דף ביאור

מסכת בבא מציעא דף ק״א עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא מציעא דף ק״א עמוד ב׳

מסכת בבא מציעא דף ק״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־510 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

בבית היורד לתוך חורבה ובנאה שלא ברשות:

בשדה היורד לתוך שדה ונטעה שלא ברשות ואמר נטיעותי אני נוטל:

משום כחשא דארעא שכבר הכחישו הנטיעות את השדה שינקו ממנה:

איכא בינייהו חוצה לארץ למ"ד משום כחשא דארעא. ממונא אפסדיה ואפילו בחוצה לארץ נמי אין שומעין לו:

מתני' אינו יכול להוציאו וכו' בגמרא מפרש לה לכולהו:

ובכרכין שהן מקום השווקים שהכל נמשכים שם לגור שם והבתים אין מצויין לשכור:

ובחנויות שחנווני מקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם לו ימים רבים וכשמביאין לו מעותיו באין ע"י פתח החנות שהקיפו שם ואם הלך למקום אחר אינן יודעין אנה ימצאוהו אין יכול להוציאו כל י"ב חדש:

חנות של נחתומין מוכרי ככרות:

ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bava Metzia 101b · Sefaria

תוספות

בשדה אין שומעין לו אע"ג דכבר אשמועינן לעיל ר' יוחנן גופיה דטעמא דברייתא דאם אמר אני נוטל זיתיי אין שומעין לו משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן למ"ד הכא משום כחשא דארעא דאפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו אבל לעיל דוקא בארץ ישראל אין שומעין לו משום דכחשא דארעא לא עשה בידים אלא ממילא ע"י שטיפת הנהר נעשה ולמאן דאמר הכא נמי משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן שלא תאמר אפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו משום כחשא דארעא:

Tosafot on Bava Metzia 101b · Sefaria

רשב"א

אמר ר' יהודה להודיעו קתני ונ"ל דברי הראב"ד ז"ל עיקר כל שהוא קודם חצי אלול דשכיחי בתי, אבל מט"ו באלול ואילך לא, דהיינו טעמא דימות הגשמים שכולן מקדימין ושוכרין ל' יום קודם החג לצורך ימות הגשמים, ולפיכך אף אם כלה החדש קודם זמן זה הרבה ימצא לשכור, אבל מאותו זמן ואילך לא ימצא, ולפיכך צריך הוא להודיעו קודם חצי אלול יום או יומים, כנ"ל. (שיטמ"ק).

פשיטא נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת מינאי [כתב המ"מ פ"ו ה"ט משכירות:] וכתב הרשב"א ז"ל דוקא בשוכר סתם שכל שעה זמנו ואינו מחוסר אלא זמן הקובעה, אבל בשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציאו תוך זמנו, וכן מוכח (הובא ברי"ף) ע"כ.

Rashba on Bava Metzia 101b · Sefaria

מאירי

המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי בענין שכירות הבתים ואמר על זה המשכיר בית לחברו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מן החג ומן הפסח בימות החמה שלשים יום ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש ובחנות אחד עירות ואחד כרכים שנים עשר חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש שנים אמר הר"ם בימות החמה שלשים יום ר"ל שאינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו קודם ימות הגשמים שלשים יום ואם לא הודיעו לא יוציאו עד שיעברו ימות הגשמים וכמו כן מה שאמר שנים עשר חדש ר"ל שיודיעו ויאמר לו בקש לעצמך בית דירה אחר ואין יכול להוציאו עד שיעברו שנים עשר חדש אחר שהודיעו והלכה כרשב"ג לפי שאלו החנויות יש להן בנין וטרח גדול:

אמר המאירי המשכיר בית לחברו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מן החג עד הפסח ובימות החמה רשאי להוציאו משדר בה שלשים יום ובכרכים גדולים שהבתים מצויים שם ביוקר אחד שהשכירו בימות החמה ואחד שהשכירו בימות הגשמים אין יכול להוציאו עד שידור שנים עשר חדש ואם עמד שנים עשר חדש מוציאו אפילו כלו שנים עשר חדש בימות הגשמים וכן בחנות שהיוקר מצוי בו בכל מקום אחד כרכים ואחד עיירות זמנם שנים עשר חדש מפני שהחנוני מקיף וכשבעלי הקפותיו באין לפרוע אם אין דירתו קבועה אין מוצאין אותו והולכין להם רשב"ג אומר של נחתומים ושל צבעים שלים שנים פירשו בגמרא שהקיפן מרובה וצריך להם קביעות דירה לארך זמן הקפותיהם כך פירשו המפרשים ולא יראה לי כן ומהיכן הם מקיפין כל כך יתר על שאר אומנויות אלא שנראה לי לפרש שטרח היקפן והעתקתם מבית לבית מרובה מצד והם צריכים בנין לשקוע הכלים הגדולים שלהם ושהם צריכים למים הרבה ושהם משתמשים על ידי האור ואין רוב בתים ראויים להם:

זהו ביאור המשנה ומ"מ מה שפירשנו בה לא כך הלכה ובגמרא פירשוה כהלכה והעולה לנו לפי סוגית הגמרא בפסק ענין זה עם שאר דברים שבאו שם בענין זה כך הוא:

צריך שתדע שהשכירות תולדת מכירה הוא אין בין מכירה לשכירות אלא שזה במוחלט וזה לזמן ידוע וכשם שהאדם יכול להתנות כמה שירצה במכירה כך יכול להתנות כמה שירצה בשכירות וכל שהשכיר לזמן ידוע אין יכול להוציאו משם תוך זמנו לשום סבה בעולם וכשיגיע זמנו מוציאו באיזה עת שיהיה ואין ממתין לו אפילו טעה אחת אפי' בימות הגשמים ואפילו מטר יורד וסוחף ואין צריך לו להודיעו קודם זמנו והוא שאמרו בתלמוד המערב הגיע זמנו מוציאו אף בימות הגשמים ידע הוא דזמניה בטבת או בשבט הוא:

וכן השוכר אינו רשאי לצאת ולהניח לו ביתו תוך זמן ואם עשה פורע שכרו משלם ואם הגיע זמנו יוצא לו ומניחו ואין צריך לו להודיעו הן כרכים הן עיירות הן חנויות הן צבעים ונחתומין הן שאר בני אדם וכן אם התנו בסך השכירות כמה יתן לו אין יכול להוסיף לו בשכירות כל אותו הזמן אפילו נתיקרו בתים וכן אין השוכר יכול לנכות לו אפילו הוזלו בתים ואם הגיע הזמן ולא היה המשכיר חושש להוציאו ולא השוכר חושש לצאת והאריך דירתו לשם יותר מזמנו הרי הוא דר על תנאי סך השכירות שקדם ומוציאו הלה כשירצה ואף הוא יוצא כשירצה ומשנתנו במי שמשכיר לחברו שלא לזמן אלא בסתם והתנה בשכירותו לחשבון מנה לשנה ופירוש משנתנו לפי מה שעולה לידנו בפסק זה הוא שאם בא להוציאו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו שלשים יום קודם החג הודיעו שלשים יום קודם החג ונתרשל ולא יצא ואף זה נתרשל ולא הוציאו מוציאו אף בעובי הקור והקרח הנורא לא הודיעו שלשים יום קודם החג אפילו הודיעו כ"ט יום הואיל ויום אחד של שלשים אלו נכנס בחג הרי זה אין יכול להוציאו עד הפסח בא להוציאו בימות החמה דיו שיודיעו שלשים יום וכל שהודיעו באחד בתמוז ולא יצא הרי זה מוציאו באחד באב וכן בכל ימות החמה אפילו הודיעו בחרף שלשים יום הסמוכים לימות החמה מוציאו בתחלת ימות החמה:

דברים אלו דוקא בעיירות נאמרו אבל בכרכים ימות החמה וימות הגשמים שוים וצריך להודיעו שנים עשר חדש מקודם ולעולם אינו מוציאו עד שנים עשר חדש משעה שיודיענו אפילו הודיעו ביום עצמו שנכנס שם מוציאו לשנים עשר חדש אפילו דר שם שמיטה או יובל אינו יוצא עד שישלמו שנים עשר חדש משעה שיודיענו וכן הדין בחנות בין בכרכין בין בעיירות ונחתומים וצבעים עד שיודיעם שלש שנים מקודם ומ"מ יש פוסקין בהם כחכמים ולדונם כשאר בעלי חנויות לשנים עשר חדש ולא חששו לכלל הידוע בכל ששנה רשב"ג במשנתנו שהלכה כמותו ואף גדולי המחברים לא הביאוה ומ"מ אם הוקרו בתים אומר המשכיר לשוכר או צא מעכשו בלא אריכות שנים עשר חדש או תן מכאן ואילך כשער של עכשו:

כשם שאמרנו דין זה במשכיר כך הוא הדין בעצמו בשוכר אלא שאין בו חלוק בין ימות החמה לימות הגשמים ולא בין חנויות לשאר בתים אלא כל שהשוכר רוצה לצאת ולהניח לזה ביתו בעיירות צריך להודיעו שלשים יום קודם יציאתו ובכרכים שנים עשר חדש ואע"פ שבכרכים מצויים שוכרים מ"מ צריך הוא לחזר אחר הגון לו וכל שיצא ולא הודיעו נותן לו שכרו אם אין זה מוצא לשכור להגון לו ויראה גם כן מצד השואת המדות אע"פ שלא הוזכרה בגמרא שאם הוזלו קרקעות יש לשוכר לומר או קבל מכאן ואילך כשער של עכשו או אצא ואפטר וכן כתבוה גדולי המחברים:

יש צדדין שהמשכיר יכול להוציא את השוכר מביתו אחר שלא השכירה לו לזמן ידוע והוא אם נפל למשכיר זה בית שהיה הוא דר בו ויראה לי כן אם לא היה לו בית אחר והיה שוכרו מאחר ובא הלה והוציאו וכן אם נזדמנה אשה לבנו ונתן לו בית זה לנישואין ודוקא בנזדמנה לו עכשו והוא נושאה אבל אם ידע בו כן מקודם והיה לו שהות להודיע ולא הודיע אינו מוציא ודברים אלו כלם על הצד שביארנו במשכיר סתם הא אם השכיר לזמן ידוע אף נפל לו ביתו ואין לו בית לדירתו ישכור במאה מנה ואינו מוציא כלל שהשכירות עד שיגיע זמנו מכר גמור הוא ויש חולקין בזו ואל תחוש לדבריהם כלל:

ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Bava Metzia 101b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה בשדה כו' אע"ג דכבר אשמועינן לעיל ר"י גופיה כו' ולמ"ד ה"נ משום ישוב א"י כו' שלא תאמר אפי' בח"ל כו' עכ"ל צ"ל למ"ד משום ישוב א"י היינו דר"י גופיה קאמר טעמיה דאין שומעין משום ישוב א"י דאם לא כן איכא למטעי בדבריו דטעמיה דאין שומעין משום כחשה ואפי' בח"ל ודו"ק:

Chidushei Halachot on Bava Metzia 101b · Sefaria

מהר"ם

אמר רב יהודה להודיע קתני והכי קאמר המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו וכו'. ונראה לי דלפרש"י לא גריס בגמ' סתם דהא רש"י פירש להודיע קאמר המשכיר בית לחבירו וכלו ימי השכירות בימות הגשמים וכו' הרי שפירש רש"י בהדיא דאיירי ששכר לזמן אלא שכלה הזמן בימות הגשמים בין החג לפסח ולא בשוכר סתם. ובהרי"ף גרס ליה ופירש הר"ן שר"ל ששכר ממנו כל חדש וחדש בכך וכך דינרין אבל לא קבע זמן לכמה חדשים ועיין שם:

תוס' ד"ה בשדה אין שומעין לו אע"ג דכבר אשמועינן לעיל רבי יוחנן גופיה וכו'. דברי התוס' הם תמוהים דאם מקשים קושייתם אמאן דאמר דמשני משום ישוב ארץ ישראל מאי תירצו אצטריך לאשמועינן הכא משום כחשא דארעא הא לדידיה לא הקשה מידי ואי אדברי ר' יוחנן מקשו מאי קאמרי ולמאן דאמר הכא נמי משום ישוב ארץ ישראל אצטריך לאשמועינן שלא תאמר אפי' בח"ל וכו' והיכי משמע בדברי ר' יוחנן גופיה שום דקדוק דבא למעט חוצה לארץ הא לא קאמר אלא בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו. ונראה לי דאדברי ר' יוחנן גופיה מקשו התוס' דמה אצטריך למימר בשדה אין שומעין לו הא כבר אשמועינן טעמא דברייתא דלעיל דהוי משום ישוב ארץ ישראל וממילא אנו יודעין דבשדה אין שומעין לו והא דלא מקשו התוס' מברייתא דלעיל גופה בלא טעמא דר' יוחנן דלעיל דהא קתני אם אמר זיתי אני נוטל אין שומעין לו וא"כ מאי אצטריך רבי יוחנן הכא למימר בשדה אין שומעין לו משום דבלא טעמא דרבי יוחנן דלעיל נוכל לומר דטעמא דברייתא דלעיל טעמא אחרינא אית ביה דלא שמעינן מיניה דהכא בשדה אין שומעין לו אבל מדאשמועינן רבי יוחנן לעיל דטעמא דברייתא משום ישוב ארץ ישראל ממילא שמעינן דהכי נמי בשדה אין שומעין לו ותירצו התוס' לכל חד מהלשונות וסבירא להו להתוס' דלמאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל ר"ל דלאותו לשון קאמר ר' יוחנן גופיה בהדיא בשדה אין שומעין לו מאי טעמא משום ישוב ארץ ישראל ולאיכא דאמרי קאמר רבי יוחנן גופיה בהדיא משום כחשא דארעא אצטריך והשתא תירצו התוס' שפיר דלמאן דאמר משום כחשא דארעא אצטריך רבי יוחנן לאשמועינן הכא דבשדה אין שומעין לו אפי' בחוצה לארץ משום כחשא דארעא ולמאן דאמר דאמר ר' יוחנן הכא גופיה מ"ט משום ישוב א"י אצטריך ר' יוחנן לאשמועי' דבשדה אין שומעין לו אבל בח"ל שומעין לו שלא תאמר דהכא בחוצה לארץ אין שומעין משום דשייך כחשא דארעא ודו"ק:

Maharam on Bava Metzia 101b · Sefaria

שיטה מקובצת

אבל בשדה אין שומעין לו משום כחשא דארעא ושמע מינה דדוקא לאחר שהשרישו דאיכא כחשא ומינה למאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל בהכי מיירי דהא אמרינן דליכא בינייהו אלא חוץ לארץ ומיהא שמעינן לארץ ישראל האמור לעיל דמיירי בשהשרישו כדפירשתי לעיל. הריטב"א ז"ל.

בהלכות שדרו ממתיבתא וכו' ויש לנו ללמוד מדברי המחברים האלו דבנטיעות אם אומר לו בעל הקרקע טול נטיעותיך משדה שלי דלא בעינא נטיעות כלל דיכול למימר דהשתא בבנין אבנים דלית ליה למימר שום טענה גלויה ומפורסמת שיטול עציו ואבניו אפילו הכי שמעינן ליה קל וחומר בנטיעות דיכול להטעים דבריו משום דיותר שוין לו זריעות השדה מפירות אילנותיו דשומעין לו ויש סיוע ממעשה דרב דכי אמר ליה נמי זיל שום ליה וידו על התחתונה אפילו הכי אהדר ליה לא בעינא ויטול נטיעותיו ויצא ושתיק ליה רב שמע מינה דדינא קאמר ליה. וצריך עיון איך למדו מן המתיבתא מטענה של בונה שמוחל ברצונו טרחו ועמלו והוצאתו טענה של בעל הקרקע שאומר לו טול עציך ואבניך להכעיסו ולהפסידו טרחו ועמלו דלא דמי לנטיעות דהתם בא לו מחמת טענה. ה"ר יהונתן.

כתוב בספר המאור מה שהשיב הריא"ף ז"ל על מה שכתב רבינו האיי ז"ל בספר המקח וכו'. עד דלעולם שמין לו כרב דאמר ליה לההוא גברא זיל שום ליה וידו על התחתונה ואף על גב דאמר ליה לא בעינא ואין לחלוק בדין בין בית לשדה וכו'. וכתב עליו הראב"ד זשל וזה לשונו: אמר אברהם תמה אני מה ראיה יש לו מכאן שהרי אף על פי שאמר לא בעינא הרי אמרו בשדה אין שומעין לו משום הכי בין שאמר הוא זיתי אני נוטל בין שאמר לו הלה טול זיתיך שמין לו וידו על התחתונה מעתה אין הפרש בין בית לשדה אלא מה שהפרישו בגמרא דבבית שומעין לזה ולזה ובשדה אין שומעין לזה ולזה ולדבריו הרי יש ביניהן שני הפרשין דבשדה אין שומעין לו ובבית שומעין לזה אבל לא לזה והנה הוא הפך מדבריו ויפה עשה הגאון שחזר בו.

עוד כתוב בספר המאור ופירוש ידו על התחתונה בפחות שבשכירות אמר אברהם: זה הפירוש לא בא לכלל מעולם שלא מצינו הפרש בין האומנין והפועלים בין טובים לרעים. עד כאן.

מאי שנא בימות הגשמים וכו' פירש רש"י דקסלקא דעתין דטעמא מפני ששכר לימות הגשמים וקמשמע לן דסתם ימות הגשמים עד הפסח ולהכי פרכינן דאם כן סתם ימות החמה נמי עד החג. אלא לעולם כשהשכיר סתם לחדשים ובימות הגשמים היינו טעמא משום דלא שכיח ביתא למיגר. הריטב"א.

להודיעו קתני והכי פירושו המשכיר בית לחברו סתם כלומר שאמר לו בכל חדש וחדש תתן לי כך וכך אך לא פסקו זה עם זה כמה חדשים ידור בביתו אין יכול להוציאו בימות הגשמים מן החג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו שלשים יום בימות החמה כלומר צריך להודיעו בי"ג באלול שהוא חדש חסר ובששה עשר ימים שנשתיירו מאלול ובארבעה עשר ימים מתשרי לפני החג שהן בין הכל שלשים יום באלו הימים יבקש בית הראויה לו לדור בה. וממילא שמעינן שאם כלו ימי השכירות אפילו בימות החמה אין יכול להוציאו אלא עד שלשים יום משעה שהודיעו משום דזמן מועט כזה יצטרך לבקש ולחזור אחר בית דירה. אבל זה החילוק יש בין בימות החמה לימות הגשמים דבימות הגשמים אין יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו שלשים יום בימות החמה ואם לא הודיעו קודם לכן שלשים יום בימות החמה אין יכול להוציאו מן החג ועד הפסח ולא סגי ליה בהודעת שלשים יום אלא אם כן הודיעו בימות החמה אבל בימות החמה כל זמן שיודיענו שלשים יום קודם שיוציאנו יכול להוציאו ואפילו באמצע ימות החמה. והוא הדין נמי כי קתני שנים עשר חדש בכרכין להודעה קתני שצריך להודיעו שנים עשר חדש מעיקרא. וכן נמי כי קתני שלש שנים להודעה קתנק שצריך להודיעו קודם שיוציאנו. ה"ר יהונתן.

וזה לשון הרמב"ן אמר רב יהודה צריך להודיעו קתני והכי קאמר. פירש רש"י שאם שכר מחברו בית וכלו ימי השכירות בימות הגשמים צריך להודיעו קודם לכן שלשים יום והיינו ט"ו באלול. וממילא שמעינן דאם כלו ימי שכירות בימות החמה אינו יכול להוציאו עד שלשים יום משהודיעו. ויש מפרשים בימות החמה נמי צריך הוא להודיעו קודם הפסח שלשים יום ואם לא הודיעו אינו יכול להציאו עד החג שאין אדם מוצא לשכור אלא בפרוס הפסח או בפרוס החג. ולאו מילתא היא דהא במתניתין ימות הגשמים תנן ודוקא תנן מדקתני סיפא בין בימות החמה בין בימות הגשמים ורב אסי נמי ימות הגשמים קאמר ואי סלקא דעתך ימות החמה נמי לישמעינן ימות החמה וכל שכן ימות הגשמים אלא שמו מינה כפירוש רש"י עיקר.

והראב"ד כתב דבימות החמה יכול להוציאו מיד בסוף החדש אף על פי שלא הודיעו מתחלה משום דשכיחי בתי וזה לשונו: אמר רב יהודה להודיעו קתני והכי קאמר המשכיר בית לחברו סתם פירוש לחדשים ולא אמר לו לשנה זו ולא עד יום פלוני אינו יכול להוציאו מן החג וכו'. פירוש כך היא פשוטה של משנה זו המשכיר בית לחברו משנכנס בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו בימות החמה מעיקרא שלשים יום אבל בימות החמה יכול להוציאו בסוף החדש אף על פי שלא הודיעו מתחלה משום דשכיחי בתי. ובכרכים צריך להודיעו מתחלה שנים עשר חדש ואם הודיעו ולא נזהר אף על פי שנכנס בימות הגשמים מוציאו דאיהו פשע אנפשיה. עד כאן. ונראה לי דברי הראב"ד ז"ל עיקר כל שהוא קודם חצי אלול דשכיחי בתי אבל מט"ו באלול ואילך לא דהיינו טעמא דימות הגשמים שכולן מקדימין ושוכרין שלשים יום קודם החג יצורך ימות הגשמים ולפיכך אף אם כלה החדש קודם זמן זה הרבה ימצא לשכור אבל מאותו ומן ואילך לא ימצא ולפיכך צריך הוא להודיעו קודם חצי אלול יום או יומים. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

Shita Mekubetzet on Bava Metzia 101b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

בְּבַיִת – שׁוֹמְעִין לוֹ. בְּשָׂדֶה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

קטע 2

בְּשָׂדֶה מַאי טַעְמָא – מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אִיכָּא דְאָמְרִי: מִשּׁוּם כַּחְשָׁא דְאַרְעָא. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חוּצָה לָאָרֶץ.

קטע 3

מַתְנִי׳ הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. בִּימוֹת הַחַמָּה, שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנוּיוֹת, אֶחָד עֲיָירוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

קטע 4

גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, דְּכִי אָגַר אִינִישׁ בֵּיתָא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אָגַר לְכוּלְּהוּ יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, יְמוֹת הַחַמָּה נָמֵי, דְּכִי אָגַר אִינִישׁ בֵּיתָא לְכוּלְּהוּ יְמוֹת הַחַמָּה אָגַר! אֶלָּא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים הַיְינוּ טַעְמָא: דְּלָא שְׁכִיחַ בֵּיתָא לְמֵיגַר.

קטע 5

אֵימָא סֵיפָא: בַּכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאִילּוּ מְלוֹ לֵיהּ יוֹמֵי שְׂכִירוּת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מַפֵּיק לֵיהּ, וְאַמַּאי? הָא לָא שְׁכִיחַ בֵּיתָא לְמֵיגַר!

קטע 6

אָמַר רַב יְהוּדָה, לְהוֹדִיעַ קָתָנֵי. וְהָכִי קָאָמַר: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ סְתָם – אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מֵחַג וְעַד הַפֶּסַח, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מֵעִיקָּרָא.

קטע 7

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כְּשֶׁאָמְרוּ שְׁלֹשִׁים, וּכְשֶׁאָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לְהוֹדִיעוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁמַּשְׂכִּיר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, כָּךְ שׂוֹכֵר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, דְּאָמַר לֵיהּ: אִי אוֹדַעְתַּן, הֲוָה טָרַחְנָא וּמוֹתֵיבְנָא בֵּיהּ אִינִישׁ מְעַלְּיָא.

קטע 8

אָמַר רַב אַסִּי: אִם נִכְנַס יוֹם אֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג עַד הַפֶּסַח. וְהָא אֲנַן שְׁלֹשִׁים יוֹם קָאָמַר! הָכִי קָאָמַר: אִם נִכְנַס יוֹם אֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מֵהָנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הַחַג וְעַד הַפֶּסַח.

קטע 9

אָמַר רַב הוּנָא: וְאִם בָּא לְרַבּוֹת בְּדָמֶיהָ מְרַבֶּה. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: הַאי לִנְקְטֵיהּ בְּכוּבְסֵיהּ דְּלִשְׁבְּקֵיהּ לִגְלִימֵאּ?! לָא צְרִיכָא דְּאִיַּיקּוּר בָּתֵּי.

קטע 10

פְּשִׁיטָא נְפַל לֵיהּ בֵּיתָא – אֲמַר לֵיהּ: לָא עֲדִיפַתְּ מִינַּאי.

קטע 11

זַבְּנֵיהּ אוֹ אוֹרְתֵיהּ אוֹ יַהֲבֵיהּ בְּמַתָּנָה – אֲמַר לֵיהּ: לָא עֲדִיפַתְּ מִגַּבְרָא דַּאֲתֵית מִינֵּיהּ.

קטע 12

כַּלְּלֵיהּ לִבְרֵיהּ, חָזֵינַן: אִי הֲוָה אֶפְשָׁר לְאוֹדוֹעֵיהּ – אִיבְּעִי לֵיהּ לְאוֹדוֹעֵי, וְאִי לָא – אָמַר לֵיהּ: לָא עֲדִיפַתְּ מִינַּאי.

קטע 13

הָהוּא גַּבְרָא דִּזְבַן אַרְבָּא דְחַמְרָא. לָא אַשְׁכַּח דּוּכְתָּא לְאוֹתוֹבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְהַהִיא אִיתְּתָא: אִית לָךְ דּוּכְתָּא לְאוֹגוֹרַי? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא. אֲזַל קַדְּשַׁהּ יְהַבָה לֵיהּ דּוּכְתָּא לְעַיֹּילֵיהּ. אֲזַל לְבֵיתֵיהּ כְּתַב לַהּ גִּיטָּא, שַׁדַּר לַהּ. אֲזַלָא אִיהִי, אֲגַרָא שָׁקוֹלָאֵי מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, אַפֵּיקְתֵּיהּ וְאוֹתְבֵיהּ בִּשְׁבִילָא. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ גְּמוּלוֹ יָשׁוּב בְּרֹאשׁוֹ״.

קטע 14

לָא מִיבַּעְיָא חָצֵר דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ חָצֵר דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, אָמְרָה לֵיהּ: לְכוּלֵּי עָלְמָא נִיחָא לִי לְאוֹגוֹרֵי וְלָךְ לָא נִיחָא לִי, דְּדָמֵית עֲלַי כִּי אַרְיָא אָרְבָא.

קטע 15

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִין שָׁלֹשׁ שָׁנִים. תָּנָא: מִפְּנֵי שֶׁהֶקֵּיפָן מְרוּבֶּה.

קטע 16

מַתְנִי׳ הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, הַמַּשְׂכִּיר חַיָּיב בַּדֶּלֶת, בַּנֶּגֶר וּבַמַּנְעוּל, וּבְכׇל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אוּמָּן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אוּמָּן – הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ.

קטע 17

הַזֶּבֶל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבַד.

קטע 18

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, מַשְׂכִּיר חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ דְּלָתוֹת, לִפְתּוֹחַ לוֹ חַלּוֹנוֹת, לְחַזֵּק לוֹ תִּקְרָה, לִסְמוֹךְ לוֹ קוֹרָה. וְשׂוֹכֵר חַיָּיב לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּלָּם, לַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲקֶה, לַעֲשׂוֹת לוֹ מַרְזֵב וּלְהָטִיחַ אֶת גַּגּוֹ.

קטע 19

בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: מְזוּזָה עַל מִי? מְזוּזָה?! הָאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְזוּזָה חוֹבַת הַדָּר הִיא. אֶלָּא: מְקוֹם מְזוּזָה עַל מִי?

קטע 20

אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: תְּנֵיתוּהָ, דָּבָר שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה אוּמָּן – הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ, וְהַאי נָמֵי לָאו מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא, אֶפְשָׁר הוּא

מסכת בבא מציעא דף ק״א עמוד ב׳

מסכת בבא מציעא דף ק״א עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

שיטה מקובצת

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור