בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סוטה דף ל״ה עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ל״ה עמוד א׳

    מסכת סוטה דף ל״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־612 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    וילכו ויבאו לא גרסינן וכתיב. [אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב [לעיל] וישובו לא הוה ליה למימר אלא ויבאו אל משה וגו':

    מקיש הליכתן שהלכו לתור לביאתן:

    אף הליכתן בעצה רעה שמתחילה להוציא דבה נתכוונו:

    אינו מתקיים שמחזיקין אותן השומעין כבדאין לפיכך אומר דבר אמת תחילה כדי שיאמינו ואף מרגלים לכך פתחו בשבח הארץ תחילה:

    ויהס שיתקן:

    אל משה בדברים שהתחיל לדבר במשה והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר:

    שהסיתם בדברים כדמפרש ואזיל:

    דחזייה כלב ליהושע שרצה לדבר ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו ראש הקטוע ידבר מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו:

    ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 35a · Sefaria

    תוספות

    מלמד שמתו מיתה משונה נראה דרעה במגפה דרש:

    Tosafot on Sotah 35a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 35a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' זמירות שנאמר וכו' עי' עירובין יח ע"ב ובמהרש"א בח"א שם:

    Gilyon HaShas on Sotah 35a · Sefaria

    בן יהוידע

    כָּל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ (במדבר יג, כז). נראה לי בס"ד השקר אינו עושה התלהבות בלב האדם סימן לדבר שקר סופו ק"ר אך אם יערב בו דבר אמת יצטרף א' ד א מת עם ש' של ש קר ויהיה צירוף אש שיתלהב לב השומע ויאמין. והנה דבר אמת שערבו המרגלים בשקר הוא מה שאמרו וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (במדבר יג, לב) שבאמת היו כך אבל לאו כל העם! ועשו בזה תערובת אמת ושקר.

    פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ דְּקָא מִשְׁתָּעֵי אָמְרִי לֵיהּ דֵּין רֹאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל (במדבר יג, ל). נראה לי בס"ד כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה שהיה בסוד הלבנה וידוע דחמה אין לה חסרון כלל אבל לבנה היא קטיעה בראש חדש. או יובן יהושע לא זכה להוליד בנים זכרים אלא בנות וידוע דהזכר בא מהשפעת אות יו"ד שבאיש והנקבה מהשפעת אות ה"א שבאשה ונמצא הוא שלא הוליד זכר חסר מהשפעת היו"ד שהיא בראש שם הוי־ה ולכן קראוהו ריש קטיעא. ועוד נראה לי בס"ד רצונם לומר שהוא ראש שבט אפרים שדחקו הקץ במצרים ויצאו קודם הזמן ונהרג מהם מספר רב ונעשו קטיעא ולכן גם עתה הוא דוחק את השעה להביא אותנו לארץ ישראל קודם הזמן. או יובן דכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל יש אומרים דיהושע היה שרשו ממקום הטבור ולכך נתלוצצו לקרותו ריש קטיעה ונראה לכך נענשו שהיו תולעים יוצאים מטבורם ודוק. והנה רש"י ז"ל פירש ריש קטיעא שאין לו בנים. וצריך להבין למה תלו חסרון זה של בנים בראש דקראוהו ריש קטיעא מחמת כן? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרמ"ק [רבי משה קורדובירו] ז"ל זרע האיש נמשך ויוצא מן המוח שלו ולכך מוחו של איש חלש ואינו יכול לישא משא כבד על ראשו אלא על כתפו אבל האשה זרע שלה מבין כתפיה ולכך שכמה חלש וראשה חזק דנושאת המשא על ראשה ולא על שכמה. ובזה ניחא שתלו חסרון הבנים שבאים על ידי הזרע לראש שאמרו ראשו קטוע שאין מוליד זרע בנים.

    אִי מִשְׁתָּעֵינָא אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי (במדבר יג, ל) קשה מה יש להם לומר בו דבר שיכולים להשתיקו, והלא הוא שלוח מכל ישראל וצריך שיגיד מה שיש לו להגיד? ונראה לי בס"ד כיון שהלך לחברון לבדו היו אומרים קבל שוחד מבני ענק אשר שם שנתנו לו שוחד לדבר טוב על הארץ כדי שיאמינו ישראל לבא שם ויהרגום ולכן היו סותמים פיו אם ידבר דהיו אומרים לו חשוד אתה בדבר זה על אשר הלכת לחברון לבדך!

    אִם יֹאמַר "עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ" לֹא נִשְׁמַע לוֹ? (במדבר יג, ל) צריך להבין היכי משכחת לה למציאות זו! ואיך אפשר שיאמר כן? ונראה לי בס"ד סולם [136] גימטריא קול [136] והאדם יכול לעלות לרקיע על ידי קול שמזכיר שמות הקודש ודברים אשר מיוחדים לכך כמו שהיה עושה רבי ישמעאל כהן גדול וכנזכר בדברי מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשערי קדושה בענין נבואה ורוח הקודש וכאשר עשו ארבעה חכמים שנכנסו לפרד"ס [פשט רמז דרש סוד] בחגיגה וזה סוד הפסוק (בראשית כח, יב) וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, סולם גימטריא קול וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. ולזה אמר אִם יֹאמַר ' עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת ' רוצה לומר קולות של שמות הקודש ודברים המעלים את האדם לרקיע, אם לא נשמע לו? בתמיה! ודאי נשמע לו ונעשה! ואם כן איך נירא מאלו בני אדם שוכני ארץ שאין זזים ממקומם מאחר שיש לנו כח ודרך להיות פורחים באויר ונעלה על גביהן מעלה מעלה! ואומרו הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, זכר ג' דברים שבהם נראית שליטתו בשמים בירידת המן ובארץ בים וביבשה בקריעת ים סוף ויציאת מצרים בעשר מכות נפלאות שעשה ביבשה.

    כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם (במדבר יג, לא). נראה לי בס"ד 'בַּיִת' קאי על בית המקדש אשר מקומו מוכן בהר המוריה אשר שם והוא נקרא בית אלקים דכתיב אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים (בראשית כח, יז) ולכן אמרו הקדוש ברוך הוא בעל הבית וכליו הם ניצוצי קדושה שהם ניצוצות שבירת הכלים כי הם נקראים כלים כנודע, וכניסתם לארץ ישראל כדי לבררם ולהוציאם משם. והם כפרו שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא 'כליו' דיקא וכל שכן המה שהם 'בני אדם' ואם כן למה ילכו לשם אם לא יש תועלת זו?!

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה (במדבר יג, לב). מקשים מה פשעו בזה אם ראו מתים בכל מקום! וכי נביאים היו שידעו שהקדוש ברוך הוא חשבה לטובה? ונראה לי בס"ד כי דבר זה שראו הוא מוכח מתוכו שאין הדבר כאשר עלה בדעתם שתלו הרע באויר המקום שאמרו אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (במדבר יג, לב) יען כי המה ראו שלא היו מתים אלא החשובים והגדולים שבעיר שכל המון העם הפחותים לא היו מתים כלל! ואם הסיבה היא מחמת רוע מזג האויר אדרבה ימותו הפחותים שהם יושבים במקום צר ומזוהם ומעופש ומקולקל מה שאין כן החשובים העשירים מקומם מרווח ונקי גם אויר שבו יהיה נקי ואינו מזיק ולמה היה הדבר להפך? אלא היה זה לטובה כאשר חשב הקדוש ברוך הוא ולא היה מרוע האויר ומאחר שדבר זה הוא מוכרח על פי השכל לכך נענשו על חושבם כך.

    "וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" אָמַר רַבָּהּ בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה (במדבר יד, א). נראה לי בס"ד מפיק לה מתיבת הַהוּא שאותיות ההוא המה 'ה"א הו' והו לשון אבלות צעקה וצער כמו שנאמר בעמוס וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ הוֹ (עמוס ה, טז) שפירושו קריאת האבל והצער כמו שכתוב בשרש והייני חמשה דברים רעים אירע באותה הלילה בדורות אחר כך וכמו שאמר המקונן בקינות תשעה באב. ומה שאמר הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם רוצה לומר בכיה הבאה מחמת חץ לשון הרע ו'חנם' [98] גימטריא חץ [98] ולשון הרע נקרא בשם חץ דכתיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם (ירמיה ט, ז).

    מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה (במדבר יד, י) הדבר יפלא מה השטות הזאת שיצאה מידם! וכי לרגום עצמם היתה כונתם בזריקת האבנים כלפי מעלה? ונראה לי כונתם לומר אתה רוצה להכניסנו לארץ כנען כדי לבנות לך בית הבחירה בבנין אבנים שאין אתה חפץ במשכן שהוא אהלים ביריעות הא לך אבנים ובנה את הבית! ועשו בזה כמעשה עמלק שהיה זורק ערלות כלפי מעלה ואומר טול מה שבחרת! מיהו גם דבר זה שביארתי הוא פקרות וחציפות גדולה! ולכן נראה לפרש כונתם כך דכונתם לומר מה שהם מסרבים לבלתי יכנסו לארץ מפני שכניסתם לתוכה תהיה ביגיעה רבה וקושי גדול כי כל מעלה אי אפשר לאדם להשיג אותה בנקל אלא אם כן יגע בה יגיעה רבה ובקושי עצום וגדול אך הירידה תהיה להם אחר כך בנקל כי כל ירידה תהיה במהרה ובנקל כן הם אם יחטאו יהיו נטרדים ממנה וירדו ממעלה זו שלה במהרה כהרף עין! ולכך הם נמנעים לבלתי הכנס לארץ ועשו דמיון לדבריהם בזריקת האבנים כלפי מעלה שאין האבן נזרקת ועולה למקום גבוה אלא ביגיעה וקושי גדול אך כשיורדת ממקום גבוה למטה היא יורדת במהרה כהרף עין ובנקל.

    ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Sotah 35a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ל״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־612 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי…״

    2. קטע 232 מילים

      נפתחת ב״״וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״אֶפֶס…״

    3. קטע 310 מילים

      נפתחת ב״״וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה״, אָמַר…״

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ, דְּקָא מִשְׁתַּעֵי אָמְרִי לֵיהּ: דֵּין…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״אָמַר: אִי מִשְׁתַּעֵינָא — אָמְרִי בִּי מִילְּתָא…״

    6. קטע 625 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לְהוּ: הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת…״

    7. קטע 738 מילים

      נפתחת ב״״וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל…״

    8. קטע 848 מילים

      נפתחת ב״״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא״, דָּרֵשׁ רָבָא, אָמַר…״

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ וְגוֹ׳״, אָמַר…״

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״וְלָא הִיא, כִּי הֲווֹ מַבְרִי אֲבֵילֵי —…״

    11. קטע 1132 מילים

      נפתחת ב״״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ״,…״

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״״וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים״, וּכְתִיב:…״

    13. קטע 1348 מילים

      נפתחת ב״״וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה״,…״

    14. קטע 1435 מילים

      נפתחת ב״וְכֵיוָן שֶׁעָלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן חָזְרוּ…״

    15. קטע 1527 מילים

      נפתחת ב״נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו וְכֹהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל…״

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹאוּ…״

    17. קטע 1723 מילים

      נפתחת ב״״וַיִּחַר אַף ה׳ בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם עַל…״

    18. קטע 1826 מילים

      נפתחת ב״״וַיָּמׇת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״, אָמַר רַבִּי…״

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״״וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה׳ פֶּרֶץ…״

    20. קטע 2015 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא מֵעַתָּה כׇּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״וַיִּחַר״, הָכִי…״

    21. קטע 2119 מילים

      נפתחת ב״דָּרֵשׁ רָבָא: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּוִד —…״

    22. קטע 2239 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דִּבְרֵי תוֹרָה…״

    23. קטע 2325 מילים

      נפתחת ב״״וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן״,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    לשון המקור

    וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַקֵּישׁ הֲלִיכָה לְבִיאָה, מָה בִּיאָה — בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָה — בְּעֵצָה רָעָה.

    ״וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״אֶפֶס כִּי עַז הָעָם״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (סִימָן אֱמֶת לְבַדּוֹ לְוִיָּה) מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כָּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ — אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ.

    ״וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה״, אָמַר רַבָּה: שֶׁהִסִּיתָן בִּדְבָרִים.

    פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ, דְּקָא מִשְׁתַּעֵי אָמְרִי לֵיהּ: דֵּין רֵאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל?

    אָמַר: אִי מִשְׁתַּעֵינָא — אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי. אָמַר לָהֶן: וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? סָבְרִי בִּגְנוּתֵיהּ קָא מִשְׁתַּעֵי, אִישְׁתִּיקוּ.

    אֲמַר לְהוּ: הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן. אִם יֹאמַר ״עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ״ לֹא נִשְׁמַע לוֹ? ״עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ וְגוֹ׳״.

    ״וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״, אַל תִּקְרֵי ״מִמֶּנּוּ״, אֶלָּא ״מִמֵּנוֹ״ — כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם.

    ״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא״, דָּרֵשׁ רָבָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה — דְּכׇל הֵיכָא דִּמְטוֹ, מִת חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ כִּי הֵיכִי דְּנִיטַּרְדוּ וְלָא לְשַׁאֲלוּ אַבָּתְרַיְיהוּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אִיּוֹב נָח נַפְשֵׁיהּ, וְאִטְּרִידוּ כּוּלֵּי עָלְמָא בְּהֶסְפֵּידָא, הֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה, ״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא״.

    ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ וְגוֹ׳״, אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְרַגְּלִים שַׁקָּרֵי הֲווֹ, בִּשְׁלָמָא ״וַנְּהִי בְּעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים״ — לְחַיֵּי, אֶלָּא ״וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם״, מְנָא הֲווֹ יָדְעִי?

    וְלָא הִיא, כִּי הֲווֹ מַבְרִי אֲבֵילֵי — תּוּתֵי אַרְזֵי הֲווֹ מַבְרִי, וְכִי חֲזִינְהוּ, סְלִקוּ יָתְבִי בְּאִילָנֵי, שָׁמְעִי דְּקָאָמְרִי: קָחָזֵינַן אִינָשֵׁי דְּדָמוּ לְקַמְצֵי בְּאִילָנֵי.

    ״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ״, אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵן בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת.

    ״וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים״, וּכְתִיב: ״וְכָבוֹד ה׳ נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה.

    ״וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשׁוּנָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דָּרֵשׁ רַבִּי שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טִיבּוּרָם, וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטִיבּוּרָם, וּמִטִּיבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם. וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּאַסְכָּרָה מֵתוּ.

    וְכֵיוָן שֶׁעָלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן חָזְרוּ מַיִם לִמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה׳ מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כׇּל גְּדוֹתָיו״,

    נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו וְכֹהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד. נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כׇּל הָעָם לַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה׳ וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם״.

    וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עוּזָּא, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

    ״וַיִּחַר אַף ה׳ בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם עַל הַשַּׁל וְגוֹ׳״. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: עַל עִסְקֵי שָׁלוּ. וְחַד אָמַר: שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו.

    ״וַיָּמׇת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוּזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״ — מָה אָרוֹן לְעוֹלָם קַיָּים, אַף עוּזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא.

    ״וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה׳ פֶּרֶץ בְּעֻזָּה״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה.

    אֶלָּא מֵעַתָּה כׇּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״וַיִּחַר״, הָכִי נָמֵי?! הָתָם כְּתִיב ״אַף״, הָכָא לָא כְּתִיב ״אַף״.

    דָּרֵשׁ רָבָא: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּוִד — מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה ״זְמִירוֹת״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי״.

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת?! הֲרֵינִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ, דִּכְתִיב: ״וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ׳״, וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגַלְתָּא.

    ״וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן״, מִשּׁוּם דְּרָאוּ ״וַיַּךְ״ אֱלֹהִים? רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: קוֹצְרִין וּמִשְׁתַּחֲוִים הָיוּ, וְחַד אָמַר: מִילֵּי נָמֵי אֲמוּר.