בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סוכה דף כ״ח עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוכה דף כ״ח עמוד ב׳

    מסכת סוכה דף כ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־335 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אמר אביי לעולם סוכה לפטור' הלכתא היא דאלו קרא חיובא קמרבי דאזרח גברי הוא דמשמע וה' לרבות את הנשים הוה לן למדרשיה כדדרשינן ביום הכפורים אלא שהלכה למשה מסיני פוטרתן ודקתני האזרח להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא לרבויי אתא כדלקמן ודקשיא לך למה לי הלכתא לפוטרן הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא איצטריך ס"ד כו':

    רבא אמר אצטריך מה התם נשים חייבות באכילת מצה ואף ע"ג דמצה מצות עשה שהזמן גרמא דנפקא כדר"א בפסחים (דף מג:) שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים ישנן במצות לא תעשה דהיינו אכילת חמץ:

    והשתא דאמרת סוכה לפטורה הלכתא היא ולאו ממשמעותא דאילו ה' דקרא רבוייא היא קרא למה לי כלומר אמאי אתא ה' דסוכה:

    לרבות את הגרים שחייבים בסוכה:

    מדרב יהודה נפקא ולמה לי קרא ה' דהאזרח לרבויי נשים לעינוי:

    לתוספת עינוי שהצריך הכתוב להתחיל ולהתענות מבעוד יום:

    הואיל ומעטיה קרא מלאו וכרת דכתיב בעינוי (ויקרא כג) בעצם היום הזה על עצמו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי ומאזהרה נמי אימעוט בפרק בתרא דיומא (דף פא.) נשים נמי למעטי דלא ליחייבו ביה אפילו למצות עשה בעלמא:

    קטן שהגיע לחינוך משאינו צריך לאמו:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sukkah 28b · Sefaria

    תוספות

    השוה הכתוב אשה לאיש וא"ת פ"ק דערכין (ד' ד:) דאמר אין לי אלא איש שהעריך אשה שהעריכה מנין ובפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סו.) גבי מקלל אביו ואמו דאיצטריך לן איש איש לרבות אשה דדריש לה מדכתיב איש תרי זימני דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות תיפוק ליה מדהשוה אשה לאיש וכן בפ' נגמר הדין (סנהדרין ד' מו:) אין האשה נתלית מדכתיב איש ולא אמרי' השוה אשה לאיש וי"ל דלענין פרשה שנאמרה בלשון זכר הוא דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש דאהא מייתי לה בריש תמורה (ד' ב:) והכא גבי אזרח אבל היכא דכתיב איש ממעטינן אשה ומיהו קשה דבפ' שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק ד' מד:) אמר שור שור שבעה להביא שור האשה גבי שור שהמית והתם לא כתיב ביה שור איש אלא דכתיב ביה וגם בעליו יומת וזה אינו אלא לשון זכר ושמא יש בו שום יתור שהייתי ממעט ממנו אשה אי לאו דרביי' רחמנא אי נמי משום דדרשינן בפרק ד' וה' (שם דף מד.) נגיחה למיתה נגיחה לנזקין הוה ילפי' מיתה מנזקין דכתיב בהו כי יגח שור איש:

    לרבות הגרים דס"ד ישראל ולא גרים כי האי גוונא אשכחן פרק כל המנחות באות (מנחות דף סא: ושם) גבי תנופה דאמרי' אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררים מניין ת"ל המקריב וכן בפרק הערל (יבמות דף עד: ושם) ובספ"ק דכריתות (דף ז:) דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מניין ת"ל אשה ותימה דבפרק אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פו. ושם) גבי גונב נפש אמרינן בני ישראל למעוטי למי שחציו עבד וחציו בן חורין אבל כולו משוחרר לא ממעט מבני ישראל וכן בפרק בנות כותים (נדה דף לד.) בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הנכרים מטמאין בזיבה אבל גרים ומשוחררים לא ממעטי וכן במנחות בפ' שתי מדות (מנחות דף צג. ושם) בני ישראל סומכין ואין הנכרים סומכין אבל גרים ומשוחררים סומכין ובפ"ק דערכין (דף ה:) בני ישראל מעריכין ואין הנכרים מעריכין ושמא בכל הני יש שום רבוי דמרבינן גרים ומשוחררים:

    כאן בקטן שהגיע לחינוך כגון קטן שאינו צריך לאמו אע"פ דמתניתין קתני לה בהדיא דרך הש"ס להקשות ולתרץ כן ודכוותי' פ"ק דחגיג' (דף ד. ושם) דדריש כל זכורך לרבות הקטנים ופריך והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך דהיינו כדתנן התם כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר. הבית ואם יכול לעלות היינו הגיע לחינוך וקס"ד דמקשה דכל קטן מרבי משום דקרא סתמא כתיב מרבינא להו ודכוותה בריש בנות כותים (נדה דף לב. ושם) דאי לאו משום דבת שלש שנים ויום אחד לענין ביאה הלכתא הוה מרבי אפי' בת יום אחד מדכתיב ואשה משום דקרא סתמא כתיב והשתא הגיע לחינוך דאמרינן בכל דוכתא אין כולן שוים אלא כל אחד לפי עניינו דהכא אמרי' באין צריך לאמו וגבי חגיגה שיכול לעלות ובסוף לולב הגזול (לקמן סוכה דף מב.) גבי לולב ביודע לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר:

    תשבו כעין תדורו רבא נמי דמפרש טעמא אחרינא גבי שומרי גנות לעיל (סוכה דף כו.) לא פליג אהא ברייתא כדפרישית שם:

    ומשנן בסוכה לבאר טעם המשניות והיינו הש"ס ופריך והא תנוי לבר ממטללתא לפי שצריך מחשבה ורוחב אויר ומשני דבגמרא נמי יש עיון כגון דבר פלוני אסור ומותר אבל לעיוני בטעמים בר מסוכה:

    Tosafot on Sukkah 28b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ישיבת סוכה מצות עשה שהזמן גרמא הוא וקי"ל כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אי יוה"כ נפקא לן מהא דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומשני אביי סוכה הלכתא ואצטריך סד"א תשבו כתיב ודרשינן תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו חייבין קמ"ל אשה פטורה רבא אמר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות מה ט"ו דחג המצות נשים חייבות אף ט"ו דחג הסוכות נשים חייבות קמ"ל דלא וקרא דכתיב בסוכה האזרח לרבות הגרים. ומדסוכה הלכתא יוה"כ שהנשים חייבות בעינוי קרא. ל"ל בהא קרא הא אמרן השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ושנינן כי אתא קרא לחיובינהו לנשים בתוספת עינוי והוא בין השמשות של יוה"כ סד"א הואיל ומיעטה קרא להאי תוספת מכרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו' על עצמו של יוה"כ חייב כרת ולא על תוספת מעוטי נמי מיעטנהו לנשים קמ"ל האזרח לרבות הנשים האזרחיות (לעינוי) [לתוספת עינוי]: פיסקא כל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. ותניא נמי כל האזרח כל לרבות הקטנים והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורים ושנינן הא דתני קטנים פטורים בקטן שצריך לאמו והא דתני קטנים חייבין בקטן שאינו צריך לאמו.

    ואסיקנא קטן שאינו [צריך] לאמו כגון שנפנה ואין אמו מקנחתו או ניעור ואינו קורא אימא אימא ב' פעמים ואפי' קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא דמחייב ליה אי הכי כל האזרח למאי אתא ואמרי' לר' אליעזר מיבעי ליה לגר שנתגייר בחולו של מועד שחייב לעשות סוכה ולישב בה וכן קטן שהגדיל ולרבנן מבעי להו כל האזרח מלמד שכל ישראל ראויין ליישב בסוכה אחת ומפורשין דברי ר' אליעזר ורבנן למעלה כך:

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 28b · Sefaria

    ריטב"א

    אמר אביי לעולם סוכה הלכתא ויה״כ קרא ‎ פי׳‎ ‎והא דלא קאמר איפכא משום דהכי גמיר לה א״נ דהכי אתיא שפיר טפי דדרשינן ה״א לרבות שכן הוא ברוב המקומות סד״א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ״ל:

    רבא אמר אצטריך סד״א כו׳‎ פירש נאדי מאוקמתא דאביי משום דמשמע ליה דלגבי הא ליכא למדרש תשבו כעין תדורו ולא אתא קרא לכולי האי אבל מודה הוא דדרשינן ליה בעלמא ואיהו גופיה דריש ליה כדכתיבנא לעיל ויש לשאול למה נכתב האזרח כלל שמעתי בשם רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער וכיוצא בהן:

    וכל מאי דאמרי׳‎ בכל דוכתא תשבו כעין תדורו מהכא נפקא לן דהא קרא גלי לן דמאי דכתיב תשבו אינה ישיבה כל דהו אלא ישיבה כעין דירה כענין וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואחרים בכתוב:

    ויש שואלין ה״א דהאזרח למה דמוקמי לה לרבות את הגרים דגרים בכלל ישראל ברוב מקומות אלא במיעוט מקומות כגון גבי תנופ׳‎ ויולדת ותו דאצטריך ריבויא לגרים משום דאיכא טעמא למעוטינהו הכא משום דכתיב האזרח ה״א דאתא למעוטי גרים ולהכי אצטריך ה״א כך תי׳‎ בתוס׳‎ ויש נוסחאות שכתוב בהן בפירוש כן ולפום מאי דפרישנא באזרח לא משמע מיעוטא דגרים כלל ותו לדידהו דלא מפרשי אזרח לטעמא דכתיבנא אמאי כתב רחמנא אזרח דמשמע מיעוטא דגרים דאצטריך ה״א לרבות לא ליכתוב אזרח ולא ה״א והא עדיף טפי כדאקשינן דכותה בעלמא והנכון דה״א לא דרשינן כיון דליכא למדרש והיכא דאיכא למדרש דרשינן ליה וכדאמרי׳‎ דברים הדברים לא משמע ליה ואמרינן בפ״ק דיבמות חוצה החוצה לא דריש דכל היכא דליכא למדרש לא דרשינן ליה ולא חיישינן להכי וקרא דיה״כ אסיקנא דאצטריך לתוספת עינוי דיה״כ שמוסיפין מחול על הקדש דאף על גב דלאו מ״ע ממש הוא ה״א כיון דלית ביה עונש ואזהרה לא ליחייבי ביה נשים כלל דה״ל עשה דאית ביה מ״ע שהז״ג שהנשים פטורות קמ״ל האזרח לרבות את הנשים לתוס׳‎ עינוי מיהא אם אכלן ושתן ביה לא אמרי׳‎ להו ולא מידי מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות וכדאיתא במס׳‎ י״ט:

    כל לרבות את הקטנים והתנן נשים וקטנים פטורים מן הסוכה ל״ק מתני׳‎ בקטן שלא הגיע לחנוך ברייתא בקטן שהגיע לחנוך שאביו חייב לחנכו והיינו קטן שאינו צריך לאמו דתנן בסיפא דמתני׳‎ ובודאי ממתניתין גופה מצי למשמע דאיכא האי הפרשה בין קטן לקטן ולא אקשינן אלא משום דהוה ס״ד דתנא דברייתא סבר דמדאורייתא ממש חייב לחנכו מי מייתי לה מקרא ואיהו אהדר ליה דמדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ושיעור קטן שהגיע לחנוך אינו שוה בכל המקומות אל׳‎ כפי הענין שחייב לחנכו בו דלענין יה״כ אית ליה חד שיעור והכא גבי סוכה שיעורא אחרינא בשאינו צריך לאמו שראוי לחנכו. ובלולב אמרו קטן היודע לנענע חייב בלולב ובתפילין אמרו קטן היודע לשמור תפילין חייב בתפילין וכן בכל דבר ודבר כפי מה שהוא והכא אמרינן היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר׳‎ ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רשב״ל אומר כל שניעור משנתו וקורא אימא אימא ושתיק ולא אתפרש האי שיעורא ונקטי רבנן מבן ו׳‎ ולמעלה מדאמרינן בעודו בן קטן הצריך לאמו יצא בערוב אמו ופריש התם דהיינו עד בן ו׳‎ ומיהו התם אמרי׳‎ דכי איתיה לאבוה במתא הוי צריך לאמו כבר ד׳‎ וה׳‎ ולגבי סוכה שאביו מחנכו אבוה במתא חשיב לעולם והוי שיעורא כבן ו׳‎ מפי מורי נר״ו:

    הא דאמרינן ושמאי מחמיר ל״ג ושמאי מחמיר על עצמו היה דבהא מלתא דליכא חיובא אקטן דאורייתא ולא על אביו מדרבנן שעדיין לא הגיע לחנוך אינו בדין להחמיר על עצמו כ״כ לפחות את המעזיבה והוי בכלל מי שאינו מצוה בדבר ועושה אלא ה״ג ושמאי מחמיר ומעשה כו׳‎ ובעי למימר ומחמיר מן הדין דקסבר שאביו חייב בה מן התורה דתשבו כעין תדורו איש ובניו דלגבי דידיה מדרש הכי אף ע״ג דלא דרשינן ליה לחייב אשה בסוכה א״נ והוא הנכון מחמיר בחנוך קטן בסוכה מדרבנן לחייבו שיאכל עמו בסוכה כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון דאמו פטורה מן הסוכה אין ראוי לחינוך סוכה בעוד שצריך לאמו דליכא לאפרושי׳‎ מינה:

    ת״ר כל שבעת הימים כו׳‎ הא במיגרס הא בעיוני יש שפירשו דמגרס דהוי קבע בסוכ׳‎ ועיוני דהוי עראי חוץ לסוכה ואית דאמרי דעיוני בסברא הוי קבע טפי ובעי סוכה ולחומרא עבדינן בתרווייהו כל היכא דליכא טירדא ואפשר התם דאי לא הו״ל כמצטער שהוא פטור מן הסוכה:

    Ritva on Sukkah 28b · Sefaria

    מאירי

    המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר כל שבעת הימים אדם עושה את סוכתו קבע ואת ביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה מושלין אותו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך הקיתון על פניו אמר הר"ם ענין קבע הוא עקר והוא שיעלה כליו הנאים לתוכה ויציע אותה בהצעה נאה וטובה שיש אצלו וישתדל לנאותה ויאכל וישתה בה ויישן בה וישים ביתו כמו בית השמש והסוכה כמו בית הדירה וסריחה בלשונם כמו הפסד ומקפה המרק הקרוש והנקפא לפי שרוב בני אדם מואסין אותו ומעט מים יפסיד אותו וכתבו זה במקפה של גריסין והם הפולים הטחונים לפי שהתבשיל הנעשה מהם הוא נפסד מהר במים וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון:

    אמר המאירי כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ופי' בגמ' שאם היו לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה ואוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה ומכאן כתבו רבים שהבא לשנן בסוכה מברך בה כבאכילה וכן היו רבותי נוהגים ולחכמי נרבונא ראיתי שאף הבא לאכול אכילת עראי ומחמיר על עצמו לאכלה בסוכה חייב לברך ואין זה נראה לי אלא שרשאי לברך אחר שמחמיר על עצמו וכל שכן שהברכה על הישיבה היא:

    ירדו גשמים מותר לפנות את כליו משתסרח המקפה וכל תבשיל שאינו לא רך כל כך ולא עבה כל כך קרוי מקפה אלא שזו פירשוה בגמרא אף מקפה של גריסין שהיא ממהרת להתקלקל על ידי ניצוצות של מים יותר משאר תבשילין וי"מ אותה לחומרא כלומר שאינו יכול לפנות עד שירדו כל כך שתסרח בה מקפה של גריסין שמתאחרת בהפסדה יותר על שאר תבשילין משלו משל למה הדבר דומה ר"ל כשיורדין גשמים בחג וצריכין להתבטל ממצות סוכה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו כלומר אי אפשי בשמושיך:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    זה שאמרנו שאף למשנתו צריך שיהא שנונו בסוכה דוקא דרך גירסא כאדם הקורא שלא בדקות עיון כמקרא ומשנה או תלמוד אבל דברים הצריכים עיון וסברא ושהוא מתכון בה לעיון דק מותר בחוץ לסוכה וי"מ בהפך שמקרא ומשנה ותלמוד בעיוני בסברא הוא צריך קבע ודוקא בסוכה אבל קריאה גסה בלשון הגמרא הואיל ואין בקריאה הבנה כל כך אינה אלא עראי ומותר אף בחוץ לסוכה ותפלה מ"מ כתבו גדולי המחברים שאינה צריכה סוכה:

    Meiri on Sukkah 28b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' אמר אביי לעולם סוכה הלכתא ואצטריך כו' ולא בעי למימר דאיצטריך הלכתא לפטור נשים משום דקרא חיובא משמע דאתא הה"א לרבות נשים כמו גבי יוה"כ דא"כ לא היה מנקיט הכא התנא לאסמכתא להוציא נשים והיינו דאי מש"ה לא הוה איצטריך לן הלכתא לפטור דודאי לא הוה מוקמינן הה"א לרבות נשים כיון דאיכא לאוקמא לרבות גרים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sukkah 28b · Sefaria

    פני יהושע

    אמר מר כל לרבות את הקטנים כו' קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא כו' וקרא אסמכתא בעלמא. ומה שהוכרח לומר כן ולא ניחא להו לפרש דאע"ג דבעלמא מדרבנן הוא אפ"ה לענין סוכה רביי' רחמנא מריבויא דכל דאי אפשר לומר כן דא"כ היכא רמיזא בריבויא דכל דאיירי בקטן שאין צריך לאמו דלמא קרא מרבי לכל קטנים ואין לומר דשיעור דקטן שאין צריך לאמו הל"מ היא כדאשכחן בכל שיעורין דא"כ תקשי להיפוך כיון דהלכתא היא ריבויא דכל למה לי דכה"ג מקשה הש"ס בכמה דוכתי. ועוד דאי ס"ד דקטן חייב בסוכה מדאורייתא א"כ במצה נמי לחייב מג"ש ט"ו ט"ו. והשתא לפ"ז נתיישב ג"כ מה שדקדקו התוספת בד"ה בקטן מה קושיא ומאי פירוקא שייך הכא כיון דבמתניתין בהדיא קתני לה ולמאי דפרישית א"ש הא דמקשה מעיקרא ממתניתין היינו משום דבמתניתין גופא ע"כ משמע ליה דקטן שהגיע לחינוך אינו אלא מדרבנן ובכה"ג גופא יש לפרש הך סוגיא דחגיגה שכתבו התוספת כן נראה לי ודו"ק:

    שם פיסקא מעשה וילדה כלתו מעשה לסתור כו' ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו. ולכאורה אין טעם לחומרא זו דמה חינוך שייך בקטן בן יומו שאין בו דעת כלל לחייבו במצות עשה ואפשר דכיון דלענין סוכה אסמכוה רבנן אריבויא דכל מש"ה שייך להחמיר יותר בסוכה ויותר נראה דהאי חומרא דשמאי אינו משום חינוך אלא מטעם חומר עצמותו משמע ליה להחמיר מטעם תשבו כעין תדורו אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב בניך כשתילי זיתים סביב לשולחניך משא"כ באשה לא שייך הך מילתא כלל אפילו לחומרא בעלמא מדלא סיכך בשביל כלתו והיינו משום דהאשה אין רשות אחרים עליה ובדירה גופא נמי אין איש יוכל לכוף את אשתו להוציאה מדירת קבע לדירת עראי כן נראה לי ועיין בחידושי הריטב"א ז"ל:

    Penei Yehoshua on Sukkah 28b · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה השווה וכו' בלשון זכר הוא דאמרי' השוה עיין תוס' יומא דף מג ע"א ד"ה ונתן:

    Gilyon HaShas on Sukkah 28b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוכה, דף כ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־335 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 133 מילים

      נפתחת ב״הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה.…״

    2. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״רָבָא אָמַר: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא יָלֵיף…״

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סוּכָּה הִלְכְתָא, קָרָא לְמָה לִי?…״

    4. קטע 429 מילים

      נפתחת ב״יוֹם הַכִּפּוּרִים מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נָפְקָא.…״

    5. קטע 537 מילים

      נפתחת ב״אָמַר מָר: ״כׇּל״ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים. וְהָתְנַן:…״

    6. קטע 641 מילים

      נפתחת ב״קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי…״

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ כּוּ׳. מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר? חַסּוֹרֵי…״

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ…״

    9. קטע 967 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״אִינִי?! וְהָאָמַר רָבָא: מִקְרָא וּמִתְנֵא בִּמְטַלַּלְתָּא, וְתַנּוֹיֵי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה. אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם סוּכָּה הִלְכְתָא, וְאִיצְטְרִיךְ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא ״תֵּשְׁבוּ״ — כְּעֵין תָּדוּרוּ, מָה דִּירָה — אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, אַף סוּכָּה — אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    רָבָא אָמַר: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא יָלֵיף ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ מֵחַג הַמַּצּוֹת. מָה לְהַלָּן — נָשִׁים חַיָּיבוֹת, אַף כָּאן — נָשִׁים חַיָּיבוֹת. קָא מַשְׁמַע לַן.

    וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סוּכָּה הִלְכְתָא, קָרָא לְמָה לִי? לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל״ אָמַר רַחֲמָנָא — וְלֹא אֶת הַגֵּרִים, קָא מַשְׁמַע לַן.

    יוֹם הַכִּפּוּרִים מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נָפְקָא. לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְתוֹסֶפֶת עִינּוּי. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמִיעֵט רַחֲמָנָא לְתוֹסֶפֶת עִינּוּי מֵעוֹנֶשׁ וּמֵאַזְהָרָה, לֹא נִתְחַיְּיבוּ נָשִׁים כְּלָל, קָא מַשְׁמַע לַן.

    אָמַר מָר: ״כׇּל״ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים. וְהָתְנַן: נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה! לָא קַשְׁיָא כָּאן — בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ, כָּאן — בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִינּוּךְ. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ מִדְּרַבָּנַן הוּא! מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא — אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא.

    קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁנִּפְנֶה וְאֵין אִמּוֹ מְקַנַּחְתּוֹ. רַבִּי (שִׁמְעוֹן) אוֹמֵר: כׇּל שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְאֵינוֹ קוֹרֵא ״אִמָּא, [אִמָּא]!״ גְּדוֹלִים נָמֵי קָרוּ? אֶלָּא: (אֵימָא) כָּל שֶׁנֵּעוֹר וְאֵינוֹ קוֹרֵא: ״אִמָּא, אִמָּא!״.

    מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ כּוּ׳. מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר? חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וְשַׁמַּאי מַחְמִיר, וּמַעֲשֶׂה נָמֵי וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן, וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן.

    מַתְנִי׳ כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע, וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת — מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי, כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״תֵּשְׁבוּ״ — כְּעֵין תָּדוּרוּ, מִכָּאן אָמְרוּ: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה וּמְשַׁנֵּן בַּסּוּכָּה.

    אִינִי?! וְהָאָמַר רָבָא: מִקְרָא וּמִתְנֵא בִּמְטַלַּלְתָּא, וְתַנּוֹיֵי בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמִגְרַס, הָא — בְּעַיּוֹנֵי.