הפעולה משחרי לטרף מבקשים לטרוף:

ערבה לו לחם לנערים — למשרתיו ונעריו של רשע הערבה והמדבר הווה לו לחם לצרכם שמשם הוא חוטף ואוכל וגוזל מה שהם אוכלים:

לנערים — הם ההולכים אתו לגזול כמו רק אשר אכלו הנערים (בראשית י״ד:כ״ד):

בשדה — של אחרים:

בלילו — יבולו:

יקצורו — לגזול:

וכרם רשע ילקשו — וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ"ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי כמו בתחלת עלות הלקש (עמוס ז׳:א׳) תירגם יונתן צימוח וכן יסד ר"א (בהושענא אדמה מארר) לקש מארבה (ד"א וכרם רשע ילקשו. ילקשו אותה מהשחיתה כי את של העניים ויתומים הם אוכלים, ילקשו כמו ופיהם פערו למלקוש זמן ארוך וכמו לקישיא ללבן):

ערום ילינו — הם מלינים את העניים:

מבלי לבוש — שנטלו כסוין:

מזרם — היורד מן ההרים ירטבו ויתלחלחו אותן הערומים לפי שמבלי כיסוי אין מחסה להחסות בו:

חבקו צור — נחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם, רטוב תרגום של לח וכל מי שאינו מנוגב קרוי לח:

ירטבו — מויישט"א בלע"ז:

משד יתום — יניקת היתום מקום מוצא מאכלו ומזונותיו כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיהו ס׳:ט״ז):

יחבלו — ל' אם חבול תחבול (שמות כ״ב:כ״ה) וכמו חבול לא יחבול (יחזקאל י״ח:ט״ז):

הלכו — הם הלכוהו בלי לבוש:

ורעבים נשאו עומר — ומרעבים נטלו העומרים של לקט ועוד יפתר ורעבים אותם שהיו נושאים עומר לפי שאלו גוזלים אותם מהם והיו נשארים רעבים:

בין שורותם יצהירו — ויעשו שמן, בעלי זתים:

ויקבים דרכו — בעלי כרמים:

ויצמאו — לאחר זמן לפי שאלו הרשעים גוזלים אותם מהם:

בין שורותם — כמדומה לי שעושין הזתים שורות שורות בבית הבד והיצהר זב ביניהם:

מעיר מתים ינאקו — מתיה וטוביה של עיר ינאקו מחמת אותן האונסין:

לא ישים תפלה — להקפיד עליהם וליקח נקמה:

המה — הרשעים האלה הם דור המבול שמרדו באור, בשביל המטר שהיה עולה מן הארץ ולא היו צריכים לכלום:

לאור יקום — אם היו עומדים ביום היו הורגים עוברי דרכים:

ובלילה יהי כגנב — לחתור בתים:

ועין נואף — והנואף שבהם היה שומר וממתין עד נשף לאמר וגו':

וסתר — ובסתר ישים פניו לעבור עבירה, שעל כל אלה היו חשודין דור המבול על הגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס (בראשית ו׳:י״א) ועל העריות שנאמר כי השחית כל בשר (שם):

יומם חתמו למו — אותם שהיו חלשים מהם מעשו' לסטיו' ביום היו חותרים בבתים בלילה וביום היו חתומים ומסוגרים בבתיהם:

לא ידעו אור — לא היו מכירין את האור ולא היה עת מהלכם:

כי יחדו בקר למו צלמות — שביום היו נסגרים ובלילה היו הולכים למחתרתם ולא היו יראים מן המזיקים כלל:

כי יכיר בלהות צלמות — מכיר היה כל א' שדים המבהילים ולא היה ירא מהם, ורבותינו פירשו יומם חתמו למו ביום היו עושים סימנים היכן מרתפו של בית והיכן גנזיו של עשיר שהיו מפקידין אפרסמון אצל בעלי בתים עשירים ויודעים הם שיניחנו בבית גנזיו ובלילה מריחין והולכים שם וחותרים שם:

קל הוא על פני מים — כשהיו הצדיקים נח ומתושלח מוכיחים אותם ואומרים להם שעתיד המבול לבא עליהם היו אומרים קלים אנו לשיט על המים ויש לנו גומא ודברים קלים לעשות מהם אניות ולשוט:

תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים — היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנה דרך הטוב בדרכי הצדיקים הרמים ושוכנים ברומו של עולם, ל"א כרמים הם הצדיקים ופרנסי הדור כמו ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב׳:י״ז) ת"י ית פרנסהא היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנו דרך הטוב נשבעים שלא יפנו את דרכם, ל"א תקולל חלקתם מתקלקלת היתה חלקתם שהיו משחיתים זרעם לבטלה כמו כי השחית כל בשר את דרכו (בראשית ו׳:י״ב) תקולל לשון קלקול כמו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א ג׳:י״ג) ל"א תקולל חלקתם הדורות שאחריהם מקללים בהם מי שפרע מדור המבול, כ"ש, ל"א תקולל חלקתם לא יפנה דרך כרמים, לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים, לשון אחר היו קלים לשוט בספינות להרוג ולחמוס ממון ודרך יישוב בני אדם ונטיעת כרמים אין חושש לילך:

ציה גם חום יגזלו — מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף:

מימי שלג — כמו ומימי שלג גם אותם גזלו מן העולם לפי ששאול חטאו יש תיבות חסירות ווי"ן כמו (ירמיהו י״א:י״ט) ואני ככבש אלוף והוא נפתר ככבש ואלוף עוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק:

ישכחהו רחם — אמו, דרש רבי תנחום שהיו דור המבול נוטלים את בניהם ונותנים אותם תחתיהם לסתום ארובות התהום ואפילו אמו לא היתה מרחמת עליו:

מתקו רמה — למות ולאכול רמה בשרם:

עוד לא יזכר — בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה:

רועה עקרה לא תלד — כך היה מנהגם נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין כדי שלא תלד עולמית ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה וזו העומדת לבנים מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה וזהו שאומר העקרה שלא תלד היה רועה ומטיב ואת האלמנה שעומדת לבנים לא ייטיב:

ומשך — הקב"ה אותן אבירים בכחו לפורענות ולמחייה מתוך ארכא שהאריך להם:

יקום — יום א':

ולא יאמין בחיין — כמו בחיים ביום הזה נבקעו כל וגו' (בראשית ז׳:י״א):

יתן לו לבטח — עד יום אידם ונשענו:

רומו מעט — נסתלקו מן העולם כמעט רגע:

והומכו — נדכאו ונתמסכנו:

ככל יקפצון — כשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע:

ואם לא איפו — כאשר אמרתי יבא אחד מכם ויכזיבני:

וישם לאל מלתי — שאני מהרהר אחריו לדעת מדותיו שמאריך אף לרשעים, ואת אוהביו כמוני הוא מייסר ואינו ממיתן כמו שקובל (למעלה כג) כי לא נצמתי מפני חושך ואלו שגבולות ישיגו וכל אלה עשו לא הוכו בייסורין:

מדוע, אחר שסתר דעת אליפז על יסורי הצדיקים, חוזר לסתור את דעתו על שלות הרשעים, וטרם החל טענותיו הקדים שנית להחליט שה' אין משגיח על מעשים הבחיריים הנעשים בזמן ומשתנים לפי הזמן, אחר שה' הוא למעלה מן הזמן א"א שידיעתו תפול תחת הזמן, וז"ש מדוע משדי לא נצפנו עתים, ר"ל מדוע נאמר ונחליט, שהעתים לא נצפנו ונסתרו מה', רק שהוא יודע גם את הדברים המתחדשים בזמן, אחר שיודעיו לא חזו ימיו, שכל החוקרים היודעים את ה' ע"פ העיון, לא חזו ימיו, היינו שלא יכלו לצייר שה' יהיה נתון תחת הימים והזמן, ואחר שנתבאר בפילוסופיא שה' הוא למעלה מן הזמן, איך ידע את הנעשה בזמן, והלא ידיעתו הוא עצמותו, אחר ההצעה הזאת מתחיל לספר שיש רשעים רבים המחריבים את הישוב, ורשעתם גדולה עד למכביר להשחית את כל בני אדם, ואם היה השגחה פרטית היה ראוי שישמיד אותם לצורך קיום הקיבוץ, בל יהיו בני אדם כדגי הים כרמש אין מושל בו, הנה נמצאו רשעים אשר.

גבולות ישיגו, שיגזלו שדות הענים, ויגזלו עדר וירעו שם על השדות שגזלו, וגם.

חמור יתומים, ויחבלו את השור של האלמנה, ולא יחוסו גם על החלשים יתומים ואלמנות, הפך מ"ש לא תחבול בגד אלמנה, כל אלמנה ויתום לא תענון:

יטו מוסיף מין רשעים שהם עומדים כשודדים על הדרכים, עד שגם אביונים יטו מן הדרך מפני יראתם מפניהם, הגם שהאביון אין לו מאומה, ועניי הארץ הם יתחבאו במגוריהם מפחד השודדים:

הן פראים, מוסיף מין רשעים שאין דרים בישוב כלל, רק הם דומים כפראים חיתו טרף אשר במדבר, שכמוהם יצאו בפעלם משחרי לטרף, שבכל שחר יוצאים לבקש טרף וזה פעולתם תמיד, וכן כמו הפראים כן ערבה לו לחם לנערים, שלחם נעריו ובניו הוא הערבה, שמשם יביא לחמו מטרף וציד ורצח, ואינם שוכנים בישוב כלל רק במדבר:

(ו-ז-ח) בשדה, והפועלים שלו אשר יקצרו בליל ותבואת הרשע הזה בשדהו, ואשר ילקשו את כרמו, הם ילינו ערום בשדה, מפני שאין להם לבוש ללבוש, ואף לא כסות לכסות ע"א בקרה, ומי הם פועלים האלה, אומר.

יגזלו, שהם גוזלים את היתום משוד ושדי אמו, או שיחבלו וימשכנו את העני בעד חובותיו להיות להם לעבד, לעבוד שדותיהם וכרמיהם, והיתום והעני הנכבשים לעבדים הם אשר.

ערום הלכו בלי לבוש, והם נושאים עמרים של תבואות הרשעים והם רעבים, הפך מ"ש לא תחסום שור בדישו, והם חוסמים אותם שלא לטעום מן העמרים אשר ישאו:

בין והגם שיצהירו ויעשו יצהר ושמן, בין שורותם של כרמי זית, והגם שדרכו יקבים מ"מ ויצמאו, כי יחסמו אותם בל יטעמו מן היין אשר ידרכו, זאת מעשיהם במדבר ובשדות, ואם תשאל מה מעשיהם בערים, אומר.

מעיר מתים ינאקו, מן הערים צועקים האנשים החלשים משוד ומחמס, ונפש חללים תשוע, שקול דמי הנרצחים צועק למרום לישועה, ומ"מ אלוה לא יתן תפלה. וה' לא יעניש אותם ואינו מוחה במעשיהם, הגם שהם מחריבים את העולם. ואם תשיב גם ע"ז שלכן אינו מעניש אותם כדי שיהא מקום לבחירה, ע"ז משיב הלא.

המה היו במורדי אור, הם דומים כאלו הם מורדים בהאור, ואינם רוצים להיות תחת ממשלת האור כשאר בני אדם, שהם מתרחקים מן האור ויושבים בחשך תמיד ובמקום נסתר מבני אדם, ואין בני אדם רואים אותם, ואם ישמידם ה' באופל מגורתם לא ידעו בני אדם כלל מזה, ולא יזיק זה אל הבחירה, וא"כ היה ראוי שיכלה ה' אותם בחשך כדי שלא יחריבו את הארץ, לא הכירו דרכי האור הגדולים, ואף בנתיבות האור הקטנים לא ישבו, שמתרחקים מניצוצי האור לגמרי. והטעם שמתרחקים מן האור, הוא כי.

לאור יקום רוצח, בעת האור הוא רוצח בשדה, אבל שם יקטול רק עני ואביון, כי העשירים לא ילכו למדבריות ששם מעון הרוצחים, אבל בלילה יהי כגנב ויגנוב בעיר בבתי העשירים:

ועין, וכן ישנא את האור מצד עסקו בניאוף, שעין נואף תשמר את הנשף, כי בנשף לא תשורהו עין, והנשף סתר פנים ישים, הוא ישים סתר ומסוה על הפנים לבל יכירוהו:

חתר, וגם צריך הוא אל החשך, מצד שבחשך יוכל לחתור את הבתים אשר יומם חתמו למו, שביום יעשה חותם וסימן על הבתים שרוצה לחתור שם בלילה, ובלילה חותר שם במחתרת, ובעבור כל המעשים האלה לא ידעו אור, כי האור יזיק להם. ומפרש.

כי יחדו בקר למו צלמות, הבקר דומה בעיניהם כצלמות, שבבא הבקר יסתרו במחבואיהם כמו שיסתרו יתר אנשים בעת צלמות, מפני כי הבקר יכיר בלהות צלמות. שעל ידי הבקר יכירו האנשים את הבלהות שנעשו בצלמות, שמה שעשקו וגנבו בלילה יוכר ויודע בבקר, ולכן יסתרו בבקר אשר אז יחפשו אחריהם לתפשם:

קל, אחר שספר מעשי השודדים והגנבים והרוצחים ביבשה ובמדבריות, מתחיל לספר מן שודדי הים, שגם אלה מתרחקים מבני אדם והם מחריבי הישוב. אם הוא קל על פני מים, אם אומנתו הוא לעבור בכלי גומא על פני מים לשודד את עוברי הים, אז תקולל חלקתם בארץ, החלקה שלהם בארץ שהם שדותיו וכרמיו מקוללים לגמרי, כי לא יפנה דרך כרמים, הוא לא יבא בשום פעם לישוב במקום שיש שדות וכרמים, באופן שהם רחוקים מבני אדם עוד יותר מן שודדי המדבר, והם תמיד רחוקים מן הישוב בין בקיץ בין בחורף, כי.

ציה גם חום, בעת הקיץ והחמימות שאז יעברו אנשים על הים באניות אז יגזלו את הולכי אניות, ובעת מימי שלג בעת החורף שהמים מלאים שלג וכפור וקרח, וא"א לעבור באניות, אז שאול חטאו, אז ישבו בשאול שהוא מקום עמוק במחילות עמוקות שבאיי הים, ושם חטאו בזנות, ומפרש תחלה חטאם בחורף.

ישכחהו, שהנערה אשר יפתה אותה לזנות עמה, אחרי שמלא בה תאותו ימאס בה ובוחר באחרת שמשקה אותה כוס עקרין לבל תלד ובל תכחש יופיה. והראשונה יושבת כאלמנה חיה שוממה ועצובה, וז"ש ישכחהו רחם מתקו רמה, ר"ל הנערה אשר פתה אותה במרמה וגלה ערותה (ע' באור המלות) ישכחהו אח"כ, כי עוד לא יזכר אצלו הרחם הזה, שאח"כ לא יבוא אליה עוד ושוכח אותה, ותשבר כעץ עולה, והעולה (שהיא הנערה הזאת עולת ימים אשר זנה עמה) תשבר כעץ שנשבר אחר שיבש ליחו, כי אז.

רועה עקרה, שמתחבר אל אשה אחרת שהשקה אותה כוס עקרין כדי שלא תלד, והאלמנה שהיא הנערה הקודמת שיושבת אלמנה נפרדת מאתו, לא ייטב לה עוד, כי ישנאה ויעזבה:

ומשך, אחר שצייר מה שעושים בחורף, יחזור לספר מה שעושים בקיץ, ולפרש מ"ש ציה גם חום יגזלו, כי ימשך אבירים בכחו, שמושך אניות חזקות אל מקומו, והוא יקום במקום אשר לא יאמין בחיין, שעומד במקום מסוכן מאד שהספינה הבאה לשם תשבר או תטבע בים, ולשם מושך את האניה האבירה בכח גדול:

יתן, והגם שהמקום שהוא עומד שם מסוכן מאד, בכ"ז יתן לו לבטח, הוא יעמוד שם בטוח ואינו מתירא, וישען שם לבל יפול בים, ומשם עיניהו על דרכיהם של האבירים, משם יארוב על האניות ההולכות בים ויביט באיזה דרך ילכו:

רמו מעט, אם האבירים בעלי האניה יתרוממו על המים עד שיוכלו לראות במקום מחבואו, ואיננו, יסתיר א"ע כאילו איננו ולא יראהו, והומכו עת ילכו נמוך קרוב אל העמק ששם יעמוד ויארב, אז ככל יקפצון, כולם יקפצון אל הים וימלו כראש שבולת :

ואם לא אפו, ר"ל ואם זה איננו, מי שיכזיבני בדברים אלה, הוא יוכל לשים לאל מלתי, אבל אחר שלא תוכלו להכזיב אותי כי הדברים אמת, א"כ גם טענותי על ההשגחה חזקות ומוצקות: