מסכת סוטה דף ל״ה עמוד א׳

וילכו ויבאו לא גרסינן וכתיב. [אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב [לעיל] וישובו לא הוה ליה למימר אלא ויבאו אל משה וגו':

מקיש הליכתן שהלכו לתור לביאתן:

אף הליכתן בעצה רעה שמתחילה להוציא דבה נתכוונו:

אינו מתקיים שמחזיקין אותן השומעין כבדאין לפיכך אומר דבר אמת תחילה כדי שיאמינו ואף מרגלים לכך פתחו בשבח הארץ תחילה:

ויהס שיתקן:

אל משה בדברים שהתחיל לדבר במשה והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר:

שהסיתם בדברים כדמפרש ואזיל:

דחזייה כלב ליהושע שרצה לדבר ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו ראש הקטוע ידבר מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו:

מלמד שמתו מיתה משונה נראה דרעה במגפה דרש:

גמ' מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר כו' כצ"ל:

גמ' זמירות שנאמר וכו' עי' עירובין יח ע"ב ובמהרש"א בח"א שם:

כָּל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ (במדבר יג, כז). נראה לי בס"ד השקר אינו עושה התלהבות בלב האדם סימן לדבר שקר סופו ק"ר אך אם יערב בו דבר אמת יצטרף א' ד א מת עם ש' של ש קר ויהיה צירוף אש שיתלהב לב השומע ויאמין. והנה דבר אמת שערבו המרגלים בשקר הוא מה שאמרו וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (במדבר יג, לב) שבאמת היו כך אבל לאו כל העם! ועשו בזה תערובת אמת ושקר.

פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ דְּקָא מִשְׁתָּעֵי אָמְרִי לֵיהּ דֵּין רֹאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל (במדבר יג, ל). נראה לי בס"ד כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה שהיה בסוד הלבנה וידוע דחמה אין לה חסרון כלל אבל לבנה היא קטיעה בראש חדש. או יובן יהושע לא זכה להוליד בנים זכרים אלא בנות וידוע דהזכר בא מהשפעת אות יו"ד שבאיש והנקבה מהשפעת אות ה"א שבאשה ונמצא הוא שלא הוליד זכר חסר מהשפעת היו"ד שהיא בראש שם הוי־ה ולכן קראוהו ריש קטיעא. ועוד נראה לי בס"ד רצונם לומר שהוא ראש שבט אפרים שדחקו הקץ במצרים ויצאו קודם הזמן ונהרג מהם מספר רב ונעשו קטיעא ולכן גם עתה הוא דוחק את השעה להביא אותנו לארץ ישראל קודם הזמן. או יובן דכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל יש אומרים דיהושע היה שרשו ממקום הטבור ולכך נתלוצצו לקרותו ריש קטיעה ונראה לכך נענשו שהיו תולעים יוצאים מטבורם ודוק. והנה רש"י ז"ל פירש ריש קטיעא שאין לו בנים. וצריך להבין למה תלו חסרון זה של בנים בראש דקראוהו ריש קטיעא מחמת כן? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרמ"ק [רבי משה קורדובירו] ז"ל זרע האיש נמשך ויוצא מן המוח שלו ולכך מוחו של איש חלש ואינו יכול לישא משא כבד על ראשו אלא על כתפו אבל האשה זרע שלה מבין כתפיה ולכך שכמה חלש וראשה חזק דנושאת המשא על ראשה ולא על שכמה. ובזה ניחא שתלו חסרון הבנים שבאים על ידי הזרע לראש שאמרו ראשו קטוע שאין מוליד זרע בנים.

אִי מִשְׁתָּעֵינָא אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי (במדבר יג, ל) קשה מה יש להם לומר בו דבר שיכולים להשתיקו, והלא הוא שלוח מכל ישראל וצריך שיגיד מה שיש לו להגיד? ונראה לי בס"ד כיון שהלך לחברון לבדו היו אומרים קבל שוחד מבני ענק אשר שם שנתנו לו שוחד לדבר טוב על הארץ כדי שיאמינו ישראל לבא שם ויהרגום ולכן היו סותמים פיו אם ידבר דהיו אומרים לו חשוד אתה בדבר זה על אשר הלכת לחברון לבדך!

אִם יֹאמַר "עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ" לֹא נִשְׁמַע לוֹ? (במדבר יג, ל) צריך להבין היכי משכחת לה למציאות זו! ואיך אפשר שיאמר כן? ונראה לי בס"ד סולם [136] גימטריא קול [136] והאדם יכול לעלות לרקיע על ידי קול שמזכיר שמות הקודש ודברים אשר מיוחדים לכך כמו שהיה עושה רבי ישמעאל כהן גדול וכנזכר בדברי מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשערי קדושה בענין נבואה ורוח הקודש וכאשר עשו ארבעה חכמים שנכנסו לפרד"ס [פשט רמז דרש סוד] בחגיגה וזה סוד הפסוק (בראשית כח, יב) וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, סולם גימטריא קול וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. ולזה אמר אִם יֹאמַר ' עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת ' רוצה לומר קולות של שמות הקודש ודברים המעלים את האדם לרקיע, אם לא נשמע לו? בתמיה! ודאי נשמע לו ונעשה! ואם כן איך נירא מאלו בני אדם שוכני ארץ שאין זזים ממקומם מאחר שיש לנו כח ודרך להיות פורחים באויר ונעלה על גביהן מעלה מעלה! ואומרו הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, זכר ג' דברים שבהם נראית שליטתו בשמים בירידת המן ובארץ בים וביבשה בקריעת ים סוף ויציאת מצרים בעשר מכות נפלאות שעשה ביבשה.

כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם (במדבר יג, לא). נראה לי בס"ד 'בַּיִת' קאי על בית המקדש אשר מקומו מוכן בהר המוריה אשר שם והוא נקרא בית אלקים דכתיב אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים (בראשית כח, יז) ולכן אמרו הקדוש ברוך הוא בעל הבית וכליו הם ניצוצי קדושה שהם ניצוצות שבירת הכלים כי הם נקראים כלים כנודע, וכניסתם לארץ ישראל כדי לבררם ולהוציאם משם. והם כפרו שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא 'כליו' דיקא וכל שכן המה שהם 'בני אדם' ואם כן למה ילכו לשם אם לא יש תועלת זו?!

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה (במדבר יג, לב). מקשים מה פשעו בזה אם ראו מתים בכל מקום! וכי נביאים היו שידעו שהקדוש ברוך הוא חשבה לטובה? ונראה לי בס"ד כי דבר זה שראו הוא מוכח מתוכו שאין הדבר כאשר עלה בדעתם שתלו הרע באויר המקום שאמרו אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (במדבר יג, לב) יען כי המה ראו שלא היו מתים אלא החשובים והגדולים שבעיר שכל המון העם הפחותים לא היו מתים כלל! ואם הסיבה היא מחמת רוע מזג האויר אדרבה ימותו הפחותים שהם יושבים במקום צר ומזוהם ומעופש ומקולקל מה שאין כן החשובים העשירים מקומם מרווח ונקי גם אויר שבו יהיה נקי ואינו מזיק ולמה היה הדבר להפך? אלא היה זה לטובה כאשר חשב הקדוש ברוך הוא ולא היה מרוע האויר ומאחר שדבר זה הוא מוכרח על פי השכל לכך נענשו על חושבם כך.

"וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" אָמַר רַבָּהּ בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה (במדבר יד, א). נראה לי בס"ד מפיק לה מתיבת הַהוּא שאותיות ההוא המה 'ה"א הו' והו לשון אבלות צעקה וצער כמו שנאמר בעמוס וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ הוֹ (עמוס ה, טז) שפירושו קריאת האבל והצער כמו שכתוב בשרש והייני חמשה דברים רעים אירע באותה הלילה בדורות אחר כך וכמו שאמר המקונן בקינות תשעה באב. ומה שאמר הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם רוצה לומר בכיה הבאה מחמת חץ לשון הרע ו'חנם' [98] גימטריא חץ [98] ולשון הרע נקרא בשם חץ דכתיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם (ירמיה ט, ז).

מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה (במדבר יד, י) הדבר יפלא מה השטות הזאת שיצאה מידם! וכי לרגום עצמם היתה כונתם בזריקת האבנים כלפי מעלה? ונראה לי כונתם לומר אתה רוצה להכניסנו לארץ כנען כדי לבנות לך בית הבחירה בבנין אבנים שאין אתה חפץ במשכן שהוא אהלים ביריעות הא לך אבנים ובנה את הבית! ועשו בזה כמעשה עמלק שהיה זורק ערלות כלפי מעלה ואומר טול מה שבחרת! מיהו גם דבר זה שביארתי הוא פקרות וחציפות גדולה! ולכן נראה לפרש כונתם כך דכונתם לומר מה שהם מסרבים לבלתי יכנסו לארץ מפני שכניסתם לתוכה תהיה ביגיעה רבה וקושי גדול כי כל מעלה אי אפשר לאדם להשיג אותה בנקל אלא אם כן יגע בה יגיעה רבה ובקושי עצום וגדול אך הירידה תהיה להם אחר כך בנקל כי כל ירידה תהיה במהרה ובנקל כן הם אם יחטאו יהיו נטרדים ממנה וירדו ממעלה זו שלה במהרה כהרף עין! ולכך הם נמנעים לבלתי הכנס לארץ ועשו דמיון לדבריהם בזריקת האבנים כלפי מעלה שאין האבן נזרקת ועולה למקום גבוה אלא ביגיעה וקושי גדול אך כשיורדת ממקום גבוה למטה היא יורדת במהרה כהרף עין ובנקל.