דברי הימים א פרק כ״ז

לכל דבר המחלקות — כל זה היה מתחילת מלכותו ואילך ואגב שנאמר מספר הלוים מספר והולך מי היו שרי מחלוקת דוד:

הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה — שהיו ישראל חלוקים לשנים עשר חלקים וכל חלק וחלק שמש את המלך חדש והמלך נותן להם הוצאותם כדכתיב בספר מלכים ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו והם מזומנים ללחום מלחמתו ולכל עבודתו בזה החדש וכל זה תחילת מלכותו הי':

עשרים וארבעה אלף — אע"פ שהיו ישראל יותר מי"ב פעמים כ"ד אלפים דוד לא בחר אלא אנשי חיל ועשירי העם אשר יוכל לעזוב עסקיהם ולעסוק בעסקי המלך אבל עניי העם הצריכין לפרנס עצמם לא לקח דוד:

הראש לכל שרי הצבאות — ישבעם מבני פרץ היה והיה ראש לכל י"ב שרי צבאות ולפי שהיה מן בני פרץ מנהו דוד ראש:

ומקלות הנגיד — בר מחלוקתו המסייע עמו ומקלות:

שר הצבא השלישי — משום כבוד בניהו קורהו שר הצבא יותר מהשאר לבד מישבעם שהיה מבני פרץ שקורהו כמו כן ראש דכתיב הראש לכל שרי הצבאות מפני כבודו של דוד שהיה מבני פרץ כמוהו:

הכהן ראש — שהיה ראש וי"א שהיה כהן גדול ואינו כן שהרי צדוק ואביתר היו כהנים גדולים:

גבור השלשים — כדלעיל דכתיב מן השלשים הנו נכבד וגו':

הרביעי עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו — שהרי עשהאל נהרג בתחלת מלכותו שהרגו אבנר (שמואל ב' ב') ונתן זבדיה בנו אחריו תחתיו על מחלוקתו:

השר שמהות היזרח — הזרחי:

ועל שבטי ישראל — כבר אמרנו ראשי המחלוקת אשר לדויד ועתה מספר מי היו שרי שבטי הישראל שר כל שבט ושבט:

ולא נשא דוד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה — פתרון כבר אמרנו שמנה ישראל וחלקן למחלקות וגם הלוים מנה וישימם על עבודתם וכל אלו שמנה לא מנה אחד מהם פחות מבן כ':

ככוכבי השמים — כמו שאין יכול איש למנות כוכבי השמים כך אין יכול למנותם:

ולא כלה — פתרון ועוד אני אומר לך הלא יואב התחיל פעם אחרת למנות העם למעלה מעשרים ולא כלה:

ויהי בזאת קצף על ישראל — מאותו קצת שמנה היה קצף על ישראל לפי שעלה במחשבתו למנות כל ישראל לעבור על הפסוק אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וגו' (בראשית י״ג:ט״ז) ולעבור הפסוק הבט נא השמימה וגו' (שם טו):

ולא עלה המספר — פתרון אע"פ שאני אומר החל למנות ולא כלה ולא מנה כי אם מעט שהרי לא עלה מספר המנויין בספר שמואל כמספר המנויין כאן (בד"ה כאן) אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף ובשמואל (סוף) שמנה מאות אלף ויהודה חמש מאות אלף וא"ת שני מספרים היו שפעמיים מנאן א' בשמואל וא' כאן אלא כך הוא לא עלה המספר כמספר ד"ה כי אותו המספר שמנה לא כתב בשמואל כי אם קצת מן המספר משום צער ואבילות שנגפו אפי' על אותן מעט וכאן משום כבוד דוד אפילו אם היה המספר יותר היה אמרו לפי שהיה משמע שלא על חנם היה קצף על ישראל שהרי כבר מנה הרבה מישראל ועוד משום כבודו שהיו כולם לו לעבדים כאיש אחד:

ועל אוצרות המלך — אוצרות כסף וזהב, כל זה הולך ומספר לגדולת דוד ואפילו מי שהיה ממונה על האתונות שלו:

ועל האוצרות בשדה — ועל מה שגדל בשדה, תבואות יין ושמן וכל מיני אוכלין ומשקין:

בערים — לחמש הערים ולחמש ערי המלך ומגדלותיו:

ועל עשי מלאכת השדה לעבודת האדמה — לחרוש האדמה:

עזרי בן כלוב — היה ממונה על כך לצוות לחרוש האדמה והוא נותן להם בקר וכל כלי המחרישה:

ועל הכרמים — לעדור ולזמור הכרמים:

ועל שבכרמים — הוא אוצרות היין:

ועל הזיתים — לנוטען ולמסוק:

ועל הבקר הרועים בשרון — שרטי השרוני הבקי בעניינם:

הישמעלי — היודע בטוב עסקן של גמלים:

ועל הצאן יזיז ההגרי — כי ההגרים יושבי אהל בשדה לכן מנהו על צאנו:

ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך — מגדלן ואומן שלהם מלמדם תרבות:

וחושי הארכי רע המלך — שושבינו קרית ספר תרגום קריתא דארכי, ומדרש רבה כשחטא דוד בבת שבע שאל לחושי הארכי אם ישוב בתשובה אם יקבלנו הקדוש ברוך הוא בתשובה לתת לו ארוכה לחטאו ואמר לו כן, למרעהו אשר רע לו דשמעון תרגומו שושביניה (שופטים י״ד:כ׳):

ואחרי אחיתופל — לאחר שמת לקח לו דוד את יהוידע ואביתר במקומו:

ובני ישראל למספרם — המלך חלק את ישראל לי"ב חלקים, שכל חלק מהם יכלכלו אותו וישרתו אותו חדש בשנה, ויודיע כאן כמה שרתו אותו בכל חדש ומי היו הממונים עליהם. ומ"ש למספרם ראשי האבות, ירמוז ג"כ עמ"ש חז"ל בל"ב מדות של ר"א בנו של ריה"ג לישב סתירת הכתובים, שבשמואל כתיב שהיו ישראל שמנה מאות אלף, ובדה"י כתיב שהיו אלף אלפים ומאה אלף, שלש מאות אלף אלו מה טיבן, והשיבו שבשמואל לא מנה את המשרתים את המלך שהיו י"ב פעמים כ"ד אלף הם רפ"ח אלף וי"ב אלף נשיאי ישראל, וז"ש שצריך להוסיף על בני ישראל למספר הנאמר בשמואל שרי האלפים והמאות והמשרתים את המלך, שהם לא נמנו שם, שכל מחלוקה בכל חדש היתה של כ"ד אלף:

הראש לכל — שהיה ממונה על כל השנים עשר:

ומחלקתו ומקלות — הוא סייע לו בהנהגה, ווא"ו ומקלות הוא מן השם, כמ"ש למעלה ב' י"ח:

ראש — שהיה ראש על הכרתי והפלתי כנזכר לעיל (יח, יז): גבור השלושים כנ"ל י"א כ"ד:

אחריו — אחר שנהרג עשהאל (ש"ב ב):

היזרח — הזרחי:

ולא נשא — כבר בארתי בש"ב (סי' כד) שדעת דוד בצותו למנות את ישראל היה למנות גם הפחותים מבן עשרים ולכתוב שמותם בספר דה"י אשר למלך לדעת כמה יולדו וכמה יפקדו, כדי שבאם תקראנה מלחמה יהיו כולם מחויבים ללכת לצבא ובשם יקראון, וע"ז היה הקצף, ולכן נתבטל הדבר ולא נשא דוד עוד מספרם מבן עשרים ולמטה כי עי"ז חל הנגף, שעי"כ נודע כל פרטי מנינם, משא"כ אם מונה היה רק מבן עשרים, כמש"ש בארך. ועז"א שיואב החל למנות (גם הפחותים מבן עשרים), ולא כלה, כי בזה היה קצף וחל הנגף, וע"כ לא עלה המספר (של פחות מבן עשרים) כמספר דה"י למלך דויד, כמו שהיה ברצונו לעשות. וגם יכוין עמ"ש חז"ל שבמספר שמנה בס' שמואל חסרים לוי ובנימין, שיואב לא נתן לו כל המנוים מפני קצף שהיה על ישראל בעבור זאת:

ועל אוצרות — כסף וזהב

ועל האוצרות בשדה — תבואה ופירות:

ועל הכרמים — מלאכת הכרמים

ועל שבכרמים — לאסוף תבואת הכרם, וכן בפסוק שאחר זה:

הישמעלי, המרנתי, ההגרי — בני נכר היו, וע"ד (ישעיה סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם, הם היו בקיאים במלאכה זו:

עם בני המלך — מגדלם:

ואחרי אחיתופל — אחרי שמת היו יהוידע ואביתר במקומו: