Deuteronomy Chapter 34

מערבת מואב אל הר נבו [AND MOSES WENT UP] FROM THE PLAINS OF MOAB TO MOUNT NEBO — There were several levels leading from the plain to the summit, but Moses covered them in one step (Sotah 13b).

את כל הארץ [AND THE LORD SHOWED HIM] ALL THE LAND - He showed him all the land of Israel in its prosperity and the oppressors who in future time would oppress it (Sifrei Devarim 357:4).

עד דן UNTO DAN - He showed him the children of Dan practicing idolatry, as it is said, (Judges 18:30) “And the sons of Dan erected the graven image for themselves”; and He showed him also Samson who would in the future issue from him (Dan) as a savior (Sifrei Devarim 357:7).

ואת כל נפתלי AND ALL NAPHTALI - He showed him his land both in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Deborah and Barak of kadesh-Naphtali warring with Sisera and his armies (Sifrei Devarim 357:8-9).

ואת ארץ אפרים ומנשה AND THE LAND OF EPHRAIM AND MANASSEH - He showed him their land in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Joshua who descended from Ephraim warring with the kings of Canaan, and Gideon who descended from Manasseh warring with Midian and Amalek (Sifrei Devarim 357:10-13).

ואת כל ארץ יהודה AND ALL THE LAND OF JUDAH, in its prosperity and in its ruin; and He showed him also the kings of the house of David and their victories (Sifrei Devarim 357:15-16).

ועד הים האחרון UNTO THE UTTERMOST SEA - i.e., the west country, in its prosperity and its ruin. — Another explanation: Read this as though it did not state הים האחרון but היום האחרון [UNTO] THE LAST DAY — The Holy One, blessed be He, showed him all that would in future happen to Israel unto the last day when the dead will again live (Sifrei Devarim 357:18).

ואת הנגב means THE SOUTH COUNTRY - — Another explanation is, that it refers to the cave of Machpelah (which was in the Negeb), as it is said, (Numbers 13:22) “And they went up to the south country, and came to Hebron” (where this cave was situated) (Sifrei Devarim 357:20).

ואת הככר AND THE PLAIN - He showed him Solomon casting the vessels of the Temple, as it is said, (1 Kings 7:46) “In the plain (ככר) of the Jordan did the king cast them in the thick clay” (Sifrei Devarim 357:21).

לאמר לזרעך אתננה הראיתיך TO SAY, TO THY SEED WILL I GIVE IT, I HAVE LET THEE SEE IT, i.e. in order that you may go and say to Abraham, to Isaac and to Jacob: The oath which the Holy One, blessed be He, swore to you — that oath He has fulfilled. This is the force of לאמר (Berakhot 18b), “to say it”, viz., that you may say it — for that reason have I let you see it. But it is a decree from Me that שמה לא תעבר THERE YOU SHALL NOT CROSS OVER; for were this not so, I would keep you alive even until you saw them planted and settled in it, and you would then go and tell them (the patriarchs).

וימת שם משה AND MOSES DIED THERE - Is it possible that Moses, died, and then wrote: “And Moses died there”? But, thus far did Moses write, from here and onward Joshua wrote. Rabbi Meir said: But is it possible that the Book of the Torah would be lacking anything at all, and yet it would state before the account of Moses' death was written in it, (Deuteronomy 31:26) “Take this book of the Torah” -? Rather the Holy One, blessed be He, dictated this, and Moses wrote it in tears (Sifrei Devarim 357:28; Bava Batra 15a, Menachot 30a).

על פי ה׳ BY THE COMMAND (lit., MOUTH) OF THE LORD - by the Divine kiss (Moed Katan 28a; cf. Rashi on Numbers 20:1).

ויקבר אותו AND HE BURIED HIM - i.e. The Holy One, blessed be He, in His glory, buried him (Sotah 14a). R. Ishmael, however, said, It means: “He buried himself”. This (the word אותו) is one of the three cases of את with a pronominal suffix which R. Ishmael explained thus (as being reflexive and not accusative pronouns). Similar to it is: (Numbers 6:13; see Rashi thereon) “On the day when his naziritehood is fulfilled, he shall bring אותו”, i.e. he shall bring (present) himself. Similar to it is, (Leviticus 22:16) “And they will burden אותם with iniquity of trespass”. But did others burden them (the priests) with that iniquity? But the meaning is that they burdened themselves (Sifrei Bamidbar 32).

מול בית פעור OPPOSITE BETH PEOR - His grave was prepared there ever since the six days of Creation, to atone for the incident regarding Peor (see Numbers 25) (Sotah 14a). This (Moses' grave) was one of the things that were created “between the twilights” on the eve of the Sabbath [in the week of the Creation] (Pirkei Avot 5:6; Pesachim 54a).

לא כהתה עינו HIS EYE WAS NOT DIM - even after he had died (Sifrei Devarim 357:34).

ולא נס לחו means, nor did the life-sap that was in him depart (Sifrei Devarim 357:35): decomposition had no power over him (had no effect on his body), and the appearance of his face had not changed.

בני ישראל THE CHILDREN OF ISRAEL [WEPT] - i.e., the men; but regarding Aaron, — because he pursued peace, and made peace between a man and his fellow, and between a woman and her husband, it is stated, (Numbers 20:29) “The whole house of Israel [wept for him]” — the men and the women (Pirkei DeRabbi Eliezer 17).

אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים WHOM THE LORD KNEW FACE TO FACE — this means: that he was familiar with Him and used to speak with Him at any time he desired, just as it is stated that Moses said, (Exodus 32:30), “And now I will ascend to the Lord”; (Numbers 9:8) “Stay and I will hear what God will command regarding you”.

ולכל היד החזקה AND IN ALL THAT STRONG HAND - this refers to the fact that he received the Torah that was on the Tablets, in his hands.

ולכל המורא הגדול AND IN ALL THAT GREAT TERRIBLENESS - the miracles and mighty deeds that were wrought in the great and terrible wilderness (cf. (Sifrei Devarim 357:45).

לעיני כל ישראל [WHICH MOSES SHOWED] BEFORE THE EYES OF ALL ISRAEL - This refers to the fact that his heart inspired him to shatter the Tablets before their eyes, as it is said, (Deuteronomy 9:17) “And I broke them before your eyes” (Sifrei Devarim 357:45), and the opinion of the Holy One, blessed be He, regarding this action agreed with his opinion, as it is stated that God said of the Tablets, (Exodus 34:1) אשר שברת "Which you have broken", [which implies] "May your strength be fitting (יישר; an expression of thanks and congratulation) because you have broken them" (Yevamot 62a; Shabbat 87a).

[לו] ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו - כי כל אדם יוכר בו גבול נטית ימי חייו מימי הילדות לימי השחרות ומימי השחרות לימי הזקנה, ולפיהם יערכו ימי חייו. אבל משה לא ניכר בו לאמר כי בן מאה ועשרים שנה רק במותו. והטעם כי לא כהתה עינו ולא נס לחה :

[לז] ויבכו וגו' ויתמו ימי בכי אבל משה במות כל גדול הדור יקום אחר תחתיו וזרח השמש ובא השמש ויתום האבל אבל במשה שלא קם כמוהו ולא יקום לא תמו רק בכי של אבל משה שפסקו מלבכות אבל האבל על מיתתו לא יתום לעולם, ומבאר הטעם כי גם:

[לח] ויהושע שמלא רוח חכמה (לא היה מצד עצמו כמשה רק ע"י) כי סמך משה את ידיו עליו. ופני יהושע כפני לבנה. אולם זה היה מוכרח שלא יקום אחר כמשה והוא מוכרח לפנת התורה, שלא יחליף האל ולא ימיר דתו, ואם היה באפשרי יקום נביא כמשה יהיה באפשרי התחלפות: וז"ש כי הגם וישמעו אליו בני ישראל ששמעו אל יהושע לא נדמה שמיעתם אליו כשמיעתם אל משה, שנתן להם חקים ומשפטים מצות ותורה, רק ויעשו כאשר צוה ה' את משה. לא זולת. והטעם כי:

[לט] ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - וע"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ובאר בשלשה ענינים נבדל ענין משה מזולתו, אחד בנבואה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים. וכולל חמשה ענינים שנבדלה נבואתו מזולתו, כמ"ש הרמב"ם כנודע, ב' במופתים, שהיו מופתיו כוללים עם כולל ארץ מצרים בכלל, וז"ש:

[מ] לכל האתת והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים, היו כוללים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ג' בהתגלות ה' אליו שהיה בפני כל המון בית ישראל שכולם ראו בעיניהם, וז"ש:

[מא] ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה היה לעיני כל ישראל - ובכל אלה השלשה ענינים לא היה מי שנדמה למשה:

ויעל משה וגו' כמבואר (סוטה סוף פ״א) ששתים עשרה מעלות היה לו ופסען משה בפסיעה א' ר״ל מעלות שתים עשרה שבטים שזכה משה משם. מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה כמבואר למעלה שג' עליות היו לו שם בג״ר וכמ״ש ירום ונשא וגבה מאוד:

ויראהו וגו' - זה סוד הנה ישכיל עבדי. וסוד מערבות מואב הוא פרשיות של התורה סוד ג״ן סדרים של התורה ולכן נאמר פני משה כפני חמה והן מ״ח סדרים של התורה וה' סדרים של ראשי חמשה ספרי' שנכללי' באחד שהם כלל הכל והוא שער מ״ט. ה' אחרונ' של השם כלל הכל וי' הדברות הוא שער נו״ן בחכמה. ראש הפסגה. הוא ט' אותיות של הדעת עם הכולל וראש היא עשירית הכתר עליון שלו והיא דרגא של משה:

הר נבו - כמ״ש למעלה בפ' האזינו. ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן. הוא עבר הירדן מיריחו עד דן ממזרח א״י ואח״כ:

ואת כל נפתלי - היא בצפונה של א״י ממזרח למערב:

ואת ארץ אפרים וגו' - הוא אמצע א״י כמ״ש (יחזקאל מ״ח ח') ועל גבול יהוד' מפאת קדים וגו' וכמ״ש (מכות ט' ע״א) ששכם היה באמצע ישראל ממש:

ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון - הוא דרום וכן היה בחלקם ג' ערי מקלט ביהודה ובאפרים ובנפתלי שהיו משולשי' בגבול' א״י שירש יהושע ומכאן ואילך הראה לו את הארץ שיתוסף עוד לעתיד וכמ״ש ביחזקאל:

ואת הנגב - זו תוספת שבדרום שיירשו את הר עשו כו':

ואת הככר - זה מזרח ככר הירדן שהו' בקעת יריחו מקו' שעמד שם משה:

עד צער - בדרומה ולא זהו צער שנ' בסדום אלא הוא במי מריבה מדבר צין ועל שם המה מי מריבת קדש וגו' שאז נגזר עליהם גלות וגיהנם כידוע וכמ״ש ביחזקאל (מ״ח כ״ח) אל פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על הים הגדול וגו' ובצפון שם נאמר למעלה פסוק א' צפונה אל יד חמת והיו לו פאת קדים הים דן אחד. ובמערבה יתוסף להם עד הים הגדול שנאמר עד הים האחרון ורז״ל אמרו שהראה לו את כל הדורות דור ודור וחכמיו דור ודור ושופטיו ומנהיגיו כו' עד ימות המשיח. וזהו ויראהו ה' את כל הארץ הם כל מנהיגי ארץ. את הגלעד עד דן. הם כל הנביאים. גלעד הוא אליהו שהיה מתושבי גלעד והוא שר לכל הנביאים:

עד דן - עד אותו זמן שכתו' (יואל ד' י״ב) כי שם אשב לשפט את כל הגוי' וגו' הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' וגו' וכמ״ש (יואל ג' ב') וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי:

ואת כל נפתלי - הם כל השופטים ודבורה עם ברק והיא היתה ראש כל השופטי' שהאשה היתה נביאה וכן הנסי' שנעשו שם הם ראש לכל הנסים של שאר שופטים כמ״ש מן שמים נלחמו וגו' ואף הדגים שבים אמרו שירה ואמת ה' לעולם וגו':

ואת ארץ אפרים ומנשה - הם כל מלכי ישראל שראשיהם הם אפרים ומנשה כמ״ש למעלה:

ואת כל ארץ יהודה - הוא מלכות בית דוד:

עד הים האחרון - הוא משיח בן דוד שיבוא באחרונה ולכן נקרא ים שכל הנחלים הולכים אל הים וכן כל הגוים יקבצו אליו וכמ״ש (ישעיה ב' ב') ונהרו אליו כל הגוים:

וכתיב יהיה שרש ישי אשר עמד לנס עמים וגו' (שם י״א יו״ד) ואמר עד הים האחרון. שהם הנשיאי' ור״ג שיעמדו עד משיח כמ״ש לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים:

ואת הנגב - הם כל החכמים כי זקני הנגב הם ראשי כל החכמים וכן בני קיני הלכו אצל יעבץ ללמוד תורה במדבר בארץ נגב וכן אמרה בת כלב לכלב על עתניאל כי ארץ הנגב נתתני וגו' שברוב חכמתו החזיר התורה ליושנה. ואת הככר. הם כל העשירים והפרנסי' כמ״ש וירא לוט את כל ככר הירדן כי כלה משקה וגו' כגן ה' כארץ מצרים:

בקעת יריחו - הראה לו את כל המציקים לישראל עד גוג ומגוג כי יפול בבקעת יריחו:

עיר התמרים - שהראהו את הג״ע ואת כל הצדיקים הזוכין אליו:

עד צער - זה הגיהנם ואת כל הרשעים הנידונין בה ואמר עד צוער שלעתיד לבא גם הגיהנם יתהפך ויכלול בג״ע:

ויאמר ה' אליו זאת הארץ וגו' - שהארץ נקראת זאת בסוד אבני שוהם שנחלק לי״ב תחומין ונאמ' כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם שהם י״ב וי״ג ולכן זאת נכללת בזה וכמ״ש בפ' צו זאת וגו' וכן אברהם יצחק יעקב נכללו עם כל השבטים וז״ש זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. לבנים שהם עולי מצרים:

לזרעך - אלו עולי בבל:

אתננה - הם לימות המשיח שהקב״ה יחלק בעצמו כמ״ש בפרשת דברים אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם:

הראיתיך בעיניך - כמ״ש וראה בעיניך:

ושמה לא תעבר - על שלא השלים עם ה' בדבור ולכן לא השלים ג״כ להביאם אל הארץ. ועל שתיקן בעשיית השרף וראה אתו וחי לפיכך זכה לראיה וזכה לאור הראשון שמששת ימי בראשית שבו ראה את כל העולם כלו מראשו ועד סופו:

ושמה - כתיב בה״א הוא עוה״ז כמ״ש לעיל אבל לעתיד לבא הוא בראש כולם וז״ש לא תעבר שעוה״ז הוא כפרוזדור שעוברים בו לעוה״ב וכמ״ש בפ' דברים אתם עברים בגבול אחיכם וגו' אבל עומד ומשמש במרום וכמ״ש חז״ל שהוא חי כו':

וימת שם נא' כאן שם ונאמר בלוחות הראשונים עלה אלי ההרה והיה שם מה שם כו' עומד ומשמש כו' ונתקיים כאן בקביעות ושם לא עמד אלא ארבעים יום וכן ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה וגו' וחזרו לו כאן מה שאבד בלוחות הראשונות וכמ״ש בר״מ קב״ה עתיד לאהדרא לך אבידה דאבדת בגין ערב רב דא כלה דילך דבזמנא דעבדו ערב רב ית עגלא נפלה כלה דילך הה״ד וישלך מידו את הלחת ומ״ש שם עתיד להחזיר לך ר״ל שאף בתחיית המתים לעתיד לבא יקום עם כל התורה הזאת ולא ישתכח ממנו:

עבד ה' - שאז זכה להקרא עבד ה' אף שבחייו ג״כ כתיב עבדי משה. שם לא זכה לקרוא עבד ה' עד הנה וזו היא המעלה הגדולה שבכולם. שנקרא עבד ה' כמ״ש עבד מלך. הדבק לשחוור כו' וכמ״ש בר״מ שם. אתו כלהו מארי מתיבתא ואשתטחו קמי' ואמרו קמי' וודאי קב״ה מליל בפומך ולך אנן סגדי' כו':

על פי ה' - כמ״ש למעלה שמיתתו הית' רצונית ע״פ ציווי השם:

ויקבר אתן בגי - מזל הי״ג מזלא עילאה שהיא כוללת הכל כל התיקונים וכל הקידושין. ואמר בגי הן ב' שמות:

בארץ מואב - הוא הדעת הנעלם והוא דרגא דמשה שכנגדו היה בבלעם וזהו ולא קם בישראל אבל קם באמות ואמרו בזוהר בדרגא דילי' וטינופא כו' וכמו שמבואר שנידון בש״ז רותחת והוא תכלית כל הטומאות לפי שהחטיאו את ישראל בנשים מדיניות וזהו שכתוב מול בית פעור כמו שכתוב בספר יצירה טוב כנגד רע ורע כנגד טוב ופעור נגד משה אלא שבס״א מוסיף א' בסוד כל המוסיף גורע ובסוד עשתי עשרה יריעו':

ולא ידע איש וגו' - כמ״ש (איוב כ״ח כ״א) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים וגו' אפי' מעוף השמים שר ובשתים יעופף ואמר איש אפי' בני אדם שנ' עליהם עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. נעלם מהם מקומו ומדרגתו וכן בכל הדורות ואפי' לימות המשיח וז״ש עד היום הזה:

ומשה בן מאה ועשרים שנה - כמבואר שכל ימיו היו נקבצים וכולן היו שלימים עד אין תכלית והוא במדריגת חו״ב שנכללין זה בזה ונ' שערי בינה. שבחייו לא זכה לשער הנו״ן לפי שהוא בחכמה כמ״ש ותחסרהו מעט מאלהים מן המלאכים שהם חיים לעולם ואמר ופני לא יראו כי לא יראני האדם וחי אבל במותו זכה לכולם:

לא כהתה עינו - בנבואה שהנביאי' נקראו רואים וחוזים:

ולא נס לחה - בחכמ' שנא' בו כי מן המים משיתהו דאשקי לכל גופא וכמ״ש אבי אבי אבי. אב בתור' אב בחכמ' אב בנבואה שלכול' זכה וכל הנביאי' וחכמי' נפסק מהם במותם אבל כאן לא נפסק כלל וכלל במותו. ומה שהיה חי ק״ך שנה. לפי שהוא תרומתו של עולם. [והוא בינונית אחד מנו״ן ועולה מן קיום העולם שהוא ששת אלפים שנה א' מחמשים הוא ימי חייו של משה מאה ועשרים שנה] אלמלא מי מריבה היו נותנים לו בעין יפה אבל בשביל מי מריבה נטלו ממנו שלשים שנה. [והיה א' מארבעים כדין עין יפה ואז היו שנות' מאה וחמשים שנה. והגאון ז״ל קיצר בדבריו] וז״ש (מסכת שבת נ״ה ע״ב) אף משה ואהרן וכו' עדיין לא הגיע זמנכם וכו'. ולכן יבכו אתו שלשים יום והוא יום לשנה. וזאת נגזר עליו מקברות התאוה כאשר מסר נפשו וביקש הרגני וגו'. וכן נתנבאו אלדד ומידד תיכף משה וכו'. וכן אמר ואל אראה ברעתי. מפני שהיה בעיני משה רע מאד. אשר היו מתאוננים לתת להם בשר. כי מדרגתם היה לאכול לחם מן השמים. ועל זה נאמר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרי' שנה:

ויתמו ימי בכי אבל משה - כנגד ג' מעלות דלעיל שהיה אב וכו' לכן כתיב ימי בכי אבל משה שגם הימים היו בוכים:

ויהושע בן נון מלא רוח חכמה - שזכה לדרגא דבינה שמתמלא מחכמה כמ״ש יהב חכמתא לחכימין. זה משה. ומנדעה. זה יהושע כמ״ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע:

כי סמך משה את ידיו עליו - הכל בדרגא של הדעת שהן חו״ג וכמ״ש פותח את ידך וגו' וז״ש כי סמך משה את ידיו עליו שהן עשירית ד' אתוון של יו״ד כמ״ש למעל'.

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואמרו בישרא' ולא באומו' והו' בלעם דדרג' דיליה היה כמבוא' ואמרו בנביאים לא קם אבל במלכים קם ומאן איהו שלמה והוא ג״כ במדרגתו בעשר קדישא דיליה:

אשר ידעו ה' פנים אל פנים - ועליו נאמר (משלי כ״ז י״ט) כמים הפנים לפנים וגו' כי מן המים משיתהו:

לכל האתת והמופתים - שבמצרי':

ולכל היד החזקה - הוא בים שנא' ויולך ה' את הים וגו' וכן ביציאת מצרים כתיב וביד חזק' ישלחם. ולכל המורא הגדול. זה מ״ת שנאמר וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק. וכתי' ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכתי' כי יראתם מפני האש וכתי' ותאמרו הן הראנו. אותות. היא שמגיד ומתרה מקודם כמ״ש הגידו האותיו' לאחור ונדעה וגו'. ומופתים הוא שינוי הטבע. ועיקר הענין כתיב לעיני כל ישראל שהוא כולל את הכל ואמר כאן יו״ד דברים לכל האותות והמופתים. הם ג' כלולין בו״ק:

ולכל היד החזקה - הוא באו״א:

אשר ידעו - הוא הדעת:

לעיני כל ישראל - הוא כנסת ישראל וסיים התורה בישראל ופתח בבראשית שהב' דגושה נחלק לשנים. לב רשע ובת רשע כמ״ש בתיקוני זוהר האי רשע אשבחין להאי בת לב כמ״ש תנה בני לבך לי ועיניך וגו' לא כהתה עינו. הוא בסוד הרוח דאתבנית בבינה:

ולא נס לחה - בסוד הנפש דאתבנית בחכמה. לפיכך כתיב עינו בוא״ו. ולחה כתיב בה״א:

פנים אל פנים - כמ״ש וידבר ה' אל משה הוא בסוד חב״ד וידבר לאמר בסוד זו״נ ולכך כל הנביאים נתנבאו באמירה לבד ומ״מ כל אלה ה' דרגין נכללין בג' שמות הכוללין הכל בגילופי ס״ג. ומה דכתיב ויאמר ה' אל משה לאמר. הוא עם שם י״ה שהם ד' דרגין דנוקבי' בסוד אין. והן שנותיו של שרה וז״ש על שרה כשם שהיא תמימה כך שנותיה תמומה:

לכל האתת והמופתים - הן בחמשה דרגין הכוללין עשרה בכללות:

לכל האתת והמופתים - הן בו״ק ג' הכוללין ג': אחת. הוא ידוע כמ״של אותות ולמועדים. ומופתים: הוא בגוף:

ולכל היד החזקה - היא משטר' דשמאלא וכתי' בה״א בסוף. ולכל המורא הגדול. הוא משטרא דימינא בלא ה' בסוף והוא נהירא דחכמתה:

אשר - ידוע כי הוא הדבר בעצמו:

לעיני כל ישראל - היא הכוללת הכל.

הנני בדרך נחני ה' להשלים ולסיים מעין חתימה סמוך לחתימה - מה ששמעתי בשם פה קדוש יאמר לו הוא הגאון החסיד אמיתי המפורסם בכל קצוי ארץ מהורר אלי' נ״ע מווילנא:

איתא בגמרא ב״ב ט״ו ע״א - תניא כמ״ד שמנה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דתניא וימת שם משה וגו' אפשר משה [חי] (כ״ה הגי' במנחו' למ״ד ע״א ועיין שם בתוספת) וכתב וימת שם משה. אלא ע״כ כתב משה. מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר״י וא״ל ר״נ א״ל ר״ש אפשר ה״ת חסר אות אחת וכתיב לקח את ספר התורה הזה אלא ע״כ הקב״ה אומר. ומשה אומר וכותב. מכאן ואילך הקב״ה אומר. ומשה כותב בדמע וכו'. הקושיא נגלית לכל. היאך תירץ ר״ש קושיית ר״י דקאמר אפשר משה חי וכתב וימת שם משה. דמיחזי כשקרא ח״ו. ומה תירץ שהיה כותב בדמע. כי אם היה בוכה וכותב בדמעות היאך שייך שהיה כותב שקר ח״ו. ואף דלכאורה תיקן רש״י זאת הקושיא כי כל התורה אמר הקב״ה כל תיבה למשה. והוא חזר ואמר כל תיבה כדי שלא יטעה ואח״כ כתב והייני עד וימת שם משה אבל מכאן ואילך לא היה אומר משה כלל כי הוא שקר שהיה עדיין חי. ולכך היה כותב בלא אמירה כלל. אבל זה לא יתכן. כי אף בלא אמירה. חלילה לקדוש ישראל אשר נכתב עליו ולא קם נביא וגו' לכתוב שקר ח״ו אף בלא אמירה (ועיין בש״ע י״ד סי' רל״ב בהגה סעי' י״ב ובבאר הגולה שם) וא״כ הקושיא במקומה עומדת על ר״ש איך אמר כי משה כתב בדמע ועוד קשה איך אמר ר״י שמכאן ואילך כתב יהושע ולא חשש לקושית ר״ש. היתכן שיכתב תורת ה' אפילו אות א' שלא ע״י משה. ומקרא מלא דברה כתוב. זכרו תורת משה עבדי וגו'. ושני הדעות של ר״י ור״ש המה קשי ההבנה מאוד. ופירש הגאון ז״ל כי שניהם דברי אלהים חיים ומר אמר חדא וכו' ולא פליגי. כי לכאורה קשה על הגמרא מה מקשה על ח' פסוקים אחרונים שבתורה היאך נכתבו אם משה היה עדיין חי. הלא כל התורה כולה היתה נכתבת אלפים שנה קודם בריאת העולם. וא״כ לא היה עדיין השמים והארץ וכל אשר בה. ודור המבול ודור הפלגה ויציאת מצרים ודומיהן. ואיך נכתבו בתורה קודם שהיו בעולם. אמנם זה ידוע כי כל התורה שמותיו של הקב״ה והיינו ע״י צירופים של אותיות ותיבות. ולפני בריאת העולם היתה התורה אמון אצל הקב״ה ע״פ צירופים וסודות נעלמים. ולא היתה נקראת כמו עתה רק ע״פ שמותיו של הקב״ה. ואחר שברא הקב״ה את העולם ונתן את התורה לישראל וסיבבן במצות הצריכין לעשות בגבולי מקום וזמן. כתב את התורה באר היטב איך לעשות כל המצות. וחלק כל התורה לתיבות ואותיות לגלות ולפרש את כל דברי התורה הזאת. וסודות התורה ע״פ צירופים ניתנה ליודעי חן. מה שאין מודיעין אלא לחכם ומבין מדעתו ועתה מתורץ דברי הגמרא. כי כוונת ר״ש איך אפשר להיות ס״ת חסר אפי' אות א' וגם שלא להיות שקר ח״ו. לכך הוא אומר ע״כ הקב״ה אומר. ומשה אומר וכותב. ר״ל שאמר משה כל תיבה ותיבה כאשר היא כתובה בידנו בגילוי המצות אבל מכאן ואילך לא היה יכול לכתוב בגילוי וימת שם משה דמיחזי כשקרא. וגם לא היה יכול לגמור ע״י יהושע. כי אפשר ס״ת חסר אות א'. לכך הוא אומר שהיה כותב בדמע. והפירוש הוא מלשון מלאתך ודמעך. ולשון מדומע וערבוב אותיות. שהיה כותב מכאן ואילך ע״פ צירופי תיבות והם שמותיו של הקב״ה ולא היה נקרא כלל וימת שם משה רק תיבות אחרות ע״פ סודות התורה. ולאחר מיתתו כתבן יהושע כפי שניתן לו רשות לגלות את התורה. וא״כ שני הדעות לא פליגי. כי באמת כתבן משה ולא חסר אפי' אות א'. רק כי ח' פסוקים אלו לא היה יכול לכתוב את הנגלה וכתב כפי הצירופים וזהו בדמע. ויהושע כתבן כפי הנגלה וכדעת ר״י. ושניהם מסכימים לדעת אחת כי נכתבו ע״י שניהם. ע״י משה. הנסתר והסוד. וע״י יהושע. הנגלה. כאשר היא כתובה בידינו לדר דר. והדברים ראויין למי שאמרן.