דברי הימים א פרק כ׳

ויהי לעת תשובת השנה — כשהעשבים בשדה להאכיל הסוסים:

ובה אבן יקרה — בעטרה:

ותהי על ראש דויד — יש מפרשים על ראש דוד ממש ויש לתמוה היאך ראשו סובלת ורבותינו פירשו אבן שואבת היתה בה ושמעתי בנרבונא כי מנהג בארץ ישמעאל שתולין כתר של מלך מלמעלה על ראשו והוא יושב כנגדה מלמטה תחתיה על כסא ומה שכתוב ותהי על ראש דוד שנראית כמו על ראשו:

ויהי אחרי כן ותעמוד מלחמה בגזר — מה שמחוסר כאן בזו הפרשה כתוב בשמואל (ב' כ"א) ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את הפלשתים ואף זה משום כבודו של דוד לא נכתבה כאן שהרי כתיב שם ויעף דוד וכתיב (שם) וישבי בנוב אשר בילידי הרפא עד והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד ולולי שעזרו אבישי בן צרויה היה נופל בידו של ישבי ולפי אותו גנאי לא כתבו כאן:

אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפא — ובשמואל (שם) כתיב את סף אשר בילידי הרפא שהיה אחיו של גלית הפלשתי ואחי ישבי בנוב:

ויך אלחנן בן יעיר — אחד מגבורי דוד היה:

את לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים — כאותו עץ עגול שכורכין בו הבגד בשעת האריגה ויונתן תרגם אותו פסוק בשמואל וקטל דוד בן ישי מחי פרוכת בית מקדשא דמבית לחם, ופתרון יעיר כמו יער הלבנון מדה כנגד מדה יבא דוד שאמו אורגת פרוכת לבית המקדש במנור אורגים ויהרוג את גלית שעץ חניתו כמנור אורגי' ולמה קראו אלחנן שחננו ה' ונראה שגלית הגתי אינו גלית הפלשתי אחת ששם קוראו גלית הפלשתי ואחת שהרי למעלה כתיב אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפאים וגם למטה כתוב כן וגם הוא יולד להרפה מכלל שלא מזכיר אף באחי גלית הגתי מילידי הרפה שאינו בנה:

ויהי איש מדה — דוגמא אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) כלומר איש גדול ולפי שהוא גדול כל כך שצריך למדדו קורהו איש מדה:

ואצבעותיו שש ושש עשרים וארבע — י"ב בידים וי"ב ברגלים (ובשמואל ב כ״א:כ׳) אומר עשרים וארבע מספר כלומר זה בצד זה שיכול למנות וגם זה היה כחו שיכול לאחוז החרב בכח גדול בידו ובמסכת ברכות מפרש ל"ל דכתיב שש ושש עשרים וארבע צריכא אי כתב רחמנא שש ושש הוה אמרינן שית דידיה ושית דכרעיה לכך כתיב כ"ד ואי כתיב כ"ד הוה אמרינן שבע בהא וחמש בהא לכך כתב רחמנא שש ושש עשרים וארבע:

ויהי — ר"ל בשנה הבאה לעת צאת המלכים בימי הקציר, ופסוק זה נעתק משמואל י"א א', ומ"ש ויך יואב הוא סוף הספור שם (יב, כו - לא), שהגם שדוד בא שם לבסוף עקר הכובש היה יואב כמבואר:

וישר — שרשו נשר, כמו (ישעיה י, טו) אם יתגדל המשור על מניפו, ובא הנח תמורת הדגש

ובמגרות — כלי אחר מורכב מכמה מגרות, ושם ובמגזרות, כמו (תהלים קלו, יג) לגוזר ים סוף:

ויהי אחרי כן — הועתק מש"ב (כא, יח) ואלה היו מלחמותיו האחרונים כמש"ש, ואז לא היה דוד יוצא למלחמה בעצמו כנזכר שם

בגזר — ושם חושב ג' מלחמות בנוב, מפני שהרפאים היו בנוב והמלחמה היתה בגזר:

ויך אלחנן — ושם ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי, ופירש עזרא ששם הגבור המכה היה אלחנן בן יערי ממשפחות אורגים היינו ממשפחת בצלאל, ושלא היה גלית רק לחמי אחי גלית, ועל שאחי גלית היה גבור כגלית אחיו וההורג אותו היה ג"כ אפרתי כדוד, ממשפחת בצלאל, משלו המושלים שבית הלחמי (ר"ל ממשפחת דוד מבית לחם) הרג את גלית:

איש מדה — פי' על איש מדון הנאמר שם, ששרשו מדד: