בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת יבמות דף ס״ט עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ס״ט עמוד א׳

    מסכת יבמות דף ס״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־459 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    מי שיש לו אלמנות וגירושין בה אני קורא בה ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל ולא מעובד כוכבים ועבד:

    אשכחן כהנת דפסיל לה עבד:

    כולה ובת קרא יתירא הוא דהא כתיב בקרא דלעיל מיניה ובת כהן ומצי למכתב אבתריה וכי תהיה אלמנה וגרושה:

    אע"ג דאית לה זרע תיכול וכבהמה בעלמא חשיב:

    אם כן דהאי קרא לקולא כתיב ולאשמועינן דזרע דעובד כוכבים ועבד לא פסיל רבויי לויה וישראלית דכתיב ביה למה לי דכתב ובת קרא יתירא השתא כהנת גופה אשמועינן דלא מיפסלא בזרע עובד כוכבים ועבד לויה וישראלית מיבעיא ואי משום לאשמועינן דמי שיש לו אלמנות וגירושין אפי' הכי כי אית לה זרע מיניה לא תיכול ואיצטריך למיסר לויה וישראלית האוכלת בתרומה בשביל בנה כהן דכי תינשא לזר ויהא לה זרע ממנו לא תשוב לתרומה במיתת בעלה הא פשיטא לן דכיון דכהנת גופה מיפסלא בזרע ישראל מתרומה דבי נשא כל שכן ישראלית האוכלת בשביל בנה אלא ודאי כי רבי קרא לויה וישראלית להכי רבייה שאם אוכלת בשביל בנה ונבעלה לעובד כוכבים ועבד אפי' אין לה זרע נפסלה דלא נפקא לן מכהנת כדאמרינן לעיל (יבמות דף סח:) כהנת היא דקדיש גופה כו':

    ולרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין לאדם פסול והאי כי תהיה לאיש זר דלעיל לאו משום הויה נקט ולמימרא דאין ביאת פסול פוסלת אלא במי שראוי לקדש דהא אין קידושין לשום פסול והאי כי תהיה אם בא ללמד על ביאת פסולין אינו אלא לשון בעילה וכל הזרים אצלה במשמע שתהא ביאתם פוסלת אפילו עובד כוכבים ועבד:

    אלמנה וגרושה לאשמועינן עובד כוכבים ועבד למה לי:

    אלמנה להחמיר כו' כלומר לאו למעוטי מי שיש לו אלמנות וגירושין אלא לגופיה איצטריך אלמנה כדי להחמיר עליה דאי לא כתיב ה"א אלמנת ישראל והיא בת כהן תיכול ואע"ג דאית לה זרע וגרושה איצטריך לכתביה רחמנא להקל עליה ולמימר (דכי נתגרשה מישראל להקל) דכי לית לה זרע מישראל תיכול דאי לא כתביה ה"א אע"ג דלית לה זרע לא תיכול דכיון דאיפסלה מכהונה מתרומה נמי מיפסלה:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 69a · Sefaria

    תוספות

    ואימא מי שיש לו אלמנות וגירושין בה כו' תימה דבכל דוכתא לחומרא מקשינן והכא פריך דנקיש לקולא:

    אם כן רבויי לויה וישראלית תימה דהא איצטריך לרבויי לויה וישראלית לאשמועינן דחוזרת בשביל בנה כדאמרינן בסוף יש מותרות (לקמן יבמות דף פז.) ויש לומר דמשמע ליה דאיצטריך לויה וישראלית לכל מילי דאיירי קרא ולאשמועינן דכי אית לה זרע נמי מן העובד כוכבים תיכול בשביל בנה לא איצטריך כיון דאשמעינן בכהנת דקדיש גופה:

    כי תהיה כי תבעל ואם תאמר לדידיה נמי איכא לאוקומי באלמנה לכהן גדול לרבי סימאי ובבעולה לכהן גדול אפי' לרבי ישבב ויש לומר דכל פסולי כהונה נפקא לן דמיפסלי בתרומה מלא יחלל אי נמי לא משמע ליה לאוקמי לאיש זר גבי כהן וא"ת ולוקמא בסוטה שבא עליה בעלה בדרך דליכא אלא עשה דונטמאה ויש לומר דזר אצלה מעיקרא בעינן אפילו לרבי עקיבא כיון דלא הוי ממזר ומיהו קשה דלמה ליה למימר מאי כי תהיה כי תבעל בפשיטות הוה מצי למיפרך דאמאי איצטריך קרא לרבי עקיבא לעובד כוכבים ועבד דהשתא ממזר הוי מיפסלא בביאתו מיבעיא כדאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין עה: ושם):

    כהן גדול באלמנה בביאה לחודה כדאמר בפ' עשרה יוחסין (קידושין דף עח. ושם) בעל לוקה משום לא יחלל ואם תאמר היא גופה מנלן דלא בעינן תרתי הא כתיב לא יקח ולא יחלל ויש לומר דלגבי כהן אין להצריך קידושין דכ"ש בלא קידושין וכיון שהבן נפסל גם היא נפסלת:

    ושניהם לא למדוה אלא מאלמנה לכהן גדול עיקר טעמא הוי מלאיש זר אלא דמכ"ג באלמנה ילפינן במאי מסתבר לאוקמי קרא ואי לאו קרא דלאיש זר ליכא למילף מקל וחומר דאלמנה שתתחלל כדפירשתי לעיל (יבמות דף טו: ד"ה מה):

    והמפתה והשוטה הא דלא תנן קטן בהדייהו דלא תקינו ליה רבנן נישואין כדקתני בגמרא (לקמן יבמות דף צו:) שוטה וקטן שנשאו כו' אמר רבי יצחק דהיינו משום דבעי למיתני בסיפא וילדה דלא מיתני ליה בקטן:

    לא פוסלין ולא מאכילין לא איצטריך לאשמועינן באונס ומפתה דאין מאכילין ומשום לא פוסלין נקטיה ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה נראה דלא מיפסלה בתרומה דאין זה לאיש זר:

    Tosafot on Yevamot 69a · Sefaria

    רשב"א

    ומאי כי תהיה כי תבעל הכי נמי לישנא קייטא הוא, דהא לרבי סימאי (לעיל יבמות מט, א) אליבא דר' עקיבא דאמר דמודה ר' עקיבא בחייבי לאוין דלאו דשאר, מצי מוקי לה בחייבי לאוין דלאו דשאר, אי נמי בחייבי עשה וקרא דכי תהיה הויה דקדושין קאמר, אלא דהכי קאמר תינח לר' סימאי לר' ישבב מאי איכא למימר.

    לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול כלומר אפילו לכהונה דכתיב בנים אשר יולדו כו'. ולאו דוקא מהכא נפקא אלא מבתולה מעמיו כדאיתא בפרק הערל (יבמות עז, ב). ואק"ל תינח לר' יוחנן דאמר לקמן בפרק הערל דמצרי שני שבא על ישראלית והוליד ממנה בת שכשרה לכהונה מתרץ לה להא פלוגתא הכין, אלא לריש לקיש דפסיל לה לכהונה במאי פליגי. איכא למימר דריש לקיש מתרץ לה הכי, תנא קמא סבר כל שביאתו בעבירה פוסל, ור' יוסי סבר כל שזרעו כפגום שבהם ככהן גדול באלמנה פוסל, לאפקי מצרי שני שזרעו כשר לקהל ואינו כפגום. ולר' יוסי הוא הדין לעמוני ומואבי שפוסל, שהרי מקצת זרעו כמוהו דהיינו זכריו, ואתא רשב"ג למימר כל שהוא ככהן גדול באלמנה שכל זרעו פסול פוסל לאפוקי עמוני ומואבי שאין כל זרעו הולך אחר הפגום, שבנותיהן כשרות ומותרות לקהל, לפיכך אינה פוסלת לכהונה.

    Rashba on Yevamot 69a · Sefaria

    ריטב"א

    כוליה ובת קרא יתירא הוא ק"ל דאע"ג דיתיר הא צריכא ליה לכדרבי אבא בשלהי יש מותרות ונ"ל דה"ק דכיון דמיותר הוא לדרשא ולא אתא לגופיה כלל אפי' רב מודה דדרשי' בי' וי"ו יתירא לדרשא דדרשי' מיניה כל מאי דאפשר:

    ומאי כי תהי' לאיש כי תבעל פי' דר"ע ליכא לפרושי בהוייה דקדושי' דהא לדידיה אפי' בחייבי לאוין אין כאן הוייה. וא"ת והא איכא חייבי עשה לר' סימאי. וי"ל דקושיין לר' ישבב. וא"ת והא איכא חייבי לאוין דלאו דשאר והא דפרכי' לה סתמא ולא אמרי' הניחא כבר כתבנו דאורחא דתלמודא היא:

    מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול וכו' עד בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'. ק"ל דאנן דומיא דכ"ג שזרעו פסול לכהונה דרשי' ומהאי קרא לא מוכח אלא דבנו של מצרי שני כשר לקהל יש' אבל אכתי אימא לך שהוא פסול לכהונה וי"ל להא נפקא לן לר' יוחנן בקדושין שהוא כשר לכהונה מדכתיב כי אם בתולה מעמיו בתולה הבאה מב' עממים והכא לא דייק תלמודא ונקט חד קרא חלופי קרא אחרינא דהכי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי וכדכתיבנא לעיל:

    וא"ת ולר"ל דאמר התם דזרעו של מצרי שני פסול לכהונה מאי איכא בין ת"ק ור' יוסי וי"ל דר"ל דומיא דכ"ג מה כ"ג זרעו דאלמנה בפגום שבהם שהרי הולד כמו האם אף כל שזרעו בפגום שבהם לאפוקי מצרי שני הבא על בת ישראל שכשר לבא בקהל ישראל מיהא שאינו בפגום שבמולדיו דהיינו אביו אלא מאמו הכשרה והכא לא בעי למנקט אלא דרשא דר' יוחנן דהלכתא כוותיה:

    Ritva on Yevamot 69a · Sefaria

    מאירי

    המחזיר גרושתו משנשאת לא נפסלה בתרומה ר"ל בבת כהן שנשאת לישראל וגירשה ונשאת לאחר ואחר כך החזירה הראשון ומת או הוציאה אע"פ שנבעלה לפסול לה לא נפסלה מן התרומה שאין זה אצלה זר מעיקרו ואע"פ שביאת חלל פוסלת אע"פ שאינו זר מעיקרו התם מדכתיב בכהן גדול לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פסול אף זרעו פסול:

    כל הפסולים שקדושיהן תופסין וקדשו לא נפסלה המקודשת עד שיבא עליה שאין הקדושין פוסלין אלא הביאה פוסלת בין שיש בה קדושין בין שאין בה קדושין ואף לדעת האומר שימור ביאה פסולה פוסלת דוקא בעוד שלא נתאלמנה או נתגרשה כמו שביארנו בפרק הבא על יבמתו:

    שוטה וקטן לא תקנו להם חכמים נשואין כלל ומעתה שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום:

    Meiri on Yevamot 69a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה א"כ דהאי קרא לקולא כתיב כו' ואי משום לאשמועי' דמי שיש לו אלמנות וגרושין אפ"ה כי אית לה זרע מיניה כו' דכיון דכהנת גופה מיפסלה בזרע ישראל כו' כ"ש ישראלית כו' עכ"ל פירוש דהשתא לית לן למימר היא הנותנת כהנת דקדיש גופה מיפסלא כו' דהא בזרע כשר מיפסלא בזרע ישראל ואית לן למימר כסברא קמייתא דכיון דהיא בקדושה דנפשה אכלה ופסל לה זרע כשר מישראל לויה וישראלית דאכלה בשביל בנה לא כ"ש ולא קאמרינן דהיא הנותנת כו' אלא היכא דמיפסלא בביאה אסורה או בזרע הבא מאסור לה וק"ל:

    בד"ה ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר כו' ואוקמינא כשירה לכהונה וכ"ש לתרומה עכ"ל אין פירושו דהיא כשירה לכהונה דהא פסולה וקיימא משעת גרושין כפרש"י ותוספות שם אלא דה"פ דולדה כשר לכהונה כדמסיק התם דליכא למיפסל בנה מק"ו דאלמנה לכ"ג משום דאיכא למיפרך מה לאלמנה לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת וכ"ש דהיא עצמה כשירה לתרומה דהא בנה גופיה לא מתכשר אלא מתוך הך פירכא מה לאלמנה שכן היא מתחללת בתרומה משא"כ במחזיר גרושתו דאינה מתחללת בתרומה ולרבותא בעלמא נקט לה הכי דהא בפשיטות אית לן למימר התם דהיא כשרה לתרומה כדמסיק התם אילימא היא כשרה לקהל פשיטא משום דזניא איפסלא מקהל אלא לכהונה והיינו לתרומה וק"ל:

    תוס' בד"ה כי תהיה כי תבעל וא"ת לדידיה נמי איכא לאוקמי באלמנה לכ"ג לר' סימאי כו' עכ"ל צ"ע דהיאך קס"ד למילף אלמנה לכ"ג מהאי קרא דכי תהיה לאיש זר דא"כ תיקשי ליה ואימא משעת הויה כו' או עד דאיכא הויה וביאה כדפרכינן לקמן וע"כ מלא יחלל נפקא כשיש זרע חילל ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

    בד"ה שניהם לא למדוה כו' ואי לאו קרא דלאיש זר ליכא למילף מק"ו וכו' עכ"ל הא ודאי דא"נ איכא למילף מק"ו מאלמנה לכ"ג מ"מ איצטריך איש זר ללאו דאין מזהירין מן הדין אלא דבאו לומר דאפילו איסורא ליכא למילף מק"ו כדפי' התוס' לעיל פ"ק (יבמות דף ט"ו) וע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 69a · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה כי תהיה כי תבעל וכו' באלמנה לכהן גדול ובבעולה לכ"ג פי' דהנך תפסי בהו קדושין ואתא קרא דכי תהיה למילף דאפ"ה פסלי בבעילתן לכהונה וכי תהיה הוי שפיר לשון הויה וקדושין אבל למעוטי מהאי קרא כל חייבי לאוין דלא תפסי קדושין לר"ע דלא ליפסלו ליכא למימר לר"ע דהשתא ממזר הוי פוסל בביאתו מבעיא וזה הטעם נמי שייך בעובד כוכבים ועבד לר"ע כמו שהקשו התוס' סוף דבור זה ואין כוונת התוס' עתה להקשות דאפי' לר"ע וכי תהיה הוה אתי למעוטי עובד כוכבים ועבד ונצטרך לקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה למילף מניה עובד כוכבים ועבד דפסול אלא כוונת התוס' להקשות מנא לן דכי תהיה לר"ע כי תבעל דלמא לר"ע נמי הוי לשון קדושין ולרבות הנך לאוין דתפסי בהו קדושין אפי' לר"ע ואתא האי קרא למילף דאפ"ה פסלי וכן הא דהקשו התוס' ולוקמא בסוטה וכו' כוונתן ג"כ למה שאמרנו וע"ל בתוס' דף מ"ד ד"ה ה"נ כיון דבא עליה וכו':

    Maharam on Yevamot 69a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה כי תהיה וכו' דליכא אלא עשה עיין לעיל דף יא ע"ב תד"ה מאי נסתרה:

    Gilyon HaShas on Yevamot 69a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ס״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־459 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, יָצְאוּ…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכְּחַן כֹּהֶנֶת — לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מְנָא לַן?…״

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״כְּמַאן — כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּדָרֵישׁ וָוֵי? אֲפִילּוּ…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ,…״

    5. קטע 57 מילים

      נפתחת ב״אִם כֵּן, רַבּוֹיֵי לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית לְמָה לִי?…״

    6. קטע 620 מילים

      נפתחת ב״וּלְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי…״

    7. קטע 767 מילים

      נפתחת ב״אַלְמָנָה לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, וּגְרוּשָׁה לְהָקֵל עָלֶיהָ. וּצְרִיכָא.…״

    8. קטע 822 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא נִבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ אַף מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ!…״

    9. קטע 926 מילים

      נפתחת ב״אִי הָכִי, חָלָל, דְּלָאו זָר הוּא מֵעִיקָּרָא,…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא מִשְּׁעַת הֲוָיָה! דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה:…״

    11. קטע 1120 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא: עַד דְּאִיכָּא הֲוָיָה וּבִיאָה?! דּוּמְיָא דְּכֹהֵן…״

    12. קטע 1222 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל —…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִצְרִי שֵׁנִי וַאֲדוֹמִי שֵׁנִי…״

    14. קטע 1422 מילים

      נפתחת ב״וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה.…״

    15. קטע 1534 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כְּכֹהֵן גָּדוֹל. מָה כֹּהֵן…״

    16. קטע 1623 מילים

      נפתחת ב״רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאַתָּה…״

    17. קטע 1730 מילים

      נפתחת ב״אָמַר עוּלָּא: גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ,…״

    18. קטע 1833 מילים

      נפתחת ב״רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: מָה כֹּהֵן…״

    19. קטע 1928 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַשּׁוֹטֶה — לֹא פּוֹסְלִין…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, יָצְאוּ גּוֹי וְעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין.

    אַשְׁכְּחַן כֹּהֶנֶת — לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מְנָא לַן? כִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: ״בַּת״ ״וּבַת״, הָכָא נָמֵי ״בַּת״ ״וּבַת״.

    כְּמַאן — כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּדָרֵישׁ וָוֵי? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן — כּוּלֵּהּ ״וּבַת״ קְרָא יַתִּירָא הוּא.

    וְאֵימָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, כִּי לֵית לֵיהּ זֶרַע — קָאָכְלָה, כִּי אִית לֵיהּ זֶרַע — לָא אָכְלָה. מִי שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ זֶרַע נָמֵי תֵּיכוֹל!

    אִם כֵּן, רַבּוֹיֵי לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית לְמָה לִי?

    וּלְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין, וּמַאי ״כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר״ — כִּי תִּיבָּעֵל, אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לְמָה לִי?

    אַלְמָנָה לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, וּגְרוּשָׁה לְהָקֵל עָלֶיהָ. וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אַלְמָנָה: אַלְמָנָה הוּא דְּכִי לֵית לַהּ זֶרַע — אָכְלָה, מִשּׁוּם דְּחַזְיָא לִכְהוּנָּה. אֲבָל גְּרוּשָׁה, דְּלָא חַזְיָא לִכְהוּנָּה, אֵימָא אַף עַל גַּב דְּלֵית לַהּ זֶרַע — לָא אָכְלָה. וְאִי אַשְׁמְעִינַן גְּרוּשָׁה: גְּרוּשָׁה הוּא דְּכִי אִית לַהּ זֶרַע — לָא אָכְלָה, מִשּׁוּם דְּלָא חַזְיָא לִכְהוּנָּה. אֲבָל אַלְמָנָה, דְּחַזְיָא לִכְהוּנָּה, אֵימָא אַף עַל גַּב דְּאִית לַהּ זֶרַע — נָמֵי תֵּיכוֹל, צְרִיכָא.

    וְאֵימָא נִבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ אַף מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ! ״לְאִישׁ זָר״ אָמַר רַחֲמָנָא, מִי שֶׁזָּר אֶצְלָהּ מֵעִיקָּרָא. לְאַפּוֹקֵי הַאי, דְּלֹא זָר אֶצְלָהּ מֵעִיקָּרָא הוּא.

    אִי הָכִי, חָלָל, דְּלָאו זָר הוּא מֵעִיקָּרָא, לָא לִפְסוֹל! אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״, מַקִּישׁ זַרְעוֹ לוֹ, מָה הוּא פּוֹסֵל — אַף זַרְעוֹ נָמֵי פּוֹסֵל.

    וְאֵימָא מִשְּׁעַת הֲוָיָה! דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה בְּבִיאָה, אַף הַאי נָמֵי בְּבִיאָה.

    וְאֵימָא: עַד דְּאִיכָּא הֲוָיָה וּבִיאָה?! דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה בְּבִיאָה לְחוּדַּהּ, אַף הַאי נָמֵי בְּבִיאָה לְחוּדַּהּ.

    וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל — פּוֹסֵל, וְכֹל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל — אֵינוֹ פּוֹסֵל. מַאי אִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי יוֹסֵי?

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִצְרִי שֵׁנִי וַאֲדוֹמִי שֵׁנִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

    וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה, שֶׁבִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה וּפוֹסֵל — אַף הַאי נָמֵי פּוֹסֵל.

    וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כְּכֹהֵן גָּדוֹל. מָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל — פּוֹסֵל. לְאַפּוֹקֵי מִצְרִי שֵׁנִי דְּאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל. דִּכְתִיב: ״בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳״.

    רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ — אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ וְכוּ׳. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹסֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל?

    אָמַר עוּלָּא: גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל — פּוֹסֵל.

    רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל. לְאַפּוֹקֵי עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, דְּאֵין כָּל זַרְעוֹ פָּסוּל. דְּאָמַר מָר: ״עַמּוֹנִי״, וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית.

    מַתְנִי׳ הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַשּׁוֹטֶה — לֹא פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לָבֹא בְּיִשְׂרָאֵל — הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין. כֵּיצַד? (הָיָה) יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.