דברי הימים א פרק י״ב

עוד עצור — נחבא:

נשקי קשת — מזוינים בקשת ובחצים ומורים לפניהם ולאחריהם אף באבנים היו נותנים על יתר הקשת אבן מורים ואני ראיתי כן הרבה:

מאחי שאול מבנימין — לפי שכולם יצאו מאיש אחד מבנימין קרויים כולם אחים ולכבוד גדולת דוד אומר מאחי שאול שאפילו אחי שאול באו אליו בעוד שאול חי:

ועל השלשים — ראש לשלשים:

למצד מדברה — למצודות המדבר שנחבא מפני שאול דכתיב (שמואל א כ״ג:כ״ד) ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה וכתיב (שם כ, 'ד) ויעל דוד משם וישב במצדות עין גדי:

ופני אריה — פניהם מפוחדים כאריה:

וכצבאים על ההרים למהר — קלים היו במרוצתם כי דרכן של צבאים לרוץ על ההרים כשצדין אותם:

אלה מבני גד — כדכתיב למעלה ומן הגדי נבדלו אל דוד:

אחד למאה הקטן — הקטן שבכולם ירדוף מאה:

והגדול לאלף — והגדול שבכולם ירדוף אלף כאן נתקיים הפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם וגו':

אלה הם אשר עברו את הירדן בחודש הראשון — בניסן שכבר נפשרו השלגים:

ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב — עברו את הירדן ובקעו במגיניהם את כל עמקי המים למזרח ולמערב ועברו ביבשה וי"א ויבריחו את כל העמקים עמים היושבים בעמקים:

מן בני בנימין יהודה עד למצד לדויד — אל המצודה אשר דוד נחבא שם מפני שאול ולקחו עמהם בן אחות דוד לפי שדאגו בני בנימן מדוד שמא סבור הוא דוד שבאו בני בנימין לכפותו ולתתו ביד שאול לפיכך לקחו עמשי עמהם וגם שאר מיהודה קרובי דוד כדכתיב מן בני בנימין ויהודה כשיראה דוד שבאו עמהם באמונתם שלא יחשדם בכל דבר:

ויצא דויד לפניהם — מן המצד:

ויען ויאמר להם וגו' — לבב ליחד לבבכם ולבבי יהיה כלב אחד:

ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי — כי מה עשיתי לשאול כי הוא צודה את נפשי לקחתה על חנם:

ורוח לבשה את עמשי — טלטנ"ט בלע"ז ולא רוח נבואה כלומר זה הרוח והרצון לבשו שקפץ בראש לדבר לפני בנימין ויהודה הבאים עמו ודוגמתו ותהי על יפתח רוח ה' (שופטים י"א) ואמר לך דוד אתה אומר אם לשלום באתם ודאי לשלום באנו אליך ועמך בן ישי. אנו רוצים להיות עמך ולעזרך:

שלום שלום לך ושלום לעוזרך — ואתה שואל אלי לעזרך ודאי לעזרך באנו ולנו אין לך להחזיק טובה כי מאת השם הוא וזהו כי עזרך אלהיך:

ויקבלם דוד — לאותם בני בנימין ויתנם בראשי הגדוד שלו:

וממנשה נפלו על דוד — לעזרו:

בבואו עם פלשתים על שאול למלחמה — באותה מלחמה שנהרג בה שאול:

ולא עזרום — ח"ו שעזרו לפלשתים אלא בעצה שלחוהו סרני פלשתים, אלא כי עצה נתיעצו הסרנים לשלחו לביתו כי אמרו בראשינו יפול אל אדוניו דוגמת נפלו אל דוד:

על הגדוד — של עמלקים כשנשבו נשיו כי באותו פרק היה כי בלכתו אל צקלג כששלחוהו סרני פלשתים ובא אל צקלג כבר נשבו:

כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו — פתרונו מה לך לספר יותר מי ומי באו אליו אלא סוף דבר בכל עת ועת באים אל דוד:

עד למחנה גדול כמחנה אלהים — פתרון לא היה המחנה של דוד להיות כך גדול אלא כי מהשם היה המחנה כך גדול שבאו לו בעצת אלהים וזהו כמחנה אלהים ודוגמא מחנה אלהים דיעקב (בראשית ל״ב:ג׳) ויש לומר מרוב חיילות קרהו מחנה אלהים:

להסב מלכות שאול אליו — מן בני שאול ודוגמא ותסוב המלוכה:

בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות — ואל תתמה שמיהודה באו לו מעט מכל שבט ושבט שבא לו שהרי אין צריך לבוא לו שום אדם מיהודה להמליכהו כי בני יהודה הם המליכוהו כבר בחברון אבל יתר השבטים שהיו עם בני שאול עד עתה הם הוצרכו לבוא בחברון להמליכו:

חלוצי צבא — המוציאים מן העם ודוגמתו חלוצי צבא דמטות, וי"א חלוצים כמו זריזים כמו רצה והחליצנו:

ויהוידע הנגיד לאהרן — הוא אביו של בניהו:

הנגיד לאהרן — המוציא והמביא:

ועמו שלשת אלפים ושבע מאות — כולם מבני אהרן הכהן ויהוידע שהיה בימי יואש בן בניהו בנו של יהוידע:

וצדוק נער — לפיכך אל תתמה שלא היה נגיד:

ובית אביו שרים עשרים ושנים — זה היא גדולה גדולה ועל כן לקחו הכהונה גדולה מאביתר ונתנוה לצדוק הכהן:

ומן בני בנימין אחי שאול וגו' — ואל תתמה שלא באו אלא כי אם ג' אלפים כי עד הנה מרביתם שומרים משמרת בני שאול לעוזרן:

ומבני יששכר יודעי בינה לעתים — שיודעים לתת עצה לפי הענין של מעשה שצריך לדוד להתיעץ היאך יחזק המלכות מפני בני שאול:

ראשיהם מאתים — לבד מן השאר:

וכל אחיהם על פיהם — על עצתם:

ולעדור — ל' עדור ממש כמו (ישעיה יו"ד) כל ההרים אשר במעדר יעדרון ומתוך כך יעמדו הם כעורכי המלחמה וי"מ לעדור כמו לערוך מלחמה:

בלא לב ולב — מפורש בב"ר בין במתכוין בין שלא במתכוין היו מנצחין:

וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דוד — אע"פ שלא באו לחברון לכך שארית חסר אלף כלומר אפי' שארית לא היה שלא נשתיירו כי אם מעט כי כולם באו לחברון בשמחה:

ויהיו שם עם דוד ימים שלשה — ואל תתמה היכן לקחו כל החיל הזה כל כך אכילה ושתיה שהיה מספיק להם כי אחיהם הכינו להם מקודם לכן:

כי שמחה בישראל — שהיה להם מלך מצליח ומשכיל:

עוד עצור מפני שאול — ר"ל שלא באו בעת שבאו בני מנשה לציקלג (פסוק יט), שאז מת שאול בימים ההם, רק הם באו לפני זה בעת שישב בצקלג ימים וארבעה חדשים (ש"א כז), שאז היה עצור שלא לשוב לארץ יהודה

בגבורים — היה בין גבורי דוד עוזרים לו במלחמותיו:

נושקי — הכלי נשק שלהם היה בקשת

מימינים ומשמאלים — כי רוב בני בנימין היו אטר יד ימין (שופטים כ׳:ט״ז):

הראש אחיעזר ויואש — כי באו מהם כ"ג, והיה עליהם שני שרי עשרות אחיעזר ויואש

וישמעיה גבור בשלשים — כי גם מן גד הגיעו י"א גבורים (פסוק ט - יג), וא' היה הראש, נשארו בין כולם שלשים גבורים (חוץ מראשיהם, וישמעיה), והיה ישמעיה גבור בין השלשים גבורים ושר השלשים:

ומן הגדי — הם באו קודם בני בנימין הקודמים

נבדלו — כי היו שרי צבא כמ"ש (פי"ד) ועזבו צבאותיהם לצאת אל דוד

למצד מדברה — בעת שישב במצודות כמ"ש בשמואל (א' כג, יד):

ראשי הצבא — בהיותם בביתם היו ראשי הצבא:

אשר עברו — בהיותם שרי הצבא, ואז בימי שאול היה לבני גד מלחמה עם ההגריאים כמ"ש (למעלה ה, י) עברו את הירדן והירדן היה מלא על כל גדותיו

ויברחו — כל ההגריים שהיו בעמק:

ויבואו — בהיותו במצד באו גם מבני בנימין, והיו עמהם מבני יהודה ועמשי היה בראשם, כמו שפרש"י שהתיראו שיחשוד דוד אותם אחר שהם משבטו של שאול, שבאו לתפשו ולמסרו ביד שאול, לקחו עמהם את עמשי שארו של דוד:

אם לשלום — אמר זה בדרך תפלה, באשר לא ידע אם באו לטובתו או לרעתו, בקש מה' היודע תעלומות לב שהוא יברר לו האמת, ואם באו לשלום ולעזרו יתן ה' בלבב דוד אהבה עליהם, ויהיה לבבו מוכן להתאחד עמהם, ואם באו לרמאות אותו (אחר שהוא בלא חמס בכפו, יראה ה') יוכיח ה' ויברר לו האמת שיתן בלבבו להשמר מפניהם [ויוכח היינו יברר הדבר, כמו (בראשית לא, מב) מאת עניי ראה אליהם ויוכח אמש]:

ורוח לבשה — וכה אמר עמשא, הלא ראש השלישים לך דויד, ר"ל הלא אני העומד בראש השלישים והגבורים האלה הלא אני לך, כי אני שארך ובשרך

ועמך אני בן ישי — כי עמשא היה בן אביגיל, וכבר בארתי (למעלה ב, טז) שאביגיל היתה אחות דוד מן האם ולא מן האב, כי אמה נשאת תחלה לנחש והולידה את אביגיל, ואח"כ נשאת לישי והולידה את דוד, ולא היה עמשי מבני ישי, רק שאם אמו היתה אשת ישי ואם דוד, ונתגדל בביתו, ובהיותו עם דוד שהוא אחי אמו נחשב כאלו הוא בן ישי, ואחר שאני מבית אביך ושארך, שלום, ואל תירא, כי שלום לך ושלום לעוזרך, שהאנשים האלה הבאים שלמים הם בין עמך בין עם עוזרך

כי עזרך ה' — י"ל שזה היה אחר שכרת כנף המעיל לשאול שראו שעזר ה' נלוה אל דוד (ולמ"ש מ"ש ראש השלישים מוסב למעלה ולמטה, עמשא ראש השלישים אמר ראש השלישים לך דוד):

וממנשה נפלו — התחברו אל דוד, וזה היה בעת שהלך עם פלשתים עד אפק למלחמה נגד שאול עפ"י בקשת אכיש מלך גת (ש"א כח) ולא עזרו אנשיו לפלשתים אחר ששלחוהו סרני פלשתים לשוב לציקלג כי אמרו במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם, ובעת שובו פגע בבני מנשה שהלכו לעזור לשאול נגד פלשתים, והתחברו עמו:

והמה עזרו על הגדוד — של עמלק, ששבו את מחנה דוד

ויהיו שרים בצבא — שאחר כך כששב דוד בעת ההיא ליהודה עשאם לשרי הצבא לבני מנשה שבאו אליו לחברון, ומפרש:

כי לעת יום ביום יבואו — שמעת ההיא שאז שב דוד לארץ יהודה המליכו אותו באו גם מיתר שבטים ונוספו על מחנותיו בכל עת, כמ"ש ש"ב (ג, א) ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים, וכמש"פ שם:

ואלה — מעתה יספר בעת שבאו כל ישראל להמליכו

מספרי ראשי החלוץ — המספרים שנתנו לו ראשי החלוץ, שכל ראש הודיע מספר אנשיו

באו — אשר באו:

בני יהודה — הם המליכו אותו מכבר ולא באו רק לכבודו, ולכן באו מעט, כפרש"י:

ויהוידע — אביו של בניהו

הנגיד — שר ומנהיג:

מרביתם — רובם היו אצל מלכות שאול משומרי ראש המלך ושומרי ביתו ונאמנים לו:

אשר נקבו בשמות — שבאו ראשיהם והביאו שמותם חתום שמסכימים על המלוכה:

יודעי בינה לעתים — היו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי הזמן. וחז"ל פי' שהיו בקיאים בחשבון תקופות ומזלות

ראשיהם מאתים — כבר בארתי למעלה (ז, יב) שבני יששכר היו להם מאתים שרי אלפים, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד:

ולעדר — הוא מין תכסיס מלחמה שיתיצבו המחנות עדרים עדרים איש מול חברו, ובכ"ז יהיה לב כולם שלם זה עם זה להתגבר נגד האויב:

וגם כל שארית — אף אותם שלא באו: