מסכת מגילה דף י״ג עמוד א׳

איתי גוברין יהודאין כו' וסיפיה דקרא לאלהך לא פלחין:

כל דבריך אחד הן כנגד הספר היה אומר כל דבריך דברי הימים אחת הן הרבה שמות אתה מזכיר פלוני ופלוני וכולן אדם אחד הן:

ואנו יודעין לדורשן ואע"פ שסתמת אותן אנו נותנין את לבינו עד שאנו יודעין לדורשן משום דאמרינן לעיל כל הכופר בע"ז נקרא יהודי נקט לה הכא:

ואשתו היהודיה וגו' והלא בתיה שמה דהא כתיב בסופיה ואלה בני בתיה:

לרחוץ לטבול (לשון) גירות:

והלא כלב שמו שבכלב משתעי קרא:

הכי גרסינן וישא בתיה שמרדה בגילולי בית אביה ולכך נשתנה שמה בליקוחין הללו:

שגלה מעצמו מדלא כתיב אשר היה מן הגולה אשר הגלתה וכתיב אשר הגלה עם הגולה משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן והוא גלה מעצמו כמו שעשה ירמיהו שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב"ה לחזור:

כל הכופר בע"ז נקרא יהודי שנאמר איתי גוברין יהודאין על שם יהודי שהרי אמר בחלק (סנהדרין דף צג:) דלא הוו משבט יהודה:

אשר הגלה שגלה מעצמו ודריש ליה מדלא כתיב הוגלה:

קדלי דחזירי וח"ו היא לא היתה אוכלת:

כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו הוא ילדו:

נקראת הדסה מפני דהיתה צדקת שהצדיקים נקראים הדסים:

לקחה מרדכי לו לבת תנא משום רבי מאיר לבית:

כל הכופר בע"ז הרי הוא כמודה בכל התורה כלה וכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו הרי הוא לו כאלו ילדו:

גמ' ואשתו היהודיה עי' מ"ר ריש ויקרא:

שם על שם הצדיקים עי' ברכות דף כו ע"ב תוד"ה ואין שיחה:

רש"י ד"ה אסתהר ירח כי ירח תרגומו סהרא (בראשית לז ט):

וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ 'יְהוּדִי'? עַל שׁוּם שֶׁכָּפַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָא 'יְהוּדִי'. נראה לי בס"ד טעם לזה כי שני יודי"ן של יְ הוּדִ י שהם ראש וסוף רומזים לשילוב שם הוי"ה בשם אדנ"י שהם שם הנכתב ושם הנקרא דראשו יו"ד וסופו יו"ד, ולכן מנהג העולם לפעמים כשכותבין שם הוי"ה כותבין במקום השם שני יודי"ן זו אצל זו ונשאר ביהודי אותיות 'הוֹד' כסדרן והם הפך 'דָוָה' כי עבודה זרה נקראת דוה דכתיב (ישעיה ל, כב) 'תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה' וזה הכופר בה זוכה להוד הפך דוה ודבק בשם הוי"ה ובשם אדנ"י, ועל זה נקרא 'יְהוּדִי' המודה בשם הוי"ה וכופר בעבודה זרה.

(שמות ב, ה) 'וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר' וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁיָּרְדָה לִרְחֹץ מִגִּלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ. נראה הכונה כי אביה היה אומר 'לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי' (יחזקאל כט, ג), וזהו דאמר 'עַל הַיְאֹר' זֶה גִּלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ. ועוד נראה לי בס"ד 'יְאֹר' כתיב בלא וא"ו ואותיות הסמוכים ליאר הם אותיות 'כֶּבֶשׂ' שהיה גלולי בית אביה, שהמצריים עובדין לטלה שהוא כֶּבֶשׂ ולזה דייק מן הקרא דכתיב 'עַל הַיְאֹר' רוצה לומר סמוך כמו (במדבר ב, כ) 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה'.

גְּדוֹר שֶׁגָּדַר פִּרְצוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד ידוע בחטא העגל פגמו בדל"ת ד'אֶחָד' (דברים ו, ד) ועשו אותו רי"ש ח"ו, וכמו שכתבו המפרשים ז"ל על פסוק (הושע יב, א) 'סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל'. וזהו ענין הפרצה שפרצו זוית הדל"ת ועשאוה כמו זוית של רי"ש שהיא רקנית ומשה רבינו ע"ה כשרפא אותם מחטא זה גדר הפרצה הזאת שנתמלאת הזוית ונעשה דל"ת.

חֶבֶר שֶׁחִבֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבתיבס"ד בסה"ק 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' בהפטרת מסעי בפסוק (ירמיהו ב, ה) 'מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי', שיש לישראל התחברות עם שם אלקים על דרך האמור בזוהר ביראה-אהבה שאם תכתוב שם ישראל ותכתוב תחתיו שם אלקים, יצטרף 'ישר' ד ישר אל עם אותיות 'אל' דשם אל קים ויהיה צירוף 'יִשְׂרָאֵל' וכן יצטרפו אותיות 'אל' דשם ישר אל עם אותיות ה'ים' דשם אלק ים ויהיה צירוף 'אֱלֹקִים' וכל זה דוקא אם תכתוב שם יִשְׂרָאֵל למעלה משם אֱלֹקִים. וידוע ששם אֱלֹקִים נזכר תחלה בבריאת השמים דכתיב (בראשית א, א) 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' וידוע כי בעון העגל פגמו בשם אֱלֹקִים, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים פרשה כי תשא יעוין שם. ואם כן לפי זה כיון שפגמו בשם אלקים נפרד חיבור שהיה להם בשם אלקים, אך משה רבינו ע"ה שתיקן החטא החזיר להם התחברות זו כאשר היתה, וזהו שאמר שֶׁחִבֵּר אֶת 'יִשְׂרָאֵל' דייקא לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוא שם אֱלֹקִים הנזכר תחילה בבריאת השמים. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרתי בס"ד בפסוק (דברים ד, ד) 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם' כי כללות הגוף כולו הוא רמ"ח איברים ושס"ה גידין, ושם 'יִשְׂרָאֵל' [541] עולה תקמ"א, ועם מספר שם הוי"ה במלוי יודי"ן שהוא ע"ב [72] הרי תרי"ג [613] כנגד רמ"ח [248] איברים ושס"ה [365] גידים כי אותיות השמות הם החיות, וכמו שכתב הרב ערבי נחל ז"ל על פסוק (בראשית ב, יט) ' נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ' ולזה אמר וְאַתֶּם ישראל הַדְּבֵקִים בַּהֳ ' אֱלֹקֵיכֶם, הוא שם הוי"ה במלוי יודי"ן, דאז נשלם אצלכם מספר תרי"ג, ולכך חַיִּים ' כֻּלְּכֶם ' הַיּוֹם כולכם דייקא, דהיינו כל רמ"ח ושס"ה. והנה נודע כי בחטא העגל נפרדו מהתחברותם בשם הוי"ה שלא נשאר אצלם דבקות זו, וכאשר תיקן משה רבינו ע"ה החטא אז חזר וְחִבֵּר אֶת 'יִשְׂרָאֵל' דייקא לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוא שם הוי"ה במלוי יודי"ן, שהוא הנקרא אבא כנודע, ולכן קוראו כאן אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

אֲבִי אֲבִי אֲבִי אָב בַּתּוֹרָה, אָב בְּחָכְמָה, אָב בַּנְּבִיאוּת. נראה לי בס"ד אָב בְּחָכְמָה שזכה ליסוד דחכמה, ולכן זכה להיות אָב בַּתּוֹרָה שניתנה התורה על ידו שהיא יסוד דחכמה כנודע, גם על ידי כך זכה להיות אָב בַּנְּבִיאוּת, כי ידוע דנבואתו היתה מיסוד דחכמה שבתוך ז"א [ זעיר אנפין ] ושאר נביאים מן יסוד דבינה בהיותה תוך ז"א כמו שכתוב בעץ חיים שער הכללים פרק יו"ד יעוין שם.

(אסתר ב, ו) 'אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם' אָמַר רָבָא שֶׁגָּלָה מֵעַצְמוֹ. נראה לי בס"ד לכך זכה שתהיה גאולת ישראל על ידי מדה כנגד מדה, היא מרצונו הטוב שיתף עצמו בצרתם, לפיכך על ידו היתה גאולתם מצרתם. ועוד יש לומר שֶׁגָּלָה מֵעַצְמוֹ כי מדת החסד רמוזה בשמו הטוב כי מָרְדֳּכַי-מָר דְּרוֹר, והמור הוא סוד החסד כנודע.

אֶסְתֵּר שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ הֲדַסָּה? עַל שֵׁם הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ הֲדַסִּים. נראה לי בס"ד טעם שנקראו הֲדַס כי עיקר ישיבת הצדיקים ומשכנם הוא בגן עדן, ששם אין הנאת אכילה ושתיה בפה אלא הנאתם בריח הטוב שבגן עדן ששם נזונין בריח דוקא, וידוע דהדס אין בו אלא רק הנאה של ריח טוב. גם הֲדַס [69] גימטריא חַיִּים [68] עם הכולל כי הוא והנכלל עמו כולם בגדר החיים. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש ההדס החשוב הוא משולש והצדיקים שלמים במחשבה ודבור ומעשה עד כאן דבריו נר"ו.

אֶסְתֵּר לֹא אֲרֻכָּה וְלֹא קְצָרָה הָיְתָה אֶלָּא בֵּינוֹנִית כַּהֲדַסָּה נראה לי בס"ד לכן ימים טובים של הפורים שניתנו על ידה אינם ארוכים כחג הסוכות וחג המצות שהם שבעה ימים, ואינם קצרים כחג השבועות, ושמיני עצרת שהם יום אחד מן התורה אלא בינונים שהם שני ימים י"ד וט"ו.