Nehemiah Chapter 13

all mixtures Every mixture of heathens, like (Exodus 12:38) — “A great mixed multitude (עֵרֶב רַב) also went up with them.”

Now prior to this Heb — וְלִפְנֵי מִזֶה, before this.

was a kinsman of Tobiah Eliashib the priest was a kinsman of Tobiah the companion of Sanballat, and the priest placed Tobiah’s vessels there.

And he made Eliashib [made].

in previous times Before I came to Jerusalem, they would put [them] there.

which were ordained for the Levites the gifts due the Levites.

Now with all this during this entire episode — I came to the king when I returned to Babylon.

I requested of the king to give me permission to go up and to return to Jerusalem.

And I commanded I commanded to purify it, and they purified the chambers, etc.

portions Heb — מְנָיוֹת, [like] מָנוֹת.

had not been given that the Israelites had not placed the gifts there, and because of that they fled and wandered here and there to ask for their gifts, and were not occupied as much with their service.

And I gathered them I gathered the priests and the Levites to station them on their watches in their service, and all of Israel brought them their gifts there.

for they were deemed trustworthy to distribute the gifts among them [the Levites].

the stacks sheaves of grain.

and I warned I warned them not to do it.

on the day they sold provisions On the day they were selling food and provisions. צָיִד, provisions, as (Gen. 45:21): “...and he gave them provision (צֵדָה) for the way.”

and the Tyrian Merchants of Tyre would bring fish to sell.

Now it came to pass when the gates of Jerusalem cast shadows When the shadows of the Sabbath eve fell on the gates, I ordered the doors of the city to be closed and not re-opened until after the Sabbath so that the traffickers would not enter the city to sell their merchandise and cause Israel to profane the Sabbath.

So...lodged The traffickers and the merchants lodged outside Jerusalem on the Sabbath once and twice so that the Children of Israel would open the gates and buy from them on the Sabbath.

and I said to them I warned those traffickers.

If you repeat this if you continue to do this a second time.

Since that time From that day on, they did not come on the Sabbath day.

who had married who had married heathen wives.

And half...were speaking Many of their children spoke the Ashdodite language like their mothers.

and I struck I gave them lashes in order to chastise them and remind them.

caused him even to sin If he sinned, how much more so is it certain that you will sin through your heathen wives! As is written in the next verse, “Shall we hearken, etc.?” i.e., Solomon was found sinning through his heathen wives, and you have married foreign wives in order to sin?

And [one] of the sons of Joiada...was the son in law of Sanballat One of the sons of Joiada was the son-in-law of Sanballat, the adversary of the Jews; thus, I drove him away from me so that he should not frequent Jerusalem because of his son-in-law, to see the city and the ways to enter and leave it.

Remember them the good that they did.

at appointed times They would cut wood for the altar pyre at appointed times.

and concerning the first fruits that they should bring the first fruits at a certain time; for each species I appointed its time.

ביום ההוא, זה היה ביום שיזכור למטה שהשליך כלי טוביה שהיה גם עמוני, והוא היה חתן ומחותן לשרי העם שהתחתנו עמו כמ"ש למעלה (ו' י"ח), ואז צוה לקרא בספר משה, היינו ספר משנה תורה שאמרו משה ששם באה אזהרה זאת:

כי לא קדמו — ר"ל שאם היו יראים מפניכם באמת (וי"ל אמתלא על ששכרו אח"כ את בלעם) הי"ל לקדם אותם בלחם ובמים ולבקש מהם שלום וברית, ואם לא קדמו בלחם כי לא היו יראים מפניהם למה שכרו את בעלם, ולא תאמר שהלא לא הועילה קללת בלעם ומה בכך, עז"א ויהפך אלהינו את הקללה, ולולא זאת היתה קללתו מזקת:

ויהי, אז הבדילו כל ערב, היינו הגרים העמונים והמואבים שנתערבו ביניהם, ואף דאנן קיי"ל שעתה נתבלבלו האומות וכל דפריש מרובא פריש, כמ"ש ר' יהושע במס' ידים ומבוא בברכות (כ"ח) י"ל שאז היו עדיין עמונים ידועים ביחוסן (כי עקר הבלבול הוא מנבוכדנאצר כמ"ש התוס' במגילה דף י"ב וביבמות דף ע"ו) וזה היה אחר החורבן והיו עדיין מן האומות האלה שלא נתערבו:

ולפני מזה, באר מה שהסב שיקראו באותו יום במשנה תורה, מפני שאלישיב הכהן היה לשכתו קרוב אל לשכת טוביה, כי עשה לטוביה לשכה גדולה אצל לשכתו ושם באותו לשכה היו נותנים לפני זה את המנחה וכו', ובאותו עת חדלו לתת תו"מ והיתה הלשכה ריקה ונתן הכהן לטוביה לגור שם:

ובכל זה, וזה היה בעת שלא הייתי בירושלים שאז נעשו הפרצות האלה, ולקץ ימים, ר"ל שהמלך קראו וצוה שיעמוד אצלו זמן מוגבל וכאשר כלה זמן המוגבל נשאלתי מן המלך, ר"ל לקחתי מאתו רשות לשוב, ואבוא לירושלים ואבינה ברעה שעשה אלישיב לטוביה, היינו בעבור טוביה, לחלל את המקדש:

וירע לי מאד ואשליכה ובאשר קרובי טוביה והשרים התרעמו על נחמיה בזה, צוה אז לקרוא בתורה ולהראות להם שטוביה אסור לבוא בקהל:

ואמרה ואשיבה שם כלי האלהים, כי בלשכה הזו היו תחלה הכלים והמנחה והלבונה כנ"ל פסוק ה' ואלה השיב למקומם, ורצה להשיב לשם גם המעשר והתרומה שהיו שם כנ"ל, ומזה נודע לו שאין העם נותנים תו"מ וז"ש.

ואדעה כי מניות הלוים היינו המנות לא נתנה, הלשון יחיד מוסב על מצות נתינה, ויברחו, ועי"כ עזבו הלוים את משמרותיהם וברחו לעסוק בעבודת שדותיהם:

ואקבצם, קבצתי את הלוים והעמדתים על משמרת עבודתם ואז התחילו כל ישראל לתת מעשרות כמקדם:

ואוצרה, הוא יוצא אף שהוא מקהל כמו שיש פעלים רבים שאין משפטם לבא רק בבנין הקל והם פעמים עומדים ופעמים יוצאים, [דלא כהרד"ק]:

זכרה, הנה יספר כי שלשה דברים שקבלו ע"ע בשבועה [למעלה י'] והם הבאת המעשרות, שמירת השבת, פרישה מנשים נכריות. כולם עברו עליהם בעת שיצא נחמיה מירושלים, והוא החזיר כולם על מכונם, ויען שבפעם הראשון קבלום על ידי עזרא או מעצמם, ולא נתיחס לנחמיה עתה אחר שהופרץ הדבר והוא גדר גדר עמד בפרץ והחזיר הדבר לתקונו, בקש שהזכות הזה תחשב לו לצדקה כאילו הוא היה העושה הכל מתחלתו, וז"ש על זאת, היינו בעבור זאת שגדרתי גדר תזכור כלל המעשה כאילו עשיתי אני לבדי:

בימים ההמה, זה נפרץ ג"כ בעת שהלך מירושלים, דורכים חשב מן החמור אל הקל, דריכת גתות איסור סקילה, ומביאים הערמות ועומסים, י"ל שהעמיסו בע"ש והביאו בשבת ועברו על שביתת בהמתן, ואעיד ביום מכרם ציד שקבעו את השבת ליום השוק, והעיד בם ביום הקבוע להם למכירת ציד ומזון שלא ימכרו באותו יום:

והצורים, ועי"כ באו תגרים עממין והתישבו שם ומוכרים בשבת כי לא חשו על איסור מקח וממכר שלא נזכר בתורה:

ואריבה, וע"כ רב את השרים שלא מיחו בדבר והקולר תלוי בצוארם:

כאשר צללו שנטו הצללים בערב שבת אחר חצות לא יבא [מלת ואומרה מוסב גם לכאן], ואומר שלא יבא משא, שלא יפתחו הדלת לכנס מי שנשא משא:

וילינו, כך שיצאו בני העיר ויקנו מהם דברים קטנים ויכניסום לעיר בהחבא:

ואומרה, צוה שבשבת ישמרו הלוים את השערים, ואמר שזה מקדושת השבת שהשומרים יהיו הלוים שהם טהורים יותר ונזהרים מכל רע והם ישגיחו יותר על קדושת השבת:

גם, עתה ספר כי עברו על הדבר השלישי שקבלו בשבועה כי נשאו נשים נכריות:

ובניהם חצי, שעורו, מדבר חצי אשדודית שדברו לשון מעורב חצי יהודית וחצי אשדודית, ועי"כ לא הכירו שום לשון לא לדבר יהודית ולא לדבר בלשון עם ועם, כי היה לשונם מעורב משתי לשונות, לשון אביהם ולשון אמם:

ואריב ואח"כ ואקללם ואח"כ ואכה מהם הוסיף בעונשים:

הלא, מפני שבתורה נאמר הטעם כי יסיר את בנך מאחרי, אמרו הם שמובטחים שלא יסורו מן התורה על ידי הנשים הנכריות, ע"ז השיב להם הלא גם שלמה אמר אני אחטא ולא אסור, והוא הגם שהיה נקל יותר שלא יסור, אם מפני גדולתו שלא היה מלך כמהו, אם מפני צדקתו כי אהוב לאלהיו היה ובכ"ז לא עמד בצדקתו והחטיאו אותו, וא"כ הנשמע לכם, איך נשמע מה שאתם אומרים שלא יסור לבבכם, ועי"כ תרצו לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת שעי"כ תמעלו באלהינו על ידי שתושיבו נשים נכריות:

ואבריחהו, כי לא יכול להכותו שהי' אלם ועז"א אחר שלא יכולתיו להכריחו בחזקה יענשהו אלהים, על גאלי הכהונה על שעי"ז נגאלו ונפלט בין מן הכהונה שלא יכהן במקדש, ובין מן ברית הכהונה שאבד יחוסו, כי בניו נעשו זרים:

וטהרתים, אחר שטהרתים מכל נכר העמדתי משמרות:

ולקרבן, אחר שהחזיר על מכונו כל מה שקבלו עליהם בשבועה למעלה סי' י', ושם נשבעו גם על קרבן העצים [שם פסוק ל"ה] ועל הבכורים [שם ל"ז], תקן גם זה, ועז"א זכרה לי אלהי לטובה כנ"ל [פסוק י"ד]: