מסכת יבמות דף נ״ג עמוד א׳

יש זיקה האי דתפיס מאמר בעלמא בכי האי לישנא משום דיש זיקה והשתא אתאי חליצתה פקעתה וליכא למימר הכי:

אין זיקה אין כח לזיקה ואפי' הכי מעיקרא הוי מאמר:

רב שרביא אמר אי דאמר לה בזיקת יבמין כ"ע לא פליגי דלא מהני דיש זיקה ואתיא חליצה ואפקעתה:

והכא בחליצה פסולה כגון שחלץ אחר הגט קמיפלגי רבנן סברי לא אפקעתה שפיר ויש אחריה כלום הלכך קני מאמר:

יש תנאי בחליצה שחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז. רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה ואפילו לא נתנה לו אין תנאי מועיל והוי חליצה הלכך לא תפיס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרה דהא אפקעתה לזיקתו ולרבנן יש תנאי וכל כמה דלא קיימא לא פקע זיקה וכי אמר לה התקדשי לי ע"י כסף זה בזיקת יבמין קני:

ה"ג רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה אע"ג דקי"ל (לקמן יבמות דף קו.) חליצה מוטעת כשירה הני תנאי לא סבירא להו:

והכא בתנאי כפול קמיפלגי וכגון דלא כפליה לתנאי. לרבי בעינן תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן והאי דלא כפליה אם תתני תהא חליצה ואם לא תתני לא תהא חליצה לא הוי תנאי לבטולי לחליצה:

וניתני נמי אין לאחר ביאה כלום דהא ביאה שייכא למימר בסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ דהא או או קתני ובבעל ועשה מאמר או בבעל ונתן גט מאי חליצה איכא:

רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה תימא לר"י דהני אמוראי אתו דלא כהלכתא דקי"ל בפרק מצות חליצה (לקמן יבמות דף קו.) ובהמדיר (כתובות דף עד. ושם) דחליצה מוטעת כשירה דאין תנאי בחליצה משום דגמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן דבעינן דאיפשר לקיימו ע"י שליח דאי סבירא להו דאין תנאי לא הוה להו לאוקמי פלוגתא דרבי ורבנן בהכי ועוד אדמיפלגי ביש תנאי בחליצה לענין מאמר שאחריה ליפלגו לענין התרה לשוק ואר"י דלענין התרה לשוק לכ"ע הויא חליצה כדקי"ל דאין תנאי בחליצה אלא לענין דהויא חליצה פסולה דלא מפקע לה זיקה לגמרי שלא יועיל אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין קאמר דיש תנאי ושוב מצא ר"י בשם ר"ת:

לימא מסייע ליה לשמואל ותיובתא לרב יוסף אמאמר לזו וחלץ לזו קאי ואם תאמר אמאי הוי תיובתא לרב יוסף דהא דאין חולץ לבעלת מאמר משום דשמואל דחלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה וי"ל דה"ק לימא מסייע ליה לשמואל או תיהוי תיובתא דרב יוסף דאי לא תסייע לשמואל ומיפטרה צרה בחליצת בעלת מאמר א"כ האי דנקט מאמר לזו וחלץ לזו לאשמועינן דחולץ לאיזו שירצה לאפוקי מדרב יוסף דקאמר לא ישפוך מי בורו ואחרים צריכים לו:

איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אע"ג דכבר אשמועינן לעיל קתני לה נמי הכא אגב שאר גווני כיון דלאו מילתא דפשיטא היא:

איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין באשת איש פירוש דקתני סיפא וכן בשני יבמין ויבמה אחת ותימא דלמא הא דנקט בעל ועשה מאמר משום שתי יבמות ויבם אחד נקטיה:

מר סבר חליצת פסולה פוטרת ומר סבר חליצת פסולה אינה פוטרת קשיא להו לרבוותא ז"ל היאך אפשר לומר דחליצה פסולה אינה פוטרת דאי בחליצה לא מיפטרא במאי קא מיפטרא. ותירצה רבינו אלפסי ז"ל בהלכות (סי' ע"ד) בשנפלה לפני שני יבמין וקא מיפלגי בפלוגתא דרב ושמואל (לעיל יבמות כו, ב) רבי סבר לה כשמואל דאמר אינה צריכה לחזר על כל האחין ובחליצה דחד מיפטרה ונפקעה זיקתה לגמרי, ורבנן סברי כרב דאמר צריכה לחזר על כל האחין ועדיין זיקתה קיימת כמו שכתב בהלכות ואף על גב דאמר רב אשי דכולי עלמא לא פליגי דחליצה פסולה אינה פוטרת, לא שמעינן מינה דהלכתא כרב, דרב אשי להני תנאי קאמר. (עיין תוס' חד מקמאי). ורבינא נמי דאמר דכולי עלמא יש תנאי בחליצה להני תנאי קאמר, דהא קיימא לן לענין הלכתא דאין תנאי בחליצה כדאסיקנא בכתובות פרק המדיר (כתובות עד, א) ולקמן במכלתין בפרק מצות חליצה (יבמות קו, א)) וכן פירש רש"י ז"ל (בד"ה ה"ג). וכיוצא בה בפרק גט פשוט (בבא בתרא קעג, א) דכולי עלמא אותיות נקנית במסירה כלומר להנהו תנאי אבל לענין הלכתא קיימא לן דאין אותיות נקנית במסירה. וכן בפרק בתרא דיומא (עח, ב) דכ"ע מנעל הוא והיינו להנהו תנאי. ויש מפרשים אותה בשתי יבמות ובהא פליגי מר סבר חליצה פסולה פוטרת צרתה, וכיון דאיעקרא זיקה מהאי ביתא לגמרי לא תפסי בה קדושי בזיקת יבמות, לא באותה שחלץ ולא בצרתה. ומר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה ויש אחריה כלום כדעת אבא יוסי בר חנן דלקמן (יבמות נג ע"ב), וכיון דאישתיירא זיקה בהאי ביתא, אפילו בדידיה נמי תפסי בה קדושין בזיקת יבמות (עיין תוס' חד מקמאי).

הכי גרסינן לימא מסייע ליה לשמואל ותהוי תיובתיה דרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. וכן גירסת רש"י ז"ל ופי' מסייעא ליה לשמואל או תהוי תיובתיה דרב יוסף, אבל אי אפשר לפרש דתהוי סיעתא דמשואל ותיובתא דרב יוסף דאי חליצה פסולה לא פטרה על כרחו הוא צריך לשפוט מי בורו (וכן כתב הרמב"ן).

הניחא לר' יוחנן דאמר כולא ביתה בלאו קאי שפיר לגירסת (ר"ת) [ר"ח. וכן הוא לעיל (יבמות יא, א)] ז"ל דגריס בפרקין קמא בפלוגתא דרב אחא ורבינא בבא על יבמתו וחזר הוא או האחין על צרתה חד אמר בכרת וחד אמר בלאו שמעתין דהכא אתיא שפיר. אבל לגרסת הספרים דגרסי התם וחד אמר בעשה, במתניתין דהכא איכא חייבי לאוין וחייבי עשה, דרישא דקתני אין אחר ביאה כלום קתני חייבי עשה, וסיפא דקתני אין אחר חליצה כלום קתני חייבי לאוין, והוה ליה למימר בשלמא לרבי יוחנן דאמר כולא ביתא בלאו או בעשה קאי, אצטריך לאשמועינן שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולא בחייבי עשה. ויש לומר דהכי קאמר בשלמא לר' יוחנן דאמר אין בכל הבית איסור חמור וחייבי לאוין דהיינו חלץ אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בה, וכל שכן דאצטריך לאשמועינן שאין קדושין תופסין בחייבי עשה כר' ישבב דאמר (כתובות כט, ב) בואו ונצווח על ר' עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר ואפילו חייבי עשה.

אלא לריש לקיש אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות דהא כולה מתניתין לאשמועינן כחו דר' עקיבא אצטריכא וחייבי כריתות כולי עלמא מודו בה דאין קדושין תופסין בהן ולא אצטריך. ואי קשיא לך אם כן לר' יוחנן גופיה למה ליה דתני חייבי לאוין השתא חייבי עשה לא תפסי בהו קדושי כדקתני אין לאחר ביאה כלום חייבי לאוין לא כל שכן. יש לומר דמשום סדרא דמתניתין נקט להו ולר' עקיבא אצטריך כי היכי דקתני חייבי לאוין והרי תנא להו כמה זמני, אבל חייבי כריתות הוה סלקא דעתך דכיון דלא אצטריך לר' עקיבא, משום סדרא דמתניתין בלחוד לא תני ליה. ואהדר ליה דאף הן משום סדרא דמתניתין תני להו כדתני חייבי מיתות בית דין. ואי קשיא לך הא דאמרינן בכתובות בפרק אלו נערות (כתובות ל, א) ובקדושין פרק האומר (סד, א) הניחא לר' ישבב אי לאפוקי מטעמא דר' סימאי קאתי וחייבי לאוין קאמר ולא חייבי עשה שפיר, אלא אי טעמא דנפשיה קאמר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר ואפילו חייבי עשה כו'. דאלמא מספקא לן אי אית ליה לר' עקיבא דאין קדושין תופסין בחייבי עשה, ואם איתא ודאי ר' ישבב טעמא דנפשיה קאמר ואפילו חייבי עשה, ואם איתא ודאי ר' ישבב טעמא דנפשיה קאמר ואפילו חייבי עשה ותנא דמתניתין נמי סתם כותיה. יש לומר משום דריש לקיש קאמר ליה בלשון ספיקא אבל לר' יוחנן ודאי פשיטא לן דר' ישבב טעמא דנפשיה קאמר.

רב שרביא אמר בחליצה כשרה אי אמר לה בזיקת יבמים דעכ"פ מהני' פי' ואפי' למ"ד אין זיקא ולא דמי ליבמה דהתם אפי' למ"ד אין זיקא יש זיקא קצת דלא סגיא בלא הכי. ויש שפי' דטעמא דרב שרביא משום דסבר דבין לר' בין לרבנן יש זיקא דכיון דלעיל נקטי' להדיא דמ"ד אין זיקא מהני אי בעי רב שרביא למיסתר ה"ט הוה מפרש לה בהדיא ונכון הוא:

והכא בחליצה פסולה קמפ' פי' שנתן גט וחלץ מר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת פי' ואכתי איכא זיקא וחיילי קדושיה ופירש רב אלפס ז"ל בב' יבמין והיינו דפליגי דמר סבר דחליצה פסולה אינה פוטר' מכל האחי' דקסבר צריכ' חליצה לחזר על כל האחי' ומ"ד פוטרת סבר דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחי' ובחליצה דחדא מיפקעא זיקת כל האחין לגמרי והא דהדר אמר רב אשי דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואע"ג דפסקי' לעיל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין לא תיקשי לן דרב אשי אליבא דהני תנאי קמאי:

ויש גורסי' בדרב אשי דכ"ע חליצה פסולה פוטרת ומיהו ודאי לתרי גרסאי' ליכא הכרחה בעיקרא דמילתא ושפיר מצי למימר דכ"ע חליצה פסול' פוטרת או דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואין הכונה לומר אלא דלא פליגי בהא ודכוותא בתלמודא. י"מ דהכא מיירי בב' יבמות שחלץ לא' בהן אחר שנתן גט לחברתה דמר סבר חליצה פסולה פוטרת צרתה ומר סבר חליצה פסולה אינו פוטרת וכיון דאיכא אכתי בהאי ביתא כלל כי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין חיילי קדושי' וי"מ אפי' ביבם א' ויבמה א' שנתן גט וחלץ או שעשה מאמר וחלץ מר סבר חליצ פסול' פוטרת דכשחלץ אחר הגט בחליצ' נפטרה לגמרי שלא גזרו חליצה אחר גט אטו חליצ' אחר חליצה כדאי' בריש פרקי' ומר סבר גזרו בה גט כסברא דאבא חנן בר יוסי דלקמן הילכך אכתי איכא זיקא דרבנן עד שיתן גט ובחליצה אחר מאמר פליגי דאע"ג דלכ"ע צריכה גט למאמרו מר סבר דבחליצה פוטרת זיקתו לגמרי ואע"ג דמדרבנן לא משתריא לשוק עד שיתן גט ומר סבר דכל כמה שלא נתן גט למאמרו חשבי' כאלו עדין זיקתא קיימת ואינו מחוור דבחליצה אחר מאמר דכ"ע מפקעא חליצה לזיקתו ואין הגט אלא למאמרו וכ"ש בחליצה אחר הגט שאין הגט אלא משום גזירה בעלמא ואפי' תימא דגזרו בה כדקסבר אבא חנן בר יוסף לקמן:

והכא דיש תנאי בחליצה קא מפ' מר סבר יש תנאי בחליצה פי' שאם לא נתקיים התנאי בטלה החליצה דקסבר חליצה מוטעת פסולה ופלוגתא דר' ורבנן כשלא נתקיים התנאי רבנן סברי יש תנאי בחליצ' ואכתי איכא לזיקא ור' סבר אין תנאי בחליצ' וחלי' כשר' היא דאפקעת' לזיק' וא"ת וליפליגו בהדי' דיש תנאי בחליצ' אליב' דר"א ובחליצ' פסולה אליבא דר' שרביא ובתנאי כפול אליבא דרבינא י"ל דאיידי דאיפליגו על ר"מ בקדשה לשם אישות נקטוה לפלוגתיהו כשקדשה לשם יבמות כנ"ל:

רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה פי' וחליצה מוטעת פסולה ואע"ג דקי"ל דחליצה מוטעת כשרה כבר פרש"י ז"ל דרב אשי אליבא דהני תנאי אמר לה ויש להו כיוצא בזה בפ' גט פשוט דכ"ע אותיות נקנות במסירה כלומר אליבא דהנהו תנאי דאלו אליבא דהלכתא הקי"ל שאין אותיות נקנות במסירה ובהא ודאי לא מצי רבינא לומר דלכ"ע אין תנאי בחליצה דא"כ אפי' כשהיה התנאי כפול אינו תנאי והיכי אמרי' דפליגי בתנאי כפול. ובתוס' פי' דהא דאמר רבינא דכ"ע יש תנאי בחליצה לאו לבטולי חליצה לגמרי דודאי חליצה מוטעת נפטרה להתירה לשוק אלא ה"ק שמועיל התנאי שלא להפקיע הזיקא לגמרי ושיוכל לקדשה לשם יבמות ורב אשי דאמר דכ"ע דחליצה פוטרות ה"ק דנהי דפוטרו' לשוק אינה פוטרת לגמרי ושלא נפקעה זיקת יבמי' ואם בא לקדשה בזיקת יבמין מקודשת ולהכי לא מצי למימר דכ"ע חליצה פסולה פוטר' דאם כן דחליצה פסולה פוטרת לגמרי מכל זיקא היאך ליפליגו ביש תנאי בחליצה לאפקועי הזיקא לגמרי דהא לענין התירא לשוק דכ"ע חליצה בתנאי כשרה ואלו בחליצה פסולה יש מחלוקת אפי' להתירה לשוק וכיון שכן אם אתה אומר דלכ"ע חליצה פסולה פוטרת אפי' מכל זיקא כ"ש דחליצה בתנאי מפקע' כל זיקא לגמרי להכי אצטריך לומר דלכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרות לגמרי מידי זיקא שיוכל לקדש לשם יבמות ומר סבר דהא אפי' להני תנאי כ"פ התוס' רב יהודה ז"ל ונראה שהיא שיטה דחוקה ואין צריך אליה:

מתניתין דלא כבן עזאי וכו' פירוש מתניתין דקתני הכא דב' יבמות ויבם אחד שעשה מאמר בשתיהן צריכות שני גיטין דלא כבן עזאי דקאמר שאין מאמר אחר מאמר בב' יבמות ויבם אחד לפום נסחאות דכלהו ספרים אבל יש שגורס בדברי בן עזאי יש מאמר אחר מאמר ובב' יבמות ויבם אחד ואין מאמר אחר מאמר בב' יבמים ויבמה א' פרש"י ז"ל דלההיא נסחא רישא דהכא שפיר אתיא בן עזאי ועל סיפא ה"ל לאתויי בגמ' ולפי' הכריע הוא ז"ל כגרס' ר"י ויש מקשי' עליו ז"ל דהא סייעת' דמייתי גמרא בסמוך לרבא בר רב הונא לא מרישא גופא היא אלא מדיוק' דקתני סיפא שכן הדין בב' יבמי' ויבמה א' שצריכי' שניה' לחלוץ לה וכדפרש"י ז"ל גופיה ואמאי לא אמרי' לה בגמ' על סיפא וי"ל דלענין סייעתא שפיר נקטיה רישא דמפרש בהדיא על סמך דסיפא אבל כי אתינא לאסוקי מתני' מסברא דחד לית ליה למנקט אלא פסקא דלא אתיא כההוא תנא:

מאמר לזו וחלץ לזו לימא מסייע ליה לשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה ותהוי תיובת' דרב יוסף פי' קס"ד דדוק' קתני חלץ לזו ומאמר לזו ומ"ה סגי לתרוייהו בחליצה זו שאלו חלץ לבעלת מאמ' עצמה לא היתה נפטרה צרה ולהכי אמרי' דמסייע ליה לשמואל ודקאמרי' ותהוי תיובת' דרב יוסף ה"פ או תהוי תיובת' דרב יוסף כלומ' דאת"ל דהא דקתני וחלץ לזו לאו דוקא דה"ה דסגיא בחליצת בעלת המאמ' לפטו' צרתה א"כ כי קתני שחלץ לצרתה נקטה לרבותא דאפי' לדידה מצי חלוץ ושופך מי בורו בחנם ואתיא דלא כרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכי' לו אבל א"א לפרש ותהוי תיובתא דרב יוסף כפשוטיה דהא אם איתא דחלץ לזו דוקא קתני ומסייע לשמואל בחליצת המאמר לא הוי תיובתא דרב יוסף דע"כ הוא צריך לשפוך מי בורו אלא ודאי כדאמרן וכפר"י ז"ל:

גט לזו וגט לזו צריכות ממנו חליצה לימא מסייע ליה לרבא בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחי' פרש"י ז"ל דכיון דקתני צריכות משמע כי שתיהן צריכות לחלוץ ודכוותא קתני סיפא וכן בב' יבמין ויבמה א' שנתנו שניהם גט שצריכין שניהם לחלוץ אותה ומשום דחליצה פסול' צריכה לחזר על כל האחין. וי"מ דמגופא שמעי' לה דכיון דבב' יבמו' שחליצ' כל א' מהן גרועה לא פטר' חליצה גרועה לצרתה סברא הויה דבב' יבמין לא פטר חד לחבריה ולא עבד שליחותיה ונכון הוא:

רב שרביא אמר אי דאמר לה בזיקת יבמין כולי עלמא לא פליגי דלא מהני כך היא הגירסא הנכונה ומשום דיש זיקה ואי חלץ לה חליצה כשרה ודאי אפקעתה לזיקה לגמרי ותו לא מהני והכא בחליצה פסולה קא מיפלגי ר"ל שאינה בת יבום כגון שבאה אחר הגט או אחר מאמר רבי סבר חליצה פסולה פוטרת ר"ל פוטרת לגמרי ככשרה ומפקעת הזיקה לגמרי ואי אמר לה התקדשי בזיקת יבמין לא מהני ורבנן סברי אינה פוטרת ואם תאמר היאך איפשר שאינה פוטרת ואם כן במאי מיפטרא ועוד דהא בכוליה פירקין אמרו שפוטרת אנו מפרשים אינה פוטרת ככשרה שתפקיע את הזיקה לגמרי וכי אמר לה התקדשי בזיקת יבמין מהני ומכל מקום גדולי הפוסקים פירשוה דרב שרביא סבר דרבי ורבנן בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי וכגון שנפלה לפני שני יבמין דמאן דאמר אינה פוטרת סבירא ליה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין והילכך קדשה בתורת יבמות קודם חליצת אחין צריכה ממנו גט דאכתי אגידא באחים ולא איפקעה זיקה לגמרי ומאן דאמר פוטרת סבר לה כשמואל דאמר אינה צריכה לחזר על כל האחין דלמיפטר נפשה מיהא חליצה גמורה היא ואע"ג דלהאי פירושא אתיא דרבנן כרב ואנן פסקינן כשמואל הני כולהו אוקמאתא נינהו ולא סמכינן עלייהו והא דאמר רב אשי נמי לכולי עלמא אינה פוטרת פירושו דכולי עלמא אהני תנאי וכדקאמר בבתרא קע"ג א' דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה ואין הלכה כן אלא דאהנהו תנאי קאמר וכן רבים בתלמוד ורבינא נמי קאמר דכולי עלמא יש תנאי בחליצה וקיימא לן דאין תנאי כדאיתה בהמדיר ע"ד א' ויש בתירוצו של רב שרביא פירושים אחרים ואין צורך לכתבם ומיהו רב אשי אוקים פלוגתיהו ביש תנאי בחליצה כגון שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז דרבי סבר אין תנאי ואפילו לא נתנה הויא חליצה ותו לא תפיס בה מאמר ורבנן סברי יש תנאי וכל שלא קיימתהו מאמרו מועיל והלכתא אין תנאי ואע"ג דרבנן דהכא אמרי יש תנאי אוקימתא בעלמא הוא ורבינא נמי דקאמר דכולי עלמא יש תנאי פירושו אהני תנאי כדכתיבנא ומכל מקום יש מפרשים תנאי זה כגון שגנבה את כיסו ואמר לה על מנת שתחזירי לי את כיסי דעד כאן לא אמרינן חליצה מוטעית כשרה ואין תנאי אלא כשהתנה עליה דבר שלא נתחייבה בו דמציא אמרה משטה הייתי בך אבל כל שהתנה דבר שאף בלא תנאו היתה חייבת לעשותו הרי זה תנאי ומיהו רבינא פירשה דיש תנאי אלא דהכא לא כפליה לתנאיה וסבר רבי דהואיל ולא כפליה לתנאיה אינו תנאי ואע"ג דלא מקיימא ליה חליצה כשרה היא וכי הדר וקדשה בזיקת יבמין לא כלום הוא ולרבנן לא בעינן תנאי כפול:

זהו ביאורה של שמועה דרך קצרה והעולה ממנה הוא שכל שאמר ליבמתו קודם חליצה התקדשי לי במאמר יבמין או בזיקת יבמין מהני ואחר חליצה במאמר יבמין מהני דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כרבא בזיקת יבמין לא מהני ומכל מקום יש פוסקים דוקא בחליצה כשרה אבל בפסולה מהני כרבנן אליבא דרב שרביא ואם חלץ לה חליצה כשרה על תנאי ולא נתקיים קיימא לן דאין תנאי בחליצה ואם קדשה בזיקת יבמין לא מהני ומכל מקום יש פוסקים דבמילתא דרמיא עלה יש תנאי ואם קדשה עד שלא נתקיים התנאי בזיקת יבמין הוו קידושי ואפילו היכא דלא כפליה לתנאיה דהא לרבנן אליבא דרבינא אף במקום שיש תנאי בחליצה לא בעינן תנאי כפול:

כבר ביארנו במשנתנו בשתי יבמות שאם עשה מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה ר"ל בעלת המאמר צריכה גט למאמרו ואין צורך עוד לחליצה שהרי חליצת האחרת פוטרתה וזו היא לדעת שמואל שפסקנו כמותו במה שאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר ושמא תאמר שזו חולקת על רב יוסף שאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים לו והא הכא דחלץ לחברתה וקמייתא בעיא גיטא ונמצא פוסל את שתיהן מן הכהונה ואין אומרים שיחלוץ לראשונה ותהא חברתה כשרה אינו כן שלא אמרה רב יוסף אלא בשאחת כשרה לעלמא ואחת פסולה לעלמא ר"ל לכהונה ושתיהן כשרות לא שנמצאת כל אחת מהן חליצה כשרה לפטור אף צרתה הילכך אם בא לחלוץ חולץ לפסולה ולא לכשרה כדי שלא תפסל לכהונה אבל בזמן שאחת כשרה לו ואחת פסולה לו מודה הוא שלא נפטרה הצרה אלא בחליצה כשרה ואף כאן הואיל ועשה מאמר באחת מהן נתקלשה זיקתה שהרי אין חליצה לבד מספקת לה ואין חליצתה פוטרת הצרה ועל כל פנים צריך לחלוץ לצרה וזה שתירצוה בגמרא בדרך אחרת לומר מי קתני חולץ כלומר דהכי דינא חלץ קתני בדיעבד הא דינא לאו הכי הוא אלא דין הוא שיחלוץ לבעלת המאמר ודלא כשמואל דחייה בעלמא הוא כדי לדחות סייעתא דשמואל ולאוקומה למתניתין אליבא דרב יוסף וקא סלקא דעתיה דרב יוסף לא סבירא ליה כשמואל דאי כשמואל סבירא ליה על כל פנים צריך הוא לשפוך ומכל מקום לענין פסק אליבא דתרוייהו מיתוקמא ושאר דברים שבסוגיא אין צורך בהם לענין פסק אלא אידך פירושא היא זיל גמור וכבר נתפרשו כל צרכן בפירושי גדולי הרבנים:

ועתה נשלם פרק רבן גמליאל תהלה לאל:

גמ' מר סבר חליצה פסולה פוטרת ומ"ס חליצה פסולה אינה פוטרת הקשה הרי"ף היכי אמרו רבנן חליצה פסולה אינה פוטרת דהא כוליה פרקין חליצה פסולה פוטרת דתנן אין אחר חליצה כלום ועוד אי לאו כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש וקשה לדבריו דמאי קא קשיא ליה דהא איכא אבא יוסי בן חנן לקמן דסבר דיש אחר חליצה פסולה כלום דגזר חליצה משום ביאה ואמאי לא נימא נמי דרבנן דפליגי עליה דרבי סברי כוותיה דאבא יוסי בן חנן:

תוס' ד"ה רבינא אמר וכו' ועוד אדמיפלגי ביש תנאי בחליצה לענין מאמר שאחריה וכו'. האי ועוד הוי כמו ועוד תימה אחרת וקאי אדלעיל דקאמר תימה לר"י וכו' שבתחלת הדבור: