בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת יומא דף ס״ט עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יומא דף ס״ט עמוד ב׳

    מסכת יומא דף ס״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־523 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אין ישיבה בעזרה דכתיב לעמוד לשרת (דברים י״ח:ז׳) העומדים שם לפני ה' (שם) ולא מצינו בה ישיבה:

    אלא למלכי בית דוד שנאמר ויבא המלך דוד וישב וגו' כשאמר לו נתן הנביא אתה לא תבנה הבית כי ימלאו ימיך וגו':

    ויברך עזרא וגו' בההוא ענינא דויקרא לפני הרחוב כתיב ברוך ה' אלהים וגו' כך תיקנו באותו היום לומר במקדש בסוף כל ברכה וברכה כדאמרינן במסכת תענית (יג.):

    בגבולין כל חוץ לעזרה קרי גבולין:

    לקבולי אגרא שנכוף אותו ונקבל שכר:

    בייא בייא לשון זעקה וקובלנא:

    האי דאחרביה לבית המקדש מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים:

    פיתקא כתב:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yoma 69b · Sefaria

    תוספות

    אין ישיבה בעזרה פירשתי לעיל בפרק שני (יומא דף כה.) גבי זקן יושב במערבה:

    ועד כמה הוא מדלג בכדי שלא יפסיק התורגמן לא בעי לשנויי דאתורה קאי משום דקתני אין מדלגין בתורה הדר קא מפרש ועד כמה מותר לדלג בתורה בכדי שלא יפסיק התורגמן והא דאסרו ברישא בכדי שיפסיק התורגמן וי"ל דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא אביי מתרץ לו האמת כאן בענין אחד כאן בשני ענינין כדתניא וכו':

    Tosafot on Yoma 69b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ודייקינן מדקתני עומד עכשיו מכלל שהיה יושב והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ושנינן כדאמר רב חסדא כי עזרא דכתיב ביה ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים בעזרת הנשים קרא. כך כ"ג בעזרת הנשים היה קורא ומותר לו לישב שם:

    כתיב ויברך עזרא את ה' אלהים מאי אמר אמר רב יוסף ברוך המבורך.

    א"ל אביי לרב דימי אימא שיברכו בשם המפורש א"ל אין אומרים שם המפורש בגבולין כלומר אין מברכין בשם המפורש חוץ לעזרה.

    ולא והכתיב ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ואמר רב יהודה אמר רב שגידלו בשם המפורש והנה זה בגבולין הוה. ושנינן הוראת שעה היתה. דכתיב ויצעקו בקול גדול אל ה' האלוהים. מאי אמרו אר"י ואיתימא רבי נתן בייא בייא כו' רב מתנא אמר ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול שגידלו בשם המפורש אמר ברוך ה' האלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.

    במערבא מתנו [רב] גידל אמר שגידלו בשם המפורש רב מתנא אמר. אמר האל הגדול הגבור והנורא.

    והא דרב מתנא נטייא לדר' יהושע בן לוי דאמר למה נקראו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה כאשר אמר משה רבינו האל הגדול הגבור והנורא. כי בא ירמיה ולא אמר גבור בא דניאל ולא אמר נורא. באו אלו ואמרו אדרבה זהו גבורתו שכובש אפו ומאריך לרשעים. נורא שאלמלא נוראותיו אין אומה אחת מתקיימת בין ע' אומות. וירמיה ודניאל הנביאים הללו איך באו לעקור דברי משה רבינו. ושני רבי יצחק מתוך שיודעין בהקב"ה שהוא אמת לא כיזבו:

    וקורא אחרי מות ואך בעשור מכלל דמדלגי והתנן מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ושנינן הא דתני אין מדלגין בשני ענינין מענין לענין אחר והא דתני מדלגין בענין אחד.

    והתניא כך מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא אפילו בשני ענינין וזה וזה בכדי שלא יפסיק התורגמן ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו כלומר למפרע לא:

    Rabbeinu Chananel on Yoma 69b · Sefaria

    ריטב"א

    רב גדל אמר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם פרש״י ז״ל כי קודם לכן היו עונין אמן ולא נהיר לר״י ז״ל כי בודאי לא ענו אמן במקדש לעולם. אלא בתחלה היו אומרי׳ ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם. והיו המינין אומרי׳ בימי עזרא שלא היה אלא עולם אחד. ותקנו לומר מן העולם ועד העולם:

    הא דתנן וקורא אחרי מות ואך בעשור פי׳ מדלג וקורא אחרי כן ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים. ורמי׳ עלה מהא דתניא שאין מדלגין בתורה ואוקי׳ דכל היכא דהוי באותו ענין ובכדי שלא יפסיק התורגמן מדלגין. אבל ליכא הני תרתי אין מדלגין:

    Ritva on Yoma 69b · Sefaria

    מאירי

    זה שביארנו במשנתנו שמדלגין בתורה כל שאין בגלילתו שהות בכדי שיפסיק התורגמן פירושו בענין אחד כגון זו שבמשנתנו שקורא אחרי מות ואך בעשור שהכל ענין של יום הכפורים אבל בשני ענינים אין מדלגין בה שדברי תורה אזהרות ועונשין ואין נוחות להבין בדילוג מענין לענין ובנביא מדלגין אף מענין לענין אלא שאף בזו דוקא בכדי שלא יפסיק התורגמן ולעולם אין מדלגין מנביא לנביא ובתרי עשר מיהא הכל כספר אחד ומדלגין בו מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ר"ל למפרע ושאר הדברים שבסוגיא כבר ביארנום במשנה:

    Meiri on Yoma 69b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' דרב חסדא אהא מיתיבי דתניא היכן קורין כו' כצ"ל ועיין בסוגיא זו במסכת סוטה פרק א"נ:

    Chidushei Halachot on Yoma 69b · Sefaria

    גליון הש"ס

    שם לעולם תחת ראשיהן עי' באר שבע סוף הוריות ד"ה דמניח כליו:

    Gilyon HaShas on Yoma 69b · Sefaria

    בן יהוידע

    'וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת הֳ' הָאֱלֹקִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן' (נחמיה ח, ו) מַאי 'הַגָּדוֹל'?.. שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. הקשה הרי"ף מאי קא בעי הלא 'הַגָּדוֹל' הוא אחד משבחיו יתברך ולמה לא שאל על מה שאמר משה רבינו ע"ה בתורה (דברים י, יז) 'הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא'? עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בספר מבוא שערים דשם אֵל הוא בחסד דכתיב (תהלים נב, ג) 'חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' אך יש שם אֵל ביצירה ועשיה שהוא אֵל גִּבּוֹר כמו שאמר הכתוב (ישעיהו ט, ה) 'וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם' וכנזכר שם בשער ג' פרק י"ו יעוין שם. ואנא עבדא אמינא לכך הגבורה נקרא 'שמאל' שהוא אותיות 'שם אֵל' רוצה לומר גם בגבורה יש 'שם אֵל' וידוע שהחסד מכונה בשם גדולה כמו שאמר הכתוב (דברי הימים א' כט, יא) 'לְךָ הֳ' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד' ולכן כיון שיש אֵל בחסד הנקרא גָּדוֹל ויש אֵל בגבורה לכך פירש משה רבינו ע"ה בתורה ואמר 'הָאֵל הַגָּדֹל' אך כאן קאמר ' הֳ' הָאֱלֹקִים הַגָּדוֹל' דקאי הַגָּדוֹל על שם הוי"ה שהוא שם הרחמים שאין בו בחינה של דין כמו שיש בשם אֵל כדי שיצטרך לפרש לומר הַגָּדוֹל. ולכך שאל מַאי ' הַגָּדוֹל '? והשיב שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ פירוש עיקר שם המפורש הוא בכח הנקודות שקוראו ומכוין בנקודות המיוחדים לו, וידוע שהנקודות הם מגדלים את האותיות לכך אמר שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. ועוד נראה לי שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שצריך לאמרו בנעימה ארוכה ומאריך הרבה בקריאתו כדי שלא ירגישו השומעין הגייתו איך היא. ומה שענו אָמֵן אָמֵן ב' פעמים לעורר בזה זכות יעקב אבינו ע"ה שעולה ב' פעמים אמן [אָמֵן91×2=יעקב182] גם מכוונים אחת בשילוב דברכות ואחת בשילוב דקדישים.

    מַאי אָמוּר? אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן "בַּיָיא בַּיָיא". נראה לי בס"ד רמזו בלשון זה של צעקתם זכות ענין אחד שיהיה לעזרתם והוא זכות בירור י"א סימני הקטורת שהוא שתי פעמים ביום פעם אחת בשחרית ופעם אחת בין הערבים ובכל אחת מהם יש שתי בחינות בירור י"א אחד בסוד תפארת וכנגד זה אנחנו אומרים פסוקים (שמות ל, לד) של קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה וכו' ואחד בסוד המלכות וכנגד זה אנחנו אומרים ברייתא (כריתות ו.) של הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה וכו' שהיא תורה שבעל פה ולזה אמר בַּיָיא בי י"א בַּיָיא בי י"א. גם עוד רמזו בלשון צעקתם על שם קדוש שהוא יאא " י הרמוז בראשי תיבות (תהלים סח, ב) ' יָ קוּם אֱ לֹהִים יָ פוּצוּ א וֹיְבָיו מִפָּנָיו' והוא ראש השמות ובו ברא הקב"ה את עולמו, וכמו שאיתא בספר הליקוטים בתהלים וזהו 'בי י"א בי י"א'. ומה שאמר הַיְנוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵי מִקְדְּשָׁא וְקַלְּיֵיהּ לְהֵיכָלָא, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקַיָּא, וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִן אַרְעַהוֹן זכרו ד' דברים כנגד מה שהחטיאם לפגום בארבע אותיות שם אדנ"י. ומה שאמר נָפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא, דְּכָתוּב בָּהּ : ' אֱמֶת '! נראה לי רמז להם כמו שעשיתי חסד בבריאת האדם להשליך כת של אמת ארצה שערערה על בריאת האדם כדי שירבו המזכין שהם חסד וצדק וישאר כת שלום לבדו, כן אעשה חסד עמכם לעשות רצונכם. או רמז להם בתיבת ' אֱמֶת ' על שם ' אֶהְיֶה ' יען כי מספר אהיה פעמים אהיה עולה מספר 'אֱמֶת' [אהיה 21×21= אֱמֶת 441]. וכתב הגאון חיד"א ז"ל מצאתי כתוב בגנזי המקובלים אם יתפלל אדם לשם (שמות ג, יד) 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה' ורק שיהיה טהור תקובל תפלתו ותמלא שאלתו ולכן רמזו להם מן השמים בתיבת 'אֱמֶת' שהוא אֶהְיֶה פעמים אֶהְיֶה שתקובל תפלתם ויעשה בקשתם. או יובן רמזו להם שצריכין לעשות תקון לפגם של עון עבודה זרה שהוא ככופר בכל כ"ב אותיות התורה אשר ראשם ואמצעם וסופם 'אֱמֶת', וכן עשו ישבו בתענית ג' ימים וג' לילות כנגד ג' אותיות הנזכר לתקן פגם עון עבודה זרה שהיה לראשונים גם לתקן חטא ועון ופשע, גם לתקן פגם מחשבה ודיבור ומעשה. גם צמו ע"ב שעות כנגד שם הוי"ה במלוי יודי"ן [יו"ד ה"י וי"ו ה"י=72] ואחר שעשו התיקון הראו להם מן השמים דבר אחד שנראה לעיניהם שיצא ניצוץ אש מבית קודש קדשים שהוא כנגד הלב כמו שאמרו בירושלמי. ואמר לו נביא הַיְנוּ הוּא יִצְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה רוצה לומר כמו כמות ניצוץ זה הקטן כן הוא כמות היצר ועם כל זה אין אדם יכול לו! ' וּבַּהֲדֵי דְּתָפְסוּ לֵיהּ ' הוא לשון מליצה רוצה לומר שתפסו בכונות שלהם כח החיות שלו למתקו ונשמט שיעור קטן מידם כפי שיעור שער אחד משערות הראש רוצה לומר חלק קטן שלא נתבטל בידם. ומה שאמר רָמָא קָלָא אָזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי לא היה כן ממש אלא כך בא קול למשמע אזנם שהשמיעו אותם מן השמים קול גדול שיעור מהלך ת' פרסי להורות להם שהוא הגורם חרבן ארץ ישראל שהיא ת' פרסה. ' וְאַמְרֵי : דִּילְמָא מְרַחֲמֵי לֵיהּ ' לזה חלק הקטן באומרו שהוא עושה שליחות המקום כמשל בן המלך והשפחה שאמרו בזוהר הקדוש ואם כן זה הנשאר יקטרג אחר כך ויתגבר? ואמר להם הנביא ' שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דְּאִבְרָא ' פירוש שיעשו כונות להוריד זה החלק הנשאר לנוקבא דתהומא רבא שלא יוכל להתגבר עוד ' וְחַפְיוּהוּ לְפוּמָא בְּאִבְרָא, דְּשָׁאִיב קָלָא ' פירוש הארת שם אֱלוֹהַּ אשר במילואו עולה מספר אֲבָר [אל"ף למ"ד ו"ו ה"א = אֲבָר 203] והוא המגין על הנשמה בסוד (איוב ג, כג) 'וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ' ושאר המאמר מובן מאיליו כי יש בו דברים שהם דברי מליצה ואינם כפשוטן.

    לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם 'אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה'? שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ. מקשים הוה ליה לקראם 'כְּנֶסֶת הַגְּבוּרָה' או 'הַנּוֹרָאָה' כי החדוש שעשו הוא בתוארים של הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא? ונראה לי בס"ד דאם יקראום 'הַגְּבוּרָה' אין זה חדוש לגבי ירמיה ואם יקראום 'הַנּוֹרָאָה' אין זה חידוש לגבי דניאל, אך קראום 'הַגְּדוֹלָה' דהם עשו חידוש בתואר הַגָּדוֹל דמשה רבינו ע"ה אמר אחר תואר הַגָּדוֹל שני תוארים נמצא תואר הַגָּדוֹל נאמר למעלה משני תוארים ואתא ירמיה וחסר תואר אחד הרי נתמעט ח"ו כבוד הַגָּדוֹל שעתה אינו נזכר אלא למעלה מתואר אחד, וכן דניאל שחסר גם כן תואר אחד והניח רק תואר אחד אחר הַגָּדוֹל גם כן נתמעט תואר הַגָּדוֹל וכאשר באו אנשי כנסת הגדולה והזכירו שני תוארים אחר תואר הַגָּדוֹל הרי החזירו תואר הַגָּדוֹל למעלתו ולכן על זה החידוש קראום 'אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה'. ומה שאמר הֶחֱזִירוּ אֶת הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ ולא אמר 'הֶחֱזִירוּ הַגְּדוֹלָה'? נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות בענין שלשה ההי"ן הנזכרים בשלשה תוארים אלו שהם ' הַ גָּדוֹל הַ גִּבּוֹר וְ הַ נּוֹרָא' הנה שלשה תוארים אלו עצמן הם חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] של בחינת וא"ו דשם ה ו י"ה והשלשה ההי"ן הנוספין עליהם הם סוד הבינה שהיא ה"א ראשונה שבשם ה וי"ה שיורדת בחסד הנקרא גָּדוֹל ונעשה הַגָּדוֹל ויורדת בגבורה ונעשה הַגִּבּוֹר ויורדת בתפארת הנקרא נּוֹרָא ונעשה הַנּוֹרָא, נמצא אלו השלשה הה"ין הם עֲטָרָה לשלש תוארים שהם 'גָּדוֹל גִּבּוֹר נּוֹרָא' שהם חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] דבחינת אות וא"ו דשם ה ו י"ה. ואמרתי בס"ד דאלו השלשה ההי"ן נרמזים בשם האחד וארבעים משמות ע"ב שהוא הה"ה ולכן הוא שם מ"א כי הבינה נקראת 'אֵם' בסוד (משלי ב, ג) 'אִם לַבִּינָה תִקְרָא' ולכן ירמיה שלא אמר הַנּוֹרָא חיסר חלק מן הָעֲטָרָה גם כן שהיא אות ה' וכן דניאל שלא אמר הגבור חיסר גם את הָעֲטָרָה ואתו אנשי כנסת הגדולה ואמרו 'הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא' הֶחֱזִירוּ גם הָעֲטָרָה שהיא שלשה ההי"ן לְיָשְׁנָהּ.

    Ben Yehoyada on Yoma 69b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף ס״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־523 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 126 מילים

      נפתחת ב״אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד…״

    2. קטע 233 מילים

      נפתחת ב״וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב חִסְדָּא? אַהָא. מֵיתִיבִי: דְּתַנְיָא,…״

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״״וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה׳ הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל״. מַאי…״

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: וְדִילְמָא שֶׁגִּידְּלוֹ…״

    5. קטע 520 מילים

      נפתחת ב״וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל…״

    6. קטע 643 מילים

      נפתחת ב״״וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל״. מַאי…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא, דַּהֲוָה כְּתִב בֵּהּ…״

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חֲנִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל…״

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״אוֹתִיבוּ בְּתַעֲנִיתָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילָוָאתָא, מַסְרוּהוּ…״

    10. קטע 1051 מילים

      נפתחת ב״בַּהֲדֵי דְּתַפְסוּהּ לֵיהּ אִשְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִמַּזְּיֵיא וּרְמָא…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״אֲמַרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבְעֵי רַחֲמֵי…״

    12. קטע 1245 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ, דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא,…״

    13. קטע 1318 מילים

      נפתחת ב״בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי: רַב גִּידֵּל אָמַר: ״גָּדוֹל״…״

    14. קטע 1452 מילים

      נפתחת ב״וְהָא דְּרַב מַתְנָא מָטְיָיא לִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…״

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״אֲתוֹ אִינְהוּ וְאָמְרוּ: אַדְּרַבָּה, זוֹ הִיא (גְּבוּרַת)…״

    16. קטע 1622 מילים

      נפתחת ב״וְרַבָּנַן: הֵיכִי עָבְדִי הָכִי וְעָקְרִי תַּקַּנְתָּא דְּתַקֵּין…״

    17. קטע 1711 מילים

      נפתחת ב״וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״. וּרְמִינְהִי: מְדַלְּגִין…״

    18. קטע 1811 מילים

      נפתחת ב״לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּכְדֵי שֶׁיַּפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. כָּאן,…״

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא, וְאֵין מְדַלְּגִין…״

    20. קטע 2010 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בְּעִנְיָן אֶחָד.…״

    21. קטע 2123 מילים

      נפתחת ב״וְהָתַנְיָא: מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד, וּבַנָּבִיא בִּשְׁנֵי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳״? כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא — בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי — בְּעֶזְרַת נָשִׁים.

    וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב חִסְדָּא? אַהָא. מֵיתִיבִי: דְּתַנְיָא, הֵיכָן קוֹרִין בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם״, וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים.

    ״וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה׳ הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל״. מַאי ״גָּדוֹל״? אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב: שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב גִּידֵּל אָמַר: ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם״.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: וְדִילְמָא שֶׁגִּידְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ? אֲמַר לֵיהּ: אֵין אוֹמְרִים שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ בִּגְבוּלִים.

    וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר״. וְאָמַר רַב גִּידֵּל: שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ! הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.

    ״וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל״. מַאי אֲמוּר? אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בִּיָּיא בִּיָּיא הַיְינוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְמַקְדְּשָׁא וְקַלְיֵהּ לְהֵיכְלֵיהּ וְקַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ צַדִּיקֵי וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן, וַעֲדַיִין מְרַקֵּד בֵּינַן. כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא? לָא אִיהוּ בָּעֵינַן, וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן!

    נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא, דַּהֲוָה כְּתִב בֵּהּ ״אֱמֶת״.

    אָמַר רַב חֲנִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֱמֶת״.

    אוֹתִיבוּ בְּתַעֲנִיתָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילָוָאתָא, מַסְרוּהוּ נִיהֲלַיְהוּ. נְפַק אֲתָא כִּי גוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: הַיְינוּ יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה״.

    בַּהֲדֵי דְּתַפְסוּהּ לֵיהּ אִשְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִמַּזְּיֵיא וּרְמָא קָלָא, וַאֲזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי. אָמְרוּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ מִן שְׁמַיָּא. אֲמַר לְהוּ נָבִיא: שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דַאֲבָרָא, וְחַפְיוּהוּ לְפוּמֵּיהּ בַּאֲבָרָא, דַּאֲבָרָא מִשְׁאָב שָׁאֵיב קָלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ״.

    אֲמַרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה. בְּעוֹ רַחֲמֵי וְאִמְּסַר בִּידַיְיהוּ.

    אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ, דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא, כָּלֵי עָלְמָא. חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וּבָעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתְּכַח. אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִקְטְלֵיהּ — כָּלֵי עָלְמָא, נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַפַּלְגָא — פַּלְגָא בִּרְקִיעָא לָא יָהֲבִי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וְשַׁבְקוּהוּ, וְאַהְנִי דְּלָא מִיגָּרֵי בֵּיהּ לְאִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּהּ.

    בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי: רַב גִּידֵּל אָמַר: ״גָּדוֹל״ — שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ, וְרַב מַתְנָא אָמַר: ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״.

    וְהָא דְּרַב מַתְנָא מָטְיָיא לִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה — שֶׁהֶחְזִירוּ עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. אֲתָא מֹשֶׁה, אָמַר: ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״. אֲתָא יִרְמְיָה וַאֲמַר: גּוֹיִם מְקַרְקְרִין בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? לָא אֲמַר ״נוֹרָא״. אֲתָא דָּנִיאֵל אֲמַר: גּוֹיִם מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּבָנָיו, אַיֵּה גְּבוּרוֹתָיו? לָא אֲמַר ״גִּבּוֹר״.

    אֲתוֹ אִינְהוּ וְאָמְרוּ: אַדְּרַבָּה, זוֹ הִיא (גְּבוּרַת) גְּבוּרָתוֹ: שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ — שֶׁנּוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים. וְאֵלּוּ הֵן נוֹרְאוֹתָיו — שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיאַךְ אוּמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּים בֵּין הָאוּמּוֹת?

    וְרַבָּנַן: הֵיכִי עָבְדִי הָכִי וְעָקְרִי תַּקַּנְתָּא דְּתַקֵּין מֹשֶׁה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדְעִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲמִתִּי הוּא, לְפִיכָךְ לֹא כִּיזְּבוּ בּוֹ.

    וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״. וּרְמִינְהִי: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא, וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה!

    לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּכְדֵי שֶׁיַּפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. כָּאן, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן.

    וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא, וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. וְעַד כַּמָּה מְדַלֵּג — בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן, הָא בַּתּוֹרָה — כְּלָל כְּלָל לָא!

    אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בְּעִנְיָן אֶחָד. כָּאן, בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין.

    וְהָתַנְיָא: מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד, וּבַנָּבִיא בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין. כָּאן וְכָאן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבַנָּבִיא שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מְדַלְּגִין,