בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    מסכת בבא בתרא דף ל״ט עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא בתרא דף ל״ט עמוד א׳

    מסכת בבא בתרא דף ל״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 8 קטעים ממוספרים, כ־263 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    תוספות

    ולמחר נקיטנא ליה נראה לר"י דלא צריך למימר נקיטנא ליה אלא אורחא דמילתא נקט מדלא קאמר רב זביד פלוני גזלנא הוא דאכיל לארעאי בגזלנותא לא הויא מחאה פלוני גזלנא הוא דאכיל לארעאי בגזלנותא ולמחר נקיטנא ליה בדינא הויא מחאה:

    רב פפא אמר לדידיה לא תימרון לאחריני תימרון נראה לר"י דרב פפא אית ליה שפיר דשמואל דאמר לעיל מיחה בפני בני אדם שאין יכולין לומר לו לא הויא מחאה דהתם מיירי בחולה וזקן שלעולם לא ילך למקום שמחזיק שם אבל הכא ילכו למקום המחזיק ויגידו לבני העיר ויאמרו לו והויא מחאה:

    ליתיב אדוכתיה ולימחי תימה אדפריך מר' יהודה לסייעיה מרבנן דמוכח לעיל דסברי מחאה שלא בפניו הויא מחאה ואור"י דרבא היה טועה וס"ד דבכל מקום שהחזקה נשמעת גם המחאה נשמעת וכמו שהחזקה מיהודה לאספמיא ה"נ מחאה ואפילו הכי א"ר יהודה שיבא בפניו וימחה ורבנן סברי אפי' מיהודה לגליל אין החזקה נשמעת לכך לא הוי חזקה אבל מיהודה ליהודה נשמעת והוי חזקה עד שיבא בפניו וימחה ולכ"ע שלא בפניו לא הוי מחאה ורב נחמן דאיצטריך לשנויי עצה טובה קמ"ל ולא שני ליה דלא מצי למיתב אדוכתיה לפי שהמחאה אינה נשמעת אלא באותה מדינה משום דאכתי תקשי ליה אמאי מצריך רבי יהודה לבא לפניו ילך עד המדינה שהמחזיק שם וימחה דמדלא קתני ויבא לשנה אחרת וימחה ויודיעוהו משמע שצריך לבא לפניו כדפרישית:

    ה"ג מכלל דלא סבירא ליה הא אמר רבא מחאה שלא בפניו ולא גר' והא אמר רבא אמר ר"נ:

    Tosafot on Bava Batra 39a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    הא דמקשה רבא לרב נחמן מדר' יהודה דאמר יבא שנה אמאי ליתיב בדוכתיה ולימחי. איכא למידק, אדמותיב ליה מדר' יהודה נסייעיה מתנא קמא, דקתני היה בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה, הא יהודה ויהודה הויא חזקה, אלמא מחאה שלא בפניו הויא מחאה. ויש לומר דקא סלקא דעתך דרבא, דטעמא דתנא קמא לאו משום דמחאה שלא בפניו הויא מחאה, אלא דכל שלא במקום חרום כיהודה וגליל הוה ליה למיתי למות בפניו, ור' יהודה סבר אפילו במקום חרום אי אפשר שלא ילך שום אדם ויודיענו, וכן אי אפשר לש ימצא שיירות לבא עמהם וימחה. ואמר ליה רב נחמן דאפילו ר' יהודה לאו דוקא שיבא קאמר, אלא עצה טוב קמ"ל. וה"ה דהוה מצי למימר דפליגי רבנן עליה דר' יהודה אפילו בהא, ובתרתי פליגי, וכסבריה קמייתא דרב, וכדמשמע נמי מדנקט יהודה וגליל ולא נקט בורח, וכדכתבינן לעיל.

    לימא בדרבה בר רב הונא קא מיפלגי דמאן דאמר בפני שנים לית ליה דרבה בר רב הונא. כלומר, דכל מאן דאמר בפני נים לא ללישנא בישא קאמר ואינו רוצה שיאמרו לו, אלא על דעת שיאמרו לו קאמר, ומאן דאמר ליה נמי משמיה לית בה משום לישנא בישא, ומ"ד בפני שלשה אית ליה דרבה בר רב הונא, וכל שלא מיחה בפני שלשה אינו אלא משום הוצאת לעז לבזותו בפניהם, ואינו רוצה שיודיעוהו, שאילו רצה בכך בפני שלשה היה מוחה.

    Rashba on Bava Batra 39a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    מיחה בפני שנים והודיעם שיעמיד את המחזיק בדין אלא שאמר להם שלא יגלו דבר זה למחזיק הרי זו מחאה שהרי לא עכבם שלא לומר כן אלא למחזיק ומ"מ מורשים הם לגלות הדבר לשאר בני אדם ואין הכונה אלא לפרסם הדבר כמו שביארנו וכל שכן אם לא צוה להם כן אלא שהם אמרו כן מעצמם אבל אם צוה להם שלא לגלות דבר זה כלל אין זו מחאה שהרי הוא מעכב שלא לפרסם את הדבר ומ"מ אם לא צוה הוא להם כן אלא שהם אמרו מעצמם שלא יגלו את הדבר הרי זו מחאה מאחר שלא הוזהרו על כך אי אפשר שלא ליזרק מפיהם שלא בכונה והוא שאמרו כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה:

    זה שביארנו במחאה שהיא בפני שנים ואין מצריכין בה שלש אע"פ שבשלש הדבר מפורסם לשעתו וכמו שאמרו לענין לשון הרע שאדם אומר על חברו שאם אמרו בפני שלשה אין לשון הרע למי שיאמר לחברו פלני אמר דבר זה עליך שמכיון שבעל הלשון אמרו בפני שלשה הרי הוא כמי שאמרו לכל העולם מ"מ לענין מחאה דיו בשנים שאין אנו צריכים לפרסום שבשעתו אלא לעדות שיעידו על זה שמיחה ואע"פ שיש כאן קצת לשון הרע שאומר עליו שגזלן הוא הואיל ועסקי ממון הם ולא לכונת לשון הרע נאמר אלא לענין עדות אינן מוזהרים על כך ואנו אומדין שהדבר מתפרסם מאליו מצד חברך חברא אית ליה אע"פ שאינו מתפרסם לשעתו ומכיון שעקר הדבר אינו אלא לעדות ושמן הסתם אנו אומדין שיגיע הענין לאזניו אפילו נתברר שלא נודע למחזיק כגון שהעידו אילו שלא אמרו דבר זה מעולם אין אנו קפדים בכך ואין המחאה נפגמת בכך שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולא עוד אלא שאין זה עדות שאין האחד יודע בחברו אם ספר דבר זה אם לאו:

    Meiri on Bava Batra 39a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה ויבא לשנה אחרת כו' אלמא מחאה שלא בו' והלכך חזקה כו' ואע"ג דלר"י הויא חזקה כו' ולרבא לא נצריכנו אלא כו' עכ"ל נראה פי' לדבריו דודאי רבא כרבנן ס"ל דהלכה כוותייהו לגבי ר"י ולא קפריך לרב נחמן אלא דבהך מלתא דבעי ר"י המחאה בפניו לא פליגי רבנן עליה כמ"ש רשב"ם לעיל דלא תסייע ליה מרישא כו' והשתא לרבנן דאף אם נאמר דהחזקה נשמעת באספמיא מ"מ חיישינן לשעת חירום ויהודה וגליל כשעת חירום דמי וכ"ש מאספמיא להכא דכשעת חירום דמי ולא נצריכנו לבא לפניו ולמחות והמחאה שלא בפניו נמי לא הוי מחאה ודומיא דהכי אמרינן לעיל לר"י בנכסי בורח דאין מחזיקים כיון דבעי המחאה בפניו והבורח לא יכול לבא לפניו ולמחות ודו"ק:

    תוס' בד"ה ליתיב אדוכתיה כו' ליסייעיה מרבנן דמוכחין כו' עכ"ל לפום הך סברא דלסייעיה מרבנן ע"כ דאית לן למימר דהחזקה נשמעת יותר מרחוק מהמחאה כמ"ש התוס' לעיל א"כ יש לתמוה נמי דמאי פריך וליתיב אדוכתיה ולימחיה דאימא דהחזקה נשמעת עד אספמיא ולא המחאה וצריך לבא למדינה שהמחזיק בה ומתוך קושיא זו נמי הוצרך ר"י לפרש בתירוצו דרבא היה טועה גם בדרבי יהודה ודו"ק:

    בא"ד ורבנן סברי אפי' מיהודה לגליל אין החזקה כו' עכ"ל ובהא פליגי רבנן ור"י לרבא ולא ניחא ליה דפליגי אי בעי מחאה בפניו או לא דכיון דלר"י בעי בפניו אית לן למימר לרבנן נמי דבעי בפניו ורב נחמן הניח לו לרבא סברתו דלא פליגי אי בעי בפניו או לא אלא דקאמר אדרבא דלר"י נמי לא בעי בפניו ומיהו תלמודא לעיל לרב לא חש להא גבי הא דאין מחזיקין בנכסי בורח דע"כ פליגי רבנן ור"י אי בעי בפניו או לא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 39a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    ואמר רבא אמר רב נחמן הלכתא מחאה שלא בפניו הויא מחאה איתביה רבא לרב נחמן אמר רבי יהודה כו'. ואם איתא ליתיב הכא ולימחי. קשיא לי ואפילו לרב נחמן דאמר מחאה שלא בפניו הויא מחאה הני מילי מיהודה ליהודה אבל מיהודה לגליל לא הויא מחאה לפי שאין המחאה נשמעת משם דכשעת חירום דמי ולהכי אצטריך ליה לרבי יהודה לומר ויבא לשנה אחרת ומאי האי דקא מקשינן ליתיב הכא ולימחי. וכתב ריב"א דהכי קשיא ליה אם איתא דמחאה שלא בפניו הויא מחאה למה הזקיקו לבא בעיר שהמחזיק שם ליבעי ליה שיבא מגליל ליהודה וימחה באותה מדינה ואף על פי שאינו בא בעיר שהמחזיק שם. ולא משמע הכי דלישנא דקא מקשינן ליתיב הכא ולימחי משמע ליתוב בדוכתיה בגליל ולימחיה על החזקה שמחזיק זה ביהודה. ויש להשיב דסבירא ליה לרבא דכיון דקסבר רבי יהודה דחזקה נשמעת מיהודה לגליל על ידי השיירות ההולכות לפרקים הוא הדין שהמחאה נשמעת מגליל ליהודה הילכך אם איתא דמחאה שלא בפניו הויא מחאה ואית ליה להאי לאזדהורי בשטריה אף על פי שלא מיחה בפניו הוה לן למימר דמהניא מחאה אפילו מגליל ליהודה כיון דאית ליה לרבי יהודה שהחזקה נשמעת. ואי קשיא לך אדמותיב ליה מדרבי יהודה ליסייע מתנא קמא. יש לומר דסבירא ליה לרבא כי מדברי רבי יהודה איכא לאותובי לרב נחמן דאיכא למימר הא דמהניא חזקה לתנא קמא ביהודה ויהודה לאו משום דמחאה שלא בפניו הויא מחאה אלא מפני שהמערער זקוק לבא לעיר שהמחזיק שם ולמחות והא דלא מהניא חזקה ביהודה וגליל אף על פי שהיה יכול לבא שם טעמא דמילתא דקסבר תנא קמא שאין החזקה נשמעת ולמחות וכיון דשמעינן לרבי יהודה בהדיא דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה מדקאמר ויבא מדרבי יהודה נשמע לתנא קמא דלכאורה עיקר מחלקותם אי הויא חזקה ביהודה וגליל כמו ביהודה ויהודה ואין לי לומר דפליגי אפילו ביהודה ויהודה היכא דמיחה שלא בפניו אי מהניא מחאה או לא. על דרך זה פירשה ר"י ז"ל. והסוגיא האחרת אינה על דרך הסוגיא שלמעלה כי לדעת רב שהיה מוכיח מדברי תנא קמא דמחאה שלא בפניו הויא מחאה היה פשוט לנו הדבר שהחזקה נשמעת מיהודה לגליל ולהכי לא מהניא לפי שאין מזקיקים אותו לבוא אם כן ביהודה דמהניא לא מפני שמזקיקים אותו לבוא אלא משום דמחאה שלא בפניו הויא מחאה ומגליל ליהודה לא הויא מחאה. ונראה לי עוד לדעת רבא דסבירא ליה דלתנא קמא שאין מזקיקים אותו לבא מיהודה לגליל למחות כיון שאין השיירות מצויות אבל מיהודה ליהודה מזקיקים אותו ורבי יהודה סבר אפילו מיהודה לגליל מזקיקים אותו לבא ולמחות. עליות הר"י ז"ל. וזה לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו: ליתיב אדוכתיה ולימחי. תימא אדפריך כו' ואומר ר"י דרבא היה טועה ככתוב בתוספות. ורב נחמן דאצטריך לשנויי עצה טובה קמשמע לן לאו משום דסבירא ליה כרבא שהמחאה נשמעת למרחוק כמו החזקה דאם כן לא הוה מצי למהוי טעמא דרב נחמן דאמר מחאה שלא בפניו הויא מחאה מכח משנה שלמה אלא מסברא ואין לומר דמסברא אומר רב נחמן כן אלא ודאי מכח משנתינו אומר כן כמו שאמר רב למעלה טעמא כדפרישית לעיל משום דקים לן דחזקה נשמעת אפילו מיהודה לגליל ואפילו הכי אמרינן מיהודה ליהודה הוי חזקה שהוה ליה למחות במקום שהוא עומד שם אבל מיהודה לגליל אפילו היה מוחה במקום שעומד שם לא היתה המחאה נשמעת וללכת לפניו ולמחות אינו מחויב לטרוח שאם יש לו לטרוח ללכת ולמחות בפניו הוא הדין נמי מיהודה לגליל דמשום חירום אין לו להניח מלילך למחות במחזיק בקרקעו והאי דמשני ליה רב נחמן לרב עצה טובה קמשמע לן ולא משני ליה דלא מצי למיתיב אדוכתיה ולמחות במחזיק בקרקעות ככתוב בתוספות. עד כאן.

    וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל איתביה רבא לרב נחמן כו'. עד כאן לא פליגי אלא בחזקה דלאלתר סגיא אבל דכולי עלמא מחאה בפניו בעינן מדתני ויבא לשנה אחרת דצריך הוא שיבא קודם שתצא השנה השלישית וימחה עליו בפניו ואם איתא אמאי תני לה ויבא לשנה אחרת ליתיב התם ולימחי. ופריק לעולם מחאה שלא בפניו הויא מחאה והאי דקתני ויבא לשנה אחרת לאו למימרא דלא סגי ליה למחויי אלא עד שיבא וימחה בפניו אלא עצה טובה קמשמע לן דכי איתא השתא ותבע ליה לארעיה ומפיק לה מיניה שקיל להו לפירא דאית בה השתא ודהוי בה בתר הכי ואי שבק לה למילתא ולא אתי אלא סגי ליה במחאה בעלמא אכיל לה להאי ארעא דיליה וחיישינן דילמא אדהכי והכי מפרטן וכי אתא האי למתבעיה לא משכח ליה מאי דשקיל מיניה בפירי ומשום הכי קתני ויבא לשנה אחרת עצה טובה בעלמא דלא לסמוך אמחאה אלא אתי ושקיל ליה לארעא דיליה ולפירי דהני תרתי שני דאכל לא שכיח לה עד דאכיל שניהם טובא. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 39a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    רש"י

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא בתרא, דף ל״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־263 מילים ב־8 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת קטע אחר קטע של כל 8 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״וְלִמְחַר תָּבַעְנָא לֵיהּ בְּדִינָא״ – הָוְיָא מֶחָאָה.…״

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״אָמַר ״לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ״, מַאי? אָמַר רַב…״

    3. קטע 336 מילים

      נפתחת ב״אֲמַרוּ לֵיהּ: ״לָא אָמְרִינַן לֵיהּ״ – אָמַר…״

    4. קטע 447 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לְהוּ: ״לָא תִּיפּוֹק לְכוּ שׁוּתָא״ –…״

    5. קטע 559 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: מֶחָאָה שֶׁלֹּא…״

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״מִדְּקָא מוֹתֵיב לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן –…״

    7. קטע 735 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכְּחִינְהוּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְתַלְמִידָיו דְּרַבִּי…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״לֵימָא בִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא קָא מִיפַּלְגִי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    קטע 1

    וְלִמְחַר תָּבַעְנָא לֵיהּ בְּדִינָא״ – הָוְיָא מֶחָאָה.

    קטע 2

    אָמַר ״לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ״, מַאי? אָמַר רַב זְבִיד: הָא קָאָמַר ״לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ״! רַב פָּפָּא אָמַר: לְדִידֵיהּ לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ, לְאַחֲרִינֵי אֵימַרוּ לְהוּ – חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, חַבְרָא דְחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ.

    קטע 3

    אֲמַרוּ לֵיהּ: ״לָא אָמְרִינַן לֵיהּ״ – אָמַר רַב זְבִיד: הָא קָא אֲמַרוּ לֵיהּ ״לָא אָמְרִינַן לֵיהּ״! רַב פָּפָּא אָמַר: לְדִידֵיהּ לָא אָמְרִינַן לֵיהּ, לְאַחֲרִינֵי אָמְרִי לְהוּ – חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ.

    קטע 4

    אֲמַר לְהוּ: ״לָא תִּיפּוֹק לְכוּ שׁוּתָא״ – אָמַר רַב זְבִיד: הָא קָאָמַר ״לָא תִּיפּוֹק לְכוּ שׁוּתָא״! אֲמַרוּ לֵיהּ: ״לָא מַפְּקִינַן שׁוּתָא״ – אָמַר רַב פָּפָּא: הָא קָאָמְרִי לֵיהּ ״לָא מַפְּקִינַן שׁוּתָא״! רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: כֹּל מִילְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דְּאִינִישׁ, אָמַר לַהּ וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ.

    קטע 5

    אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְּאַסְפַּמְיָא וְיַחְזִיק שָׁנָה, וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה, וְיָבֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה, לְמָה לִי לְמֵיתֵי? לִיתֵּיב הָתָם אַדּוּכְתֵּיהּ, וְלִימַחֵי! הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן, דְּנֵיתֵי וְנִשְׁקוֹל אַרְעָא וּפֵירֵי.

    קטע 6

    מִדְּקָא מוֹתֵיב לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן – מִכְּלָל דְּלָא סְבִירָא לֵיהּ דְּמֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה; וְהָאָמַר רָבָא: מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה! בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מֵרַב נַחְמָן, סַבְרַהּ.

    קטע 7

    אַשְׁכְּחִינְהוּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְתַלְמִידָיו דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לְהוּ: מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מֶחָאָה – בְּכַמָּה? רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֶחָאָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֶחָאָה בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה.

    קטע 8

    לֵימָא בִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא קָא מִיפַּלְגִי – דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כֹּל מִילְּתָא דְּמִתְאַמְרָא בְּאַפֵּי תְּלָתָא,