מסכת קידושין דף י״ב עמוד א׳

לא ס"ד שתהא נקנית בדבר שאין בו גירוע מאחר שנכתב גירוע כאן:

דומיא דייעוד כי היכי דאמר לענין ייעוד שנכתב עמו אשר לא יעדה ולמדנו שרשאי האדון ליעדה לו בתוך שני אמהות ותהיה מקודשת לו אם יאמר לה הרי את מיועדת לי במה שיש לי עליך ואין צריך כסף אחר ואמר לקמן (קידושין דף יח:) אין אביה רשאי למוכרה לקרובים שהיא אסורה להם משום ערוה לפי שאין אני מקיים בה אשר לא יעדה וגירוע נמי כייעוד מה ייעוד אע"ג כו':

לא הוו בשני סלעים כדפרישית בסמוך:

וקידושי אשה כו' מסקנא דמילתא דר"ל היא דקא מסיק ואומר טעמא דב"ש כדחזקיה:

אף אשה בפרוטה לא מיקדשה דגמרינן מקידושי ייעוד:

פלגא דדינר ואיכא גירוע עד פרוטה:

כיון דאפיקתיה מפרוטה אלמא חשיבותא בעי' אוקמה אדינר דחשיב:

כהפקר לקנות בדבר מועט ומדרבנן הוא דקאמרי לה ב"ש דאפקעיה רבנן לקידושין הפחותין מדינר:

רב חסדא לא סבר ליה דשמואל הכא לא מצי לשנויי הא בקידושי ספק כדלעיל משום דמיירי שקדשה אחיו אח"כ בפרוטה והיה בא רב חסדא להפקיע קידושי ראשון כדאמר לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא ואי הוה אמר דראשונים ספק הוו א"כ צ"ל דצריכה גט מראשון א"כ תהיה אסורה משום דהויא גרושת אחיו:

חיישינן שמא שוה פרוטה במדי כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' אישות הי"ט) דדוקא בדבר המתקיים, אבל אוכלים המתפסדין שאי אפשר להגיעם למדי לא חיישינן להו כלל, דאין מקום לאלו שיהו שוין פרוטה. ולדבריו הא דאקשינן עלי דשמואל ממתניתין דקתני בפרוטה ובשוה פרוטה הוי מי לשנויי בשקדשה בדבר המתפסד, אלא דמלתא דקושטא נקט דאפילו בדבר המתקיים קדושי ספק הן ולא ודאי, ומדברי רבותינו בעלי התוס' נראה דאפילו בדבר שאינו מתקיים הוי ספק מקודשת, שהם ז"ל פירשו דהא דשמואל מדרבנן היא כדי שלא יבא הדבר להקל במדי. ומדבריהם גם כן נלמוד אפילו ידוע ששוה פרוטה במדי אינה מקודשת ודאית, דאין לך בכסף אלא מקומו ושעתו ולא אמרו כאן אלא משום הרואה גזירה שמא שיבא הדבר לידי טעות במדי, וגם כן ראיתי לרמב"ן נר"ו, ודברי הרמב"ם נראין לי עיקר, דאם כן לא הוה לן למימר כאן בקדושי ודאי ספק, שאין אלו קדושי ספק, דודאי אינם קדושין אלא דגזרה דרבנן היא והוה ליה למימר הכא מדרבנן, אי נמי כאן בקדושין מדאורייתא כאן בקדושין מדרבנן.

רבא אמר היינו טעמא דבית שמאי שלא יהו בנות ישראל כהפקר פי' ומדרבנן הוא אבל מדאורייתא בפרוט' סגי דכסף סתם ממון משמע וכי תימא היכי מפקעי רבנן קדושי דאורייתא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה וזמנין דמפקעי להו בגיטא דכל דהו וזימנין בלא שום גט כלל כההיא דאותביה אכורסייה דמסכת יבמות וכן הא דהכא לב"ש וכבר פירשנוה יפה במקומות אחרים. אי נמי והוא הנכון דאפילו מדאורייתא אוקמי' רחמנא אדינר שהקפידה על בנות ישראל שלא יהו כהפקר:

סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהו פירוש כל שיוצאת באותו מקים שהיו הקדושין ואף על פי שאינה אחד משמנה באיסר דכיון דנפקא בההיא דוכתא חשיבא ממון:

אמר ליה אביי והא עלה קתני כמה היא פרוטה וכי תימא הני מילי בדורו של משה פירוש וליכא למימר בדורו של משה מאי דהוה דהא נפקא מינה למקום שאין יוצאין שם פרוטות דבעינן פרוטה דמשה אי נמי היכא דקפדא דלא תיקדיש אלא בפרוט' דמשה:

וכי אתא רב דימי אמר שיער רבי סימאי בדורו כו' וכי אתא רבא אמר דרבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי אושעיא שיערו כמה היא פרוט' פירוש ובמקומותם של חכמים אלו פרוטות היו מצויות דאי לא מאי קושיא דכיון שאין שם פרוט' בעיר צריכין היו לשער פרוטיו של ב"ה אלא ודאי פרוטות היו שם וזו היא עדותן של רב דימי ורבי שאע"פ שהיו פרוטות בעירן לא היו סומכין עליהן חכמים אלא לקדש בהם אשה עד ששיערו פרוטה של ב"ה ודלא כרב יוסף:

אמר ליה רב יוסף היינו דתנינא במסכת תמורה גבי הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה שהו' חייב להביא קרבן בשתי סלעים ואמרינן בא וראה כמה החמירה תורה בנהנה מן הקדש דמשום שוה פרוטה מביא שתי סלעים שיש בהם כמה פרוטות וצא וחשוב כמה פרוטות בשתי סלעים יותר מאלפים אא"ב דפרוטה של תורה בכ"מ פרוטה כל דהו זימנין שהוא בשתי סלעים של תורה מן הפרוטות היוצאות עכשיו יותר מאלפים אא"א דפרוטה האמורה בכ"מ לעול' היא א' מח' באיסר היכי הוי יותר מאלפי' דהא אפילו אלפים לא הוי אלא אלף קל"ו לפי חשבון קצ"ב פרוטות שיש בדינר וחשבונו פשיט וידוע:

אמר ליה אביי לרב דימי כו' עד נמצאת פרוטה אחד מששה באיסר. פי' שהרי לדברי הכל שש מעה כסף דינר ומעה שני פודיונין ופונדיון שני איסרין וכיון שיש במעה כ"ד פרוטות חלקם על ד' איסרים שיש במעה ויעלו לכל איסר ואיסר שש פרוטות נמצאת פרוטה אחד מששה באיסר:

אמר ליה בן לדידי בן לרבין אליבא דתנא קמא לא פלגינן דאנן כותיה סבירא ליה ופלגינן עליה דרשב"ג דלר"ש בן גמליאל אין בדינר אלא קמ"ד פרוטות לחשבון כ"ד למעה אבל לעולם לדידן יש בדינר קצ"ב פרוטות אלא דהיכא דאייקר איסרי ולא שוי דינר אלא כ"ד איסרי שוי האיסד שמנה פרוטות והיכא דזיל איסרי ושוי הדינר ל"ב אסרין כשתחלק הקצ"ב פרוטות בל"ב איסרין אין האיסר אלא שש פרוטות. וליכא למימר דתרווייהו כרבי שמעון בן גמליאל וכגון דאייקיר איסרי טובא דקמו בציר מכ"ד בזוזא דכי מפלגת קמ"ד עלייהו היה שמנה באיסר דהא ליתא דלעולם אין בדינר פחות מכ"ד איסורין בחשבון שש מעה כסף דינר ומאי דאמרי' דאייקור איסרי וקום כ"ד בזוזא. (חסר):

אמר שמואל קדשה בתמר' אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. יש שפירשו דכיון דבמדי שויא פרוטה הרי היא חשובה ממון ודוקא כשהוא דבר המתקיים שאלו תוליכנו למדי הוה שוה לה פרוטה ואשתכח דממון יהב לה אבל ירקות וכיוצא בו מדבר שאינו מתקיים עד למדי כיון דהכא לא שויא פרוטה והתם אי אפשר להוליכו הרי אין כאן ממון כלל ואינו מקודשת אפילו קדושי ספק וכ"כ הרמב"ם ז"ל גם רבינו הגדול מודה לו. ואיכא למידק א"כ כי אקשינן עליה ממתניתין דקתני שוה פרוטה לוקמה מדבר שאינו מתקיים. ואיכא למימר דאה"נ אלא דנקט מילתא כויחא ושינוייא דהוי קושט' דמהני' לקדושי ודאי. אבל בתוספות כתבי דהא דשמואל אפילו בדבר שאינו מתקיים דאנן לאו משום דאיפשר דשויה לה לאשה פרוטה ה"א דאתינן עלה דהא מילתא דחיקא שתוליכנו למדי ותוציא מנה על פרוטה אלא טעמא דשמואל משום דחיישינן שמא יזדמן כאן אדם ממדי ויראה שהמקדש בתמרה וכיוצא בו שאין קדושיו קדושין וילך ויורה כן בעירו ולא ידע דהתם דשוי פרוטה מקודשת:

ממה שכתבנו למדת שכל שקדש בפרוטה אם אין בה שיעור שהוזכר והוא אחד משמנה באיסר האיטלקי אינו כלום אע"פ שהיא פרוטה היוצאת באותו מקום שאין אומרים פרוטה כל דהו כל אחד בפרוטה של מקומו אלא דוקא שיהא בה אחד משמנה באיסר האיטלקי:

הנהנה מן ההקדש בשוה פרוטה משיב פרוטה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשתי סלעים קרוב לאלפים ר"ל אלף ותקל"ו אם כך ענש הכתוב את השוגג קל וחומר את המזיד אם כך ענש לעושה עבירה קל וחומר שישלם שכר לעושה מצוה שמדה טובה מרובה ממדת הפורענות וכיצד אתה אומר ששתי סלעים אלף ותקל"ו פרוטות הסלע ארבעה דינרין ושש מעה כסף דינר ומעה שני פנדיונים ופנדיון שני איסרין ואיסר שמנה פרוטות ונמצאו קצ"ב פרוטות בדינר שהרי כ"ד איסרין בדינר וכ"ד שמיניות הם קצ"ב נמצא בסלע תשס"ח פרוטות ובשתי סלעים אלף ותקל"ו אלא שלפעמים האיסרין בזול ונפחת ערכם מן הרביע עד שנותנין מהם שלשים ושנים בדינר וכל שהיא כן אתה צריך לחלק קצ"ב פרוטות שבדינר לשלשים ושנים איסרין ואין מגיע לכל איסר אלא שש פרוטות וכל שהוא כן צריך לקדשה בששית האיסר שמכל מקום לחלק אחד מקצ"ב בדינר אנו צריכין שהוא אחד משמנה באיסר כשהאיסרים על מתכונת הראוי להם ר"ל בדינר ולעולם קצ"ב פרוטות בדינר ולא כדברי האומר שלעולם אין באיסר אלא שש פרוטות וכמו שאמרו שש מעה כסף דינר שלשה הדריסין למעה והרי י"ח לדינר שני הנצין להדריס ונמצאו ל"ו לדינר שני שמנין להינץ ונמצאו ע"ב לדינר שני פרוטות לשמן ונמצאו קמ"ד לדינר וכבר ידעת שהאיסר אחד מכ"ד בדינר וקמ"ד פרוטות הם כ"ד ששיות אלא לעולם קצ"ב פרוטות בדינר אלא שלפעמים האיסרין בזול כמו שביארנו:

קדשה בדבר שהוא ספק אם יש בו שוה פרוטה אם לאו הרי זו מקדשת מספק היה הדבר ברי שאינו שוה פרוטה במקום זה אבל הדבר ספק אם הוא שוה פרוטה במקום אחר חוששין לה אפילו לא היה לה דרך לאותו מקום שאנו מספקין עליו שיהא שוה בו פרוטה ומקדשת מספק ומכל מקום דוקא כשיהא דבר המתקיים שאפשר להוליכו עד המקום שהספק בו אבל אינו דבר המתקיים והדבר ברי שבכל המקומות שאיפשר לילך בהם בקיומו אינו שוה פרוטה אין חוששין לה כך כתבוה גדולי המחברים וראיה להם ממה שאמרו בסוף גיטין ההוא דקדיש בציפא דתחלי והוא מעט אוכל שנשאר על גרעין התמרה אחר שאכלה ואמר אביי אפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא הכא מבטלינן מאי טעמא מימר אמר עייני רבנן בקדושי ולא הוו בהו שוה פרוטה ואלמלא כן מה הועלנו והא מכל מקום חיישינן וכו' אלא שאינו דבר המתקיים ואע"פ שיש לומר שבקול מיהא אין חוששין לקדושי ספק מכל מקום קצת ראיה הוא וכל שכן בטעמא דמיסתבר ויש חולקים בזו מפני שהם מפרשין חיישינן שמא שוה פרוטה במדי כלומר וכשמקדשה שם בדבר זה יאמרו שאינה מקדשת ואין נראה כן ולמדת שכל שהדבר ברי שהוא שוה פרוטה באי זה מקום מקדשת ודאי ושמא תאמר הלא אף במקדש במעשר שני אמרו שאינה מקדשת אף מספק אע"פ שהלכה כר' מאיר שאמרה בין בשוגג בין במזיד ומשום דמעשר ממון גבוה הוא מכל מקום לר' יהודה מיהא דוקא בשוגג דאלו במזיד הואיל ומעשר לדעתו ממון הדיוט הוא מקדשת ובשוגג הוא שאינה מקדשת משום דלא ניחא לה אי משום טרחא דארחא אי משום אנסא דארחא והרי בזו יש בה טירחא דארחא וחשש אנסא דארחא ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה מכל מקום מדבריו למדנו שכל שיש שם טרחא דארחא וחשש אנסא דארחא אינה מקדשת יש מתרצין שמאחר שדין זה לא נאמר אלא בשוגג אף הטעם דוקא בשוגג והיא סוברת בשעת קדושין שהוא ממון אחר ומעתה אינה מקדשת כלל אבל זו הרי יודעת שאינו שוה פרוטה כאן ועל דעת זה קבלתם ומתוך כך ראוי לומר שמקדשת מספק ואם נודע בודאי מקום ששוה פרוטה תהא מקדשת בודאי כמו שכתבנו וגדולי הדורות אומרים שאף בזו ספק שמא מתוך שאינו שוה כאן לא גמרה ומיקניא נפשה ולדבריהם ראוי לפרש חיישינן שמא לפעמים תהא שוה פרוטה במדי וסמכה דעתה על מה שהיא שוה פרוטה לשם ואף לגדולי קטלונייה ראיתי כן שאין למעות אלא מקומן ושעתן ויש שמכריעין שכל שהשיירות מצויות אף על ידי הדחק מקדשת ודאי שאף היא אומרת לכשילך אדם לשם אמכרנה לו בפרוטה או אמסרנה לו שימכרנה לי לשם אבל כל שאין השיירות מצויות אין כאן אלא קדושי ספק וכעין מה שאמרו בתשיעי של קמא בענין יכול לומר לו לך והוציאו בדאית ליה ארחא למישן:

גמרא ואימא ב' פרוטות כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר כו' דברי התוס' דלעיל בד"ה מעיקרא דדינא כו' שכתבו וי"ל דאי מהיקש לחוד ה"א דלא סגי בפרוטה עד שיהא ב' פרוטות כדבעינן באמה כו' (ב) הוא תמוה אמאי לא נקטו בדבריהם דינר כדמסיק הכא גם קשה לתירוצם דלעיל דאכתי לב"ש דקושטא הוא דבעי דינר כמו באמה עבריה תקשי ל"ל כי יקח למדרש מיניה כסף וי"ל בזה דודאי קדושי כסף איכא למילף שפיר מאמה עבריה לב"ש אלא דאצטריך כי יקח לב"ש דבעינן נתן הוא ואמר הוא כדעבדינן לעיל צריכותא אכי יקח וגו' ואויצאה חנם וגו' ע"ש ודו"ק:

תוס' בד"ה רב חסדא כו' משום דמיירי שקדשה אחיו כו' ואי הוה אמר דראשונים כו' עכ"ל אבל בת"י מפרש לה גם בקדשה אחר וז"ל הכא לא משני בקידושי ספק דאיירי כשקדשה אחר אח"כ ובא רב חסדא לאפקועי קדושי ראשון כדקאמר לאו כל כמינך כו' עכ"ל וצ"ע לתוספות שלפנינו מי הכריחם לפרש דאיירי שקדשה אחיו כו' ודוחק הוא לומר דמשמע להו הא דקא"ל לאו כל כמינך דאסרת לה אבתראה היינו אפילו בגט מראשון ונראה דמשמע להו דאי קדשה אחר כיון דאפשר בתקנה לישא את השני על ידי גט מראשון ודאי דהוה רב חסדא חש לדשמואל להצריכה גט מראשון אבל בקדשה אח"כ אחיו דא"א בתקנה לישא את השני ע"י גט מראשון דא"כ הויא גרושת אחיו לא היה חושש לדשמואל לאוסרה על אחיו השני וק"ל:

גמרא וקידושי אשה לב"ש נפקא להו מאמה העבריה כו' ונראה מפירוש רש"י בד"ה אף אשה בפרוטה כו' דב"ש יליף קידושין דעלמא מקידושי ייעוד אלא דלפ"ז יש לדקדק הא קידושי ייעוד גופייהו לא הוי דינר כיון שתחלת קנינה לא הוי אלא בדינר ואפשר דסובר דמעות הראשונים לקידושין ניתנו ולית ליה נמי הא דקאמר רב נחמן ב"י לקמן דף י"ט דלכ"ע דרשינן מוהפדה אם נשאר בה ש"פ מקודשת. מיהו בירושלמי ריש פ' שבועת הדיינים אמרינן להדיא דב"ש יליף מתחלת קנינה של אמה העבריה ע"ש ואפשר דיליף לה מהקישא דאחרת כקושי' התוספות לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מעיקרא דדינא וכתירוצם שם. ועי"ל דב"ש יליף קידושי אשה בק"ו מאמה העבריה כדאמרינן לעיל דף ד' והלא דין הוא אלא דמסקינן יבמה תוכיח ובהא ב"ש לשיטתן דס"ל מאמר קונה קנין גמור וכמ"ד ביבמות דהיינו קנין גמור ממש וא"כ לא הוי יבמה תוכיח דביבמה נמי כסף קונה וילפינן שפיר בק"ו כן נ"ל והיינו נמי דלא מסיק הש"ס טעמא דב"ה משום דב"ה לשיטתם והוי שפיר תוכיח ודו"ק:

שם ואימא שתי פרוטות כיון דאפיקת' מפרוטה אוקמה אדינר ופרש"י אלמא דבר חשוב בעינן כו' אבל בירושלמי דפרק שבועת הדיינים מסיק בטעמא דב"ש דתחלת הקנין דינר כדי שיהא הגירעון לשש שנים מעה לכל שנה וסוף כסף מעה ע"ש:

שם רבא אמר היינו טעמא דב"ש שלא יהיו בנות ישראל כהפקר לכאורה נראה דהיינו מדרבנן כמו שפירש רש"י ז"ל אבל בחידושי הריטב"א ז"ל כתב דאפשר דהאי טעמא שייך נמי מדאורייתא ע"ש:

שם בגמרא סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהו א"ל אביי כו' וכ"ת ה"מ בדורו של משה כו'. וקשיא לי א"כ הדרא קושיא לדוכתא למאי נ"מ קתני במתניתין וכמה פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי כיון דלא תלי בהכי מידי ונ"ל דאפשר דהא דאמרינן אבל הכא פרוטה דחשיבי לאינשי היינו דוקא פרוטה דחריף טפי כדאיתא ר"פ הזהב והא נמי ילפינן מפרוטה של משה שהיתה המטבע היותר קטנה בימיו ומיקרי ממון ואף ע"ג דאפשר דבשאר מקומות היו פרוטות יותר קטנות אפ"ה יהיב משה שיעורא בדורו בשמינית שבאיסר האיטלקי דכיון דהני לא חריפי בכל מקום לא מיקרי ממון וא"כ כה"ג בכל דור ודור מה שהוא חריף במקומו נקרא ממון ולא מה שאינו חריף משא"כ בפרוטה של משה שהוא א' משמנה באיסר האיטלקי הוי ממון גמור בכל מקום אף במקום שיש פרוטה גדולה ממנה כיון דחזינן דהאי שיעורא הוי בכלל כסף דאורייתא כן נ"ל:

שם אמר שמואל קידשה בתמרה כו' מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי משמע לכאורה דהיכא דידעינן בודאי שש"פ במדי הוי קדושי ודאי ואפשר דאפילו מדאורייתא כמ"ש הרא"ש ז"ל שכן משמע מל' הרמב"ם ז"ל. אלא דבשם ר"י בעל התוס' כתב דמדאורייתא ודאי אינה מקודשת אפילז בודאי ש"פ במדי דקי"ל אין להקדש אלא מקומו ושעתו ואף שאיני כדאי מ"מ להתלמד אני צריך דלכאורה אין ראיה זו מוכרחת דודאי כל היכא דשייך חשבון ושומא כל אנפי שוין דאזלינן אחר מקום ושעה דהאידנא וע"ז לא נחלק אדם מעולם אלא דבשוה פרוטה דקידושין ושדה דלאו בחשבון ושיווי תליא מילתא דהא אפילו נתרצית להתקדש בפחות משוה פרוטה אינה מקודשת וכן להיפך כגון בפקדון אמרינן אם נשאר ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אלמא דגזירת הכתוב הוא א"כ י"ל דמכיון שהוא ש"פ בשום מקום או בשום זמן מיקרי מדאורייתא כסף ולכאורה לפמ"ש בסמוך בפרוטה דא' משמינית באיסר האיטלקי מקודשת אפילו במקום שהפרוטות יותר גדולות אפ"ה כיון דהיתה פרוטה בימי משה הוי שפיר קידושין א"כ ה"ה לשוה כסף אלא דלפ"ז תיקשי נמי לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דבדבר שאינו מתקיים עד מקום רחוק לא חיישינן כלל ואכתי ניחוש שמא היה ש"פ בימי משה אע"כ דגם הרמב"ם ז"ל מודה דאזלינן בתר השתא ונ"ל הטעם דנהי דבכסף של מטבע אזלינן בתר מטבע של משה היינו משום שדבר מבורר הוא משא"כ בשוה כסף כיון שאינו מבורר אם היה שוה פרוטה בימי משה אם כן ע"כ הדבר מסור לחכמים והיינו היכא דש"פ באותו מקום ואותו זמן אלא דבדבר המתקיים סובר הרמב"ם ז"ל דמקודשת כיון דאי אית ליה לה אורחא להתם שויא לדידה כסף דהיינו פרוטה ועיין בחידושי הרשב"א והריטב"א ז"ל והוצרכתי להאריך קצת ליישב לשון הסוגי' דשילהי שמעתין בסמוך ומה שהקשה הבית שמואל סי' ל"א ס"ק ו' מסוגיא דלקמן ד' כ"ד גבי מעשר שני יבואר שם בעזה"י ודו"ק:

(קונטרס אחרון) דף יב שם אמר שמואל קדשה בתמרה מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. וכ' הרא"ש בשם הר"י שאפילו אם ידוע בודאי ששוה פרוטה במקום אחר אפ"ה לא הוי אלא קידושי דרבנן דמדאורייתא אין להקדש אלא מקומו ושעתו וכ"כ הה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכתבתי בפנים דלכאורה אין ראיה זו מוכרחת דנהי דקיי"ל דאין להקדש אלא מקומו ושעתו היינו דוקא במידי דתליא בחשבון ושומא כגון בהקדש וערכין ופריעת ב"ח משא"כ הכא לענין קידושין דהא דבעינן שוה פרוטה אינו אלא מגזירת הכתוב א"כ שפיר י"ל דכך היכא דידוע ששוה פרוטה בשום זמן או בשום מקום שפיר מקרי כסף דאורייתא ובאמת בלא"ה צ"ע שלא נזכר דין זה בש"ע אלא הב"ש סי' ל"א ס"ק ו' הביאו ולענ"ד לדינא צ"ע:

רש"י בד"ה יתיב רב חסדא וקא מעיין בה לפי שבא אחר וקידשה כו' עכ"ל. מה שלא פירש"י כן בעובדא דלעיל בסמוך בהא דיתיב רבי שימי בר' חייא וקא מעיין נראה משום דהתם ודאי אפילו לא בא אחר וקידשה מצינן למימר שהיה צריך לעיין אם ש"פ כדי לידע אם צריכה גט דאפשר דהדרי בהו השתא ואינן חפצין בקידושין משא"כ האי עובדא דהכא משמע מלשון הסוגיא שהאשה חפצה עכשיו ג"כ להתקדש לראשון דהכי משמע מדאמר רב חסדא בסמוך לאו כל כמינה דאמך דאסרה לך אבתרא ואי ס"ד שהאשה אינה חפיצה בקידושי ראשון א"כ אפי' בלאו קידושי בתרא נמי לאו כל כמינה דאם להוציאה מחזקת פנוייה ולהחזיקה במקודשת לראשון דקי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים כשירים ואפילו למ"ד המקדש בעד א' חוששין לקידושין היינו דוקא בשניהם מודין ובעד כשר כמו שנבאר לקמן דף ס"ה בעזה"י אע"כ דהכא נמי הבת חפיצה יותר בקידושי ראשון וא"כ לא היה צריך רב חסדא לעיין כלל אי לאו משום שבא אחר וקידשה וזה ברור בכוונת רש"י ז"ל: