דף ביאור

מסכת בבא בתרא דף י״ד עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף י״ד עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף י״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־436 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שברי לוחות שמונחין תחת הלוחות:

יש בו רוחב טפח וזה שהקיפו ששה נמצא עובי רוחבו שני טפחים:

רווחא דביני וביני אויר שבין עמוד לעמוד:

ובתרי פושכי היכי יתיב דקתני נשתיירו שם ב' טפחים ששם ס"ת מונח:

ספר עזרה ספר שכתב משה ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכהן גדול ביה"כ:

לתחלתו הוא נגלל אין לו אלא עמוד אחד ונגלל מתחלתו לסופו:

דכריך ביה פורתא שאינו גוללו כולו ומניח בו מקצת וכורכו לעצמו ומניח אותו הכרך על הספר מלמעלה:

וכרכיה לעיל וכורכו למעלה על ההיקף:

ועוד 28 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bava Batra 14b · Sefaria · CC0

תוספות

תרי בתרי היכי יתיב משמע שעם עמודין היה הקיפו ששה שאם היה הקיפו בלא עמודין אם כן נפיש ליה משני טפחים בהדי עמודים:

ורבי מאיר עמודין היכא הוו קיימי אע"פ שיש ריוח הרבה לר"מ בכל האורך לבד מנגד ספר תורה פשוט היו לו שהיו מונחים בצד ראש הארון שספר תורה מונח:

ולמ"ד איוב בימי משה היה וא"ת מאי קאמר ולמ"ד והאי תנא גופיה סבר דבימי משה היה דקתני סיפא משה כתב ספר איוב וי"ל דאכתי לא ידע סיפא דברייתא:

בפורענותא לא מתחילינן וא"ת ונכתביה מיד אחר רות ואומר ר"י משום שאחרית של רות היה אחרית שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות לכך כתב אחר כך מיד אותן שירות והוא אחרית שלה וא"ת ולמ"ד מעולי גולה היה לכתביה לאיוב לבסוף ואומר ר"י דמשום הכי כתבו בהדי תהלים ומשלי לפי שהוא מענין אחד כתובין מעין שירה ומקראות קצרים וניגון אחד דבימיהם היה ניגון כדאמרינן (מגילה דף ג.) ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל מאי ושום שכל פסוקי טעמי והא דלא כתבו אחר משלי משום שלא להפסיק בדברי שלמה ור"ת מפרש דלכן כתבו בהדי תהלים משום דאמר לקמן דוד כתב ספרו ע"י עשרה זקנים ואיוב נמי נכתב ע"י ד' זקנים צופר ובלדד ואליפז ואליהוא והשתא אתי שפיר שלא כתבו אחר משלי:

פורענות דאית ביה אחרית וא"ת איוב נמי אית ביה אחרית וי"ל דהאי אחרית דרות אחרית דכל ישראל ועוד דאיכא למ"ד דלא כפל הקב"ה שכרו אלא לטורדו מן העולם:

Tosafot on Bava Batra 14b · Sefaria · CC-BY-NC

רשב"א

הא דאקשינן נפיש ליה משני טפחים דאיכא רווחא דביני ביני בתרי פושכי היכי הוה יתיב. איכא למידק, דילמא על צדו היה מונח, שאין ברחבו אלא טפח, דהא לאמצעיתו הוא נגלל. וניחא לי, על צדו אינו דרך הנחה ודרך בזיון הוא, ואי נמי אי על צדו היה בינו ובין הלוחות עוד ריוח טפח, וכשהיו נושאים את הארון עם הנדנוד שמא היה מהתפך. ועם תירוץ זה עלה לי תירוץ גם לאחריתי, דקשיא לי דילמא זקוף היה עומד ופני שני הגלילים כנגד הלוחות ובטפח ריוח היה עומד, אלא בהא נמי מתרצא לי, דעם נדנודו כל שיש ריוח טפח בינו ובין הלוחות שמא היה מטה. ואני נמי יש לי לומר בזו שאין מניחין ספר תורה זקוף אלא שחוח, אלא שאני רואה שכן נהגו בכל המקומות להניחו זקוף בארונו, ומכל מקום על צדו אינו דרך כבודו, וכל מי שעושה כן ממחין בידו. כנ"ל. עוד קשיא לי, אדמהדר לאקשויי ליה מיתורא דביני ביני, ליקשי לכולי עלמא, דהא נפיש טובא מחמת שני העמודים שבו, דודאי עמודים היו בו, כיון דנגלל לאמצעיתו למאי דסבירא ליה השתא, ועוד שבו היו קורין בצבור פעמים, כמו שכתב רש"י ז"ל שבו היו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכהן גדול ביום הכפורים. על כן נראה לי, דכשאמרו ארכו כהיקפו, עם עובי העמודים קאמר. ואם תאמר אם כן מאי רבותיה דרב אחא בר יעקב דאיתרמי ליה, ורב הונא נמי דכתב שבעין ולא איתרמי ליה אלא חד, יעשה עמודים וימצע בהם את השיעור בעמודים גסים או דקים כפי הצורך; לא היא, דכל הדברים בבינונית, דאי לא תימא הכי, כששאלו את רבי ספר תורה בגויל בכמה ובקלפים בכמה, ואמר להו בגויל בששה, עדיין יש לנו לשאול באיזה כתיבה דקה או גסה, ריוח בין שטה לשטה כמה, אורך השיטה ורוחב שבין דף לדף בכמה, שאף על פי שנתנו חכמים שיעור לגליונות יש מי שמוסיף ויש שכותב דקה ויש כותב גסה, אלא כל ששערו חכמים בבינונית, וכן אתה אומר בעמודים. כנ"ל. וכן הרציתי דברים לפני מורי הרב ז"ל.

Rashba on Bava Batra 14b · Sefaria

מאירי

סדרן של נביאים יהושע שופטים שמואל מלכים ירמיה יחזקאל ישעיה תרי עשר ואע"פ שישעיה קדם לירמיה והושע קדם אף לישעיה הושע מתוך קטנו הוצרך לערבו עם הנבואות הקטנות שעיקרן חגי זכריה ומלאכי שהם אחרונים וישעיה אע"פ שהוא קודם לירמיה מתוך שסוף מלכים חורבן סמכו לו ירמיה שכלו חורבן וסמכו לו יחזקאל שראשו חרבן ומאחר שסוף יחזקאל נחמה סמכו לו ישעיה שכלו נחמה סדרן של כתובים רות תהלים איוב משלי קהלת שיר השירים קינות דניאל מגלת אסתר עזרא דברי הימים:

Meiri on Bava Batra 14b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

שם בתרי פושכי היכי יתיב כו' וקים להו דס"ת של משה היה בשל גויל ולא בקלף ועוד דשל משה מסברא היה במצוה מן המובחר דהיינו בגויל כמ"ש הר"ן פרק המוציא יין ע"ש:

תוס' בד"ה בפורענותא כו' וא"ת ולמ"ד מעולי גולה היה לכתביה כו' עכ"ל אע"ג דהאי תנא סבר דבימי משה היה משמע להו דליכא מ"ד דפליג אסדרן של כ"ד ספרים כדקתני הכא וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 14b · Sefaria

גליון הש"ס

גמרא מלמד שהלוחות עי' עירובין דף סג ע"ב תוס' ד"ה כל זמן:

Gilyon HaShas on Bava Batra 14b · Sefaria

בן יהוידע

יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ נראה לי בס"ד אם לא שברת לא היה שכחה והיה להם כח הזכרון בתורה כאלו למדו ממני ואז היו דומים לך בהשגת התורה כמו שאתה אין לך שכחה מפני שלמדת ממני כן הם אין להם שכחה כאלו למדו ממני אך עתה ששברת לוחות ראשונות שזה גרם שכחה בעולם כמו שאמרו רבותינו ז"ל נמצא יישר כוחך עליהם שאתה אין לך שכחה והמה יש להם.

סִדְרָן שֶׁל נְבִיאִים; יְהוֹשֻׁעַ, שׁוֹפְטִים וכו' נראה לי סופי תיבות של נביאים הוא מַעֲלֶה לָהֶם [יְהוֹשֻׁ עַ שׁוֹפְטִי ם שְׁמוּאֵ ל מְלָכִי ם יִרְמְיָ ה, יְחֶזְקֵא ל יְשַׁעְיָ ה ] וכפי הסדר הזה דנקיט הברייתא יהיה הסופי תיבות עָמָל מָה לָהּ כלומר עמל הרבה היה לה לנבואה עם ישראל להחזירן למוטב כמו שאמרו בגמרא דמגילה (מגילה יד.) ארבעים ושמונה נביאים ושבעה נביאות עמדו לישראל וכולן לא החזירום למוטב והסרת הטבעת החזירן למוטב, ותיבת מָה הוא לשון רבוי. ומה שאמר יִרְמְיָה כּוּלֵיהּ חֻרְבָּנָא, וִישַׁעְיָה כּוּלֵיהּ נֶחָמָתָא היינו רצונו לומר רובא דידיה ורמז לדבר יִרְמְיָה יש בקרבו אותיות 'ימר' וִישַׁעְיָה 'ישע'. ואומרו סַמְכִינָן חוּרְבָּנָא לְחוּרְבָּנָא, וְנֶחָמָתָא לְנֶחָמָתָא רמז לדבר חטאו בכפלים דכתיב חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם (איכה א, ח) ומתנחמים בכפלים נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וכל זה יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם (ישעיה מ, א) בסמיכות הנביאים.

פּוּרְעָנוּתָא דְּאִית לֵיהּ אַחֲרִית הקשו התוספות איוב נמי אית ביה אחרית עיין שם. ונראה לי בס"ד רות שאני דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מא, ד) על פסוק מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי (תהלים פט, כא) היכן מצאתיו? בסדום! נמצא לא אפשר שיצא דוד אלא מן רות שהיא ממואב ואם לא היה הרעב והליכת אבימלך ובניו ומותם איך היתה רות באה בחיק בועז ויצא ממנה דוד המלך ע"ה? נמצא הפרענות שהוא הרעב ומיתת מחלון וכליון היא עצמה סיבת אחרית הטוב! מה שאין כן פורענות דאיוב לא היתה סיבה לאחרית טוב כי אם היה נשאר בעושרו הקדום והצלחתו לא היה נחשב הכפל שהוכפל עושר ליתרון ועוד עיקר פרענות שלו שהיא הצרעת מה היה סיבה ממנה לטובה? ובזה נראה לי בס"ד לתרץ קושית הרב חיד"א ז"ל דהקשה למה הוצרך להביא דברי רבי יוחנן שאמר לָמָּה נִקְרָא שְׁמָה 'רוּת' שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד? ובזה ניחא דלא תימא אין אחרית הטוב תלוי בקודם דהיה אפשר יצא דוד המלך ע"ה וזרעו מאשה אחרת בת ישראל לזה הביא האי דרשה דרבי יוחנן שתלה דוד המלך ע"ה ברות שנקראת כן בעבור שיצא ממנה דוד המלך ע"ה דנמצא לא הוה אפשר שיצא דוד המלך ע"ה אלא רק ממנה ואז ממילא תבין כי הפרענות דרות היא היתה סיבה לאחרית הטוב. ועוד נראה לי בס"ד הפרענות דספר איוב ואחרית הטוב שניהם היו באדם אחד הוא איוב ולכן אין זו האחרית חשיבה כל כך לטובה מאחר דקדמה לה הפרענות והוי כמו אליה וקוץ בה אבל הפרענות דספר רות היתה באלימלך ובניו ואחרית הטוב הוא בבועז ורות וזרעם ואם כן לגבי בועז ורות הוא אחרית טוב גמור ושלם.

Ben Yehoyada on Bava Batra 14b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמּוּנָּחִים בָּאָרוֹן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סֵפֶר תּוֹרָה הֶקֵּיפוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים; מִכְּדֵי כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח, וְכֵיוָן דִּלְאֶמְצָעִיתוֹ נִגְלָל – נְפִישׁ לֵיהּ מִתְּרֵי טִפְחָא רַוְוחָא דְּבֵינֵי בֵּינֵי; בִּתְרֵי פּוּשְׁכֵי הֵיכִי יָתֵיב?

קטע 2

אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: סֵפֶר עֲזָרָה לִתְחִלָּתוֹ הוּא נִגְלָל. וְאַכַּתִּי, תְּרֵי בִּתְרֵי הֵיכִי יָתֵיב? אָמַר רַב אָשֵׁי: דְּכָרֵיךְ בֵּיהּ פּוּרְתָּא, וְכַרְכֵיהּ לְעֵיל.

קטע 3

וְרַבִּי יְהוּדָה – מִקַּמֵּי דְּלַיְתֵי אַרְגַּז, סֵפֶר תּוֹרָה הֵיכִי הֲוָה יָתֵיב? דַּפָּא הֲוָה נָפֵיק מִינֵּיהּ, וְיָתֵיב עִילָּוֵהּ סֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי מֵאִיר – הַאי ״מִצַּד אֲרוֹן״, מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּמִתְּנַח לֵיהּ מִצַּד וְלָא מִתְּנַח בֵּינֵי לוּחֵי; וּלְעוֹלָם בְּגַוֵּיהּ – מִן הַצַּד.

קטע 4

וְרַבִּי מֵאִיר, עַמּוּדִין הֵיכָא הֲווֹ קָיְימִי? מִבָּרַאי. וְרַבִּי מֵאִיר, שִׁבְרֵי לוּחוֹת דְּמוּנָּחִין בָּאָרוֹן – מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַב הוּנָא – דְּאָמַר רַב הוּנָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה׳ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו״? מְלַמֵּד שֶׁלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחִים בָּאָרוֹן.

קטע 5

וְאִידַּךְ – הַהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד, שֶׁהַשֵּׁם וְכׇל כִּינּוּיָו מוּנָּחִין בָּאָרוֹן.

קטע 6

וְאִידַּךְ נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהָכִי! אֵין הָכִי נָמֵי. אֶלָּא שִׁבְרֵי לוּחוֹת דְּמוּנָּחִין בָּאָרוֹן מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתָנֵי רַב יוֹסֵף – דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם״ – מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחִין בָּאָרוֹן.

קטע 7

וְאִידַּךְ – הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ״ – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.

קטע 8

תָּנוּ רַבָּנַן, סִדְרָן שֶׁל נְבִיאִים: יְהוֹשֻׁעַ וְשׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל וּמְלָכִים, יִרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָה וּשְׁנֵים עָשָׂר. מִכְּדֵי הוֹשֵׁעַ קָדֵים; דִּכְתִיב: ״תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ״ – וְכִי עִם הוֹשֵׁעַ דִּבֵּר תְּחִלָּה? וַהֲלֹא מִמֹּשֶׁה וְעַד הוֹשֵׁעַ כַּמָּה נְבִיאִים הָיוּ! וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לְאַרְבָּעָה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק – וְאֵלּוּ הֵן: הוֹשֵׁעַ וִישַׁעְיָה, עָמוֹס וּמִיכָה; וְלַיקְדְּמֵיהּ לְהוֹשֵׁעַ בְּרֵישָׁא!

קטע 9

כֵּיוָן דִּכְתִיב נְבוּאֲתֵיהּ גַּבֵּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְחַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי סוֹף נְבִיאִים הֲווֹ – חָשֵׁיב לֵיהּ בַּהֲדַיְיהוּ. וְלִיכְתְּבֵיהּ לְחוֹדֵיהּ, וְלַיקְדְּמֵיהּ! אַיְּידֵי דְּזוּטַר מִירְכַס.

קטע 10

מִכְּדִי יְשַׁעְיָה קָדֵים מִיִּרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, לַיקְדְּמֵיהּ לִישַׁעְיָה בְּרֵישָׁא! כֵּיוָן דִּמְלָכִים סוֹפֵיהּ חוּרְבָּנָא; וְיִרְמְיָה כּוּלֵּיהּ חוּרְבָּנָא; וִיחֶזְקֵאל רֵישֵׁיהּ חוּרְבָּנָא וְסֵיפֵיהּ נֶחָמְתָּא; וִישַׁעְיָה כּוּלֵּיהּ נֶחָמְתָּא – סָמְכִינַן חוּרְבָּנָא לְחוּרְבָּנָא, וְנֶחָמְתָּא לְנֶחָמְתָּא.

קטע 11

סִידְרָן שֶׁל כְּתוּבִים: רוּת וְסֵפֶר תְּהִלִּים וְאִיּוֹב וּמִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים וְקִינוֹת, דָּנִיאֵל וּמְגִילַת אֶסְתֵּר, עֶזְרָא וְדִבְרֵי הַיָּמִים. וּלְמַאן דְּאָמַר: אִיּוֹב בִּימֵי מֹשֶׁה הָיָה, לַיקְדְּמֵיהּ לְאִיּוֹב בְּרֵישָׁא! אַתְחוֹלֵי בְּפוּרְעֲנוּתָא לָא מַתְחֲלִינַן. רוּת נָמֵי פּוּרְעָנוּת הִיא! פּוּרְעָנוּת דְּאִית לֵיהּ אַחֲרִית – דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רוּת? שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִיוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת.

קטע 12

וּמִי כְּתָבָן? מֹשֶׁה כָּתַב סִפְרוֹ וּפָרָשַׁת בִּלְעָם וְאִיּוֹב. יְהוֹשֻׁעַ כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה. שְׁמוּאֵל כָּתַב סִפְרוֹ וְשׁוֹפְטִים וְרוּת. דָּוִד כָּתַב סֵפֶר תְּהִלִּים – עַל יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים: עַל יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, עַל יְדֵי מַלְכִּי צֶדֶק, וְעַל יְדֵי אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי מֹשֶׁה, וְעַל יְדֵי הֵימָן, וְעַל יְדֵי יְדוּתוּן, וְעַל יְדֵי אָסָף,

מסכת בבא בתרא דף י״ד עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף י״ד עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור