דף ביאור

מסכת חולין דף נ״ב עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף נ״ב עמוד א׳

מסכת חולין דף נ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־448 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

חול הדק לא חיישינן דמישתריק ואינו נכבש לעולם:

חול הגס אבנים גדולות שבו מרסקין העוף כשנופל עליהם:

אבק דרכים גם הוא נכבש ונעשה קשה:

תיבנא אישתרי"ם בלע"ז. תבן של חטים ושעורים:

בזגא חבילה:

חיטי וכל דמינייהו כגון שיפון שהוא קשה חיישינן אם נפל עליהם:

כל מיני קטנית לא חיישינן משום דמישתרקי מהדדי ואינם נכבשים יחד:

רוביא תלתן:

ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 52a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

קטניות אין בהן משום ריסוק אברים כו' אית ספרים דגרסי בתר הכי חמצי אין בהם משום ריסוק אברים חפצי יש בהם משום ריסוק אברים וכן לגרסת הקונטרס משמע דלא הוו בכלל קטנית וי"ל דקטנית מיירי בדברים דקים כמו עדשים ואורז ודוחן:

והא רב נמי גיסטרא קאמר מעיקרא הויא אתי ליה דרב שפיר דדלמא לא חשיב גיסטרא אבל כיון דחשיב ההוא דרב כהנא נבלה משום גיסטרא דידיה נמי נבלה היא:

אי הכי היינו דרב לאו דרב ממש דההיא דרב לאו גיסטרא הוא ודידהו הוי גיסטרא ונבלה אלא כלומר מרב הוה להו למפשט דהא עדיפא מדרב:

סברי מרתח רתח אבל אי בעו מיניה חדא אפילו אי מכשר בתרתי לא רתח במה שבאים להחמיר ובסוף פרק שני דזבחים (דף ל:) אין מתיישב כמו בכאן גבי הא דבעי מיניה לוי מרבי כזית למחר בחוץ לרבי יהודה מאי:

נעקרה צלע טרפה פירש בקונטרס אפילו בלא אסיתא ור"ת מפרש עם האסיתא דהא משמע לעיל צלע בלא חוליא ליכא מאן דטריף עד דאיכא רוב צלעות דפריך לרב כהנא ולרב אסי מעולא בר רבי זכאי ומרבי יוחנן:

Tosafot on Chullin 52a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

רבי יוחנן אמר בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין וכתב רבינו אלפסי ז"ל בהלכות וקיימא לן כר' יוחנן דסוגיין כוותיה אזלא, פירוש משום דמקשי ואזיל מיניה לרב כדאמרינן ולר' יוחנן אי אפשר דלא קיימא חד כנגד חבירתה, אלמא מדאקשינן מיניה ולא מתרץ איהו דאמר כבן זכאי, שמע מינה דהלכתא כותיה. והרמב"ן ז"ל אומר דלא ראיה הוא, דדילמא הכי קא פריך ולר' יוחנן אי אפשר דלא קימא חדא מינייהו זה כנגד זה ואפילו הכי כשרה אי לאו (דנשתברו) [דנעקרו] רוב שני צדדין בהדה, וכיון שכן אפילו לבן זכאי אי אפשר דתהא נבילה דכולי האי ליכא בין בן זכאי לרבי יוחנן דלרבי יוחנן כשרה לגמרי ולבן זכאי נבלה ומטמאה.

הא דאמר [רבה] בר רב שילא אמר רב מתנה אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טריפה. פירש רש״י ז״ל צלע בלא אסיתא. ותימה מי הזקיקו לרבינו ז״ל לפרש כך, דמה שאמרו כאן הכא צלא בלא חוליה לאו צלע גרידא בלא חוליא קאמר, אלא צלע בלא חוליא שלמה, אלא מיהו בחצי חוליא עמה נעקרה כדרב דאמר לעיל נעקר צלע וחוליא עמה טריפה. ואוקימנא דצלע וחצי חוליא קאמר, ורב ושמואל תרוייהו סבירא להו הכי ולא פליגי. ורש״י ז״ל בעצמו כן פירש בריש פרקין (חולין מב, ב) דמייתינן לה בשב שמעתתא אל[מ]א הילכתא היא, ואלו צלע בלא חוליא כלל קאמר לית הילכתא כותיה, דהא בין לבן זכאי בין לר' יוחנן (ד)[ב]צלע אחת בלא חוליא כלל לא מיטרפא וקיימא לן כרבי יוחנן דעד דאיכא רוב שני צדדין לא מיטרפא. אלא נראה כמו שפירש ר״ת ז״ל דצלע במצי חוליא קאמר, והא דאייתינן בשב שמעתתא הא דשמואל ושבקינן דרב משום הני תרתי אחריני דמתאמרן בהדי דהיינו בשר החופה את רוב הכרס והגלגלת שנחבסה ברובה, דמייתינן נמי בשב שמעתתא משום הא שבקיה לדרב ומייתי' דשמואל. ולענין פסק הלכה קיימא לן בין בנשתברו בין בנעקרו בשנעקר הבוכנא ולא אסיתא לא מיטרפא עד דאיכא רוב שני צדדים, והיינו דרף יוחנן דאוקימנא לה בבוכנא בלא אסיתא, ואם נעקרה צלע וחצי חוליא טריפה אפילו בחדא והיינו דרב והיינו דשמואל. וחוליא נמי בלא צלע כגון (בצלעי) שילהי כפלי אפילו בחדא נמי טריפה. ואף על גב דחוט השדרה לא איפסיק כלל והיינו דבית הלל דכמה חסרון בשדרה ואוקימנא לה בחוליא בלא צלע, ומשכחת לה בשילהי כפלי, ונשתברו דקאמרינן דמיטרפה ברוב שני צדדין, הני מילי בשנשתברו מחציין ולמעלה כלפי שדרה אבל מחציין ולמטה כשרה, וכדאמר זעירי והוא שנשתברו מחציין ולמעלה, ובצלעות גדולות שיש בהן מוח שהם אותן הכ״ב צלעות גדולות שמחוברות בשדרה אחת עשרה מכאן ואחת עשרה מכאן והולכות עד שילהי כפלי, אבל קטנות אינן בכלל זה ואפילו נשתברו רובן אינה טריפה.

Rashba on Chullin 52a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

מאירי

אלו הציידין של עופות עושים חתיכות עץ ומושחין אותן בדבק והעופות נחים עליהם וכנפיהם ורגליהם מתדבקות בהם וכשהם מתחילין לעוף נופלים לארץ עם הדף ויש בהם חשש ריסוק לפעמים כיצד אם נתדבקו שתי כנפיו בדף חוששים לו אבל כנף אחד אין חוששין לו שהרי בכנף האחר הוא משתדל להיות נושא בו את עצמו שלא להתרסק:

כל מקום שאמרו שצריכה בדיקה פירשו הגאונים שאין סומכין עכשיו על בדיקת עצמנו שאין אנו בקיאין בדבר וגדולי האחרונים מתירין ומ"מ בהקפת בועות ובני מעין וריאה וקנה בקשנו עצמנו ולא מצאנו:

קטן בן יומו מטמא בזיבה אחד גוי ואחד עבד ואחד ישראל שאין לידתו חשובה לו לריסוק איברים עד שנאמר בו מזובו ולא מחמת אנסו כמו שיתבאר במקומו:

עגל שנולד ביום טוב ונודע שכלו לו חדשיו שוחטין אותו ביום טוב ואין כאן חשש מוקצה שהרי מוכן הוא אגב אמו כמו שביארנו במסכת יום טוב ולריסוק איברים אין חוששין כמו שביארנו:

בכור שנולד ביום טוב ומומו עמו הרי זה מן המוכן כמו שביארנו במסכת יום טוב מבכרת שיצא עוברה דרך דופן אין עליו קדושת בכור כלל שהרי אינו פטר רחם ואף הבא אחריו אין לו קדושת בכור שהרי קדמו זה כמו שיתבאר במסכת בכורות:

כבר ביארנו במשנה שאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה כמה רוב צלעותיה שנים עשר מפני שעשרים ושתים צלעות יש לה לבהמה מצלעות הגסות שיש בה מוח אבל צלעות קטנות שאין בהן מוח שהן למטה מאלו שהן סמוכות לכסלים אינן ממנין זה צלעות אלו הגדולות עומדות זו כנגד זו י"א מצד זה וי"א מצד זה נשתברו שש מכאן ושש מכאן או י"א מכאן ואחת מכאן כל שנשתבר מהם י"ב מ"מ טרפה ובלבד שנשתברו מחציין כלפי שדרה לא נשתברו רובן או שנשתברו רובן מחציין ולמטה כלפי החזה כשרה צלעות גדולות שהזכרנו שאם לא נשתברו רובן אפי' נשתברו כלפי השדרה כשרה לא סוף דבר נשתברו סמוך לשדרה אלא אפי' נעקרו מתוך החוליות שהם תקועות לתוכן כבוכנא בתוך האסיתא כשרה הואיל והחוליות קיימות ולמדת שהלכה כר' יוחנן שאמר בין נעקר בין נשתברו ברוב שני צדדין ואע"פ שבדברי תורה הולכין אחר המחמיר עולא במקום ר' יוחנן אינה משנה וכל שכן דסוגיין כותיה דהא פריך מינה בסמוך:

נעקרה קצת חוליא עמהן טרפה אפי' לא נעקרה אלא צלעת אחת הואיל ונעקרה קצת חוליא עמה טרפה וזהו נעקרה צלע מעקרה ר"ל עם עקרה שהוא חצי החוליא שתקועה בה ומה שתירצו בה בסמוך צלע בלא חוליא פירושו בלא כל החוליא:

ולענין ביאור מיהא יש שואלין אם כן הא דרב בנעקרה צלע וחוליא עמה שפירשנוה בחצי חוליא והא דשמואל בנעקרה צלע מעקרה חדא היא והיכי מייתי לה בשב שמעתתא בשם שמואל ליתייה בשם רב דהוא עקר באיסורין פירשו בה גדולי הדור משום דשמואל אמר תלת צלע וגולגולת ובשר החופה דכלהו הוו משב שמעתתא הביאו אף זו בשם שמואל ויש מחלקין בפי' דבריהם אלא שאף הם מודים לענין פסק כדרך שכתבנו ויש חולקים אף בפסק לומר שנעקרה צלע מעקרה בלא חוליא טרפה ולא יראה כן:

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Chullin 52a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

גמ' מכלל דרב כהנא ורב אסי צלע בלא חוליא כו' ולא ניחא ליה לתלמודא למימר שהם טעו בדבריו דצלע וכולה חוליא קאמר והשתא דקאמר להו גיסטרא קאמריתו ע"כ דצלע וחצי חוליא קאמר דא"כ ה"ל דרב לפרושי הכי ולא ניחא לן למימר נמי דלענין נבילה קמבעיא דא"כ לא הל"ל אלא נבילה היא ומתוך תשובתו גיסטרא קאמריתו משמע דלענין טרפה נמי מבעיא להו ודו"ק:

שם וליבעי מיניה כדרב כו' ולא בעי למימר דפשיטא להו בחדא דכשרה דא"כ ה"ל לרב לפרושי להו דטעו וטרפה אפי' בחדא ולמאי דמסיק היינו רתחיה ניחא לן למימר טפי דמבעי להו מאי דפשיטא ליה לרב ולא דפשיטא להו להכשיר במאי דפשיטא ליה לרב אסור ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אסיתא חור כו' היינו בחצי חוליא עכ"ל לא חצי חוליא ממש דא"כ מאי חוליא קיימת דקאמר אלא קצת חוליא מכל צד ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 52a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מהר"ם

תד"ה אי הכי היינו דרב לאו דרב ממש וכו' משום דרב איירי בצלע וחצי חוליא ונשאר הצלע שכנגדה מחוברת בחצי חוליא הנשארת ולא הוי גיסטרא אבל דרב כהנא ורב אסי כיון שנעקרו שתי הצלעות זה כנגד זה הוי גיסטרא:

ד"ה נעקרה צלע טרפה וכו' ור"ת מפרש עם האסית' וכו' פירוש צלע עם חצי החוליא כרב דלעיל דליכא לפרש עם חוליא שלימה דאם כן מאי פריך ורמינהו וכו' הא שמואל נמי עם חוליא איירי אבל לפי מה שכתבתי דשמואל בחצי חוליא איירי פריך שפיר ורמינהו דהא מדקאמר שמואל התם וכן לטרפה משמע דלטרפה נמי דוקא חוליא שלימה דומיא דלענין טומאת אהל חצי חוליא ואם כן קשיא דשמואל אדשמואל אבל לרב דלעיל לא קשיא מידי דאיכא למימר דרב לא קאמר שם וכן לטרפה דאילו לטרפה אפי' בחצי חוליא מיטרפא וק"ל:

Maharam on Chullin 52a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

חוֹל הַדַּק – לָא חָיְישִׁינַן; חוֹל הַגַּס – חָיְישִׁינַן; אֲבַק דְּרָכִים – חָיְישִׁינַן; תִּיבְנָא וַעֲבִיד בִּזְגָּא – חָיְישִׁינַן; לָא עָבֵיד בִּזְגָּא – לָא חָיְישִׁינַן.

קטע 2

חִיטֵּי וְכֹל דְּמִינַיְיהוּ – חָיְישִׁינַן; שְׂעָרֵי וְכֹל דְּמִינַיְיהוּ – חָיְישִׁינַן; כׇּל מִינֵי קִטְנִיּוֹת – אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם רִיסּוּקֵי אֵבָרִים, לְבַר מִן רוּבְּיָא. חִימְצֵי – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵבָרִים, חִפְצֵי – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵבָרִים. כְּלָלָא דְּמִלְּתָא: כֹּל מִידֵּי דְּמַשְׁרֵיק – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵבָרִים, לָא מַשְׁרֵיק – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵבָרִים.

קטע 3

דָּבוֹק – רַב אָשֵׁי שָׁרֵי, אַמֵּימָר אָסַר. בְּחַד גַּפָּא – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי, כִּי פְּלִיגִי בִּתְרֵי גַּפֵּי. מַאן דְּאָסַר אָמַר לָךְ: הֵיכִי נֵיקוּם? וּמַאן דְּשָׁרֵי אָמַר לָךְ: אֶפְשָׁר דְּנֵיקוּם אַעִיקְבֵי דְּגַפֵּי.

קטע 4

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּתְרֵי גַּפֵּי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר, כִּי פְּלִיגִי בְּחַד גַּפָּא. מַאן דְּשָׁרֵי אָמַר לָךְ: אֶפְשָׁר דְּפָרַח בְּחַד גַּפָּא, וּמַאן דְּאָסַר: כֵּיוָן דִּבְהַאי לָא מָצֵי פָּרַח, בְּהַאי נָמֵי לָא מָצֵי פָּרַח. וְהִילְכְתָא: בִּתְרֵי גַּפֵּי אֲסִיר, בְּחַד גַּפָּא שְׁרֵי.

קטע 5

נִשְׁתַּבְּרוּ רוֹב צַלְעוֹתֶיהָ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ הֵן רוֹב צְלָעוֹת – שֵׁשׁ מִכָּאן וְשֵׁשׁ מִכָּאן, אוֹ אַחַת עֶשְׂרֵה מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן.

קטע 6

אָמַר זְעֵירִי: וּמֵחֶצְיָין כְּלַפֵּי שִׁדְרָה. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּבִצְלָעוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מוֹחַ.

קטע 7

אָמַר עוּלָּא, בֶּן זַכַּאי אָמַר: נֶעְקְרוּ – בְּרוֹב צַד אֶחָד, נִשְׁתַּבְּרוּ – בְּרוֹב שְׁנֵי צְדָדִין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בֵּין נֶעְקְרוּ בֵּין נִשְׁתַּבְּרוּ – בְּרוֹב שְׁנֵי צְדָדִין.

קטע 8

אָמַר רַב: נֶעֶקְרָה צֵלָע וְחוּלְיָא עִמָּהּ – טְרֵפָה. אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: נֶעֶקְרָה צֵלָע מִכָּאן וְצֵלָע מִכָּאן, וְחוּלְיָא קַיֶּימֶת, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: גִּיסְטְרָא קָאָמְרִיתוּ?!

קטע 9

וְהָא רַב נָמֵי גִּיסְטְרָא קָאָמַר? כִּי קָאָמַר רַב – צֵלָע בְּלֹא חוּלְיָא.

קטע 10

וְהָא צֵלָע וְחוּלְיָא קָאָמַר? צֵלָע וַחֲצִי חוּלְיָא.

קטע 11

מִכְּלָל דְּרַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי, צֵלָע בְּלֹא חוּלְיָא אָמְרִי, וַאֲמַר לְהוּ: ״גִּיסְטְרָא קָאָמְרִיתוּ״? וְהָאָמַר עוּלָּא: בֶּן זַכַּאי אָמַר: נֶעְקְרוּ – בְּרוֹב צַד אֶחָד, נִשְׁתַּבְּרוּ – בְּרוֹב שְׁנֵי צְדָדִין.

קטע 12

אָמַר לָךְ: הָתָם זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, הָכָא זֶה כְּנֶגֶד זֶה.

קטע 13

וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּרוֹב שְׁנֵי צְדָדִין, וּבְרוֹב שְׁנֵי צְדָדִין אִי אֶפְשָׁר דְּלָא קָיְימָא (חד) [חֲדָא] מִינַּיְיהוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה!

קטע 14

הָתָם – בּוּכְנָא בְּלָא אֲסִיתָא, הָכָא – בּוּכְנָא וַאֲסִיתָא.

קטע 15

אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּרַב? לָא שְׁמִיעַ לְהוּ דְּרַב.

קטע 16

וְלִיבְעוֹ מִינֵּיהּ כִּדְרַב? סָבְרִי: לִיבְעֵי מִינֵּיהּ חֲדָא דְּפָרֵישׁ לַן תַּרְתֵּי, דְּאִי בָּעֵינַן מִינֵּיהּ חֲדָא, הָנִיחָא אִי אֲמַר לַן ״טְרֵפָה״ – כׇּל שֶׁכֵּן תַּרְתֵּי, אִי אֲמַר לַן ״כְּשֵׁרָה״ – אַכַּתִּי תַּרְתֵּי קָא מִיבַּעְיָא לַן.

קטע 17

אִי הָכִי, הַשְׁתָּא נָמֵי דְּקָא בָּעֵי מִינֵּיהּ תַּרְתֵּי, הָנִיחָא אִי אֲמַר לְהוּ ״כְּשֵׁרָה״ – כׇּל שֶׁכֵּן חֲדָא; וְאִי אֲמַר לְהוּ ״טְרֵפָה״, אַכַּתִּי חֲדָא מִיבַּעְיָא לְהוּ.

קטע 18

סָבְרִי: אִם כֵּן מִירְתָּח קָא רָתַח. חֲדָא טְרֵפָה, תַּרְתֵּי מִיבַּעְיָא?

קטע 19

וְהָא קָא אָמְרִי לֵיהּ וְלָא רָתַח, כֵּיוָן דְּקָאָמַר לְהוּ ״גִּיסְטְרָא קָאָמְרִיתוּ״ – הַיְינוּ רִיתְחֵיהּ.

קטע 20

אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: נֶעֶקְרָה צֵלָע מֵעִיקָּרָהּ, וְגוּלְגּוֹלֶת שֶׁנֶּחְבְּסָה בְּרוּבָּה, וּבָשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הַכָּרֵס בְּרוּבּוֹ – טְרֵפָה.

קטע 21

נֶעֶקְרָה צֵלָע מֵעִיקָּרָהּ טְרֵפָה? וּרְמִינְהוּ:

מסכת חולין דף נ״ב עמוד א׳

מסכת חולין דף נ״ב עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור