דף ביאור
מסכת תענית דף ו׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת תענית דף ו׳ עמוד א׳
מסכת תענית דף ו׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־377 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
יהיו כמותך בתורה ולעושר וכבוד:
יורה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד):
יורה רביעה ראשונה היורדת במרחשון כדלקמן למה נקרא יורה שמורה להן להטיח גגותיהן בטיח של טיט שלא יטפו גשמים בבית:
ולהכניס פירותיהן שהניחו בשדות לייבשן עד עכשיו:
כל צרכיהן שאר דברים הצריכים לימות הגשמים:
תלמיה רוה כשאתה מרוה תלמי חרישה של ארץ ישראל:
נחת הוא לגדודיה בני אדם היינו פשט המקרא ולקמיה דריש שאפי' גייסות פוסקות בו:
שיורד בנחת והכי משמע יורה כאדם שמורה לתלמידיו בנחת דכתיב (קהלת ט׳:י״ז) דברי חכמים בנחת נשמעים אי נמי לשון חץ יורה ההולך ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן לשון אחר שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף בספרי:
ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
מלקוש לברכה או אינו אלא שמפיל הבתים ומשבר האילנות וכו' צ"ע אמאי לא קאמר ומשבר הגרנות ומשיר את הפירות כדלעיל:
גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה ולא פסקו אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה. כיון דלא פסקו ז' ימים דאין בין י"ז לכ"ג אלא ז' ימים י"ז י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג אבל לא גרסינן ושלישית שהרי אם יתחיל בכ"ג וירדו ז' ימים רצופים אכתי לא תמצא רביעה שלישית דאיכא ח' ימים מכ"ג עד ר"ח כסליו ואנשי נרבונ"א גורסין גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה שניה ושלישית כיצד הגשמים התחילו באמצע היום וירדו ז' ימים רצופים א"כ ירדו עד חצי יום של ר"ח מעת לעת:
Tosafot on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רבנו חננאל
מורה ומלקוש מורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס פירותיהן מלקוש שמל קשיותיהן של ישראל.
תנא דבר שיורד על המלילות ועל הקשין וממלא התבואה בקשיה:
ת"ר מורה במרחשון ומלקוש בניסן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מורה בחדש כסלו. מאן חכמים אמר רב חסדא ר' יוסי היא. דתניא מאימתי זמן רביעה. ר' מאיר אומר בכירה בשלשה בינונית בשבעה אפילה בי"ז. ר' יהודה אומר בשבעה ובשבעה עשר ובעשרים ושלשה.
ר' יוסי אומר בי"ז ובכ"ג ובר"ח כסלו וכן היה ר' יוסי אומר אין היחידים מתענין עד שיגיע ר"ח כסלו.
כמאן אזלא הא דתניא ר"ש בן גמליאל אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה רביעה ראשונה ושניה ושלישית כמאן כר' יוסי פי' כגון שהתחילו הגשמים לירד ביום הראשון מחצי יום וכשתחשוב ז' ימים מעת לעת אתה מוצא מקצת מיום השמיני להשלמת ז' ימים ולא תמצא מאלו התנאים בז' ימים למנות בהן רביעה ראשונה ושניה או שניה ושלישית אלא לר' יוסי בלבד דאי ר"מ ראשונה ושניה משכחת לה שניה ושלישית לא משכחת לה דהא בין שניה ושלישית י' ימים ואי לר' יהודה שניה ושלישית הוא משכחת לה ראשונה ושניה לא משכחת לה דהא לדבריו י' ימים בין הראשונה לשניה אבל ר' יוסי דאמר ראשונה בי"ז שניה בכ"ג הנה ז' ימים ביניהם. אתה מונה בהן ראשונה ושניה ואם התחילו הגשמים בחצי היום בכ"ג יום למרחשון נמצאו עד ר"ח כסליו ז' ימים ומקצת היום של יום ראשון אתה משלימן מיום ראשון של חדש כסלו נמצאת מונה להן שניה ושלישית והוא שהיה (ר' א') [ר"ח] מרחשון חסר כי בשלשה איתא בפיר' בתוספתא שהיה ר' יוסי אומר בכירה בי"ז בינונית בכ"ג. אפילה בל'. אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי ואמרינן בשלמא רביעה ראשונה לשאול ותן טל ומטר כר' מאיר דאמר בכירה בג' במרחשון דתנן בג' במרחשון שואלין את הגשמים שלישית להתענות כדתנן הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין אלא רביעה שניה למאי פירוש כיון דמרביעה ראשונה מתחילין לשאול עד רביעה שלישית ובשלישית מתחילין להתענות שניה למה לי הלא מתחלת רביעה ראשונה עד שלישית כולן ימי שאלה הן למה נקראת שניה והביאו טעם ר' זירא ורב זביד למאי הלכתא.
Rabbeinu Chananel on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מאירי
זמן גשמי שנה של ימות החורף חלוק הוא אצל רבותינו וזמן גשמים של ימות החורף נקרא יורה בכל זמנים שבה ואע"פ שכתוב ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון שמשמעו שאף יורה בניסן אינו כן אלא יורה במרחשון ומלקוש בניסן אלא אותו מקרא לאותה שנה שבימי יואל נאמר שהתאחרו הגשמים של כל זמן החורף עד ניסן ולפי פשוטו שהוריד להם יורה בזמנו ומלקוש בראשון וזמן הגשמים של ימות החורף הנקרא יורה ג' זמנים יש לו ותחלת הזמן בארץ ישראל בג' במרחשון ושם היה ראוי לשאול אלא שנשתנה דין שאלה כמו שיתבאר ואם ירדו בה גשמים נקראת רביעה זו בכירה ואם נתאחרה עד ז' במרחשון נקראת בינונית ואם נתאחרה עד י"ז במרחשון נקראת אפילה ושם מתחילים להתענות אם לא ירדה ואם ירדו גשמים בכל הג' זמנים שהזכרנו נקראו זמנים אלו רביעיות וזמן ראשון נקראת רביעה ראשונה וזמן שני רביעה שניה וזמן שלישי רביעה שלישית ונמצא זמן ראשונה לשאול אלא שנשתנה זמנה ושלישית להתענות אבל זמן רביעה שניה שהזכרנו יש בה זמן קבוע להרבה ענינים כמו שיתבאר זו היא שטתנו שאנו פוסקים כר' מאיר וכסתם משנה שלפנינו ר"ל בג' במרחשון שואלים את הגשמים ואע"פ שחלק בה רשב"ג למטה עד ז' במרחשון לא אמרה אלא מפני עולי רגלים הא שאין עולי רגלים שמא אף הוא מודה כר' מאיר ואע"פ שנחלקו עליו בבריתא ר' יהודה ור' יוסי שלדעת ר' יהודה בז' ובי"ז וכ"ג ולר' יוסי י"ז וכ"ג וראש חדש כסלו הרי הוא סתם מתניתין ומחלקת דבריתא והלכא כסתם וכן שסוף המשנה מוכחת כדברי ר' מאיר שמתחילים להתענות מי"ז במרחשון ואילך ומ"מ בגמ' אמרו אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי ואף גדולי המחברים פסקוה כן לענין הנודר מן הגשמים אלא שיש גורסים הלכה כר' יהודה ופוסקים כן ומשום דרשב"ג קאי כותיה ומ"מ לענין התחלת ענוי כלם מודים שמי"ז ואילך מתחילים היחידים להתענות כר' מאיר וכסתם המשנה החמישית:
Meiri on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא או אינו אלא בחודש כסליו ת"ל בעתו כיון שיצא ניסן כו' מגומגם ובילקוט אינו ולעיל גבי או אינו מלקוש באייר ת"ל בעתו שייך למתני בתר הכי כיון שיצא ניסן כו' ודו"ק:
בפרש"י בד"ה אפילה כו' אפילות הנה הס"ד:
Chidushei Halachot on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
גליון הש"ס
גמ' לנדרים דתנן תמוה לי אמאי לא נקט נמי לשכירות בתים דקתני ברישא דמתני' שם המשכיר בית לחבירו עד הגשמים עד שתרד רביעה שניה:
Gilyon HaShas on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
חידושי רבי עקיבא איגר
גמרא, בשלמא רביעה ראשונה לשאול (טל ומטר, שלישית להתענות אם לא ירדו גשמים עד שלישית, שניה למאי קחשיב), א"ר זירא לנדרים, דתנן הנודר עד הגשמים, עד שתרד רביעה שנייה. קשה לי, אמאי לא נקט נ"מ לשכירות בתים דקתני ברישא דמתני' דשם, המשכיר בית עד הגשמים עד שתרד רביעה שניה:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
בן יהוידע
אַף אַתָּה, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם בַּתּוֹרָה? הֲרֵי יֵשׁ לְךָ תּוֹרָה! וכו'. בעין יעקב גריס נמי 'וְאִם לִגְדֻלָּה? הֲרֵי יֵשׁ לְךָ גְּדוֹלָה!' אך בגמרא לא גריס גדולה. וצריך להבין לגרסת הגמרא אמאי לא נקיט גדולה? ונראה לי בס"ד משום שסיים 'יִהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ' ואם יזכיר גדולה משמע שיהיו כמוהו בשררה שלו שהיה אב בית דין אם כן נראה כאלו אומר שיפטר וירשו כתרו! דאיך הבנים יקחו שררה של אביהן בחייו? ואף על גב דיש לומר שיהיו אב בית דין במקום אחר בחיי אביהן זה רחוק ואינו מוכרח, מה שאין כן בתורה ועושר ובנים יזכו בחיי אביהן לכל זאת דאין זה נוגע לאביהם. ודע כי רב נחמן זה המתברך הוא רב נחמן שהיה חתן הנשיא, והיה אב בית דין והיה עשיר גדול וכמו שכתוב בסדר הדורות.
'יוֹרֶה', שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהָטִיחַ גַּגּוֹתֵיהֶן נראה לי בס"ד הטעם שקרא הכתוב את היורה בשם מורה, דכתיב (יואל ב, כג) 'כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה' ולא אמר 'אֶת הַיּוֹרֶה' כי מּוֹרֶה אותיות מַהֲרוּ, רוצה לומר מהרו להטיח הגגות ולהכניס הפירות ולעשות שאר צרכים דהמטר מזומן לבא. וגם ב'מַלְקוֹשׁ' שהוא האחרון נראה לי בס"ד מַלְקוֹשׁ אותיות קוּם לָשׁ, כלומר גמר בישול התבואה וקרוב אתה ללוש עיסה ממנה. או יובן מַלְקוֹשׁ אותיות מלו שק, כלומר נגמר גידול התבואה ותמלאו עתה שקים ממנה להובילה לאוצר. וזהו שנאמר (תהלים קמה, טו) 'עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ', עִתּוֹ גימטריא מַלְקוֹשׁ [476].
וּמַשְׁקָהּ עַד הַתְּהוֹם בעין יעקב הגרסא וּמַשְׁקָהּ 'אֶת' הַתְּהוֹם וצריך להבין התהום כולו מים ומאי בעי בהשקאת המטר? וגם לגרסת 'עַד' הַתְּהוֹם קשה הלא המטר משקה פני הקרקע ואינו יורד עד התהום שהוא רב המרחק מאד. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בספר הלקוטים פרשת וישלח שיש בדומם תערובת ניצוצי קדושה ומתבררים ועולים על ידי המטר בכח אור רוחני היורד עמו מלמעלה והוא מאיר בהם ומחיה ומעלה אותם יעוין שם. ובזה מובן אומרו מַשְׁקָהּ 'עַד' הַתְּהוֹם או 'אֶת' הַתְּהוֹם, הכוונה על אור קדושה הרוחני היורד עם המטר מלמעלה שכוחו והארתו מתפשטת ויורדת עד התהום להאיר לניצוצי קדושה והשקאה זו היא ענין הארה, וכן אומרו 'אֶת' הַתְּהוֹם הכוונה על ניצוצי קדושה הסגורים במים התחתונים שבתהום, ומייתי על זה הפסוק (תהלים סה, יא) 'תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ' פירוש גְּדוּדֶיהָ קאי על ניצוצי קדושה שמהם נברא חיילות של מלאכים, כי על כן הצדיק נקרא איש חיל והצדקת אשת חיל וסיים 'צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ' רוצה לומר צמח ה"א דאלו הניצוצי קדושה הם שייכים לבחינת ה"א אחרונה שבשם, תברך אותם.
וְיוֹרֶה גּוּפֵיהּ, מְנָא לָן? דִּכְתִיב (יואל ב, כג) "כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה". נראה לי בס"ד הַמּוֹרֶה [256] עם הכולל עולה מספר לִבְרָכָה [257].
Ben Yehoyada on Taanit 6a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת תענית, דף ו׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־377 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ. אַף אַתָּה, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם…״
- קטע 241 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: ״יוֹרֶה״ — שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת…״
- קטע 348 מילים
נפתחת ב״אוֹ אֵינוֹ ״יוֹרֶה״, אֶלָּא שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַפֵּירוֹת,…״
- קטע 423 מילים
נפתחת ב״וְיוֹרֶה גּוּפֵיהּ מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״וּבְנֵי צִיּוֹן…״
- קטע 522 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן. אַתָּה…״
- קטע 630 מילים
נפתחת ב״״מַלְקוֹשׁ״ — אָמַר רַב נְהִילַאי בַּר אִידֵּי…״
- קטע 735 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן. אַתָּה…״
- קטע 813 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא אִידַּךְ: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, דִּבְרֵי…״
- קטע 937 מילים
נפתחת ב״מַאן חֲכָמִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי…״
- קטע 1023 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה,…״
- קטע 1129 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אַמֵּימָר…״
- קטע 1233 מילים
נפתחת ב״כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן…״
- קטע 1315 מילים
נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה — לִשְׁאוֹל. שְׁלִישִׁית —…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבן שמעון בן גמליאל [השלישי] · דור שלישי לתנאים
בנו של רבן גמליאל דיבנה אביו של רבי יהודה הנשיא.
מקור: מסכת תענית דף ו׳ עמוד א׳ · קטע 12 — “…אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גְּשָׁמִים…”
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת תענית דף ו׳ עמוד א׳ · קטע 6 — “…שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: דָּבָר שֶׁמְּמַלֵּא תְּבוּאָה…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת תענית דף ו׳ עמוד א׳ · קטע 6 — “…בַּר אִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: דָּבָר שֶׁמָּל קַשְׁיוּתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.…”
לשון המקור
יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ. אַף אַתָּה, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם בְּתוֹרָה — הֲרֵי תּוֹרָה, אִם בְּעוֹשֶׁר — הֲרֵי עוֹשֶׁר, אִם בְּבָנִים — הֲרֵי בָּנִים, אֶלָּא: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״יוֹרֶה״ — שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהָטִיחַ גַּגּוֹתֵיהֶן, וּלְהַכְנִיס אֶת פֵּירוֹתֵיהֶן, וְלַעֲשׂוֹת כׇּל צׇרְכֵיהֶן. דָּבָר אַחֵר: שֶׁמַּרְוֶה אֶת הָאָרֶץ וּמַשְׁקָהּ עַד תְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ״. דָּבָר אַחֵר: ״יוֹרֶה״ — שֶׁיּוֹרֵד בְּנַחַת וְאֵינוֹ יוֹרֵד בְּזַעַף.
אוֹ אֵינוֹ ״יוֹרֶה״, אֶלָּא שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַפֵּירוֹת, וּמַשְׁטִיף אֶת הַזְּרָעִים, וּמַשְׁטִיף אֶת הָאִילָנוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַלְקוֹשׁ״, מָה מַלְקוֹשׁ לִבְרָכָה — אַף יוֹרֶה לִבְרָכָה. אוֹ אֵינוֹ ״מַלְקוֹשׁ״, אֶלָּא שֶׁמַּפִּיל אֶת הַבָּתִּים, וּמְשַׁבֵּר אֶת הָאִילָנוֹת, וּמַעֲלֶה אֶת הַסַּקָּאִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יוֹרֶה״, מָה יוֹרֶה לִבְרָכָה — אַף מַלְקוֹשׁ לִבְרָכָה.
וְיוֹרֶה גּוּפֵיהּ מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן״.
תָּנוּ רַבָּנַן: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן. אַתָּה אוֹמֵר: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יוֹרֶה בְּתִשְׁרִי וּמַלְקוֹשׁ בְּאִיָּיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּעִתּוֹ״.
״מַלְקוֹשׁ״ — אָמַר רַב נְהִילַאי בַּר אִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: דָּבָר שֶׁמָּל קַשְׁיוּתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: דָּבָר שֶׁמְּמַלֵּא תְּבוּאָה בְּקַשֶּׁיהָ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: דָּבָר שֶׁיּוֹרֵד עַל הַמְּלִילוֹת וְעַל הַקַּשִּׁין.
תָּנוּ רַבָּנַן: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן. אַתָּה אוֹמֵר יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ״, מָה מַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ — אַף יוֹרֶה בְּעִתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא נִיסָן וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים אֵינוֹ סִימַן בְּרָכָה.
תַּנְיָא אִידַּךְ: יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יוֹרֶה בְּכִסְלֵיו.
מַאן חֲכָמִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵיזוֹ הִיא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה? הַבְּכִירָה — בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן, בֵּינוֹנִית — בְּשִׁבְעָה בּוֹ, אֲפִילָה — בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה, וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו. וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו.
אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אַמֵּימָר מַתְנֵי לְהָא דְּרַב חִסְדָּא בְּהָא לִישָּׁנָא: בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ שִׁבְעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אַתָּה מוֹנֶה בָּהֶן רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, כְּמַאן — כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
בִּשְׁלָמָא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה — לִשְׁאוֹל. שְׁלִישִׁית — לְהִתְעַנּוֹת. שְׁנִיָּה, לְמַאי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: לִנְדָרִים, דִּתְנַן: