מקרא

דברי הימים א פרק ב׳

דברי הימים א פרק ב׳פסוק א׳ / נ״ה0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳אֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רְאוּבֵ֤ן שִׁמְעוֹן֙ לֵוִ֣י וִיהוּדָ֔ה יִשָּׂשכָ֖ר וּזְבֻלֽוּן׃
ב׳דָּ֚ן יוֹסֵ֣ף וּבִנְיָמִ֔ן נַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃ {פ}
ג׳בְּנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ וְשֵׁלָ֔ה שְׁלוֹשָׁה֙ נ֣וֹלַד ל֔וֹ מִבַּת־שׁ֖וּעַ הַֽכְּנַעֲנִ֑ית וַיְהִ֞י עֵ֣ר׀ בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֗ה רַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה וַיְמִיתֵֽהוּ׃ {ס}
ד׳וְתָמָר֙ כַּלָּת֔וֹ יָ֥לְדָה לּ֖וֹ אֶת־פֶּ֣רֶץ וְאֶת־זָ֑רַח כׇּל־בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה חֲמִשָּֽׁה׃ {ס}
ה׳בְּנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְר֥וֹן וְחָמֽוּל׃ {ס}
ו׳וּבְנֵ֣י זֶ֗רַח זִ֠מְרִ֠י וְאֵיתָ֧ן וְהֵימָ֛ן וְכַלְכֹּ֥ל וָדָ֖רַע כֻּלָּ֥ם חֲמִשָּֽׁה׃ {ס}
ז׳וּבְנֵ֖י כַּרְמִ֑י עָכָר֙ עוֹכֵ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מָעַ֖ל בַּחֵֽרֶם׃ {ס}
ח׳וּבְנֵ֥י אֵיתָ֖ן עֲזַרְיָֽה׃ {ס}
ט׳וּבְנֵ֥י חֶצְר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר נֽוֹלַד־ל֑וֹ אֶת־יְרַחְמְאֵ֥ל וְאֶת־רָ֖ם וְאֶת־כְּלוּבָֽי׃
י׳וְרָ֖ם הוֹלִ֣יד אֶת־עַמִּֽינָדָ֑ב וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן נְשִׂ֖יא בְּנֵ֥י יְהוּדָֽה׃
י״אוְנַחְשׁוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־שַׂלְמָ֔א וְשַׂלְמָ֖א הוֹלִ֥יד אֶת־בֹּֽעַז׃
י״בוּבֹ֙עַז֙ הוֹלִ֣יד אֶת־עוֹבֵ֔ד וְעוֹבֵ֖ד הוֹלִ֥יד אֶת־יִשָֽׁי׃
י״גוְאִישַׁ֛י הוֹלִ֥יד אֶת־בְּכֹר֖וֹ אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַאֲבִֽינָדָב֙ הַשֵּׁנִ֔י וְשִׁמְעָ֖א הַשְּׁלִשִֽׁי׃
י״דנְתַנְאֵל֙ הָרְבִיעִ֔י רַדַּ֖י הַחֲמִישִֽׁי׃
ט״ואֹ֚צֶם הַשִּׁשִּׁ֔י דָּוִ֖יד הַשְּׁבִעִֽי׃
ט״זוְאַחְיֹתֵיהֶ֖ם צְרוּיָ֣ה וַאֲבִיגָ֑יִל וּבְנֵ֣י צְרוּיָ֗ה אַבְשַׁ֛י וְיוֹאָ֥ב וַעֲשָׂהאֵ֖ל שְׁלֹשָֽׁה׃
י״זוַאֲבִיגַ֕יִל יָלְדָ֖ה אֶת־עֲמָשָׂ֑א וַאֲבִ֣י עֲמָשָׂ֔א יֶ֖תֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִֽי׃
י״חוְכָלֵ֣ב בֶּן־חֶצְר֗וֹן הוֹלִ֛יד אֶת־עֲזוּבָ֥ה אִשָּׁ֖ה וְאֶת־יְרִיע֑וֹת וְאֵ֣לֶּה בָנֶ֔יהָ יֵ֥שֶׁר וְשׁוֹבָ֖ב וְאַרְדּֽוֹן׃
י״טוַתָּ֖מׇת עֲזוּבָ֑ה וַיִּֽקַּֽח־ל֤וֹ כָלֵב֙ אֶת־אֶפְרָ֔ת וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־חֽוּר׃
כ׳וְחוּר֙ הוֹלִ֣יד אֶת־אוּרִ֔י וְאוּרִ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־בְּצַלְאֵֽל׃ {ס}
כ״אוְאַחַ֗ר בָּ֤א חֶצְרוֹן֙ אֶל־בַּת־מָכִיר֙ אֲבִ֣י גִלְעָ֔ד וְה֣וּא לְקָחָ֔הּ וְה֖וּא בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־שְׂגֽוּב׃
כ״בוּשְׂג֖וּב הוֹלִ֣יד אֶת־יָאִ֑יר וַֽיְהִי־ל֗וֹ עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלוֹשׁ֙ עָרִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד׃ {ס}
כ״גוַיִּקַּ֣ח גְּשֽׁוּר־וַ֠אֲרָ֠ם אֶת־חַוֺּ֨ת יָאִ֧יר מֵאִתָּ֛ם אֶת־קְנָ֥ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֖יהָ שִׁשִּׁ֣ים עִ֑יר כׇּל־אֵ֕לֶּה בְּנֵ֖י מָכִ֥יר אֲבִֽי־גִלְעָֽד׃
כ״דוְאַחַ֥ר מוֹת־חֶצְר֖וֹן בְּכָלֵ֣ב אֶפְרָ֑תָה וְאֵ֤שֶׁת חֶצְרוֹן֙ אֲבִיָּ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶת־אַשְׁח֖וּר אֲבִ֥י תְקֽוֹעַ׃ {ס}
כ״הוַיִּהְי֧וּ בְנֵי־יְרַחְמְאֵ֛ל בְּכ֥וֹר חֶצְר֖וֹן הַבְּכ֣וֹר׀רָ֑ם וּבוּנָ֥ה וָאֹ֛רֶן וָאֹ֖צֶם אֲחִיָּֽה׃
כ״ווַתְּהִ֨י אִשָּׁ֥ה אַחֶ֛רֶת לִֽירַחְמְאֵ֖ל וּשְׁמָ֣הּ עֲטָרָ֑ה הִ֖יא אֵ֥ם אוֹנָֽם׃ {ס}
כ״זוַיִּהְי֥וּ בְנֵי־רָ֖ם בְּכ֣וֹר יְרַחְמְאֵ֑ל מַ֥עַץ וְיָמִ֖ין וָעֵֽקֶר׃
כ״חוַיִּהְי֥וּ בְנֵי־אוֹנָ֖ם שַׁמַּ֣י וְיָדָ֑ע וּבְנֵ֣י שַׁמַּ֔י נָדָ֖ב וַאֲבִישֽׁוּר׃
כ״טוְשֵׁ֛ם אֵ֥שֶׁת אֲבִישׁ֖וּר אֲבִיהָ֑יִל וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶת־אַחְבָּ֖ן וְאֶת־מוֹלִֽיד׃
ל׳וּבְנֵ֥י נָדָ֖ב סֶ֣לֶד וְאַפָּ֑יִם וַיָּ֥מׇת סֶ֖לֶד לֹ֥א בָנִֽים׃
ל״אוּבְנֵ֥י אַפַּ֖יִם יִשְׁעִ֑י וּבְנֵ֤י יִשְׁעִי֙ שֵׁשָׁ֔ן וּבְנֵ֥י שֵׁשָׁ֖ן אַחְלָֽי׃
ל״בוּבְנֵ֤י יָדָע֙ אֲחִ֣י שַׁמַּ֔י יֶ֖תֶר וְיוֹנָתָ֑ן וַיָּ֥מׇת יֶ֖תֶר לֹ֥א בָנִֽים׃ {ס}
ל״גוּבְנֵ֥י יוֹנָתָ֖ן פֶּ֣לֶת וְזָזָ֑א אֵ֥לֶּה הָי֖וּ בְּנֵ֥י יְרַחְמְאֵֽל׃
ל״דוְלֹא־הָיָ֧ה לְשֵׁשָׁ֛ן בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וּלְשֵׁשָׁ֛ן עֶ֥בֶד מִצְרִ֖י וּשְׁמ֥וֹ יַרְחָֽע׃
ל״הוַיִּתֵּ֨ן שֵׁשָׁ֧ן אֶת־בִּתּ֛וֹ לְיַרְחָ֥ע עַבְדּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־עַתָּֽי׃
ל״ווְעַתַּי֙ הֹלִ֣יד אֶת־נָתָ֔ן וְנָתָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־זָבָֽד׃
ל״זוְזָבָד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־אֶפְלָ֔ל וְאֶפְלָ֖ל הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃
ל״חוְעוֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יֵה֔וּא וְיֵה֖וּא הֹלִ֥יד אֶת־עֲזַרְיָֽה׃
ל״טוַֽעֲזַרְיָה֙ הֹלִ֣יד אֶת־חָ֔לֶץ וְחֶ֖לֶץ הֹלִ֥יד אֶת־אֶלְעָשָֽׂה׃
מ׳וְאֶלְעָשָׂה֙ הֹלִ֣יד אֶת־סִֽסְמָ֔י וְסִסְמַ֖י הֹלִ֥יד אֶת־שַׁלּֽוּם׃
מ״אוְשַׁלּוּם֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יְקַמְיָ֔ה וִיקַמְיָ֖ה הֹלִ֥יד אֶת־אֱלִישָׁמָֽע׃ {ס}
מ״בוּבְנֵ֤י כָלֵב֙ אֲחִ֣י יְרַחְמְאֵ֔ל מֵישָׁ֥ע בְּכֹר֖וֹ ה֣וּא אֲבִי־זִ֑יף וּבְנֵ֥י מָרֵשָׁ֖ה אֲבִ֥י חֶבְרֽוֹן׃
מ״גוּבְנֵ֖י חֶבְר֑וֹן קֹ֥רַח וְתַפֻּ֖חַ וְרֶ֥קֶם וָשָֽׁמַע׃
מ״דוְשֶׁ֣מַע הוֹלִ֔יד אֶת־רַ֖חַם אֲבִ֣י יׇרְקְעָ֑ם וְרֶ֖קֶם הוֹלִ֥יד אֶת־שַׁמָּֽי׃
מ״הוּבֶן־שַׁמַּ֖י מָע֑וֹן וּמָע֖וֹן אֲבִ֥י בֵֽית־צֽוּר׃
מ״ווְעֵיפָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ כָּלֵ֔ב יָ֥לְדָ֛ה אֶת־חָרָ֥ן וְאֶת־מוֹצָ֖א וְאֶת־גָּזֵ֑ז וְחָרָ֖ן הֹלִ֥יד אֶת־גָּזֵֽז׃ {ס}
מ״זוּבְנֵ֖י יׇהְדָּ֑י רֶ֧גֶם וְיוֹתָ֛ם וְגֵישָׁ֥ן וָפֶ֖לֶט וְעֵיפָ֥ה וָשָֽׁעַף׃
מ״חפִּילֶ֤גֶשׁ כָּלֵב֙ מַֽעֲכָ֔ה יָ֥לַד שֶׁ֖בֶר וְאֶֽת־תִּרְחֲנָֽה׃
מ״טוַתֵּ֗לֶד שַׁ֚עַף אֲבִ֣י מַדְמַנָּ֔ה אֶת־שְׁוָ֛א אֲבִ֥י מַכְבֵּנָ֖ה וַאֲבִ֣י גִבְעָ֑א וּבַת־כָּלֵ֖ב עַכְסָֽה׃ {ס}
נ׳אֵ֤לֶּה הָיוּ֙ בְּנֵ֣י כָלֵ֔ב בֶּן־ח֖וּר בְּכ֣וֹר אֶפְרָ֑תָה שׁוֹבָ֕ל אֲבִ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃
נ״אשַׂלְמָא֙ אֲבִ֣י בֵֽית־לָ֔חֶם חָרֵ֖ף אֲבִ֥י בֵית־גָּדֵֽר׃
נ״בוַיִּהְי֤וּ בָנִים֙ לְשׁוֹבָ֔ל אֲבִ֖י קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים הָרֹאֶ֖ה חֲצִ֥י הַמְּנֻחֽוֹת׃
נ״גוּמִשְׁפְּחוֹת֙ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י וְהַשֻּׁמָתִ֖י וְהַמִּשְׁרָעִ֑י מֵאֵ֗לֶּה יָֽצְאוּ֙ הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי׃ {ס}
נ״דבְּנֵ֣י שַׂלְמָ֗א בֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ וּנְט֣וֹפָתִ֔י עַטְר֖וֹת בֵּ֣ית יוֹאָ֑ב וַחֲצִ֥י הַמָּנַחְתִּ֖י הַצׇּרְעִֽי׃
נ״הוּמִשְׁפְּח֤וֹת סֹֽפְרִים֙ (ישבו) [יֹשְׁבֵ֣י] יַעְבֵּ֔ץ תִּרְעָתִ֥ים שִׁמְעָתִ֖ים שׂוּכָתִ֑ים הֵ֚מָּה הַקִּינִ֣ים הַבָּאִ֔ים מֵחַמַּ֖ת אֲבִ֥י בֵית־רֵכָֽב׃ {ס}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק ג׳׳
בְּנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ וְשֵׁלָ֔ה שְׁלוֹשָׁה֙ נ֣וֹלַד ל֔וֹ מִבַּת־שׁ֖וּעַ הַֽכְּנַעֲנִ֑ית וַיְהִ֞י עֵ֣ר׀ בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֗ה…
רע בעיני ה' — מפורש בב"ר שהיה חורש בגנות (ומערה לאשפות) בא עליה שלא כדרכה:
פסוק ד׳׳
וְתָמָר֙ כַּלָּת֔וֹ יָ֥לְדָה לּ֖וֹ אֶת־פֶּ֣רֶץ וְאֶת־זָ֑רַח כׇּל־בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה חֲמִשָּֽׁה׃ {ס}
ותמר כלתו — תמיה אני היאך מזכיר גנות זקינתו של דוד:
פסוק ו׳׳
וּבְנֵ֣י זֶ֗רַח זִ֠מְרִ֠י וְאֵיתָ֧ן וְהֵימָ֛ן וְכַלְכֹּ֥ל וָדָ֖רַע כֻּלָּ֥ם חֲמִשָּֽׁה׃ {ס}
ואיתן והימן וכלכל ודרע — כולם בימי דוד ובימי שלמה היו והיו חכמים ביותר ועל זה נאמר (מלכים א ה׳:י״א) ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, להלן לענין חכמת שלמה נופל לשון זה דרדע אע"פ שנקרא דור דיעה בשביל חכמתו נתחכם שלמה מכולם ומה שאמר האזרחי אל"ף יתיר כמו הזרחי (מדבר כ"ז) מזרח יצא ובהרבה מקומות נכנסת האל"ף בתיבה ואינה נקראת ודוגמתו (איוב יג) ואחותי, והאזניחו (ישעיה ט') וכן והאספסוף (במדבר י"א) ופעמים נחסרת כמו ותמרו (שמואל ב' י"ט) ויכו הרמים (לקמן ב' כ"ב) כמו הארמים ופסיקתא דורש מכל אדם זה אדם הראשון איתן זה אברהם הימן זה משה וכלכל זה יוסף ודרדע זה דור המדבר מחול שמחל להם מעשה עגל:
פסוק ז׳׳
וּבְנֵ֖י כַּרְמִ֑י עָכָר֙ עוֹכֵ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מָעַ֖ל בַּחֵֽרֶם׃ {ס}
ובני כרמי עכר — ולמה אני קורהו עכר והלא עכן שמו (ומפורש) לפי שהוא עכר את ישראל שעבר על החרם ונפלו על ידו ל"ו (אלף) איש והוא מה שפירשתי שכל מה שיכול לספר בגנות מספר (ואעפ"כ) (ס"א ועל כן לא) יצא מלכות מהם:
פסוק ח׳׳
וּבְנֵ֥י אֵיתָ֖ן עֲזַרְיָֽה׃ {ס}
ובני איתן עזריה — כמו ובני דן חושים (בראשית מ"ג):
פסוק ט׳׳
וּבְנֵ֥י חֶצְר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר נֽוֹלַד־ל֑וֹ אֶת־יְרַחְמְאֵ֥ל וְאֶת־רָ֖ם וְאֶת־כְּלוּבָֽי׃
ואת כלובי — זהו כלב כמו שמוכיח למטה וכלב בן חצרון ובספר שמואל (שמואל א' כ"ה) כתיב והוא כלבי ותרגום מדבית כלב וכך תרגום כלבי מחזיק היה ומתפאר בעצמו שאין מיוחס בכל שבט כמוהו כלומר אם שמואל נתן לו מלוכה (לי תבוא המלוכה) ועל כן נאמר מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים שהרי יצא מרות המואביה וירחמאל אחיו נשא נכרית כמ"ש למטה וזה כלובי מתנשא ומתגאה (בכל) אשר נשאו לבו:
פסוק י׳׳
וְרָ֖ם הוֹלִ֣יד אֶת־עַמִּֽינָדָ֑ב וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן נְשִׂ֖יא בְּנֵ֥י יְהוּדָֽה׃
נחשון נשיא בני יהודה — לא בא לפרש אלא מפני כבודו של דוד:
פסוק י״א׳
וְנַחְשׁוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־שַׂלְמָ֔א וְשַׂלְמָ֖א הוֹלִ֥יד אֶת־בֹּֽעַז׃
ושלמא הוליד את בועז — רבותינו אמרו אבצן זה בועז ותימה יש היאך יכול להיות והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת ושלמון בנו מת כבר והוא היה מבאי הארץ ובועז בנו שהוא אבצן בכניסתו לארץ נולד ומיציאת מצרים עד יפתח היו שלש מאות שנה וחכמים אמרו בשעה שבא בועז על רות והרתה מיד מת בועז ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח דכתיב (שופטים י״ב:ח׳) וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם ועל זה אני תמיה שהרי מצינו באברם שהוא אמר לאחר שנצרר דמו וכו' ואמר הלבן מאה שנה יולד ואיך הוליד בועז בן ג' מאות שנה וי"ל על כן אמר (רות ד׳:י״ג) ויתן ה' לה הריון דוגמתו ויראהו ה' (דברים ל״ב:מ״ו) אבצן. אב לכל הצנונים שהרי אשה בחורה שכבה אצלו ונצטנן ולא נגע בה (סא"א):
פסוק י״ג׳
וְאִישַׁ֛י הוֹלִ֥יד אֶת־בְּכֹר֖וֹ אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַאֲבִֽינָדָב֙ הַשֵּׁנִ֔י וְשִׁמְעָ֖א הַשְּׁלִשִֽׁי׃
ואישי הוליד את בכרו — מלא אל"ף כלומר איש גבור חיל:
פסוק ט״ו׳
אֹ֚צֶם הַשִּׁשִּׁ֔י דָּוִ֖יד הַשְּׁבִעִֽי׃
דויד השבעי — מלא יו"ד מפני כבודו של דוד ועתה מצא המרגלית לפיכך לא מנה השמיני אליהו:
פסוק ט״ז׳
וְאַחְיֹתֵיהֶ֖ם צְרוּיָ֣ה וַאֲבִיגָ֑יִל וּבְנֵ֣י צְרוּיָ֗ה אַבְשַׁ֛י וְיוֹאָ֥ב וַעֲשָׂהאֵ֖ל שְׁלֹשָֽׁה׃
ואחיותיהם צרויה ואביניל — מפני כבודו של דוד שהיו בני אחותו גבורים ואנשי חיל ושרים כך מפורש:
פסוק י״ז׳
וַאֲבִיגַ֕יִל יָלְדָ֖ה אֶת־עֲמָשָׂ֑א וַאֲבִ֣י עֲמָשָׂ֔א יֶ֖תֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִֽי׃
יתר הישמעאלי — (ובשמואל ב' י"ז) כתוב הישראלי בארץ ישמעאל היה דר דוגמת בית עובד אדום הגתי (שם ב' ו') וכן (מלכים א' ו') וישלח המלך ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה ואביו איש צורי:
פסוק י״ח׳
וְכָלֵ֣ב בֶּן־חֶצְר֗וֹן הוֹלִ֛יד אֶת־עֲזוּבָ֥ה אִשָּׁ֖ה וְאֶת־יְרִיע֑וֹת וְאֵ֣לֶּה בָנֶ֔יהָ יֵ֥שֶׁר וְשׁוֹבָ֖ב וְאַרְדּֽוֹן׃
וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה — לפי שהיתה לו אשה ששמה עזובה לכך כינה את שם בתו עזובה אשה כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת מכאן שהיתה לו אשה ששמה עזובה:
פסוק י״ט׳
וַתָּ֖מׇת עֲזוּבָ֑ה וַיִּֽקַּֽח־ל֤וֹ כָלֵב֙ אֶת־אֶפְרָ֔ת וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־חֽוּר׃
ותלד לו את חור :
פסוק כ׳׳
וְחוּר֙ הוֹלִ֣יד אֶת־אוּרִ֔י וְאוּרִ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־בְּצַלְאֵֽל׃ {ס}
וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל — צא וחשוב שכל אחד מהם היה פחות מן שמונה שנים כשהולידו שהרי כלב היה בן מ' שנים במרגלים דכתיב (יהושע י״ד:ו׳-ז׳) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח וגו' ואותה שעה כבר נולדו כולם שהרי הוקם המשכן שעשה בצלאל כלב היה בן ח' כשהוליד עזובה אשה ובן ט' כשהוליד יריעות ואחר מיתת עזובה אשתו לקח את אפרת והולידה את חור בשנה אחרת הרי בן י' שנים וחור בן ח' כשהוליד את אורי ואורי בן ח' כשהוליד בצלאל הרי כ"ו שנים וכתיב (שמות ל״ו:ב׳) ואת כל איש חכם לב ואין איש פחות מי"ג שנה הרי בצלאל בשעה שעשה המשכן בן י"ח שנה הרי מ' שנה חסר אחת נמצא שכל אח' מה' היה פחות מן ח' כשהולידו וכן מפורש בפרק בן סורר ומורה ומדרש בן שש ושש הולידו:
פסוק כ״א׳
וְאַחַ֗ר בָּ֤א חֶצְרוֹן֙ אֶל־בַּת־מָכִיר֙ אֲבִ֣י גִלְעָ֔ד וְה֣וּא לְקָחָ֔הּ וְה֖וּא בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־שְׂגֽוּב׃
ואחר בא חצרון אל בת מכיר — כל זה משום כבודו של דוד שהרי חצרון בא אל בת מכיר לקחה לפילגש שלא לשום אישות דוגמא כאשר בא אל בת שבע (תהילים נ״א:ב׳) והוא היה בן ס' הרי ב' דברים לבת מכיר לגריעותא אחת שלא לקחה לשום אישות וא' שחצרון היה זקן מפני כבוד משפחות יהודה נתנוה לו וכשהוליד יאיר נתנו לו בני מכיר כ"ג ערים ליקח אשה אחת מבנותיו:
פסוק כ״ג׳
וַיִּקַּ֣ח גְּשֽׁוּר־וַ֠אֲרָ֠ם אֶת־חַוֺּ֨ת יָאִ֧יר מֵאִתָּ֛ם אֶת־קְנָ֥ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֖יהָ שִׁשִּׁ֣ים עִ֑יר כׇּל־אֵ֕לֶּה בְּנֵ֖י מָכִ֥יר אֲבִֽי־גִלְעָֽד׃
ויקח גשור וארם — גשור הוא גשורי והמעכתי לפי שהיו קרובים לארמים שהיו יושבים במזרחה של ארץ ישראל וארם היו יושבים במזרח דכתיב (ישעיה ט') ארם מקדם ופלשתים מאחור ובימי השופטים כשחטאו ישראל מסרם ביד אויב ביד ארם ואז הלכו (אלו סא"א) ולקחום מהם וכשבא דוד החזירן ולפי שהחזירן כתבן כאן:
פסוק כ״ד׳
וְאַחַ֥ר מוֹת־חֶצְר֖וֹן בְּכָלֵ֣ב אֶפְרָ֑תָה וְאֵ֤שֶׁת חֶצְרוֹן֙ אֲבִיָּ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶת־אַשְׁח֖וּר אֲבִ֥י תְקֽוֹעַ׃ {ס}
בכלב אפרתה — על שם (כלב) אשתו קראו את העיר (כלב) אפרתה:
ותלד לו את אשחור אבי תקוע — לאחר מיתת חצרון:
אבי תקוע — שר של עיר תקוע שהוא של שבט יהודה:
פסוק כ״ה׳
וַיִּהְי֧וּ בְנֵי־יְרַחְמְאֵ֛ל בְּכ֥וֹר חֶצְר֖וֹן הַבְּכ֣וֹר׀רָ֑ם וּבוּנָ֥ה וָאֹ֛רֶן וָאֹ֖צֶם אֲחִיָּֽה׃
ויהי בני ירחמאל בכור חצרון — לפי שהפסיק במשפחתו של כלב ע"כ הוצרך לומר בכור חצרון בכור ירחמאל, בכור של ירחמאל:
פסוק כ״ו׳
וַתְּהִ֨י אִשָּׁ֥ה אַחֶ֛רֶת לִֽירַחְמְאֵ֖ל וּשְׁמָ֣הּ עֲטָרָ֑ה הִ֖יא אֵ֥ם אוֹנָֽם׃ {ס}
ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה — לפי פשוטו ישראלית היתה וביבמות ירושלמי כתב שלקח נכרית להתעטר בה יפה ושרית היתה:
היא אם אונם — (שמעתי) אם כמו שקמתי אם בישראל (שופטים ה׳:ז׳) (והיא היתה סא"א) אונם שפל וחלש היה לשון אונן וכמו לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ״ו:י״ד) וכמו כמתאוננים (במדבר י"א) ויצא ממנו ששן, שנתן בתו לירחע המצרי עבדו ומספר בגנותן כלומר לא היו ראויין למלכות ויצא ממנו ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג גדליה בן אחיקם (ירמיהו מ״א:א׳):
פסוק ל״ד׳
וְלֹא־הָיָ֧ה לְשֵׁשָׁ֛ן בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וּלְשֵׁשָׁ֛ן עֶ֥בֶד מִצְרִ֖י וּשְׁמ֥וֹ יַרְחָֽע׃
ולא היה לששן בנים כי אם בנות — ומה שאמר למעלה ובני ששן אחלי, חולה שפל היה ומת בלא בנים:
פסוק ל״ה׳
וַיִּתֵּ֨ן שֵׁשָׁ֧ן אֶת־בִּתּ֛וֹ לְיַרְחָ֥ע עַבְדּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־עַתָּֽי׃
ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה — מכאן אמרו בתך בגרה שחרר עבדך ותנהו לה ומכאן אמרו חכמים ביבמות ירושלמי אל תאמן בגר עד ט"ו דורות וט"ו דורות הם מן עתי המצרי עד ישמעאל וי"א ט"ז דורות עם ירחע ומדרש רבותינו אפשר כן שהי' מזרע המלוכה והלא ישמעאל מזרע ירחמאל היה ולא מן רם אלא שהעביר מזרעו למולך:
פסוק מ״ב׳
וּבְנֵ֤י כָלֵב֙ אֲחִ֣י יְרַחְמְאֵ֔ל מֵישָׁ֥ע בְּכֹר֖וֹ ה֣וּא אֲבִי־זִ֑יף וּבְנֵ֥י מָרֵשָׁ֖ה אֲבִ֥י חֶבְרֽוֹן׃
ובני כלב אחי ירחמאל — לפי שיחס למעלה קצת משפחות כלב והפסיק ביחס ירחמאל צריך לומר כלב אחי ירחמאל שלא תאמר כבר יחס כל משפחות כלב לכך הוצרך לומר כלב אחי ירחמאל שזה לא כלב אחר היה וכן דרך כל היחס אינו מיחס כסדר אלא מיחס קצת ממשפחת פלוני ותופש משפחה אחרת וכשיחס קצת ממשפחה זו מתחיל ליחס משפחה ראשונה כבתחילה ושוב האחרת וכן מעורבב כל ספר היחס הזה:
הוא אבי זיף — שר של זיף ושר כל בני מרשה ושר חברון ושם העיירות האלה כתובות בספר יהושע (יהושע ט"ו) וכדכתיב זיף וטלם ובעלות (וכתיב) קעילה (שם) ואכזיב ומרשה:
פסוק מ״ד׳
וְשֶׁ֣מַע הוֹלִ֔יד אֶת־רַ֖חַם אֲבִ֣י יׇרְקְעָ֑ם וְרֶ֖קֶם הוֹלִ֥יד אֶת־שַׁמָּֽי׃
אבי ירקעם — כל אבי שנאמר כאן שר על אותה העיר הכתובה בסמוך:
פסוק מ״ז׳
וּבְנֵ֖י יׇהְדָּ֑י רֶ֧גֶם וְיוֹתָ֛ם וְגֵישָׁ֥ן וָפֶ֖לֶט וְעֵיפָ֥ה וָשָֽׁעַף׃
ובני יהדי — אחד מבנים של עיפה היה ומה שלא הזכיר מי היה אביו לפי שאינו צריך להזכיר שום מבנים של עיפה כי אם זה יהדי:
פסוק מ״ט׳
וַתֵּ֗לֶד שַׁ֚עַף אֲבִ֣י מַדְמַנָּ֔ה אֶת־שְׁוָ֛א אֲבִ֥י מַכְבֵּנָ֖ה וַאֲבִ֣י גִבְעָ֑א וּבַת־כָּלֵ֖ב עַכְסָֽה׃ {ס}
ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנה ואבי גבעא — שתי עיירות הללו שלו היו:
ובת כלב עכסה — עתה מתחיל לראש ומקדים בעכסה משום שהיתה אשת עתניאל כדכתיב שם ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר וגו':
פסוק נ׳׳
אֵ֤לֶּה הָיוּ֙ בְּנֵ֣י כָלֵ֔ב בֶּן־ח֖וּר בְּכ֣וֹר אֶפְרָ֑תָה שׁוֹבָ֕ל אֲבִ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃
אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה — פתרון אלה היו בני כלב בן חור כמו בנו חור והוא חור היה בנו הבכור לאפרת אשתו ולא בכור לכלב וכן מפורש למעלה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, ע"א אלה היו וגו' חור היה בן לכלב והוליד בן ויקרא שמו כלב לכך פירושו ואלה היו בניו של כלב בנו של חור שובל וגו':
בכור אפרתה — ולא בכור לכלב על חור הוא אומר כן נראה לנו:
פסוק נ״ב׳
וַיִּהְי֤וּ בָנִים֙ לְשׁוֹבָ֔ל אֲבִ֖י קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים הָרֹאֶ֖ה חֲצִ֥י הַמְּנֻחֽוֹת׃
הרואה חצי המנחות — מדינה אחת היתה בארץ ומנוחות שמה דכתיב ויגלם אל מנחת (לקמן ח') והוא המושל על חצי מדינה ולקמן נאמר מי משל על חצי מדינה האחר' הרואה פורמדריפי"ו בלע"ז:
פסוק נ״ג׳
וּמִשְׁפְּחוֹת֙ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י וְהַשֻּׁמָתִ֖י וְהַמִּשְׁרָעִ֑י מֵאֵ֗לֶּה יָֽצְאוּ֙ הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי׃ {ס}
ומשפחות קרית יערים — יושבי קרית יערים:
מאלה יצאו הצרעתי והאשתאולי — יושבי צרעה ואל תתמה שכתב (שופטים יג) ותחל רוח ה' לפעמו בין צרעה ובין אשתאול דמשמע שהיו שתי עיירות הללו של בני דן כי כל אלה שנאמר כאן של בני יהודה היו שאנו יכולין לומר העיירות והגבול שהיה בין צרעה ואשתאול היה של דן אבל צרעה ואשתאול עצמן של בני יהודה היו:
פסוק נ״ד׳
בְּנֵ֣י שַׂלְמָ֗א בֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ וּנְט֣וֹפָתִ֔י עַטְר֖וֹת בֵּ֣ית יוֹאָ֑ב וַחֲצִ֥י הַמָּנַחְתִּ֖י הַצׇּרְעִֽי׃
בני שלמא בית לחם — בני שלמא היו מיושבי בית לחם הנטופתי:
עטרות בית יואב — וגם מיושבי נטופת ועטרות בית יואב חצי מדינת המנחתי תפשו להם בני צרעה והיו יושבים בהם שם מקומות הן מהרי הנטופתי, בענה הנטופתי (שמואל ב כ״ג:כ״ט) גבורי דוד, ומנחת ויגלום אל מנחת (לק' ח):
פסוק נ״ה׳
וּמִשְׁפְּח֤וֹת סֹֽפְרִים֙ (ישבו) [יֹשְׁבֵ֣י] יַעְבֵּ֔ץ תִּרְעָתִ֥ים שִׁמְעָתִ֖ים שׂוּכָתִ֑ים הֵ֚מָּה הַקִּינִ֣ים הַבָּאִ֔ים מֵחַמַּ֖ת אֲבִ֥י בֵית־רֵכָֽב׃…
ומשפחות סופרים — יושבי יעבץ סיעת יעבץ שהיה מושל עליהם כדכתיב למטה ויהי יעבץ נכבד מאחיו:
תרעתים שמעתים שוכתים — כולם שמות בית אביהם:
המה הקינים — והיכן מקומם של אלו והלא הם יושבי קין שם מקום דכתיב הקין וגבעה ותמנה ערים עשר (יהושע טז):
הבאים מחמת אבי בית רכב — שיצאו מחמת שהיה של בית רכב וישב בקין, ע"א יעבץ שם של עיר ושל יששכר היתה כדכתיב והרבית וקשיון ואבץ (שם יט):
המה הקינים — צורפים ויתנהו לצורף תרגומו לקינאה (שופטים י"ז):

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק ב׳׳
דָּ֚ן יוֹסֵ֣ף וּבִנְיָמִ֔ן נַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃ {פ}
דן יוסף — קדימת דן ליוסף נמצא עוד פעם אחד בסדר מסעי, וחז"ל אמרו במדרש מפני שבזכות דן נולד יוסף ובנימין:
פסוק ג׳׳
בְּנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ וְשֵׁלָ֔ה שְׁלוֹשָׁה֙ נ֣וֹלַד ל֔וֹ מִבַּת־שׁ֖וּעַ הַֽכְּנַעֲנִ֑ית וַיְהִ֞י עֵ֣ר׀ בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֗ה…
שלושה נולד לו — (תחת נולדו בל"ר), ר"ל שכל אחד נולד ביחוד ולא היו תאומים, כי לפי החשבון בסדר עולם הולידו כ"א בהיותם בני שמונה שנים, וה"א שנולדו תאומים
הכנענית — מבואר שמ"ש (בראשית לח, ב) בת איש כנעני אין פירושו תגר רק כנעני ממש (וצ"ל שהמדרש (ב"ר פה, ד) דורש כנעני תגר ממה שלא אמר שם תמר הכנענית). ולא הזכיר מעשה אונן, שהוא עשה זה מפני שידע כי לא לו יהיה הזרע, אבל ער היה כונתו רק רע. והאמת שדרך הספר שלא לכתוב כל פרטי הדברים כמ"ש בכ"מ:
פסוק ד׳׳
וְתָמָר֙ כַּלָּת֔וֹ יָ֥לְדָה לּ֖וֹ אֶת־פֶּ֣רֶץ וְאֶת־זָ֑רַח כׇּל־בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה חֲמִשָּֽׁה׃ {ס}
כל בני יהודה חמשה — באשר דרך הספר שלא יזכיר כל הבנים, רק המצויינים ורשומים, וכ"מ שחושב בני איש אחד היה לו גם בנים אחרים זולתם, שלא הזכירם מפני שלא היו אנשים רשומים, לזה ישמיענו שיהודה לא נולדו לו בנים אחרים חוץ מאותם החמשה. גם רמז שער ואונן באו בסוד הגלגול על ידי היבום בפרץ וזרח והיו כולם במציאות:
פסוק ה׳׳
בְּנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְר֥וֹן וְחָמֽוּל׃ {ס}
חצרון וחמול — משפחות חמול לא יזכיר עוד, רק משפחות פרץ מפני כבוד בית דוד:
פסוק ו׳׳
וּבְנֵ֣י זֶ֗רַח זִ֠מְרִ֠י וְאֵיתָ֧ן וְהֵימָ֛ן וְכַלְכֹּ֥ל וָדָ֖רַע כֻּלָּ֥ם חֲמִשָּֽׁה׃ {ס}
ובני זרח זמרי — הוא זבדי הנזכר ביהושע (ז, א). ויתכן שהי"ל שתי שמות, ואחר ששם זבדי נזכר ביהושע לגנאי שינו שמו בספר היחוס שממנו העתיק עזרא את דבריו וקראוהו זמרי, וכן איתן והימן היו בני זרח. ואמר כולם חמשה, שלא היה לו יותר כנ"ל. ובמלכים (א' ה, יא) ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן האזרחי וכלכל ודרדע בני מחול, הם היו בימי שלמה ושם אביהם היה מחול שקרא לארבעת בניו בשם בני זרח, והם היו חכמים גדולים, עז"א ששלמה היה חכם יותר מהם. ולדעת חז"ל שבני זרח התנבאו במצרים, י"ל שכיון על בני זרח עצמם שהיו נביאים וחכמים. אמנם המזמורים להימן האזרחי ולאיתן האזרחי (תהלות פח - פט) א"א ליחס אל כל אלה, שמבואר מענינם שהמשוררים מיסדי המזמור היו אחר החורבן וביטול מלכות בית דוד, והם היו אחרים מבני קרח בגלות בבל שהיה שמם גם כן כן, ואיתן והימן שנזכר לקמן בין המשוררים הם היו אחרים, שמבואר (לקמן ו) שלא היו בני איש אחד:
פסוק ז׳׳
וּבְנֵ֖י כַּרְמִ֑י עָכָר֙ עוֹכֵ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מָעַ֖ל בַּחֵֽרֶם׃ {ס}
ובני כרמי — כלל זה יהיה בידך בכל הספר, שעזרא העתיק ספרו מספר היחוס הגדול, ששם היו נמצאים יחוסי כל משפחה ושריגיה וענפיה מראש עד סוף, עזרא לא העתיק רק הצריך ורק אנשים מסוימים, ושם היה כתוב ובני זמרי וחשב כל בני זמרי שהיו רבים ובתוכם כרמי, ואחר כך היו כתובים כל בני כרמי ובתוכם עכן, ועזרא דלג על הבלתי צריך ולא העתיק רק ובני כרמי ודלג עד עכן, והעתיק עכר עוכר ישראל. ולכן כתב ובני בלשון רבים, כמו שהיה כתוב בס' היחוס, ששם הזכיר בנים רבים. וקראו אותו עכר ע"ש שעכר את ישראל, שהרי"ש והנו"ן מתחלף בשמות, כמו נבוכדנצר נבוכדרצר:
פסוק ח׳׳
וּבְנֵ֥י אֵיתָ֖ן עֲזַרְיָֽה׃ {ס}
ובני איתן — בספר היחוס הגדול היו כתובים כל בני איתן שהיו רבים ואח"כ היחוס של יתר בני איתן, ועזרא דלג את כולם ולא תפס רק בן הראשון עזריה ודלג המותר, וכתב ובני בלשון רבים כמו שכתב בס' היחוס, וזה כאילו היה כתוב ובני איתן עזריה וגו', או וכו', כמו שתמצא זה בעזרא (ד, יז; ז, יב) ששמש בזה במלת שלם או גמיר, להורות על מלת וכו' או וגו', כי עזרא לא העתיק כל ספר היחוס רק ראשי דברים ורק הצריך לו, ולכן בא תמיד ובני על בן אחד, כי באמת היו רבים שלא זכרם בכאן (כנ"ל פסוק הקודם). וכן מ"ש (בראשית מו, כג) ובני דן חושים, ובני פלוא אליאב (במדבר כו, ח), היו להם אח"כ עוד בנים ולא חשיב רק הצריך לו לענינו, שחושים היה מבאי מצרים, ובאליאב רצה לחשוב דתן, וזה כלל בכ"מ. וכן מ"ש למעלה (א, מא) ובני ענה דישן, הי"ל עוד בנים שלא היו חשובים, וכן לקמן פסוק ל"א, וכן בכ"מ:
פסוק ט׳׳
וּבְנֵ֥י חֶצְר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר נֽוֹלַד־ל֑וֹ אֶת־יְרַחְמְאֵ֥ל וְאֶת־רָ֖ם וְאֶת־כְּלוּבָֽי׃
ובני חצרון אשר נולד לו — כי יתבאר (בפסוק כא) שהיה לחצרון בנים שילדה לו בת מכיר שהם לא נתיחסו לחצרון רק למנשה, לכן אמר אשר נולד לו שהיו מיוחסים לו, ויתבאר עוד (פסוק כד) שנולדו לו בנים אחר מותו לכן אמר אשר נולד לו ר"ל בחייו. ומ"ש את ירחמיאל, ביחוס הפעול, בא לכלול גם בני בניו שאותם הוליד באמצעות בניו, ור"ל שהוליד עם ירחמיאל ובאמצעיתו וכן כולם, ומפרש תחלה מה שהוליד באמצעות רם, ואח"כ (פסוק יח) מה שהוליד באמצעות כלב ואח"כ (פסוק כה) מה שהוליד באמצעות ירחמיאל, כי בני בנים כבנים, וכלובי הוא כלב:
פסוק י׳׳
וְרָ֖ם הוֹלִ֣יד אֶת־עַמִּֽינָדָ֑ב וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן נְשִׂ֖יא בְּנֵ֥י יְהוּדָֽה׃
ורם — הקדים את רם משום יחוס בית דוד שבא משרשו, והזכיר מכ"א רק איש אחד שממנו יצא ישי אבי דוד:
פסוק י״א׳
וְנַחְשׁוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־שַׂלְמָ֔א וְשַׂלְמָ֖א הוֹלִ֥יד אֶת־בֹּֽעַז׃
ושלמא — הוא שלמה ושלמון המוזכר במגילת רות (ד', כא - כב):
פסוק ט״ו׳
אֹ֚צֶם הַשִּׁשִּׁ֔י דָּוִ֖יד הַשְּׁבִעִֽי׃
דויד השביעי — וזה סותר למה שבשמואל (א' טז, י; יז, יב) חושב לישי שמונה בנים ודוד הוא הקטן. ודעת חז"ל במדרש שהשמיני הוא אליהו הנזכר בין הנגידים שהקים דוד על יהודה, אליהו אחי דוד (לקמן כז, יח), והוא היה קטן מדוד, וקרא לדוד קטן על שהיה מקטין א"ע, וכן פרש"י. וראב"ע ורד"ק פירשו שאליהו היה אח מן האב ולא מן האם, ולכן לא חשבו פה מפני שאומר ואחיותיהם צרויה ואביגיל, והם היו אחיות מן האם ולא מן האב, וא"כ לא היו אחיות לאליהו לא מן האב ולא מן האם, וכדבריהם נראה ממ"ש (ש"ב יז, כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, מבואר (לפי הפשט, והדרש ידוע) שאביגיל היתה בת נחש לא בת ישי, וא"כ היתה אחותם רק מן האם, לכן אמר אחות צרויה ולא אמר אחות דוד, מפני שאחות צרויה היתה מן האב ומן האם שגם צרויה היתה בת נחש, ואמם נשאת לישי באלמנותה:
