מסכת נדה דף ל״ח עמוד א׳

אף ימים הראויין לספירת סתירת זבה בימי זיבה דלעולם היא טהורה עד שתשפה שהרי כל ימיה ראויין לכך שאם תספור ששה ותראה סותרת הכל ונמצאו הימים הבאין ראויין לספירה והא דתניא בימי נדה נדה היכא דאתחיל קושי מימי נדה אבל אתחיל בימי זיבה כל מה שיאריך הקושי טהורה:

ועוד ארבעים וחמשים יום קס"ד לגמרי מטהר לה ר"מ מזוב ומנדות:

בימי נדה נדה וה"ק ר"מ כמה הוא קשויה שלא תבא להתחייב בקרבן ולספירת נקיים ארבעים וחמשים יום ומיהו בכל הני ארבעים כי שלמי ימי זוב ומטו ימי נדות טמאה נדה וכי הדרי שלמי ז' ימי נדות ומטו ימי זוב טהורה:

זבה גדולה ראתה שלשה רצופין בתוך י"א יום טהורה מספירת נקיים ומקרבן אבל לא ראתה אלא יום אחד צריכה לשמור יום כנגד יום דכי כתיב דמה דדרשינן ולא מחמת ולד בזבה גדולה כתיב דכתיב בההוא קרא ימים רבים ואם משך קשויה יותר מאחד עשר יום שנכנסה לימים שראויים לנדה טמאה:

ימי וכל ימי זוב טומאתה וגו' ומינייהו נפקא לן זבה קטנה בשילהי מכילתין בשמעתא בתרייתא:

קשיא לתרוייהו דאמרי זבה גדולה וקטנה הוא דמטהר ולד אבל אם יאריך אחריהן טמא:

בימי זיבה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

יש מקשה שהיא רואה:

להיות בהן זבה גדולה רש"י פירש לאפוקי י' וי"א דאינה ראויה להתחיל בהן זבה גדולה ור"ח פירש לאפוקי יום ראשון ויום שני של י"א דאינה ראויה עדיין להיות זבה גדולה אם לא תראה יום ג':

מאי דעתיך משום נפלים תימה דבלאו נפלים מצינן לאשכוחי יותר מק"נ כגון יהודה וחזקיה ואחר הולד השני תספור שמונים לנקבה ושבעה ימים לנדה ושני ימים אחרי כן וי"ל דלא שכיח וא"ת והלא בלא קושי משכחת כל ימיה שלא תהא זבה כגון שהפילה אחר פ' לנקבה וז' לנדה וב' ימים אחר נדה ובשלמא בסמוך גבי יש רואה ק' ימים איכא למימר דבחד ולד מיירי אי נמי בבן קיימא אבל הכא מיירי בנפלים מדקאמר אין קושי לנפלים ויש לומר דלא מיירי ביולדת בלא קשוי:

שיפורא גרים פירוש שופר שתוקעין בר"ח בקדוש החדש תשיעי של עיבורה ואם תאמר והיכי מוכח דחדש לבנה גרים דילמא חדש תשיעי של אחר ח' חדשים של שלשים יום להריונה גרים אפי' הוא מתחיל באמצע חדש הלבנה וי"ל דאם כן הו"ל למימר דיה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש המבורר דהיינו חדש הלבנה וקאי ש"מ אמתני' כמו אברייתא א"נ משום דברייתא מוכחא דיולדת למקוטעים כדקתני אפילו בתחלת ט' ילדה וליום אחד לא הוה קרי חדשה אבל אחדש לבנה קרי שפיר חדשה אפי' יום אחד (כו') אי נמי מסיפא דברייתא מוכיח דע"כ חדש לבנה גרים דקתני אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפי' ילדה בסוף ט' כו' והיאך יכולה לידע דקשתה שנים בט' אי לא דמיירי בחידושה של לבנה דנהי דהיכא דילדה בסוף ט' יכולה לידע כגון שילדה לרע"ג ימים לשמושה דאז מתחיל תשיעי שלה שלשים יום לפני לידתה דהזרע לא נקלט עד יום ג' לשמושה דאי נקלט יום ראשון היתה יולדת לרע"א לשמושה דאין הולד משתהה יותר דלא קי"ל כרבה תוספאה דפרק הערל (יבמות דף פ:) מ"מ מדקאמר אפי' ילדה בסוף ט' משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז אי אפשר לדעת אם קשתה ב' ימים בט' בצמצום דאי קשתה בר"מ וברמ"א וברמ"ב משמושה שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש וא"כ לא קשתה אלא יום אחד בחדש ט' ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג שנקלט הזרע ביום התשמיש א"כ ג' ימים קשתה בחדש ט' אלא ודאי שיפורא גרים ונראה דלרבי יהודה שיפורא דט' חדשים גרים ואם נתעברה בסוף החדש יולדת בתחלת תשיעי דאי בעינן שמונה הראשונים שלמים א"כ כי נתעברה בסוף החדש שיפורא דט' הוה ליה עשירי אא"כ נתעברה בתחלת החדש:

והא אמר שמואל כו' לא מצי למימר דרבי יהודה בנפלים איירי מדנקט שמיני ותשיעי ולא נקט ג' וד' אי נמי מדקתני ילדה:

קמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם הא דמשמע מהכא דאם יאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם הויא נדה, והדוקא בנפלים משום דאין קושי לנפלים אבל בולד חי אפילו לכשתמצא לומר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא הויא זיבה משום דאין לך קושי גדול מולד וקושי רחמנא טהריה.

כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב. פירוש לפי שהכל הולך אחר הרוב ואע"פ שלא נעשת זבה אלא בצירוף יום א' של חדש תשיעי כיון שרוב ראייתה בשמיני היתה ואין ולד מתעורר לצאת אלא בחדשו שמע מינה האי לאו דם קושי של ולד והילכך אפילו ילדה בתחלת שמיני כלומר שלא שפתה כלל עד שילדה הרי זו יולדת בזוב אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אע"פ שהתחיל הקושי קודם חדשה אין זו ראיה שיהא קושי שלא מחמת ולד אלא כיון שרוב ראייתה היתה בחדשה אין זו יולדת בזוב, ואע"פ שלא ילדה אלא בסוף תשיעי, כלומר בין שילדה מיד בין שהאריך הקושי עד סוף תשיעי אבל אם שפתה בינתיים ואפילו לא ראתה דם בשופי הרי זו יולדת בזוב שהשופי ראיה על הקושי שלא היה מחמת ולד דחדשה דר' יהושע כארבעים וחמישים דר' מאיר וכשבועים דר' יוסי ור' שמעון וכי היכי דלדידהו אם קשתה ולבסוף שפתה ואפילו תוך זמן זה הרי זו יולדת בזוב אף לר' יהודה אם שפתה בנתים הרי זו יולדת בזוב שלא נתנו חכמים זמן אלא לתחלת הקושי. וכן כתב מורי הרב ר' יונה נ"ר וכן פר"ח ז"ל וז"ל אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו קשתה כל החדש כולו ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב עד כאן. ורש"י ז"ל לא פירש כן אלא אפילו שפתה כל חדשה ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב שכל מה שתקשה בתוך חדשה כודאי מחמת ולד משוי ליה ר' יהודה ובלבד שלא תראה דם בשופי כלומר שלא תראה שלשה ימים רצופים הא ראתה שלשה ימים רצופים שופינעשת בכך זבה גמורה.

אמר רב אדא בר אהבה בריה דרב יצחק שמע מינה קסבר ר' יהודה שיפורא גרים. כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידת הולד ומשעת כניסתו ראוי הוא לצאת דיולדת היא למקוטעים ולד חי דאי לא תימא הכין היאך תולין קושי זו בולד חי והלא לא היה הוא ראוי לצאת ולחיות ואילו נתעורר לצאת ויצא ודאי מת ואין קושי לנפלים וא"כ היאך מטהרין אותה כשהתחילה להקשות בתחלת תשיעי. וקשיא לי דאם כן למה אמרו כן גבי הא דר' יהודה יותר מדר' מאיר ור' יוסי ור' שמעון דהא לדידהו נמי הא מטהרין קושי שהתחיל ארבעים וחמשים או שבועים קודם לידה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא ה"ל לרב אדא למימר אלא מדברי כולם נלמוד דיולדת למקוטעים. ועוד קשיא לי דאמאי נקט כי האי לישנא לימא בהדיא שמע מינה ר' יהודה יולדת למקוטעין ועוד דשיפורא לא שייך אלא בר"ח של לבנה שב"ד מקדשין אותו ואי חדש תשיעי שלה דוקא, פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש של חדשי השנה ועוד דאם איתא דאין לטהר אלא קושי שראוי הולד לצאת בו ולחיות א"כ היכי מטהר ר' מאיר ארבעים וחמישים יום והא לכ"ע בן שמונה אינו חי ואין קושי לנפלים ור"מ ה"ק בהדיא דאין קושי לנפלים כדאיתא בכריתות דלעיל דאמר להו לרבנן מאי דעתיכו משום נפלים אין קושי לנפלים. אלא שאפשר לומר בזו דשמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ונשתהה עד תשיעי. ויש לפרש דמדקתני דייה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או דייה חדש אחרון א"נ דייה שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו שלה כלומר כל החדש משעה שנתקדש בב"ד ראוי לה ללדת ולד חי, ולא מפני שהוא מטהר דם הקושי משנכנס חדשה קא דייק, דהא ר"מ נמי מטהר אפילו מ' ונ' יום אע"פ שאילו יצא באותה שעה לא היה חי אלא מדקתני דייה חדשה קא דייק דחדש הלבנה קאמר, ומדקתני קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה, קא דייק דיולדת היא למקוטעים דהכי קאמר קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה או אפילו בסוף תשיעי ילדה, אלמא שופר של ב"ד שמקדשין את החדש גורם, דפעמים שאין תשיעי שלה תופס מן החדש אלא שני ימים ואפילו הכי מטהרים דם קושי שלה כלומר שאינו נפל אלא ולד חי, ופעמים שתשיעי שלה כבר יצר רובו עד שלא יגיע שופר של ר"ח הלבנה ואפילו הכי אם קשתה שנים קודם ראש חדש ואחר בתחלת החדש הרי זו יולד בזוב, לפי שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אלא אם כן הגיע שופר של ר"ח הלבנה והיינו דאמרינן שמע מינה שיפורא גרים. וכענין הזה מצאתיה בגמרא דבני מערבא ביבמות בפרק החולץ (הל' י"א) גבי היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה ג' חדשים דגרסינן התם תמן תנינן כמה היא קישויה ר"מ אומר אפילו מ' ונ' יום ר' יהודה אומר דייה חדשה וכו' ר' יוסה בשם ר' בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים דלכן ניתני שלשים יום ר' יוסא בר בון בשם ר' בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלמים דתנינן דייה חדשה. פי' ר' יוסי דייק להפך מדקתני דייה חדשה ולא קתני שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו צריך להיות שלה כלומר שיאכל חדש כולו הולד עד שיצא שאילו כן נתני ל' יום דמשמע כל שנתקשית ל' יום ואפילו התחילה להתקשות באמצע שמיני וילדה באמצע תשיעי ור' יוסי לא שמיע ליה ברייתא דקתני קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחילת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב אי נמי דמפרש לה הכין קשתה יום א' בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא ילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב וכי קתני אפילו לרבות ילדה בסוף תשיעי כלומר וכ"ש אם ילדה בתחלת תשיעי אלא הכי קאמר וקשתה שנים בתחלת תשיעי או אפילו קשתה כל חדש תשיעי וילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב ואפילו דקתני לרבות הקשוי בה ומיהו. ומיהו בגמרינן דדיקי מינה שמע מינה שיפורא גרים ויולדת למקוטעים לא משמע הובריתא הכין ובריתא היא דמכרעה להו והיינו דלא דקו לה ממתני' בלחוד דקתני דייה חדשה כדדייק לה ר' יוסה דירושלמי אלא מן הברייתא דקתני קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי. כנ"ל.

אפילו ימים הראוין לספירת סתירת זבה פי׳ ואין לדבר קצבה דכל שסותרת אפי׳ בשביעי אין ימי נדה באין וכדמפרש״י ז״ל והא דאמרינן בסמוך בשלמא לרב משכחת לה כדרב אדא בר אהבה ק״ל דהא לרב אפי׳ טפי מחמישים נמי וכדאמרן דכל שהתחלה להתקשות בימי זיבה כל הימים הבאים אח״כ ראויים לספירת סתירת זבה וי״ל דלמאי דקס״ד השתא בקושיין דלרב ארבעים וחמישים לאו דוקא אלא ה״מ אפילו טובא כדאמר׳ בעלמא אלא דנקט חמישים משום דלא שכיח דתקשי טפי לר״מ ולפום הא לא מתרצין לעיל בדרב חסדא דכל היכא דמניינא לאו דוקא אין לדקדק במאי דנקט ארבעים וחמישים וכדפריש׳ במס׳ שבת וכדמוכח בשמעת׳ קמיתא דערובין ושמעינן מכולה סוגיין דאפי׳ לרב אין קושי מטהר אלא בזיבה אבל מודה הוא דבימי נדה נדה וכדפרש״י ז״ל ודוחק לומר לרב לאפוקי מדלוי קאתי ולא למעוטי בימי נדה אי בעי סוגיין בתר דאהדריה ר׳ יצחק לעיל דלמה לן לדחוקי כולי האי ועוד לקמן במתני׳ ומתנית׳ דמקשה בתוך שמונים תניא הכי להדיא דבימי נדה טמאה לדברי הכל ואין קושי מטהר שם ובודאי שלא נעלמה הבריתא ההיא מרב דהא פי׳ דמחלוקת ר״א ורבנן היא אלא ודאי כדאמרן.

יש מקשה מאה וחמישים יום וכו׳ דלאו הכי נמי משכחת שאין זבה גדולה עולה אעפ״י שראתה כגון שנתעברה בימי טהר נקבה ואחרי כן הפילה בימי נדה וחזרה ונתעברה וכן לעולם אלא דהכא בעי לאשמועינן שאין קושי לנפלים כדמפ׳ בסיפא.

יש מקשה כל ימיה פי׳ דלסופי לידה טובלת ומתעברת ולסוף פי׳ באין ימי נדה וזיבה ומקשה חמישים וכן לעולם בנפלים.

יש רואה מאה יום פי׳ רואה הכי דם בלא קושי בכל יום לאפוקי למ״ד א״א לפתיחת הקבר בלא דם פי׳ שאם כדבריו הרי נעשית זבה גדולה בראית תחלת פ׳ קודם שילדה דהא בימי זיבה הוה קיימת וכבר ראתה ב׳ ימים בלא עת וא״ת ואפילו יהא כאן דם בפחיחת הקבר למה תהא זבה והא אין לך קושי גדול מלידה ודם זיבה בקושי טהור וי״ל דהכא בנפלים עסקינן כההיא דלעיל ועלה קיימי ואין קושי בנפלים.

דיה חדשה פי׳ שאין הולד מתעורר להוציא חיילותיו אלא בחדש התשיעי.

ואפי׳ בתחלת תשיעי ילדה פי׳ בלא שום שופי בעולם הרי זו יולדת בזוב לפי שלא הי׳ עיקר הקושיא בחדשה דבתר רובא דיומי שדינן לה.

אבל קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב. פרש״י ז״ל ואפי׳ בסוף תשיעי ילדה שהיה כל החדש התשיעי בשופי חוץ משני ימים הראשונים שהיו בקושי אפי׳ הכי אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דאיכא שופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי עכ״ל ולהאי פי׳ ודאי אתי שפיר לישנא דאמרינן בסמוך דסבר ר׳ יהודה שיפורא גרים לומר שחדשה גורם ואין הדבר תלוי בשופי כלל דכל שקשתה בחדשה לעולה דם הקושי טהור ואפי׳ יש לה שופי בלא דם וכל שהקושי קודם חדשה לעולם טמא אפילו אין לה שופי והשתא אתי שפיר דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר שאין בכל התנאים שהקיל והחמיר כן וא״כ פליג ר׳ יהודה אכולה מתני׳ ואפי׳ ארישא דר״א ור״י דאית להו שופי לטמא בדם הקושי במעת לעת או בלילה ויום וי״ל דנטר ר׳ יהודה עד דסיימו כליה עניינא דקושי ופליג אכלהו. ויש מפרשים דכל שיש לה שופי סמוך ללידה אפילו ר׳ יהודה מודה שהיא טמאה דודאי לא מחמת הולד הוא וכדרהיט כלהו פרקין ולא מסתבר דאיכא דפליג בה והא דקתני ואפילו בסוף תשיעי ילדה היינו שהאריך לה הקושי בלא שופי כל חדשה וקמ״ל שהכל טהור דכלהו חיילות שבחדשה ודאי מחמת הולד נינהו דשיפורא גרים לה לרבות חיילות וכן פי׳ ר״ח ז״ל וכן ה״ר יונה ומקצת רבותי׳ בעלי תוס׳ האחרונים ז״ל ולפי זה הא דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר רבותא דידיה היינו דלהחמיר דאלו בלהקל דהיינו באריכות ימי הקושי בחדשה הא ר״מ ור׳ יוסי שמקילין יותר עד מ׳ ור׳ אלא ה״ק ויש בדבר להקל כדברי חברי ורבותי וגם יש להחמיר עליהם והדעת מכרעת כפי׳ זה דלא לבטולי דין שופי הסמוך ללידה אבל לשון הגמ׳ מכריע כפי׳ הראשון.

ולענין פסק בזמן הזה לא נפקא לן מידי דכיון דקי״ל הקושי דימי נדה טמא אין לנו שום קושי טהור בזמן הזה שמא בימי נדה הוא דבנות ישראל אין להן חשבון עכשו אלא כולן דנות עצמן זבות לחומרא ואינן יודעות אימתן בימי לידה וכיון דכן לענין קושי יש להן לתפוס להחמיר וזה ברור.

כבר ביארנו שהקושי לא סוף דבר שהוא מטהר בימי זיבה גדולה ר"ל בימי זיבה הסמוכים לנדתה שראתה בהן שלשה מחמת קושי אלא אף בימי זיבה קטנה כגון שראתה עשירי ואחד עשר שאין להן שלישי להצטרף לזיבה גדולה הקושי מטהר ואין צריכה שמור ולא עוד אלא אף בימים הראויים לספירה ר"ל כשסופרת שבעה נקיים אלא שהקושי סותר בו את יומו כמו שהתבאר ואפילו סתרה מנינה בראייה שלא מחמת קושי וחזרה וספרה אין ראיית הקושי מטמאה בה עד שתשלים ספירתה הא כל שהשלימה ספירתה חוזרת לפתח נדותה אע"פ שלא טבלה ואין הקושי מטהר בה כמו שביארנו מעתה יש מקשה שכשתצטרף ימי קשויה עם ימי טהרה שבה אתה מוצא אשה שרואה מאה וארבעה עשר יום רצופים בלא זיבה גדולה שתים קודם זמן נדות ושבעה של נדות ושנים שאחר נדה וארבעה עשר של קשוי ושמונים של נקבה ושבעת ימי נדה ושתים לאחריהן וא"ת אף בכל ימיה כן וכגון שנתעברה בתוך ימי מלאת וקישת סמוך לשמונים והפילה אין זה כלום שאין קשוי מטהר בנפלים ויש רואה מאה יום בלא קשוי ואין זיבה גדולה עולה בהן שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים אחריהן ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים אחריהן ואע"פ שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ונמצא יום הלידה שלישי לזיבה אין לך קושי גדול מולד ומ"מ בנפל שאין בו קושי אי אתה מוצאה אלא לדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר ביארנו שבזמן הזה אין שום קושי מטהר שמא בימי נדה הוא:

זה שאמרו במשנתינו בענין הקושי דיה שאינו צריך לנו לענין פסק אני מעירך בביאורה מעט והוא שאמרו ר' יהודה אומר דייה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר ר"ל שפעמים שמטהר כל החדש ופעמים שאינו מטהר כלום כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי הרי זו יולדת בזוב מפני שהוא סובר שהכל הולך אחר הרוב ואחר שקשתה שנים בסוף שמיני שאין קשויו מטהר אין אחד שבתחלת תשיעי מטהר אע"פ שהוא גורם לזיבה קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אין זו יולדת בזוב אע"פ שתתחיל הקושי קודם חדשה ואפילו לא ילדה עד סוף תשיעי ופירשו הגאונים שהאריך הקושי עד סוף תשיעי וילדה שאם שפת בנתים אף ר' יהודה מודה שיולדת בזוב היא ואין נראה כן שאם כן מאי אפילו אלא אפילו שפתה כל שלא ראתה שלשה ימים בשופי ולמד שאע"פ שהשופי סמוך ללידה לא נטמאנה בדם הקושי שעבר הואיל ובתשיעי היה והוא שאמרו שמע מינה קא סבר ר' יהודה שיפורא גרים כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידתה ותיכף שתקעו בית דין שופר לקדש את החדש הוא זמן לידתה וכל קושי שבה מחמת לידה היא וטהור אע"פ שיש שופי אחריו ומשום דסבירא ליה יולדת לתשעה יולדת למקוטעים אף ולד חי שאם לא כן היאך תולין קושי זה בולד חי והרי לא היה ראוי לצאת בהיות ואם נתעורר לצאת נפל הוא ואין קושי לנפלים אלא שהוא סובר שאף יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וגדולי הדור מקשין בה והלא אף לר' מאיר משהתחילה להתקשות תוך חמשים יום דנים אותה בקושי לידה וכן לר' יוסי ור' שמעון בשני שבתות וא"כ אף לדבריהם יולדת למקוטעים היא והיה לו לומר מדברי כלם נלמוד יולדת לתשעה יולדת למקוטעים ונראה לי שלא נאמרה אלא מצד שר' יהודה מטהר אף בשופי בא אחריו הא לר' מאיר ור' יוסי הואיל ובשופי בא אחריו מטמאין אין זה קושי לידה מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר קושי הבא אחריו וכן הקשו אם איתא שאין לטהר אלא קושי שראוי הילד לצאת בו חי היאך מטהר ר' מאיר ארבעים וחמשים יום שהרי בזמן זה בחדש שמיני הוא ובן שמונה נפל הוא ואין קושי בנפלים אף לר' מאיר כדאיתא בהדיא בסוגיא דלעיל ותירצו בה שמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ובר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי ואף זו שוה לדברינו שאינו קרוי קושי מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר הקושי הבא אחריו ומ"מ הם באים לחקור מה הוצרכו לשנוי לשון לומר שיפורא גרים לימא בהדיא שמע מינה קא סבר ר' יהודה יולדת לשבעה יולדת למקוטעים ועוד דשיפורא לא שיך אלא בראש חדש של לבנה שבית דין מקדשין אותו ואי חדשה דוקא פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש ומתוך כך הם מפרשים דמדקתני דיה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או חדש אחרון או שלשים יום ודאי מחדש הלבנה קאמר והא דדייק דיולדת היא למקוטעים לאו ממתניתין דדייה חדשה קאמר דאפשר לפרשה בכל החדש כלו אלא מברייתא דייק דקאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה דהכי קאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה לאלתר או בסוף תשיעי ומדקאמר הכי בילדה לאלתר שמע מינה שיפורא גרים כלומר שאפילו אין תשיעי שלה תופס מחדש הלבנה אלא שני ימים דם קשוי הוא וולד חי ואם יצא רוב תשיעי שלה קודם חדש הלבנה אפילו הכי אם קשת שנים קודם ראש חדש ואחד בתחלת החדש הרי זו יולדת בזוב שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אא"כ תגיע חדש הלבנה וזהו לשון שיפורא גרים וזהו שאמרו בתלמוד המערב שבפרק החולץ ר' יהודה אומר דיה חדשה ר' יוסה בשם ר' בא זאת אומרת אשה יולדת למקוטעין דלא כן ליתני שלושים יום ור' בון אומר אינה יולדת אלא לשלשים דתנינן דייה חדשה כל החדש ולא שמיע ליה לר' בון בריתא דקשתה אחד וכו' אי נמי שמיע ליה ומפרש לה קשתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא בסוף תשיעי ולענין לידת מקוטעים מיהא הקשו לו מדאמר שמואל אין אשה מתעברת אלא לילד לרע"א או לרע"ב או לרע"ג והם תשעה חדשים שלמים משלשים שלשים יום שהם מאתים ושבעים יום אלא שמתוך שהזרע נקלט לפעמים ביום ראשון ויולדת למאתים ושבעים ואחד או בשני ויולדת למאתים ושבעים ושנים או בשלישי ויולדת למאתים ושבעים ושלשה נקט לה הכי ותירץ הוא דאמר כחסידים ר"ל שמואל סבירא ליה כחסידים וכן פירשוה גדולי הרבנים ור' יהודה לא סבירא ליה הכי וקאמר כחסידים שלא היו משמשים מטותיהם אלא מרביעי ואילך שלא יהו נשותיהן באות לידי חלול שבת שהרי אינה יולדת אלא לסוף מאתים ושבעים יום או במאתים ושבעים ואחד או במאתים ושבעים ושנים או במאתים ושבעים ושלשה ורע"ג הוא חשבון שבועים והם שלושים ותשעה שבועים ואם מתעברת במוצאי שבת הוה ליה רע"ג בשבת ואם מתעברת בשני בשבת הוה ליה רע"ב בשבת ואם מתעברת בשלישי בשבת הוה ליה רע"א בשבת ויבא באחד מהם לידי חלול שבת שהרי כל שלשה ימים מחללין עליה את השבת אבל אם מתעברת ברביעי בשבת הוה ליה רע"ג בשלישי ורע"ב בשני ורע"א בראשון וכל שכן אם מתעברת ביום חמשי או ביום ששי או ביום השבת שיום לידתה מתרחק יותר משבת ומגדולי זקנינו מפרשים דאדר' יהודה קאמר דקאי כחסידים ועקר הקושיא דר' יהודה דייה חדשה קאמר ומדקאמר דקשת בתחלת תשיעי מטהרינן לה א"כ לדידיה לרע"א הוא דילדה והוי תחלת תשיעי חדשה דאי סבירא ליה כשמואל לא היה לטהר מיום ראשון עד יום שלישי שמא לא תלד אלא לרע"ג ולא הוי תחלת תשיעי חדשה ותירץ דסבירא ליה לר' יהודה כחסידים דלעולם אינה שוהה אלא רע"א שהרי יולדת מחללין עליה שבת שלשה ימים וכשהיו משמשים בליל רביעי היה רע"א באחד בשבת שהרי רע"ג הם שבועות והיה רע"ג בא בשלישי וכן אם ישמש ליל חמשי יבא רע"א בשני בשבת ואם ישמש ליל ששי יבא רע"א בשלישי בשבת ואם ישמש ליל שבת יבא רע"א ברביעי בשבת ובכל אלו לא יגיע שבת ביום לידה ולא תוך שלשה ליום לידה אבל אם ישמש ליל מוצאי שבת יבא רע"א ביום חמשי ושבת ביום שלישי ואם ישמש ליל יום שני יבא רע"א ביום ששי ואם ישמש ליל יום שלישי יבא רע"א בשבת וכן פירשו רבים במה שאמרו עונה של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת ומיום רביעי ואילך קרי ערב שבת ולימד ופסק שיולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים אבל יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וכל שראינוה יולדת בתשיעי למקוטעים בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי:

תוס' בד"ה מאי דעתיך כו' וא"ת והלא בלא קישוי משכחת לה כו' עכ"ל דליכא למימר דנקט קישוי משום דס"ל לר"מ דא"א לפתיחת הקבר בלא דם דהשתא בלא קישוי ה"ל יום הלידה יום ג' עם השנים שאחר הנדה דה"מ למנקט הלידה אחר ז' ימי הנדות בלא שנים שאחר הנדה ועוד דמשמע ברישא דת"ק דר' יהודה דהוא ר"מ דכל סתמא דמתני' כוותיה ס"ל דאפשר לפתיחת קבר בלא דם ודו"ק:

בד"ה שיפורא גרים כו' א"נ מסיפא דברייתא כו' ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג אם נקלט הזרע כו' עכ"ל כצ"ל אבל מרישא לא הוי מצי למידק מידי דשפיר קתני שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת ט' כו' לפי ספירתה מסתמא מיום שימושה ואף אם נימא דלא נקלט עד יום המחרת וה"ל כל הג' ימים מחודש ח' מכ"ש שהוא יולדת בזוב אבל בסיפא כיון דע"כ לא קשתה עד רמ"א ורמ"ב ורמ"ג מיום שימושה לא ה"ל למתני א' בסוף שמיני דלפי ספירתה מסתמא מיום שימושה ה"ל כל הג' ימים בחודש ט' ודו"ק:

תד"ה להיות בהן זיבה גדולה רש"י פי' וכו' לא נמצא זה בפירוש רש"י שלפנינו:

[בא"ד] ור"ח פירש לאפוקי יום ראשון וכו' דאילו יום י' וי"א אפי' רב מודה דאינו טהור אפי' ללישנא קמא לפירוש ר"ח כדלעיל בדבור שלפני זה:

ד"ה שיפורא גריס וכו' דלמא חדש תשיעי שלאחר ח' הדשים של שלשים יום וכו'. ר"ל דהיינו ר"מ יום מהריונה נשלמו ח' חדשים ומיד ביום רמ"א מתחיל חדש תשיעי ואפילו חל באמצע הדש של לבנה:

[בא"ד] א"נ מסיפא דברייתא מוכיח וכו' והא דלא הוכיח נמי מרישא דברייתא דקתני קשתה שנים בסוף שמיני ואחר בתחלת תשיעי וכו' והיאך יכולה לידע זה אי מיירי דקשתה ביום רל"ט ור"מ ורמ"א שמא לא נקלט הזרע ביום המחרת לשמושה ונמצא דקשתה שלשה ימים בחודש ה' משום דאיכא למימר דלעיל קתני הרי היא יולדת בזוב מטעם דעכ"פ אי נקלט הזרע ביום התשמיש קשתה ב' ימים בה' כשהתחלה לקשות ביום רל"ט (ור"מ) מאי אמרת שמא לא נקלט הזרע עד יום המחרת וכל הג' הן בחדש ח' כ"ש שהיא יולדת בזוב ולכך מרישא ליכא להוכיח מידי אבל בסיפא דקתני קשתה יום א' בסוף שמיני וכו' אין זו יולדת בזוב ואזלינן להקל ומטהרינן לה וכשקשתה ביום ר"מ ורמ"א ורמ"ב היא דמטהרינן לה שמא לא נקלט הזרע עד יום המחרת ונמצא שקשתה ב' ימים בח' וכ"ש אי לא נקלט הזרע עד יום ג' לשימושה דהוו כל ג' ימים של הקושי בתוך חדש הח' ולפי זה הא דמסיימי התוספות ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג שמא נקלט הזרע ביום התשמיש א"כ שלשה ימים קשתה בחדש ט' לא יתיישב דאם כן כ"ש דאינה יולדת בזוב אלא הכי הל"ל שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' והוי ליה שני ימים בחדש ח' וק"ל:

בא"ד דלר"י שיפורא דתשעה חדשים גרים וכו' ר"ל כיון שיש כאן שיפורא של תשעה חדשים אע"ג שגם הח' הדשים אינם שלמים אפילו הכי מיד שמגיע שיפורא תחלה תשיעי יולדת כגון שנתעברה בסוף חודש אפ"ה חשוב אותו חודש לחודש שלם ומונה עוד ז' חדשים שלמים ויולדת בתחלת תשיעי דאי בעינן ח' חדשים שלמים מעת לעת א"כ אם נתעברה למשל בסוף חדש ניסן שלשה שבועות בו לא נשלמו החדשים עד שלשה שבועות בחדש התשיעי שהוא כסליו ובתחלת שבוע הרביעית של כסליו מתחיל החדש התשיעי שלה ואין כאן עדיין שום שיפורא עד ח' ימים אחר זה בתחלת חדש היו"ד שהוא טבת ואז כבר עברו ימים מחדש הט' שלה וק"ל:

גמ' או למאתים ושבעים ושלשה בירושלמי פ' החולץ אי' או לרע"ד ועי' ביפה מראה שם:

תוס' ד"ה שיפורא וכו' דלא קי"ל כרבה תוספתאה עי' לעיל כז ע"א תוס' ד"ה אלא:

חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין אֶלָּא בָּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת נראה דאף על גב דהיה אפשר להם לשמש בחמישי ובשישי היו מדקדקים לשמש בליל רביעי כדי שתהא הלידה ביום אחד בשבת שהוא מקודש יותר שיש בו חלק מתוספת נר"ן [נפש רוח נשמה] ואף על גב דטבע האדם חלוש בו עם כל זה יתרון קדושת היום עדיף להו.