דף ביאור
מסכת נדה דף י״ז עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת נדה דף י״ז עמוד א׳
מסכת נדה דף י״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־568 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מקרקש זגי פעמונים התלויים בכילה שסביב מטתו מקשקשן בעת תשמיש לסור בני ביתו משם:
באלי דידבי מגרש הזבובים שלא לשמש מטתו בפני כל חי:
פרוחי יתושים:
דמו בראשו נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים (יהושע ב׳:י״ט) חובת דמו יהא מוטל בראשנו:
ומתחייב בנפשו כלומר הוא גורם לעצמו:
שעבר עליהם הלילה אכולהו קאי אשום ובצל ומשקין:
בסילתא סל:
עיקרן שערות שבראש השום והבצל:
ועוד 25 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Niddah 17a · Sefaria
תוספות
ומשתין מים ערום לפני מטתו דאמר בשבת (דף סב:) דקשה לעניותא ויש ספרים דגרסי הכא משמש מטתו ערום וכן הוא בויקרא רבה וטעמא שיש לו להיות צנוע בשעת תשמיש כדאמרינן בנדרים (דף כ.):
שמשמשין מטותיהן בפני עבדיהן ומיירי בלילה או במקום אפל דבמקום אורה אפי' בלא לפני עבדיהם אסור:
מקרקש זגי פ"ה פעמונים התלוים בכילה להוציא ממנו בני ביתו וקשה לר"ת דאין זה מדת צניעות ונראה לו כגירסת ר"ח והערוך [ערך גזח'] מקרקש גזי זבובים דאמר בבכורות (דף ז:) דבש הגזין והצירעין והוי דומיא דאביי דבלי דידבי ורבא דבלי פרוחי:
שורפן חסיד דליכא למיחש שמא יתגלו ובערוך [ערך שלש] פירש ששרפת צפורן מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם כדאמר בס"פ כלל גדול (שבת דף עה:) גבי דם הנדה איידי דחלשא לא מצנעה לשונרא ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אע"ג שמזיק לו:
אימא בודקין מטותיהן ביום ולכן מזכירין לשבח דאע"ג דאמרו ב"ש צריכה ב' עדים על כל תשמיש ותשמיש ולב"ה דיה בב' עדים כל הלילה ומעיינא בהו למחר מ"מ מודו דאם רוצה לעיין בלילה לאור הנר הרשות בידה:
הא בחדתי הא בשחקי תימה דבפ"ק דשבועות (דף ו:) גבי שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה ומפרש כמו גלימא דכיתנא ושחקיה משמע שהחדש לבן מן הישן וי"ל דהתם בגלימא שאין רגילות לכבס והכא בחלוק וכיוצא בו שמכבסין תדיר ועוד י"ל דהתם לענין חשיבות מיירי כי הנך דלעיל כגון שבור מלכא וריש גלותא:
Tosafot on Niddah 17a · Sefaria
ריטב"א
מאן בעי פקולי בנהמא פי׳ לפי שהיו רובן עסוקות בטהרות ועונת ת״ח בלילה שבת כדאיתא בפ׳ מרובה.
נטמא מקצתו לא נטמא כלו פי׳ במגע דכל קורט חשוב לעצמו.
נטהר מקצתו נטהר כלו פי׳ בהשקה. כגון שהוסק באויר תנור פי׳ כאלו כלו מלא טומאה וה״ה בהיסט או באהל המת אלא דחדא מנייהו נקטי.
Ritva on Niddah 17a · Sefaria
מאירי
ולעולם יזהר אדם מן הסכנות הן בעניני מאכל ומשתה הן בשאר ענינים ועל זו אמרו המקיז דם ושמש מטתו דמו בראשו:
אע"פ שהתרנו בדיקת העד לאור הנר מ"מ אינה בדיקה מעולה מפני שאינו נבדק יפה ועיקר הבדיקה ביום וכן עקרו בפקולים ר"ל צמר גפן או צמר נקי ורך או של בגד פשתן ישן וכן צריך שיהא לא שחור ולא אדום אלא לבן כדי שיראו בו טיפי דמים:
אע"פ שאסור לאדם לשמש מטתו אלא בלילה כל שרואה עצמו מצד טבעו נאנס בשינה בלילה ואי אפשר לו לרצות או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית מותר לו לשמש מטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו כדי שיהו ביאותיו ברצוי ובחבה ולא דרך דריסה וטירוף:
השלג אינו לא אוכל ולא משקה עד שיחשב עליו לאחד מהם חשב עליו לאכילה דינו כאוכלין ליטמא מתורת אוכל ולטמא אוכלין אחרים בכביצה ושלא להיות לו טהרה עולמית שהרי אוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה חשב עליו למשקה דינו כמשקה לטמא טומאת משקין ברביעית ולטהר במקוה בהשקה ואע"ג דטבילה באוכל ומשקה ליכא ולא הוזכרה אלא באדם וכלים זו אינה מתורת טבילה אלא מתורת זריעה כעין שמצינו בשתילי תרומה שנטמאו שאם שתלן טהורים אלמא זריעה מהניא להו ואף המים כשמשיק אותן עם מי מקוה ר"ל שיהא נותן הכלי מלא מים טמאין במקוה ומכניסתו עד שפתו עד שהמים שבמקוה צפין עליו מעט נעשין משקין שבכלי חבור עם מקוה ובטלים אגבם נטמא מקצתו של שלג זה לא נטמא כלו אפילו חשב עליו למשקה שכל קורט וקורט שבו נחשב הוא אחד בפני עצמו ואם העבירו באויר כלי חרס ששרץ בתוכו נטמא כלו שהתורה העידה על כלי חרס אפילו מלא חרדל שאין טומאה נוגעת לגרגרים שבאמצע שהרי מוקפים הם בחרדל שבסביבותיו וכן הדין בהסיטו זב וזבה או נדה שנטמא כלו הואיל והסיט את הכלי כדין תרוד רקב שמטמא במשא ואינו מטמא במגע ומאחר שנטמא כלו לא נטהר כלו בהשקה שהרי אין מי מקוה נוגעים אלא במה שבפי הכלי:
Meiri on Niddah 17a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא היו משמשין מטותיהן ביום כו' ולא בעי למימר דאיירי בבית אפל ואגב דאיכא אונס שינה בלילה הזכירן לשבח כדמסיק דאם כן הוה ליה לפרושי דהיו משמשין ביום בבית אפל ועי"ל דלר"י דאית ליה טעמא דיום לא ניתן להריון דליכא למשרי בבית אפל פריך שפיר:
Chidushei Halachot on Niddah 17a · Sefaria
מהר"ם
תד"ה הא בחדתי וכו' ומפרש כמו גלימא דכתנא ושהקי' כצ"ל:
[בא"ד] ועי"ל דהתם לענין השיכות מיירי פירוש דהאב עם התולדה שלו במדרגת הגלימא עם השחקים שלו וכמו כן מדרגת שבור מלכא שהוא היה מלך פרס וריש גלותא:
Maharam on Niddah 17a · Sefaria
גליון הש"ס
רש"י ד"ה פקולין קוטו"ן עי' מגילה יז ע"ב ברש"י ד"ה הפקולי ועי' בערוך ערך פקל וצע"ק:
Gilyon HaShas on Niddah 17a · Sefaria
בן יהוידע
אָמַר לֵיהּ שִׁינְנָא, לֹא! אֶלָּא כְּגוֹן: שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בִּפְנֵי עַבְדֵּיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם. יש להקשות למה קראו עתה בשם שִׁינְנָא שהוא רצונו לומר חריף? ונראה לי בס"ד כי ראה שעשה בשאלתו חריפות וחכמה כי היה צריך לשאול כך אפילו בפני בהמה חיה ועוף דאלו מצויים הם לפני בני אדם אבל עכברים אינם מצויים לעמוד במקום אחד ולהסתכל בפני אדם אלא הם חוטפים והולכים ואינם עומדים במקום אחד רגע לראות אלא נעים ונדים והליכתם במרוצה ועל כן אין מן הראוי לשאול 'אֲפִלּוּ בִּפְנֵי עַכְבָּרִים'. אך באמת הוא לא בא לשאול אלא כונתו להעיר ולהקשות בדברי רשב"י ובחכמה דבר דבריו בלשון שאלה ואין זו שאלה אלא הערה וכונתו לומר שיש להעיר בדברי רשב"י שאמר 'בִּפְנֵי כָּל חַי' דקאי על כל מין בעלי חיים ובשלמא בהמות וחיות ועופות יכול להשמר מהם כי עיניו רואות אותם אך עכברים שהם בכלל כל חי דנקיט רשב"י איך ישמר מהם כי הם בחורין ורואין ואינם נראין וכשהבין דכונתו להעיר ומשום דרך כבוד ודרך ארץ אמר דבריו בלשון שאלה להכי אמר לו 'שִׁינְנָא' אך דע דמעיקרא אין כונת רשב"י לומר זאת על בעלי חיים כי אם רק על אדם ורמז בתיבת 'כָּל' לרבות עבדים ושפחות אשר בעיני ההמון נחשבים כבהמות ומורים היתר בהם.
רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זַגֵּי דְּכִילְתֵּיהּ פירש רש"י ז"ל פעמונים התלוים בכילה מקשקשן כדי לסור בני ביתו משם. וקשיא לי בפירוש זה דנמצא הוא מפרסם תשמישו לפני בני ביתו דבזה יודעים דאותה שעה רוצה לשמש ואין זה דרך צניעות ובפתח עינים הביא מן רבינו תם ז"ל שכתב 'גזי דכליתיה' פירוש מיני צרעין ודבורין עיין שם וזה ניחא שפיר. ונראה לי הא דמגרשין הדבורים והיתושין לאו משום דחוששין לשמש בפני בעלי חיים דאלו ודאי לאו בני הרגשה נינהו אלא עושין כן להחריד את בני אדם שיהיו נזהרין בצניעות זו מאד בראותם דרבנן קפדי אפילו על זבובין.
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הֵן, שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ נראה לי בס"ד תיבת הֵן לומר שישארו בכך ואין תקוה שיתבטלו לפי אורך הזמן כאשר היה בזוגות ולזה אמר הן בהווייתן יהיו תמיד כך. והא דאמר מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ כי תחלה מתחייב בנפשו מחמת רוח רעה אשר תדבק בנפשו ואחר כך יגיע מזה נזק לגופו ועל זה אמר דמו בראשו דקאי על נזק גופו. והא דנקיט לשון זה של ' דָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ ' נראה לי בס"ד כי אמרו רבותינו ז"ל לעולם יראה אדם שכינה למעלה מראשו ופרשתי בס"ד כי ראש שם אדם אות א' שהוא צורת וא"ו ושני יודי"ן כמנין שם הוי־ה ברוך הוא ועל זה אומר שכינה למעלה 'מראשו' והנה והאי כאשר תדבק בו רוח רעה ביותר יסתלק ממנו הארת אות א' הרמוז בראשו וישאר בו רק אותיות 'דם' דאדם ולכן אמר 'דָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ' דמו דייקא בראשו דייקא.
Ben Yehoyada on Niddah 17a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף י״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־568 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 132 מילים
נפתחת ב״וּמַשְׁתִּין מַיִם עָרוּם לִפְנֵי מִטָּתוֹ, וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ…״
- קטע 212 מילים
נפתחת ב״וְאִינְהוּ מַאי דְּרוּשׁ? ״שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם…״
- קטע 313 מילים
נפתחת ב״רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זָגֵי דְּכִילְּתָא,…״
- קטע 440 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: חֲמִישָּׁה דְּבָרִים…״
- קטע 535 מילים
נפתחת ב״הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף כּוּ׳. וְאַף עַל גַּב…״
- קטע 636 מילים
נפתחת ב״וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה. אָמַר…״
- קטע 712 מילים
נפתחת ב״וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת — כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו…״
- קטע 843 מילים
נפתחת ב״וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים — מִפְּנֵי…״
- קטע 915 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם: שׂוֹרְפָן…״
- קטע 1040 מילים
נפתחת ב״וְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ — דְּאָמַר מָר:…״
- קטע 1134 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ…״
- קטע 1214 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: וְאִם הָיָה בַּיִת אָפֵל —…״
- קטע 139 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר! אֵימָא: תִּבְדּוֹק…״
- קטע 1421 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: הַמְשַׁמֵּשׁ…״
- קטע 1531 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: וְשֶׁל בֵּית מוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיוּ…״
- קטע 1625 מילים
נפתחת ב״אֵימָא: בּוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא,…״
- קטע 1738 מילים
נפתחת ב״וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶן בְּמֵילָא פַּרְהֲבָא — מְסַיַּיע לֵיהּ…״
- קטע 1830 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: הָנֵי שַׁחֲקֵי דְּכִיתָּנָא מְעַלּוּ לִבְדִיקָה.…״
- קטע 1919 מילים
נפתחת ב״לָא קַשְׁיָא — הָא בְּכִיתָּנָא, הָא בְּמָאנֵי…״
- קטע 2025 מילים
נפתחת ב״נוֹהֲגִין טוּמְאָה וְטׇהֳרָה בִּשְׁלָגִין. תְּנַן הָתָם: שֶׁלֶג…״
- קטע 2111 מילים
נפתחת ב״נִטְמָא מִקְצָתוֹ — לֹא נִטְמָא כּוּלּוֹ, נִטְהַר…״
- קטע 2221 מילים
נפתחת ב״הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ ״נִטְמָא מִקְצָתוֹ —…״
- קטע 2312 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל אֲוִיר תַּנּוּר,…״
חכמים הנזכרים בדף
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת נדה דף י״ז עמוד א׳ · קטע 6 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת. אָמַר…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת נדה דף י״ז עמוד א׳ · קטע 3 — “…מְקַרְקֵשׁ זָגֵי דְּכִילְּתָא, אַבָּיֵי בָּאלֵי דִּידְבֵי, רָבָא בָּאלֵי פָּרוֹחֵי.”
לשון המקור
וּמַשְׁתִּין מַיִם עָרוּם לִפְנֵי מִטָּתוֹ, וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּפְנֵי כָּל חַי. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: וַאֲפִילּוּ לִפְנֵי עַכְבָּרִים? אֲמַר לֵיהּ: שִׁינָּנָא, לָא! אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בִּפְנֵי עַבְדֵיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם.
וְאִינְהוּ מַאי דְּרוּשׁ? ״שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר״ — עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר.
רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זָגֵי דְּכִילְּתָא, אַבָּיֵי בָּאלֵי דִּידְבֵי, רָבָא בָּאלֵי פָּרוֹחֵי.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: חֲמִישָּׁה דְּבָרִים הֵן שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ — הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף, וּבָצָל קָלוּף, וּבֵיצָה קְלוּפָה, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה, וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ.
הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף כּוּ׳. וְאַף עַל גַּב דְּמַנְּחִי בְּסִילְּתָא וּמְצַיְּירִי וַחֲתִימִי — רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שִׁיֵּיר בָּהֶן עִיקָּרָן אוֹ קְלִיפָּתָן, אֲבָל שִׁיֵּיר בָּהֶן עִיקָּרָן אוֹ קְלִיפָּתָן — לֵית לַן בַּהּ.
וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: וּכְלֵי נֶתֶר כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, וּכְלֵי נֶתֶר כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ.
וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת — כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טוּמְאָה, זִימְנִין דִּמְסַכְּנִין לֵיהּ.
וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים — מִפְּנֵי שֶׁאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמַפֶּלֶת. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּשָׁקֵיל בִּגְנוּסְטְרֵי, וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּשָׁקֵיל דִּידֵיהּ וּדְכַרְעֵיהּ, וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא גַּז מִידֵּי בָּתְרַיְיהוּ, אֲבָל גַּז מִידֵּי בָּתְרַיְיהוּ — לֵית לַן בַּהּ. וְלָא הִיא, לְכוּלַּהּ מִילְּתָא חָיְישִׁינַן.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם: שׂוֹרְפָן — חָסִיד, קוֹבְרָן — צַדִּיק, זוֹרְקָן — רָשָׁע.
וְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ — דְּאָמַר מָר: מַקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ — הֹוִיין לוֹ בָּנִים וִיתְּקִין. הִקִּיזוּ שְׁנֵיהֶם וְשִׁמְּשׁוּ — הֹוִיין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי רָאתָן. אָמַר רַב: וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טְעֵים מִידֵּי, אֲבָל טְעֵים מִידֵּי — לֵית לַן בַּהּ.
אָמַר רַב חִסְדָּא: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגוּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו. אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם, וְאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם.
אָמַר רָבָא: וְאִם הָיָה בַּיִת אָפֵל — מוּתָּר, וְתַלְמִיד חָכָם — מַאֲפִיל בִּכְסוּתוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ.
תְּנַן: אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר! אֵימָא: תִּבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר.
תָּא שְׁמַע: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה! אֵימָא: הַבּוֹדֵק מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה.
תָּא שְׁמַע: וְשֶׁל בֵּית מוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיוּ עוֹשִׂין שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח — הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם, וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶם בְּמֵילָא פַּרְהֲבָא, וְנוֹהֲגִין טוּמְאָה וְטׇהֳרָה בִּשְׁלָגִים. קָתָנֵי מִיהָא: מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם!
אֵימָא: בּוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״מְשַׁמְּשִׁין״ — מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח? אִין הָכִי נָמֵי, דְּאַגַּב דְּאִיכָּא אוֹנֶס שֵׁינָה — מִגַּנְּיָא בְּאַפֵּיהּ.
וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶן בְּמֵילָא פַּרְהֲבָא — מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה אֶלָּא בְּפָקוֹלִין אוֹ בְּצֶמֶר נָקִי וְרַךְ. אָמַר רַב: הַיְינוּ דְּכִי הֲוַאי הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, הֲווֹ אָמְרִי: ״מַאן בָּעֵי פָּקוֹלֵי בְּנַהֲמָא״, וְלָא יָדַעְנָא מַאי קָאָמְרִי.
אָמַר רָבָא: הָנֵי שַׁחֲקֵי דְּכִיתָּנָא מְעַלּוּ לִבְדִיקָה. אִינִי? וְהָא תָּנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה: אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה לֹא בְּעֵד אֱדוֹם, וְלֹא בְּעֵד שָׁחוֹר, וְלֹא בְּפִשְׁתָּן, אֶלָּא בְּפָקוֹלִין אוֹ בְּצֶמֶר נָקִי וְרַךְ!
לָא קַשְׁיָא — הָא בְּכִיתָּנָא, הָא בְּמָאנֵי דְּכִיתָּנָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בְּמָאנֵי דְּכִיתָּנָא — הָא בְּחַדְתֵי, הָא בְּשַׁחֲקֵי.
נוֹהֲגִין טוּמְאָה וְטׇהֳרָה בִּשְׁלָגִין. תְּנַן הָתָם: שֶׁלֶג אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה, חִישֵּׁב עָלָיו לַאֲכִילָה — אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אֳוכָלִין, לְמַשְׁקֶה — מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין.
נִטְמָא מִקְצָתוֹ — לֹא נִטְמָא כּוּלּוֹ, נִטְהַר מִקְצָתוֹ — נִטְהַר כּוּלּוֹ.
הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ ״נִטְמָא מִקְצָתוֹ — לֹא נִטְמָא כּוּלּוֹ״, וַהֲדַר (תָּנֵי) [אָמְרַתְּ] ״נִטְהַר מִקְצָתוֹ — נִטְהַר כּוּלּוֹ״, לְמֵימְרָא דְּנִטְמָא כּוּלּוֹ!
אָמַר אַבָּיֵי: כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל אֲוִיר תַּנּוּר, דְּהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס