דף ביאור
מסכת עבודה זרה דף ל״ט עמוד א׳פרק 2 אין מעמידין
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עבודה זרה דף ל״ט עמוד א׳
מסכת עבודה זרה דף ל״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־561 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
הָתָם יְדִיעַ מַמָּשׁוֹ, הָכָא לָא יְדִיעַ מַמָּשָׁן.
וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה וְכוּ׳. מַאי חִילֵּק? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר אַבָּא אָמַר רַב: זוֹ סוּלְתָּנִית, וּמִפְּנֵי מָה אֲסוּרָה? מִפְּנֵי שֶׁעֵרְבוֹנָהּ עוֹלֶה עִמָּהּ.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית (וְהָעַפְיָץ) [וְהָעַפְיָין] — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁיר בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַיָּם, כְּגוֹן אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס, כְּטַסְפַּטְיָיס וְאַכְסְפַּטְיָיס וַאֲטוּנָס — מוּתָּר.
אַכְרֵיז רַבִּי אֲבָהוּ בְּקֵיסָרִי: קִירְבֵי דָגִים וְעוּבָּרָן נִיקָּחִין מִכׇּל אָדָם. חֶזְקָתָן אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִפִּלּוּסָא וְאַסְפַּמְיָא, כִּי הָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: הַאי צַחַנְתָּא דְּבָב נַהֲרָא שַׁרְיָא.
מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּרְדִיפִי מַיָּא, וְהַאי דָּג טָמֵא כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ חוּט הַשִּׁדְרָה, בְּדוּכְתָּא דִּרְדִיפִי מַיָּא לָא מָצֵי קָאֵי, וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָאֵי!
אֶלָּא מִשּׁוּם דִּמְלִיחִי מַיָּא, וְהַאי דָּג טָמֵא — כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ קִלְפֵי, בְּדוּכְתָּא דִּמְלִיחִי מַיָּא לָא מָצֵי קָאֵי. וְהָא קָחָזֵינַן דְּקָאֵי! אֶלָּא, מִשּׁוּם דְּלָא מְרַבֵּה טִינָא דָּג טָמֵא. אֲמַר רָבִינָא: הָאִידָּנָא דְּקָא שָׁפְכִי בֵּיהּ נְהַר גּוֹזָא וּנְהַר גַּמְדָּא — אֲסִירִי.
אָמַר אַבָּיֵי: הַאי חַמְרָא דְּיַמָּא — שְׁרֵי, תּוֹרָא דְּיַמָּא — אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ: טָמֵא טָהוֹר, טָהוֹר טָמֵא.
אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁפַר נוּנָא שְׁרֵי, קְדַשׁ נוּנָא אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ: ״קֹדֶשׁ לַה׳״. אִיכָּא דְּאָמְרִי: קְבַר נוּנָא אָסוּר, וְסִימָנָיךְ: קִבְרֵי גוֹיִם.
רַבִּי עֲקִיבָא אִיקְּלַע לְגִינְזַק, אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ הָהוּא נוּנָא דַּהֲוָה דָּמֵי לְחִיפּוּשָׁא, חַפְּיֵיהּ בְּדִיקּוּלָא, חֲזָא בֵּיהּ קִלְפֵי וְשַׁרְיֵיהּ. רַב אָשֵׁי אִיקְּלַע לְטַמְדוֹרְיָא, אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ הָהוּא נוּנָא דַּהֲוָה דָּמֵי לִצְלוֹפְחָא, נַקְטֵיהּ לַהֲדֵי יוֹמָא, חֲזָא דַּהֲוָה בֵּיהּ צִימְחֵי וְשַׁרְיֵיהּ.
רַב אָשֵׁי אִיקְּלַע לְהָהוּא אַתְרָא, אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ נוּנָא דְּהָוֵי דָּמֵי לִשְׁפַרְנוּנָא, חַפְּיֵיהּ בִּמְשִׁיכְלֵי חִיוָּרֵי, חֲזָא בֵּיהּ קִלְפֵי וְשַׁרְיֵיהּ. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אִיקְּלַע לְאַקְרָא דְאַגְמָא, קָרִיבוּ לֵיהּ צַחַנְתָּא, שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָרֵי לֵיהּ ״בָּאטֵי״.
אֲמַר: מִדְּקָא קָרֵי לֵיהּ ״בָּאטֵי״, שְׁמַע מִינַּהּ דָּבָר טָמֵא אִית בֵּיהּ, לָא אֲכַל מִינֵּיהּ. לְצַפְרָא עַיֵּין בֵּהּ, אַשְׁכַּח בֵּיהּ דָּבָר טָמֵא, קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ: ״לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן״.
וְהַקּוֹרֶט שֶׁל חִילְתִּית. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּמַפְסְקִי לֵיהּ בְּסַכִּינָא. אַף עַל גַּב דְּאָמַר מָר: נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר, אַגַּב חוּרְפֵּיהּ דְּחִילְתִּיתָא מְחַלְּיָא לֵיהּ שַׁמְנוּנִיתָא, וְהָוֵה לֵיהּ כְּנוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח, וְאָסוּר.
עַבְדֵּיהּ דְּרַבִּי לֵוִי הֲוָה קָא מְזַבֵּין חִילְתִּיתָא, כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי לֵוִי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַרוּ לֵיהּ: מַהוּ לְמִיזְבַּן מִינֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר.
רַב הוּנָא בַּר מִנְיוֹמֵי זְבֵן תְּכֵילְתָּא מֵאֱנָשֵׁי דְּבֵיתֵיהּ דְּרַב עַמְרָם חֲסִידָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.
פְּגַע בֵּיהּ חָנָן חַיָּיטָא, אֲמַר לֵיהּ: יוֹסֵף עַנְיָא מְנָא לֵיהּ? בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא, דִּזְבֵינִי תְּכֵילְתָּא מֵאֱנָשֵׁי דְּבֵיתֵיהּ דְּרַבְנָאָה אֲחוּהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב מַתְנָא, לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה מֵהַגְרוֹנְיָא, אָמַר לִי: נְפַלְתְּ לְיָד, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר.
תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר, עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר, חָבֵר שֶׁמֵּת — אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ, וְכֵן חָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ תְּכֵלֶת הֲרֵי (הֵן בְּחֶזְקָתָן) [הִיא בְּחֶזְקָתָהּ] עַד שֶׁתִּיפָּסֵל.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר, וְכֵן בִּתּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר, וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּמְכַּר לְחָבֵר — כּוּלָּן צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת, אֲבָל אֵשֶׁת חָבֵר שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ, וְכֵן בִּתּוֹ שֶׁל חָבֵר שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ, וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר שֶׁנִּמְכַּר לְעַם הָאָרֶץ — אֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת לְכַתְּחִלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הֵן צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר, וְהָיְתָה קוֹשֶׁרֶת לוֹ תְּפִילִּין עַל יָדוֹ, נִשֵּׂאת לְמוֹכֵס, וְהָיְתָה קוֹשֶׁרֶת לוֹ קִשְׁרֵי מוֹכֵס עַל יָדוֹ.
אָמַר רַב: חבי״ת אָסוּר בְּחוֹתָם אֶחָד, חמפ״ג מוּתָּר בְּחוֹתָם אֶחָד. חָלָב, בָּשָׂר, יַיִן, תְּכֵלֶת.