דף ביאור

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד א׳

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־525 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מהו מי מחייבי משום אוכלי קדשים בטומאה אי לא:

אישתרי נמי טומאת אימורין דלא מיחייב בהו משום טומאה ואע"ג דאסירי משום זרות וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב):

מכדי אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא:

מטומאת בשר דכתיב גבי אוכל בשר בטומאת הגוף אשר לה' לרבות את האימורין והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה':

היכא אקטרינהו שלא הוזכר בו מזבח:

שויסקי בשר צלי בשפוד:

ג' מזבחות להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח:

מתני' מקחו מבעשור אומר זה לשם פסח דכתיב בעשור לחדש הזה וגו' (שמות י״ב:ג׳):

ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 96a · Sefaria

תוספות

למעוטי פסח שני דכוותיה דפסח דורות מרבינן מועבדת דליכא למימר דהזה דמקחו מבעשור נמי בא למעט פסח שני דאין מקחו מבעשור ולא נמעט פסח דורות דהא לפסח שני לא איצטריך כיון דלא בעי ביקור לא בעי נמי שיהא מקחו מבעשור:

אבל אתה שובר בפסח דורות אמר קרא ועבדת תימה לריב"א אמאי איצטריך להכי ועבדת הא כיון דכתיב בפסח שני ועצם לא ישברו בו כל שכן בראשון:

אותו בחפזון ואין אחר בחפזון קשה לריב"א אמאי לא פריך ואימא אותו בחפזון ואין פסח שני נאכל בחפזון אבל פסח דורות הכי נמי נאכל בחפזון מועבדת:

Tosafot on Pesachim 96a · Sefaria

רבנו חננאל

מדאשתרי טומאת בשר אשתרי נמי טומאת החלבים או לא ופשוט רבא טומאת אימורין מטומאת בשר איתרבו שנאמר אשר לה' לרבות האימורין וכיון דליתה לטומאת בשר ליתה לטומאת אימורין:

בעי ר' זירא אימורי פסח מצרים היכא אקטרינהו אמר ליה ומאן לימא לן דלא שויסקי עבדינהו כלומר צלו אותם מיני מאכל ואכלום ועוד הא תאני רב יוסף שלש מזבחות היו שם אחד המשקוף ושתים בתי המזוזות שנתנו עליהם מן הדם ומזבח להקרבה לא הוה שם הלא משמע שאכלום:

מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו עשור וכו' מנא לן דכתיב ויקחו להם זה מקחו מבעשור ולא לדורות מבעשור ואקשי' אי הכי כל מה דכתיב ביה הזה אמרי' לזה ולא לדורות והא כתיב ביה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום וכו' ותניא מנין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה שנאמר תשמרו להקריב לי ונאמר בפסח מצרים והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום מה להלן ארבעה ימים קודם שחיטה אף כאן בתמיד טעון ביקור שמא יש בו מום ארבעה ימים קודם שחיטה ושני' שאני תמיד דכתיב ביה תשמרו מלמד שצריך שימור אקשי' תוב ופסח דורות אמאי אינו טעון ביקור ארבעה ימים והכתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה שיהו כל עבודות של החדש הזה כזה ושני' אלא למעוטי מביקור ד' ימים קודם שחיטה לפסח שני הוא דממעט דכיון דהוא נמי פסח כותיה הוה מרבינן ליה קמ"ל אלא מעתה ואכלו את הבשר בלילה הזה הכי נמי דפסח מצרים נאכל בלילה הזה ולא פסח דורות ושני' שאני אכילת פסחים בלילה דאתרבי מועבדת שיהיו כל עבודות של חדש הזה כזה אי הכי דאכילת בשר נוהג בזה כאשר נוהג בזה למה לי דכתב רחמנא הזה ושני' לא בא הזה אלא לכדר' אלעזר בן עזריה דיליף הזה הזה מועברתי בארץ מצרים וכתיב ביה כחצות הלילה אני יוצא וגו' מה להלן הזה דכתיב עד חצות אף הזה דכתיב באכילת פסחים עד חצות ופירושו בסוף מסכתא זו אקשי' תוב אלא מעתה כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו דכתיב בפסח מצרים נדחו מפסח מצרים וכשרין הן בפסח דורות ושני' שאני התם דכתיב ועבדת כדאמרן ומרבינן בפסח דורות מועבדת אכילת הבשר בלילה הזה ודחית ערל ובן נכר ותושב ושכיר פי' גר תושב ושכיר ולא גר צדק (הפסולות) ועיכוב אכילתו בפסח עד שימול עצמו וזכריו ועבדיו ושבירת עצם בו ואכילת נא ממנו אלו כולם נתרבו מועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה שיהו כל עבודות של חדש הזה כזה פי' בפסח דורות וכיון דאתרבי פסח דורות כפסח מצרים ממנו ממנו דכתיב בפסח מצרים דמשמע למעט למה לי ושני' הני ממנו ממנו בעינן להו כדרשינהו רבא משמיה דר' יצחק ביבמות פ' הערל דאמרי' מנין לערל שאסור במעשר אמר רבא אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד מופנה לדון ממנה גזירה שוה וחד ליתן עשה אחר לא תעשה ושלשה ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד שמותר לסוך שמן של מעשר שני שנטמא כו' וחד מופנה לדון ממנו גזירה שוה:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 96a · Sefaria

מאירי

פסח מצרים לא מצינו מזבח שנאמר שעליו היו אימורין קרבים ויראה מכאן שצלאום בשפוד ושרפום לשם גבוה וזהו שאמרו שלשה מזבחות היו שם להזאת הדם משקוף אחד ושתי מזוזות אלמא דוקא להזאה הי' שם מזבח ולא לאימורין:

וזה שביארנו שמקחו הי' מבעשור אנו רגילים לפרש שלא להקדים ולא לאחר ומ"מ במכילתא שנינו אין לי אלא בעשור בי"ד מנין אמרת קו"ח מה עשור שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה י"ד שכשר לשחיטה אינו דין שכשר ללקיחה י"ג מנין אמרת קו"ח ומה עשור שאינו קרוב לשחיטה כשר ללקיחה י"ג שקרוב לשחיטה אינו דין שכשר ללקיחה וכן הדין לי"א וי"ב שקרובים לשחיטה יותר מעשור ומתוך כך פירשו גדולי קדמונינו מקחו מבעשור שלא להקדים אבל לאחר רשאין עד י"ד ויתכן זה על הטעם שביארנו בחבור התשובה בענין הלקיחה בעשור ומ"מ קשה לפרש שהרי בסוגיא זו למדו מזה על התמידין שטעונין ביקור קודם שחיטה ארבעה ימים ואפשר שטעון שיבקרו בעדר שנותן עיניו בו אבל אינו צריך ליקח עד יום י"ד ותמידין מיהא אין פוחתין מששה טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים ושיהיו מבוקרים ארבעה ימים קודם הקרבה ואעפ"כ חוזרין ומבקרין אותם בשעת שחיטה ופסח שני אף הוא כראשון לענין בקור ושניהם אין נאכלים אלא עד חצות וערל ומשומד לע"ז אסורים בשניהם אפי' גר תושב או שכיר והמאכילם עובר בלאו אלא שאינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות אבל מצה ומרור מאכילין אותם לערל ולגר תושב ושכיר אבל המשומד אסור בהם וכן בתרומה שהשמדות פוסלת בתרומה וכן הערל וכבר ביארנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלשחוט את הפסח ומלאכול אבל אינה מעכבת בתרומה וכן ביארנו שאין מלקין בשבירת עצם אלא בטהור אבל לא בפסח הבא בטומאה וכל שכן שהפסול אין בו משום שבירת עצם:

זה שביארנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלשחוט תדע שכך היא מעכבתו מלאכול שנאמר ומלת אותו אז יאכל בו כלומר שאם קנה עבד אחר ששחט את הפסח הרי הוא מעכבו מלאכול עד שימול וכן אם הי' לו בן שלא הגיע זמנו למול בשעת שחיטה ואחר השחיטה הגיע זמנו כגון שהי' טומטום ונקרע ונמצא זכר או שהי' חולה והבריא הרי זה מעכבו מאכילה וכל ששחט קודם מילתם אין הפסח פסול והתבאר בברייתא שאף טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו שהטבילה באמה לשפחות כמילה בעבד ומ"מ ביבמות התבאר שהקטן אין מילת עבדיו וטבילת אמהותיו מעכבתו שלא לימנות על הפסח שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן:

Meiri on Pesachim 96a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה מה להלן כו' וכי היכי דלדורות בתמיד בעי ביקור ה"ה ודאי לפסח דורות עכ"ל השתא דס"ד דזה לאו מיעוטא היא לתמיד ה"ה דלא ממעט פסח דורות אבל למאי דמסיק דשאני התם דכתיב תשמרו ולכך לא ממעטינן ליה מהזה שפיר הוה מצינן למימר דהזה ממעט פסח דורות אי לאו דאיכא נמי ביה קרא ועבדת וק"ל:

בד"ה שיהיו כל עבודות של חודש הזה כזה כל פסחי דורות הוקשו זה לזה כו' עכ"ל לכאורה אין זה מובן כיון דאכתי לא ידעינן בשום פסח דורות דבעי ביקור מנ"מ אם הוקשו זה לזה ויש ליישב דפסחי דורות דנקט רש"י בפירושו ר"ל בכללו גם פסח מצרים שהיה גם בחודש הזה ואליו הוקשו כל שאר פסחי דורות לענין ביקור וק"ל:

בד"ה בן נכר כו' נראה בעיני דל"ג גבי הדדי כל ערל וגו' כל בן נכר וגו' ול"ג אלא מעתה תושב ושכיר כו' עכ"ל שינוי הגרסות לקיימם תמצא מבואר שם בתוספות פ' הערל גם מה שיש לדקדק בסוגיא זו תמצא שם בתוספות ובפ' ע"פ ועיין גם בחדושינו שם:

גמרא אלא הזה ל"ל לכדר"א ב"ע ור"ע כו' ק"ק דמשמע מתוך הסוגיא דמועבדת לא מרבינן אלא פסח ראשון אמאי לא נימא נמי הכא דאתא הזה למעט פסח שני ואם נאמר כיון דכתיב בפסח שני לא ישאירו ממנו עד בקר ע"כ דאכילתו בלילה א"כ לא אצטריך להכי ועבדת בפסח ראשון דכ"ש הוא כמו שהקשו התוס' גבי אבל אתה שובר בפסח דורות ת"ל ועבדת כו' ודו"ק:

תוס' בד"ה אבל אתה כו' כיון דכתיב בפסח שני ועצם לא תשברו בו כ"ש בראשון עכ"ל ק"ק דהא בפ' כיצד צולין ילפינן מדשינה למכתב ועצם לא תשברו בו בפסח שני דאחד עצם שיש בו מוח וא' עצם שאין בו מוח והכי אמרי' לעיל בסמוך לאיסי וא"כ אי לאו דרשה דועבדת לפסח ראשון לענין שביר' עצם א"כ הא דכתיב שבירת עצם בפסח שני אצטריך לגופיה ולא הוה גמרי' מיניה לרבויי אפי' עצם שאין בו מוח ולרבנן נמי דפליגי לעיל אאיסי כיון דאצטריך שבירת עצם בפסח שני לגופיה לא הוה ידעינן למעט פרטיה דהיינו לא תשחט וגו' ולכך אצטריך ועבדת למילף מיניה שבירת עצם בפסח ראשון ומיניה בפסח שני מככל חוקת הפסח ואייתר לן שבירת עצם בפסח שני למר כדאית ליה לרבות עצם שאין בו מוח ולמר למעט פרטי' כדאמרינן לעיל בסמוך ודו"ק:

בפרש"י בד"ה כדרבה אר"י כו' מה להלן ערל אסור בפסח אף כאן כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לא דק דזהו דברי רבי יצחק אבל רבה אמר תלתא ממנו כתיבי כו' עכ"ל והאריך ע"ש לא ידענא אמאי לא דק דהא לרבה אר"י נמי חד מהני תלתא ממנו אתא להך ג"ש גופיה דקאר"י מה להלן ערל כו' ורבה לא בא אלא לפרש מלתיה דר"י גופיה כדקאמרינן התם וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 96a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מַהוּ? מִדְּאִישְׁתְּרַי טוּמְאַת בָּשָׂר — אִישְׁתְּרַי נָמֵי טוּמְאַת אֵימוּרִין, אוֹ דִילְמָא: מַאי דְּאִישְׁתְּרַי — אִישְׁתְּרַי, מַאי דְּלָא אִישְׁתְּרַי — לָא אִישְׁתְּרַי.

קטע 2

אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי טוּמְאַת אֵימוּרִין מֵהֵיכָא אִיתְרַבַּי — מִטּוּמְאַת בָּשָׂר, דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר לַה׳״, לְרַבּוֹת אֶת הָאֵימוּרִין.

קטע 3

כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְטוּמְאַת בָּשָׂר, אִיתֵיהּ לְטוּמְאַת אֵימוּרִין. כׇּל הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ לְטוּמְאַת בָּשָׂר, לֵיתֵיהּ לְטוּמְאַת אֵימוּרִין.

קטע 4

בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: אֵימוּרֵי פֶּסַח מִצְרַיִם הֵיכָא אַקְטְרִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמַאן לֵימָא לַן דְּלָא שְׁוִיסְקֵי עֲבוּד?

קטע 5

וְעוֹד, הָא תְּנָא רַב יוֹסֵף: שְׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת הָיוּ שָׁם: עַל הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. וְתוּ מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא הֲוָה.

קטע 6

מַתְנִי׳ מָה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת? פֶּסַח מִצְרַיִם מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְטָעוּן הַזָּאָה בַּאֲגוּדַּת אֵזוֹב, וְעַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן, בַּלַּיְלָה אֶחָד. וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כׇּל שִׁבְעָה.

קטע 7

גְּמָ׳ מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״דַּבְּרוּ אֶל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ״. זֶה מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְאֵין פֶּסַח דּוֹרוֹת מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר.

קטע 8

אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה״, הָכִי נָמֵי — זֶה טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן בִּיקּוּר?

קטע 9

וְהָתַנְיָא, בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: מִנַּיִין לְתָמִיד שֶׁטָּעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר״, מָה לְהַלָּן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, אַף כָּאן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה!

קטע 10

שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״תִּשְׁמְרוּ״.

קטע 11

וּפֶסַח דּוֹרוֹת נָמֵי, הָכְתִיב: ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה״, שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲבוֹדוֹת חֹדֶשׁ זֶה — כָּזֶה.

קטע 12

אֶלָּא הָהוּא ״הַזֶּה״ — לְמַעוֹטֵי פֶּסַח שֵׁנִי דִּכְווֹתֵיהּ.

קטע 13

אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה״, הָכִי נָמֵי דְּזֶה נֶאֱכָל בַּלַּיְלָה, וְאֵין אַחֵר נֶאֱכָל בַּלַּיְלָה?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבוֹדָה״.

קטע 14

אֶלָּא ״הַזֶּה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא.

קטע 15

אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְכׇל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״.

קטע 16

אֶלָּא, ״בּוֹ״ לְמָה לִי? דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל הוּא אוֹכֵל בְּמַצָּה וּמָרוֹר.

קטע 17

אֶלָּא מֵעַתָּה: ״(וְכׇל) בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא פֶּסַח לְדוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״.

קטע 18

אֶלָּא, ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת, וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת בִּתְרוּמָה.

קטע 19

וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״עָרֵל״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״בֶּן נֵכָר״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עָרֵל״, מִשּׁוּם דִּמְאִיס, אֲבָל בֶּן נֵכָר לָא מְאִיס — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן ״בֶּן נֵכָר״, מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, אֲבָל עָרֵל דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

קטע 20

אֶלָּא מֵעַתָּה: ״תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת, וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת בִּתְרוּמָה.

קטע 21

אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת, וְאֵין מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בִּתְרוּמָה.

קטע 22

אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ שׁוֹבֵר, אֲבָל שׁוֹבֵר בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ בְּכָשֵׁר, וְלֹא בְּפָסוּל.

קטע 23

אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא״, ״מִמֶּנּוּ״ אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל נָא בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״ לְמָה לִי? לְכִדְרַבָּה אָמַר רַבִּי יִצְחָק.

קטע 24

וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן וְכוּ׳. מְנָא לַן? דְּאָמַר קְרָא: ״וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן״. ״אוֹתוֹ״ נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן, וְאֵין אַחֵר נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן.

קטע 25

וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כׇּל שִׁבְעָה וְכוּ׳. אַמַּאי קָאֵי? אִי לֵימָא אַפֶּסַח, פֶּסַח כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא!

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד א׳

מסכת פסחים דף צ״ו עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

ערכי חכמים המצטטים דף זה

לשון המקור