דף ביאור
מסכת נדה דף כ״ט עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת נדה דף כ״ט עמוד א׳
מסכת נדה דף כ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
לחלק הילכך אי לאו ה"א ואם לא ממעט טומטום אבל הכא מדה"ל למכתב אדם תשלחו וכתיב זכר ונקבה ש"מ לדרשא:
ואפילו הראש עמהם אמחותך קאי דהיכא דיצא מחותך אפי' יצא הראש אין חשוב ולד עד שיצא רובו:
אין הראש פוטר בנפלים יצא ראש הנפל כגון יולדת תאומים לשבעה אחד נגמרה צורתו ואחד לא נגמרה צורתו ויצא ראש הנפל והחזירו ואח"כ יצא אחיו הוי בכור לכהן שאין ראש הנפל פוטר את הבא אחריו מן הבכורה ורבי אלעזר אית ליה דשמואל:
באנפי נפשיה ולא אמתניתין. ואיכא בינייהו מאן דמתני לה אמתניתין משמע דאמחותך קא פליגי ואיכא למימר כדאמרן דבשלם אפי' ר' אלעזר מודה דלית ליה דשמואל ומאן דמתני לה באנפי נפשיה משמע דאשלם נמי פליגי ובדשמואל:
אין הראש כרוב אברים יצא הראש אינו כילוד. ובנפל קאי דאי בבן קיימא ליכא למ"ד דהא מתניתין היא יצא כדרכו משיצא רוב ראשו:
כתקנו ראש יצא תחלה וקאמר דבעינן רובא וקשיא לר' יוחנן:
מאי קאמר רבי יוסי משיצא כתקנו ס"ד דמסורס ברובא לאו ילוד הוא:
מחותך ומסורס מחותך ודרך מרגלותיו:
ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Niddah 29a · Sefaria
תוספות
ה"ג אמר רב פפא כתנאי יצא מחותך או מסורס כו' מאי קאמר דאין סברא דברוב שלם ומסורס או ברוב כתקנו ומחותך לא הוי לרבי יוסי כילוד וקאמר רב פפא דגרסינן בברייתא מחותך ומסורס הא מחותך ויצא כתקנו הראש פוטר ולרבי יוסי אין הראש פוטר והיינו פלוגתייהו דרבי יוחנן ורבי אלעזר:
מכלל דבמסורס רובו נמי לא פוטר וא"ת ודלמא ר' יוסי אתא למימר דאפי' כתקנו בעינן רוב ואין הראש פוטר וה"ה דבמסורס נמי סגי ברוב וי"ל דא"כ הוה ליה לרבי יוסי למימר אפילו כתקנו עד שיצא רובו והוה משמע שבא להחמיר לכך משני רב זביד מדקאמר משיצא רובו כתקנו ולא קאמר עד שיצא משמע דרבי יוסי בא להקל וה"ק יצא מחותך מסורס עד שיצא רובו הא כתקנו הראש פוטר ור' יוסי מקיל וקאמר (או עד שיצא) כתקנו לחיים פירוש מה שחשוב חיים דהיינו רוב ראשו כדמפרש בברייתא בסמוך ר' יוסי אומר משיצא רוב ראשו ורבינו חננאל פירש לחיים בר קיימא דדוקא בר קיימא הראש פוטר אבל לא בנפלים וקשה א"כ אמאי איתותב שמואל פרק יש בכור (בכורות דף מז:) כיון דרבי יוסי קאי כוותיה:
תשב לזכר ולנקבה ולנדה אע"ג דהוי ספק ספקא תשב לנקבה דאי מטהרת לה מטומאת נקבה משום ספק ספקא הכי נמי נטהרנה אם ראתה בל"ד ומ"א מספק ספקא ולא ניחוש לזכר והוי תרי קולי דסתרן אהדדי כדפרשינן לעיל (נדה ד' כד:) ומיהו בטועה בגמ' מחמרינן אע"ג דאיכא כמה ספיקי:
וזו הואיל ולא טנפה וכגון שלא שהתה הבהמה בחוץ דאם שהתה אימור טנפה וילדה:
Tosafot on Niddah 29a · Sefaria
רשב"א
וטעמא דיצא מחותך ומסורס הא יצא כתקנו הראש פוטר ותרוייהו לית להו דשמואל איכא דמתני לה להא שמעתא בפני עצמה וכו'. וקא מפלגי בדשמואל והא דאמר רב פפא כתנאי אלישנא קמא קא מהדר דפליגי במחותך ומסורס ולית להו הא דשמואל ובברייתא דקא מייתי יצא מחותך מסורס גרסינן ולא גרסי, או מסורס, ופרשה רב פפא לברייתא דהכי קאמר יצא מחותך מסורס משיצא חתוך רובו הרי זה כילוד הא כתקנו הראש פוטר והיינו כר' יוחנן דאמר דאפילו במחותך הראש פוטר ור' יוסי אומר משיצא רובו כתקנו כלומר אפילו יצא כתקנו לומר שאם יצא הראש תחלה אינו פוטר עד שיצא רובו דאין ראש פוטר והיינו דר' אלעזר אבל בשלם כולי עלמא מודו דהראש פוטר ודלא כשמואל ואתקיף ליה רב זביד לר' יוסי דאמר רובו כתקנו פוטר מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר וא"ת ומאי קושיא דילמא ר' יוסי הכי קאמר דאפילו כתקנו בעינן רובו ולאפוקי מדתנא קמא דאמר הראש פוטר והוא הדין דמסורס רובו ככולו, וי"ל דלישנא דאמר ר' יוסי משיצא רובו כתקנו קשיתיה דמהאי לישנא משמע דר' יוסי מיקל בהא לומר דכיון שיצא כתקנו רובו פוטר דאי לאשמעינן דאפילו כתקנו במחותך אין הראש פוטר עד שיצא רובו היכי הוי ליה למימר ר' יוסי אומר אפילו כתקנו עד שיצא רובו. ופירש רב זביד דהכי קאמר יצא מחותך ומסורס משיצא רובו הרי זה כילוד הא כתקנו לחיים הוא דפוטר הראש כלומר אם יצא כדרך שהחיים יוצאין כלומר שיצא שלם אז הראש פוטר שלא לחיים כלומר שיצא מחותך אין הראש פוטר כר' אלעזר דאפילו לרב זביד נמי הויא פלוגתייהו בהני תנאי פי' מסורס מהופך והא דקתני בברייתא איזהו כתקנו לחיים משיצא רוב ראשו לאו למימרא דרוב ראשו זהו פירושו כתקנו לחיים דא"ר יוסי אלא הכי קאמר הא דאמר ר' יוסי דמשיצא כדרך כל החיים הראש פוטר בו באי זה שיעור אמר בראש כלו או במקצתו ופירשו משיצא רוב ראשו ובזה ר' יוסי להקל ורבנן להחמיר דלרבנן משמע דכל שאינו יוצא חי אין הראש פוטר בו אלא ראשו כולו דלדידהו אין הפרש בין נפל שלם למחותך בהוצאת הראש דבין כך ובין כך הראש פוטר כענין אחד והוא שיצא כולו ראש ור' יוסי סבר דראש מחותך לא פטר ובנפל שלם פוטר כשל ולד חי משיצא רוב ראשו אבל מ"מ בשלם לכולי עלמא הראש פוטר ודלא כשמואל. ומדברי התוס' משמע דהם ז"ל מפרשים דהאי משיצא לחיים היינו פי' ראשו משיצא מה שהחיים תלויים בו וכפשטה דברייתא ממש ובמחותך עצמו ר' יוסי להקל ורבנן להחמיר דרבנן בעו כוליה רישיה ור' יוסי סבר דמשיצא מראשו מה שהחיים תלויין בו הרי זה כילוד והיינו דקתני בברייתא ואיזהו כתקנו לחיים משיצא רוב ראשו שר' יוסי אומר רוב ראשו ור' יוסי להקל אפילו במחותך ולפי דבריהם לאוקימתיה דרב זביד לא הויא פלוגתייהו דר' יוחנן ור' אלעזר בהני תנאי. ור"ח ז"ל גריס בברייתא יצא מחותך או מסורס ותנאי דאמר רב פפא קאי אלישנא בתרא דר' יוחנן ור' אלעזר דפליגי בדשמואל וכתקונו לחיים דאמר ר' יוסי פירושו שאיפשר להתקיים ואז הראש פוטר מפני שהוא בן קיימא והיינו דשמואל וכר' אלעזר דקאי כותיה. והקשו עליו בתוספות דא"כ היכי אסקה למימריה דשמואל בתיובתא בפרק יש בכור (בכורות מו, ב) במסכת בכורות דהא איכא ר' יוסי דאית ליה הכין. ויותר מזה אני תמה במה שמצאתי בפרושיו בלשון הזה וקי"ל כדר' יוסי וכדמתרץ רב זביד דהא ר' יוחנן קאי כותיה ע"כ ואדרבה ר' יוחנן כת"ק הוא דקאי דמיקל טפי.
Rashba on Niddah 29a · Sefaria
ריטב"א
אפי׳ הראש עמהן פי׳ אמחותך קאי וסבר דאפילו בנפלים הראש חשוב כלידה ור״י אמר שאין הראש חשוב כלידה שגם הוא אין פוטר בבכורה והשגרת לישן דההיא דבבכורות נקט הכי לישנא דהראש פוטר ולהאי לישנא אסקינן דבמחותך בלחוד פליגי אבל בשלם דכ״ע הראש פוטר בנפלים ודלא כשמואל דמס׳ בכורות וכאידך לישנא אמר דבשמעת׳ באנפי נפשה אפליגו ר״א ור׳ יוחנן בין בשלם בין במחותך ולאו אמתני׳ קיימי דמיירי במחותך דוקא ור״א ס״ל דשמואל אפי׳ בשלם אין הראש כרוב האיברים להיותו פוטר ור׳ יוחנן סבר דהראש כרוב איברים ופוטר אפי׳ במחותך.
ה״ק יצא מחותך או שלם וזה מסורס וכו׳ ק״ל היכי לא אקשינין והא לא קתני הכי וכדאקשי׳ בהא או מחותך ולא אמר נמי דמחסורי מחסרא וי״ל דה״פ דמתני׳ דיצא אפי׳ מחותך או מסורס לבדו בלא מחותך ולעולם מחותך דומיה דמסורים דתני בהדיא.
אר״פ כתנאי יצא מחותך מסורס כן גר׳ רש״י וכן היא בכל הספרים ול״ג או מסורס ולישנא קמא דאוקימ׳ פלוגתייהו במחותך דוהא עבדי תנאי ולא ללישנא בתרא.
במאי קאמר כלומר כיון דבמחותך וגם במסורס מיירי היכי שייך לומר כאן שיצא כתקנו דהא אין כאן צד תקנו כלל אבל יש מפרשים דפרכי׳ הכי משום מאי דפריך רב זביד בסמוך דמכלל דמסורס רובו נמי לא פטר אין זה נכון כלל.
אמר ר״פ הכי קאמר יצא מחותך מסורס משיצא רובו הוי כילוד הא כתקנו כלומר שלא יצא מסורס אלא שיצא הראש תחלה הראש פוטר ר׳ יוסי אומר משיצא רובו כתקנו כלומר שיצא הראש תחלה כתקנו ותרוייהו בעינן שיצא רובו וכתקנו דהיינו הראש תחלה.
מתקיף לה רב זביד מכלל דמסורס רובו נמי לא פוטר וא״ת דילמא הכי קאמר דאפילו כתקנו שיצא הראש כעין רובו ולאשמועינן שאין הראש פוטר אבל ה״ה דמסורס נמי סגי ברובו וי״ל דא״כ ק״ל למתני משיצא רובו אפי׳ כתקנו וק״ל דכיון דלהקל בא לומר דלא סגי ביציאת רובו היכי קתני משיצא רובו עד שיצא רובו כתקנו מבעי׳ ליה וי״ל דאת״ק קאי וה״ק משיצא רובו ששמעת שהוא כילוד כתקנו הוא ולא במסורס.
אלא אמר רב זביד וכו׳ עד רבי יוסי אומר משיצא כתקנו לחיים פירש״י ז״ל משיצא כדרך שיוצא לחיים דהיינו שיוצא שלם או הראש פטור אבל במחותך אין הראש פוטר ולפי׳ זה אף לרב זביד נמי הוי דר׳ יוחנן ור״א תנאי והא דקתני איזהו כתקונו לאו פי׳ דתקונו הוא דהא ידעינן שר״ל שיצא שלם אלא בא לפרש באיזה שיעור מן הראש הוא פוטר כשיצא שלם כתקנו לחיים ואינו מחוור לכך הנכון כפי׳ התוס׳ דרב זביד לא מוקים כתנאי אלא תרוייהו מוקי להו כר׳ יוחנן דס״ל דהראש פוטר בנפלים וכשיעור יציאת הראש הוא דפליגי דה״ק סבר דאינו פוטר עד שיצא כלו או רובו ור׳ יוסי סבר שהוא פוטר משיצא ממנו מה שהוא כתקנו לחיים כלו׳ שהחיים תלויין בו והיינו דקתני במתני׳ דמייתי איזהו כתקנו לחיים ואפליגו תנאי בשיעור וכל א׳ מן התנאים הוא מחמיר והולך ופוחת מן השיעור לחשבו כילוד ונר׳ דהלכתא כר׳ יוסי דהא כל הני תנאי לפרושי לישנא דיליה אתו ונקטי׳ דיש אומר לחומרא אבל י״א דהלכא כרבנן במחותך דבעינן כלו או רובו ומיהו בשלם מודו רבנן לר׳ יוסי דסגי בחד מהני שיעורי והיינו דטרחו הני תנאי לפרש איזהו כתקנו וראוי להחמיר ויש לר״ח ז״ל גרס׳ אחרת בשמעתין ופי׳ אחר כי הוא גורס בבריתא שהביא ר״פ יצא מחותך או מסורס ופירשה כדרך שפירשו בגמ׳ על משנתי׳ יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס ואלישנא בתרא קאי ואוקמא כתנאי ופליגי בדשמואל ובהא דרב זביד פי׳ דמשיצא כתקנו לחיים היינו שהוא בן קיימא ולו׳ דבנפלים אין הראש פוטר כלל ואתי׳ כשמואל וכר׳ אליעזר דקאי כותיה אבל בתוס׳ שבשו פי׳ זה וא״כ היכי אסקוה למימרא דשמואל כתיובתא בפ׳ יש בכור ולא אוקמוה כתנאי במסקנא דהכא כשמואל דאמר כר׳ יוסי אלא ודאי ליתא להאי פירושא ועוד דבכלהו נסחי אשכחן הגרסא כפי׳ רש״י ז״ל יצא מחותך מסורס.
אמר ר״י ב״ל וכו' הא דאמרינן והא פשוט הוא לא שייך גבי בכור בהמה ובהשגרת לישן דבכור אדם נקטוה ואיכא דלא גריס ליה וזו הואיל ולא טנפה פי׳ ומיירי כשבאה ריקנית תוך זמן שאפי׳ טנפה היה ניכר בה.
Ritva on Niddah 29a · Sefaria
מאירי
הראש פוטר אף בנפלים ר"ל שאם נתעברה תאומים ונגמרה צורת האחד לשבעה והאחר לא נגמרה צורתו ויצא ראש הנפל והחזירו ויצא אחיו אינו בכור לכהן שראש הנפל פוטר הבא אחריו מדין בכורה וכן התבאר במקומו בפרק יש בכור:
לענין ביאור זה שאמרו יצא כתקנו לחיים הראש פוטר פירושו שיצא כדרך שהחיים יוצאים כלומר שיצא שלם אבל יצא מחותך לא וי"מ אף במחתך ופירוש יצא לחיים שיצא מה שהחיים תלויים בו וזהו רוב ראשו ועקר הדברים כדעת ראשון:
ולענין פסק בכלן הראש פוטר כמו שביארנו במשנה ויש לגאוני הראשונים בסוגיא זו הן לענין פירוש הן לענין פסק דברים שאי אפשר לישבן:
המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר המפלת ואינה יודעת מה הוא ר"ל אם זכר אם נקבה אבל יודעת היא שולד הוא תשב לזכר ולנקבה ר"ל שבועים לטומאה ועשרים וששה לטהרה לתשלום ארבעים ואם אינה יודעת אם ולד אם רוח תשב לזכר ולנקבה ולנדה ר"ל שיושבת שבועים לטומאה מדין נקבה ואם ראתה אחריהן הרי היא נדה שאין נותנין לה דם טוהר כלל ושאלו בגמ' א"כ זכר למה הוזכר שאם לטומאה הרי יושבת לנקבה ופירשו בה שאם ראתה ביום שלשים וארבעה וחזרה וראתה ביום ארבעים ואחד אם נאמר שהיא נדה בראיית יום שלשים וארבעה הרי בראיית ארבעים ואחד נכנסה לימי זיבה ודיה בספירת יום אחד ואם תשב לנקבה הרי בימי טהרה היא אלא חוששין אף לזכר וראיית שלשים וארבעה טוהר וראיית ארבעים ואחד תחלת נדה וכן אם ראתה ביום שבעים וארבעה וחזרה וראתה ביום שמונים ואחד בדין זה עצמו ולענין קרבן בראשונה מביאה קרבן ונאכל שהרי הוחזק עוברה וודאי ולד הוא אלא שאינו נכר אם זכר אם נקבה ומ"מ לפי הסוגיא האמורה למעלה בשמועת מפלת יד חתוכה אף זו אין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה אלא שיש אומרין שדרך סוגיא נאמרה ואין חוששין להרחק לידה אלא במפלת אבר וכן נראה ובשניה הואיל ולא הוחזקה עוברה מביאה קרבן ואינו נאכל:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
הוחזקה עוברה ועברה בנהר והפילה ונפל העובר בנהר ולא נודע אם זכר אם נקבה אם רוח הואיל והוחזקה עוברה מביאה קרבן ונאכל ודנין אותה בולד גמור כענין רוב הנשים אלא שיושבת לזכר ולנקבה ומה ששנינו אם אין ידוע אם ולד אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה שמשמען של דברים שמביאה קרבן ואינו נאכל שמא אין כאן לידה והרי הוא חלין ומליקה בחלין נבלה כבר העמדנוה בשלא הוחזקה עוברה:
בהמה שיצאה מלאה היום ובאתה רקנית באותו היום בעצמו ולא נודע לנו מה הפילה הבא אחריו בכור מספק ויאכל במומו לבעלים שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה ושמא תאמר הואיל והוחזקה עוברה וכדקאמרת שיצאה מליאה הלך אחר רוב בהמות שיולדות או מפילות דבר שפוטר הואיל ורוב יולדות מיטנפות בשפע ליחה קודם לידתן וזו לא טינפה בשעה שיצאה איתרע ליה רובא ואין לפרש רוב יולדות מטנפות אחר לידה שאם כן אף זו היאך נודע לנו שלא טינפה ומה שאמרו סימן ולד בבהמה דקה טנוף פירושו טנוף של לידה שמאחר שראינוה מטונפת אע"פ שאין בה ולד חוששין שמא נימוח וטינוף זה מן הולד הוא בא אלא שנימוח בתוך מעיה והוא הענין ששנאה בדמיון שיליא בבהמה גסה ולמדת שאם טנפה או שלא חזרה ביום שיצאה אין הבא אחריו בכור הואיל והוחזקה עוברה:
Meiri on Niddah 29a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה ואפי' הראש עמהם כו' כגון יולדת תאומים לז' כו' עכ"ל דביולדת תאומים לט' חדשים אפי' מת כיון דכלו לו חדשיו הראש פוטר בנפלים לכ"ע כדאיתא ר"פ יש בכור:
גמ' לישנא אחרינא טעמא כו' עד איכא דמתני לה כו' אינו בגמרות ישנות וק"ל:
שם מכלל דמחותך כתקנו כו' קשיא לר"י כו' לתרוייהו לישני פריך דללישנא בתרא נמי רבי יוחנן בין בשלם בין במחותך קאמר דהראש כרוב אברים דסתמא קאמר וק"ל:
בפרש"י בד"ה מאי קאמר ר"י משיצא כתקנו ס"ד דמסורס ברובא לאו ילוד הוא עכ"ל כתב מהרש"ל וה"ה מחותך כתקנו כמו שפי' התוספות עכ"ל וקשה לפי זה כיון דעיקר קושיא אמחותך אמאי שבק רש"י העיקר ונקט מסורס דממסורס לא משני רב פפא מידי כדאתקיף ליה רב זביד וע"כ הנראה לשיטת רש"י דודאי ה"ג א"ר פפא כתנאי יצא מחותך או מסורס כו' כגירסת התוספות וכ"ה בגמרות ישנות אלא דלשיטתו מעיקרא נמי ר"י הכי מתפרש משיצא כתקנו מהני במחותך ברובא אבל במסורס אפי' שלם לא מהני רוב ופליג את"ק דאית ליה דבמסורס ושלם דמהני ברובו ואהא קאמר מאי קאמר דאין סברא דברוב שלם מסורס דלא הוי כילוד לר"י וקאמר רב פפא דגרסינן בברייתא מחותך ומסורס דהשתא ר"י אדקתני בגווה יצא מחותך ומסורס קאי דבכה"ג לא מהני רוב אלא משיצא מחותך כתקונו וה"ה מסורס ושלם ורב זביד אתקיף ליה מכלל דבמסורס כו' ר"ל מכלל דקאמר רוב במחותך כתקונו שמעינן דבמסורס לא הוי רוב כילוד במחותך והא קיימא לן רובו ככולו בכל דוכתי ובהכי ניחא דברוב שלם קאמר מאי קאמר מכח סברא והכא במסורס ומחותך האריך בקושייתו משום דרובו ככולו ותו לא מידי:
תוס' בד"ה מכלל דבמסורס כו' לכך משני רב זביד מדקאמר משיצא כתקנו כו' עד שיצא רובו הא כתקנו כו' ור"י מיקל וקאמר משיצא כתקנו לחיים כו' עכ"ל וכצ"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 29a · Sefaria
מהר"ם
ד"ה מכלל וכו' עד וה"ק יצא מחותך מסורס עד שיצא רובו הא כתיקונו הראש פוטר וכו' כדמפרש בברייתא בסמוך רבי יוסי אומר משיצא רוב ראשו כצ"ל:
Maharam on Niddah 29a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' אריב"ל עברה נהר וכו' לעיל יח ע"א:
שם אי כל היולדות כעין זה כתובות טז ע"א:
Gilyon HaShas on Niddah 29a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף כ״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־470 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 16 מילים
נפתחת ב״לְחַלֵּק בֵּין עֵרֶךְ אִישׁ לְעֵרֶךְ אִשָּׁה.…״
- קטע 211 מילים
נפתחת ב״יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי…״
- קטע 315 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין…״
- קטע 49 מילים
נפתחת ב״לֵימָא בְּדִשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הָרֹאשׁ…״
- קטע 522 מילים
נפתחת ב״בְּשָׁלֵם — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי…״
- קטע 622 מילים
נפתחת ב״לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: טַעְמָא דְּיָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס,…״
- קטע 722 מילים
נפתחת ב״אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ,…״
- קטע 826 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס, מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ…״
- קטע 98 מילים
נפתחת ב״אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן, אֵימָא: יָצָא מְחוּתָּךְ…״
- קטע 1018 מילים
נפתחת ב״וְהָא ״אוֹ״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: יָצָא מְחוּתָּךְ…״
- קטע 1121 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: כְּתַנָּאֵי, יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ…״
- קטע 1225 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: יָצָא מְחוּתָּךְ…״
- קטע 1315 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד: מִכְּלָל דְּבִמְסוֹרָס, רוּבּוֹ…״
- קטע 1426 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד, הָכִי קָאָמַר: יָצָא…״
- קטע 1524 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: יָצָא מְחוּתָּךְ (אוֹ) מְסוֹרָס…״
- קטע 1628 מילים
נפתחת ב״וְאֵיזֶהוּ כְּתִקְנוֹ לְחַיִּים? מִשֶּׁיֵּצֵא רוֹב רֹאשׁוֹ. וְאֵיזֶהוּ…״
- קטע 1721 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי' הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַהוּ — תֵּשֵׁב…״
- קטע 1822 מילים
נפתחת ב״גְּמָ' אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָבְרָה…״
- קטע 1923 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה, תֵּשֵׁב…״
- קטע 2013 מילים
נפתחת ב״מַתְנִיתִין בְּשֶׁלֹּא הוּחְזְקָה עוּבָּרָה, וְכִי קָאָמַר רַבִּי…״
- קטע 2112 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: בְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה, וּבָאָה רֵיקָנִית…״
- קטע 2213 מילים
נפתחת ב״וְאַמַּאי? הַלֵּךְ אַחַר רוֹב בְּהֵמוֹת, וְרוֹב בְּהֵמוֹת…״
- קטע 2328 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבִינָא, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: רוֹב בְּהֵמוֹת…״
- קטע 2423 מילים
נפתחת ב״אִי כׇּל הַיּוֹלְדוֹת מְטַנְּפוֹת, הָא מִדְּלָא מְטַנְּפָה…״
- קטע 2517 מילים
נפתחת ב״כִּי אֲתָא רַבִּין אָמַר: מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב זביד · אמוראים · דור שישי לאמוראים
היה ראש ישיבה בפומבדיתא שבבבל שמונה שנים ובזמנו רב אשי היה ראש הישיבה בסורא.
מקור: מסכת נדה דף כ״ט עמוד א׳ · קטע 13 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד: מִכְּלָל דְּבִמְסוֹרָס, רוּבּוֹ נָמֵי לֹא…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת נדה דף כ״ט עמוד א׳ · קטע 23 — “אָמַר רָבִינָא, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: רוֹב בְּהֵמוֹת יוֹלְדוֹת דָּבָר…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת נדה דף כ״ט עמוד א׳ · קטע 4 — “…בְּדִשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הָרֹאשׁ פּוֹטֵר בִּנְפָלִים.”
לשון המקור
לְחַלֵּק בֵּין עֵרֶךְ אִישׁ לְעֵרֶךְ אִשָּׁה.
יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ הָרֹאשׁ עִמָּהֶן.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין הָרֹאשׁ עִמָּהֶן, אֲבָל הָרֹאשׁ עִמָּהֶן — הָרֹאשׁ פּוֹטֵר.
לֵימָא בְּדִשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הָרֹאשׁ פּוֹטֵר בִּנְפָלִים.
בְּשָׁלֵם — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי בִּמְחוּתָּךְ, דְּמָר סָבַר: בְּשָׁלֵם הוּא דְּקָחָשֵׁיב, בִּמְחוּתָּךְ לָא קָחָשֵׁיב, וּמָר סָבַר: בַּמְחוּתָּךְ נָמֵי חָשֵׁיב.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: טַעְמָא דְּיָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס, הָא כְּתִקְנוֹ — הָרֹאשׁ פּוֹטֵר. תַּרְוַיְיהוּ לֵית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הָרֹאשׁ פּוֹטֵר בִּנְפָלִים.
אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין הָרֹאשׁ כְּרוֹב אֵבָרִים, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הָרֹאשׁ כְּרוֹב אֵבָרִים, וְקָמִיפַּלְגִי בְּדִשְׁמוּאֵל.
תְּנַן: יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס, מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ — הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד. מִדְּקָאָמַר ״מְסוֹרָס״, מִכְּלָל דִּמְחוּתָּךְ כְּתִקְנוֹ, וְקָאָמַר מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד — קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹחָנָן!
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן, אֵימָא: יָצָא מְחוּתָּךְ וּמְסוֹרָס.
וְהָא ״אוֹ״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ שָׁלֵם, וְזֶה וָזֶה מְסוֹרָס — מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד.
אָמַר רַב פָּפָּא: כְּתַנָּאֵי, יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס — מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיֵּצֵא כְּתִקְנוֹ. מַאי קָאָמַר?
אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: יָצָא מְחוּתָּךְ וּמְסוֹרָס — מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד, הָא כְּתִקְנוֹ — הָרֹאשׁ פּוֹטֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ כְּתִקְנוֹ.
מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד: מִכְּלָל דְּבִמְסוֹרָס, רוּבּוֹ נָמֵי לֹא פּוֹטֵר? הָא קַיְימָא לַן דְּרוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ!
אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד, הָכִי קָאָמַר: יָצָא מְחוּתָּךְ וּמְסוֹרָס — מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד, הָא כְּתִקְנוֹ — הָרֹאשׁ פּוֹטֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיֵּצֵא כְּתִקְנוֹ לְחַיִּים.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: יָצָא מְחוּתָּךְ (אוֹ) מְסוֹרָס — מִשֶּׁיֵּצֵא רוּבּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד, הָא כְּתִקְנוֹ — הָרֹאשׁ פּוֹטֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיֵּצֵא כְּתִקְנוֹ לְחַיִּים.
וְאֵיזֶהוּ כְּתִקְנוֹ לְחַיִּים? מִשֶּׁיֵּצֵא רוֹב רֹאשׁוֹ. וְאֵיזֶהוּ רוֹב רֹאשׁוֹ? רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיֵּצְאוּ צְדָעָיו. אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: (מִשֶּׁיֵּצֵא) [מִשֶּׁתֵּצֵא] פַּדַּחְתּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִשֶּׁיֵּרָאוּ קַרְנֵי רֹאשׁוֹ.
מַתְנִי' הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַהוּ — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה אִם לָאו — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה.
גְּמָ' אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָבְרָה נָהָר וְהִפִּילָה — מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל, הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן.
תְּנַן: אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה. אַמַּאי תֵּשֵׁב לְנִדָּה? לֵימָא: הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן.
מַתְנִיתִין בְּשֶׁלֹּא הוּחְזְקָה עוּבָּרָה, וְכִי קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי — כְּשֶׁהוּחְזְקָה עוּבָּרָה.
תָּא שְׁמַע: בְּהֵמָה שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה, וּבָאָה רֵיקָנִית — הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק.
וְאַמַּאי? הַלֵּךְ אַחַר רוֹב בְּהֵמוֹת, וְרוֹב בְּהֵמוֹת וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן, וְהַאי פָּשׁוּט הוּא!
אָמַר רָבִינָא, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: רוֹב בְּהֵמוֹת יוֹלְדוֹת דָּבָר הַפּוֹטֵר מִבְּכוֹרָה, וּמִעוּטָן יוֹלְדוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר מִבְּכוֹרָה, וְכׇל הַיּוֹלְדוֹת מְטַנְּפוֹת, וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא טִנְּפָה — אִתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.
אִי כׇּל הַיּוֹלְדוֹת מְטַנְּפוֹת, הָא מִדְּלָא מְטַנְּפָה בְּכוֹר מְעַלְּיָא הוּא! אֶלָּא אֵימָא: רוֹב יוֹלְדוֹת מְטַנְּפוֹת, וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא טִנְּפָה — אִתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.
כִּי אֲתָא רַבִּין אָמַר: מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא טוֹעָה, וְלָא יָדַעְנָא מַאי תְּיוּבְתָּא. מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: