מקרא

יחזקאל פרק מ״ד

יחזקאל פרק מ״דפסוק א׳ / ל״א0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳וַיָּ֣שֶׁב אֹתִ֗י דֶּ֣רֶךְ שַׁ֤עַר הַמִּקְדָּשׁ֙ הַחִיצ֔וֹן הַפֹּנֶ֖ה קָדִ֑ים וְה֖וּא סָגֽוּר׃
ב׳וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִֽהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣א ב֑וֹ וְהָיָ֖ה סָגֽוּר׃
ג׳אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵשֶׁב־בּ֥וֹ (לאכול) [לֶאֱכׇל־]לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃
ד׳וַיְבִיאֵ֜נִי דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר הַצָּפוֹן֮ אֶל־פְּנֵ֣י הַבַּ֒יִת֒ וָאֵ֕רֶא וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃
ה׳וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה בֶּן־אָדָ֡ם שִׂ֣ים לִבְּךָ֩ וּרְאֵ֨ה בְעֵינֶ֜יךָ וּבְאׇזְנֶ֣יךָ שְּׁמָ֗ע אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֹתָ֔ךְ לְכׇל־חֻקּ֥וֹת בֵּית־יְהֹוָ֖ה וּלְכׇל־תּוֹרֹתָ֑ו וְשַׂמְתָּ֤ לִבְּךָ֙ לִמְב֣וֹא הַבַּ֔יִת בְּכֹ֖ל מוֹצָאֵ֥י הַמִּקְדָּֽשׁ׃
ו׳וְאָמַרְתָּ֤ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רַב־לָכֶ֛ם מִֽכׇּל־תּוֹעֲב֥וֹתֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
ז׳בַּהֲבִיאֲכֶ֣ם בְּנֵי־נֵכָ֗ר עַרְלֵי־לֵב֙ וְעַרְלֵ֣י בָשָׂ֔ר לִהְי֥וֹת בְּמִקְדָּשִׁ֖י לְחַלְּל֣וֹ אֶת־בֵּיתִ֑י בְּהַקְרִֽיבְכֶ֤ם אֶת־לַחְמִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם וַיָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֶ֖ל כׇּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶֽם׃
ח׳וְלֹ֥א שְׁמַרְתֶּ֖ם מִשְׁמֶ֣רֶת קׇדָשָׁ֑י וַתְּשִׂימ֗וּן לְשֹׁמְרֵ֧י מִשְׁמַרְתִּ֛י בְּמִקְדָּשִׁ֖י לָכֶֽם׃ {ס}
ט׳כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ כׇּל־בֶּן־נֵכָ֗ר עֶ֤רֶל לֵב֙ וְעֶ֣רֶל בָּשָׂ֔ר לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־מִקְדָּשִׁ֑י לְכׇ֨ל־בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֕ר בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
י׳כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָחֲקוּ֙ מֵעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃
י״אוְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָעוֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָׁרְתָֽם׃
י״ביַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֺ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃
י״גוְלֹֽא־יִגְּשׁ֤וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כׇּל־קׇ֣דָשַׁ֔י אֶל־קׇדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
י״דוְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֔ם שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַבָּ֑יִת לְכֹל֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר יֵעָשֶׂ֖ה בּֽוֹ׃ {פ}
ט״ווְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃
ט״זהֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְשָׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי׃
י״זוְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶֽל־שַׁעֲרֵי֙ הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֤ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָׁרְתָ֗ם בְּשַׁעֲרֵ֛י הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖ית וָבָֽיְתָה׃
י״חפַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִהְי֣וּ עַל־רֹאשָׁ֔ם וּמִכְנְסֵ֣י פִשְׁתִּ֔ים יִֽהְי֖וּ עַל־מׇתְנֵיהֶ֑ם לֹ֥א יַחְגְּר֖וּ בַּיָּֽזַע׃
י״טוּ֠בְצֵאתָ֠ם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָה֮ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְלָֽבְשׁוּ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְלֹא־יְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּבִגְדֵיהֶֽם׃
כ׳וְרֹאשָׁם֙ לֹ֣א יְגַלֵּ֔חוּ וּפֶ֖רַע לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑חוּ כָּס֥וֹם יִכְסְמ֖וּ אֶת־רָאשֵׁיהֶֽם׃
כ״אוְיַ֥יִן לֹא־יִשְׁתּ֖וּ כׇּל־כֹּהֵ֑ן בְּבוֹאָ֖ם אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃
כ״בוְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ׃
כ״גוְאֶת־עַמִּ֣י יוֹר֔וּ בֵּ֥ין קֹ֖דֶשׁ לְחֹ֑ל וּבֵין־טָמֵ֥א לְטָה֖וֹר יוֹדִעֻֽם׃
כ״דוְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ (לשפט) [לְמִשְׁפָּ֔ט] בְּמִשְׁפָּטַ֖י (ושפטהו) [יִשְׁפְּט֑וּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכׇל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ׃
כ״הוְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטׇמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵ֠ם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶֽׁר־לֹא־הָיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ יִטַּמָּֽאוּ׃
כ״ווְאַחֲרֵ֖י טׇהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ׃
כ״זוּבְיוֹם֩ בֹּא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ אֶל־הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ יַקְרִ֖יב חַטָּאת֑וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃
כ״חוְהָיְתָ֤ה לָהֶם֙ לְֽנַחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַחֲלָתָ֑ם וַאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם׃
כ״טהַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם הֵ֖מָּה יֹאכְל֑וּם וְכׇל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לָהֶ֥ם יִהְיֶֽה׃
ל׳וְרֵאשִׁית֩ כׇּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכׇל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃
ל״אכׇּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹאכְל֖וּ הַכֹּהֲנִֽים׃ {פ}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק ב׳׳
וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִֽהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהֹוָ֥ה…
סגור יהיה — רבותינו העמידו המקרא הזה בפשפש הדרומי שהיה לשער ההיכל פשפש פתח קטן כך שנינו במסכת מדות שני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בדרום ואחד בצפון שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם עליו מפורש ע"י יחזקאל השער הזה יהיה סגור:
בא בו — לעתיד לבא:
פסוק ג׳׳
אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵשֶׁב־בּ֥וֹ (לאכול) [לֶאֱכׇל־]לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃
את הנשיא נשיא הוא וגו' — את הנשיא אני נותן רשות נשיא הוא וחשוב ואין דרכו לישב ולאכול עם שאר הכהנים בלשכות:
הוא ישב בו — לאכל לחם בתוך חללו:
מדרך אולם השער יבוא — כשהוא נכנס לתוך החצר הפנימית כדי ליכנס לשער קטן זה לאכול בו דרך אולם השער העזרה שבמזרח יכנס לתוך העזרה ובו בדרך ישוב כשישוב יצא באותו הדרך שנכנס ולפי שהוא אומר למטה (מ"ו) בענין ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך וגו' שצוה לעשות העזרה קפנדריא לפי שאותה ביאה לראיית פנים וצריך להראות יפה הוצרך לומר כאן בביאות של כל ימות השנה שלא יעשנה קפנדריא לפי שאין ביאה זו לראיית פנים כמו של רגלים וכן העיד עוד למטה בענין פעמים רבות:
מצאתי — את הנשיא. כ"ג נשיא הוא ומחשיבותו יהא רשאי לאכול בשר ולחם קדשים באותו שער שפותחין לו בשעת אכילתו:
מדרך אולם השער יבוא — דרך אולם שער מזרחי יכנס לעזרה ויבוא עד אותו פשפש לאכול בו לחמו:
ומדרכו יצא — שאין זה ראוי לקפנדריא כשאר שערים וכל היום שלא בשעת אכילת הנשיא יהיה סגור, (סא"א):
פסוק ז׳׳
בַּהֲבִיאֲכֶ֣ם בְּנֵי־נֵכָ֗ר עַרְלֵי־לֵב֙ וְעַרְלֵ֣י בָשָׂ֔ר לִהְי֥וֹת בְּמִקְדָּשִׁ֖י לְחַלְּל֣וֹ אֶת־בֵּיתִ֑י בְּהַקְרִֽיבְכֶ֤ם אֶת־לַחְמִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם וַיָּפֵ֙רוּ֙…
בני נכר — שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והן ערלי לב:
וערלי בשר — כהן שמתו אחיו מחמת מילה:
פסוק ח׳׳
וְלֹ֥א שְׁמַרְתֶּ֖ם מִשְׁמֶ֣רֶת קׇדָשָׁ֑י וַתְּשִׂימ֗וּן לְשֹׁמְרֵ֧י מִשְׁמַרְתִּ֛י בְּמִקְדָּשִׁ֖י לָכֶֽם׃ {ס}
ותשימון לשומרי משמרתי, במקדשי לכם — תשימון לכם לדעתכם במקדשי אנשים רוצחים שאינם ראויין להיות שומרי משמרתי:
פסוק י׳׳
כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָחֲקוּ֙ מֵעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃
כי אם הלוים אשר רחקו וגו' — כי אם כה תעשו להם הלוים אשר רחקו מעלי (ונעשו כומרים) ועכשיו חזרו בהם:
ונשאו עונם — מגשת עוד אל מזבחי אל פקודות של שערי הבית, פקודות קומנדישא"ש בלע"ז שומרים ושוטרים יהיו:
פסוק י״א׳
וְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָעוֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה…
המה ישחטו את העולה — עבודה הכשרה בזרים ובעבדים ובנשים:
פסוק י״ב׳
יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֺ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם…
למכשול עון — כומרים לעכו"ם להמשיכם לכך:
פסוק ט״ו׳
וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י…
והכהנים הלוים — משבט לוי:
בני צדוק — לפי שהיה כ"ג ששימש ראשון במקדש בימי שלמה נקראו על שמו:
בתעות — קנאינשר"ר בלע"ז:
פסוק י״ז׳
וְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶֽל־שַׁעֲרֵי֙ הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֤ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָׁרְתָ֗ם בְּשַׁעֲרֵ֛י הֶחָצֵ֥ר…
אל שערי החצר הפנימית — לפני ולפנים בי"ה:
ולא יעלה עליהם צמר — תכלת שהיה במעיל ובאבנט לא ילבשנו בי"ה בעבודת פנים:
וביתה — ולפנים:
פסוק י״ח׳
פַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִהְי֣וּ עַל־רֹאשָׁ֔ם וּמִכְנְסֵ֣י פִשְׁתִּ֔ים יִֽהְי֖וּ עַל־מׇתְנֵיהֶ֑ם לֹ֥א יַחְגְּר֖וּ בַּיָּֽזַע׃
פארי — קאפייל"ש בלע"ז:
לא יחגרו ביזע — שנינו בברייתא אין חוגרין במקום שמזיעין לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם שהוא מקום זיעה אנלאשויי"רא בלע"ז ל"א אסרה התורה לכהנים מלבושי הצמר כי הצמר מזיע הגוף ומזיע את הבשר, (סא"א):
פסוק י״ט׳
וּ֠בְצֵאתָ֠ם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָה֮ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת…
אל החצר החיצונה — לפי שהיה מדבר בהיכל לפני ולפנים וקראם חצר הפנימית ואצלם יש לו לקרות עזרת ישראל חצר החיצונה לכך הוצרך לכפול שתי פעמים לומר שעל עזרת נשים הוא אומר מקום שכל ישראל נכנסין:
והניחו אותם בלשכות הקודש — כמו שאמר מרע"ה (ויקרא ט״ז:כ״ג) ופשט את בגדי הבד אשר לבש והניחם שם:
ולא יקדשו את העם — ת"י ולא יתערבון עם עמא בלבושיהון כלומר לא יגעו אל העם בבגדיהם הקדושים שאין בגדי חול טהורין אצל בגדי הקודש:
פסוק כ׳׳
וְרֹאשָׁם֙ לֹ֣א יְגַלֵּ֔חוּ וּפֶ֖רַע לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑חוּ כָּס֥וֹם יִכְסְמ֖וּ אֶת־רָאשֵׁיהֶֽם׃
וראשם לא יגלחו — להעביר את כל השער:
ופרע לא ישלחו — גידול שער לא ירבו:
כסום יכסמו — ככוסמת הזו שסדורין בשבולת ראשו של זה לצד עיקרו של זה כך שמעתי משמו של רבי מנחם זצ"ל ויתכן לפרשו לשון מדת דבר השוה לא גזיזת ראש ולא גדול שער אלא במדה שוה אמולי"ר בלע"ז:
פסוק כ״א׳
וְיַ֥יִן לֹא־יִשְׁתּ֖וּ כׇּל־כֹּהֵ֑ן בְּבוֹאָ֖ם אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃
בבואם אל החצר הפנימית — אל ההיכל:
פסוק כ״ב׳
וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה…
כי אם בתולות — יקחו הכהנים הגדולים אבל יש מן הכהנים אשר יקחו את האלמנה כגון הדיוטין וזהו מכהן יקחו יש מן הכהן שמותרין באלמנה, מצאתי:
אשר תהיה אלמנה — גמורה פרט לגרושה וחלוצה אע"פ שפנויה היא אסורה אף להדיוט:
פסוק כ״ו׳
וְאַחֲרֵ֖י טׇהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ׃
ואחרי טהרתו — אחר פרישתו מן המת כך שנויה במ"ק:
פסוק כ״ז׳
וּבְיוֹם֩ בֹּא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ אֶל־הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ יַקְרִ֖יב חַטָּאת֑וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃
וביום בואו — תחילה אל הקדש להתחנך לעבודה יקריב חטאתו זו עשירית האיפה שלו כך שנויה במ"ק שהכהן הדיוט טעון עשירית האיפה ביום חינוכו כענין שנאמר (שם ו') זה קרבן אהרן ובניו וגו' וכמו שמפרש במסכת מנחות:
פסוק כ״ח׳
וְהָיְתָ֤ה לָהֶם֙ לְֽנַחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַחֲלָתָ֑ם וַאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם׃
והיתה להם — הכהונה לנחלה:
פסוק כ״ט׳
הַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם הֵ֖מָּה יֹאכְל֑וּם וְכׇל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לָהֶ֥ם יִהְיֶֽה׃
חרם — לשון קדש וכן כל לשון חרמה שהוא על הקדש:
פסוק ל׳׳
וְרֵאשִׁית֩ כׇּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכׇל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ…
להניח — אפושי"ר בלע"ז כמו (שמות ח׳:י״ב) וינח בכל גבול מצרים:
פסוק ל״א׳
כׇּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹאכְל֖וּ הַכֹּהֲנִֽים׃ {פ}
כל נבלה וטרפה וגו' — לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטריפה הוצרך להזהירם על שאר נבלות וטריפות כך פירשו רבותינו:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק א׳׳
וַיָּ֣שֶׁב אֹתִ֗י דֶּ֣רֶךְ שַׁ֤עַר הַמִּקְדָּשׁ֙ הַחִיצ֔וֹן הַפֹּנֶ֖ה קָדִ֑ים וְה֖וּא סָגֽוּר׃
וישב אתי, המלאך השיבו מן החצר הפנימי שהיה שם אל דרך שער החצר החיצונה הפונה קדים, הוא שער המזרחי שנכנס בו בראשונה, ומצאו עתה שהוא סגור ולא יכול לצאת ממנו:
פסוק ב׳׳
וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִֽהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהֹוָ֥ה…
ויאמר אלי ה', הודיע לו שמעתה יהיה השער הזה סגור ולא יפתח לעולם, כי גם שער מזרח של החצר הפנימית יהיה סגור בחול, ויפתח בשבת ויו"ט, אבל שער המזרחי של חצר החיצונה לא יפתח בשום זמן, ואיש לא יבא בו אפי' עד חלל השער בין דרך התאים שמצד חוץ בין דרך האולם שמצד פנים, והטעם כי ה' אלהי ישראל בא בו לכן יהיה סגור, וזה בא להורות שהשכינה לא תצא עוד משם לעולם, ואחר שבא ונכנס למקדש דרך השער הזה נסגר השער שלא יצא משם עוד חוץ למקדש כי ישכון שם לעולם:
פסוק ג׳׳
אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵשֶׁב־בּ֥וֹ (לאכול) [לֶאֱכׇל־]לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃
את הנשיא לבא הנשיא שהוא המלך המשיח מצד נשיאותו למעלה ראש, הוא ישב בו לאכל לחם לפני ה', כשיאכל זבחי שלמים ישב מאסקופת השער ולפנים, ובכ"ז יהיה השער סגור, רק יבא דרך שער הצפוני או הדרומי, ויכנס מדרך אולם השער שהוא בפנים, יבוא אל תוך האולם ושם יאכל השלמים, ומשם יצא דרך העזרה לחוץ דרך השערים הפתוחים:
פסוק ד׳׳
וַיְבִיאֵ֜נִי דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר הַצָּפוֹן֮ אֶל־פְּנֵ֣י הַבַּ֒יִת֒ וָאֵ֕רֶא וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃
ויביאני אז חזר אל צד הצפון, וה' הביאו דרך שער הצפון שנית אל פני הבית לעזרת ישראל וארא והנה מלא כבוד ה' את בית ה' וזה הראהו לבל יחשוב שמה שנסגר שער המזרחי הוא מפני שהשכינה יצאה משם ולא תשוב עוד, לכן הראהו שנשאר הכבוד בפנים:
פסוק ה׳׳
וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה בֶּן־אָדָ֡ם שִׂ֣ים לִבְּךָ֩ וּרְאֵ֨ה בְעֵינֶ֜יךָ וּבְאׇזְנֶ֣יךָ שְּׁמָ֗ע אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר…
ויאמר אלי, שים לבך בסי' מ' אמר ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך כי שם הראהו צורת המקדש, וצריך תחלה לראות בעיניו, ועתה שהודיעהו החקים והתורות הקדים שישים לבו להבין, ואח"כ תראה בעיניך בחוש שכן הוא, ואח"כ באזניך שמע לקבל הדברים, ושמת לבך למבוא הבית הודיע לו שמה שהשער סגור יש בו עוד הוראה שיסגרו השער בל יניחו ליכנס לשם את הבלתי ראוים, כמ"ש במשנה דתמיד שראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח, והראה לו שלעתיד יהיה השער סגור לפניהם לעולם וז"ש ושמת לבך מן מבוא הבית מזה תבין לכל מוצאי המקדש, מי שהיה צריך לצאת מן המקדש ושלא יבא שם לעולם, כמו שיבאר:
פסוק ו׳׳
וְאָמַרְתָּ֤ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רַב־לָכֶ֛ם מִֽכׇּל־תּוֹעֲב֥וֹתֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
ואמרת אל בית ישראל אשר הם בית מרי, כה אמר ה' רב לכם ר"ל שהוכיחם על מה שמניחים בני הנכר לעבוד עבודה, והלא כבר הוא חטא גדול מה שמניחים אותם ליכנס אל המקדש אף בלא עבודה, וכ"ש איך יוסיפו לחטא במה שמוסרים להם עבודה, וז"ש הלא רב לכם והוא גדול מכל תועבותיכם :
פסוק ז׳׳
בַּהֲבִיאֲכֶ֣ם בְּנֵי־נֵכָ֗ר עַרְלֵי־לֵב֙ וְעַרְלֵ֣י בָשָׂ֔ר לִהְי֥וֹת בְּמִקְדָּשִׁ֖י לְחַלְּל֣וֹ אֶת־בֵּיתִ֑י בְּהַקְרִֽיבְכֶ֤ם אֶת־לַחְמִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם וַיָּפֵ֙רוּ֙…
בהביאכם, מה שאתם מביאים בני נכר ערלי לב שנתנכרו לאביהם שבשמים במה שהם ערלי לב לעבוד ע"ז, והם ג"כ ערלי בשר בלתי מולים, (ולדעת חז"ל שמתו אחיו מחמת מילה) להיות במקדשי, הלא זה חטא גדול מה שיהיו במקדשי לחללו את ביתי, שאף שלא יעבדו עבודה ולא יחללו את הקרבנות הלא יחללו קדושת הבית בשיהיו בתוכו, וא"כ איך תוסיפו חטא על פשע בהקריבכם ע"י בני נכר אלהי, את לחמי חלב ודם שהם יקריבו קרבנות, ויפרו את בריתי, והם לא שבו עדיין בתשובה ועודן מפירים את בריתי, וזה תוסיפו אל כל תועבותיכם הרבים שלכם:
פסוק ח׳׳
וְלֹ֥א שְׁמַרְתֶּ֖ם מִשְׁמֶ֣רֶת קׇדָשָׁ֑י וַתְּשִׂימ֗וּן לְשֹׁמְרֵ֧י מִשְׁמַרְתִּ֛י בְּמִקְדָּשִׁ֖י לָכֶֽם׃ {ס}
ולא שמרתם, והלא עליכם המצוה לשמור את המקדש והקדש בל יגע בם ערל וטמא ולא לבד שאתם לא שמרתם משמרת קדשי, תוסיפו פשע ותשימון את בני הנכר לשומרי משמרת במקדשי, שהם יהיו השומרים, לכם, ר"ל בעבורכם ובשליחותכם:
פסוק ט׳׳
כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ כׇּל־בֶּן־נֵכָ֗ר עֶ֤רֶל לֵב֙ וְעֶ֣רֶל בָּשָׂ֔ר לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־מִקְדָּשִׁ֑י לְכׇ֨ל־בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֕ר בְּת֖וֹךְ…
כה אמר ה', כל בן נכר, ר"ל שיהיה חילוק לעת"ל בין בני נכר שנתנכרו מעשיו והוא מישראל, ובן אם יהיו מהלוים, ובין יהיו מהכהנים, שיהיה דיניהם משונים, שבן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי כלל, ולא יוכל אף ליכנס למקדש, וזה יהיה רק לבן נכר אשר בתוך בני ישראל, לאפוקי בן נכר של הלוים והכהנים יהיה להם דין אחר, והוא כי אם הלוים אשר רחקו מעלי המה יבואו אל המקדש, ויהיה להם עונש אחר שבעונש זה ישאו עונם והוא כי יהיו במקדשי משרתים פקודות אל שערי הבית, שהגם שיהיו במקדש לא יקרבו לשום שירות וכ"ש לעבודה, רק ישרתו את הפקודות הממונים אל שומרי הבית, ור"ל שהם בעצמם לא יהיו שוערים רק ישרתו את השוערים המופקדים לשמור את הבית, וכן המה ישחטו את העולה ואת הזבח לעם, ששחיטה כשרה בזרים, ובזה המה יעמדו לפניהם היינו לפני העם, לשרתם בדברים שהם צורך מביאי הקרבן, כמו שחיטה והפשט ונתוח וכיוצא שנעשים ע"י זרים:
פסוק י״ב׳
יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֺ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם…
יען אשר ישרתו אותם, ר"ל וזה עונש מדה כנגד מדה כמו ששרתו את העם לפני גלוליהם, וע"י נכשלו בית ישראל לעבוד ע"ז, לכן ישאו עונם, כפי חטאתם:
פסוק י״ג׳
וְלֹֽא־יִגְּשׁ֤וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כׇּל־קׇ֣דָשַׁ֔י אֶל־קׇדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
ולא יגשו, וגם הכהנים שעבדו ע"ז לא יגשו לכהן לי ולעשות עבודת הכהונה, ובזה ונשאו כלימתם ותועבותיהם אשר עשו, ע"י הכלימה הזאת שיהיה בבית המקדש ולא יהיו ראוים לעבודה בזה ישאו תועבותיהם אשר עשו ויקבלו עונשם:
פסוק י״ד׳
וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֔ם שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַבָּ֑יִת לְכֹל֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר יֵעָשֶׂ֖ה בּֽוֹ׃ {פ}
ונתתי אותם שמרי משמרת הבית, הם ימצאו בעזרת הכהנים, ויהיו פסולים לעבודה ולא ישמרו משמרת המזבח רק משמרת הבית, להדיח הרצפה להכין הכלים וכדומה, וכבר באר למעלה (סי' מ' מ"ה) שהיה להם לשכה לעמוד שם על הארון לנגן עם הלוים העומדים על הדוכן, וז"ש ולכל אשר יעשה בו :
פסוק ט״ו׳
וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י…
והכהנים הלוים, אמנם הכהנים בני לוי אשר הם בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי ולא עבדו ע"ז, המה יקרבו אלי לשרתני בכל עניני הכהונה, ולהקריב חלבי האימורים לזרוק הדמים:
פסוק ט״ז׳
הֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְשָׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי׃
המה, וגם המה יבואו אל מקדשי ויקרבו אל שולחן ה' לאכול בקדשים, כי מי שאינו עובד אינו אוכל בקדשים חוץ מבעל מום והם ישמרו את משמרתי לא משמרת הבית כהראשונים:
פסוק י״ז׳
וְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶֽל־שַׁעֲרֵי֙ הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֤ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָׁרְתָ֗ם בְּשַׁעֲרֵ֛י הֶחָצֵ֥ר…
(יז-יח) והיה בבואם, בגדי פשתים ילבשו, שיהיו בגדיהם כולם מבד, בין הכתונת שעז"א בגדי פשתים ילבשו, בין המגבעות פארי פשתים יהיו, בין המכנסים וגם האבנט לא ימצא בו צמר המחמם ומזיע את הגוף ועז"א ולא יחגרו ביזע והנה לפי מה דקיי"ל להלכה שהאבנט של כהן הדיוט היה של כלאים והיה משונה מן האבנט של כ"ג ביוה"כ שהיה של בוץ, הודיעו שלעתיד יתעלו הכהנים בני צדוק להיות להם בקצת דברים חשיבות של הכ"ג, כי יהיו כממוצעים בין מדרגת הכ"ג ובין מדרגת הכ"ה, עד שבגדיהם יהיו של בוץ כבגדי כ"ג בעת שנכנס לפני ולפנים, ולמ"ד שהאבנט של כ"ה היה של בוץ, משמיענו בהפך שאף שבמקצת דברים יעלו למדרגת הכ"ג (כמ"ש בפסוק כ' כ"ב) זה דוקא להחמיר ע"ע בדבר, כמו תספורת בן אלעשה, ולקחת בתולה, לא לשנות את מצות הבגדים מבוץ לכלאים:
פסוק י״ט׳
וּ֠בְצֵאתָ֠ם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָה֮ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת…
ובצאתם, בעת שיצאו מן החצר הפנימי אל החצר החיצונה, היינו אל לשכות העשרים שהיו בחצר החיצונה והיו מקודשות בקדושת עזרה, ומשם יצאו אל החצר החיצונה המיוחדת אל העם, היינו חוץ מלשכות העשרים למקום שלא נתקדש ושם עומדים העם אז יפשטו את בגדיהם והניחו אותם בלשכת הקדש היינו בלשכת העשרים, ושם ילבשו בגדיהם אחרים וכמ"ש למעלה (מ"ב י"ד) ושם יניחו בגדיהם, וחזר הדבר עתה, לפרש שזה מפני חשיבותם שיעלו למדרגת הכ"ג אשר פשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והניחם שם, רק הם יבדלו במה שא"צ גניזה רק ליבשום אח"כ שנית, וגם בכ"ג יש פלוגתא אם כשרים ליוה"כ אחר, ומפרש שמה שלא יוכלו לצאת אל העם עם בגדי הקדש, הוא כדי שלא יקדשו את העם בבגדיהם כי תתרבה קדושתם עד שלא יוכלו להתקרב בבגדים אל העם:
פסוק כ׳׳
וְרֹאשָׁם֙ לֹ֣א יְגַלֵּ֔חוּ וּפֶ֖רַע לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑חוּ כָּס֥וֹם יִכְסְמ֖וּ אֶת־רָאשֵׁיהֶֽם׃
וראשם גם בזה ינהגו סלסול בעצמם להתדמות אל הכ"ג שהיה מספר ראשו של זה בצד עקרו של זה, שזה נקרא בשם כסם כמו שפי' חז"ל בפ"ד דסנהדרין, וז"ש הגם שפרע לא ישלחו בכ"ז ראשם לא יגלחו בגלוח המורגל רק כסום יכסמו כתספורת בן אלעשה:
פסוק כ״א׳
וְיַ֥יִן לֹא־יִשְׁתּ֖וּ כׇּל־כֹּהֵ֑ן בְּבוֹאָ֖ם אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃
ויין לא ישתו כל כהן, אמנם על שתיית היין יזהרו כל כהן, אף הכהנים שלא יהיו ראוים לעבודה:
פסוק כ״ב׳
וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה…
ואלמנה וגרושה, גם בזה יתעלו מן מדרגת כ"ה להחמיר ע"ע שלא יקחו אלמנה מזרע בית ישראל, שאם יקחו אשה בת ישראל יזהרו שתהיה בתולה לא אלמנה כמעלת הכ"ג, ורק אם האלמנה תהיה בת כהן, וגם בעלה הראשון היה כהן אז יקחוה כדי שלא להתדמות לכ"ג לגמרי:
פסוק כ״ג׳
וְאֶת־עַמִּ֣י יוֹר֔וּ בֵּ֥ין קֹ֖דֶשׁ לְחֹ֑ל וּבֵין־טָמֵ֥א לְטָה֖וֹר יוֹדִעֻֽם׃
ואת עמי יורו, שהם יהיו ג"כ המורים בין בדיני הקדשים, בין בדיני טומאה וטהרה, והנה דיני קדשים מסורים רק לכהנים שעוסקים בהם ועז"א את עמי יורו, אבל דיני טומאה וטהרה ידעו גם ב"י, וכמו שהיה בימי חזקיהו שהיו כולם בקיאים בדיני טומאה וטהרה, רק שהם יודיעום אם נגעה איזה טומאה, וכמ"ש חז"ל דעת זה סדר טהרות:
פסוק כ״ד׳
וְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ (לשפט) [לְמִשְׁפָּ֔ט] בְּמִשְׁפָּטַ֖י (ושפטהו) [יִשְׁפְּט֑וּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכׇל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ׃
ועל ריב, שהם יהיו בין הסנהדרין לדון דיני ממונות ונפשות, ובמשפטי ישפטוהו ר"ל עפ"י ד"ת, והנה כבר חשב ישועות חכמה ודעת, שהם נזיקין קדשים טהרות, ומוסיף שגם ואת תורתי את חקותי שהם הלכות של סדר זרעים ונשים, שיש בהם חקים כמו העריות וכלאים וכדו', ותורות, וכן בכל מועדי שהוא סדר מועד ישמרו, ואת שבתותי יקדשו, להזהיר על השבת הגם שהותר אצלם אצל עבודה:
פסוק כ״ה׳
וְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטׇמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵ֠ם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶֽׁר־לֹא־הָיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ…
ואל מת אדם וכו' כי אם לאב ולאם, שהגם שיקבלו ע"ע זהירות יתירה ככהן גדול, בכ"ז יטמאו לקרובים כי טומאת קרובים מצוה, וכל החומרות הנ"ל אין בהם ביטול מצוה:
פסוק כ״ו׳
וְאַחֲרֵ֖י טׇהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ׃
ואחרי טהרתו אמנם יעשו להם גדר אחר שאחר הטהרה מטומאת מת לא יכנסו תיכף למקדש רק ימתינו שבעה ימים וביום בואו אל הקדש, הנה פירשוהו על מנחת חינוך שמקריב הכהן ביום שמתחנך לעבודה, ויפלא מה משמיענו בזה וזיל קרי בי רב הוא, ונראה שדבר זה נצרך גם בבית שני ששבו הרבה כהנים שעבדו עבודה בבית ראשון, ואז הביאו מנחת חינוך (כמ"ש עזרא ג׳:י״ב) ורבים מהכהנים אשר ראו את הבית הראשון) ולמד להם שבשובם לעבודה בבית שני הוצרכו להביא מנחת חינוך מחדש, וכן יחזקאל אשר הובטח לקום בתחיה בבית הג' ועמו הכהנים שיעמדו אז בתחיה הגם שהקריבו מנחת חינוך בעודם עובדים בחייהם במקדש יצטרכו להביא מנחת חינוך מחדש:
פסוק כ״ח׳
וְהָיְתָ֤ה לָהֶם֙ לְֽנַחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַחֲלָתָ֑ם וַאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם׃
(כח-כט) והיתה להם לנחלה, מוסב למטה, והיתה להם לנחלה המנחה והחטאת והאשם, כד"ש (במדבר י"ח ט') זה יהיה לך מקדשי הקדשים כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם, ועז"א אני נחלתם ואחוזה לא תתנו להם שאף שהלוים יקחו חלק בארץ לע"ל, הכהנים לא יהיה להם אחוזה כמש"ש (פסוק כ') בארצם לא תנחל וכל חרם כמש"ש (פסוק י"ד) כל חרם בישראל לך יהיה:
פסוק ל׳׳
וְרֵאשִׁית֩ כׇּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכׇל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ…
וראשית כל, ראשית הגז ומתנות ותרומה ותרומת מעשר ובכורי כל, ביכורים וראשית עריסותיכם חלה, ועי"כ יונח ברכה אל ביתך כמ"ש איש אשר יתן לכהן לו יהיה:
פסוק ל״א׳
כׇּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹאכְל֖וּ הַכֹּהֲנִֽים׃ {פ}
כל נבלה, כבר פי' חז"ל מפני שהותרה מליקה לגבייהו צ"ל שלא יאכלו חולין אשר נמלקו, ואין זה חידוש בדברי יחזקאל, שכן גם בתורה אמר אצל הכהן נבלה וטריפה לא יאכל וכמש"ש הרמב"ם בספר המצות, ויל"פ שר"ל שלא יאכלו אף דבר שנראה כנבלה וטריפה שהיא מסוכנת יזהרו מזה לעתיד כמ"ש יחזקאל על נבלה וטריפה לא אכלתי (למעלה ה') שפי' חז"ל על מסוכנת:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

יחזקאל פרק 44

יחזקאל פרק 44 מציג 31 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–48)פסוק

היעד שנמצא: יחזקאל פרק מ״ד

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

רב אבא בר ממליחזקאל מד, טו

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

יחזקאל פרק 44

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

ערכי חכמים המצטטים דף זה

חיפוש מקורות חכם