בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת יבמות דף ע״ה עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ע״ה עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף ע״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־409 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    וחרזיה סילוא בביצים נקבו קוץ בביציו. לשון מחרוזות של דגים (ב"מ דף כא.):

    ונפק מיניה שכבת זרע:

    כחוט דמוגלא כמין ליחה ואפי' הכי אוליד בתר הכי:

    מאין הם זנתה אשתו:

    בידי שמים ע"י רעמים וברד או ממעי אמו:

    אי הוה כתיב הפצוע הוי משמע הפצוע מעיקרו כגון ממעי אמו:

    בכולן ביצים וגיד וחוטי ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך הכיס:

    מדלא מנה ביה דורות שמע מינה מדלא כתיבא ביה עד דור שלישי או עשירי כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי ש"מ משום דלאו בר אולודי הוא:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 75b · Sefaria

    תוספות

    ניקב למטה מן העטרה שכנגדו למעלה מן העטרה ואר"י דעל גב גיד העטרה מארכת ובתחתונו של גיד הולכת ומתקצרת לראש הגויה וקאמר ניקב למטה מן העטרה בעליונו של גיד והנקב מפולש והוי בתחתונו של גיד למעלה מן העטרה לפי שמתקצרת שם וקאמר סבר רבי חייא לאכשורי כיון דמצד אחד דהיינו בעליונו הוי למטה מעטרה ומסיק דעטרה כל שהוא מעכבת ופסול כיון שמצד אחד הוא למעלה מן העטרה ונראה דנקב מפולש בעינן דאין לומר אפילו לא ניקב אלא עד חלל הגיד ואפילו למטה מעטרה פסול כיון שאם היה נקב מעבר אל עבר היה בצד אחד למעלה מעטרה דהא מכשרינן בסמוך כקולמוס וכמרזב וכיון דאפי' נחתך לגמרי כשר כל שכן ניקב:

    Tosafot on Yevamot 75b · Sefaria

    רשב"א

    אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא הלכתא בין כקולמוס בין כמרזב כשר וכן פסק הרמב"ם ז"ל (שם ה"ד) ולא ידעתי טעם לדבריו דהא ודאי משמע דכמרזב פסול מעובדא דהוה במתא מחסיא כמרזב ושפייה מר בר רב אשי ואכשריה, דאלמא אי לאו דשפייה ועבדיה כקולמוס הוה פסיל ליה. וקיימא לן כמר בר רב אשי דבתרא הוא. ושמא הוא סובר דלית הלכתא כמר בר רב אשי בכוליה תלמודא בר ממיפך שבועה וחיורי וצ"ע (עיין כסף משנה שם וריטב"א בשם הגאונים).

    Rashba on Yevamot 75b · Sefaria

    מאירי

    זה שביארנו בניקב שאינו מוליד יש מפרשים דוקא בשאינו ראוי ליסתם הא בכל שהוא ראוי ליסתם או שנודע שנסתם כשר ולא עוד אלא אפילו לא נסתם וראינו שהוליד אע"פ שבסוגיא זו אמרו על רב ששלחו לפניו והשיב צאו וחזרו על בניו מאין הם מכל מקום אין דנין אותו בממזר ודאי אלא בספק ממזר הואיל ואיפשר לו ליסתם שמא נסתם קצת:

    ניקבה העטרה למטה בראשה שכלפי קרקע והולך הנקב באלכסון ויוצא לו כנגדו של נקב זה למעלה מעטרה בגופו של גיד אע"פ שאין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה פסול שמאחר שכל הנקב הולך על פני כל העטרה מתוכה נתעכבה הולדתו:

    נעשה חקק בגיד כמין מרזב או כמין קולמוס כשר שאם הוא עשוי כקולמוס אין האויר שולט בו עד שיקרר את הגיד שהרי אין שם צד להיות האויר נקלט בו והרי הזרע מתבשל במה שנשתייר מן הגיד ומתחמם בהליכתו ומוליד ואם עשוי כמרזב אע"פ שהאויר שולט מצד קליטת הדפנות הואיל ולא נחסר הגיד מעביו נגרר הוא ונוגע בכותלי הרחם ומצד נגיעתו מתחמם על כרחו קרירותו של הנקלט ואם תאמר בעשוי כקולמוס מיהא הא לא גריר ר"ל שאינו נוגע בכותלי הרחם ובמה הוא מתחמם מידי דהוה אברזא דחביתא שהוא דק בצד ראשו ואינו נוגע בכותלי הנקב עד שנכנס מקצתו כך זה ואע"פ שאין ראש הגויה נוגע בכותלי הרחם מתחמם הוא על ידי נגיעת מקצתו ויורה כחץ ומוליד:

    כבר ביארנו שאם נכרתה העטרה כל שנשתייר מלא החוט על פני כל היקפה כשר ואין צריך לשנות כאן כלפי ראשה שהרי צריך שתקיף על פני כלה ולדעת האומר דעל פני רובה סאגי הוא שנאמר כלפי ראשה כלומר על גב הגיד שהעטרה נמשכת שם יותר:

    Meiri on Yevamot 75b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה ניקב למטה מן העטרה שכנגדו כו' ואר"י דע"ג גיד העטרה כו' עכ"ל דלישנא שכנגדו אינו מתיישב לפרש"י וכן הוא במרדכי ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 75b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ע״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־409 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״וְחַרְזֵיהּ סִילְוָא בְּבֵיצִים, וּנְפַק מִינֵּיהּ כְּחוּט דְּמוּגְלָא,…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: פְּצוּעַ דַּכָּא…״

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ״, וְנֶאֱמַר…״

    4. קטע 450 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: פָּצוּעַ — בְּכוּלָּן, דַּךְ —…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: מִמַּאי דְּהַאי…״

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״וְדִלְמָא הַאי דְּלָא מָנָה בּוֹ דּוֹרוֹת, דְּאִיהוּ…״

    7. קטע 714 מילים

      נפתחת ב״דּוּמְיָא דִּכְרוּת שׇׁפְכָה: מָה כְּרוּת שׇׁפְכָה —…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״וּכְרוּת שׇׁפְכָה גּוּפֵיהּ מִמַּאי דִּבְאוֹתוֹ מָקוֹם הוּא?…״

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא מֵחוֹטְמוֹ? מִי כְּתִיב ״בִּשְׁפוֹךְ״?! ״כְּרוּת שׇׁפְכָה״…״

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא״,…״

    11. קטע 1126 מילים

      נפתחת ב״נִיקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה, סָבַר…״

    12. קטע 1231 מילים

      נפתחת ב״וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲטָרָה כּוּ׳. יָתֵיב רָבִינָא וְקָמִיבַּעְיָא…״

    13. קטע 1334 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב הוּנָא: כְּקוּלְמוֹס — כְּשֵׁרָה, כְּמַרְזֵב…״

    14. קטע 1423 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִסְתַּבְּרָא. הַאי…״

    15. קטע 1543 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר, הָכִי אָמַר מָר…״

    16. קטע 1634 מילים

      נפתחת ב״הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּמָתָא מַחְסֵיָא, שַׁפְּיֵיהּ מָר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    וְחַרְזֵיהּ סִילְוָא בְּבֵיצִים, וּנְפַק מִינֵּיהּ כְּחוּט דְּמוּגְלָא, וְאוֹלֵיד! הָא שְׁלַח שְׁמוּאֵל לְקַמֵּיהּ דְּרַב וַאֲמַר לֵיהּ: צֵא וְחָזַר עַל בָּנָיו מֵאֵין הֵם.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: פְּצוּעַ דַּכָּא בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵׁר. אָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּקָרֵינַן ״פְּצוּעַ״, וְלָא קָרֵינַן ״הַפָּצוּעַ״.

    בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ״, וְנֶאֱמַר ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. מָה לְהַלָּן בִּידֵי אָדָם, אַף כָּאן בִּידֵי אָדָם.

    אָמַר רָבָא: פָּצוּעַ — בְּכוּלָּן, דַּךְ — בְּכוּלָּן, כָּרוּת — בְּכוּלָּן. פָּצוּעַ בְּכוּלָּן — בֵּין שֶׁנִּפְצַע הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ חוּטֵי בֵּיצִים. דַּךְ בְּכוּלָּן — בֵּין שֶׁנִּידַּךְ הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ חוּטֵי בֵיצִים. כְּרוּת [בְּכוּלָּן] — בֵּין שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ חוּטֵי בֵיצִים.

    אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: מִמַּאי דְּהַאי פְּצוּעַ דַּכָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם? אֵימָא מֵרֹאשׁוֹ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּלָא מְנָה בֵּיהּ דּוֹרוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

    וְדִלְמָא הַאי דְּלָא מָנָה בּוֹ דּוֹרוֹת, דְּאִיהוּ הוּא דְּאָסוּר, בְּרֵיהּ וּבַר בְּרֵיהּ כָּשֵׁר?

    דּוּמְיָא דִּכְרוּת שׇׁפְכָה: מָה כְּרוּת שׇׁפְכָה — בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אַף הַאי נָמֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

    וּכְרוּת שׇׁפְכָה גּוּפֵיהּ מִמַּאי דִּבְאוֹתוֹ מָקוֹם הוּא? אֵימָא מִשִּׂפְתֵּיהּ! ״שׇׁפְכָה״ כְּתִיב — בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹפֵךְ.

    וְאֵימָא מֵחוֹטְמוֹ? מִי כְּתִיב ״בִּשְׁפוֹךְ״?! ״כְּרוּת שׇׁפְכָה״ כְּתִיב — מִי שֶׁעַל יְדֵי כְּרִיתָה שׁוֹפֵךְ, שֶׁלֹּא עַל יְדֵי כְּרִיתָה אֵינוֹ שׁוֹפֵךְ אֶלָּא מְקַלֵּחַ. לְאַפּוֹקֵי הַאי, דְּאִידֵּי וְאִידֵּי שׁוֹפֵךְ הוּא.

    בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא״, וְנֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. מָה לְהַלָּן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אַף כָּאן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

    נִיקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה, סָבַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְאַכְשׁוֹרֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַסִּי: הָכִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲטָרָה כׇּל שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת.

    וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲטָרָה כּוּ׳. יָתֵיב רָבִינָא וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: מְלֹא הַחוּט שֶׁאָמְרוּ, עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ אוֹ עַל פְּנֵי רוּבָּהּ? אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא: מְלֹא הַחוּט — עַל פְּנֵי רוּבָּהּ, וּכְלַפֵּי רֵישָׁא.

    אָמַר רַב הוּנָא: כְּקוּלְמוֹס — כְּשֵׁרָה, כְּמַרְזֵב — פְּסוּלָה. הַאי — שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא, וְהַאי — לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כְּמַרְזֵב כְּשֵׁרָה, כְּקוּלְמוֹס פְּסוּלָה! הַאי — גָּרֵיד, וְהַאי — לָא גָּרֵיד.

    אָמַר רָבָא: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִסְתַּבְּרָא. הַאי לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא וְהַאי שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא, אִי מִשּׁוּם גְּרִידוּתָא — מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּרְזָא דְחָבִיתָא.

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר, הָכִי אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: הִלְכְתָא, בֵּין כְּקוּלְמוֹס בֵּין כְּמַרְזֵב — כְּשֵׁרָה. מִיהוּ, מִיבַּעְיָא לֵיהּ: לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, אוֹ לְמַעְלָה? פְּשִׁיטָא דִּלְמַעְלָה מֵעֲטָרָה, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמַטָּה מֵעֲטָרָה — אֲפִילּוּ נִכְרַת הַגִּיד נָמֵי. וְרָבִינָא לְשַׁבּוֹשֵׁי לְמָרִימָר הוּא דְּבָעֵי.

    הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּמָתָא מַחְסֵיָא, שַׁפְּיֵיהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי כְּקוּלְמוֹס וְאַכְשְׁרֵיהּ. הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּפוּמְבְּדִיתָא, אִיסְתְּתִים גּוּבְתָּא דְּשִׁכְבַת זֶרַע, וְאַפֵּיק בִּמְקוֹם קְטַנִּים. סְבַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי לְאַכְשׁוֹרֵי. אָמַר רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאַתּוּ