מסכת חולין דף קי״ט עמוד א׳

ורב האי במאי מוקים לה שלא יהא אחד מאלו חלוק עליו:

אי ביד שבעצם הזה אין בו מוח אבל בשר יש בראשו האחד:

קשיא רישא דקתני הבית טמא אלמא יש יד לפחות מכזית:

ואי בשומר כגון בעצמות שיש בהן מוח והכניס שני ראשיהן הריקנין לבית ומשום הכי הבית טמא דיש שומר לחצי זית ואע"פ שאין המוח בבית שומר מכניס ומוציא טומאה ומביאה לבית. וא"ת עצם הזה הנכנס לבית אינו שומר למוח שהרי אין המוח כנגדו אלא בראשו האחר ואנן תנן הנוגע כנגד הבשר מאחוריו דלא הוי שומר אלא מה שכנגד האוכל על כרחך שומר הוא שכל זמן שהקולית סתומה אוכל שבתוכה נשמר נפתחה אין מה שבתוכה נשמר:

קשיא סיפא דקא מטהר ר' יהודה בן נקוסא ורב אמר לעיל אין שומר לפחות מכפול הא לכפול יש שומר וחצי זית יתר על כפול. ואר' יוחנן נמי הוה מצי לאקשויי מרבי יהודה בן נקוסא כל היכי דמוקמת לה אי ביד אי בשומר מתנא קמא אי בשומר מוקמינן לה דמדנקט שני חצאי זיתים משמע דבד' וה' עצמות ובכל אחת פחות מכפול מודי הוא דטהור ור' יוחנן אמר יש שומר לפחות מכפול ומיהו לחד מינייהו פריך והדר מתרצי לה תרוייהו מר לטעמיה ומר לטעמיה:

איבעית אימא ביד כו' בין ביד בין בשומר ליכא לאוקמא דא"כ רב דאמר כמאן הא רב ביד מטהר ובשומר מטמא ות"ק מטמא בתרוייהו ורבי יהודה בן נקוסא מטהר בתרוייהו אלא כחדא מוקים וקאים כחד מינייהו. איבעית אימא ביד קאי והוא דאמר כרבי יהודה אבל בשומר אפילו רבי יהודה מודי:

ואיבעית אימא בשומר מוקי לה:

והוא דאמר כתנא קמא וביד אפילו תנא קמא מודי:

ורב במאי מוקי לה אי ביד קשיא רישא ה"מ למימר לר' יוחנן אי ביד אי בשומר קשיא סיפא ולאו קושיא גמורה היא דמקשה לרב אלא פירוש בעלמא דמפרש מילתיה אליבא דכולהו תנאי:

ורבי יוחנן אמר כולה ביד וכת"ק ה"מ למימר כולה בשומר וכת"ק דלת"ק אפילו בשלשה עצמות שיש בכל אחד פחות מכפול מצטרפין לכזית ושני עצמות דנקט להודיעך כחו דר' יהודה בן נקוסא אלא משום דאמר הש"ס לרב אי ביד קשיא רישא קאמר דרבי יוחנן מוקי לה ביד ולא קשיא רישא הוא הדין בשומר ומשום דלרבי יוחנן א"ש בין ביד בין בשומר כת"ק דייק מעיקרא אליבא דרב:

ורבי יוחנן אמר כולה בשומר והוא דאמר כאחרים וביד לא בעי לאוקומי אע"ג דהוה ניחא טפי כדפירש בקונטרס משום דמשמע דבשומר מיירי והא דמוקי לה ביד לרב כי היכי דליקום כרבי יהודה דהלכתא כוותיה לגבי ר"מ דאחרים היינו ר' מאיר:

רבי יוחנן אמר אין זה שיעור אין להקשות הא א"ר יוחנן לעיל (חולין קיח:) יש יד לפחות מכזית ושומר לפחות מכפול וא"כ ע"כ אחרים לאו שיעורא קאמרי כדאקשינן ושנינן לעיל דהכא אתא לפרושי מילתא דאחרים דלא תטעה לאוקמיה ביד ולמימר דהוי דוקא ומהך מילתא לא הוה שמעינן דסבירא ליה כאחרים דדלמא הא דאיצטריך לאחרים דאין זה שיעור משום דהכי הוה שמיע ליה מרביה דהשתא נמי דסבר ר' יוחנן הכי צ"ל כדפי' מדלא מוקי לה ביד והוי כפול דוקא כי היכי דמוקי לה רב ביד למיקם כר' יהודה אף ע"ג דמשמע דבשומר מיירי הכי נמי ה"ל לר' יוחנן לאוקומי ביד כי היכי דלהוי כפול דוקא:

שרביט שריקנו פירש בקונטרס קופא קוש"ט ולא משמע כן דהא כתיב בכל הספרים שייר גרגיר אחד בכל שומר טמא מכלל דשרביט לאו היינו קופא שהוא שומר עצמו אלא הוא הקלח שהשומרים דבוקים בו שקורין ריי"ס שריקנו שהוציא האוכל מן השומרים טהור:

שייר גרגיר אחד לכל שומר ושומר טמא וקס"ד המקשה דמיירי כשנגע טומאה בשומר וכל הגרגרין שבשאר שומרים מצטרפין לכביצה אלמא יש שומר לפחות מכפול וקשיא לרבי חנינא דאמר הרי זה שיעור ואע"ג דאליבא דאחרים קאמר מ"מ פריך ה"ל לפרושי מלתייהו כמו שמפרש רבי יוחנן דאין זה שיעור ולא לפלוגי אחרים אהך ברייתא ומשני בקולחא דנגע בקולחא ומשום יד ולא בשומר ולפי מה שפי' מייתי מינה שפיר ראייה לקמן גבי אוכל דקס"ד דמיירי כגון שנגע בשומרים ומשום שומר ומצטרפין כל השומרים יחד אבל לפירוש הקונטרס דגריס שייר בה גרגיר אחד טמא צ"ל דלקמן ס"ד דמיירי בהרבה שרביטים כדפירש בקונטרס לקמן דאי לא מיירי אלא בחד א"כ לא איירי מידי בצירוף דלא איירי אלא בשומר אחד:

הכא נמי בקולחא ומשום יד ואם תאמר א"כ מ"ל ריקנו ומה לי לא ריקנו כיון דקולחא הוי יד ליותר מכזית דלמאי דס"ד מעיקרא ניחא דקמשמע לן דאף על גב דליכא כפול הוי שומר ויש לומר דקמשמע לן דאף על גב דליכא כזית במקום אחד אלא כאן גרגיר וכאן גרגיר הוי קולחא יד:

קולית והוא עצם הירך והוא סתום מכל צדדיו ויש בו מוח בפנים אם היא של מת ויש בה מוח כזית מטמא באהל שהטומאה בוקעת ועולה היה של נבלה טהור אף במגע ובמשא במגע שהרי אין כאן נגיעת בשר ובמשא שכל שאינו מטמא במגע בנבלה אינו מטמא במשא ואם נקבה כל שהוא יתבאר למטה שמטמאה במגע ובמשא ויש בזו תנאים ומתבארים למטה:

קולית טהורה שיש עליה בשר והרי הקולית יד לאותו בשר אפי' לא היתה בו אלא כפול נטמא הבשר נטמא הקולית ולדעת המצריכים כביצה אף לקבלת טומאה אתה מפרשה בשהיה אותו בשר עם כביצת אוכלין לא היה עליה בשר אלא שיש בתוכו מוח אפי' פחות מכפול נטמא האחד נטמא כלו:

שרביט של זרעים כגון של פולין וקטניות שרקנו טהור שהרי אין כאן אוכל שייר בו גרגיר אחד הרי השרביט יד לאוכל וטמא ואע"פ שאין יד לפחות מכפול לדברי הכל דוקא במה שאינו בריא אבל בבריא יש יד ויש מעמידין אותה בשיש שרביטין אחרים מחברין בו והרי יש אוכל יתר על פול שומר שעל גבי שומר אינו נחשב עם האוכל אלא שומר הסמוך לאוכל:

בפרש"י בד"ה איבעית אימא כו' מטמא בתרוייהו ור' יהודה מטהר בתרוייהו אלא כחדא כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה ורב במאי כו' המ"ל לר' יוחנן אי ביד אי בשומר קשיא סיפא כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ור' יוחנן אמר כו' ומשום דלר' יוחנן א"ש בין ביד בין בשומר כו' עכ"ל ומאידך ברייתא דדייק נמי מעיקרא אליבא דרב אע"ג דההיא לא אתיא שפיר לר"י בין ביד בין בשומר כאחרים איכא למימר דאליבא דר"י לא דייק מידי דר"י הכי שמע מרביה דאין זה שיעור וכפול דאחרים לאו דוקא ובשומר וכותייהו ס"ל כדמסיק וק"ל:

בד"ה ור' יוחנן אמר כולה בשומר כו' משום דמשמע דבשומר איירי כו' כותיה לגבי דר"מ כו' עכ"ל כצ"ל סמכו עצמם אדבריהם דלקמן דמשום דמשמע דבשומר איירי אינו מוכרח דלא לאוקמי ביד כמ"ש התוס' לקמן דמ"מ הוה ליה לאוקמי ביד כי היכי דלהוי כפול דוקא דהכי נמי לרב מוקי לה ביד כי היכי דליקום כר' יהודה אלא עיקר הוכחה הא דלא בעי לאוקמי ביד משום דהכי הוה שמיע ליה מרביה דאין זה שיעור ודו"ק:

בד"ה שיירי גרגיר א' לכל שומר ושומר כו' וכל הגרגרין כו' עכ"ל ולא ניחא ליה למימר דההוא שומר שנגע בו הטומאה הוה כביצה עם גרגירו דמדנקט שייר גרגיר א' לכל שומר משמע צירוף שאר גרגרין ולא ניחא ליה נמי למימר לצרף שאר שומרין דאכתי לא אסיק אדעתיה לצרף שני שומרין וק"ל:

בא"ד אבל לפי' הקונט' כו' דלקמן ס"ד דמיירי בהרבה שרביטין כדפירש בקונט' כו' עכ"ל מדבריהם נראה שטעות נפל בפרש"י שלפנינו בד"ה משמושן כו' שיש שרביטין הרבה כו' עכ"ל דלקמן דאיירי בצירוף שומרין ודאי ע"כ דהוה ס"ד הכי דמיירי בהרבה שרביטין אבל הכא לפי גירסת רש"י דגרס שיש בו גרגיר א' ודאי דמצינן לפרושי שפיר דההוא גרגיר עם שרביטו הוי כביצה וכן נראה מלשונו שכתב וכגון שיש בין השרביט והפול כביצה כו' וק"ל:

ברש"י ד"ה אמרי אינהו נמי שיעור וכו' כל שכן דאי הוה מוקי ליה רבי יוחנן ביד הוה ניחא ליה טפי וכו'. פירוש משום דאז היה דברי אחרים דאמרי כפול דוקא דביד מודה רבי יוחנן דאין פחות מכפול כדפירש"י לעיל ולא הוה צריך לדחוק לומר איירי דקאמר ת"ק שיעורא קאמרי אינהו נמי שיעורא אלא משום דקתני קילית וכו' והוקשה לרש"י מאי אולמא ועדיף האי מהאי דאי הוה מוקים לה ביד לא היה מתיישב לישנא דקולית השתא נמי דמוקים בשומר לא יתיישב לישנא דכפול ונצטרך לדחוק דכפול לאו דוקא לכך פי' דהכי גמיר לה רבי יוחנן מרבו דכפול דאחרים לאו דוקא לכך לא חשיב ליה זה דוחק ועיין במה שנכתב בביאור דברי התוספות:

בתוס' ד"ה ורב במאי מוקי לה וכו' ה"מ למימר לרבי יוחנן אי בשומר קשיא סיפא וכו'. ר"ל דהוה מצי לומר לר"י אי ביד אי בשומר קשיא סיפא ולא רישא והא דנקטו התוס' אי בשומר קשיא סיפא לא אתא לאשמועינן אלא לאפוקי פרש"י דפי' דאי בשומר קשיא ליה נמי רישא דמדנקט ת"ק ב' חצאי זיתים משמע דבד' וה' עצמות מודה דטהור אבל התוס' לא ס"ל הכי כמו שכתבו בדבור שאח"ז ולכך כתבו השתא דהמ"ל לר"י אי בשומר קשיא סיפא כלומר סיפא לחודה ולא רישא דכת"ק אתי ליה שפיר:

ד"ה ור"י אמר כולה בשומר וכו' כי היכי דליקום כרבי יהודה וכו' ר"ל אבל לר"י דעכ"פ נצטרך לומר דאתא כאחרים אפי' אי הוה מוקי ליה ביד ולכך ניחא ליה טפי לאוקמא בשומר כמשמעות לישנא דקולית:

ד"ה ר"י אמר אין זה שיעור א"ל הא אמר ר"י לעיל וכו' ושנינן לעיל. ר"ל וא"כ למה אצטריך ליה לרבי יוחנן למימר הכא זימנא אחריתא על דברי אחרים אין זה שיעור דהכא אתי לפרושי וכו' דלא תטעה וכו' דהא דאקשי' עליה לעיל במאי מוקי לה היו יכולין לשנויי ליה ביד וכ"ת א"כ לימא הך דהכא ולא לימא ההיא דלעיל ואנא ידענא דמדדחיק ר"י לפרש מלתא דאחרים דאין זה שיעור ש"מ דהכי ס"ל דשומר הוה פחות מכפול לכך קאמר ומהך מלתא לא הוה שמעינן דס"ל כאחרים דדלמא הא דאצטריך לדחוק ולפרש לאחרים אין זה שיעור הוא משום דהכי הוה שמיעא ליה מרביה דהא השתא נמי ע"כ צריך אתה לומר כדפרש"י דהכי שמיע ליה מרביה דאל"כ הוה ליה לאוקמא ביד מאי אמרת דלא הוה מתיישב ליה לישנא דקולית דמשמע דבשומר איירי הא השתא נמי לא יתיישב לישנא דכפול והוה ליה לאוקמא ביד כי היכי דלהוי כפול דוקא אלא ודאי הכי שמיע ליה מרביה דכפול לאו דוקא כך הם קישור דברי התוספות בדבור זה וצ"ל הא דכתבו התוס' בדיבור שלפני זה וביד לא בעי לאוקמי כו' משום דמשמע דבשומר איירי וכו' ר"ל נמי משום משמעות דקילית דבשומר איירי וגם משום דהכי גמירי ליה מרביה דכפול לאו דוקא ולא משום משמעות לחודה דאל"כ היו נראין דברי התוס' כסותרין זה את זה אלא שיש לדקדק למה להו להתוס' למימר משום משמעות דקולית ומשום דהכי שמיע ליה מרביה לימא דמשום הכי מוקי לה בשומר משום דהכי שמיע ליה מרביה דכפול לאו דוקא ומשום זה לחוד מוקי לה בשומר דאי ביד לא הוי פחות מכפול וי"ל דאי הוה אמרינן הכי הוה קשה לן דהכל מנא ליה לר' יוחנן דכיון דהכי שמיע ליה מרביה דלאחרים כפול לאו דוקא דלמא ס"ל לאחרים דאפילו יד יש פחות מכפול ומנא ליה לאוקמא בשומר ולכך אצטריכו התוס' נמי לומר משום דהכי משמע מדקתני קולית משמע דבשומר איירי דוק נ"ל:

ד"ה שרביט שרקנו וכו' דבור זה ודבור שאחר זה המתחיל שייר גרגיר אחד וכו' נראה דהכל דבור אחד הוא ומפרשי התוס' ששרביט אינו השומר עצמו שאנו קורין שוט אלא הוא הקלח שהשומרים תלויה בו וקשה להו לתוס' דכיון שפירושו של שרביט היא הקלח א"כ מאי פריך המקשה הלא ידע השנוייא דמשני דבקלח איירי ולכך כתבו וקס"ד דמקשה דמיירי כשנגע טומאה בשומר פירוש בכל שומר ושומר ומצטרפין יחד לכביצה:

[בא"ד] ולפי מה דפרישית מייתי מינה שפיר וכו' ר"ל דלפירוש התוספות דמפרשי דשרביט הוא קלח וגרסי במתניתין בתר הכי שייר גרגיר אחד בכל שומר ושומר א"כ איירי מתניתין בהדיא בהרבה שומרים שמצטרפים לכביצה ומייתי מינה שפיר ראיה לקמן אבל לפי' רש"י שפירש שרביט שרקנו פי' הוא השומר וגרס בתר הכי שייר בה גרגיר אחד טמא אם כן לא איירי מתני' כי אם בשרביט אחד שהוא השומר לפי' רש"י וגרגיר אחד א"כ מאי מייתי ראיה לקמן וצ"ל רס"ד דאיירי בהרבה שרביטין וזה דוחק כיון דלפרש"י אין במשמעות המשנה כ"א שומר אחד שהוא השרביט לפרש"י למה סליק אדעת המקשה לומר שאיירי בהרבה שרביטין ואי משום דאי בשרביט אחד לא הוי כביצה דלמא איירי שמונח אצלו שאר אוכלין ומצטרפין לכביצה וק"ל:

ד"ה ה"נ בקילחא ומשום יד וא"ת א"כ מ"ל ריקנו וכו' פירוש אסיפא מקשין התוס' דקתני שייר גרגיר אחד בכל שומר ושומר טמא פשיטא מה לי דקנו ומה לי דלא רקנו כיון ששייר כל כך גרגרין כשיעור טומאה ונגע בקולחא שהיא היד פשיטא שהוא טמא: