דף ביאור
מסכת זבחים דף כ״ב עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף כ״ב עמוד א׳
מסכת זבחים דף כ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־314 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
בין שאין בהן רביעית הלוג מים ואע"ג דליכא שיעורא גבי נטילת ידים לגבי קידוש לא בעינן שיעור:
בקודח בתוכו קודח דופנו של כיור ותוחב בתוכו כלי קטן ומקצתו לחוץ ויונק מימי הכיור ומוציא אבל באפיה נפשיה בעינן שיעור ארבעה כהנים:
והא ממנו כתיב אמתני' פריך דאמר כל כלי שרת ראויין הם לקדש:
ירחצו ובקרבתם אל המזבח ירחצו קרא יתירא הוא האי ירחצו דהא כתיב לעיל מיניה ורחצו ממנו וסמיך ליה בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח לא לכתוב ירחצו דהא אורחצו הסמוך קאי:
שנמשח עמו ונתקדש במשיחתו כמותו אינו מקדש ידים ורגלים:
לנחושת הקשתיו לא בהיקשא יליף לה אלא כלומר [דימיתיו לכיור] להיות של נחשת הכן כמו הכיור (דימיתיו לכיור):
ולא לדבר אחר לא היקשתי שניהם בפסוק אחד ללמוד שאר דברים ולומר שכנו מקדש כמותו דמדאיצטריך למיכתב נחשת גבי כנו זימנא אחריתי שמע מינה לאו לאקשינהו בעי דאי איתקוש נחשת נמי ניתי בהיקשא אלא שמע מינה למאי דדמיא פריש בהדיא ולמאי דלא פריש לא דמיא:
לנחשת לענין נחשת הקשתיו:
ועוד 25 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 22a · Sefaria
תוספות
בין שאין בהן רביעית למאי דקס"ד בלא קודח יש תימה דגרע מנטילת ידים ויש לומר דנטילת ידים נמי כשיש בו רביעית נוטלין אפילו לשנים והכא בדהוה ביה רביעית מעיקרא:
קודח מתוכו פי' שנוטל ממימיו בכלי קטן וכשירה לקדש כיון דבאין מכלי גדול וכה"ג לקמן אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטים וצנוריות דמהכשירות דמקוה אתו ובקונטרס לא פירש כן:
והא ממנו אמר רחמנא פי' בקונטרס דאמתניתין (פריך) דאמר כל כלי שרת ראויין לקדש פריך וקשה תיקשה ליה מתניתין [דיומא] (דף מג:) דקתני דכהן גדול מקדש בקיתון של זהב ונראה דקאי אהא דשני בקודח מתוכו [ופריך] והא ממנו אמר רחמנא דאין לקדש אפי' קודח אלא אם כן יהא כמוהו שיהא בו כשיעור:
ק"ו מכנו משמע שיש לו תוך ועשוי כמין תיבה פרוצה למעלה והכיור יושב עליו ורבי' פי' כעין יורה כפוייה על פיה ונפחתו שוליה:
לרביעית אינו משלים פי' בקונטרס לרביעית לנטילת ידים וקצת תימה והיה נראה לפרש לרביעית היינו להטביל מחטין וצנוריות דבהכי מיירי בסוף שמעתא ומיהו נראה כפירוש הקונט' דבימי ר"ל כבר בטלו רביעית דמקוה כדמוכח בנזיר בפרק שלשה מינים (נזיר דף לח.):
למעוטי טיט הנדוק אע"ג דמשלים למי מקוה אין מטבילין בו כדאמר בפרק קמא דסוכה (דף יט.) גבי אויר מצטרף ואין ישינים תחתיו ופריך מי איכא מידי דאיהו לא חזי ומצטרף וקאמר טיט הנדוק יוכיח ולא כמו שפירש שם בקונטרס דאע"ג דמשלים כדתנן במסכת מקואות פ"ז אלו מעלין ולא פוסלין מי השלג והברד וטיט הנדוק מכל מקום אם עשה מקוה שלם מטיט הנדוק לא עלתה לו טבילה דלפירושו אין זה יוכיח דטיט הנדוק בשעה שהוא משלים חזי לטבילה ולא דמי [לאויר] דאין ישינים תחתיו אפי' בשעה שהוא משלים לפיכך נראה [דטיט הנדוק נמי] אפי' בשעה שמצטרף אין מטבילין בו והכי תנן במסכת מקואות פ"ב (מ"י) מקוה שיש בו מ' סאה וטיט רבי אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט רבי יהושע אומר בטיט ובמים באיזה טיט אמרו בטיט שהמים צפין על גביו ואם היו המים מצד אחד מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט באיזה טיט אמרו בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד אבא אליעזר [בן דילאי] אומר מקום שהמשקולת יורדת רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית רבי שמעון אומר היורד בשפופרת הנוד רבי אליעזר ברבי צדוק אומר הנמדד בלוג והיינו טיט הנדוק דסוכה (דף יט:) דאמר יוכיח [דכשהטיט מצד א' מצטרף לכ"ע ואין מטבילין בו]:
אפילו לרביעית כאן פי' בקונטרס דאמרינן פרק כל הבשר (חולין דף קו.) מים שנפסלו משתיית בהמה בין בכלים בין בקרקע פסולין הא לא נפסלו כשירים ואינו כן דהתם תניא בהדיא בקרקע כשירים ופליגי התם באפסקא בבת בירתא אבל במקומן כשירין לכולי עלמא ואפי' מקוה והא דקאמר הכא אי אין פרה שוחה ושותה ממנו אפילו למקוה נמי אינו משלים לא קשיא מידי דהתם במים צלולים מיירי בלא טיט אלא שהם סרוחים ונפסלו משתיית בהמה והכא מיירי במים עבים שנפסלו על ידי טיט המעורב בהן ויש תימה מנא ליה האי שיעורא דכל הני תנאי דמסכת מקואות (פ"ב) לא מיירו בשתיית פרה:
נתן סאה כשר במי פירות מיירי כדפי' פרק הערל (יבמות דף פב:) אבל מים שאובין אפי' כל היום כולו [כשר דראשון ראשון] בטל ויש תימה דגבי קרב וכרעים דרשינן במים ולא במזוג והכא גבי כיור כתיב במים ומכשרינן במזוג:
ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.
Tosafot on Zevachim 22a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף כ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־314 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 18 מילים
נפתחת ב״בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן רְבִיעִית; וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ כְּלֵי…״
- קטע 27 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַחָא: בְּקוֹדֵחַ בְּתוֹכוֹ.…״
- קטע 39 מילים
נפתחת ב״וְהָא ״מִמֶּנּוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא! ״יִרְחָצוּ״ – לְרַבּוֹת…״
- קטע 432 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, כְּלִי חוֹל נָמֵי! אָמַר אַבָּיֵי:…״
- קטע 526 מילים
נפתחת ב״וְכַנּוֹ מְנָלַן? דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָכוֹל…״
- קטע 626 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי…״
- קטע 79 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, כְּלִי שָׁרֵת נָמֵי! הָא רַבִּי…״
- קטע 811 מילים
נפתחת ב״וּמָה רָאִיתָ? זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה כָּמוֹהוּ, וְזֶה…״
- קטע 915 מילים
נפתחת ב״אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַמַּשְׁלִים לְמֵי מִקְוֶה…״
- קטע 1028 מילים
נפתחת ב״לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי טִיט הַנִדּוֹק –…״
- קטע 1132 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא לְמַעוֹטֵי יַבְחוּשִׁין אֲדוּמִּין – אֲפִילּוּ בְּעֵינַיְיהוּ…״
- קטע 1236 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַעוֹטֵי נָתַן סְאָה וְנָטַל…״
- קטע 1316 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: אִם קָדַח בּוֹ רְבִיעִית…״
- קטע 1411 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מֵי…״
- קטע 1532 מילים
נפתחת ב״לְמֵימְרָא דְּלָא מַיִם חַיִּים נִינְהוּ?! וְהָתַנְיָא: ״בְּמַיִם״…״
- קטע 1616 מילים
נפתחת ב״לָא, (לִקְדּוֹשׁ) דְּקַדִּישׁ וְקַדִּישֵׁי מְעַלְּיוּתָא הִיא. וְהָא…״
חכמים הנזכרים בדף
- מר זוטרא בריה דרב מרי · אמוראים · דור שישי לאמוראים
היה כחבר לרבינא האחרון והיה נושא ונותן עמו למרות שהיה צעיר הרבה מרבינא.
מקור: מסכת זבחים דף כ״ב עמוד א׳ · קטע 6 — “אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מָה…”
- רבן שמעון בן גמליאל [השלישי] · דור שלישי לתנאים
בנו של רבן גמליאל דיבנה אביו של רבי יהודה הנשיא.
מקור: מסכת זבחים דף כ״ב עמוד א׳ · קטע 11 — “…נָמֵי! דְּהָא תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת זבחים דף כ״ב עמוד א׳ · קטע 16 — “…וְהָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל: ״מַיִם״ – שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת זבחים דף כ״ב עמוד א׳ · קטע 4 — “…חוֹל נָמֵי! אָמַר אַבָּיֵי: כְּלִי חוֹל לָא מָצֵית אָמְרַתְּ,…”
לשון המקור
בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן רְבִיעִית; וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ כְּלֵי שָׁרֵת!
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַחָא: בְּקוֹדֵחַ בְּתוֹכוֹ.
וְהָא ״מִמֶּנּוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא! ״יִרְחָצוּ״ – לְרַבּוֹת כְּלִי שָׁרֵת.
אִי הָכִי, כְּלִי חוֹל נָמֵי! אָמַר אַבָּיֵי: כְּלִי חוֹל לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, מִקַּל וָחוֹמֶר מִכַּנּוֹ; וּמָה כַּנּוֹ, שֶׁנִּמְשַׁח עִמּוֹ – אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ; כְּלִי חוֹל, שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁח עִמּוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ?!
וְכַנּוֹ מְנָלַן? דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָכוֹל יְהֵא כַּנּוֹ מְקַדֵּשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכִּיּוֹר מְקַדֵּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת״ – לִנְחֹשֶׁת הִקַּשְׁתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר.
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מָה לְכַנּוֹ – שֶׁאֵין עָשׂוּי לְתוֹכוֹ; תֹּאמַר בִּכְלִי חוֹל – שֶׁעָשׂוּי לְתוֹכוֹ?! אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״ – לְמַעוֹטֵי כְּלִי חוֹל.
אִי הָכִי, כְּלִי שָׁרֵת נָמֵי! הָא רַבִּי רַחֲמָנָא ״יִרְחָצוּ״.
וּמָה רָאִיתָ? זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה כָּמוֹהוּ, וְזֶה אֵין טָעוּן מְשִׁיחָה כָּמוֹהוּ.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַמַּשְׁלִים לְמֵי מִקְוֶה – מַשְׁלִים לְמֵי כִיּוֹר. לִרְבִיעִית – אֵינוֹ מַשְׁלִים.
לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי טִיט הַנִדּוֹק – הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּפָרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה מִמֶּנּוּ, אֲפִילּוּ לִרְבִיעִית נָמֵי! וְאִי אֵין פָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה מִמֶּנּוּ, אֲפִילּוּ לְמִקְוֶה נָמֵי אֵין מַשְׁלִים!
אֶלָּא לְמַעוֹטֵי יַבְחוּשִׁין אֲדוּמִּין – אֲפִילּוּ בְּעֵינַיְיהוּ נָמֵי! דְּהָא תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁתְּחִילַּת בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם – מַטְבִּילִין בּוֹ; וְאָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: מַטְבִּילִין בְּעֵינוֹ שֶׁל דָּג!
אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַעוֹטֵי נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה. דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוָּּונוֹת; נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְאָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד רוּבּוֹ.
אָמַר רַב פָּפָּא: אִם קָדַח בּוֹ רְבִיעִית – מַטְבִּילִין בּוֹ מְחָטִין וְצִינּוֹרִיּוֹת, הוֹאִיל וּמֵהֶכְשֵׁירָא דְּמִקְוֶה אָתֵי.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מֵי מִקְוֶה כְּשֵׁירִים לְמֵי כִיּוֹר.
לְמֵימְרָא דְּלָא מַיִם חַיִּים נִינְהוּ?! וְהָתַנְיָא: ״בְּמַיִם״ – וְלֹא בְּיַיִן, ״בְּמַיִם״ – וְלֹא בְּמָזוּג, ״בְּמַיִם״ – לְרַבּוֹת שְׁאָר מַיִם; וְקַל וָחוֹמֶר לְמֵי כִיּוֹר. מַאי קַל וָחוֹמֶר לְמֵי כִיּוֹר? לָאו דְּמַיִם חַיִּים נִינְהוּ?
לָא, (לִקְדּוֹשׁ) דְּקַדִּישׁ וְקַדִּישֵׁי מְעַלְּיוּתָא הִיא. וְהָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל: ״מַיִם״ – שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם לְוַוי,