דף ביאור
מסכת פסחים דף ע״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת פסחים דף ע״ד עמוד א׳
מסכת פסחים דף ע״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־287 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מתני' כיצד צולין שפוד של רמון. טעמא מפרש בגמרא:
ונותן את כרעיו כו' כדכתיב צלי אש ראשו על כרעיו וגו' כולו כאחד משמע:
כמין בישול הוא זה שמבשל בני מעיו בתוכו כמו בתוך הקדירה:
תולין חוצה לו תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה:
לא על השפוד של ברזל כדמפרש בגמ' שהמתכת כשמתחמם מקצתו מתחמם כולו ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו שהפנימי מתחמם ע"י קצתו החיצון והוה ליה פסח צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש:
אסכלא גראיל"ש (גרדי"ל: אסכלה) בלע"ז וכולה חד טעמא:
גמ' שיבי קנלי"ר (קנילי"ר: לחרוץ חריצים לאורך) שעשוי שורות שורות:
מחלחל כעץ של ערבה ושל אגוז שיש להן מוח מבפנים:
ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Pesachim 74a · Sefaria
תוספות
מתני' כיצד צולין ותוחבו לתוך פיו - אומר ר"י מש"ה תוחבו דרך פיו לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוי בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם:
נחתך ממנו אבר אין זה מקולס נראה לריב"א דמצוה לקלסו אבל משום הכי לא מיפסיל מדאמר לקמן בפרק האשה (פסחים דף פח:) גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן ופריך והא איכא חד דלא נפיק ומשני משום דלא אפשר דהיכי נעביד נייתי כל חד וניתנו אי דידי בעל מום הוה להוי האי פסח ואי לא להוי שלמים הא איכא חזה ושוק ופריך וניתי כל חד כהן בהדיה והשתא איך יעשו כן והא חזה ושוק דאסורים לזרים אי אפשר לצלותן עם הפסח וצריך לחותכן ולא הוי מקולס אלא משום הכי אין נפסל וכן תנא לקמן (פסחים דף עה.) חתכו ונתנו על גבי גחלים רבי אומר אומר אני שזה צלי אש משמע חתכו לגמרי מיהו רש"י פירש לקמן חתכו שלא הבדילו אלא צירמו בשנים ושלשה מקומות:
האי מולייתא שריא פי' בקונטרס אע"פ שלא מלחו אלא לצלי ולר"ת נראה דלצלי לא בעי מליחה כלל דלא מיבעיא כשנצלה הבשר יפה יפה ונפלט כל הדם דשרי דיותר מפליט ע"י האש מע"י המלח דמעשים בכל יום שמבשלים כבד אחר צלייתו אע"פ שמחמירים לבשלו אחר מליחתו אלא אפילו לא נצלה כל צורכו דלא נפלט כל הדם מותר אע"ג דאמרינן בפ"ק דכריתות (דף ד: ודף כב.) דאיכא לאו בדם האברים ה"מ דוקא כשפירש אבל כל זמן שלא פירש ולא יצא לחוץ שרי כדמוכח בפ' מפנין (שבת דף קכח.) דבשר טפל מותר לטלטלו משום דחזי לאומצא אלמא יכול לאוכלו בלא מליחה ועוד דאמר בפ' כל הבשר (חולין דף קיא.) דכבד אחר שחלטוהו ברותחין או בחלא מותר לבשלו לפי שמצמיתין הדם בתוכו ואין מניחין אותו לפלוט דקאמר התם רב הונא חלטי ליה בחלא ורב נחמן חלטי ליה ברותחין סבר רב פפא קמיה דרבא למימר חלייה אסור אמר ליה אי חלייה אסור איהו נמי אסור דכי היכי דפליט הדר בלע אלא ודאי חלייה נמי שרי דמצמית הדם ואין מניחו לפלוט ואפ"ה שרי באכילה ואין לאסור צלי שלא נמלח ולא נצלה כל צורכו משום שמחמת האש הדם נפרש מבפנים מצד זה לצד זה דמה שיוצא לחוץ משרק שריק ומה שנשאר בפנים אע"פ שפירש מצד זה לצד זה לא הוי כדם האברים שפירש דהא איכא מאן דאסר במסכת חולין (דף קיב.) לאכול ככר שחתך עליה בשר מפני דם הבשר שנכנס לתוכו ואפילו הכי משמע דבשר עצמו מותר אע"פ שלא יצא כל דמו ודבר תימה הוא לרש"י מה מועלת מליחה מועטת לצלי דאין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה אלא ודאי לא בעי מליחה כלל וכן קבל ר"י מר"ת ובהקומץ רבה (מנחות כא.) גבי מליחת קדשים דקאמר כיצד עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו ויש דגרס בתר הכי אמר אביי וכן לצלי לא גרס לצלי אלא וכן לקדירה וכן כתוב ברוב ספרים והא דאמר בפרק קמא דביצה (יא.) ושוין שמולחין עליו בשר לצלי לאו משום דבעי מליחה אלא שמנהג למולחו והא דאמר בכל הבשר (חולין קיג.) רב ששת מלח גרמא גרמא תרי מ"ט לא משום דפריש מהאי ובלע האי חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא דפריש מהאי גיסא דקאמר היינו שפירש לגמרי לחוץ אבל מבפנים שרי כדפרישית:
כבולעו כך פולטו בפ' כל הבשר (חולין קיא.) שרי כבדא עילויה בישרא בדיעבד משום דדם מישרק שריק התם לא שייך להזכיר כלל טעם של כבולעו כך פולטו שהדם נופל שם מבחוץ ושריק ואינו נבלע ומטעם כבולעו כך פולטו נמי לא הויא שריא התם גבי כבד אלא בדיעבד ואע"ג דבא למישרי הכא גבי פסח לכתחלה אע"ג דבני מעיו בתוכו ואיכא נמי כבד גבי פסח לא רצו להחמיר משום דכתיב (שמות י״ב:ט׳) ראשו על כרעיו ועל קרבו ואפילו מאן דאסר בכבדא עילויא בישרא לא קשה ליה מתניתין דפסח דמדרבנן אסר ובפסח לא החמירו אי נמי הוא יעמיד כגון שמלח בני מעים מליחה גמורה דאפילו לקדירה מתירו ר"ת על ידי מליחה גמורה ואפילו לפי מנהג העולם שאין מבשלים כבד על ידי שום מליחה מכל מקום כיון דנמלח כמליחת קדירה נתמעט דמו ולא אסר טפי משאר בשר שלא נמלח דבשרא על גבי בשרא שרי לכתחלה לכולי עלמא ויש ללמוד היתר במולייתא אפילו נמלח בשר החיצון ושהה כדי מליחה והפנימי לא נמלח מדמייתי ראיה מטפילת בר גוזלא דשרי מטעם כבולעו כך פולטו אע"פ שמעשים בכל יום שאוסרים בשר שנפל בציר ומלח שנפלט ואין מותר אפילו בצלי ועדיפא מינה היה אוסר ר"ת תרנגולת שנמלחה בקערה אף על פי שלא שהתה שם שיעור צלייה ולא פלטה אפילו חצי דמה ואסרה לאוכלה צלי משום דלא מפליג רבא גבי אין מולחין בשר אלא בכלי מנוקב בין שהה הרבה לשהה מעט:
Tosafot on Pesachim 74a · Sefaria
רבנו חננאל
הדרן עלך פרק אלו דברים כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון כו' ואקשי' ולמה אינו צולהו בשפוד של מתכת ושני' דאיידי דחם מקצתו חם כולו וכיון שנתחמם ראש השפוד כולו המשוקע נמצא חמום השפוד צולה בשר הפסח ורחמנא אמרה צלי אש ולא צלי ברזל ושפוד של דקל אית ביה שיבי כגון שאיבה ומפקי מיא ותאנה איידי דמחלחלא מפקי מיא והאלון והחרוב והשקמה הני כולהו אית בהו קטרי מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרים וכשחותכין אותן אותו מקום חתך מפקי מיא וכיון דמפקי מיא על הבשר הוה ליה כמבושל לפיכך אין עושין מהן שפוד לצלות בו הפסח: רמון אע"ג דאית ביה קטרי שיעי כלו' סתומין הן ומקום חיתוכו והוא ראשו שפולט מים מוציאו חוץ לבשר: ירושלמי כל העצים יבשים מבחוץ ואין יבשים מבפנים ורמון יבש מבחוץ ויבש מבפנים ורבי יהודה דמכשיר בשפוד של מתכות אוקימ' למתני' דלא כותיה: נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו תניא ר' ישמעאל קוריהו תוך בר כלומר נותן כרעיו שהן מבחוץ בתוכו ר' טרפון קורהו גדי מקולס:
ת"ר איזהו גדי מקולס פי' שאסור לאכלו בלילי פסחים בזמן הזה דתנן ביום טוב פ"ב ועושין גדי מקולס בלילי פסחים בזמן הזה והלכתא כחכמים כל שצלאו כאחד נחתך ממנו אבר או נשלק ממנו אבר אין זה מקולס ואוקימנא נחתך ממנו אבר נחתך ונתפרק האבר מן הגדי ממש ונשלק דקתני שלא נחתך האבר אלא היה צולהו ושפת קדרה בצדו ונחתך ירך הגדי כמות שהוא בלא חתיכה בתוך הקדרה ונתבשלה אין זה גדי מקולס ומותר בזמן הזה:
אמר רבה מליתא שריא פי' מליתא עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה בתוכו ואמר אביי כבולעה כך פולטה כלומר כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף או שבתוך הכבש כך פולטו בולעו מבפנים פולטו מבחוץ וקיימא לן דהא מילתא בצליה היא דהא בענין הפסח [נאמר] אבל בבישול או בשליקה לא.
Rabbeinu Chananel on Pesachim 74a · Sefaria
מאירי
אמר המאירי כיצד צולין את הפסח וכו' פי' כלל הדברים שצריך להזהר שיהא הפסח צלי מחמת האש ולא מחמת דבר אחר וכן שלא יהא שום לחות בא לו מצד אחר בשעת צלייתו שיהא אותו לחות מבשלו ואתה צריך מתוך כך להקדים את המאוחר ולבאר שאין צולין אותו בשפוד של מתכת מפני שהמתכת לפי מה שיתבאר בגמ' חם מקצתו חם כלו וקצות השפוד שלמעלה מן הבשר ושלמטה מן הבשר מתחממים באמצעות השפוד שהבשר תחוב עליו מתחמם מצד חום שתי קצותיו ופנימיות הבשר הסמוך לשפוד נצלה מחמת חום השפוד ולא מחמת חום האור שחוצה לו וכתיב צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר ומתוך כך הוא צריך לשפוד של עץ ומ"מ יש בשפוד של עץ חששא אחרת והוא שקצת עצים כשמתחממין יוצא לחות מהם ואותו לחות מתחמם ומבשל קצת והתורה אמרה צלי ולא מבושל ויש עצים שיש בהם בקעים שהמים יוצאין דרך שם כגון דקל וכיוצא בו ויש שאין בהם בקעים אלא שאין העצמות שבהם מקשיי כל כך אלא מחולחל ורך והלחות יוצא דרך בו כגון תאנה וערבה וכיוצא באלו ויש שהם מקשיים הרבה אלא שיש פרקים בהם מטפח לטפח או מזרת לזרת ואותם הפרקים בולטין ומעכבין את השפוד מליכנס בבשר ואדם צריך לחתוך בליטתם בסכין והמים יוצאים דרך אותה החתך בנקל וממין זה אלון וחירוב והרבה מן האילנות ומתוך כך הוא צריך שפוד של רמון שהוא מקשיי מצד עצמו ושאין בו בקעים ופרקים שבו אינם בולטים ולא מעכבים את השפוד מליכנס בבשר עד שיהא צריך לחתכם בסכין או שמא מביא ממנו ענף בן שנתו שלא נתעבו פרקיו עדיין וכן פי' בגמ' שצריך להוציא ראש השפוד חוץ לבשר מפני שראש השפוד על כל פנים צריך לחתכו בסכין כדי לשפותו והמים יוצאים במקום חתיכתו ואלמלא שהוא חוץ לצואר הבהמה נבלעין בבשר ומבשלין ועכשיו שהוא יוצא חוצה לו המים היוצאים נשפכין לארץ ואינן נבלעים בבשר:
ואחר שביאר ענין השפוד הוא בא לבאר על איזה דרך היו צולין אותו ואמר שתוחב את השפוד מתוך פי הכבש שהרי הראש היה דבק עמו ומוציאו דרך נקב התחתון במקום האלי' ומסיר את הכרעים מארכובה ולמטה ונותנן עם בני מעיים אחר שהתנקו ונותן הכל בתוך הכבש ואין בהסרת הכרעים משום שבירת עצם שהרי אין כאן אלא פירוק וחתוך הגידים והמחתך בגידים אין בו משום שבירת עצם כמו שיתבאר וזה שהוא צריך ליתנם לתוכו ואינו יכול לצלותם מצד אחר בשפוד אחר משום דכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו כלומר שיהי' נצלה כלו כאחד ור' עקיבא חולק לומר שאינו נותנן לתוכו מפני שזה נראה כעין בשול שהרי הענין דומה כמו שנותנם בתוך קדרה להתבשל בתוכה אלא יעלה אותם חוצה לו לצד הראש עד שהמעים עומדין סמוך לראשו והם אצלו כמין כובע והלכה כר' עקיבא ועל דעת זה אנו קורין אותו בכל התלמוד גדי מקולס שכך תרגם יונתן וכובע נחשת על ראשו וקולסא דנחשא אבל מה שנאמר בסוגיא זו שר' ישמעאל היה קורהו תוך בר י"מ שהוא על דעת ר' יוסי הגלילי ומפרשים בו שעושה תוך תוך כעין דבר המתבשל בקדרה ולא עוד אלא שיש גורסין וקורהו תוך תוך ומ"מ נראה לפרש שאף היא על דעת ר' עקיבא ופירושו תוך בר כלומר שמה שהיה בתוכו בעודנו חי הוא עכשיו חוצה לו ויש גורסין תוכבר ומפרשים בו מתוקן יפה וממה שתרגם יונתן וחמש צאן עשויות תוכבראתא ולדעת זה יש לפרש גדי מקולס כלומר משובח ואינו חסר כלום:
ואח"כ הוא חוזר לענין ראשון לברר שאין צולין אותם בשפוד של מתכת מטעם שכתבנו והוא שאמר אין צולין לא בשפוד ר"ל שפוד של מתכת ויש גורסין לא על השפוד כלומר שיתן את הבשר על השפוד כגון שהיה השפוד רחב טפח או טפחים והוא כעין מה שאמר ולא על האסכלא ופרשוה בגמ' באסכלא שאינה מנוקבת אלא כולה חתיכה אחת שטוחה ואיסורה מפני שאין האור צולה את הבשר אלא באמצעות הברזל ר"ל שהברזל מתחמם וצולה את הבשר אבל אם היתה האסכלא מנוקבת או שעשויה בריחים כעין שלנו מותר ובלבד שלא יהא בשר הטלה נוגע בבריחי הברזל שבאסכלא שאם כן הרי אותו מקצת בשר הנוגע בבריחים נצלה מחמת הבריחים אלא שיש באסכלא בארבע רוחותיה עמודי ברזל גבוהים ונותן ראש השפוד על אחד מהם וחום האש עולה דרך אויר שבין הבריחים וצולה ועל זו העידו על רבן שמעון בן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לי על האסכלא שבא ללמד שאין גוזרין מנוקבת אטו שאין מנוקבת:
נגע בחרסו של תנור כלומר שחרס התנור חם מאד וכשהבשר נוגע בו נעשה מקום מגעו צלי מחמת דבר אחר כעין מה שביארנו בברזל והדבר פשוט שאין צולין אותו בקרקע של תנור גרוף אלא שבכאן בא לבאר אם נגע במקרה והסירו מיד עד שלא יתפשט בכלו והוא הדין באסכלא אם נגע במקרה בבריחים שבה ופרש שדיו שיקלוף את מקומו ר"ל מקום מגעו בחרס או בברזל קליפה דקה ואין צריך נטילת מקום בעומק אבל אם נטף מרוטבו של פסח ר"ל משומן היוצא ממנו על החרס ונצלה בחום החרס ואח"כ חזר אותו שומן על הפסח שהוא חם גם כן צריך נטילת מקום שהרוטב נכנס בבשר בעומק והוה ליה צלי מחמת דבר אחר שהוא איסור נבלע בהיתר אבל משום בשול אין כאן שהרי אף סיכה בשמן ושאר מיני מי פירות מותרת בו כמו שהתבאר בפסח ראשון:
נטף מרוטבו על הסלת כלומר שהיתה הסלת חמה מאד ונטף מרוטב הכבש עליה ונצלה שם מחמת חום הסלת ונמצא שאם אוכל הסלת הוא אוכל עמה מן הפסח צלי מחמת דבר אחר ולא לימד כאן אם חזר אח"כ אותו רוטב בבשר שזו כבר למדה ועוד שאין לזו מקום כשנפל על הסלת שתכף שנפל בה נבלע בה ונתדבקו בסבתו קצת חלקיה כגון עיסה אלא שבא ללמד איסור אכילתה עד שיקמוץ את מקומו והוא שיטול מקום הקמח שנפל שם הרוטב בעומק עם קצת מסביבותיו וישליכנו או ישרפנו:
ונתגלגלו מדברים אלו לשאר איסורין והוא שאם סכו בשמן של תרומה שהרי מותר לסוכו בשמן כמו שביארנו ועכשיו אחר שנצלה והוא חם הוא סך אותו בשמן של תרומה והשמן הוא צונן והכבש חם ואם היתה חבורת כהנים יאכלו אבל אם היתה חבורת ישראל שאסורין בתרומה אם בעוד שהבשר חי סכהו ונזכר קודם שיצלהו ידיחנו שהרי צונן בצונן דיו בהדחה אבל אם כבר נצלה והוא חם או בעוד שצולהו הוא סכו יקלוף את החיצון ולא אמר כאן יקלוף את מקומו שהרי סך את כלו אלא יקלוף את כלו קליפה החיצונה שמאחר שהיה השמן צונן הוה ליה צונן לתוך חם ודיו בקליפה הא אם היה השמן חם נאסר שחם לתוך חם צריך נטילת מקום ואי אפשר כאן לומר כן שהרי סך את כלו וכלו בכלל נטילה אלא נאסר הכל:
סכו בשמן של מעשר שני שהוא מותר לישראל בירושלים לא יעשנה דמים על בני חבורה כלומר שיהא בעל השמן אומר להם הרי חלק המגיעני בפסח זה שאנו אוכלין דינר והרי שנכנס שמן שלי בסיכתו שוה דינר ונמצא שפרעתי כל חלקי או חצי דינר ונמצא שפרעתי חצי חלקי שזו מכירה היא שפרעון חובו כמכירה הוא חשוב ואין לו בו אלא הנאת אכילה ומ"מ אם רצה ליתנו להם במתנה רשאי וכן אמרו לא יאמר אדם לחברו העלה לי מעשר זה בירושלים לחלק ר"ל שאתן לך בהעלאתך החצי או השליש או הרביע אלא מעלין ונותנין זה לזה מתנה של חנם:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.
Meiri on Pesachim 74a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בתוספות בד"ה האי מולייתא כו' ואין מניחין אותו לפלוט דקאמר התם רב הונא כו' במסכת חולין לאכול ככר שחתך עליה כו' עכ"ל כצ"ל [ולפי] מ"ש המפרשים דאיירי התם בנצלה עד שיהא ראוי לאכילה אין ראייה מהתם דהבשר עצמו מותר דיצא כל דמו והככר אינו אסור אלא משום מראית עין וק"ל:
בד"ה כבולעו כך כו' ומטעמא כבולעו כך פולטו נמי לא הוי שרי התם גבי כבד אלא בדיעבד כו' עכ"ל אין זה תירוץ אחר אהא דלא נקט התם מטעם כבולעו כך פולטו דהא מטעם דמשריק שריק דקאמר התם נמי לא שרי אלא בדיעבד אלא משום דמשמע להו דמולייתא דשרי אפי' לכתחלה הכא מטעם כבולעו כך פולטו קאמרי דמטעם כבולעו כך פולטו לא הוי שרינן התם לכתחלה בכבד דאפי' מטעם דמשריק שריק התם דעדיף לא שרינן משום דגרע טפי ממולייתא דהכא איירי בבשר ואע"ג דגבי פסח כו' וק"ק דא"כ מאי מייתי מפסח אמולייתא דאימא דדוקא בפסח לא החמירו ואפי' בכבד וי"ל דהכי מייתי כיון דבפסח ליכא איסורא אפי' בכבד מסברא דאין להחמיר בבשר בחולין וק"ל:
בא"ד טפי משאר בשר שלא נמלח דבישרא ע"ג בישרא כו' עכ"ל כצ"ל וק"ל:
בא"ד ויש ללמוד היתר במולייתא אפי' נמלח בשר החיצון כו' והפנימי לא נמלח כו' עכ"ל ר"ל דאע"ג דהשתא ליכא למימר איידי דפליט דם דידיה פולט דם הנבלע בו מן הפנימי אפ"ה שרי מטעם כבולעו כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Pesachim 74a · Sefaria
מהר"ם
ברש"י ד"ה כמין בישול הוא זה שמבשל וכו' כמו תוך הקדירה וכו' כצ"ל:
ד"ה האי מולייתא וכו' ואפי' לא מלחו את חבשר וכו' ואפילו לא מלחו אלא כמליחת צלי וכו' כצ"ל:
Maharam on Pesachim 74a · Sefaria
גליון הש"ס
רש"י ד"ה מקולס דס"ל תולין עי' רש"י לעיל נג. ד"ה מקולסין ובביצה כב ע"ב ברש"י ד"ה מקולס:
Gilyon HaShas on Pesachim 74a · Sefaria
חידושי רבי עקיבא איגר
תד"ה האי מולייתא, הא דאמרינן בפ' כל הבשר ר"ש מלח גרמא גרמא, וכ"כ תוס' והרא"ש בחולין. ולא זכיתי לעמוד על דבריהם הקדושים, דהא התם החשש דאזיל מהאי גיסא ולא יפליטו המלח, וא"כ אף דעדיין ליכא איסורא דהוי דם אברים שלא פירש, מ"מ כשבישל אח"כ יצא הדם ויאסור וצ"ע:
תד"ה כבולעו כך פולטו ללמוד היתר במולייתא קשה לי, דמ"מ למאי דתקנו דבמונח בשר תפל אצל בשר שנמלח דמותר אח"כ התפל במליחה או בצלי דאמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דאחרינא, א"כ מהיכן מוכח ממתני' דנותן כרעיו דאמרינן כבולעו כך פולטו, דלמא הטעם משום דאיידי דיפלוט, וצ"ע:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Pesachim 74a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף ע״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־287 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 163 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח? מְבִיאִין שַׁפּוּד…״
- קטע 242 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ וְנַיְתֵי שֶׁל מַתֶּכֶת? אַיְּידֵי דְּחַם מִקְצָתוֹ…״
- קטע 313 מילים
נפתחת ב״וְנַיְתֵי שֶׁל אַלּוֹן, שֶׁל חָרוּב, וְשֶׁל שִׁקְמָה?…״
- קטע 424 מילים
נפתחת ב״שֶׁל רִמּוֹן נָמֵי אִית בֵּיהּ קִיטְרֵי? שִׁיעִי…״
- קטע 535 מילים
נפתחת ב״מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה…״
- קטע 615 מילים
נפתחת ב״וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל…״
- קטע 727 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ גְּדִי מְקוּלָּס דְּאָסוּר לֶאֱכוֹל…״
- קטע 823 מילים
נפתחת ב״הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר נֶחְתַּךְ מִמֶּנּוּ אֵבֶר, דְּאַף…״
- קטע 918 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבָּה: הַאי מוּלַיְיתָא — שַׁרְיָא. אֲמַר…״
- קטע 1027 מילים
נפתחת ב״נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: נוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת פסחים דף ע״ד עמוד א׳ · קטע 6 — “…כְּרָעָיו וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵיהוּ ״תּוֹךְ תּוֹךְ״. רַבִּי…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת פסחים דף ע״ד עמוד א׳ · קטע 1 — “…רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּמִין בִּישּׁוּל הוּא…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת פסחים דף ע״ד עמוד א׳ · קטע 9 — “…שַׁרְיָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא קָא בָּלַע דְּמָא! אֲמַר…”
ערכי חכמים המצטטים דף זה
- רב אחא סבא · אמוראים · דור שישי לאמוראים
ר' אחא סבא בנו של רב מרי בר רחל בת שמואל, אביו איסור גיורא.
המקור המדויק: פסחים עד ע"א
כל 4 המקורות שהערך מצטט - ר' יהודה בר אלעאי · דור שלישי לתנאים
דור שלישי לתנאים, סתם ר' יהודה במקור תנאי שלא נזכר בשם אביו, הוא התנא ר' יהודה בר אלעאי, תלמיד מובהק של ר'…
המקור המדויק: פסחים עד ע"א
כל 24 המקורות שהערך מצטט
לשון המקור
מַתְנִי׳ כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח? מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, וְתוֹחֲבוֹ לְתוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ, וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּמִין בִּישּׁוּל הוּא זֶה, אֶלָּא תּוֹלִין חוּצָה לוֹ. אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא עַל הַשַּׁפּוּד וְלֹא עַל הָאַסְכָּלָא. אָמַר רַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ: צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח עַל הָאַסְכָּלָא.
גְּמָ׳ וְנַיְתֵי שֶׁל מַתֶּכֶת? אַיְּידֵי דְּחַם מִקְצָתוֹ חַם כּוּלּוֹ, וְקָמִטְּוֵי מֵחֲמַת הַשַּׁפּוּד, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״צְלִי אֵשׁ״, וְלֹא צָלִי מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. וְנַיְתֵי שֶׁל דֶּקֶל? אַיְּידֵי דְּאִית לֵיהּ שִׁיבֵּי, מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵי כִּמְבוּשָּׁל. וְנַיְתֵי שֶׁל תְּאֵנָה? אַיְּידִי דִּמְחַלְחֵל, מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵה לֵיהּ כִּמְבוּשָּׁל.
וְנַיְתֵי שֶׁל אַלּוֹן, שֶׁל חָרוּב, וְשֶׁל שִׁקְמָה? אַיְּידֵי דְּאִית בֵּיהּ קִיטְרֵי, מַפֵּיק מַיָּא.
שֶׁל רִמּוֹן נָמֵי אִית בֵּיהּ קִיטְרֵי? שִׁיעִי קִיטְרֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּנַבְגָּא בַּר שַׁתָּא, דְּלֵית בֵּיהּ קִיטְרֵי. וְהָא אִיכָּא בֵּי פִסְקֵיהּ! דְּמַפֵּיק לְבֵי פִסְקֵיהּ לְבַר.
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁשַּׁפּוּד שֶׁל עֵץ אֵינוֹ נִשְׂרָף, כָּךְ שַׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת אֵינוֹ מַרְתִּיחַ. אָמְרוּ לוֹ: זֶה חַם מִקְצָתוֹ — חַם כּוּלּוֹ, וְזֶה חַם מִקְצָתוֹ — אֵינוֹ חַם כּוּלּוֹ.
וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵיהוּ ״תּוֹךְ תּוֹךְ״. רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵיהוּ ״גְּדִי מְקוּלָּס״.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ גְּדִי מְקוּלָּס דְּאָסוּר לֶאֱכוֹל בְּלֵילֵי פֶסַח בַּזְּמַן הַזֶּה — כׇּל שֶׁצְּלָאוֹ כּוּלּוֹ כְּאֶחָד! נֶחְתַּךְ מִמֶּנּוּ אֵבֶר, נִשְׁלַק מִמֶּנּוּ אֵבֶר — אֵין זֶה גְּדִי מְקוּלָּס.
הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר נֶחְתַּךְ מִמֶּנּוּ אֵבֶר, דְּאַף עַל גַּב דְּקָא מִטְּוֵי לֵיהּ בַּהֲדֵיהּ, אָמְרַתְּ לָא — נִשְׁלַק מִיבַּעְיָא?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: שֶׁשְּׁלָקוֹ בִּמְחוּבָּר.
אָמַר רַבָּה: הַאי מוּלַיְיתָא — שַׁרְיָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא קָא בָּלַע דְּמָא! אֲמַר לֵיהּ: כְּבוֹלְעָהּ כָּךְ פּוֹלְטָהּ.
נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: נוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ. מַאי טַעְמָא — לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ? אָמְרִי: שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא בֵּית הַשְּׁחִיטָה דִּמְחַלְחֵל,