מסכת עבודה זרה דף ע״א עמוד ב׳

מדמשכיה עובד כוכבים במדה קנייה ואע"ג דלא יהב זוזי והוו להו זוזי הלואה גביה מקמי דניהוי יין נסך דהא לא הוי נסך עד שנגע ביה ואפי' אי לא שקלי זוזי מינייהו שפיר דמי:

במנא דעובד כוכבים דיין שבכלי אוסרו והוי יין נסך מקמי משיכה:

מדמטי לאוירא דמנא דעובד כוכבים קנייה עובד כוכבים בהגבהה:

שמעת מיניה כו' ואנן איבעויי איבעיא לן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:):

עכבת יין אוגנים יש בכליו של עובד כוכבים שמתעכב היין על פיו כטיפה או כשני טיפין מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דעובד כוכבים ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו:

דכוזנתא פך קטנה מחבית כדאמר במועד קטן (דף יב.) זופתין כוזנתא ואין זופתין חביתא במועד:

כמאן הא דאמר רב למישקל דמי ברישא מקמי דניתסר בההיא עכבה:

דלא כרבן שמעון ב"ג דקתני מתני' יין נסך שנפל לבור כולו אסור רשב"ג אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלמא משום תערובת יין נסך לא מיתסר בהנאה חמרא דישראל ואנן קים לן כל מקום ששנה רבן שמעון במשנתנו הלכה כמותו:

שמע מינה נצוק חבור וא"ת ולימא להו רב לסבוייתא ליקטפי קטופי ובכי האי גוונא שרי גם אי נצוק חבור כדקאמר לקמן (עבודה זרה דף עב:) וי"ל לפי שהיו מוכרים יין הרבה היה להם טורח גדול לקטף:

הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנתא תימה ליבטיל ההוא פורתא בס' י"ל דמין במינו הוא וקסבר דלא בטיל:

מידי הוא טעמא אלא לרב כו' וא"ת קשיא דרב אדרב דהכא מוקי אליבא דרב דמשיכה קונה בעובד כוכבים ובפ' הזהב (ב"מ דף מח. ושם) משמע דס"ל כרשב"ל דמשיכה קונה בישראל ולא בעובד כוכבים גבי ההיא דמייתי התם נתנה לבלן ואמר רב עלה דוקא בלן דלא מיחסרא משיכה אבל ספר לא מעל עד דמשיך אלמא קסבר דמשיכה קונה בישראל א"כ אינה קונה בעובד כוכבים ומינה מסייע התם לרשב"ל וא"כ קשה דרב אדרב מיהו יש ספרים דגרסי לעיל אמר רבא לסבוייתא אבל ל"נ מדאמר הכא מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב הלכה כו' דע"כ היינו רב דאמר לקמן סוף פירקא הכי מדמייתי ר' יוחנן אבתריה וא"כ לעיל נמי בעובדא דסבוייתא גרסינן רב ולא רבא וקשה דרב אדרב וי"ל דההוא דבלן מיירי לבלן עובד כוכבים ולכך קאמר רב דוקא בלן אבל ספר עובד כוכבים לא עד דמשיך דמשיכה בעובד כוכבים קונה כדאמר רב הכא והכי נמי צריך לאוקמי לרבי יוחנן דהתם כדפי' שם ותלמודא דמייתי נמי סייעתא לרשב"ל התם פ' הזהב (שם) היינו לפי הפשט דמשמע דמיירי בישראל:

ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה אמאי יחזיר וא"ת ואלא מאי מעות קונות א"כ אימא סיפא אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ולמ"ל משך כיון דמעות קונות דכי האי גוונא פריך בבכורות (שם.) ואי ס"ד מעות קונות למ"ל משך וי"ל דבין מקשה הכא ובין מקשה התם בעי למימר דבעינן בעובד כוכבים תרתי משיכה וכסף וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחודה קונה בלא מעות אמאי יחזיר והתם נמי ה"ק אי ס"ד מעות לחודייהו קונה (אמאי יחזיר) וא"ת ומ"ט דמקשה דבעינן לומר תרתי וי"ל משום דדריש לעמיתך בחדא במשיכה או בכסף לכל חד כדאית ליה ולעובד כוכבים עד דאיכא תרתי משיכה וכסף:

בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ובן נח מצווה על הגזל ואזהרתן זו מיתתן ולא ניתן להשבון ודוקא ישראל דבר מחילה הוא אבל עובד כוכבים לאו בר מחילה הוא ורש"י פי' דלא ניתן להשבון משום דקם ליה בדרבה מיניה ולא נראה דא"כ לא יתחייב עובד כוכבים לשלם גזלו בשום ענין:

ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים אינה קונה אמאי נהרג (פי') הא לא קניה וכל היכא דאיתיה ברשותיה דישראל הוא וקשה דהא ישראל נמי לא קנה הגזילה להיות שלו ואפ"ה קנייה להתחייב באונסין החיוב דשייך ביה וה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בה וי"ל דודאי. אי גזל שוה פרוטה דהוי ממונא לגבי ישראל וחיסרו אית לן למימר כדפי' אבל פחות משוה פרוטה שלא חיסר הישראל דלאו ממונא הוא וגם ממון העובד כוכבים לא נתרבה שהרי לא קנאה משום הכי פריך אמאי נהרג ומשני צערא דישראל [ועי' תוס' עירובין סב. ד"ה בן נח וכו' ביתר ביאור]:

אי דקא כייל ורמי למנא דישראל הכי נמי לקצת המפרשים שפירשו שם בפרק (הזהב) [המוכר את הספינה] (ב"ב פה, ב) דמשיכה בכליו של מוכר אינה קונה מפני שלא הזיזן ממקומן ומרשות בעלים, צריכין אנו לפרש כאן דישראל זה הקנה לו כליו כדי שיקנה יין בתוכו, ומשום הכי אמרינן אי דכאיל ורמי במנא דישראל הכי נמי שהיה קונה הגוי במשיכה, אבל לדעת שאר החכמים שפירשו דמשיכה בכליו של מוכר קנה לוקח, אין אנו צריכין להקנאתו של כלי, וזה הנכון ושמועתינו זו מסייעתן, דאם איתא דמשיכה בכליו של מוכר אינה קונה הגבהה נמי אינה קונה דאף בהגבהה לא זזו הפירות ממקומן, והילכך אף היא לא תיקני להם, ואם כן אדמהדר אמימר לתרוצי מילתא דרב אליביה ואוקמה בכליו של גוי ואיכא עכבת יין אפומא דמנא, לוקמה בדמשך בכליו ממש של ישראל דאף על גב דמשכיה או אפילו אגבהיה לא קניא עד דנגע ביה ומוריק ליה בכליו שלו, ומקמי דשקיל דמי הוה ליה יין נסך, הילכך מדלא אוקמה בהכי שמע מינה דבין בהגבהה בין במשיכה בכליו של מוכר קנה לוקח.

הכא במאי עסקינן דקא כאיל למנא דגוי פירוש ויש בו עכבת יין בקרקעיתו של כלי כדאוקימנא לה בסיפא, והילכך נאסר כלו בהנאה לדברי רב דלית ליה כרבן שמעון בן גמליאל, ומשום הכי בעינן נתינה תחלה שכבר קנאו במעותיו עד שלא נאסר. והוא הדין שהיה יכול להקשות כאן כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל כמו שהקשה לבסוף, אלא דעדיפא מינה אקשי ליה השתא. ואין לפרשה בשאין בכלי עכבת יין ומשום איסור של כלי עצמו, דכלי עצמו אינו אוסר יין הכנוס בתוכו בהנאה, כדתנן (כט, ב) נאדות הגוים וקנקניהם ויין ישראל כנוס בתוכם אסורין ואין איסורן איסור הנאה. עוד נראה, דהכא ליכא לאקשויי מידי, דכל דכאיל במנא דגוי משכשך ליה גוי מכי הוי במנא דידיה, והכין מוכחא שמעתא.

סוף סוף מכי מטי אוירא דמנא קניה פירוש משום הגבהה, דקא סלקא דעתך השתא דמנח בידיה דגוי, וכדמהדר ליה אי מנח בידיה דגוי הכי נמי, הכא במאי עסקינן דמנח אארעא. כתב הראב"ד ז"ל ואי קשיא לך הא דגרסינן במסכת גיטין (עט, ב) שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה וחצונה שלו וזרקו לה, אף על פי שהגיע לאויר פנימית אינה מגורשת, מאי טעמא דהא לא נח, ומקשינן הא נח מאי הוי, כליו של לוקח ברשות מוכר הוא, ומתרץ לה חצונה בקופה שאין לה שולים עסקינן, אלמא אויר כלי לא קני עד שינוח בו, ואיכא למימר דשאני גט דמידי דמנטר בעינן דומיא דידה, ובאויר כלי לא מינטר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירן, אבל לענין קנייה מדמטא לאויר כליו קנה, וגט נמי מדמטא לאויר חצרה דמנטרא מגורשת. ובכל מקום אויר רשות כרשות דמי, לבד משבת דפליגי רבי ורבנן (שבת ד, א–ב) בקלוטה כמו שהונחה דאפילו תוך שלשה צריך הנחה על גבי משהו לדעת רבן, והתם היינו טעמא דגמרינן לה ממשכן דהויא עקירה והנחה ממש, עד כאן.

הלוקח גרוטאות וכו' ואי סלקא דעתך משיכה בגוי קונה אמאי יחזיר וכו' והשתא סלקא דעתין דמקשה דסיפא דקתני אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח משום נתינת המעות הוא דקנו, ומשך דקתני לאו דוקא, אלא איידי דתני רישא משך תנא סיפא נמי משך ולאו דוקא. ובמסכת בכורות (יג, ב) מוחלפת השטה דהתם מייתי לה להא שמעתא לתיובתא דאידך גיסא ודייק מסיפא דמעות אינם קונות מדקתני משך. וכתב הרמב"ן נ"ר דיש לומר דהכא והתם דעתיה דמקשה דליבעי משיכה ומעות לגוי ובחדא מנייהו גרידא לא [קנה], ופריך הכא למאן דאמר משיכה לחודה קניא, והתם פריך למאן דאית ליה מעות לחודייהו קנו, והאי מקשה לא דריש מה עמיתך בחדא אף גוי בחדא, ולדעתיה סיפא דקתני אם משנתן מעות משך דוקא קתני משך דאיכא תרתי נתינת מעות ומשיכה.

המוכר יינו לנכרי, פסק עד שלא (נתן) [מדד] דמיו מותרין נראה שרש"י ז"ל מפרשה בשמדד הישראל, ולפירושו דמיו מותרין אפילו בדכאיל ורמי למנא דגוי, ואפילו עכבת יין בקרקעית כלי הגוי, לפי שהאויר כליו קונה לו כדאמרי לעיל, וכגון דקאי בידיה דגוי או בחצרו של גוי, ואפילו קאי (בכליו) [בחצרו] של ישראל וכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, דמיו מותרין, דהא קיימא לן כרשב"ג (עד, א) דיין ביין ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. אבל ר"ח ז"ל והראב"ד ז"ל נראה שפירשוה בשמדד הגוי לעצמו, ולדידהו דוקא בשמשך הגוי היין בעוד שהוא בכליו של ישראל, דאי לא משך בכליו של ישראל ודמי נמי לא יהיב, מכי מדדיה אינסיך ליה כוליה, דמוריק אורוקי בכוונה אוסר אפילו בהנאה כדברי הראב"ד ז"ל ומקצת חכמים ז"ל כמו שכתבנו למעלה בפרק ר' ישמעאל בעובדא דר' יוחנן בר ארזא ור' יוסי בר נהוראי, וכן כתב רש"י ז"ל (ס, א ד"ה חמרא) גבי גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור אפילו בהנאה, וכן מצאתי בתשובותיו. וכן כתב כאן ר"ח ז"ל דכיון דקודם המדידה משך דמיו מותרין. ואף על גב דאי אפשר למדידה בלא הגבהה לא קנה, וכדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (ב"ב פד, ב), מדד ולא משך לא קנה, וטעמא דמילתא משום דמדידה זו אינה לדעת קניה אלא לצורך שניהם לידע כמה מדות יש בו. ומיהו פלוגתא היא התם דרב אמי ורב אשי גבי מדד ונתן לתוך קופתו, וכן כתב שם הראב"ד ז"ל. ולפי מקצת חכמים שכתבו דכחו של גוי אפילו בכוונה אינו אוסר בהנאה, אפילו כשמדד הגוי קודם משיכה דמיו מותרים בדיעבד, ולהדין סברא סיפא דקתני מדד עד שלא פסק דמיו אסורין, משום מגעו של גוי ממש קאמר, דסתמא דמילתא גוי מכי רמי יין במניא שקיל מניה ונגע ביה, ולפירושו של רש"י ז"ל שפירשה בשמדד הישראל ונותן לכליו של גוי הכי נמי מפרשינן לה לסיפא דברייתא כדפרישית.

אי דקא כייל ורמי במנא דישראל הכי נמי הב״ע דכייל ורמי במנא דגוי. פי׳ במנא דגוי שיש בו יין נסך כדפירש במסקנא דהא מקמיה משיכה אקניה נעשה יין נסך באותו תרעובת ולית לן דרבן שמעון בן גמליאל דאמר ימכר כולו לגוים וכדאיתא המסקנא ואם תאמר וכיון דהאי מקשה סבר דמשיכה קונה ולא מעות וקא מוקים לה בשנעשה יין נסך קודם משיכה אם כן מה הועיל הקדמת המעות שאמר רב דהא כיון דמעות אינם קונות פקדון נינהו גבי עד גמר משיכה וכי זכי בהו לאחר משיכה שנעשה גבי יין נסך דמי איסורא שקיל. יש מתרצין דהאי מקשה סבר דאף על גב דמעות אינן קונות כי מקדים להו הוי להו בתורת הלואה ולאו פקדון נינהו גבי מוכר אלא הלואה ואפילו היכא דאיתנהו בעין ברשותיה ואין זה מתחוור יפה לכל הפירושים ז״ל לפי מה שכתבנו בפר׳ הזהב אלא דודאי אי מצריך להו הוו הלוא׳ הא כל היכא דאיתנהו בעין פקדון נינהו.

ולפי אותה שיטה אין לנו אלא לומר דתלמודא סבר השתא דדילמא רב סבר דגוי קונה בין בכסף בין במשיכה ואילו רמי במנא דיש׳ לא היה צריך הקדמת מעות דקני במשיכה אבל משום דכייל ורמי במנא דגוי הוצרך להקדמת מעות וקונה בכסף.

וסבירא לן דהכי דרשינן לעמיתך בכסף או במשיכה הא הא לגוי בין בזו ובין בזו ומאן דאמר דרב סבר דגוי אינו קונה במשיכה עליו להביא ראיה דמהא ליכא למשמע מינה ואפי׳ תימא דאמימר נמי סבירא ליה דגוי אינו קונה אלא בחדא הא ל״ק דתלמודא מדחא דחי ואזיל השתא דחי הא דרב כדאמרן ולקמן פריך באנפי אחריני אזיל הכא מדחי ואזיל הכא מקשה באנפ׳ אחרינא. זו שיטת התלמוד ככל מקום וכל שכן לפי׳ שפירשו דאמימר נמי הכין סבירא ליה וכדעת הר״מבן ז״ל. ויש שמביאין ראיה מכאן דהגבהה בכליו של מוכר קונה ללוקח דהשתא מדין הגבהה אתינן עלה עד דאמרינן בסמוך ותקני ליה כליו ואפי׳ הכי אמרינן דאי כייל גוי במנא דיש׳ קני והדין אמת כדכתיבנא בפרק הספינה אבל אין זו ראיה דדילמא הכא לאו מנא דישראל מוכר קאמר אלא לכלי כשר שאין בו עכבת יין קרי מנא דישראל וכן דחה מורי הר״שבא נר״ו.

סוף סוף מכי מטי לאוירא דמנא קנייה יין וכן כו' נראה ודאי דכלי מאי דאמרינן בתר הכי לאו לישנא דרב אשי הוא אלא שקלא וטריא דעבד תלמודא לפרושי האי דחויא דדחו ליה לר״א דהכי קאמרינן הכא במאי עסקי׳ בדכייל במנא דגו ואיכא עכבת יין אפומא דמנא ולית לן דרבן שמעון בן גמליאל והיינו דמשני בחד גוונא והדר משני בגוונא אחרינא דמעיקרא משמע לן בדמנח אחרינ׳ והדר אמרינן דאיכא עכבת יין הפומא דמנא ואפי׳ נקיט ליה בידיה. וזו שיטת התלמוד לסתום ולפרש הדברי׳ בפרט כדי להגדיל תורה ולבאר דינין וכן היה אומר מורי הר״א הלוי ז״ל.

הא דאמרינן דמכי מטי לאוירא דמנא קנייה והשתא הוה ס״ד דמדין הגבהה קאמרינן וכדמוכח בסמוך דאמרינן ולקני ליה כליו. ק״ל היאך קונה מדין הגבהה כי מטי לאוירא דמנא דהא לא עבד כלום ואין הגבהה קונה בשום מקום בלא שום מעשה או שקורא לה והיא באה שהוא כמשיכה או כההיא דפיל בחבלי זמורו׳ או כההיא דזיל טרוף הקן דלגבהו ואנן אמרינן דאי דנקיט ליה גוי בידיה הכי נמי ולא משמע דלתמר הא בדרך דחיה אדרבא אם איתא הוה ליה למימר ותסברא דהגבהה כזו קונה ויש לומר דכיון דאויר שסופו לנוח כמונח דמי ואילו נח חשיבה הגבהה ומעכשיו הוא מיישר הכלי יפה בענין שיבא היין לאוירו ולא ישפך לחוץ הא חשיב לן מעשה לקנות בו מדין הגבהה כנ״ל וצ״ת. והא דאמרינן יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא דמשמע דמכי מטי התם הוי יין נסך לאו משום גופו של כלי דההוא אין איסורו איסור הנאה אלא דמשמע לן דמנא דגוי דאמרינן היינו שהיה בו יין של גוי וכדפרישנא לעיל.

וקתני ליה כליו פי׳ מכי מטי לאוירא כדאמרינן מעיקרא ותדע דאיצטריך לאוקומה בדאיכא עכבת יין הפומא דמנא וקשיא ליה להר״אבד ז״ל הא דאמרינן במסכת גטין שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו וזרקו לה אף על פי שהגיע לאויר פנימית אינה מגורשת דהא לא נח ופרכינן וכי נח מאי הוי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ומתרץ לה בשאין לחיצונה שולים. אלמא אין אויר כלי קונה עד שינוח ותירץ דשאני גט דמידי דמנטר בעינן דומיא דידה ובאויר כלי לא מינטר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירן אבל לענין קניה מדמטא לאויר כלי קנה ובגט נמי מדמטא לאויר חצר דמנטרא מגורשת כדאיתא התם עד כאן ואין חילוק זה נכון בעיני דמנא לן לחלק בין אויר כלי דגט לאויר כלי דקנין דבקנין נמי כליו מדין ידו או מדין חצרו אתא בא דהוי מידי דמנטר והנכון יותר דשאני התם דגופה חיצונה שלו ומבטל באויר פנימית לקלוט האויר לעצמו וכן פירשנוה שם בתוספות.

הכא במאי עסקי׳ דאיכ׳ עכבת יין הפומא דמנא דקמא קמא אינסיך ליה פירוש דזמנין דאיכא הכי יש למדין מכאן דהשתא סבירא ליה דמעות קונות גם כן דאי לא כי מקדים ליה דינר מאי הוי אפילו תימה דמעות הלואה הם אצלו מכל מקום הרי הוא רוצה בקיומו של יין שהרי הגוי יכול לחזור בו עד שימדוד ויקנה במשיכה כדקיימא לן כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי׳ בסאה אחרונה וזו ככר דחה אותה מורי הר״שבא נר״ו שלא אמרו דכור בשלשים יכול לחזור בו אלא בשלא נתן מעות וכדפרישנא התם בס״ד.

הלוקח גרוטאות מן הגוים כו׳ עד ואי ס״ד משיכה קונה אמאי יחזיר והתם בבכורות פרכינן איפכא דמקשינן מסיפא למאן דאמר דמעות בגוי קונות דאם כן כיון שנטל מעות למה לי משך ומשמע דהמקשה גופיה סבר הכא והתם דהאי תנא סבר שאין הגוי קונה אלא בשתיהן ולעמיתך בחדא הא לגוי בשניהם דוקא ואזיל הכא פריך להאי מרישא ואזיל התם פריך להאי מסיפא וזו שיטת התלמוד במקומות הרבה וכן פירש הר״מבן ז״ל.

חכמי הצרפתים מפרשים ומדד האמור במשנה במדידת ישראל וקודם הגבהת הגוי או משיכתו ודבר זה יש בו תנאים ואלו הם:

פסק עמו דמים אע"פ שלא הקדימם ומדד ישראל לכליו של גוי האסור ואפילו יש יין נסך בשולי הכלי אם היה הכלי בחצרו של גוי מותר לכתחלה לעשות כן וליטול דמיו שהרי משהגיע לאויר כלי קנה הואיל ודעתו לקנותו מאחר שפסק הגוי ולא נעשה יין נסך עד שהגיע לקרקעיתו של כלי ואע"פ שמשהגיע קלוח ראשון נאסר הכל בנצוק קודם שיגיע לאויר הכלי יראה שאין נצוק לסתם יינן אוסר בהנאה ומה שאמרו בשמועה זו שמעת מינה נצוק חבור למי שגורס כן פירושו שמעת מינה נצוק חבור ליאסר בהנאה ודחאה שלא נאסר בהנאה וכן פרשוה חכמי האחרונים ומ"מ אם היתה טפת יין נסך בפי הכלי אסור לכתחלה שהרי נאסר קודם שיגיע לאויר כלי ויקנהו ואם לא היה יין בכלי של גוי מותר בכל ענין שהרי נודות הגוים ויין ישראל כנוס בתוכו מותר בהנאה:

היה הכלי בחצרו של ישראל אם היה מונח על הקרקע דמיו אסורין שכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח וכבר נעשה יין נסך כשהגיע לקרקעות הכלי ועדין לא קנאו ומ"מ אם היה הכלי בידו של גוי קנה לו אויר כליו ברשות לוקח מתורת הגבהה:

כל שנאסר במדידת ישראל מצד כליו של גוי דוקא לכתחלה הא דיעבד דמיו מותרין שאין סתם יינן אוסר תערבתו בהנאה אלא מוכרו כלו חוץ מדמי יין נסך שבו ומ"מ לכתחלה אסור מעתה המוכר יין לנכרי ורוצה למדוד בכליו האסור יקדים לו מעות ואם אין לו מעות ורוצה בהקפה ילונו משלו ויחזור ויקבל הימנו קודם שימדוד או יכשיר הכלי ויפרענו אחר מדידה קודם שיטלנו הגוי ויגע בו קודם משיכה או ישתדל מ"מ שיקנהו הגוי באחת מדרכי הקניות קודם שיעשה יין נסך ויש מערימין להשאיל רשותם ללוקח כדי להקנותו בכליו כלל הדברים כל שקנאו קודם שנעשה יין נסך מותר ליטול מעותיו ומעתה מה שאמרו רבים שאם נטל משכון עליו אסור מפני שלא קנה המשכון וכמו שאמרו במסכת קדושין ח' ב' מנה אין כאן משכון אין כאן ונמצא כשפורעו שפורעו דמי יין נסך אין זה כלום שאם קנאו הגוי קודם שיעשה יין נסך כבר נתחייב בדמיו ואף בלא משכון מותר ואם נעשה יין נסך קודם שקנאו אף המעות אסורין:

ויין הנמכר בחנות אין צריך פסק שהרי דמיו ידועים לפי המדה:

משיכה בגוי קונה הן גוי מגוי הן גוי מישראל הן ישראל מגוי גוי מישראל כמו שהוזכר במשנתנו גוי מגוי כמו שהוזכר בסוגיא זו בשמועת בן נח ישראל מגוי כמו שהתבאר מסוגיא זו בשמועת הלוקח גרוטאות וכשם שהמשיכה קונה לו כך הדין לשאר הקניות הדומות לה כגון הגבהה וכליו של לוקח אבל מעות נחלקו המפרשים אם קונין בגוי אם לאו ורוב מפרשים מסכימים שהמעות קונות בהם וכמו שיראה מסוגיא זו ומסוגית אתנן האמורה למעלה וכן יראה ממסכת קדושין פרק א' ומ"מ במסכת בכורות פרק שני יראה שאין המעות קונות בגוי ורוב מפרשים מסכימים לדחות אותה סוגיא ולפסוק שהמעות קונות בגוי כמו שנראה מכמה מקומות:

מה שפירשנו שאויר כלי קונה יש שואלין בה ממה שאמרו במסכת גטין בפרק הזורק שלענין גט אין אויר כלי קונה ותרצו שלענין גט למקום המשתמר אנו צריכין דומיא דידה ואויר כלי אינו מקום המשתמר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירם אבל לענין קניה אף אויר כלי קונה ואף לענין אויר חצר כחציה כמו שיתבאר במקומו ואע"פ שלענין שבת קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא ואף בתוך שלשה צריך הנחה על גבי משהו טעם הדבר שכל עניני שבת ממשכן יצאו ואנו צריכין לעקירה והנחה לגמרי:

כבר ביארנו בפרק רביעי שהלוקח גרוטאות של כסף מן הגוים ונמצא בהן ע"ז אם משך ולא נתן מעות יחזור ויבטלנה הגוי ואח"כ יקחנה אם ירצה שאע"פ שמשיכה בגוי קונה מ"מ משיכה בטעות היא ואם נתן מעות ומשך יוליך לים המלח ואע"פ שהכל בטעות אין רשאי להחזירה וליטול מעותיו מפני שנראה כמוכר ע"ז מ"מ אם היה יודע בשעת המקח שיש שם ע"ז אין כאן מקח טעות והילכך כל שמשך אע"פ שלא נתן מעות יוליך לים המלח שמשיכה בגוי קונה וכן אף בנתן מעות ולא משך לשטה זו שכתבנו שאף המעות קונות בהם:

בד"ה הב"ע דאיכא כו' דלא בטיל הס"ד ואח"כ מ"ה ואי ס"ד משיכה כו' כצ"ל:

בד"ה בן נח נהרג כו' ולא ניתן להישבון ודוקא ישראל כו' ורש"י פי' כו' משום דקם ליה כו' עכ"ל כך נראה מפירושו בפרק החולץ ועיין בתוס' בפרק הדר בזה וק"ל:

ד"ה הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין וכו' ר"ל דמין במינו הוא וקסבר דלא בטל הוא סוף הדבור ואח"כ מתחיל ד"א ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה וכו':

בא"ד וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחוד קונה בלא מעות אמאי יחזיר והתם נמי ה"ק אי ס"ד מעות לחודייהו קונה ל"ל משך כצ"ל ודו"ק:

ד"ה בן נח נהרג וכו' ורש"י פירש משום דקים ליה בדרבה מיניה וכו' בעירובין דף ס"ב וביבמות דף ט"ו משמע מדברי רש"י כן אבל בשמעתא אינו כן בפירוש רש"י שלפנינו:

תוס' ד"ה הכא וכו' ההוא פורתא בס' עיין לעיל דף נו ע"ב תוס' ד"ה אבל ולקמן דף עג ע"א תוס' ד"ה יין וחולין דף צז ע"א תוס' ד"ה אמר: