מסכת יומא דף נ״ה עמוד א׳

כמנגדנא כמכה ברצועה שמתחיל מן הכתפים ומכה והולך למטה:

אינו מזה על הכפורת על גגה אלא כנגד עוביה ולא היו דמים נוגעין בה:

כשהוא מזה אחת למעלה מצדד גב ידו למטה ומזה כלפי למעלה וכשהוא מזה השבע למטה מצדד ידו למעלה ומזה למול פניו אחת גבוהה ואחת בנמוך הימנה וכולן נופלות לארץ:

מנא הני מילי דאינו מזה על הכפורת אותן שתים אחת של מעלה בפר ואחת של מעלה בשעיר על גג הכפורת ממש:

לא יאמר למטה בשעיר לא יאמר ולפני הכפורת דהיינו למטה דשעיר דכתיב ביה והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת דלא צריך דסוף סוף גמר ממטה דפר שהרי לא פירש בו כמה הזאות וילפינן ליה לקמן ממטה דפר דכתיב ביה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים וכיון דסוף סוף גמר מיניה לישתוק קרא מיניה וליגמרה לכולה מילתא דמטה דשעיר ממטה דפר דאיתקוש להדדי דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר דבשלמא למעלה דידיה איצטריך דמפורש בו אחת דכתיב והזה אותו על הכפורת ואותו חדא משמע ובמעלה דפר לא פירש אחת:

למה נאמר למטה דשעיר לאקושי ליה מעלה דשעיר ולומר על הכפורת כלפני הכפורת מה לפני דלאו ממש נוגע בכפורת דהא לפני על הארץ משמע אף על דלא ממש נוגע בכפורת אלא לענין שיהא מצדד ידו למטה:

אדרבה לא יאמר למעלה בפר דלא צריך דסוף סוף גמר לקמן ממעלה דשעיר שפירש בו אחת:

למה נאמר לאקושי לפני דפר לעל דפר שהמופנה בא ללמד:

אלא אי אמרת למעלה דפר לאקושי כו' ואם תאמר ומנלן דאחת למעלה דפר לא נגע אילימא מהיקש דשעיר כדלקמן והא שעיר גופיה גמר בהיקישא דאיתקש על ללפני ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש וי"ל גילוי מילתא הוא דעל דהכא כדהתם אי נמי כיון דאשכחן דעל דשעיר לאו דווקא מקשינן נמי גבי פר על ללפני:

מפני תערובת חובה בנדבה אבל תערובת חובה בחובה ליכא למיחש שיקח מקצת ממעות רחל ומקצת ממעות לאה ויקריב בשביל לאה דאפשר דכל אחת צוררת מעותיה לעצמה ונותנת בשופר וכך עושין לרבנן דרבי יהודה דסבירא להו שופרות היו לקיני חובה וכשהכהן לוקח מכל צרור קן אחד מקריב כל קן וקן לשם מי שהוא:

מפני תערובת חובה בנדבה אין להקשות לומר איפכא לא היו שופרות לנדבה מפני התערובות אבל לחובה תקנו שופרות די"ל דלנדבה נפישי ועוד דזימנין שלא היו מקריבין נדבה ימים רבים כשלא היה המזבח בטל ובתוך כך היו שומרים מעות הנדבה להכי צריכי שופר אבל חובה יכולין להקריב לאלתר:

פירוש כגון המכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיוריד ירושלמי כמטברר. פי' יש מי שאומרים שמטה ידו עד טבורו. ת"ר כשמזה אינו מזה על גגה של כפרת אלא כנגד טפחה של כפרת הוא עוביה והוא מצחה הכל אחד הוא שיש נוסחאות מתחלפות לפיכך הוצרכו להודיע שהכל טעם אחד הם. כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה וכשמזה למטה מצדד ידו למעלה מנ"ל שמזה למעלה ומזה למטה. ופרשינן מדכתיב והזה (עליו) באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים כל מקום שנאמר על הוא למעלה וכ"מ שנא' לפני הוא למטה והכל במקום אחד הן אלא הצדדת [היד] היך היא כיצד כשמזה למעלה מצדיד ידו למטה. פי' נותנו כף היד למטה ואצבעותיו כלפי מעלה ומזה וההזאה שהוא מזה עולה למעלה מן הכפרת כנגד הכפרת מחוץ הכפרת וחוזר ונופל למטה בקרקע [וכשהוא מזה למטה] מצדיד ידו למעלה כלומר כף היד למעלה ואצבעותיו למטה ומזה כנגד עוביה של כפרת שהיא מצחה והיא טפחה כדגרסינן ארון ט' וכפרת טפח הרי עשרה. והזאה שמזה יורדת ונופלת בקרקע מחוץ של ארון כנגדו. ואמרינן לא יאמר למטה בשעיר כו' כלומר לא היה צריך לכתוב בשעיר לפני הכפרת דמשמע כי מזה מדם השעיר למטה דגמר מטה דשעיר ממטה דפר שכבר כתביה בשעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. למה נאמר לפני הכפרת בשעיר להקיש על הכפרת שכתוב בשעיר ללפני הכפרת שכתוב בו. מה לפני שכתוב בו למטה הוא ולא למעלה אף על נמי שכתוב בו למטה הוא ולא למעלה פי' זה שכתבתי לך בשעיר והזה אותו על הכפרת.

אינו על הכפרת ממש אלא כמו ולפני הכפרת כשם שלפני למטה כך על הכפרת שכתב למטה הוא כמו שפירשנו כבר. למה נקרא זה למעלה וזה למעלה בהצדדת הכף היד והגבהת אצבעות והורדת אצבעותיו בלבד דלאו דם נוגע בכפרת כלל ולא למעלה ממש הוא ואמרינן אדרבה לא יאמר ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה שהוא למעלה בפר שאינו צריך אתו דגמר ממעלה דשעיר שהרי הכתוב הקישם שנא' ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. נמצא למד למעלה דפר ממעלה דשעיר למה נאמר למעלה בפר לאקושי (על לפני) [לפני לעל] מה על על ממש אף פני פני ממש. ובעינן דנגע בכפרת. נוסח אחר מה פני פני ממש אף על על ממש. ופירושה כדרך הראשונה.

ודחינן האי מאי אי אמרת למטה משעיר לאקושי ולמדנו שאין זה למעלה ממש לא בזה ולא בזה שהקישן הכתוב זה [לזה] ולמה בא למעלה דפר ללמד שכל מקום שנאמר פני קדמה הוא ואינו אלא פני המזרח ממש. אלא אי אמרת למעלה דפר להיקשא וללמד כי כל מקום שכתוב בו על למעלה ממש הוא וכ"מ שכתוב בו לפני למטה ממש הוא ותראהו על גופא של כפרת כבר למד זה מזה כמו שאמרנו למטה דשעיר למה לי אלא ודאי למטה להיקשא. ועמדה ההלכה כי כל ההזאות במקום אחד הן והכל בקרקע:

ת"ר והזה אותו על הכפרת וגו' דייקינן דוקיא דקרא מדכתיב אותו דלא הוה צריך ליה אתו ש"מ כי הזאה אחת בלבד מזין ממנו למעלה. הנה מצאנו מפורש בשעיר למעלה הזאה אחת ומצאנו למטה בפר ז' הזאות שנאמר ולפני הכפרת יזה שבע פעמים וגמרי מהדדי דהא הקישן הכתוב כו' עד ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהו כל עשיותיו שוות כשם של מטה בפר ז' כך למטה בשעיר ז' וכשם של מעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת ופשוטה היא כולה:

ת"ר אחת אחת ואחת. אחת ושתים כו' כ"ע הזאה ראשונה צריכה להימנות עם כל אחת ואחת. מ"ט ר' אלעזר אומר כדי שלא יטעה ר' יוחנן אומר מן התורה. מאחר שכתוב והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה. לא היה צריך לכתוב ולפני הכפרת יזה שבע פעמים. ואנן ידעינן דבהזאות קא משתעי קרא יזה דכתב רחמנא ל"ל ללמד על ההזאה ראשונה שצריכה להימנות עם כאו"א ואמרינן מ"מ תרווייהו אית להו האי סברא דצריכה להימנות הראשונה עם כאו"א מאי בינייהו. וא' (רבי) איכא בינייהו דלא מנה אותה הראשונה עם כל אחת ואחת ולא טעה. לר' אלעזר יצא ידי חובה. לר"י לא עשה כלום:

יצא והניחו על כן השני כו' תנן התם ר' יהודה אומר לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ואוקימנא תערובת חובה בנדבה.

והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת סוגיא דשמעתא דבשעיר כתיב והזה אותו על הכפרת והיינו אחת למעלה דהזה אותו על הכפרת א׳ למעלה משמע דאותו חדא משמע כדפרש״י ז״ל ולפני הכפרת שהם למטה לא כתיב בי׳ מניינא אלא דיליף מן הפר דכתיב בי׳ יזה שבע פעמים ואלו בפר לא כתיב בי׳ מניינא למעלה אלא דיליף משעיר.

מר כי אתרי׳ ומר כי אתרי' פי׳ במקומו של ר׳ מאיר מקדימין למנות המנין המועט ובמקומו של ר״י מקדימין המנין המרובה.

שלא יטעה בהזאות פיר׳ רש״י ז״ל שיהא לו שהות בנתים לתת לבו למנין שלא יטעה. וריב״א ז״ל פירש שלא יטעה לכלול הראשונה בחשבון השבע האחרונות ולא ימנה בין כולם אלא שבע שמא תאמר שנאמר לו שימנה שמונה כדרכו א״א כי אלו שני מנינות הם האחת מנין יחידי כדרכו לעצמו והשבע מנין בפני עצמו וכן אמרו בירושלמי מאי שלא יטעה אמר רבי זעירא כדי שיגמור של מטה מתוך שבע.

לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין פי׳ דהאי יזה לשון מיותר הוא שכבר כתיב והזה אלא ודאי בא ללמד שימנה הראשונה עם כל השבע ולא תהא ממנינם וכיון שכן אם לא עשה כן לא יצא דכיון דגזרת הכתוב הוא דכתב רחמנא בפרשה חקה והיינו דאמרינן איכא בינייהו דלא מנה ולא טעה דלמ״ד משום גזירה שלא יטעה יצא ולמאן דמייתי לה מקרא לא יצא.

לא היו שופרות לקני חובה פירוש דאילו לקני נדבה היו שופרות כדלקמן והמתנדב קנין נותן שם מעות לקן שלו ומודיע לכהן והכהן מקריבן אח״כ לשם הבעלים סתם כי הוא לא הי׳ יודע ומכיר במעות של מי היו כדמוכח דמאי דאמרינן לקמן מפני תערובת חטאת שמתו בעלי'. ולקני חובה לא הי׳ שופרות מפני התערובות ואלו לקרבנות חובת בהמה פשיטא שלא תקנו שופרות שלא לבטל סמיכה שהיא מצוה.

מפני תערובת חובה בנדבה פי׳ שלא יכיר כהן איזה לחובה שהאחד מהם חטאת ואיזה לנדבה שיהי׳ שניהם עולה. ומקריב עולה במקו׳ חטאת או בהיפך ואין מעשה חטאת ועולה שוין ופי׳ ר״י ז״ל דדוקא לתערובת קנין דחובה בקנין דנדבה איכא למיחש אבל תערובת חובה בחובה שיתערבו לו קנין של לאה בשל רחל ליכא למיחש כי כאו״א היתה נותנת מעותי׳ צרורין בפני עצמן ולא היו מתערבין. ולמאי דקס״ד השתא שיהי׳ כולן בשופר אחד לא בשופר א׳ ממש בכיסין מעורבין אלא שיתנו של חובה בצד צפון ושל קנין דנדבה לצד דרום ומחיצה ביניהם ואפ״ה אמרינן דחיישינן לחלופי ופרכינן דאי משום הא נעביד ב׳ תיבות ונכתוב עלייהו אי זו של חובה ואי זו של נדבה ופרקי׳ דר״י ל״ל כתיבה כלו׳ דלא סמיך אכתיבה דילמא לא מעייני בכתיבה וטעו:

זה שביארנו במשנה שאינו מזה על הכפורת ממש בסוגיא זו הביאוה מן המקראות והוא שבדם הפר כתי' והזה באצבעו על פני הכפורת [קדמה] ולפני הכפורת יזה שבע פעמים ועל פני הכפורת ר"ל הזאה בעליונו של כפרת והיא הנקראת במשנתינו הזאה עליונה והרי שלא ניתן בה שיעור ולפני הכפרת ר"ל הזאה בתחתונו של כפרת והרי שניתן בה שבע פעמים ובדם השעיר ניתן שיעור בעליונה לאחת ובתחתונה לא ניתן בה שיעור כלל דכתי' והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת ומדכתיב אותו ודאי פירושה הזאה אחת ואנו למדין פר משעיר לאחת שלמעלה ושעיר מפר לשבע שלמטה ועל הכפרת מורה הזאה בנגיעה ולפני הכפרת מורה הזאה שלא בנגיעה ואמרו על זה לא יאמר מטה בשעיר ר"ל ולפני הכפרת שהרי נאמר בהדיא ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר דאכתי של מעלה איצטריך דהא בפר לא למדנו להזאה עליונה אם אחת אם כמה אלא תחתונה מיהא למה אלא לאקושי על דידיה ללפני ומה לפני דלאו על ר"ל שלא בנגיעה אף על דלאו על ר"ל שלא בנגיעה:

זה שכתוב בדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה בנה אב על כל מקום שנאמר בו פני שאין קרוי פנים אלא מזרח:

וכבר ידעת אזהרת ביאת מקדש שלא לצורך שהיא יוצאה ממה שכתוב ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפרת ודרשו בו אל הקודש זה קדש הקדשים מבית לפרכת להזהיר על כל הבית אלא שעל קדש הקדשים במיתה ועל כל הבית באזהרה למלקות ונאמר שם אל פני ללמד שאינו במיתה ולא במלקות אלא כשנכנס דרך ביאה ר"ל דרך פתח ההיכל שהוא מצד המזרח אבל אם נכנס דרך פתחי הצדדין או דרך התאים פטור:

בפרש"י בד"ה לא יאמר כו' ממטה דפר שהרי לא פירש בו כו' הד"א ובד"ה למדנו למעלה כו' חדא משמע הס"ד כצ"ל:

גמ' בתר דקתני כך למעלה בפר אחת צ"ל פיסקא אחת אחת ואחת אחת ושתים:

שם שש אחת שבע אחת ולא פליגי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אא"א למעלה דפר לאקושי כו' ובד"ה מפני התערובות כו' אבל חובה יכולין להקריב לאלתר עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה קינין הן תורין המתנדב תורין כו' כצ"ל: