דף ביאור
מסכת קידושין דף מ״ד עמוד ב׳פרק 2 האיש מקדש
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת קידושין דף מ״ד עמוד ב׳
מסכת קידושין דף מ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־386 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
נַעֲרָה, מַהוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא, אוֹ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא, מָה אֲבִיָּה מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אַף הִיא נָמֵי מְשַׁוְּיָא שָׁלִיחַ. אוֹ דִילְמָא כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא, וְעַד דְּמָטֵיא גִּיטָּא לִידַהּ לָא מִיגָּרְשָׁה.
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ לְרָבָא הָא? וְהָאָמַר רָבָא: כָּתַב גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדָּהּ יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ – הֲרֵי זֶה גֵּט. נֵיעוֹר – אֵינוֹ גֵּט. נֵיעוֹר אַמַּאי אֵינוֹ גֵּט – דְּהָוְיָא לַהּ חָצֵר מִשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא, כִּי מְטָא גִּיטַּהּ לִידַהּ נָמֵי לָא תִּיגָּרַשׁ, דְּהָוְיָא לַהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ!
אֶלָּא לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּכִי יַד אָבִיהָ דָּמְיָא, וְהָכִי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: מִי אַלִּימָא כְּיַד אָבִיהָ לְשַׁוּוֹיֵי אִיהִי שָׁלִיחַ, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ: אֵין עוֹשָׂה שָׁלִיחַ.
אֵיתִיבֵיהּ: קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״ – אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הָא נַעֲרָה – הֲרֵי זֶה גֵּט! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁאֵין לַהּ אָב.
הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם אָמַר אָבִיהָ: ״צֵא וְקַבֵּל גֵּט לְבִתִּי״, אִם רָצָה בַּעַל לַחֲזוֹר בּוֹ – לֹא יַחְזוֹר. מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בִּדְיֵשׁ לָהּ אָב עָסְקִינַן! חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הָא נַעֲרָה – הֲרֵי זֶה גֵּט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁאֵין לָהּ אָב, אֲבָל יֵשׁ לָהּ אָב וְאָמַר אָבִיהָ: ״צֵא וְקַבֵּל לְבִתִּי גִּיטָּהּ״, וְרוֹצֶה בַּעַל לַחְזוֹר – לֹא יַחְזוֹר.
אִיתְּמַר: קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, אָמַר שְׁמוּאֵל: צְרִיכָה גֵּט, וּצְרִיכָה מֵיאוּן. אָמַר קַרְנָא: דְּבָרִים בְּגוֹ: אִם גֵּט, לָמָּה מֵיאוּן? אִם מֵיאוּן, לָמָּה גֵּט?
אֲמַרוּ לֵיהּ: הָא מָר עוּקְבָא וּבֵי דִינֵיהּ בְּכַפְרִי. אַפְכוּהָ, שַׁדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב. אֲמַר לְהוּ: הָאֱלֹהִים! צְרִיכָה גֵּט, וּצְרִיכָה מֵיאוּן. וְחַס לֵיהּ לְזַרְעֵיהּ דְּאַבָּא בַּר אַבָּא, דְּנֵימָא הָכִי.
וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: צְרִיכָה גֵּט – שֶׁמָּא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין, צְרִיכָה מֵיאוּן – שֶׁמָּא לֹא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין, וְיֹאמְרוּ אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתָהּ.
אָמַר רַב נַחְמָן: וְהוּא שֶׁשִּׁדְּכוּ.
עוּלָּא אָמַר: אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה. אַף עַל גַּב דְּשִׁידְּכוּ? מַאן דְּמַתְנֵי הָא, לָא מַתְנֵי הָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר עוּלָּא: קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ – אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה.
מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: וְכוּלָּן, אִם מֵתוּ, אוֹ מֵיאֲנוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְילוֹנִיּוֹת – צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת.
דְּקַדְּשַׁהּ מַאן? אִילֵימָא דְּקַדְּשַׁהּ אָבִיהָ, בְּמֵיאוּן סַגִּי לַהּ?! גֵּט מְעַלְּיָא בָּעֲיָא! אֶלָּא לָאו דְּקַדִּשָׁה אִיהִי נַפְשַׁהּ, וְקָתָנֵי דְּבָעֲיָא מֵיאוּן!
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: כְּגוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב.
מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: אֵין מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים. מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים.