בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת כריתות דף י״ט עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כריתות דף י״ט עמוד ב׳

    מסכת כריתות דף י״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־519 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    מתעסק בחלבים כגון חלב ושומן לפניו ונודע שזה חלב וזה שומן ונתכוון לאכול שומן והביט למקום אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו אי נמי חלב וחלב לפניו וסבור שהוא שומן ונתכוין לאכול חתיכה זו ואכל את זו ולא דמי לשוגג דשוגג היינו שנתכוין לחתיכה זו עצמה אבל סבור שהוא שומן:

    מתעסק בעריות כגון נתכוון לבוא על אשתו נדה וסבור טהורה היא אחותו ואשתו לפניו ונשמטה אשתו ולא ידע ובאה אחותו במקומה ולא דמי לשוגג דשוגג כגון שנתכוון לזו עצמה וסבור שהיא אשתו:

    אלא מתעסק בשבת להכי אתא קרא למיפטריה. מתעסק בשבת מפרש לקמיה:

    מלאכת מחשבת שחשב ונתכוון למלאכה זו עצמה:

    משכחת לה מתעסק בשבת כגון שנתכוון כו':

    להגביה פטור לדברי הכל דהאי מתעסק הוי דלא נתכוון לשום חתיכה:

    דקדקתם אחרי כלומר נצחתוני וקפחתוני:

    הגביה חפץ בין השמשות שבין שבת ליום הכיפורים כדי להוציאו דאהגבהה חייב מיד שיש הגבהה שהיא הוצאה כגון שהיא סמוך לרשות הרבים והוא עומד ברשות הרבים מהו היכי מצית למימר התם מקצתה היום ומקצתה למחר:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Keritot 19b · Sefaria

    תוספות

    לשון התוספות דאיתמר נתכוין להגביה התלוש וחתך המחובר לפי מה שפירשנו צריך לומר ועלה בידו מחובר אותו עצמו שנתכוון לו דאי חתך מחובר אחר אמאי נקט נתכוון לתלוש אפי' נתכוין למחובר פטור כמו ההיא דשתי נרות ונתכוון לכבות את זו וכיבה את זו ורבינו שלמה יצחקי לא פירש כן:

    דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא ואם תאמר שוגג נמי דכל התורה כולה לא מתכוון לאיסור ויש לומר בכל התורה כולה כשאמר מותר הוא בשוגג בדבר שהוא ידוע לנו שהוא איסור אבל הכא מתכוון לדבר שהוא היתר לכולי עלמא אם היה כפי מה שהוא סבור ולכך פטור משום דהוי מתעסק:

    אבל בחד מינא אפילו רבי יהושע מחייב לכך פריך לשמואל ולא פריך לאביי ורבא דלעיל משום דלשמואל איירי בהכי במתכוין לאיסור ומיפטר מטעם מלאכת מחשבת אבל לאביי ורבא לא פריך משום דאינהו לא מיירו בהכי אלא מיירו שנתכוון להיתר דפטור מטעם בה פרט למתעסק דהכי סוגיא דלעיל:

    הכא במאי עסקינן שאבד מלקט מלבו כגון שנתכוון כו' ובהא פליגי ר' אליעזר ורבי יהושע כדמפרש הש"ס וניחא עתה דלא פריך הא בחד מינא חייב דדכוותיה בחד מינא קמיירי כגון שנתכוון ללקט תאנים הללו ושכח וכסבור תאנים אחרים בעינא שהם מצד אחר והלכה ידו על התאנים הראשונים ומשום הכי חייב כיון דמעיקרא לתאנים הללו נתכוון דהא דפטור מטעם מלאכת מחשבת בנתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר מיירי שלא אבד מלקט מלבו שלא נתכוון מעולם [אלא] לאותו מחובר הראשון:

    Tosafot on Keritot 19b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כריתות, דף י״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־519 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״מִתְעַסֵּק דְּמַאי? אִי דַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת – חַיָּיב,…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״וְאִי מִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת – פָּטוּר, מַאי טַעְמָא?…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״לְרָבָא, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַחְתּוֹךְ אֶת…״

    4. קטע 439 מילים

      נפתחת ב״דְּאִיתְּמַר: נִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת…״

    5. קטע 513 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳. תַּנְיָא,…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״מַאי אָמְרִי לֵיהּ דַּאֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי?…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״וְנֵימָא לְהוּ: מִקְצָת הַגְבָּהָה הָיְתָה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ…״

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״וּלְרַבִּי יוֹסֵי גְּמַר מְלָאכָה, לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּטוּר?…״

    9. קטע 922 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי…״

    10. קטע 1048 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ…״

    11. קטע 1120 מילים

      נפתחת ב״אֲבָל סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל…״

    12. קטע 1257 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: חָטָא וְלֹא יָדַע בַּמֶּה חָטָא,…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא…״

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מִתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים…״

    15. קטע 1538 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: וְהָא תִּינוֹקוֹת,…״

    16. קטע 1627 מילים

      נפתחת ב״עַד כָּאן לָא פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא…״

    17. קטע 1713 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לוֹ: הַנַּח לַתִּינוֹקוֹת, הוֹאִיל וּמְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה…״

    18. קטע 1830 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:…״

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״וְהָא הָכָא מִתְעַסֵּק הוּא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי…״

    20. קטע 2039 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: שִׁינָּנָא, שְׁבוֹק מַתְנִיתִין וְתָא בָּתְרַאי,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת כריתות דף י״ט עמוד ב׳ · קטע 9 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי…

    • שמואל · דור ראשון לאמוראים

      שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.

      מקור: מסכת כריתות דף י״ט עמוד ב׳ · קטע 1 — “…רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת – חַיָּיב,…

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת כריתות דף י״ט עמוד ב׳ · קטע 4 — “…אֶת הַמְחוּבָּר – אַבָּיֵי אָמַר: חַיָּיב, דְּהָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם…

    לשון המקור

    מִתְעַסֵּק דְּמַאי? אִי דַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת – חַיָּיב, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת – חַיָּיב, שֶׁכֵּן נֶהֱנָה!

    וְאִי מִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת – פָּטוּר, מַאי טַעְמָא? מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה!

    לְרָבָא, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר. לְאַבָּיֵי, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּנִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר.

    דְּאִיתְּמַר: נִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר – פָּטוּר, מַאי טַעְמָא? דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה. לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר – אַבָּיֵי אָמַר: חַיָּיב, דְּהָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה. רָבָא אָמַר: פָּטוּר, דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לַחֲתִיכָה דְּאִיסּוּרָא.

    רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבִּי יוֹסֵי: דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי.

    מַאי אָמְרִי לֵיהּ דַּאֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי? הָכִי אֲמַרוּ לֵיהּ: הִגְבִּיהַּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי.

    וְנֵימָא לְהוּ: מִקְצָת הַגְבָּהָה הָיְתָה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר! הָכִי נָמֵי קָאָמַר לְהוּ: דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי, וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם.

    וּלְרַבִּי יוֹסֵי גְּמַר מְלָאכָה, לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּטוּר? הָא שָׁמַעְנָא לֵיהּ דִּמְחַיֵּיב! דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה, וְאֶחָד עַל הָאָרִיג – חַיָּיב!

    אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי מַתְנֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה, וּשְׁנַיִם עַל הָאָרִיג – חַיָּיב.

    אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי תֶחֱטָא וְלֹא יָדַע״ – פְּרָט לָזֶה שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: זֶהוּ שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָשָׂה וְלֹא יָדַע״, וְזֶה לֹא יָדַע בַּמֶּה עָשָׂה.

    אֲבָל סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל – צֵא וּשְׁאַל עָלָיו אִם מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אִם לָאו. מַאי הָוֵי עֲלַהּ?

    תָּא שְׁמַע: חָטָא וְלֹא יָדַע בַּמֶּה חָטָא, אוֹ סָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. מַאן שְׁמַעְנָא לֵיהּ דְּאָמַר: חָטָא וְאֵין יָדוּעַ בְּמַאי חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְקָא תָנֵי: סָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, שְׁמַע מִינַּהּ: סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: סָפֵק חֵטְא סָפֵק לֹא חָטָא – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳ אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ׳אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ׳״? פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.

    אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מִתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת – חַיָּיב, שֶׁכֵּן נֶהֱנָה. מִתְעַסֵּק בַּשַּׁבָּת – פָּטוּר, מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: וְהָא תִּינוֹקוֹת, דְּכִי מִתְעַסֵּק דָּמֵי, וּתְנַן: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

    עַד כָּאן לָא פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה – פָּטוּר, אֲבָל מִתְעַסֵּק בְּדָבָר דְּלָאו מִצְוָה – אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב!

    אָמַר לוֹ: הַנַּח לַתִּינוֹקוֹת, הוֹאִיל וּמְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה – חַיָּיב, מִתְעַסֵּק בְּחַבּוּרָה – חַיָּיב.

    אֵיתִיבֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מִתְכַּוֵּין לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִיקֵּט עֲנָבִים, עֲנָבִים וְלִיקֵּט תְּאֵנִים, שְׁחוֹרוֹת וְלִיקֵּט לְבָנוֹת, לְבָנוֹת וְלִיקֵּט שְׁחוֹרוֹת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

    וְהָא הָכָא מִתְעַסֵּק הוּא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי לָא קָא פָטַר אֶלָּא מִן מִינָא לְמִינָא, אֲבָל בְּחַד מִינָא – אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב!

    אֲמַר לֵיהּ: שִׁינָּנָא, שְׁבוֹק מַתְנִיתִין וְתָא בָּתְרַאי, הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן: כְּגוֹן שֶׁאָבַד מְלַקֵּט מִלִּבּוֹ, נִתְכַּוֵּון לְלַקֵּט עֲנָבִים, וְשָׁכַח וְסָבוּר תְּאֵנִים בָּעֵינָא, וְהָלְכָה יָדוֹ עַל הָעֲנָבִים, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: הֲרֵי נֶעֶשְׂתָה כַּוּוֹנָתוֹ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: הֲרֵי לֹא נֶעֶשְׂתָה כַּוּוֹנָתוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ.