דף ביאור
מסכת זבחים דף נ׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף נ׳ עמוד א׳
מסכת זבחים דף נ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־265 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מדתני דבי רבי ישמעאל בפרק ב"ש (לעיל זבחים דף מא.) ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר' ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר:
בבנין אב מה מצינו וכולן שאילות הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות בכל מדה ומדה כגון דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש ובג"ש וק"ו ובבנין אב ודבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן:
וליטעמיך אי משום הא כתביה לייתי מעולה דכתיב בה בהדיא:
שכן מכפרת כו' ואין לך לפרש שאילתייהו מכאן:
מחדא לא אתיא כו' מילתא באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין:
למדנו לתודה מכאן בהיקש משלמים שבאה מן המעשר אם פירש בשעת נדרו ע"מ להביאה ממעות מע"ש:
שם שם בשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות:
חולין הוא ואנן בקדשים קמיבעיא לן:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 50a · Sefaria
תוספות
לא נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשם פי' ולכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי צבור ונילף עולה מינייהו וי"ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן אינו בציבור וא"ת למה לי לאקושי לקמן (זבחים דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי' שהם קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף מדאיתקש לחטאת וי"ל דאיכא למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון וא"ת בפ"ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף שעיר דר"ח משעיר חיצון דאינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח דמכפר בשאר עבירות אבל השתא אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח והשתא אי מחיצון גמר א"כ תפשוט דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי וי"ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא בעלמא הוא וא"ת והיכי גמר בפ"ב דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת חובה] והא עולת חובה מכמשפט ילפא דהיינו היקש וי"ל דקושיא בעלמא הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו' דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועו"ק בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא א׳:ח׳) על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור וכו':
אם על תודה כו' הקשה ה"ר יעקב מאורלינ"ש בפרק דם חטאת (לקמן זבחים דף צח.) ובפ' התודה (מנחות דף פג) דאמר מה חטאת אינה באה אלא מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא בפ"ב דביצה (דף כ.) עולת חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי"ל דכל חובה מקשינן לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדמוכח בפרק התודה (מנחות דף פג.) ומנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנ"ל וא"ת בפ"ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש וי"ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת:
אמר אמרה ורבינו שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל (יבמות דף פ.) היינו דשמענא ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא"ת דלמר זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמר בפרק התודה (מנחות דף עז:) נ כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' לכל דין לחמי תודה לעשרה קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י' אלמא דין דתודה אתיא בג"ש חוזרת ומלמדת בהיקש ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג"ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי"ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס"ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות:
מה להלן ע"י ניתוח שלא בהפשט ואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא כה"ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי"ל דשלאבהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם:
Tosafot on Zevachim 50a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' מהו שילמד בהיקש עי' לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה בא:
גמ' מהו שילמד בהיקש עי' לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה בא:
שם מהו שילמד בג"ש עי' לעיל דף מד ע"א תוס' ד"ה ואתי:
רש"י ד"ה ונאמר להלן כו' בעולת בן צאן עי' בתשובות זכרון יוסף חלק אה"ע סי' י"ב:
שם ד"ה אמר וכו' ותו בהא שמעתא לעיל עי' לקמן דף נז ע"ב תוס' ד"ה היינו:
Gilyon HaShas on Zevachim 50a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף נ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־265 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 14 מילים
נפתחת ב״מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.…״
- קטע 231 מילים
נפתחת ב״דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב?…״
- קטע 328 מילים
נפתחת ב״וְלִיטַעְמָיךְ, תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵעוֹלָה! מַאי טַעְמָא…״
- קטע 48 מילים
נפתחת ב״חֲדָא מֵחֲדָא – לָא אָתְיָא; תֵּיתֵי חֲדָא…״
- קטע 513 מילים
נפתחת ב״מֵהֵי תֵּיתֵי? לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא עוֹלָה, וְתֵיתֵי…״
- קטע 610 מילים
נפתחת ב״לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה…״
- קטע 711 מילים
נפתחת ב״לָא נִכְתּוֹב בְּאָשָׁם, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ…״
- קטע 828 מילים
נפתחת ב״דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?…״
- קטע 96 מילים
נפתחת ב״שְׁלָמִים גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן? דִּכְתִיב ״שָׁם״–״שָׁם״.…״
- קטע 1013 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי…״
- קטע 118 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ, אָמַר אָמְרַהּ: לָמֵד קֹדֶשׁ וּמְלַמֵּד…״
- קטע 1220 מילים
נפתחת ב״דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה…״
- קטע 1310 מילים
נפתחת ב״חַלּוֹת מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חַלּוֹת״–״חַלּוֹת״. רְקִיקִין מִנַּיִין?…״
- קטע 1411 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא: מִמַּאי דְּ״מַצּוֹת״–״מַצּוֹת״ מֵחַלּוֹת גָּמַר?…״
- קטע 1511 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא, תַּנְיָא: ״וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ וְהוֹצִיא״…״
- קטע 1621 מילים
נפתחת ב״יָכוֹל יִשְׂרְפֶנּוּ שָׁלֵם? נֶאֱמַר כָּאן: ״רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו״,…״
- קטע 1724 מילים
נפתחת ב״אִי – מָה לְהַלָּן בְּהֶפְשֵׁט, אַף כָּאן…״
- קטע 188 מילים
נפתחת ב״וְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר…״
חכמים הנזכרים בדף
- מר זוטרא בריה דרב מרי · אמוראים · דור שישי לאמוראים
היה כחבר לרבינא האחרון והיה נושא ונותן עמו למרות שהיה צעיר הרבה מרבינא.
מקור: מסכת זבחים דף נ׳ עמוד א׳ · קטע 10 — “אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מַעְשַׂר…”
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת זבחים דף נ׳ עמוד א׳ · קטע 1 — “מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת זבחים דף נ׳ עמוד א׳ · קטע 14 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא: מִמַּאי דְּ״מַצּוֹת״–״מַצּוֹת״ מֵחַלּוֹת גָּמַר? דִּלְמָא מִמַּאֲפֵה…”
לשון המקור
מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָא לִכְתּוֹב צָפוֹנָה בְּאָשָׁם, וְתֵיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵחַטָּאת; לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ? לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב?
וְלִיטַעְמָיךְ, תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵעוֹלָה! מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי – מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן כָּלִיל; חַטָּאת נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת.
חֲדָא מֵחֲדָא – לָא אָתְיָא; תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי!
מֵהֵי תֵּיתֵי? לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא עוֹלָה, וְתֵיתֵי מֵחַטָּאת וְאָשָׁם? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין.
לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן זְכָרִים.
לָא נִכְתּוֹב בְּאָשָׁם, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד.
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: ״וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים [וְגוֹ׳] אִם עַל תּוֹדָה״ – לָמַדְנוּ לְתוֹדָה שֶׁבָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר, מִדְּאַשְׁכְּחַן שְׁלָמִים דְּאָתוּ מִמַּעֲשֵׂר.
שְׁלָמִים גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן? דִּכְתִיב ״שָׁם״–״שָׁם״.
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין בְּעָלְמָא הוּא!
אֲמַר לֵיהּ, אָמַר אָמְרַהּ: לָמֵד קֹדֶשׁ וּמְלַמֵּד קֹדֶשׁ?!
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, תַּנְיָא: ״סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת״ – לָמַדְנוּ לִרְבוּכָה שֶׁבָּאָה סוֹלֶת.
חַלּוֹת מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חַלּוֹת״–״חַלּוֹת״. רְקִיקִין מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַצּוֹת״–״מַצּוֹת״.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא: מִמַּאי דְּ״מַצּוֹת״–״מַצּוֹת״ מֵחַלּוֹת גָּמַר? דִּלְמָא מִמַּאֲפֵה תַנּוּר גָּמַר!
אֶלָּא אָמַר רָבָא, תַּנְיָא: ״וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ וְהוֹצִיא״ – מְלַמֵּד שֶׁמּוֹצִיאוֹ שָׁלֵם.
יָכוֹל יִשְׂרְפֶנּוּ שָׁלֵם? נֶאֱמַר כָּאן: ״רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו״; מָה לְהַלָּן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ, אַף כָּאן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ.
אִי – מָה לְהַלָּן בְּהֶפְשֵׁט, אַף כָּאן נָמֵי בְּהֶפְשֵׁט?! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַב פָּפָּא: כְּשֵׁם שֶׁפִּרְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ, כָּךְ בְּשָׂרוֹ בְּעוֹרוֹ.
וְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר [וָפֶרֶשׁ],