פסוק י״ז׳
וַאֲבִיגַ֕יִל יָלְדָ֖ה אֶת־עֲמָשָׂ֑א וַאֲבִ֣י עֲמָשָׂ֔א יֶ֖תֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִֽי׃
יתר הישמעאלי — הוא יתרא הישראלי וגר בארץ ישמעאל (רש"י ורד"ק), וי"ל שהיה גר ישמעאלי ואחר שנתגייר שינו שמו מיתר ליתרא, וקראוהו ישראלי, וכ"ה במדרש רות הובא בילקוט שמואל (סי' קכז) שנתגייר ונתן לו ישי את בתו. ולמ"ש רש"י (בפסוק כח) שמ"ש ואחר בא חצרון היינו שלא ע"י אישות, י"ל גם כאן שמ"ש אשר בא אל אביגיל היינו קודם שנתגייר והדין הוא דהולד כשר, ואח"כ נתגייר:
פסוק י״ח׳
וְכָלֵ֣ב בֶּן־חֶצְר֗וֹן הוֹלִ֛יד אֶת־עֲזוּבָ֥ה אִשָּׁ֖ה וְאֶת־יְרִיע֑וֹת וְאֵ֣לֶּה בָנֶ֔יהָ יֵ֥שֶׁר וְשׁוֹבָ֖ב וְאַרְדּֽוֹן׃
וכלב בן חצרון הוליד — לפרש"י שם בתו של כלב היה עזובה אשה (וי"ל מפני שנולדה אחרי מות עזובה אשת כלב קראה בשם עזובה אשה, ר"ל עזובה אשתי), וכן הוליד את יריעות, ובני יריעות היו ישר וכו'. ולדעת הרד"ק פי' שהוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות (וי"ל לדעתו שיריעות היתה פילגשו ועזובה היתה אשתו לכן אמר עזובה אשה). ולי נראה ששם אשת כלב היתה עזובה כמ"ש בסמוך, והוליד עם עזובה אשה ששמה ואת יריעות, ומלת ואת שייך אל שם העצם. ואל תתמה שיהיה מלת את שם, שמצאנו (במדבר כא, יד) את והב בסופה, שמלת את שם אדם, כמ"ש בריש פרק הרואה (ברכות נד א) את והב שני מצורעים היו, וכן לקמן פסוק מ"ח. וכן לא תתפלא שיהיה וי"ו של ואת מעיקר השם, שנמצא כאלה רבות, בני אלה וקנז (לקמן ד, טו), ואלה ראשי בית אבותם ועפר (ה, כד), וכדי שנדע שהוא שם עצם של אשה, אמר שהוליד אשה ואת יריעות, ואלה בניה של ואת יריעות (בת כלב) ישר ושובב:
פסוק י״ט׳
וַתָּ֖מׇת עֲזוּבָ֑ה וַיִּֽקַּֽח־ל֤וֹ כָלֵב֙ אֶת־אֶפְרָ֔ת וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־חֽוּר׃
ותמת עזובה — אשת כלב
ויקח את אפרת והוליד חור — כי עד עתה לא היה לו רק בת ובני הבת:
פסוק כ׳׳
וְחוּר֙ הוֹלִ֣יד אֶת־אוּרִ֔י וְאוּרִ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־בְּצַלְאֵֽל׃ {ס}
ואחר בא חצרון אל בת מכיר — כפי הפשט בא חצרון עליה שלא ע"י קידושין והוליד ממנה את שגוב (וכן פרש"י שבא עליה היינו בלא קידושין), ואח"כ כאשר היה בן ששים שנה אז לקחה לאשה בחופה וקדושין, וכבר הוליד ממנה את שגוב מביאה שבא עליה תחלה. ומ"ש ואחר בא, ר"ל אחר שבא אל בת מכיר (בלא קדושין) אז לקחה בקדושין, והיה אז בשעת נשואין בן ששים שנה, ותלד לו את שגוב תחלה קודם נשואין
ושגוב הוליד את יאיר — והנה בתורה (במדבר לב, מ - מא) נזכר שמשה נתן את הגלעד למכיר בן מנשה ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חוותיהן ויקרא אתהן חוות יאיר, וכפי הפשט נראה שזה היה יאיר בן שגוב המוזכר פה, וקראו שם יאיר בן מנשה מפני ששגוב אביו נתיחס אל מנשה שבט אמו לא אל שבט יהודה, כי הנולדים בלא קדושין היו מתיחסים אחר אמם, כמו שהיה ביפתח שגרשו אותו אחיו וא"ל (שופטים יא, ב) לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה, ומצאנו דוגמתו בעזרא ב' (סא) אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם, עי' בפי' שם, לכן אמר (פכ"ג) כל אלה בני מכיר, וכשנתן משה למכיר את הגלעד לכד יאיר בן שגוב (שנקרא ג"כ בן מנשה ע"ש שבט אמו) את חוות יאיר. וחז"ל אמרו ששגוב או יאיר לקח אשה מבנות מנשה ונפלו לו הערים בירושה, וגם זה צודק שאחרי שהיה נחשב לבני מנשה מצד אמו נתנו לו אשה מבנותיהם, והערים היו לו בנדוניא או בירושה, והספורים שבכאן ושבתורה הם אחדים (ולא כהרד"ק):
פסוק כ״ג׳
וַיִּקַּ֣ח גְּשֽׁוּר־וַ֠אֲרָ֠ם אֶת־חַוֺּ֨ת יָאִ֧יר מֵאִתָּ֛ם אֶת־קְנָ֥ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֖יהָ שִׁשִּׁ֣ים עִ֑יר כׇּל־אֵ֕לֶּה בְּנֵ֖י מָכִ֥יר אֲבִֽי־גִלְעָֽד׃
ויקח גשור — גשור וארם היו סמוכים לחבל הזה (כמ"ש דברים ג, יג) יאיר בן מנשה לקח כל חבל ארגוב עד גבול הגשורי והמעכתי, וחזרו ולקחו הערים מבני יאיר שהי"ל חוות יאיר, ומבני נבח שהיה להם קנת ובנותיה (כמ"ש במדבר לב, מא - מב), והיו בין כולם ששים עיר כמ"ש (דברים ג, ד) ששים עיר כל חבל ארגוב
כל אלה בני מכיר — ר"ל שגוב ובניו ויאיר ובניו שלקחו הערים מהם, היו מתיחסים למכיר מצד אמם כנ"ל, כי הוא היה אבי הגלעד וכולם זכו בערי הגלעד מכחו:
פסוק כ״ד׳
וְאַחַ֥ר מוֹת־חֶצְר֖וֹן בְּכָלֵ֣ב אֶפְרָ֑תָה וְאֵ֤שֶׁת חֶצְרוֹן֙ אֲבִיָּ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶת־אַשְׁח֖וּר אֲבִ֥י תְקֽוֹעַ׃ {ס}
ואחר מות חצרון בכלב אפרתה — נראה שב' בכלב הוא ב' הזמן, ומלת ואשת נמשך גם למעלה, ושיעור הכתוב אחר מות חצרון (באשת) כלב אפרתה ואשת חצרון אביה, כי בעת לקח כלב את אפרת (פסוק יט) לקח חצרון אשה ששמה אביה ומת, וילדה אביה אחר מותו את אשחור אבי תקוע (שידבר ממנו לקמן ד' ה'). ואמר זאת מפני שכלב ואפרת אשתו גדלו את אשחור שהיה יתום ונחשב להם כבן, וע"כ הזכיר שאשת כלב היתה אז אפרתה (והוא) [והיא] גדלה אותו, ומצד זה נחשב אשחור (לקמן ד, ד - ה) עם בני כלב, וכמ"ש חז"ל בסנהדרין (יט) עמ"ש אשר ילדה לעדריאל המחולתי שהוא גדל אותו, ובזה יש לב' בכלב אפרתה עוד כוונה שניה שמשמש במלת עם, שעם כלב ואפרת ילדה אביה אשת חצרון את אשחור, כי גם הם היו להם חלק בו על ידי שגדלו אותו:
פסוק כ״ה׳
וַיִּהְי֧וּ בְנֵי־יְרַחְמְאֵ֛ל בְּכ֥וֹר חֶצְר֖וֹן הַבְּכ֣וֹר׀רָ֑ם וּבוּנָ֥ה וָאֹ֛רֶן וָאֹ֖צֶם אֲחִיָּֽה׃
ויהיו — שב אל יחוס בן הבכור של חצרון והוא ירחמאל
הבכור — ר"ל בכורו של ירחמאל היה רם:
פסוק כ״ו׳
וַתְּהִ֨י אִשָּׁ֥ה אַחֶ֛רֶת לִֽירַחְמְאֵ֖ל וּשְׁמָ֣הּ עֲטָרָ֑ה הִ֖יא אֵ֥ם אוֹנָֽם׃ {ס}
ותהי אשה אחרת — פי' חז"ל ביבמות ירושלמי שהיתה נכרית (כמו כי בן אשה אחרת אתה, (שופטים יא, ב)), ושמה עטרה שלקחה להתעטר בה שהיתה יפת תואר (כי למה יאמר אשה אחרת בעוד לא הזכיר את הראשונה), ובא ללמד שע"י שלקח נכרית וע"י שששן נתן בתו לירחע עבדו יצא מהם (אחר כ"ד דורות לעטרה וט"ו דורות לירחע) ישמעאל בן נתניה בן אלשמע שהרג את גדליה בן אחיקם, כמ"ש בירמיה (מא, א) שישמעאל היה מזרע המלוכה היינו מצד אמו, שע"ז לא אמר מבני המלוכה:
פסוק ל׳׳
וּבְנֵ֥י נָדָ֖ב סֶ֣לֶד וְאַפָּ֑יִם וַיָּ֥מׇת סֶ֖לֶד לֹ֥א בָנִֽים׃
לא בנים — כמו (תהלים מג, א) לא חסיד, שם תואר לחסר איזה דבר:
פסוק ל״א׳
וּבְנֵ֥י אַפַּ֖יִם יִשְׁעִ֑י וּבְנֵ֤י יִשְׁעִי֙ שֵׁשָׁ֔ן וּבְנֵ֥י שֵׁשָׁ֖ן אַחְלָֽי׃
ובני אפים ישעי — כבר בארתי למעלה (פסוק ז - ח) שעזרא העתיק מספר היחוס הגדול, ושם חשב לאפים בנים רבים ועזרא לא העתיק רק אחד, והעתיק מלת ובני כמ"ש בס' היחוס, וכן ובני ישעי ובני ששן: ובני ששן אחלי. עי' פסוק ל"ד:
פסוק ל״ג׳
וּבְנֵ֥י יוֹנָתָ֖ן פֶּ֣לֶת וְזָזָ֑א אֵ֥לֶּה הָי֖וּ בְּנֵ֥י יְרַחְמְאֵֽל׃
אלה היו בני ירחמאל — ר"ל שנתיחסו אליו, כי עטרה אם אונם נתגיירה, משא"כ בני ירחע (פסוק לה) לא נתיחסו לירחמאל:
פסוק ל״ד׳
וְלֹא־הָיָ֧ה לְשֵׁשָׁ֛ן בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וּלְשֵׁשָׁ֛ן עֶ֥בֶד מִצְרִ֖י וּשְׁמ֥וֹ יַרְחָֽע׃
ולא היה לששן בנים — ר"ל בעת שנתן בתו לירחע, כי אח"כ היה לו בנים כמ"ש פסוק ל"א ובני ששן אחלי
עבד מצרי — כי מה שנתנה לעבדו לא היה חטא שממילא נשתחרר, כדין שאם נתן לעבדו בת חורין יצא לחירות, וכבר אמרו (פסחים קיג א) בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, רק שהיה מצרי ואסור לבא בקהל:
פסוק מ״ב׳
וּבְנֵ֤י כָלֵב֙ אֲחִ֣י יְרַחְמְאֵ֔ל מֵישָׁ֥ע בְּכֹר֖וֹ ה֣וּא אֲבִי־זִ֑יף וּבְנֵ֥י מָרֵשָׁ֖ה אֲבִ֥י חֶבְרֽוֹן׃
ובני כלב — הנה לדעת בעלי הפשט מ"ש בפסוק י"ח וכלב בן חצרון הוליד את עזובה, הוא כלובי בן חצרון, וחשב תחלה בני רם בן חצרון מפני כבוד דוד, ואח"כ חשב בני כלובי, ולא חשב כל בניו רק החשובים מהם כמו חור ובצלאל שנזכרו בתורה, ואח"כ חשב בני ירחמיאל בכור חצרון, ועתה חוזר אל כלב בן חצרון לחשוב יתר בניו שנולדו לו קודם לבני עזובה ואפרת, כי חור לא היה בכור כלב שהבכור היה שמו משע, רק חור היה בכור אפרתה כמ"ש בפסוק נו"ן. ודעת חז"ל שמ"ש בפסוק י"ח וכלב בן חצרון הוליד את עזובה הוא כלב בן יפונה, וברור אצלי שלדעתם לא היה כלב זה בן חרצון דהא היה בן יפונה, רק בן בני חצרון, כמו שדרך הספר הזה לקרא לכל יוצאי חלציו בשם בנו, שא"א שכלב היה בנו של חצרון, דהא משמע שהג' בנים שנולדו לחצרון, נולדו לו קודם שלקח את בת מכיר, שלא היה עדיין בן ששים שנה כמ"ש בפסוק כ"א, וחצרון היה מבאי מצרים, ואיך היה כלב בן ארבעים בשלוח אותו משה? וע"כ שמש"ש כלב בן חצרון היינו בן בנו של חצרון (כמו עכן בן זרח, יהושע ז׳:כ״ד). ולפ"ז לשטת חז"ל לא דבר עדיין מתולדות כלובי בן חצרון אחי ירחמיאל, כי חשב תחלה תולדות רם ובתוכם מתולדות כלב בן יפונה שהיה ג"כ מתולדות רם ומיוחס לחצרון אבי אבותיו, ואח"כ חשב בני ירחמיאל שהיה הבכור, ועתה התחיל מכלובי, לכן קראו אחי ירחמיאל כי הראשון לא היה אחי ירחמיאל
הוא אבי זיף — שמחלציו יצאו בני זיף ובני מרישה, ולקמן (ד, כא) לעדה אבי מרישה? וי"ל ששני מרישה היה, או שמלעדה יצאו בני הכפרים שסביב מרישה)
אבי חברון — שהיה למישע בן ששמו חברון שמבניו יצאו ג"כ משפחות גדולות, כמו שמפרש ובני חברון קרח וכו':
פסוק מ״ד׳
וְשֶׁ֣מַע הוֹלִ֔יד אֶת־רַ֖חַם אֲבִ֣י יׇרְקְעָ֑ם וְרֶ֖קֶם הוֹלִ֥יד אֶת־שַׁמָּֽי׃
רחם אבי ירקעם — בני עיר ירקעם יצאו מחלציו, ומרקם בן חברון יצא מעון בן בנו, שאליו נתיחסו בני בית צור:
פסוק מ״ו׳
וְעֵיפָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ כָּלֵ֔ב יָ֥לְדָ֛ה אֶת־חָרָ֥ן וְאֶת־מוֹצָ֖א וְאֶת־גָּזֵ֑ז וְחָרָ֖ן הֹלִ֥יד אֶת־גָּזֵֽז׃ {ס}
וחרן הוליד את גזז ובני יהדי — ר"ל שממנו יצאו בני יהדי שהיו מתיחסים אליו והיו בני בניו, והם רגם ויותם וכו' ושעף, ואינו חושב השתלשלות היחוס מאב לבן כסדר כמו שהיו כתובים בס' היחוס הגדול, ששם היה כתוב שהוליד את גזז וחשב היחוס עד יהדי ומשם בני יהדי, ועזרא דלג את הבלתי צריך ותפס רק הנודע ומצויין:
פסוק מ״ח׳
פִּילֶ֤גֶשׁ כָּלֵב֙ מַֽעֲכָ֔ה יָ֥לַד שֶׁ֖בֶר וְאֶֽת־תִּרְחֲנָֽה׃
פילגש כלב מעכה ילד שבר — המפ' נדחקו מאד, ולדבריהם בא ילד תחת ילדה, ומ"ש שנית ותלד הוא מיותר? ולדעתי, ר"ל שאיש ששמו שבר הוא עם אשתו תרחנה, ילד את מעכה פילגש כלב, ששבר ותרחנה אשתו היו מפורסמים בימים ההם, ובתם הנולדה להם היתה פילגש לכלב מחשיבותו, ועז"א ואת תרחנה, שמעכה היתה חשובה מצד אביה שבר, ומצד שילד אותה את תרחנה, שהיתה מגדולי היחוס, ומעכה (בת שבר ותרחנה) פלגש כלב ילדה את שעף אבי מדמנה, שמאתו יצאו בני מדמנה, וגם ילדה את שוא שהיה אבי מכבנא ואבי גבעא (גם י"ל שמלת את הוא מן השם שהיה שמו את שוא, כמ"ש למעלה פסוק י"ח בשם ואת יריעות, שנמצא מלת את שהוא שם. וכן י"ל שמ"ש ואת תרחנה, היה שם האשה את תרחנה, ור"ל שבר ואשתו את תרחנה ילד את מעכה פלגש כלב), וגם היא ילדה את עכסה בת כלב. והנה מצאנו (יהושע טו, טז) שכלב בן יפונה הי"ל בת ששמה עכסה, ומזה משמע כדעת חז"ל שפה מדבר מכלב בן יפונה, ושמן פסוק מ"ו ואילך חזר אל כלב בן יפונה שדבר ממנו בפסוק י"ח לדעת חז"ל. ולדרך הפשט שמדבר פה מכלב אחי ירחמאל, היה גם לו בת ששמה עכסה, ועל שמה נתן גם כלב בן יפונה שהיה אחריו לבתו שם עכסה:
פסוק נ׳׳
אֵ֤לֶּה הָיוּ֙ בְּנֵ֣י כָלֵ֔ב בֶּן־ח֖וּר בְּכ֣וֹר אֶפְרָ֑תָה שׁוֹבָ֕ל אֲבִ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃
אלה היו בני כלב בן חור — פי' המפ' שחור בן כלב (הנזכר בפסוק יט, כ) שהוליד את אורי, הוליד עוד בן ששמו כלב, וכלב דפה הוא אחיו של אורי וחשב תולדותיו, והגם שלא הזכיר למעלה רק שחור הוליד את אורי, כבר כתבתי שלא הזכיר שם כל התולדות רק החשובים ביותר. ויש מקום לפרש, שמ"ש אלה היו בני כלב מוסב על כלב הקודם בן חצרון, ור"ל שגם אלה היו בניו, שבן חור בכור אפרתה היה שובל. וכן משמע בסי' ד' ששם פסוק א' חשב חור ושובל ולא הזכיר כלל מכלב אבי שובל, מבואר ששובל היה בן חור, וכן סיים שם פסוק ד' אלה בני חור. רק ממה שהניח בעל הטעמים את האתנח על מלת אפרתה מבואר שפי' כפי' הראשון:
פסוק נ״ב׳
וַיִּהְי֤וּ בָנִים֙ לְשׁוֹבָ֔ל אֲבִ֖י קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים הָרֹאֶ֖ה חֲצִ֥י הַמְּנֻחֽוֹת׃
הרואה — הוא ראיה בן שובל (לקמן ד, ב)
חצי המנוחות — פירוש אבי חצי המנוחות (שמלת אבי הקודם נמשך לשנים), ר"ל מושל על חצי עיר מנוחות, או שחצי היושבים בה היו מחלציו ושייכים לבית אב שלו. וי"מ שחצי המנוחות הוא שם אדם, או שני שמות, שהיו לו ג' בנים, א] הרואה, ב] חצי, ג] המנוחות. ואל תתמה על הה"א בראש השם, שהוא מצוי לרוב, הסופרת (עזרא ב, נה), הקוץ (שם מא; נחמיה ג, כא), הלוחש (נחמיה ג, יב; י, כה), ובספר זה הרבה הצללפוני (ד, ג), האחשתרי (ו), הצובבה, הרום (ח) וכן רבים:
פסוק נ״ג׳
וּמִשְׁפְּחוֹת֙ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י וְהַשֻּׁמָתִ֖י וְהַמִּשְׁרָעִ֑י מֵאֵ֗לֶּה יָֽצְאוּ֙ הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי׃ {ס}
ומשפחות — רצה לומר והמשפחות של יושבי קרית יערים שהיו מבני שובל אבי קרית יערים, היו משפחות היתרי ומשפחות הפותי וכו'
ומאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי — היינו בני צרעה ואשתאל שבנחלת יהודה (יהושע טו), כי היה עוד צרעה ואשתאל בנחלת דן (שופטים יג), ולקמן (ד, ב) יפרש איך יצאו הצרעתי משובל:
פסוק נ״ד׳
בְּנֵ֣י שַׂלְמָ֗א בֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ וּנְט֣וֹפָתִ֔י עַטְר֖וֹת בֵּ֣ית יוֹאָ֑ב וַחֲצִ֥י הַמָּנַחְתִּ֖י הַצׇּרְעִֽי׃
בני שלמא — בן השני של כלב, היו בני בית לחם, כמה שכתוב שלמא אבי בית לחם
(ובני) נטופתי — עיר ביהודה (שמואל ב' כג, כח)
(ובני) עטרות בית יואב — (שם עיר, כי היו כמה ערים ששמם עטרות ונבדלים בכינויים, עטרות אדר, עטרות בית יואב)
(ובני) חצי המנחתי הצרעי — חצי אנשי עיר מנחת שישבו שם בני צרעה, כי חצי האחר היה מבני שובל (כנ"ל נב). (ומלת בני שבראש הפסוק נמשך חמשה פעמים, ומוסב על כל השמות שבכתוב). ולדעת הרד"ק שצרעה ואשתאל הנזכר בשופטים היו מנחלת יהודה, ומ"ש (שופטים יג, כה) ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן שבני דן חנו שם בלכתם לצבא על ליש כמ"ש (שופטים יח, יב) על כן קראו למקום ההוא מחנה דן הנה אחר קרית יערים, יל"פ שע"ש זה נקראו מקומות אלה בשם מנוחות, מלשון נחה וחנה, ששם נחו וחנו בני דן, וחצי המנוחות שלצד אשתאל יצאו אנשיהם מראיה בן שובל, כמ"ש ומשפחת קרית יערים מאלה יצאו הצרעתי ואשתאלי. ומפרש שמבני שלמא יצא חצי המנוחות שלצד צרעה, ועז"א וחצי המנחת הצרעי, שהגם שייחס (לקמן ד, ב) משפחות הצרעתי לראיה בן שובל, היושבים במנוחות של דן שלצד צרעה היו בני שלמא:
פסוק נ״ה׳
וּמִשְׁפְּח֤וֹת סֹֽפְרִים֙ (ישבו) [יֹשְׁבֵ֣י] יַעְבֵּ֔ץ תִּרְעָתִ֥ים שִׁמְעָתִ֖ים שׂוּכָתִ֑ים הֵ֚מָּה הַקִּינִ֣ים הַבָּאִ֔ים מֵחַמַּ֖ת אֲבִ֥י בֵית־רֵכָֽב׃…
ומשפחות סופרים יושבי יעבץ — פי' המפ' שר"ל הסופרים והחכמים שישבו בעיר אבץ (שבחלק יששכר, יהושע יט) שהיו יודעי בינה לעתים, או שיעבץ בנה אותה וקראה על שמו, והם משפחות תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים, פרש"י צורפים, שתרגם צורף קינאה. ורד"ק פי' הבאים מבני קיני, או מעיר קין. ולדעתי נראה מפני שנאמר (שופטים א, טז) ובני קיני עלו מעיר התמרים את בני יהודה וילך וישב את העם, וקבלו חז"ל שהם בני הקיני חותן משה שהלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ ללמוד תורה ונתישבו ונתערבו עם בני יהודה, והם היו סופרים וחכמים וישבו בעיר יעבץ שבנה יעבץ במדבר יהודה, ונתפרדו אח"כ להרבה משפחות תרעתים שמעתים שוכתים כשמות בתי אבות שלהם. או כדעת חז"ל שהשמות הורו על ענינם כפי חכמתם, וחשבו אח"כ שהם ג"כ ממשפחת יעבץ ומבני יהודה, לכן הודיע עזרא כותב הספר שהם אינם ממשפחת יהודה רק המה הקינים בני קיני
הבאים מחמת — שחמת היה ראש משפחתם, שחמת היה אבי בית רכב שמאתו יצאו הרכבים יושבי אהלים ופרושים מתאות העולם, כמו שנזכר בירמיה סי' ל"ה (ו - י):

מהדורה: Malbim on I Chronicles -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

דברי הימים א פרק 2

דברי הימים א פרק 2 מציג 55 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–29)פסוק

היעד שנמצא: דברי הימים א פרק ב׳

פתיחה בקורא

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

דברי הימים א פרק 2

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חיפוש מקורות חכם