מסכת שבת דף פ״ח עמוד ב׳

דסגינן בשלימותא התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שאל יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד:

לבבתני קרבתני:

בתחלה בקבלה שקבלתם אחת הוא אצלם ולבסוף כשקיימתם שתים יש:

עלובה חצופה דעולבנא לישנא דחוצפא היא והכי אמר במס' גיטין:

מזנה בתוך חופתה כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל:

במסיבו בחופתו:

ועדיין חביבותא היא גבן אע"פ שהמקרא מספר בגנותנו הראה לנו לשון חבה מדלא כתיב הסריח:

נתן עזב ריחו הטוב לאחרים:

ולא כתיב הסריח לשון מגונה לא היה לו לכתוב אלא כלומר ולא כתב ערב ריחו דהוה משמע הסריח אלא כתב נתן לשון חביבות:

מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות הקשה רבינו שמואל והא קרא משמע דהפטיש מפוצץ את הסלע מדלא כתיב והפטיש יפוצצנו סלע וכן אנו רואין שהפטיש מפוצץ סלעים וליכא למיגרס מה סלע מתחלק לכמה ניצוצות דהא דיבור דהיינו תורה נמשלה לפטיש ולא לסלע ובקונטרס פי' מה פטיש מתחלק הסלע על ידו ואינו מיושב שהדיבור הוא עצמו מתחלק ואינו דמיון גמור ואומר ר"ת דקרא מיירי באבן המפוצץ ברזל דאמר במדרש חזית מעשה באחד שקנה סנפירין ובא לבודקה נתנה על הסדן והכה עליה בקורנס נחלק הפטיש ונשבר הסדן וסנפירין לא זז ממקומו הה"ד וכפטיש יפוצץ סלע ואף על גב דלא כתיב יפוצצנו סלע הרבה פסוקים יש כענין זה אבנים שחקו מים (איוב י״ד:י״ט) פי' שחקו אותן מים ואתו שפיר דאמר בפ"ק דקדושין (דף ל:) תנא דבי רבי ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד ואם אבן הוא נמוח שנא' אבנים שחקו מים פירוש שחקו אותם מים ואם ברזל הוא מתפוצץ פירוש אם יצר הרע מתחזק עליו כברזל מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ואף על פי דהתם מדמה יצה"ר לפטיש וכאן מדמה ד"ת לפטיש אין לחוש דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים:

אמרו לפניו רבונו של עולם חמדה שגנוזה לפניך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם. הא מילתא נפקא להו לרבנן (ב"ר פכ"ח) מהאי קרא דכתיב (תהילים ק״ה:ח׳) זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור שלפי שמצאו מן יצירת אדם הראשון ועד נתינת התורה כ"ו דור וזה פרטן י' דורות מאדם עד נח וי' מנח עד אברהם ומאברהם עד משה ו' דורות אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם עד משה ועל ידו ניתנה התורה וכבר שלמו כ"ו דורות ידעו כי התורה היתה גנוזה תתקע"ד דורות וכיון שעברו עליה מימות העולם כ"ו דורות שהן השלמת אלף דור ניתנה התורה כדי שיתקיים דבר צוה לאלף דור:

רש"י ד"ה תתקע"ד דורות וכו' וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדרש רבה בראשית פ"א איתא ראה הקב"ה שהיו רשעים נתנה לכ"ו דורות והתתקע"ד שתלן בכל דור ודור והן עזי פנים שבדורות:

תוס' ד"ה מה פטיש בסה"ד דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים עי' בהרא"ם פ' וארא בפסוק ט':

אַנָן דְּסַגִּינָן בִּשְׁלֵמוּתָא נראה לי בס"ד טעם בתשובה זו לטענת המין, דידוע ישראל זכו לנר"ן [נפש רוח נשמה] דקדושה, ולכן מחשבת הלב שלהם במצוה פועלת ומשלמת חסרון המעשה, כי הנפש מעשיה היא כנגד המעשה, והרוח מיצירה כנגד הדיבור, ונשמה מבריאה כנגד מחשבת הלב. וכיון שזכו בשלימות שלשתם זכו שמחשבת לבם תשלים חסרון המעשה וכמו שכתבתי בס"ד במקום אחר בזה. אך אומות העולם לא לקחו אלא בחינת נפש בלבד מצד הקליפה, לכן מחשבה טובה שלהם אינה פועלת כלום ואין להם אלא רק מעשה. וזה שאמר אַנָן דְּסַגִּינָן בִּשְׁלֵמוּתָא שיש לנו שלימות הנר"ן, כְּתִיב בָּן (משלי יא, ג) תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם, דעל ידי כך אנחנו פועלים טוב גם מצד מחשבת הלב, ולכן קבלנו בסתם כי בטוחים אנחנו מה שלא נוכל לקיים במעשה ישלים הלב, אבל הַנָךְ אִנְּשֵׁי דְּסָגָן בַּעֲלִילוּתָא, הסטרא אחרא שהיא תועבה ומעשה תעתועים, מלשון (שופטים יט, כה) וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה, אשר משם לא יש להם אלא רק נפש, כְּתִיב בְּהוּ (משלי יא, ג) וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם, דאין יכולים להשלים חסרון המעשה על ידי הלב, ולכך נטה לבם למאוס בתורה ולתת כתף סוררת בקבלתה.

מַאי דִּכְתִיב (שיר השירים ד, ט) "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה, לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ". בִּתְחִלָּה "בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ", לִכְשֶׁתַּעֲשִׂי "בִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ". נראה לי בס"ד, דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דהעינים הם חו"ב [חכמה ובינה] שבחכמה, והחו"ב הם בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, והיינו 'חכמה יראה בינה אהבה' ולזה אמר בִּתְחִלָּה בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ יראה בלבד וּלִכְשֶׁתַּעֲשִׂי תתקדשי יותר ותתקרבי לקדושה שתזכי גם לאהבה. או נראה לי בס"ד התורה יש בה חלק נגלה וחלק נסתר, והעינים שהם מורין על עיני השכל שבו עוסק בתורה ורואה בה, הנה עין ימין רמז על חלק הנסתר כי הוא המיומן, ועין שמאל על חלק הנגלה, והאדם יעסוק תחלה בנגלה, ואחר שיהיה לו יסודות חזקים בלימוד הנגלה אז יעסוק בלימוד הנסתר, ואין ראוי שיעיז פניו לגשת אל לימוד הנסתר מקטנותו, וזהו כדמיון הכלה שבושה להביט בבעלה בזמן חופתה בשתי עיניה, אלא סוגרת אחת ורואה באחת, אבל אחר שנעשית לו אשה גמורה אז מבטת בו בשתי עיניה, וכן הענין בלימוד התורה הנז', וזהו לִכְשֶׁתַּעֲשִׂי יסודות חזקים בלימוד הנגלה אז תראי בִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ.

אָמַר עוּלָא עֲלוּבָה כַּלָּה מְזַנָּה מִתּוֹךְ חֻפָּתָהּ. יש להקשות מה חידש עוּלָא על הידוע? ונראה לי שבא עולא להקטין אשמתם לומר היצר הרע גרם להם שאין זה חטא טבעי, כי מצד הטבע הכלה לא תזנה בתוך חופתה, שבעלה הוא עודנו חדש אצלה והוא מקושט כמלך בפניה, וכן ישראל חטאם בתוך מ' יום למתן תורה יצא מהקש הטבעי, ובודאי הם היו אנוסים בכך מצד היצר הרע שעשק אותם בזה, ולכן לא אמר 'חֲצוּפָה' כַּלָּה אלא אמר 'עֲלוּבָה' שהיא עלובה בדבר זה מאחרים אשר פתוה ואנסו אותה בפתוי שלהם שהטעו אותה בפתוים, דכן ישראל הטעה אותם השטן בכמה דברים עד שהכריחם לדבר זה, ואין זה חטא טבעי שהלב נמשך אחריו בנקל, ורמז באומרו בתוך חֻ פָּתָ הּ על פלונית שמספרה ת"ף וחיילותיה ת"ף, ונרמזו ה'תף' בתוך תיבת חֻפָּתָהּ.

"עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" אָמַר רַב: וַעֲדַיִן חֲבִיבוּתָא הִיא גַּבָּן, דִּכְתִיב: "נָתַן", וְלָא כְּתִיב: "הִסְרִיחַ". יש להקשות אף על פי דכתיב 'נָתַן' שהוא רצונו לומר 'עָזַב' ולא כתב 'הִסְרִיחַ' איך יהיה בזה חֲבִיבוּתָא? ועוד לשון 'עֲדַיִן' הוא מוקשה? ונראה לי בס"ד כי 'נָתַן' יש בו פירוש 'עָזַב' ויש בו עוד פירוש 'הופיע והוציא ריחו הטוב' וזהו חֲבִיבוּתָא, וזה הפירוש אפשר להתקיים אם יעשו ישראל תשובה מאהבה שבה יתהפכו הזדונות לזכיות, לזה אמר עֲדַיִן פירוש של חֲבִיבוּתָא הוא גַּבָּן.

"וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" מַה פַּטִּישׁ זֶה נֶחֱלָק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת עיין רש"י ז"ל [מתחלק הסלע על ידו לכמה ניצוצות] ולפי דבריו נראה לי הכונה כך, דְּהַ 'סָּלַע' רמז לתורה שבכתב שהיא תיבות ואותיות הקבועים בכתב על הספר, וידוע כי האותיות נקראם 'אֲבָנִים' כנזכר בספר יצירה, והסלע הוא אבן, וְהַ 'פַּטִּישׁ' רמז לתורה שבעל פה שהיא י"ג מדות ועוד כללים רבים שהם קבלה ומסורת, ואנחנו דורשים את הדברים הכתובים בתורה שבכתב שהם מכונים בשם 'סָּלַע' על ידי אותם המדות והכללים שקבלנו בתורה שבעל פה, ועל ידי כך אנחנו עושים שבעים פנים לדברי תורה שבכתב, וזהו ממש כמו מעשה הַפַּטִּישׁ שמכה בסלע ומכוחו נחלק הסלע לכמה חלקים, כן יבא זה הכלל או המדה אשר בתורה שבעל פה המכונה בשם 'פַּטִּישׁ' ויכה בתיבה או אות מתורה שבכתב המכונה בשם 'סָּלַע' ויחלקהו לכמה עניינים שמוציא על ידי כך ממנו כמה הלכות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כל קוץ וקוץ מדברי תורה יש בו תלי תלים של הלכות. והא דקאמר מַה פַּטִּישׁ זֶה נֶחֱלָק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת, אין הפטיש נחלק אלא הכונה על הכח היוצא מן הפטיש שנאחז בסלע ומחלקו לכמה חלקים. ועוד נראה לי בס"ד מה שדמה זה לפטיש, כי פַּטִּישׁ בהפוך אתוון פשטי, והתורה יש בה ד' חלקים שהם פרד"ס, ואנחנו לוקחים הפשט של התורה ועושים בו דרשות ורמזים, ונמצא על ידי כך הפשט יתחלק לשבעים פנים.

לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תּוֹרָה כְּנָגִיד? לוֹמַר לְךָ מַה נָּגִיד זֶה, יֵשׁ בּוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה, יֵשׁ בּוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת. נראה לי בס"ד ענין זה באותיות 'נָּגִ יד' כי חצי האחד הוא נ ו"ן גי מ"ל שהמלוי שני אותיות אלו המה 'מלון' והוא ענין מנוחה כמו (תהלים צא, א) בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, (תהלים כה, יג) נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין, ולכן בית האורחים נקרא מלון על שם המנוחה שנחים שם, ולכן השינה נקראת 'לינה' וכנזכר בספר השרש, נמצא שני אותיות נו"ן גימ"ל של 'נָּגִיד' יש בהם ענין של חיים, כי המנוחה היא החיים כידוע, ובשני אותיות י ו"ד ד ל"ת של 'נָּגִ יד' יש אותיות 'דַּלּוּת' שהוא ענין המיתה, כי העני חשוב כמת, נמצא בשם 'נָּגִיד' יש בו רמז להמית ולהחיות.

לַמַּיְמִינִים בָּהּ, סַמָא דְּחַיֵּי, לַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ, סַמָא דְּמוֹתָא נראה לי בס"ד שהתורה נקראת 'עֹז' כמו שנאמר (תהלים כט, יא) הֳ' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, וּלַמַּיְמִינִים בָּהּ נקרא השם עֹז שלה מימין לשמאל ביושר שהוא לשון 'חַיִּים' כי החיים הם 'עֹז' לאדם, וּלַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ נקרא השם עֹז שלה להם משמאל לימין 'זע' שהוא ענין 'מִיתָה', כי במות זע האדם מחרב מלאך המות ונח נפשיה. או יובן בס"ד על פי מה שכתב הרב ברכת טוב ז"ל (בליקוטים דף יח, ע"ד) כי סנדלפו"ן ה"ס [הוא סוד] היצירה, ומט"ט סוד העשיה, ואכתריא"ל סוד הבריאה, וז"ס מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ט:) אינו דומה שונה פרקו מאה לשונה מאה ואחד, שנתבאר בס"ה הקטנים פרשת ויקרא דכל מלאך חקוק במצחו אות ראשון דשמו שהוא עיקר השם, והשונה מאה אין בידו אלא אותיות מ"ס ד מ ט"ט ו ס נדלפו"ן, אבל שונה מאה ואחד יש לו גם כנגד א' של א כתריא"ל, נמצא כל עולמות בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה] מתוקנים אצלו עד כאן דבריו עיין שם. ואנא עבדא אמלא דברי ההקדמה הנז' כמה שאמר רבינו האר"י ז"ל, שהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה, ונשמות ישראל גם כן מעולם הבריאה בסוד בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וכו', נמצא התורה כוללת כל ג' עולמות בי"ע, לכך צריך שילמוד ק"א [101] פעמים שהוא כנגד ראשי תיבות שלשה שרים הנז' [ ס נדלפו"ן, מ ט"ט, א כתריא"ל], ובזה יובן לַמַּיְמִינִים בָּהּ סַמָא דְּחַיֵּי, נמשך לו שפע מן ראשי תיבות שלשה שרים של בי"ע שהם 'סמא' כסדרן מתתא לעילא, וּמַּשְׂמְאִילִים סַמָא דְּמוֹתָא, ששולטים בו אותיות 'סמא' של המת שהוא פלוני שיש בשמו סמ"א. ונראה לכך אותיות 'משה' במלואם כזה מ"ם שי"ן ה"א [101] הם מספר ק"א, שהוא זכה אל הנשמות דבריאה כנודע.

מִי שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ, מְכַפֵּר לִי עַל עֲוֹן גְּדִי שֶׁכָּרַמְתִּי לִי הא דכינה העגל בשם 'גְּדִי' כי עגל הוא בהמה גסה וגדי בהמה דקה, ובאמת עון העגל נתכפר בשעתו ולכך אמר לו (במדבר יד, כ) סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ, אך רובו נתכפר ונשאר מעוטו, וכמו שנאמר (שמות לב, לד) וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם, ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין דף קב.) אין לך כל פקידה שאין בה מעון העגל, ונמצא עון הגס נעשה דק לכך מכנה העגל בשם 'גְּדִי'. ועוד נראה לי קראו 'גְּדִי' [17] שהוא מספר 'טוֹב' [17] כי ממעשה העגל יצא דבר טוב לעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד:) לא היו ישראל ראוים לאותה מעשה אלא להורות תשובה לרבים באו. או יובן קראו 'גְּדִי' כי בעגל חטאו ג' פעמים בידים, הא' מה שפרקו בידם נזמי הזהב, והב' מה שהוליכו הזהב לאהרן הכהן ע"ה ומסרוהו מידם לידו, והג' שהקריבו עולות וזבחים לפניו, ולכן קראו 'גְּדִי' שהוא אותיות 'ג' יד'. או יובן התורה נקראת 'נָּגִיד' וכנזכר לעיל, ונתנה לנו מן הבריאה שה"ס [שהוא סוד] בינה, וכשחטאו נסתלקה הבינה שה"ס נו"ן שערים, ואם תסיר אות נו"ן מן 'נָּ גִיד' ישאר 'גְּדִי'.