מסכת נדרים דף פ״א עמוד א׳

כביסת בגדיים אלימא ליה לר' יוסי דאית ביה יותר מרחיצה:

דאמר שמואל האי ערבוביתא דרישא עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ:

מתיא ליה לידי עוירא מסמא את עיניו:

ערבוביתא דמאני שנושא בגדים שאינו רוחצן עד ששחורין הרבה:

לידי שעמומיתא שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן:

ערבוביתא דגופא זוהמא הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ:

הזהרו בערבוביתא בהנהו דפרשי':

ושלא תלמדו תורה אלא בחבורה שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו:

ערבוביתא דרישא שאינו מסרק ראשו תמיד מייתי לידי עוירא פירוש לידי סימוי עינים:

דמאני שאינו מכבס בגדיו תמיד מביאו לידי שעמום:

דגופא שאינו רוחץ תדיר:

מתיא לידי שיחנא וכיבי כלומר כיבי ושעמום קשה מכאב שחין דשחין יש לו רפואה ושעמום אין לו רפואה ומשום הכי אמר רבי יוסי דכביסה קודמת לחייהם אבל רחיצה אין בה צער כולי האי:

הזהרו בערבוביתא פירוש הזהרו בכביסה:

הזהרו בחבורה שתלמדו תורה בחבורה:

ירושה היא להם לתלמידי חכמים ואין אנו זקוקין ללומדה: כדי שלא יתגדרו על הצבור:

שאין מברכין בתורה תחלה כשהם משכימים ללמוד תורה שאין מברכין לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר:

לעולם יהא החכם זריז ללמד בחבורה ובישיבה כדי להשפיע מטובתו לאחרים וכן התלמיד ישתדל כמה שיוכל לטרוח בתלמוד תורה ואל יתיאש מצד שרואה אבותיו עניים ושאינם מוכנים להוציא בהם כמה שצריך לתלמוד תורה או שרואה אבותיו עמי הארץ שהתורה מוכנת לכל אדם ובלבד שיטרח בתלמודה הרבה דרך הערה אמרו הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו אל תקרי מדליו אלא מדליו ר"ל מדלים ועניים שבהם ובמקום אחר אמרו הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה ודרך צחות אמרו כאן מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים להוציא מבניהם תלמידי חכמים שלא יאמרו ירושה היא לנו ויש אומרים שהוא דרך עונש מפני שמתגדלין בה על הצבור שלא לשם שמים או מפני שרגילין לקרות לבני אדם חמורים ועמי הארץ ויש אומרים מפני שמקילין בכבוד תורה שלא לברך את השם שנתנה להם בתחילת קריאתם וכמו שאמרו שצריך לברך תחלה בין למקרא בין למשנה בין למדרש כמו שביארנו בברכות:

רש"י תורה אלא הד"א:

בא"ד אלא מתוך לימוד חבירו כצ"ל שבהם הס"ד חכמים הס"ד לחכמים דכתיב הד"א דעתו הס"ד:

בד"ה א"ל כו' גבי לוים ולכל כצ"ל והד"א בגדיהן איכא הד"א:

בד"ה אבעיא להו לרבי יוסי כצ"ל:

בא"ד נפש ומשום נדרי כצ"ל לעיל אבל הד"א מקום הס"ד:

ברא"ש שמעינן הס"ד חייתם הס"ד:

ר"ן ניוול הס"ד:

בד"ה מתיא כו' מכהה מאור כצ"ל לב הס"ד עליהם הס"ד הוויין הס"ד:

האי ערבוביתא דרישא שמניח שער ראשו להתערבב ואינו רוחצו ואינו סורקו ומתקבצין בו כנים וביצי כנים ומכחיש מאור עיניו ומביאו לידי עורון. ויש מי שגורס חרפופיתא והיא היא. ושני הגרסאות הביא בעל הערוך בשורש חרף. ויש מי שגורס ערפופיתא עי"ן במקום חי"ת. הרי"ץ ז"ל.

שלחו מתם כמו מהתם ומארץ ישראל הוא הזהרו בערבוביתא כולל כל מה שאמרנו למעלה. הזהרו בחבורה להרבות תלמידים שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדאמרינן בהרואה הסכת ושמע ישראל עשו כתות ועסקו בתורה. ויש מפרשים שלא ישב אדם בחבורת עמי הארץ שמא ימשך אחריהם. הרי"ץ ז"ל.

הזהרו בבני עניים עניי ממון סובלין דקדוקי עניות שמהן תצא תורה זוכין לתורה. דכתיב יזל מים מדליו מדלי ממון שמהן תצא תורה. הרא"ם ז"ל. והפירוש כתב הזהרו בבני עניים בין עניים מתורה ובין עניים מממון והזהרו שלא תזלזלו בהם. עד כאן.

כדי שלא יתגדרו על הצבור ינהגו שררה על הצבור וכדי שלא יבאו לידי כך גזר השם להיות כך. ומר זוטרא חלק על זה ואמר שאין הדבר כן אלא עונש הוא (שעושין) שנענשין התלמידי חכמים על כך מפני שנהגו שררה על הצבור שלא לשם שמים. ורב אשי אמר טעם העונש מפני שהן רגילין לבזות בני אדם לקרותן חמורים ועל כן אינם זוכין שיהיו בניהם תלמידי חכמים.

שאין מברכין בתורה תחלה ולא תקנו ברכה לאחריה אלא בתורה שנקראת ברבים בלבד כגון שבת ושני וחמשי שהיא תקנת משה ובית דינו כדאמרינן בפרק מרובה. ואף על פי שכבר ברך ברכת התורה בשחר צריך לברך על אותה קריאה של ספר תורה כי מפני חשיבותה קובע ברכה לעצמה כדאמרינן גבי יין פרק כיצד מברכין. ואם אינו מתוקן כתיקון חכמים נמצא ברכה לבטלה לפי שכבר ברך בבקר על כל קריאת היום שלש ברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה שהן. לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר בנו. ותקנו לקרות אחריהם ברכת כהנים ופרשת קרבנות התמדיות ואחריהם משנה דהיינו פרק איזהו מקומן ואחר כך רבי ישמעאל אומר שהוא תלמוד. וזה היה לשתי תועלות: האחד שיסמוך קריאת התורה על הברכות כדי לפטור קריאת כל היום מברכה כדאמרינן בירושלמי. מהשמטה בברכות והוא ששנה על אתר כלומר מיד. והאחר כדי לצאת כל יום ויום ידי חיוב למוד תורה ומשנה ותלמוד כדאמרינן בפרק קמא דקדושין דלעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד והקשה מי יודע כמה חיי ותרץ לא צריכא ליומי לומר כי בכל יום ויום צריך לעשות כן. ובסמיכות ברכת כהנים על הקרבן באו לרמוז כי בזכות הקרבנות העולם מתברך ומתקיים כי הברכה רבוי הטובה וקיומה. ומצינו ביום שמיני למלואים ששמש אהרן ועל הקרבת הקרבנות ברך את העם ברכת כהנים כדכתיב וישב אהרן את ידיו ויברכם ואמרו רבותינו שברכן ברכת כהנים בנשיאת כפים. הרי"ץ ז"ל.

שאין מברכין בתורה תחלה קודם שמתחילין ללמוד ונראה שאינם לומדים לשם שמים לחכמים ולנביאים ומלאכי השרת. דכלהו כתיבי בקרא האיש החכם כמשמעו ויבן את זאת אלו נביאים שמבינים העתידות ואשר דבר פי ה' אליו אלו מלאכי השרת. על עזבם וכו' לומר לא ברכו דאלו עזיבה ממש שעברו עבירות דבר זה אינו נעלם מן הנביאים ומן החכמים שהרי עושי העבירות אמורים ומפורשים. הרא"ם ז"ל. רב אדא בר אהבה אמר מפה דהוי דברים שבינו לבינה ובכתוב בהמדיר גריס כי הכא רב אדא בר אהבה אמר מפר ולא גריס דברים שבינו לבינה רב אדא אמר מפר רב הונא אמר אינו מפר. ולא היא דהא תניא בהדיא בין איש לאשתו מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה אלא כדמוכח הכא הילכך הכי גרסינן כדפי'. תניא כוותיה דרב אדא וכו' אבל תיובתא לרב הונא לא מותיב דכל בריתא דלא מתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא מותבינן מינה בבי מדרשא והיינו נמי טעמא דלא אייתה בריש פרקין לסייעתא על פירוקין דפרקינן הלין והלין מיפר וכו' דלא חשיבא ליה כיון שלא מתנייא בדבי רבי חייא דלקיים סוגיא דתלמודא לא מייתינן סייעתא אלא מברייתא דהויא עיקר אף על גב דמייתינן סייעתא לאמורא. שטה.

בהר"ן ד"ה ערבוביתא כשאינו מסרק. עיין רבינו יונה פ"ב דברכות דף יא ע"ב ד"ה מתניתין רחץ וצע"ק:

עִרְבּוּבִיתָא דְּרֵישָׁא, מַתְּיָא לִידֵי עַוִירָא נראה לי בס"ד לרמוז התורה נקראת ראשית דכתיב הֳ' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח, כב) ואם יש לאדם שיבוש בנסחאות דמשנה וברייתא אתיא לידי עוירא שיסתתמו פסקי ההלכות ממנו שלא יוכל לכוין ההלכה על אמיתותה ויאמר על טהור טמא או להפך. עִרְבּוּבִיתָא דְּמָאנֵי רמז לשררה ונשיאות ורבנות דאלו מכונים בשם מלבושים וכמו שאמרו (ברכות כח.) מאן דלביש מדה ילבש מדה אם יהיה במנוי שלהם ערבוביא ומחלוקת של דעות מתיא לידי שעממותא שיהיה בזה בלבול הדעת הרבה וישתעממו מפני הריב והמחלוקת. וְעִרְבּוּבִיתָא דְּגוּפָא בלבול כוחות הטבעיות שבגופו הן בחושים הן בשאר עניינים של אכילה ושתיה ושינה שלא יהיו בסדר יפה מתיא לידי שחני וכיבי כי מולידים חולאים בגוף האדם.

הִזָּהֲרוּ בְּעִרְבּוּבִיתָא נראה לי בס"ד רמז לניצוצי קדושה המעורבים בדצח"ם [בדומם, צומח, חי, מדבר] וכן קליפת נוגה דחציה טב וחציה רע לבררם. וְהִזָּהֲרוּ בַּחֲבוּרָה לעשות חיבור הוי־ה אדנ־י שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בתורה ומצות וְהִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה, פירוש בני עשירים אחר שילמדו תורה רחוק הדבר שתצא התורה מהם לאחרים שהם ילמדו אחרים, אך בני עניים אם תלמדום ויהיו תלמידי חכמים אז אחר כך תֵּצֵא מֵּהֶם תּוֹרָה לאחרים דמאחר שהם עניים יהיו מלמדים אחרים כדי ליקח הספקה להתפרנס בה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש התורה מתקיימת יותר במעוט אכילה ושתיה ולא תתקיים במי שהוא מענג עצמו וכמו שאמר רב לרב כהנא לא תמצא בארץ החיים (סנהדרין קיא.), ואם כן חכם מעונג הרבה רחוק שיצא ממנו חדושי תורה אך בְּנֵי עֲנִיִּים שאין להם תענוגים מֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה רוצה לומר מחדשים חדושי תורה מפני שהתורה מיוסדת אצלם יותר עד כאן דבריו נר"ו.

שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה נראה לי בס"ד דמצינו תיקנו שלשה ברכות בכל יום לתורה ופרשתי בס"ד במקום אחר ברכה ראשונה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה היא כנגד חלק הסוד לכן נאמר קִדְּשָׁנוּ כי כל קודש הוא בחכמה וחלק הסוד הוא בחכמה. וברכת וְהַעֲרֵב כנגד הגרסה של חלק הנגלה לכן אומרים 'בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל' כי הגרסה היא בפה. וברכת אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ כנגד העיון והסברא של חלק הנגלה אשר בחלק זה ישראל משתבחים בפי האומות שאומרים רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה (דברים ד, ו) ולכן נאמר לשון נתינה כי כל הנותן בעין יפה נותן. והנה יש אינם מאמינים בחלק הסוד ולכן אלו לא ברכו בתורה תחלה שהיא ברכה ראשונה אשר היא כנגד חלק הסוד ולזה אמר עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי (ירמיה ט, יב) תורת יו־ד כי חלק הסוד הוא כנגד יו־ד דשם הוי־ה שהוא סוד חכמה. והא דמפיק לה מקרא ד'לֹא הָלְכוּ בָהּ' נראה לי בס"ד דאיתא בספר קהילת יעקב ז"ל הלוך הוא בחינת חסד כמו שאמרו בתיקונים (דף מט:) הלוך בתקיעה שהוא סוד החסד עיין שם. וידוע כי חלק הסוד הוא בסוד החסד שהוא סוד שם ע"ב שמספרו חסד [72] ולזה אמר וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו). ובזה פרשתי בס"ד אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת הֳ' (תהלים קיט, א) 'הולכים' דייקא שלומדים בחלק הסוד שהוא בחינת הילוך ולזה אמר 'וְלֹא הָלְכוּ בָהּ' שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה שברכה הראשונה היא כנגד חלק הסוד והם לא היו מודים בזה החלק שהוא סוד הלוך.