דף ביאור

מסכת שבת דף ק״מ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבת דף ק״מ עמוד א׳

מסכת שבת דף ק״מ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־649 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

לפי שאין עושין אלא לגוון למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מאוכל:

ממחו דישטיפדי"ר בלע"ז במים או ביין:

ממחו בכלי משמע זהו שינוי שלו:

ואינו ממחו ביד דממחו ליה שפיר טפי:

אלא אמר שמואל ממחו ביד שאין זה דרכו בחול:

קם ר' יוחנן בשיטתיה דר"א חזר בו ואסר:

אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כר' יוחנן דאסר:

לרבך לזעירי:

ועוד 35 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Shabbat 140a · Sefaria

רב נסים גאון

אין שורין את הכרשינין גרסי' בגמ' דבני מערבא תני אין שורין את הכרשינים משום בורר ולא שפין אותן משום דש אין כוברין את התבן משום מרקד.

גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי בגמ' דבני מערבא גרסי מה שהפטם אוכל ומותיר הרעי אוכל:

Rav Nissim Gaon on Shabbat 140a · Sefaria

רבנו חננאל

פי' לצבעו להתראות בו גוונא של ביצה מאכל המרס פי' זה המאכל ממורס הוא כדתנן (נתן) [נטל] את הדם ונתנו לממרס בו על הרובד הרביעי וי"א מאכל חמורים הוא כלומר אינו מאכל ב"א אלא מאכל חמורים הוא:

חרדל שלשו מע"ש חלקו עליו רב ושמואל ור' יוחנן ור' אלעזר ודבריהן פשוטין הן ומר זוטרא דהוא בתרא אמר לית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דתניא חרדל שלשו מע"ש למחר מניחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב.

שום שריסקו מע"ש למחר נותן לתוכו פול או גריסין ולא ישחוק אלא מערב. וממשיך את האמיתה לתוכה מאי אמיתה נגחה.

אנומלין יין ושמן ודבש ופלפלין אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון:

אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ ומיבעיא לן שרה מאי. ומסקנא שרה אמר אביי איסורא מדרבנן וא"ר יוחנן מתניתין יחידאה היא והוא ר' יוסי אבל חכ"א בין בחמין בין בצונן אסור וסוגיא דשמעתא אם שרה מאתמול לשתות חלתית בשבת מותר. אבל לשרותו אסור אפילו בצונן. ואם שרה קודם השבת ועכשיו בשבת חושש אם לא ישתה מסתכן מותר לו לשרות בתוכו ולהניחה בחמה:

לכסכוסי כיתונתא פי' לרכוכי קא מיכוון ושרי או דלמא לאולודי וכו'. פי' לקבץ מקצת הבגד של פשתים לתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתייבש בשמש או ברוח עומד אנסו פי' קשה ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידיו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולין קטנים כמין קמטין כי הא דא"ר זירא בפ' חבית (שבת דף קמז) מאי מרזב כגון כסכוסי מאני דמתחזי כמרזב וכי הא דתנן בפ' האשה שהיא עושה צרכיה:

צריכה לכסכס ג' פעמים על כל דבר ודבר ואמרי' בגמ' בעי ר' ירמיה אמטויי חד ואיתויי [חד] או דלמא אמטויי [חד] ואיתויי [תרתי] תיקו:

וכן עוד מפורש בתלמוד א"י בענין מוליך ומביא שבלולב מהא שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקבץ הבגד פי' יתכמש ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט וכדאמרינן אמר רב כהנא ואיתמא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים. ומרקדי להאי כיתונתא. שמעינן מנה דסודרא ליתיה כתינתא ולא יתכן לומר שהוא צמר שאם הוא צמר איך אומר לו היה לך ללמוד פשתים מצמר. והדבר רחוק ביניהם ואינה אלא צמר גפן שזה קרוב לזה ופשט רב חסדא דלרכוכי מיכוון ושרי.

Rabbeinu Chananel on Shabbat 140a · Sefaria

רשב"א

התם מיחזי כי אולודי חיורא פירש רש"י ז"ל: שהסודר אסור דמחזי כאולודי חיורא שאדם מקפיד בו יותר. והקשה הרמב"ן ז"ל דאם איתא דרב הונא לאיסורא פשיט ליה, אם כן היכא אמר ליה רב נחמן ותפשוט ליה למר מסודרא, אדרבה כיון דרב חסדא פשיט ליה בכיתנא להתירא ורב הונא פשיט ליה בסודרא לאיסורא, ורב נחמן הוה סבירא ליה דחד דינא אית להו. לא הוה ליה למימר ותפשוט לה דאדרבה מקשא קשו פשטי אהדדי. על כן פירש הוא ז"ל דרב הונא פשיט ליה אף בסודרא להתירא, ואפילו הכי קא סלקא דעתך דכיתנא אסיר ופשט ליה רב חסדא להתירא. וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שלא כתב להא דסודר, דאלמא תרווייהו להיתרא. ואינה קושיא לפי דעתי. דמשום דרב הונא רביה דרב חסדא אמר ליה ותפשוט ליה למר מסודרא כלומר לאיסורא, אע"ג דאמר לו רב חסדא דשרי. אלא הא קשיא לי דכיון דפשט ליה רב חסדא להתירא, אם איתא דרב הונא פשיט ליה בסודרא לאיסורא, כי אמר ליה רב נחמן ולבעי ליה למר סודרא היכי סתים ואהדר ליה האי בעאי מיניה מרב הונא ופשט לי, דמשמע פשט לי ביה כדפשט ליה רב חסדא בכיתנא, והוה ליה למימר ופשט לי לאיסורא. אלא שמצאתי במקצת ספרים שכתוב בהן כך ופשט לי לאיסורה, ואין רוב הספרים מסכימין לגירסא זו.

Rashba on Shabbat 140a · Sefaria

מאירי

חרדל שלשו מערב שבת למחר ממחהו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף הדבש בכח כדרך שטורפין ביצים בקערה אלא מערב וכן שחלים ששחקם מערב שבת למחר נותן לתוכם שמן וחומץ וממשיך לתוכם אמינתא הקרויה מינט"אה בלעז שהיא יבשה ושחוקה מאתמל ונעשית אבק ונאכלת עם השחלים ואמר שמעפר באותו אבק עליהם ובלבד שלא יטרוף אלא מערב וכן שום שריסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול או גריסין מבושלים מאתמול ולא יטרוף אלא מערב:

אע"פ שהתרנו במשנה עשיית אנימלין בשבת אלונטית מיהא אסורה והוא יין ישן ומים צלולין ואפרסמון ועושין אותו לשתותו אחר המרחץ והרי הוא דוגמת רפואה:

המשנה השלישית אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן הוא לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו במקום גבוה בשביל שיזרה המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אמר הר"ם פי' שורין מלה ידועה חלתית היו משתמשין לפי שהיתה ארצם קרה כרשינין הוא זרע נקרא בערבי כרשנה ובלשון הקדש כוסמת ומאכילין אותה לבקר ושפין פירושו כמו מקנחין או ממרחין ביד אבל נותן הוא לתוך הכברה והיא מתקנחת שם מאליה כלכלה סל כוברין פעולה מן כברה מוץ התבן הדק אבוס מקום שאובסין שם הבהמות אבוס בעליו:

אמר המאירי המשנה השלישית והיא חוזרת לביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר אין שורין את החלתית בפושרין פי' חלתית הוא מין פרי ששורין אותו בפושרין ושותין אותו לרפואה לחולי הנקרא יוקרא דלבא כלומר כאב הלב מפני שהוא נכר שלרפואה הוא עושה וגזירה משום שחיקת סמנין אבל נותן את החלתית לתוך החומץ ומטבל מאכלו באותו חומץ ואין כאן היכר לרפואה שכל השנה אדם נוהג בטבול אין שורין את הכרשינין ויש גורסין אין שולין והכל אחד והענין הוא הצפת מים עליהם בכלי והפסולת עולה למעלה ואדם אוכל מן התחתונות שרויות ואיסורו משום בורר וכן אין שפין אותם ביד להסיר פסלתן שכל זה דרך ברירה אבל נותנין לתוך הכברה או לתוך הכלכלה שהיא נקובה ומקצת הפסולת נופל מאליו והוא אוכל מתוך הכברה שהרי ברירה זו מאליה היא באה אין כוברין את התבן בכברה כדי להפיל ממנה המוץ הדק הבא מזקן השבולת שלא יזיק לבהמה שזהו כבורר וכן לא יתננה במקום גבוה כדי שיהא הרוח שולט בה ויזרה את המוץ שזהו דרך ברירה אבל נותן לתוך הכברה ואינו כובר ומוליכה עד האבוס וקצת המוץ נופל מאליו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מאחר ששריית החלתית אין איסורה אלא שלא יעשה דרך חול ומגזרת רפואה אם שרה אינו חייב חטאת ואם שרה מאתמל מותר לשתותו בשבת מפני שהוא משקה שאדם שותהו לפעמים אף בלא רפואה ושריית שבת מיהא שהיא אסורה לא סוף דבר בפושרין אלא אף בצונן ואם התחיל לשתותה יום חמשי ויום ששי ובשבת לא היה אצלו שרוי מאתמל ומתירא שמא יסתכן בהנחתו מותר לשרות בשבת בצונן ולא עוד אלא שנותנה בחמה:

חלוק של פשתן שנתכבס מותר לכסכסו בשבת ר"ל לפשפשו בין שתי ידיו שאין זה נעשה אלא לרככו ואע"פ שהלבון מצהיל על ידי הכסכוס מ"מ הוא אינו מתכוין אלא לרככו שהלבון אחר שהוא לובשו תחת בגד אחר אינו קפיד עליו אבל הסודר סתמו מקפיד הוא על לבונו ומתכוין הוא לכך ואסור וגדולי הדורות שלפנינו פוסקים להיתר אף בסודר מפני שאין גורסין דבעי מיניה ופשט לי לאיסורא אלא ופשט לי כלומר להיתרא ופירשו שבחלוק אדם מתכוין ללבנו יותר מן הסודר:

Meiri on Shabbat 140a · Sefaria

מהר"ם

בגמ' אביי ורבא דאמרי תרווייהו וכו' קם ר' יוחנן בשיטתיה דר' אלעזר קם ר' אלעזר וכו' כצ"ל:

Maharam on Shabbat 140a · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' אמר מר זוטרא לית הלכתא ככל הני שמעתתא עיין כתובות דף נ"ד ע"א תוס' ד"ה לית הלכתא:

רש"י ד"ה אכל נוטל וכו' נופל מאליו כר"ש עיין לעיל דף נ"ד ע"א ברש"י ד"ה כלאים דחבלים:

Gilyon HaShas on Shabbat 140a · Sefaria

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ אֶלָּא לְגָוֶון.

קטע 2

אִיתְּמַר. חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר, אָמַר רַב: מְמַחוֹ בִּכְלִי אֲבָל לֹא בַּיָּד.

קטע 3

אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: (בַּיָּד?!) אַטּוּ כׇּל יוֹמָא בְּיָד מְמַחוּ לֵיהּ?! מַאֲכַל חֲמוֹרִים הוּא! אֶלָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: מְמַחוֹ בַּיָּד וְאֵינוֹ מְמַחוֹ בִּכְלִי.

קטע 4

אִתְּמַר. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — אָסוּר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — מוּתָּר. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן.

קטע 5

קָם רַבִּי יוֹחָנָן בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, קָם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטְתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן.

קטע 6

אִימֵּיהּ דְּאַבָּיֵי עֲבַדָא לֵיהּ, וְלָא אֲכַל. דְּבֵיתְהוּ דִּזְעִירָא עֲבַדָא לֵיהּ לְרַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי, וְלָא אֲכַל. אֲמַרָה לֵיהּ: לְרַבָּךְ עֲבַדִי לֵיהּ וַאֲכַל, וְאַתְּ לָא אָכְלַתְּ? אָמַר רָבָא בַּר שְׁבָא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא וּבְחַשִׁי לֵיהּ בְּשׁוּפְתָּא דְתוּמָא וַאֲכַל.

קטע 7

אָמַר מָר זוּטְרָא: לֵית הִלְכְתָא כְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא, אֶלָּא כִּי הָא דְּאִתְּמַר: חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר מְמַחוֹ בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ. וְלֹא יִטְרוֹף, אֶלָּא מְעָרֵב.

קטע 8

שַׁחֲלַיִים שֶׁשְּׁחָקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר נוֹתֵן לְתוֹכָן שֶׁמֶן וָחוֹמֶץ, וּמַמְשִׁיךְ לְתוֹכָן אַמִּיתָא. וְלֹא יִטְרוֹף אֶלָּא מְעָרֵב. שׁוּם שֶׁרִיסְּקוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר נוֹתֵן לְתוֹכוֹ פּוֹל וּגְרִיסִין, וְלֹא יִשְׁחוֹק אֶלָּא מְעָרֵב, וּמַמְשִׁיךְ אֶת אַמִּיתָא לְתוֹכָן. מַאי אַמִּיתָא? נִינְיָיא. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ הַאי נִינְיָיא מְעַלְּיָא לְתַחְלֵי.

קטע 9

וְעוֹשִׂין אֵנוֹמֵלִין בְּשַׁבָּת. תָּנוּ רַבָּנַן: עוֹשִׂין אֵנוֹמֵלִין בְּשַׁבָּת, וְאֵין עוֹשִׂין אֲלוּנְטִית. וְאֵיזוֹ הִיא אֵנוֹמֵלִין וְאֵיזוֹ הִיא אֲלוּנְטִית? אֵנוֹמֵלִין יַיִן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין. אֲלוּנְטִית יַיִן יָשָׁן וּמַיִם צְלוּלִין וַאֲפַרְסְמוֹן, דְּעָבְדִי לְבֵי מַסּוּתָא לְמֵיקַר.

קטע 10

אָמַר רַב יוֹסֵף: זִימְנָא חֲדָא עַלִּית בָּתַר מָר עוּקְבָא לְבֵי בָאנֵי. כִּי נְפַקִי, אֲתַאי אַשְׁקְיַין חַמְרָא חַד כָּסָא, וְחַשִּׁי מִבִּינְתָא דְרֵאשִׁי וְעַד טוּפְרָא דְכַרְעִי. וְאִי אַשְׁקְיַין כָּסָא אַחֲרִינָא — הֲוַאי מִסְתְּפֵינָא דִּלְמָא מְנַכּוּ לִי מִזָּכְוָתָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְהָא מָר עוּקְבָא דְּשָׁתֵי כׇּל יוֹמָא? שָׁאנֵי מָר עוּקְבָא דְּדָשׁ בֵּיהּ.

קטע 11

מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִילְתִּית בְּפוֹשְׁרִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ. וְאֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה.

קטע 12

אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ. אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַּכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵיבוּס.

קטע 13

גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁרָה, מַאי? תַּרְגְּמָא רַב אַדָּא נַרְשָׁאָה קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף: שָׁרָה — חַיָּיב חַטָּאת.

קטע 14

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה שְׁרָה אוּמְצָא בְּמַיָּא הָכִי נָמֵי דְּמִיחַיַּיב? אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: מִדְּרַבָּנַן — שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.

קטע 15

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יַנַּאי: מַהוּ לִשְׁרוֹת אֶת הַחִלְתִּית בְּצוֹנֵן? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בְּפוֹשְׁרִין — הָא בְּצוֹנֵן מוּתָּר!

קטע 16

אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן מַה בֵּין לִי וְלָךְ. מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּצוֹנֵן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּחַמִּין — אָסוּר, בְּצוֹנֵן — מוּתָּר.

קטע 17

לְמַאי עָבְדִי לֵיהּ? לְיוּקְרָא דְלִיבָּא. רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף חָשׁ בְּיוּקְרָא דְלִיבָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּמָר עוּקְבָא. אֲמַר לֵיהּ: זִיל שְׁתִי תְּלָתָא תִּיקְלֵי חִילְתִּיתָא בִּתְלָתָא יוֹמֵי. אֲזַל אִישְׁתִּי חַמְשָׁא בְּשַׁבְּתָא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. לְצַפְרָא אֲזַל שְׁאַל בֵּי מִדְרְשָׁא. אֲמַרוּ לֵיהּ: תָּנָא דְּבֵי רַב אַדָּא, וְאָמְרִי לַהּ תָּנָא דְּבֵי מָר בַּר רַב אַדָּא: שׁוֹתֶה אָדָם קַב אוֹ קַבַּיִים וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

קטע 18

אֲמַר לְהוּ: לִשְׁתּוֹת — לָא קָמִיבַּעְיָא לִי, כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי — לִשְׁרוֹת, מַאי? אֲמַר לְהוּ רַב חִיָּיא בַּר אָבִין: בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא, וַאֲתַאי שְׁאֵילְתֵּיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְלָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אֲתַאי שְׁאֵילְתֵּיהּ לְרַב הוּנָא, וַאֲמַר: הָכִי קָאָמַר רַב, שׁוֹרֶה בְּצוֹנֵן וּמַנִּיחַ בַּחַמָּה.

קטע 19

כְּמַאן דְּשָׁרֵי? אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָסַר — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אִישְׁתִּי כְּלָל, אֲבָל הָכָא — כֵּיוָן דְּאִישְׁתִּי חַמְשָׁא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, אִי לָא שָׁתֵי בְּשַׁבָּת — מִיסְתַּכַּן.

קטע 20

מִיסְתְּמִיךְ וְאָזֵיל רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף אַכַּתְפֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בַּר אֲחָתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: כִּי מָטֵינַן לְבֵי רַב סָפְרָא עַיְּילִינַּן. כִּי מְטוֹ עַיְּילֵיהּ. בְּעָא מִינֵּיהּ: מַהוּ לְכַסְכּוֹסֵי כִּיתָּנִיתָא בְּשַׁבְּתָא? לְרַכּוֹכֵי כִּיתָּנִיתָא קָא מִיכַּוֵּין — וְשַׁפִּיר דָּמֵי, אוֹ דִילְמָא לְאוֹלוֹדֵי חִיוָּרָא קָמִיכַּוֵּין — וַאֲסִיר? אֲמַר לֵיהּ: לְרַכּוֹכֵי קָא מִיכַּוֵּין וְשַׁפִּיר דָּמֵי.

קטע 21

כִּי נְפַק אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: מַאי בְּעָא מָר מִינֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ בְּעַי מִינֵּיהּ: מַהוּ לְכַסְכּוֹסֵי כִּיתָּנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, וַאֲמַר לִי: שַׁפִּיר דָּמֵי.

קטע 22

וְתִבְּעֵי לֵיהּ לְמָר סוּדָרָא? סוּדָרָא לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי, דִּבְעַי מֵרַב הוּנָא וּפְשַׁט לִי.

קטע 23

וְתִיפְּשִׁיט לֵיהּ לְמָר מִסּוּדָרָא? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם — מִיחְזֵי כִּי אוֹלוֹדֵי חִיוָּרָא, הָכָא — לָא מִיחְזֵי כְּאוֹלוֹדֵי חִיוָּרָא.

קטע 24

אָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי כִּיתָּנִיתָא

מסכת שבת דף ק״מ עמוד א׳

מסכת שבת דף ק״מ עמוד א׳

רש"י

רב נסים גאון

רבנו חננאל

רשב"א

מאירי

מהר"ם

גליון הש"ס

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור