יחזקאל פרק י״ז

חוד חידה — הנבואה שבענין בלשון חידה הוא שהוא מדמה את נ"נ לנשר ואת מלכי יהודה לצמרת ארזים:

ארך האבר — כמו כנף אל"א בלע"ז לשון אחר כמשמעו לשון אברים ממש:

הרקמה — נוצתו נאה ומצויירת:

את צמרת הארז — כל נוף האילן בלע"ז צימא הוא משל שהגלה את יהויקים וגבוריו:

את ראש יניקותיו קטף — גדולתו ומלכותו השפיל, יניקותיו כמו ענפיו:

ויביאהו אל ארץ כנען — אל ארץ תגרים הוא בבל:

ויקח מזרע הארץ — את צדקיהו בנו:

בשדה זרע — בירושלים בעיר מלוכה:

קח על מים רבים — נשרש על מים רבים, כלומר נתן לו גדולה וממשלה על סביביו:

צפצפה — מין אילן ערבה שענפיו מרובים שאלק"א בלע"ז:

סורחת — כמו (שמות כ״ו:י״ב) וסרח העודף גדולה:

שפלת קומה — לעבוד למלך בבל:

דליותיו — זמורותיו:

אליו — אל מלך בבל:

תחתיו — תחת מלך בבל:

בדים — מוטות:

ותשלח — ותגדל:

פארות — ענפים רבים:

ויהי נשר אחד — מלך מצרים:

כפנה שרשיה — לשון רעבון כמו לשוד ולכפן (איוב ה) רעבו ונתאוו שרשי הגפן הזאת לאותו הנשר תוספות ויש משמע כפנה כמו אספה והוא הפוך ובדברי רבותינו יש מן הדומה לו שקורין לאסיפת העם כנופיא וכפנא הוא כמו כנפה אמאש"א בלע"ז:

ודליותיו שלחה לו — ושלוחיה שלחה לו לבא אליה ולהשקות אותה:

מערגות מטעה — מהעוגיות מים שעשה לו הנשר הראשון:

אל שדה טוב וגו' — כלומר ועל חנם עשתה זאת כי אל שדה טוב היתה שתולה:

לגפן אדרת — לגפן תקיף:

אמור — כל האלפא ביתא במקרא זה ותמיה אני כי ארנו נמנה במסורת:

ינתק — הנשר הראשון:

את פריה יקוסס — כמו יקוצץ הם בני צדקיהו ששחטן לעיניו:

טרפי — עלי פוייליי"א בלע"ז:

ולא בזרוע גדולה ובעם רב — יבא הנשר השני לעזרתה:

למשאות אותה משרשיה — לנוכח העוקרות ומסיעות אותה משרשיה:

והנה — עתה שתולה כרצונה:

התצלח — איפשר שתצלח זו שבגדה במי שנטעה ראשון:

מה אלה — מה החידה הזאת ופירשה להם:

ויקח את מלכה ואת שריה — הם צמרת הארז יהויקים ושריו:

בבלה — היא עיר הרוכלים:

מזרע המלוכה — צדקיהו:

אילי הארץ — שרי הארץ:

לעמדה — למען יתקיים:

בשפוך סוללה — כשיבא נבוכדנצר וישפוך סוללה על ירושלים:

להכרית נפשות רבות — להרוג את בני העיר:

נתן ידו — הבטיח באמונה ונשא ידו בברית:

ונתתיו בראשו — הוא סמוי עיניו:

ופרשתי עליו רשתי — כמו שפירשתו למעלה בתחילת הספר (לעיל יב) שזימן צבי להלוך על גג המערה:

ונשפטתי — ואתווכח עמו:

ואת כל מברחיו — כתרגומו וית כל גיברוהי ומנחם חברו עם ברח דודי (סוף ש"ה) וכה פתרונו ואת כל הבורחים:

בכל אגפיו — בכל כנפיהם כלומר בכל כחם בחרב יפולו:

יפרשו — שרונאפנדו"ן בלע"ז:

ונתתי — כתרגומו ואקיימיניה. ולקחתי אני. את מלך המשיח:

רך אקטוף — אין דרך להרכיב אלא מן הרך שגדל אשתקד שקורין גרייפי"א בלע"ז:

ותלול — לשון תל שדרך תל להיות גבוה ותלול אומנצלי"ה בלע"ז:

תשכונה — דגשות הנו"ן משמש תחת נו"ן שנייה כאלו כתוב תשכוננה:

השפלתי עץ גבוה — את הכשדים שהיו מושלים בישראל:

הובשתי עץ לח — צדקיהו וזרעו:

והפרחתי עץ יבש — יהויכין שגלה בלא בנים יוליד בבבל את זרובבל והוא יהיה פחת יהודה למשול:

חוד חידה ופתרון החדה יהיה משל אל בית ישראל :

הנשר הגדול, הוא מלך בבל שהוא דומה כנשר שמגביה עוף על כל העופות והוא מלך בעופות ולכן הגביה עוף למרום הרי הלבנון על ראש הארזים הרמים, וצייר אותו בד' תארים, א. גדל הכנפים, שהנוצות של האבר שבם יעוף הם גדולים וארוכים שעי"כ יעוף בקל, ב. שהאבר של הכנף שבו מחוברים הנוצות הוא ארוך, ג. שגופו ואיברו מלא נוצה, ד. אשר לו הרקמה נוצות יפות מצוירות בכל מיני גוונים והנמשל א. שיעוף בקל לאפסי ארץ. ב. שהאבר ארוך מורה על הכח והעצמה, [משא"כ בנשר השני שיזכיר אח"ז לא הזכיר ארך האבר כי פרעה לא היה בו כח ועצמה], ג. שהוא מלא הנוצה היינו שארצו מלא אנשים והמונים (משא"כ את הנשר השני צייר ברב נוצה, שי"ל רב עם ואינם ממלאים מלא ארצו), ד. שי"ל הוד והדר וכל משכיות החמדה שזה משל הרקמה (שלא נאמר ג"כ בנשר השני), והנשר הזה שהוא נ"נ בא אל הלבנון ויקח את ראש הארז דהיינו שהגלה את יהויכין שהוא ראש האומה ואת השרים והגבורים:

את ראש יניקותיו קטף, היונקות הם הבדים העולים בצדי הארז שיונקים ממנו, שזה משל על השרים וחורי יהודה והחרש והמסגר שהגלם מא"י, ויביאהו אל ארץ כנען, ר"ל ארץ כשדים שמתקבצים שם הכנענים והסוחרים, ושמו בעיר רוכלים היינו בבבל כאילו נמסר שם ליד הרוכלים הנושאים אותו מבית לבית, כי השתמשו בהם שם לצרכיהם איש ואיש בביתו:

ויקח מזרע הארץ ר"ל שלקח את מה שראוי להרכיבו באילן אחר שזה נקרא זרע באילנות, ויתנהו בשדה זרע היינו שהרכיבו בזרע אחר, קח על מים רבים לקח מזרע הארץ שהיה תחלת גדולו על מים רבים, צפצפה שמו, ושם אותו והרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה הגדלה בהרים בלי מים, והנמשל שלקח את צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והמליכו שיהיה תחתיו שבזה הרכיבו בשדה זרע שיהיה מולך תחת ידו כענף המורכב שהוא כפוף תחת האילן שיונק ממנו והגם שבבבל גדלו ערבים [כמ"ש על נחל הערבים ישאום, על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו] הרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה גרוע, ר"ל שתחת רוב השפע שהיה לו בא"י השכינו באופן שיהיה חרב ויבש וישכן חררים בלא טובה וברכה:

ויצמח, הזרע המורכב בהצפצפה צמח ויהי לגפן, תחת שהיה ארז אדיר התהוה ממנו גפן והגפן לא תהיה גבוהה רק סורחת שפלת קומה שקומתה תסרח בארץ עד שתהיה שפלה מתפשטת ברוחב לא בגובה, כמ"ש ואת אילי הארץ לקח להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא, שלקח את הגבורים לבל יהיה עוד ארז אדיר רק יהיה כגפן שנושא פרי ואינו חזק, ר"ל שיתן לו מס הרבה ולא יהיה תקיף במלכותו רק יהיה כפוף ונכנע, לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו שהדליות שהם הענפים המתנשאים לרום יושפלו ויפנו אל הצפצפה וגם השרשים יהיו כפופים תחתיו, כמ"ש לשמור את בריתו לעמדה ותהי לגפן ותעש בדים אבל היא היתה לגפן בפ"ע בלתי מורכב, עד ששלחה בדים (שהוא הענף היוצא מן האילן סמוך לשרשו בשוה עם האילן והיא חזק ועב), ותשלח פראות ענפים עושים פרי ר"ל שצדקיהו התחזק במלכותו:

ויהי נשר אחד, הוא פרעה מלך מצרים שהיה ג"כ גדל כנפים (ולא ארך האבר כנ"ל (בפסוק ג')) והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו שרשי הגפן התאוו לינק ולהתחבר אל הנשר השני, ושלחה לו דליותיה כדי שישקה אותה מערגות מטעה, שתחת שהנשר הראשון כפף את הדליות שיהיו סרוחים בארץ, ומנע ממנה המים להיות מתחברת עם הצפצפה, חשקה בנשר השני ששם תרים דליות ושם תשתה מים רבים, היינו שחשב שע"י פרעה ירים ראש, וישבע שובע שפע וברכה:

אל שדה טוב היא שתולה, (השתילה באילנות היא מה שיעקור האילן ממקומו וישתלנו במק"א) רצה לשתול הגפן אל שדה טוב, אל מצרים, ששם ימצא מים רבים, היינו לצאת מרשות נבוכדנצר אל רשות פרעה כדי לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת, ר"ל שיהיה מלכות בפ"ע, ושלא יהיה כפוף ומשועבד לנבוכדנצאר:

אמר וכו' תצלח וכי תצלח? הלוא את שרשיה ינתק הנשר הראשון הלא ינתק את השרשים, ופריה יקוסס ויבש וגם עליו הלחים, יבשו ר"ל שיעקר הממלכה ויכרית כל אנשיה, ולא בזרוע גדולה שא"צ לו לזה כח גדול ויד חזקה למשאות אותה (ר"ל להעתיק אותה) משרשיה, כי פרעה לא יבא למו לעזרה ובקל יכבוש אותם ויחריב את ירושלים:

והנה שתולה התצלח מוסיף לאמר שהגם שלא יבא הנשר לעקרה, הלא אחר שהיא שתולה, שנעקרה ממקום זה ונשתלה במק"א וכי אפשר שתצלח כיון שאינה במקומה, הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש כי הרוח יעקרנה, ומוסיף עוד שגם בלא רוח הקדים גם אם תעמוד על ערוגת צמחה תיבש, כי אין לה כח להתקיים, וכמו שיבואר הנמשל אח"ז:

אמר אל בית המרי את הנמשל, הנה בא מלך בבל ירושלים הוא נמשל הנשר הגדול שבא אל הלבנון, ויקח את מלכה הוא מ"ש ויקח את צמרת הארז, ואת שריה הוא מ"ש את ראש יונקותיו קטף, ויבא אותם אליו בבלה הוא מ"ש בעיר רוכלים שמו:

ויקח מזרע המלוכה הוא מ"ש ויקח מזרע הארץ, ויכרת אתו ברית הוא מ"ש ויתנהו בשדה זרע, ואת אילי הארץ לקח הוא מ"ש צפצפה שמו:

להיות ממלכה שפלה הוא מ"ש ויהי לגפן סורחת, לבלתי התנשא הוא מ"ש שפלת קומה לשמור את בריתו לעמדה הוא מ"ש לפנות דליותיו אליו:

וימרד בו הוא מ"ש ויהי לגפן ותעש בדים, וישלח מלאכיו מצרים זה באור המשל של הנשר השני לתת לו סוסים ועם רב הוא מ"ש להשקות אותה מערוגות מטעה, היצלח, ר"ל וכי יצלח? הלא לא יצלח משני טעמים, א. הימלט העשה אלה, הלא נבוכדנצר ילחם אתו ויכבשנו, הוא מ"ש הלא את שרשיה ינתק ב. והפר ברית ונמלט שאף אם לא ילחם עמו לא ימלט מצד שהפר ברית וה' יענישהו הוא מ"ש במשל על ערוגות צמחה תיבש:

חי אני, ופי' מ"ש הימלט העושה אלה, כי נבוכדנצר יבא עליו למלחמה ובבבל ימות:

ולא בחיל גדול, ר"ל פרעה לא יעזרם בחיל גדול בעת שישפך נבוכדנצר סוללה להכרית נפשות וזה פי' מ"ש במשל ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה שכוונתו שנבוכדנצר לא יהיה צריך לזה זרוע גדולה, כי גם פרעה שהוא הנשר השני לא יבא בזרוע גדולה לעזרו:

ובזה אלה, עתה מפרש והפר ברית ונמלט, שאחר שבזה אלה והפר ברית ויתר מזה והנה נתן ידו שגם כבר הניח ידו מן המלחמה, ר"ל אחר שנשקעה העיר, ובכ"ז וכל אלה עשה כי עמד במרדו ורצה לברוח מצרים, ואיך ימלט וז"פ מ"ש במשל והנה שתולה התצלח, איך יצלח בעת יעקר ממקומו לברוח למצרים:

ופרשתי בעת שברח דרך המערה נזדמן צבי להכשדים שפרשו עליו רשת ועי"כ נתפס צדקיהו במצודה :

ואת כל מברחיו החיל שיברחו אתו, בכל אגפיו כל נשיו והנלוים אתו יפלו בחרב כנ"ל למעלה:

(כב-כג) כה אמר ה' נבא שאח"כ יקח מצמרת הארז ויתן לו שיהיה לו מציאות בפ"ע שהוא מה שאויל מרודך יוציא את יהויכין מבית הכלא, ואח"כ מראש ינקותיו רך אקטף הוא זרובבל בן שלתיאל מזרעו, ושתלתי שיועתק מבבל לא"י ושמזרעו יצא צמח לבית דוד להקים ניר לדוד באחרית הימים:

וידעו, כולם ידעו שהיה הכל בהשגחה, שהשפיל את צדקיהו שהי' עץ גבוה ולח והגביה את יכניה שהיה עץ שפל ויבש, כי נכתב עליו בדת בבל שלא יצלח מזרעו מושל על בית ישראל (כמ"ש בירמיה כ"ג), אני ה' דברתי ועשיתי, נגד מ"ש (בפסוק כ"א) אני ה' דברתי, אמר פה דברתי ועשיתי, כי הטובה כשידבר אותה לא יחזור ממנה, ועם הדבור נעשה המעשה ונגמר, לא כן הרעה שעם הדבור אינו נקשר המעשה כי יצפה שישוב בתשובה ושתבוטל הגזרה: