יחזקאל פרק ג׳

ואוכלה ותהי בפי וגו' — וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי:

עמקי שפה — שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו:

אל בית ישראל — כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך:

אם לא אליהם שלחתיך וגו' — ל' שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא:

כשמיר — מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו (הג"ה ל"א שמיר ל' סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור וכן תרגום מצור החלמיש (דברים ח׳:ט״ו) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא"א):

כה אמר אדני אלהים — הנבואה הזאת לאומרה אליכם:

אם ישמעו — או ישמעו או יחדלו אתה אמור אותה אליהם:

ותשאני רוח — לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם:

משיקות — נשיקה מקישות זו אל זו ושיר נשמע בהקשתן כמו שאומר למעלה ואשמע את קול כנפיהם:

ואלך מר — שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי:

ויד ה' עלי חזקה — אכפו וכחו להוליכני על כרחי:

תל אביב — לתל אביב שם מקום:

משמים — משתומם אדם משותק מלדבר:

צופה נתתיך — למה אתה שותק הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבאו גייסות לעיר יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו כן נתתיך להזהירם להשמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם:

ונתתי מכשול לפניו — כשהוא עושה דבריו בהצנע ומראה עצמו כצדיק אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו וכשאביא רעה עליו לא יהרהרו אחרי:

ולא תזכרנה — צדקותיו פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה:

והנה שם כבוד ה' עומד — הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמי':

הסגר בתוך ביתך — להראותם שאינם ראויין לתוכח':

הנה נתנו עליך עבותים — הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן ת"י הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו':

ובדברי אותך — כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם:

ואמרת אליהם כה אמר אד' אלהים — את כל דברי שליחותי:

השומע ישמע — אין זה מן השליחו' אלא הרוח הקודש אמר לנבי' אתה אמור אליה' שליחותי והם השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה:

אכול את המגלה הזאת כי מפני שראה כתוב עליה קנים והגה שהיא יראת העונש והמקבל דבר ה' מפני הכרח העונש אינו קנין דבוק בנפש ולא תתקיים אצלו, א"ל שיאכל את המגלה עד שתבא אל תוך מעיו ותכתב על לוח לבו, כמ"ש ותורתך בתוך מעי, ועל לוח לבם אכתבנה, וז"ש אכל ולך דבר :

ואפתח את פי ויאכילני, כי אי אפשר להגיע אל מדרגה זאת מעצמו רק על ידי עזר ה':

ויאמר בטנך תאכל לא כאוכל בפיו לבד רק שירדו חדרי בטן ומעיך תמלא שלא תתקיים התורה עם מחשבות אחרות מהבלי עולם רק בטנך תמלא את המגלה שלא ימצא בקרבך רק דבר ה' לבד ותהי בפי כדבש למתוק שמלבד הטוב שמצא בדברי ה' מצא בם גם הערב לחיך, כמ"ש ומתוקים מדבש ונופת צופים:

ויאמר, לך בא אל בית ישראל (צוהו ציוי רביעית), ודברת בדברי אליהם כי בני הגולה הורגלו לדבר בלשון כשדים ולשון העמים, צוה אל הנביא שידבר דבריו בלה"ק כמו שקבל מה', ולא תאמר שתצטרך לדבר בלשון כשדים שאין אתה מבין אותה:

כי לא אל עם עמקי שפה ר"ל כי הם מבינים לשון הקדש:

לא אל, ואל תאמר כי תצטרך לדבר נבואתי בלשון כשדים כדי שיבינום גם הגויים, כי לא אל עמים רבים עמקי שפה אתה שלוח אשר לא תשמע דבריהם ותצטרך ללמוד לשון כשדים, ובכל זאת אני אומר לך גם אם לא אליהם שלחתיך והגם שאין נבואתך מיוחדת אליהם בכל זאת המה ישמעו אליך כשיודע להם נבואתך ישמעו ויקבלו, ורק בית ישראל לא יאבו לשמע אליך וזה לא מצד שאין מבינים לשונך לשון יהודית רק מצד כי אינם אובים לשמוע אלי ולכן יאמרו אמתלא שאין מבינים לשון הנביא, כי כל בית ישראל חזקי מצח להכחיש הראיות והמופתים ע"י עזות מצח, וקשי לב בל ייראו מן העונשים המיועדים להם מפי הנביא:

הנה נתתי את פניך חזקים בל תירא מרעתם, ואת מצחך חזק בל תבוש מפניהם:

כשמיר שהגם שהוא בעצמו חלוש בכ"ז הוא חזק מצר בדרך הסגוליי שיש בו לבקע צור החלמיש, כן נתתי מצחך שתנצחם בצד הסגולה האלהית שיש בך, לא תירא אותם מרעתם ולא תחת לא תשפל בעיני עצמך לפניהם מצד היותם רבים ונכבדים, כי בית מרי המה ויתבטלו נגדך:

ויאמר אלי (ציוי חמישית הודיעו למי נשתלח) קח בלבבך כי הנביא הזה השיג מחזות הרבה כמו מעשה המרכבה ובנין העתיד, אמר שיקח הדברים בלבבו כי לזה צריך הכנת הלב, ובאזניך שמע מה ששלחו בשליחות להוכיחם:

ולך בא אל הגולה הודיעו שאינו שלוח אל בני יהודה היושבים בארץ ישראל כי לשם היה ירמיה מיועד לנבאות רק אל בני הגולה. ולא שילך לנבאות להעמים רק אל בני עמך, כי גם הנבואות שנבא אל הגוים לא נצטוה להודיע הנבואות להעמים כמו שנצטוה ירמיהו (סי' כ"ו) רק שיודיעם אל בני ישראל, ודברת אליהם באורך, ותאמר אליהם שלא מלבך דברת רק כה אמר ה' :

ותשאני רוח רוח ה' נשא אותו למעלה ואשמע אחרי קול רעש גדול כי אז נסתלקה המרכבה ללכת למקומה, צייר ששמע קול רעש שמורה שהליכת המרכבה עתה הוא להרעיש ממלכות ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ל הגם שיסתלק הכבוד מבהמ"ק והברכה והשפע לא תרד מירושלים כי שם צוה ה' את הברכה עד עתה, בכ"ז הוא מקור הברכה במקומו אשר הוא שם:

וקול כנפי החיות שמע כי החיות נשאו כנפיהם, שזה מורה על ההנהגה שלא כסדר המערכת (כנ"ל א' ז'), כי מה שיעד עתה להפך כסא ממלכות ולהרגיז גוים לא התחייב ע"פ המערכת רק היה ענין השגחיי מאת ה', ובאופן זה קבלו החיות הכח מלמעלה בכנפיהם, והשיקו הכנפים אשה אל אחותה שהוא הורדת השפע והכח למטה (כנ"ל א' כ"ג), וקול רעש גדול שזה הכח שקבלו והשפיעו אז לעשות רעם ורעש ומלחמה וקול גדול:

ורוח נשאתני ותקחני כי תחלה נשאתו באויר במקומו ועתה נשאתו לרום והוליכה אותו ממקום זה, ואלך מר בחמת רוחי שרוח הנביא מצד עצמו היה מלא מרורות כי ראה הרעה העתידה לבא, רק שיד ה' וכח הנבואה היתה חזקה עליו לעוררהו בכח גדול אל השליחות:

ואבא אל הגולה למקום הנקרא תל אביב, והגם שאשב במקום אשר הם יושבים שם, ר"ל בין העם, והגם שאשב שם שבעת ימים, בכ"ז ישבתי משמים בתוכם ולא דברתי דבר כי לא הגעתני דבר ה' בפרטות:

צופה נתתיך, א"ל על שישב משמים ולא דבר דבר שבזה נפשות הוא חובל, כי הכין אות שיהיה לבית ישראל כצופה העומד בראש המגדל לראות אם יבא צר ואויב ולהזהיר את העם, אולם ואתה לא תזהירם מן חרב אדם, רק עת תשמע ממני דבר שהיא גזרת פורעניות והזהרת אותם ממני שישובו בתשובה:

באמרי והנה בכל האופנים אין לך להעלים נבואתך, א — ברשע העושה במזיד בשאט נפש וידעת כי לא יקבל דבריך, בכ"ז צריך אתה להזהירו, והנה בצד זה אני אומר לרשע מות תמות שאני גוזר עליו עונש מות, ואז אם לא הזהרתו להודיעו שנגזר עליו מיתה, או עכ"פ אם לא דברת להזהיר רשע מדרכו שתוכיחו על דרכו מצד השכל בדרך תוכחה כדי לחיותו, אז הוא רשע ר"ל בל תדמה כי טוב שלא תזהירו אחר שידעת שלא יקבל דברך מוטב שיהיה שוגג ולא יהיה מזיד, לא כן, כי בהפך שהוא רשע בעונו ימות, א. שימות, ב. שימות רשע, ולא יזכה בזה שהיה שוגג, ודמו מידך אבקש כי אולי היה שב מרשעו:

ואתה אמנם אם הזהרתו ולא שב בין מרשעו הקודם, ובין מדרכו הרשעה להבא, כי עוד הולך בדרך רשע, אז אל תחשוב שמת על ידך יען שנעשה מזיד, כי הוא רשע בעונו ימות ואתה אינך חייב בדבר, ובהפך אתה את נפשך הצלת במה שהזהרתו:

ובשוב (ענין ב') מי שהוא צדיק ויצא מצדקו לעשות איזה עול בשוגג, וז"ש ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול, שהוא עול רק לפי ערך צדקו, שאצלו ה' מדקדק כחוט השערה ושגגות נעשות לו כזדונות, ואם היה רשע עושה עבירה כזאת לא היה נענש ע"ז וז"ש ונתתי מכשול לפניו הגם שהוא רק מכשול שנכשל בשוגג, בכ"ז אני נותנה לפניו, לפי ערכו, שלפי ערכו יוחשב לחטא באופן שהוא ימות, הוא מצד ערכו מתחייב מיתה, מה שאחר לא היה נענש על דבר כזה, בל תחשוב שעל דבר קטן כזה אינך מחויב להזהיר, א. מצד שהוא שוגג, ב. מצד שזכיותיו יגינו עליו ולא יענש, דע כי לא כן הוא, רק אם לא הזהרתו א. בחטאתו ימות שימות על חטאת השוגג, ב. שזכיותיו לא יגינו עליו כי לא תזכרנה צדקותיו אשר עשה להצילו על ידיהם מעונש, וממילא דמו מידך אבקש :

ואתה כי הזהרתו מצד שהוא צדיק, לבלתי חטא אף חטא קטן שוגג מצד שהוא צדיק והשוגג יחשב לו לזדון, ועי"כ והוא לא חטא את החטא השוגג, אז תרויח בשתים א. כי הוא חיה יחיה כי נזהר כי בודאי ישמע לדבריך ותציל נפשו, ב. ואתה את נפשך הצלת, (וגם אמר ואתה כי הזהרת צדיק, ר"ל בל תחשוב שלא ישמע אליך וא"כ עי"ז יתהפך להיות רשע, כי גם שתזהיר אותו יהיה צדיק כי בודאי ישמע לדבריך):

קום צא אל הבקעה, א — כדי שיתבודד ויהיה מוכן לנבואה, ב. שהעם לא היו ראוים שתחול רוח ה' על הנביא בהיותו ביניהם:

כבוד ה' עומד הראה לו שנית איך השכינה הגם שמוכנת ללכת לירושלים להחריבה, עודו בין הגולה להשגיח עליהם:

בא הסגר טרם תחל לנבאות תצטרך להסגר כל ימי המצור שצוהו בסי' שאח"ז כדי לשאת ע"י שכיבתו על צדו את עון יהודה וישראל:

הנה נתנו עליך עבותים, כמ"ש לקמן (ד' ח') והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך ואחר שהוא בחטאם, דומה כאילו הם נתנו עליך עבותים ולא תצא בתוכם, ואף אם הם יבואו אליך:

ולשונך אדביק אל חכך, ולא תהיה להם אף לאיש מוכיח הגם שלא תדבר דברי נבואה רק דברי תוכחת השכל גם באופן זה לא תוכיח כי בית מרי המה ובודאי לא ישמעו תוכחות:

ובדברי אותך שהוא אחר שתגמר המעשים שנצטוה לעשות בסי' ד' ובסי' ה', אז אפתח את פיך, אולם אז לא תוכיחם כאיש מוכיח תוכחת מוסר משכלו, רק תאמר אליהם מאמר קצר, כה אמר ה' השומע תוכחת מוסר יזכה שישמע כי חיה יחיה, והחדל משמוע מוסר, יחדל מן העולם זאת אמר ה':