דף ביאור

מסכת יומא דף פ״ו עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף פ״ו עמוד א׳

מסכת יומא דף פ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־558 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

חוץ מלא תשא קא סלקא דעתך משום דכתיב לא ינקה:

וכל דדמי ליה לא תעשה גמור:

לפי שנאמר בחורב תשובה ונקה לאחר מעשה העגל כשעלה משה להתפלל עליהן ולקמן מפרש לה:

יכול אף לא תשא ינקה בתשובה:

אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה דכתיב נקה לא ינקה גבי הדדי:

חלוקי כפרה שחלוקין בכפרתן זה כך וזה כך:

אמר לו שלש הן הנחלקין שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה אבל תשובה אינה מן החלוקין שהיא צריכה לכולן:

שובו בנים ומיד ארפא למדת שיש עבירה שמכפרת בתשובה לבדה:

ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yoma 86a · Sefaria

רבנו חננאל

כדתנן תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה אבל על ל"ת גמור לא. דעל החמורות תולה התשובה עד שיבא יוה"כ ויכפר. ורמינהי אלו הן קלות שהתשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת.

חוץ מלא תשא ופרקינן לא תשא וכל דדמי ליה. כלומר כל שהוא לאו גמור ת"ש אלו הן החמורות כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן כו'.

ת"ש ר' יהודה אומר כל שהוא מלא תשא ולמטה תשובה מכפרת מלא תשא ולמעלה תולה ויוה"כ מכפר. ושנינן לא תשא וכל דדמי ליה דהוא לאו גמור.

ת"ש לפי שנאמר בחורב נושא עון ופשע וחטאה ונקה עוד נאמר לא ינקה. ופשטניה לקרא מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. ותניא לפי שנאמר בחורב תשובה מדכתיב בה ונקה יכול על כל חייבי לאוין אע"פ שישוב לא ינקה לו. ת"ל קרא אחרינא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. הך דכתיב לא ינקה [אינו אלא] בלא תשא את שמו בלבד. הא כל שאר לאוין התשובה מכפרת. הנה בכל לאוין התשובה מכפרת בלא יוה"כ.

ודחינן תנאי היא דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק. לעשה. על מה תשובה תולה ויוה"כ מכפר על כריתות ומיתות ב"ד ועל ל"ת גמור.

שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש א"ל ג' הן ותשובה עם כל אחת.

עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר ארפא משובתם וגו'. עבר על ל"ת ושב תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות ב"ד ושב תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.

אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח לא לתשובה לתלות ולא ליוה"כ לכפר ולא ליסורין למרק אבל כולן תולין ומיתה ממרקת. שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Rabbeinu Chananel on Yoma 86a · Sefaria

מאירי

בסוגיא זו נאמר שכל שעבר על מצות עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנ' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר על לא תעשה תשובה תולה ויום הכפרים מכפר שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכו' עבר על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפרים תולין ויסורין ממרקין שנ' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל כל שיש בידו חילול השם כלם תולין ומיתה ממרקת שנ' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ודברים אלו הערה להזהר ולהפליג בתשובה לפי חומר העון ולעולם אין הפרגוד ננעל בפני התשובה הגמורה וכבר כתבנו שאין דעתינו להאריך בכאן בענייני התשובה שכבר ביארנו עניינה ביחוד בביאור מרווח בילדותינו בחיבור התשובה:

כל תלמיד חכם המביא עצמו לידי חשד כגון שלוקח בהקפה במקום שאין רגילין בה ועושה עצמו כשוכח כדי שלא יפרע וכן שהוא פורש מדברי תורה להבלי הזמן הרי זה חילול השם וכל שכן כשהוא חשוד בעבירות עד שחבריו בושין משמועתו וזהו שאמרו ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך שבזמן שאדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ומשא ומתן שלו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי מי שלמד תורה ואוי לו למי שלא למד תורה ראיתם פלוני שלמד תורה כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו אשרי אביו שגדלו אשרי רבו שלמדו תורה ועליו נאמר ויאמר כי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכל מי שקרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ואין משא ומתן שלו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו ראיתם פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו אוי לו לאביו שגדלו אוי לו לרבו שלמדו תורה ועליו נאמר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:

כל שאינו שב מאהבה אלא מיראה או על ידי יסורין תשובתו מ"מ כשהיא בתנאים הצריכים לה תשובה גמורה היא אלא שמ"מ כשהיא מאהבה ובלא סיבה היא מעולה ביותר ועליה נאמר שהיא מגעת עד כסא הכבוד וכבר הרחבנו בענין זה וביארנו הענין על מדריגות בחיבור התשובה:

Meiri on Yoma 86a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה ועביד חושבנא וחוזרין ונותנין לו בשר כו' עכ"ל מפירושו נראה שהוא מפרש שלא נטל מתחלה אלא בזוז בשר ומפני החשד שמא לא פרע לחבירו היה משלם לכ"א הכל דהיינו זוזא להאי וזוזא להאי הדר מקרב להו לעביד עמהם חושבנא על זוז היתר שנתן להם והיו חוזרין ליתן לו בשר בעד זוז היתר שנטלו ממנו ודו"ק:

בד"ה כגון אנא כו' ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין כו' עכ"ל דר"ל דודאי ר"י לא היה הולך בלא תורה ד' אמות אי לאו משום שהיה נחלש וכן בלא תפילין אמרי' בעלמא (ירושל' פ"ב דברכות) שלא היה מניח מפני שהיה לו כאב ראש אבל גבי רב לא הוה אצטריך לפרושי היכי עביד הכי ודאי לא היה עושה כן אלא דקאמר ליה בלשון אי עבידנא כגון אנא דאדם חשוב אני ולמדין ממני אם הייתי עושה כן ליטול בשרא מטבחא כו' היה חלול השם בדבר וק"ל:

גמרא עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך ר"י אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והאר"י גדולה תשובה שדוחה כו' ושוב אלי נאם ה' לא קשיא הא ביחיד הא בצבור אמר ר' יונתן כו' כ"ה בגירסת הילקוט ובע"י ע"ש:

בפרש"י בד"ה דמעיקרא שובבים כו' החטא על נערות ושטות ושובבות עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד וכתיב ארפא כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 86a · Sefaria

בן יהוידע

אִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר " וְנַקֵּה ", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (שמות לד, ז) " לֹא יְנַקֶּה ". הקשה הרי"ף ז"ל איך אומר שכבר נאמר 'לֹא יְנַקֶּה' והלא מה שאמר 'לֹא יְנַקֶּה' הוא אחר 'וְנַקֵּה'? עיין שם. ונראה לי בס"ד דקאי עלן דאמרינן י"ג מידות בבקשת רחמים דכן אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה יז:) ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרין ריקם ואמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה כל זמן שישראל אומרים לפני כסדר הזה אני עונה אותם ואם כן הכונה כך, אי אפשר לומר 'וְנַקֵּה' בלבד בבקשת רחמים דהיינו לסיים כאן שכבר נאמר בתורה אחר זה 'לֹא יְנַקֶּה' דנראה שהם המשך אחד על דרך מה שנאמר (שמות ה, כג) 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' שאין מאמר 'לֹא יְנַקֶּה' דבר אחר בפני עצמו אלא דבוק עם 'וְנַקֵּה', ואי אפשר לנו לומר בבקשת רחמים גם תיבות לא ינקה שכבר בבקשת רחמים של משה רבינו ע"ה אמר 'וְנַקֵּה' בלבד שסיים כאן, ותיבות אלו אף על פי שכתבם בתורה אחר תיבת 'וְנַקֵּה' לא אמר אותם בבקשת רחמים הא כיצד, אלא מוכרחים אנחנו ליישב הכתוב מה שנאמר 'לֹא יְנַקֶּה' אין אלו התיבות דבוקים עם 'וְנַקֵּה' על דרך מה שנאמר 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' אלא 'וְנַקֵּה' ענין לחוד שמדבר על השבים ואומרו 'לֹא יְנַקֶּה' ענין לחוד שמדבר על אותם שאינם שבים דאחר שאמר ונקה לשבים חזר ואמר מלתא אחריתי 'לֹא יְנַקֶּה' לאינם שבים ואינם דבוקים זה בזה כמו שנאמר 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' שהם דבר אחד ולכן אנחנו בבקשת רחמים נוכל לסיים בתיבת 'וְנַקֵּה' ואין צורך לומר גם לא ינקה דזה מלתא באפי נפשה היא. ודע דאף על גב דאם אינם שבין פשיטא ד'לֹא יְנַקֶּה' ולמאי אצטריך לומר 'לֹא יְנַקֶּה' נראה דבא ללמד אם היה העולם חציו חייב וחציו זכאי וזה עשה עבירה והכריעו לכף חובה דודאי עונו חמור מאה פעמים על מה שהוא, ואחר כך הוסיף אדם מצות והכריע לכף זכות דבטלה הגרמא הרעה של זה עם כל זה אם לא שב על עונו לא ינקה לו עונש שראוי לו בשביל הגרמא אף על פי שעתה בטל ההיזק שלה.

עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. בזה יובן (הושע יא, ז) 'וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי' רוצה לומר תשובה תולה אם לא 'עַל יִקְרָאֻהוּ' עַל ראשי תיבות ע ל ל אוין אבל על עשין תהיה הכפרה תכף ומיד ואין תשובה תולה. ונראה לי כל תּוֹלִין דנקיט הכא הכונה הוא שאין נמחקים העונות וגם אין מצטרפין עם שאר עונות של העולם שיצטרך להיות בכף הזכיות כנגדם ובזה נתרצה קושית העולם בחלוקה ד'תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין' דמה שאמר תּוֹלִין הוא באופן זה.

הֵיכִי דָּמִי חִלּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב כְּגוֹן אֲנָא, דְּשָׁקִילְנָא בִּשְׂרָא מִבֵּי טַבְּחָא, וּלְאַלְתַּר לָא יָהִיבְנָא דְּמֵי. נראה בודאי הוא היה נזהר בכך והא דלא אמר כְּגוֹן מַאן דְּשָׁקִיל וכו' משום דבזה משמע דאיירי דבר זה בכל אדם ובאמת בסתם בני אדם ליכא חלול השם בזה דלא יבא הטבח לחשדו בכך כי זה דבר הרגיל אצל העולם אך אמר כְּגוֹן אֲנָא כלומר כגון גברא רבא דדמי לי שיבא לידי חשד לומר עליו כיון שהוא אדם גדול רוצה ליקח בלא דמים. וכן מה שאמר רבי יוחנן כְּגוֹן אֲנָא דְּאַזְלִינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תְּפִלִּין ודאי היה נזהר אך רוצה לומר אי אזילנא ד׳ אמות בלא תפילין יהיה מזה חלול השם.

אַשְׁרֵי אָבִיו, שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ, שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה נראה לי נראה לי של אביו קאי על תורה שבכתב שלא ימצא מלמדין בחנם וכיון דאביו נותן השכר נקרא הלימוד על שמו ושל רבו קאי על תורה שבעל פה דימצא מלמדים בחנם ואומרים כַּמָּה יָפִים דְּרָכָיו בדברים שבין אדם למקום, וְכַּמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו בדברים שבין אדם לחבירו.

גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה רְפוּאָה לָעוֹלָם נראה לי בס"ד התשובה היא ודוי וחרטה ועזיבת החטא במחשבת הלב, וידוע דהמחשבה מכונית בשם אור וצירוף ' אוֹר וּ פֶה ' הוא רְפוּאָה שהיא 'אוֹר פֶה' ולכך מְּבִיאָה רְפוּאָה לָעוֹלָם. ולגרסת הש"ס דידן דגריס רְפוּאוֹת היינו רוצה לומר אות פ"ר דמספר דמנצפ"ך שיתמתקו. וענין הרפואה הוא בירור ניצוצי קדושה מן הדצח"ם [הדומם, צומח, חי, מדבר] שהעולם כלול מזה. או יובן בס"ד הצדיקים מכונים בשם רָוָה, כמו שכתב הראב"ע [הרבי אברהם בן עזרא] ז"ל בפסוק (דברים כט, יח) 'לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה' עיין שם. ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קיג:) 'רשעים מביאים אף לעולם' לכן על ידי תשובה יתבטל אף ויהיה צירוף רְפוּאָה שהוא ' אַף רָוָה '.

Ben Yehoyada on Yoma 86a · Sefaria

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

חוּץ מִ״לֹּא תִשָּׂא״! ״לֹא תִשָּׂא״ וְכֹל דְּדָמֵי לֵיהּ.

קטע 2

תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא מִ״לֹּא תִשָּׂא״ וּלְמַטָּה — תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת, מִ״לֹּא תִשָּׂא״ וּלְמַעְלָה — תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. ״לֹא תִשָּׂא״ וְכׇל דְּדָמֵי לֵיהּ.

קטע 3

תָּא שְׁמַע: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּחוֹרֵב תְּשׁוּבָה ״וְנַקֵּה״, יָכוֹל אַף ״לֹא תִשָּׂא״ עִמָּהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יְנַקֶּה״. יָכוֹל אַף שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶת שְׁמוֹ״, שְׁמוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מְנַקֶּה, אֲבָל מְנַקֶּה שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין.

קטע 4

תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: עַל מָה תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת — עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתַּק לַעֲשֵׂה, וְעַל מָה תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר — עַל כָּרֵיתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר.

קטע 5

אָמַר מָר: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּחוֹרֵב ״וְנַקֵּה״. מְנָא לַן? דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״נַקֵּה״, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״לֹא יְנַקֶּה״, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״נַקֵּה״. הָא כֵּיצַד? מְנַקֶּה הוּא לְשָׁבִין, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִין.

קטע 6

שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּרוֹמִי: שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר: שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כׇּל אֶחָד וְאֶחָד.

קטע 7

עָבַר עַל עֲשֵׂה וְשָׁב — אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״. עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם״. עָבַר עַל כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״.

קטע 8

אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ — אֵין לוֹ כֹּחַ בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כּוּלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִגְלָה בְאׇזְנָי ה׳ צְבָאוֹת אִם יְכוּפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן״.

קטע 9

הֵיכִי דָּמֵי חִילּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב: כְּגוֹן אֲנָא, אִי שָׁקֵילְנָא בִּישְׂרָא מִטַּבָּחָא וְלָא יָהֵיבְנָא דְּמֵי לְאַלְתַּר. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּלָא תָּבְעִי, אֲבָל בְּאַתְרָא דְּתָבְעִי — לֵית לַן בַּהּ.

קטע 10

אָמַר רָבִינָא: וּמָתָא מַחְסֵיָא אַתְרָא דְּתָבְעִי הוּא. אַבָּיֵי כִּדְשָׁקֵיל בִּישְׂרָא מִתְּרֵי שׁוּתָּפֵי, יָהֵיב זוּזָא לְהַאי וְזוּזָא לְהַאי, וַהֲדַר מְקָרֵב לְהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי וְעָבֵיד חוּשְׁבָּנָא.

קטע 11

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן אֲנָא דִּמְסַגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלָא תּוֹרָה וּבְלָא תְּפִילִּין. יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמַר: כׇּל שֶׁחֲבֵירָיו מִתְבַּיְּישִׁין מֵחֲמַת שְׁמוּעָתוֹ (הַיְינוּ חִילּוּל הַשֵּׁם). אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן דְּקָא אָמְרִי אִינָשֵׁי: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לִפְלָנְיָא.

קטע 12

אַבָּיֵי אָמַר, כִּדְתַנְיָא: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ. שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו — אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה — רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתוּקָּנִים מַעֲשָׂיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״.

קטע 13

אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו — אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה. אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה — רְאוּ כַּמָּה מְקוּלְקָלִין מַעֲשָׂיו וְכַמָּה מְכוֹעָרִין דְּרָכָיו, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״בֶּאֱמוֹר לָהֶם עַם ה׳ אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ״.

קטע 14

אָמַר רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה רִפְאוּת לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה״.

קטע 15

רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא רָמֵי, כְּתִיב: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״, דְּמֵעִיקָּרָא שׁוֹבָבִים אַתֶּם, וּכְתִיב: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה.

קטע 16

רַב יְהוּדָה רָמֵי, כְּתִיב: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״(הִנֵּה) אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵאַהֲבָה אוֹ מִיִּרְאָה, כָּאן עַל יְדֵי יִסּוּרִין. אָמַר רַבִּי לֵוִי: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

מסכת יומא דף פ״ו עמוד א׳

מסכת יומא דף פ״ו עמוד א׳

רש"י

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

ערכי חכמים המצטטים דף זה

לשון המקור