מסכת פסחים דף ק״י עמוד א׳

מצוה באנפי נפשה היא ואין מצטרפין זה לזה:

אמאי נמלך הוא ואין מצטרפין לזוגות הכי קאמר לא יאכל תרי ויעשה צרכיו אפילו פעם אחת או אם שתה לא ישמש:

דילמא חליש מחמת תשמיש איידי דבזוגות קאי מיתרע:

שלא ראה פני השוק בין כוס לכוס:

ולא אמרן דמרעי ליה זוגות אלא לצאת לדרך אחר הזוגות אבל לעמוד בביתו לית לן בה:

מני כשורי כששותה כוס זה מסתכל בקורה זו וכשהוא שותה שני מסתכל בשאצלה ולפי חשבון הקורות מזדהר בזוגות:

כי הוה שתי חד כסא מנקטא תרי כסי דהוו להו תלתא:

אדם חשוב שאני דמסרי שדים נפשייהו לאזוקי:

עשרה אין בהם משום זוגות ולית ליה דרבא דאמר לעיל כוס של ברכה אין מצטרף לרעה דבאותן עשרה כוסות איכא ברכת המזון:

ומלכא לא מקרי מזיק והא דתניא לא יאכל תרי היינו משום כשפים ורשב"ם פירש דפעמים מזיק: (שייך לקמן פסחים דף קיא ע"א):

האי מאן דפגע באיתתא כו' והא דאמר במי שמתו (ברכות דף כ.) ר' יוחנן הוה קאזיל ויתיב אשערי טבילה כי היכי דילדן זרעא כוותיה הכא דפגע בעת שעולה מן המים ור' יוחנן אשערי טבילה יתיב אי נמי התם יתיב הכא פגע אי נמי רבי יוחנן היה אומר שופך בוז על וגו':

רבינא אמר כל חדא וחדא מצוה בפני עצמה היא ואינן מצטרפין זה עם זה. השותה [שני] כוסות דמו בראשו ואם ראה פני השוק או ישן או יצא לבית הכסא אינו חושש.

עשרה (זוגות) כוסות אין בהן משום זוגות מדתקינהו רבנן בבית האבל וישמרך שהוא סוף ג' תיבות ויחנך שהוא סוף חמשה שלום שהיא תיבה שביעית הני כלהו לא מצטרפי לרעה כלומר כוס הג' אינו מצטרף עם הד' ולא הה' עם הו' ולא הז' עם הח'.

רבה בר לואי דאיתזק משום דאותביה לרבא בפרקא.

אמר יוסף שידא אתרי קטלינן בין בשוגג בין במזיד ד' במזיד מזיקין ואסק' כל דקפיד קפדי בהדיה.

גדולי הפוסקים כתבו שמאחר שכל אחד ואחד מצוה בפני עצמה היא צריך לברך בורא פרי הגפן על כל אחד ואחד מארבעתם ולא עוד אלא שיש ראיה שאין לסמוך באחרים על ברכת הראשון ר"ל של קידוש שהרי ההגדה לשני והברכה לשלישי וההלל לרביעי מפסיקין ומצינו במסכת חולין שחט מאה עופות במקום אחד או מאה חיות במקום אחד או אפי' עופות וחיות כסוי אחד לכלן ואמרו שם ר' יהודה אומר שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף ואמרו עוד שם מודה ר' יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא אחת ר"ל כששחט את החיה וכסה וברך על הכסוי ורוצה לשחוט את העוף אינו חוזר לברכת השחיטה שאין ברכת הכסוי מפסקת והוא הדין כשמכסה שאינו צריך לחזור ולברך על הכסוי ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה מ"מ כל שכן שלמדנו לדברי חכמים שאם כסה בין זו לזו וברך על הכסוי וחזר ושחט הואיל ולא הסיח דעתו בשעת הכסוי מן השחיטה אינו צריך לחזור ולברך לא על השחיטה ולא על הכסוי ואע"פ שהכסוי וברכתו מפסיק בין ברכת שחיטה זו לשחיטת חברתה אין זה הפסק הואיל ואף בשעת הכסוי בעצמו היה יכול לשחוט בידו האחרת אלו היה אחר תופש לו בידו העוף או שהיתה החיה כפותה לפניו מה שאין כן בברכת המזון שאי אפשר לו לברך ולשתות כאחת ולזה נעשית הברכה הפסק וצריך לברך בורא פרי הגפן והוא שאמרו שם מאי שנא מתלמידיה דרב דהוו יתבי בסעודה וכו' כיון דאמריתו הבו ניבריך אתסר לכו למשתי ר"ל בלא בורא פרי הגפן כמו שפרשנו למעלה אלמא אף נתינת לב על הברכה הוי הפסק ואין צריך לומר ברכה עצמה ואף כאן הכסוי וברכתו יהא הפסק והשיבו בה היכי השתא התם משתא וברוכי כי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא ומעתה אף בהלל והגדה כן:

זו היא סברת גדולי הפוסקים והיא שהביאתם למעלה בפריסת מפה לברך המוציא שהקידוש היא הפסק:

ומגדולי המגיהים מצטרפין לדעת אחרת לומר שלא נאמרו דברים אלו בברכת המזון אלא מפני שהוא סלוק אכילה ואחר שהוא סלוק אכילה וכן שאי אפשר לשתות ולברך יחד הויא לה הפסק וכסוי הדם אף הוא סלוק שחיטה ואלמלא טעם שאפשר לשחוט ולכסות כאחד היה הפסק הא כל שאין בו סלוק אכילה אפילו לא היה אפשר לעשות שתיהן כאחד אינו הפסק וא"כ נמצא שאין הגדה הפסק ועוד שהרי אם ברך על היין אין המוציא שבנתים מפסיק וכן בלילי הפסח אין ברכת לחם ומצה וברכת מרור מפסיקין בין יין ליין וכן לא ברכת מרור בין המוציא לאכילת סעודה ולא ברכות הבדלה וקידוש ליין הקודם להם ומעתה אינו צריך בורא פרי הגפן אלא על של קידוש וברכת המזון וכן מתמיהים על מה שאמרו בהגדה משתא ומקרי כחדא אי אפשר שהרי יכול הוא לשתות בתוך ההגדה שהרי אמרו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה ואין חילוק בין שותה לפני ההגדה לשותה בתוך ההגדה:

ודברים אלו אינם שאף כשתאמר שמותר לשתות בתוך ההגדה מ"מ אי אפשר לקרות ולשתות כאחד ובשני פנים אתה אומר בכיוצא בזה דין הפסק האחד שאי אפשר לקרות עם אותו ענין כגון שתיה שאי אפשר לו לקרות ולשתות כאחד והשני שאפשר לו כגון אכילה וקריאה שהרי אפשר לאכול ולקרות כאחד אלא שאסור לו שאין אכילה מעכבת קריאה אע"פ שהיא מבלבלתה וקריאת הגדה והלל הוא מן המין הראשון שמותר לו ואי אפשר ופריסת מפה הוא מן המין השני שאפשר לו לאכול ולקרות אלא שאסור לו לקדש ולאכול ביחד ולפיכך טעון המוציא וכן דבר המחייבו להפסיק כגון פריסת מפה הואיל והאכילה אסורה עליו עד שיקדש הויא ליה הפסק והמוציא שאינו מפסיק לברכת היין אינו כלום שברכת היין לשתיה והמוציא לאכילה ואין זו נכנסת בתחומה של חברתה כלל להיות לה הפסק וברכת הבדלה וקידוש הרי כוס אחד הן וכלן נעשות לה טפלה והאיך יפסיקו וברכת מצה ומרור אף הם מברכות אכילה הן ואין הפסק מברכת אכילה לשתיה וא"ת בברכת מרור שאינו מפסיק בין המוציא לאכילת סעודה הרי אפשר לאכול ולברך וכן ההגדה אינה הפסק בין בורא פרי האדמה לאכילת מרור כדי להזקיק לחזור ולברך בורא פרי האדמה שהרי אפשר לו לאכול ולברך וכן שבתוך ההגדה מותר לו לאכל ירק ופירות ועוד שאפשר שברכת המוציא פוטרתה ואע"פ שאינן מחמת הסעודה הואיל ואינו רשאי לאכול סעודתו עד שיאכל ממנה צורך סעודה הוא:

אף לענין ברכה אחרונה ר"ל על הגפן ועל פרי הגפן גדולי הפוסקים כתבו שמברכין אותו אחר שנים הראשונים ואחר שנים האחרונים והדברים מתמיהים והאיך יברך על הגפן ודעתו לשתות בתוך הסעודה ולא עוד אלא שאם ברך על הגפן על כל פנים כשהוא חוזר לשתות בתוך הסעודה יש לו לחזור ולברך בורא פרי הגפן אלא שמפרשים אותה על סתם משנתנו במי שאין לו אלא ארבע כוסות ואין לו יין לשתות בתוך הסעודה וכששתה שניהם עקר דעתו מלשתות ועם כל זה אינו מספיק שהרי מ"מ דעתו על שני הכוסות הנשארים והרי אף בנמלך שמברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס אין מברך על הגפן אלא אחר כלם ועוד מגמגמים עליהם מצד אחר שהרי מכיון שיש לו לברך ברכת המזון הדבר ידוע ששלש ברכות פוטרות מעין שלש בכל הדברים הזנים כגון קמחא ודייסא ואף היין בכלל זה וכמו שביארנו בראשון של ברכות ומי ששתה בתוך סעודתו וברך ברכת המזון שלא על הכוס אינו טעון לברך על הגפן ששלש ברכות פטרוהו אבל אם ברך על הכוס הרי שתה אחר של ברכות וצריך לברך על הגפן בשביל שתיה זו וא"ת למה מברך אחר השנים והרי ברכת המזון באה ופוטרתו:

ומ"מ גדולי המפרשים חולקים בזו ומתמיהים מהיכן יצא לגאונים דבר זה שאם מקל וחומר כלומר ברכה אחת מעין שלש פוטרת שלש לא כל שכן דברים הבאים לאחר סעודה יוכיחו שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתם ועוד אמרו בשמועת כסא דשכרא בראשון של ברכות תמרי מיזן זייני כלומר ומתוך כך הם פטורים בברכת המזון הא לאו הכי אין שלש פוטרות מעין שלש מפני ששלש ברכות לא נאמרו אלא על מזון דוקא ופירות אינן מזון ואע"פ שאמרו כל מידי זיין בר ממיא ומלחא מזון גמור מיהא אינו אלא אם כן הוא מחמשת המינין הנזכרים בתורה בפירוש ולא עוד אלא שיש אומרים שאף בשאר פירות של שבעת המינין אין אומרין כן כמו שכתבנו בראשון של ברכות וא"ת שיין שבתוך הסעודה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה הם אם כן למה צריך ברכה לפניו אלא מאי אית לך למימר חשיבותו גרמה לו אף לאחריו אתה אומר חשיבותו גרמה לו ואינו נפטר בברכת המזון אף אותו שבתוך הסעודה ומ"מ אף כשנאמר שיין שבתוך המזון יפטר בברכת שלש והדין נותן הואיל ובא לשרות כעין אכילה היא אבל שלפני המזון ראוי לומר שלא ליפטר בברכת שלש ואם כן צריך על הגפן אחר הראשונים ואף גדולי הדורות פי' על גדולי פוסקים שהם סוברים שיין שלפני המזון אינו פוטר את שבתוך המזון אף מבורא פרי הגפן שזה לשתות וזה לשרות והרי צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן על שבתוך המזון ועל הדרך שאמרו שיין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון שזה לשתות וזה לשרות ומ"מ רוב מפרשים מסכימים שאע"פ שיין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון בזו היא מפני שאותו שבתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו ושלאחר המזון לשתות ולשרות ולשתות לשתות עדיף ואין הטפל פוטר את העיקר אבל שלפני המזון שהוא לשתות ודאי פוטר את שבתוך המזון שהוא לשרות וכן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ לענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן אינו כן כמו שכתבנו אלא שגאוני הראשונים מסכימים שלא לברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם ומטעמים שהזכרנו למעלה ובשאר ימות השנה כל שיש לו כוס של ברכה מברך ברכה אחרונה אחריה והכל פטור ואם אין לו כוס לברכה מברך על היין ששתה בתוך הסעודה קודם ברכת המזון וכן העידו גדולי המפרשים בעצמם שכך היו נוהגים:

אַשְׁמְדַאי, מַלְכָּא דְּשֵׁידֵי, מְמֻנֶּה הוּא אַכּוּלְּהוּ זוּגֵי פירוש על אותם זוגות של הלכה למשה מסיני שהם שני ביצים ושני אגוזים ושתי קישואין ודבר אחר וכמו שאמר רב דימי לקמן. ומה שאמר וּמַלְכָּא לָא אִיקְרֵי ' מַזִּיק ' לאו יוסף שידא קאמר הכי אלא רב יוסף הוא דקאמר כן מסברה דנפשיה אחר ששמע מן יוסף שידא דאמר אשמדאי ממונה אזוגי שהם שני ביצים וכו' הנזכר וקאמר רב יוסף דמלכא לא אקרי מזיק להזיק בכל זוגי דעלמא ורק יזיק באותם הזוגות שנתמנה עליהם אבל האיכא דאמרי פליגי על רב יוסף וסבירא ליה אדרבה רשות בידו להזיק יותר מן המסור בידו ולכן איכא למיחש בכולהו זוגי דעלמא.

לִנְקוֹט זַקְפָּא דְּיָדֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ, וְזַקְפֵּיהּ דְּיָדֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ. נראה לי דהגודל רומז לישראל וכמו שכתבנו במקום אחר ומניח ומצניע גודל ימין ביד שמאל וגודל שמאל ביד ימין כדי לכלול החו"ג [חסד וגבורה] למתק הגבורה בחסד ובזה יתגבר על הסיטרא אחרא. ומה שאמר הֲוָה עוּבְדָא, עַד מֵאָה וְחַד, וּפָקַע שִׁידָא נראה לי בס"ד הטעם שפקע בק"א מפני שמספר ק"א הוא 'מיכאל' [101] שהוא שר החסד והקליפות אין להם יניקה מצד החסד אלא רק מצד הגבורה. ועוד נראה לי בס"ד דכתבנו במקום אחר פלוני חציו ס " מ הם רע וחציו א " ל הם מצד הקדושה ולעתיד יתבטל הרע שהוא ס"מ וישאר רק אותיות א"ל. וידוע כי המזיקין הם מצד פלוני אך הם מן הרע שבו שהוא אותיות ס"מ שמספרם מאה ולכן השד הגיע בדבריו 'עד מאה' שהוא מספר ס"מ דאחוז בהם דאין לו אחיזה באותיות א"ל דפלוני ולכן כשאמר אחריו 'מאה ואחד' פקע השד מחמת מספר אחד שהזכיר אחר המאה דהוא אין לו אחיזה במספר א' הבא אחר ס"מ דפלוני [סמ א ל]. ובזה ניחא נמי להבין מאמר שאחרי זה (בדף קיא) דקאמר 'נפתח באל ויסיים באל או יפתח בלא ויסיים בלא' וצריך טעם מאי רבותייהו של תיבות אלו שהם אל או לא? ובזה מובן שפיר כי רוח רעה ומזיקין אין להם אחיזה באותיות 'אל' או אותיות 'לא' שיש בשם פלוני [סמ אל ].