מסכת סנהדרין דף קי״ב עמוד ב׳

היו בה קדשי מזבח כגון עולות ואשמות של רשעים בתוכה נהי דלא קרינן בהו את כל בהמתה לפי חרב דהא לא בהמתה היא אלא בהמת שמים אלא מאיסותא הוא להקריב קרבנות של רשעים הללו שהודחו הלכך ימותו כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן שעורין עד שכריסן נבקעת דאפילו דמיהם אסור כדלקמן:

שנאמר כליל לה' אלהיך ל"ג:

ר"ש אומר וכו' לקמן מפרש טעמא:

זבח רשעים תועבה ואפילו דמיהן אסורין:

ור"ש הוא דאמר בהזהב (ב"מ נו:) קדשים שחייב באחריותן ממון בעלים הוא ויש בהם אונאה הלכך לענין עיר הנדחת נמי ממון. בעלים הוא ודיינינהו לפי חרב כשאר בהמות שבתוכה והלכך אסורין דמיהן בהנאה והאי דקאמר ימותו ולא אמר שיחרימו אותה עמהם משום כבוד שמים:

ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר בפ"ק דב"ק (ד' יב:) ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו והואיל וממונו הם אסורים בהנאה דאפילו דמיהן בהמתם מיקרו אבל קדשי קדשים אמאי ירעו דהא ודאי הם עצמם אינם קרבים דזבח רשעים תועבה אלא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה:

אי הכי מדתני סיפא וכו' דקא מפליג בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית:

ליפלוג וליתני בדידה בקדשי מזבח עצמן בין קדשים קלים לקדשי קדשים:

כבר בארנו במשנה שאם היו בעיר הנדחת בהמת קדשים קדשי מזבח כגון עולות ואשמות ודומיהן ימותו ואין אומרים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה שאף דמיהם אסורין ומאוסים שנאמר זבח רשעים תועבה ודברים אלו דוקא בקדשי רשעים שבתוכה אבל קדשי מזבח שהקדישום הצדיקים בתוכה אע"פ שנכסיהם אובדים יקרבו שהרי מה שחטאו בדירתם עמהם נתכפר להם באבוד ממונם ויש חולקים בזו אלא אף בשל צדיקים הואיל ונדחה ידחה:

זה שביארנו בקדשי מזבח שבה שימותו לא סוף דבר קדשים גמורים שאינו חייב באחריותן אלא אפילו היה הוא חייב באחריותן אין מפקיעין אותן מדין שלל שמים וכמו שכתבנו במציעא בענין אונאה שאף אותן הקדשים שהוא חייב באחריותן יש להם אונאה וכן אפילו קדשים קלים אע"פ שאין בהם מעילה כמו שבארנו בראשון של קמא שמ"מ אחר הקרבת אמוריו אינו זוכה בהם אלא משל שמים ושלחן גבוה ואין זה שללה ואפילו הומם שהרי מ"מ אם הומם צריך פדיון ואין צריך לומר בקדשים שמאליהם דינן שימותו כגון חמש חטאות המתות:

זה שבארנו במשנה בבכור ומעשר בהמה שהתמימים ימותו והבעלי מומין יהרגו יש חולקין לפסוק כרבינא שאף הבעל מום שלל שמים הוא ומ"מ ינתן לכהן שבעיר אחרת וכן בתמימים ומה בין אלו לקדשים קלים שבקדשים קלים אם הוממו צריכין פדיון ובכור ומעשר בהמה אם הוממו אין צריכין פדיון אלא נאכלים לבעלים כמו שבארנו במסכת יום טוב ואעפ"כ לא יצאו מכלל שלל שמים:

עסה של מעשר שני בירושלים חייבת בחלה ובגבולין אם לא נפדית פטורה מן החלה הא אם נפדית חייבת בחלה שמא תאמר אחר שמעשר שני בגבולין פטור מן החלה נמצא שהוא ממון גבוה וא"כ במה אמרו בו שיגנז ואי אפשר לומר במעשר שני בירושלים שחזר לשם ממון בעלים שהרי ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת ואם של עיר אחרת שהעלוהו קודם שהודחה לירושלים ואח"כ הודחה ולמה יגנזו הרי קלטוהו מחיצות ירושלים שלא לצאת עוד משם לישרף אלא שינתן ליורשיו לאכלו לשם ואם בשנטמא שאינו ראוי לאכילה יפדה שהרי אע"פ שאין פודין מעשר שני בירושלים אם נטמא מ"מ פודין ואף בפירות הנלקחים ממנו כן כמו שביארנו במציעא פרק הזהב על כרחך אתה מפרשו בטהור שהעלוהו לירושלים קודם שהודחו ואם תשיבני קליטת מחיצות תפתר בשנפלו ואין שם חומה ומחיצות לאכול דאוריתא ר"ל שלא לאכול מעשר שני אלא לפנים מן החומה ומחיצות לקלוט שלא ליפדות אחר שנכנס לירושלים ולא נטמא אפילו הוציאוהו משם מדרבנן ואלו היה מעשר שני דעלמא היה נפדה והיינו אומרין שלא אמרו מחיצות לקלוט לעכב פדייתו אלא בשיש מחיצות אחר שאינו אלא מדברי סופרים אבל זה שהוא עיר הנדחת והיה בו היתר אכילה קודם שנפלו מחיצות הרי הוא ממון הדיוט ויגנז ובדין היה לישרף אלא שחוששין לזילות של מעשר ואינו ממון גבוה ליפדות:

בפרק הזהב יראה שאף במעשר שני דעלמא כל שקלטוהו מחיצות ונפלו אינו נפדה ואין אומרין בדאיתנהו גזור בדליתנהו לא גזור ומתוך כך יש שאין גורסין כאן דנפול מחיצות אלא לעולם בטהור וכדרבה דאמר מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן כלומר ומאחר שאין קליטת מחיצות לעכב פדיון בהוצאתן אלא מדרבנן לענין עיר הנדחת לא העמידו דבריהם והרי הוא ממון בעלים ושריפה כשאר השלל וכן עיקר ואין גורסין הלכך מיכלה לא אפשר וכו':

בד"ה מעשר שני כו' אלא יגנז וכן כתבי הקודש יגנזו הס"ד ואח"כ מ"ה ה"ג כליל לה' אלהיך אר"ש אמר כו' כצ"ל ור"ל דל"ג שנאמר כליל לה' כו' וכ"ה ברע"ב בפי' המשנה גם בפירש"י לקמן בגמרא ודו"ק:

בד"ה וכמו שהיתה בישוב בתים הס"ד ואח"כ מ"ה גמ' היו בה כו' כצ"ל:

בד"ה שנאמר כליל כו' ל"ג הס"ד ואח"כ מ"ה רש"א וכו' ובד"ה זבח רשעים כו' דמיהן אסור הס"ד ובד"ה ואליבא דר' יוסי כו' לרבות קדשים קלים שהם ממונו כו' אבל קדשי קדשים ירעו דהא כו' ובד"ה ליפלוג כו' לקדשי קדשים הס"ד ואח"כ מ"ה דלמיתה כו' ובד"ה לא פסיקא כו' דעיר הנדחת ירעו כו' הד"א כצ"ל:

בד"ה מאי קאמר כו' ופליגא עליה דת"ק כו' ק"ק ממון בעלים הס"ד כתב מהרש"ל נראה דמש"ה מפרש טעמא דת"ק משום ממון בעלים ואליבא דר"ל כו' דא"כ במאי פליגי דס"ס לכ"ע ימותו כו' אבל השתא שפיר פליגי דת"ק ס"ל ממון בעלים כו' עכ"ל ור"ל לשמואל אליבא דר"ל בהא פליגי דת"ק ס"ל ק"ק ירעו וקדשים קלים דממון בעלים הוא ימותו מדינא וה"ה בכור ומעשר דשללה מקרי ור"ש ס"ל דקדשים קלים שלל שמים קרינן ביה ובכור ומעשר נמי מדכתיב בהמתך מרבינן דלאו שללה הוא וכלם ירעו אבל הוא דחוק כיון דעיקר פלוגתייהו בקדשים קלים אי הוה ממון בעלים או לא הרי עיקר פלוגתא דר"ש עליה דת"ק חסר מן הספר שהרי לא הזכיר אלא דבהמתך ולא בהמת בכור כו' וה"ל להזכיר נמי לר"ש שללה ולא קדשים קלים כיון דעיקר פלוגתייהו נמי בהא דת"ק ס"ל דבכלל שללה הוא דממון בעלים הוא ור"ש ס"ל דממון גבוה הוא גם זה דחוק לאוקמא מילתא דשמואל דווקא כר"ל ולא ה"ל לתלמודא להשמיט דמלתיה דשמואל כר"ל ולא כר"י וע"כ נראה דאוקמתא דשמואל בין לר' יוחנן ובין לר"ל ועיקר פלוגתא דת"ק ור"ש בבכור תם וה"ק שמואל מסתברא דלכ"ע בין לת"ק בין לר"ש כל שהוא קרב כשהוא תם ונפדה כו' אבל בכור שאינו נפדה כשהוא בעל מום אפי' כשהוא תם לא אימעיט משללה כפירש"י והשתא לר"י אתיא פלוגתייהו בפשיטות דלת"ק דלא דריש בהמתך למעט בכור הרי דבכור שללה מקרי אפי' כשהוא תם כיון דאינו נפדה כשהוא בעל מום והוא בסייף ולר"ש דממעט ליה בכור תם ומעשר מבהמתך גם הם דינן שימותו ור"ל נמי וודאי דעיקר פלוגתייהו בבכור תם דלת"ק קדשים קלים ימותו ולא יחרימו משום כבוד שמים כיון שאפי' בעל מום צריך פדייה אבל בכור ומעשר דלא בעי פדייה כשהוא בעל מום אפילו כבוד שמים לית ביה אפי' בתם והוא בסייף ור"ש ס"ל דבכור ממעטינן ליה מבהמתך ואהא הוצרך רש"י לפרש אליבא דר"ל דע"כ דבהא מלתא דסבר ת"ק קדשים קלים ממון בעלים הוא נמי פליג ר"ש עליה דת"ק לאוקמת' דשמואל מדלא אצטריך ליה לר"ש למעוטי מבהמתך אלא בכור ומעשר משמע דשאר קדשים קלים לא אצטריך למעוטי ולאו שללה מקרי ולאו ממון בטלים הוא והדברים ברורים למבין ודו"ק:

בד"ה וכל שקרב כו' דאיהו מוקי ליה אפי' בתמימי' קסבר כו' עכ"ל לכאורה דלשון אפי' דחוק דהא איהו מוקים ליה דוקא בתמימים אבל בעלי מומין בהמתך קרינן ביה ובסייף וכ"כ מהרש"ל ונראה ליישבו דלגבי רבינא דקאמר דלא איצטריך ליה בהמתך למעט בכור תם משום דמשללה אימעיט קאמר דלשמואל שפיר איצטריך ליה למעט אפי' תמימים דשללה קרינן ביה וכיון דאיצטריך מיעוטא דבהמתך לתמימים מנלן למעוטי אפילו בעלי מומין דתפסת מועט תפסת ודו"ק:

בד"ה תרומה ביד כו' היא תישרף הס"ד ואח"כ מ"ה וקתני יגנוזו כו' לא אמר תישרף הס"ד ובד"ה אלא בעיר כו' ואינו יוצא לישרף בתוכה הס"ד ואח"כ מ"ה בגבולין דלא מטו ליה כו' דבשריפה לא משום זילותא הס"ד ואח"כ מ"ה לעולם כו' ובד"ה הב"ע כו' אפילו בחוצה לה הס"ד ואח"כ מ"ה ואפי' לאחר שנכנס כו' כצ"ל ור"ל אהא דקאמר שפודין אותו אפי' בנכנס לירושלים דבטהור אין פודין בנכנס בירושלים דדרשינן כי ירחק ממך גו' אבל בנטמא מרבינן מהאי קרא דלא תוכל שאתו שפודין אותו בירושלים וק"ל:

גמ' ומי שנאכל בתורת בהמתך עי' זבחים דף עה ע"ב תוס' ד"ה התפיס: