מסכת יבמות דף צ״ו עמוד א׳

הכי גרסינן אי נמי ליתא לדרב הונא כלל ובדרב המנונא קמיפלגי:

והא אפליגו בה חדא זימנא בהאי פירקא גופיה (לעיל יבמות דף צב:) דאמר שמואל בעניותינו צריכה גט:

מתני' אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה שלא מאמה:

וחזרו ואמרו לו מתה השנייה ונשא אחותה של שנייה מאמה ולא מאביה ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה ולא קרובתה היא:

חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה של שלישית זו מאביה ולא מאמה נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה וכ"ש מן הראשונה:

חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה מאמה ורחוקה מן השלישית ואח"כ אמרו לו כולן קיימות:

מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית שאין קרובות זו לזו ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא שריא דקדושי שנייה לא תפסי דאחות אשה היא והויא לה כאנוסה ומפותה ותניא (לקמן יבמות דף צז.) אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה והיכא דלא תפוס קדושין לאו אשה היא וכן חמישית אף על פי שהיא אחות הרביעית מותרת הואיל ותפסי קדושי שלישית נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות ולא אסרה חמישית עליו:

ופוטרות צרותיהן אם מת ובא יבם וייבם את אחת מהן נפטרה צרתה:

ודלמא אאינו פוסל ואם תאמר ומאי דוחקיה לומר כן נימא דבדרב המנונא פליגי ואכולה מילתא דר' יוסי ויש לומר דלא מסתבר ליה למימר דפליגי בדרב המנונא משום דאמר בסוטה בסוף היה מביא (סוטה דף יח: ושם) דלית הלכה כוותיה ולא ניחא ליה נמי לומר דפליגי באין קידושין תופסין ביבמה משום דאיפליגו בה חדא זימנא:

וכן אמר רב תחליפא בר אבימי יש לו מאמר אר"י דמ"ד יש לו מאמר אבל גט לא דמאמר עדיף שהוא במקום ביאה אבל גט הוי במקום חליצה וביאה עדיפא מחליצה דהא ביאה אמרינן דפסיקא ליה בין בתחלה בין בסוף אבל חליצה לא ושמואל דאמר גט יש לו כ"ש מאמר דיש לו:

רבי מאיר אומר עשו חליצת בן ט' כו' אר"י דלר"מ יש לו חליצה וכ"ש ביאה אבל לרבנן דוקא ביאה יש לו אבל חליצה אין לו ומתניתין וברייתא דלעיל דקתני בן ט' פוסל ע"י אחין בדרך אחד ע"כ רבנן היא דלרבי מאיר פסיקא ליה חליצה כמו ביאה דאמר חליצת בן ט' כגט בגדול וגט של גדול פוסל אפי' לבסוף והא דפליגי שמואל ורבי אלעזר בריש כל הגט (גיטין דף כד:) דלשמואל חליצת קטן פסולה ופוסלת ולרבי אלעזר אינה פוסלת ליכא למימר דאליבא דרבנן פליגי וסבר שמואל דלרבנן פוסלת בתחלה ורבי אלעזר סבר דאפי' בתחלה לא פסלה דע"כ מודה שמואל דלרבנן אין לו חליצה כלל דבפרק מצות חליצה (לקמן יבמות קה:) אמתניתין דהחולצת מן הקטן חליצתה פסולה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום ואליבא דר"מ נמי ליכא למימר דפליגי דהא בהדיא קאמר הכא עשו חליצת בן ט' כגט בגדול אלא במתני' דפ' מצות חליצה (ג"ז שם) פליגי דשמואל מוקי לה כר' מאיר ורבי אלעזר מוקי לה כרבנן:

מתניתין בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי האחין כו' פירש דביאת בן תשע כמאמר שויוה רבנן. ופירש רש"י ז"ל (בד"ה פוסלין עיין ברמב"ן) ביבמה הואיל וזקוקה לו שויוה רבנן כמאמר. ונראה מדבריו דאף ביבמה לא קני לה מדאורייתא בביאה כלל. וכבר הארכתי בה בפרק אלמנה לכהן בס"ד.

ובדרב המנונא קא מפלגי ורב אמר הרי היא כאשת איש פי' שאם זינתה אסורה ליבמה וכדרב המנונא ולית לן השתא לישנא בתרא דרב דאמר נשואין יש בה כזנות וכדרב המנונ' ומיהו למאי דאמר' דקדושי' תופסין ביבמה פליגי יש לנו לומר דכ"ע לית להו דרב המנונא ואית לן לישנא בתרא דרב דלעיל ושמואל אמר אינה כאשת איש ותפסי בה קדושין על הספק ולענין הלכה פסק רב אלפס ז"ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן פסק כר' יוסי לא שרי אשת גיסו אגיסו מספקא וכו' וכבר הארכתי בזה בחדושי' הארוכי':

ואם איתא ליתני בגטי פי' לאו דוקא דהיכי תלי חליצתו בגטו אלא ה"ק ליתני לישנ' דמשמע מינה גיטו בחליצתו א"נ דברים כפשוטן ולאשמעי' דחליצתו לאו דאורייתא ויש לנו לומר שחליצתו גרוע מגטו וכ"ע:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאמה מתה ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסר בשניה וברביעית אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה אם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה אמר הר"ם פי' אמ' מתה ירצה בו אמרו לו מתה ומן המבואר כי כאשר היתה לאה אחות רחל מן האב לבד ורחל אחות רבקה מן האם לבד הנה לקיחת לאה ורבקה יחד מותר לפי שאין ביניהם קורבה כלל ועל זה הענין נתבארה זאת ההלכה בקלות:

אמר המאירי אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאביה מתה זו השניה ר"ל שאמרו שמתה ונשא את אחותה מאמה מתה זו השלישית ר"ל שאמרו לו שמתה ונשא אחותה מאביהן מתה זו הרביעית ר"ל שאמרו לו שמתה ונשא את אחותה מאמה ואחר כך נודע שכלן קיימות מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ר"ל בכלן כאחת מפני שאין ביניהן צד קורבא ונמצאו נשואיהן נשואין גמורין וביאתה או חליצתה של אחת מהן ר"ל של ראשונה או של שלישית או של חמישית פוטרת את חברותיה אבל אסור בשניה וברביעית בשניה מפני שהיא אחותה של ראשונה שהיא אשתו גמורה וברביעית מפני השלישית שהיתה אצלו ביאת היתר וביאת נשואין והרי הרביעית אחותה ואין ביאתה או חליצתה של אחת מאלו ר"ל של שניה או של רביעית פוטרת צרתה ר"ל אותן שנשואיהן נשואין ושיש בהם תורת זיקה שהרי שתי אלו נכריות בעלמא הן ואין ביאת נכרית פוטרת זיקת יבמה ואף לשון צרה אינו נופל בה כלל אלא מצד נשואי טעות שהיה לו בהן קורא אותן צרות אצל אותם שנשואיהן נשואין גמורים דרך העברה:

ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ושאלו בגמרא אטו כולהו לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו כלומר לאחר ששמע שמתה הראשונה ופירשוה אם מיתת הראשונה ודאית ושאר הדברים שקר ונשא את השניה הרי נמצאו נשואיה נשואין גמורין ומתוך כך מותר בשניה ורביעית שאין ביניהן צד אחוה כלל ואם מת בלא בנים חליצתה או ביאתה של זו פוטרת את זו ואסור בשלישית ובחמישית בשלישית מצד נשואיה של שניה שהיא אחותה ובחמישית מצד נשואיה של רביעית ואין ביאת אחת מהן ר"ל של שלישית וחמישית פוטרת צרתה ר"ל אותה שנשואיה גמורין ושיש בה תורת זיקה שהרי שלישית וחמישית נכריות בעלמא נינהו ואין ביאת נכרית פוטרת יבמה ולשון צרה גם כן אינו נופל בה אלא מצד טעות שבה הוא קוראה כן ובביאת שלישית מיהא לא הוצרך ללמד שאינה פוטרת שניה ורביעית שהרי אחות אשה היא שאחות אשה אף מן האם אסורה כמו שהתבאר נ"ה א' אלא שלימד בה שאפילו היו לזה נשים אחרות אין שלישית פוטרתן מפני שאינה יבמה כלל ועל הדרך שביארנו משנתנו בחמש נשים אתה מפרשה בכמה על דרך זה ולא היה בעל המשנה צריך ללמדה אלא בשלש ושיאמר מותר בראשונה ושלישית ואסור בשניה אלא שבא ללמד שאף במקום ערבוב יתר כזה אין מחמירין ביתר מכן וכבר ביארנו בפרק ששי נ"ד ב' שהצעת הענין דרך משל כגון שהיתה אשתו ראשונה שרה והיא בת אדם מחוה ונשא שניה לה רבקה שהיא בת אדם מנעמה והרי היא אחות הראשונה מאביה ונשא שלישית רחל שהיא בת נעמה משת ונמצאת אחות השניה מאמה ונשא רביעית לאה שהיא בת שת מעדה ונמצא אחות השלישית מאביה ונשא חמישית דינה שהיא בת עדה מאנוש ונמצאת אחות הרביעית מאמה והרי חמש נשים שרה רבקה רחל לאה דינה ושלשה אבות אדם שת אנוש ושלש אימהות חוה נעמה עדה ומותר בראשונה ר"ל שרה שהיא אשתו גמורה ובשלישית ר"ל רחל שהרי אין לה קורבא עם הראשונה כלל ואע"פ שהשלישית אחות השניה מאמה ואחות אשה אף מן האם אסורה הרי מכל מקום ביאת השניה אונס היא ונושאין על האנוסה אבל השניה אסורה שהרי היא לראשונה אחות מן האב ואסור ברביעית שהרי ביאת השלישית הואיל והותרה לו ביאת קדושין היא והרי הרביעית אחותה מן האב ומותר בחמישית אף על פי שהיא אחות הרביעית שביאת הרביעית אינן קדושין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידיו אלא שהוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף כיצד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פוסל על ידי אחים באו עליה אחין או עשו בה מאמר או נתנו גט או חלצו פסלו על ידיו בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה פסל על ידיו ר' שמעון אומר לא פסל אמר הר"ם מהעקרים אשר לנו שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ויש לו גט ויש לו מאמר אבל אינו גט גמור ולא מאמר גמור ואמרו הנה פוסל תחלה ירצה בו המאמר לפי שהוא אם נתן אחיו הגדול מאמר ליבמתו ואחר זה נתן הוא מאמר אינו פוסל על יד אחיו הגדול אבל כאלו לא נתן דבר אולם בביאה הנה הוא פוסל לעולם בין בתחלה בין בסוף והעקר גם כן אצלנו עשו בן ט' כמאמר בגדול וכבר ידעת מהפרק החמשי דין מאמר אחר מאמר והקש על זה ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחים וכו' כבר ידעת שמן התורה אין דרך ליבם לקנות ביבמתו אלא ביאה ולא לפטור אלא חליצה וחכמים תקנו שיהא מאמר קונה קצת וכן גט שיהא הגט דוחה קצת על הדרך שהתבאר לעיל נ' וכן ידעת שמן התורה אין מעשה קטן כלום ובאו במשנה זו להודיע שחכמים תקנו קצת קנין ביבמה אף ליבם קטן ופסק ענין זה דרך כלל הוא שחכמים תקנו שיהו ביאה שלו ומאמר שלו קונין קצת אבל גיטו וחליצתו אינן כלום ואף ביאה ומאמר אין דין שניהם שוה בו אלא הביאה קונה יותר מן המאמר והוא שביאתו קונה כמאמר הגדול אבל מאמרו אינו כמאמר הגדול וכבר ידעת בגדול שאם עשה גדול מאמר אחר שעשה אחיו הגדול גם כן מאמר שאף האחרון פוסל על הראשון שיש מאמר אחר מאמר על הדרך שביארנו בפרק רבן גמליאל ואף ביאת הקטן כך היא שאם בא עליה הקטן אחר מאמר הגדול פסלה לגדול אחר שהוא בן תשע אבל מאמרו הבא אחר מאמר הגדול אינו כלום וזהו שאמרו שביאתו פוסלת לאחים בין בתחלה ר"ל אם בא עליה קודם מאמר האחים בין בסוף ר"ל אפילו לא בא עליה אלא לאחר מאמר הגדול שהרי ביאתו כמאמר הגדול אבל מאמרו של קטן פוסל תחלה ר"ל אם עשה בה מאמר קודם לאחיו אבל אם עשה אחד מן הגדולים מאמר אין מאמרו של קטן הבא אחריו כלום שאין מאמרו כמאמר הגדול לגמרי:

ומשנה זו לפי מה שביארו בגמרא כך הוא ענינה בן תשע שנים ויום אחד פוסל על ידי האחין ר"ל במאמרו והאחים פוסלין על ידו ר"ל במאמרם אלא שהוא פוסל בתחלה ר"ל כשמאמרו קודם למאמר אחיו ואחיו פוסלין בין בתחלה בין בסוף ר"ל אפילו לאחר מאמרו במה דברים אמורים במאמר אבל ביאה אפילו בסוף נמי פסיל כיצד בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל לאחים אפילו אחר מאמרם ואחיו פוסלין על ידו אף במאמר אף לאחר מאמרו או ביאתו וכן אם נתנו גט או חלצו פסלו על ידו שהרי אין ביאתו אלא כמאמר ויש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר כמו שהתבאר ומה שאמרו בבריתא בן תשע שנים ויום אחד פוסל לאחים בדבר אחד ר"ל בביאה והן פוסלין לו בארבעה דברים בביאה ובמאמר בגט ובחליצה דאלמא שאין לו מאמר לקטן כלל הואיל ואין לו מאמר אלא בתחלה ולא בסוף לא פסיקא ליה אבל גט וחליצה לקטן אין לו כלל אפילו בסוף וכמו שאמרו בפרק מצות חליצה שאין חליצת קטן כלום וודאי הוא הדין לגיטו שהרי אין גט דוחה כלל ביבמה אלא מגזירת חליצה כמו שביארנו בפרק רבן גמליאל ואע"פ שר' מאיר סובר שיש לו גט ושדין גיטו כדין מאמרו אין הלכה כמותו ולא עוד אלא שלענין ביאור אף לר' מאיר דוקא בכתב ידו שאם בעדים ובכתב סופר הרי צריך לומר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואין שליחות לקטן ואם בעידי מסירה הרי הוא סובר עידי חתימה כרתי אלא בכתב ידו שמאחר שהוא כשר מן התורה פוסל לדעתו ביבמה אף בקטן ואין הלכה כמותו:

תוס' בד"ה וכן אמר רב תחליפא כו' אבל גט הוי במקום חליצה כו' עכ"ל ולפי מה שכתבו התוס' לקמן דאליבא דרבנן אין חליצה כלל לקטן ואפילו בתחלה הא דאמר שמואל דיש לו גט ע"כ לר"מ אמר הכי דלרבנן ודאי אין לו גט דלא עדיף גט מחליצה גופה וכן הוא ברא"ש בהדיא:

בד"ה ר"מ אומר כו' דאמר חליצת בן ט' כגט בגדול וגט של גדול פוסל אפילו לבסוף כו' עכ"ל וק"ק לפי זה לא הוה איצטריך ליה למימר אהא דקפריך ליתני כגיטו דאית ליה זוטר לר"ג דאמר אין גט אחר גט כו' ולרבנן דאמרו יש גט כו' אלא דאית לן בפשיטות למימר כדמסיק לעיל דגט של גדול פוסל אפילו לבסוף וכן חליצתו פוסל אפילו לבסוף ומש"ה לא תני כגיטו דאינו פוסל אלא בתחלה וק"ל: